כותרות TheMarker >
    ';

    שכונה - אמנות בעם

    תחילה קראתי לבלוג\"שכונה\".לאחר זמן קצר הסתבר לי שלמלה קונטוציות נוספות המרחיבות את המושג ובכל זאת לא שיניתי את השם כי התכוונתי לדבר על השכונה שלי ועל העיר באר שבע. בסופו של דבר כתבתי קצת על השכונה , על המשפחה, מעט על רגשותי. לעתים גם עסקתי בענייני פוליטיקה וחברה.
    בהתחלה עוד העליתי מספר שירים וסיפורים. אחר כך בעיקר תצלומים, רישומים והדפסים.
    היום אני משנה את השם מתוך כוונה לשנות את ההתנהלות בבלוג ובחיים. ימים יגידו אם הפעם פעלתי כפי שהתכוונתי לפעול . בסופו של דבר העיקר הבריאות.

    ארכיון : 1/2010

    10 תגובות   יום ראשון, 31/1/10, 00:11


    האם אפשר להפריד בין היצירה ליוצר. גם כאשר מה שאני עושה /יוצרת /מציירת / כותבת נסוב עלי  או שואב מחיי אני יודעת שזה נפרד ממני .אני רוצה שיחשבו שזה נפרד ממני , שזה אינו אני גם אם עבר דרכי ובאמצעותי.

     

     

    למעלה רישום בפחם שנסרק למחשב וחובר לטקסט מן הגלויות שהזכרתי . 

     

     

    אני רוצה לשמוח. 

     

    דרג את התוכן:
      8 תגובות   יום שישי , 29/1/10, 01:20

      התחלתי לעבוד על מחזור עבודות בסידרה 'גלויות מאבא'  שבהן אני עובדת עם הצד של הטקסט ( עד כה עבדתי עם הצד של הכתובות). סרקתי את הגלויות שאבי כתב ושיחקתי בהן. כל העבודה נעשתה  במחשב בפוטו פילטר.

       

      דרג את התוכן:
        8 תגובות   יום שלישי, 19/1/10, 00:18


         

         

        צולם אתמול מחלון המרפסת

        דרג את התוכן:
          0 תגובות   יום ראשון, 17/1/10, 02:22


          אחרי עיסוק בשדרות בן גוריון חזרתי לעסוק מעט בלויות לאבא. יש לי מספר גלויות ששלח אבי לאמי אחרי מלחמת (העולם השניה כשנה לפני לידתי) מעיר הולגדתו קונס ( KON'SK) ואולי ממחוז קונסק. רב הגלויות בפולנית ורק אחת או שתים באידיש ( שאינני מבינה או בעצם מבינה מעט) . בצד הכתובות , מעל לכתובת השולח ישנו איור של מספנה. החלפתי את המפנה בתמונות שצילמתי או בצירוים וגם הוספתי בולים ווואיאנטים נוספים.

           יסלח לי אלוהים ואמא שלי ז"ל אך לעתים נדמה לי שאמי לא סיפרה לנו את כל הסיפור ואולי אני סתם ממציאה. אולי הגיע הזמן לנבות לבדוק את הסיפור..

           


          דגי

           

          אה. הגלויות נשלחו לעיר שבה נולדתי, לרחוב ששמו " עולם חדש"

          אני חושבת שאכין עוד מספר גלויות. זה משעשע אותי. כן, גם קצת מרגש. בכל זאת, עד איזה גיל אפשר להמשיך להיות יתומה.

          כל התונות כאן מופיעות בגלריה בשם גלויות מאבא.

          דרג את התוכן:

            צא

            2

            ספרים  

            2 תגובות   יום שישי , 15/1/10, 03:34

            צא,

            הבט בעננים

            הבט בפניך בעננים

            הבט בידיך בשדה

            בתלמים

            בפרחי הבר

            אל תפחד

            לא תיקח עמך דבר

            פנה אלי.

             

            אסוף בציפורנים

            את פרחי  הבר וכל חיה

            הצומחת בשדה 

            לא תיקח אותם אתך

            במקום שם /כאן אהיה

            הישאר בשדה

            אחוּז בבהונות רגליך

            הדשא ידמע

             

            הנח לעוקבים

            כאן/שם תהיה בצאתך

            לא תיקח אותם  אתך

            את פניך, לא את

            ידיך, השאר את בהונות

            רגליך באדמה

            חְיה.

             

            לך מכאן , לך נבוך ודל

            היה מאושר.

             

             

             

             

             

             

            כבר מזמן לא כתבתי שירים. לפני כשבועיים " בא לי" , התנגן לי מן דיבור שירי. הפעלתי טייפ ודיברתי  . ושום דבר לא נקלט. זכרתי ממה שאמרתי רק מעט, מספר מילים. התישבתי וכתבתי במחברת מחדש ממה שעלה בראשי.

             

            לא רציתי לגשת לעבוד עליו. היום הכרחתי את עצמי לשבת על זה. זו הגירסה ה - 20.  הכי מקוצצת.   מחר אולי אעבור על הגירסאות הראשונות.

             

             

             

            אני חושבת שסיימתי לכתוב את השיר. שיניתי אותוהמון פעמים. לעתים, כמו שקורא לי בציור, בעיקר בצורי שמן גדולים שנהגתי לצייר פעם, אני מרגישה כאילו יש לי איזו תוכנה בראש שעל פיה אני פועלת. אני עושה זאת, לא אחת בדרך של ניסוי וטעיה עד שאני מגיעה לרגע הנכון או לטעותהגמורה. מה שטוב בעבודת מחשב שהי אמשמרת את כל השלבים. כעת אני מנסה גם בתהליך הציור לצלם מעבר בין שלשב לשלב.  כאן , ידעתי די מהר ידעתי על מה אני מדברת אך רק כעת ,נדמה לי, שאמרתי את הדבר הנכון . או ששוב טעיתי.  לא, זה לא נגמר. נדמה לי שכעת יש לי תשובה.

             

            בהתחלה קראתי לשיר  "הוראות בימוי"(אני מנחה שזה שיר )

            כבר מזמן לא כתבתי שירים.בכל אופן אינני זוכרת שכתבתי וגם לא רציתי לכתוב.  לפני כשבועיים " בא לי" , התנגן לי מין דיבור שירי. הפעלתי טייפ ודיברתי  . ושום דבר לא נקלט. זכרתי ממה שאמרתי רק מעט, מספר מילים. התישבתי וכתבתי במחברת מחדש ממה שעלה בראשי.

             

            לא רציתי לגשת לעבוד עליו.. היום הכרחתי את עצמי לשבת על זה. זו הגירסה ה - 45  הכי מקוצצת.   מחר אולי אעבור על הגירסאות הראשונות. עניין הגירסאות די משגע אותי.

             

            נוח לי לעבוד על השיר בבלוכ כי זה יוצר הזרה מרחק.

            אני מתלבטת מה עדיף. זה עניין של קצב, של בהילות  אמירה. האם הדיבור הוא דיבור נינוח ,שקט  או בנשימה מהירה, דחוק

            דרג את התוכן:
              2 תגובות   יום רביעי, 13/1/10, 13:09

              ענת ויסמן קוראת משירי אבידן

              הרעש ברקע : מסוקים, אם אינני טועה.

               

              לאחרונה*, גיליתי שאני מתקשה לקבל את החושך. כל אחר צהריים אני מתאבלת על אבדן היום* ובכל פעם אני משתוממת לנוכח העובדה הפשוטה שאין לערער עליה שמשעה מסוימת הרחובות חשוכים. יותר מכל אני מתקשה להסתגל  להחשכת האולמות שבהם אנשים נוהגים להיפגש לצורך בילוי ואכילה. כשאני משוחחת עם מישהו אני רוצה לראות את פניו וכשאני אוכלת אני רוצה לראות מה שמים לי בצלחת וליהנות ממראה המאכלים. זו אכן הגזרה הקשה לי ביותר. אה, יש עוד משהו חשוב ביותר. כדי לצם בחושך אני נאלצת להפעיל פלש וזה מעצבן את הנחשפים לאור הפתאומי הקורע  באחת את האוויירה האינטימית שאליה, כנראה, הכל משתוקקים.  

               

              לא הייתי מעלה את הדברים הללו לולא הייתה למנהג זה השפעה על תנאי הצילום. אתמול נתקלתי בכך במהלך שני אירועים, אחד מהם היה השקה לכרך השני של  כל כתבי דוד אבידן שנערכה ב"עשן הזמן" בבאר שבע בנוכחות העורכים דוד ווינפלד וענת ויסמן שגם קראו משירי אבידן. הינחה את הערב פרופ' יצחק בן מרדכי. נדב פרץ  וטלי ליטובצקי דיברו וקראו משיריו ( כל הדוברים להוציא את וינפלד קשורים לאונ' בן גוריון בבאר שבע). איתמר רוטשיל שר שירים  שהלחין לשירי  משוררים וניגן בגיטרה .

              לשמחתי הדוברים היו באור והאירו את עינינו בדבריהם ( האם אני מושפעת מנשיאנו שמעון פרס). אמנם  לא די היה באור זה כדי לצלם תמונות ברורות ללא פלש ואני לא העזתי להבזיק לאחר שהתבקשתי להימנע מכך אז הפעלתי את הוידאו במצלמה, ללא הפלש. אמנם הסרטתי רק קטעים קצרים והתמונות מטושטשות אך הקול נשמע וזה העיקר כי, כנראה, זה מה שאנשים מחפשים במפגשים הללו . הם רוצים לשמוע ולהתרגש מבלי שאיזו גברת קשישה תדחוף להם את המצלמה לפרצוף. זה היה מפגש מרגש ומעניין. אפילו פרופ' קלדרון קם ממיטת חוליו והגיע כדי לכבד את המפעל החשוב הזה.  

               

               

               

              ssssssssssssss

              הבר בעשן הזמן, באור צחי או נדב פרץ.  

               

               

               

               

               

               צחי בעל הבית והעורכת ענת וויסמן.

               

               

              פרופ' בן מרדכי / אונ' בן גוריון הנחה את הערב.

               

               

              אוי קטן: גיליתי שחלק מן הסרטים צילמתי ( בשני האירועים)  " על הצד" . התבלבלתי והתנהגתי כאילו אני מצלמת סטילס. מעניין אם אפשר להפוך כיוון גם בסרטי וידאו כפי שאני נוהגת לעשות בתצלומים. בעצם, זה די משעשע והייתי מעלה משהו להדגמה אך אני מניחה שהנוגעים בדבר לא יאהבו זאת.     

               הערות*: לאחרונה, ממספר ימים עד למספר שנים.

            • אני דווקא מן המאחרים לקום ופעילה בעיקר בלילה.
            •   
              דרג את התוכן:
                6 תגובות   יום שבת, 9/1/10, 03:00

                 

                לפני מספר ימים שמעתי ברדיו, בתוכנית שעסקה בהבדלים בין ספרות לקולנוע,קביעה הטוענת  שבסרט אנו רואים את המתרחש, את הפעולות ואילו בסיפור אנו גם יכולים ל קרוא  את מה שהדמויות חושבות. נראה לי שהקביעה לא מדויקת  כי בסרט אפשר  גם לשמוע מה חושבות הדמויות ( למשל, קול מדווח ברקע )  והיו סרטים שעשו זאת ובמקביל ספרים עסקו בתיאורים בלבד ( למשל ב'קינאה' של רוב גרייה)  כשבכתיבה חיקו את תנועת העין או המצלמה..

                 

                נזכרתי בשיחה זו כשהתבוננתי בשני אנשים,  צעיר וזקן, אותם ראיתי ליד התחנה לאחר שירדתי מן האוטובוס. שניהם אחזו בעגלת קניות. הזקן משך את העגלה ואמר  : "אני רוצה לקחת לבד" . הוא חזר על כך פעמיים. הצעיר ראה שאני מסתכלת והירפה מן העגלה ואולי הוא הירפה מן העגלה בדיוק ברגע שבו נפגשו המבטים שלנו.

                 

                איני יודעת אם נסעו אתי וירדו לפני  או  שהלכו יחד עד שהגיעו לתחנה ועצרו ליד הספסל. יכול להיות  שרק הזקן נסע והצעיר  נתקל בו כשעבר שם במקרה. כמובן שישנה גם האפשרות ששניהם נדברו להיפגש בתחנה. נראה לי שללא מידע ברור בעניין זה נתקשה להבין  מה קרה ביניהם ברגע שאותו תיארתי. בלי לדעת מה היה  לפני כן או מה שיקרה אחר כך אני מתקשה  להבין את מה שקרה לעיני.

                 

                כאן אני חוזרת לעניין שהעליתי בפוסט המצלמה לא מבינה מה שהיא מצלמת. גם אם היית מצלמת אותם ברגע ההתרחשות ואפילו מקליטה  בווידאו  לא הייתי מבינה את מה שהתרחש. אפשר לומר שאני מעלה כאן דברים טריוויאליים ולכאורה מובנים מאליהם שהרבו לדון בהם אלא שעל פי רב אנו לא זוכרים זאת. נראה לי שדווקא החיים בשכונה והצילום בה מאמתים אותי שוב ושוב עם סוגיה זו. כאן גם כשאתה יודע אתה מתנהג כאילו שאינך רואה או שומע ובעיקר כאילו אינך מבין את מה שלפניך*.

                 

                התחלתי* דיון זה בתיאור הזקן המתעקש שלא לאפשר לצעיר לגעת בעגלה. לאחר דברים אלו הם פנו ללכת בשביל  האספלט העובר בין הבתים.  התבוננתי במתרחקים כדקה, בעודי עומדת על המדרכה, עד שהגיעו לבית הכנסת שלאחריו השביל מתפצל.

                 

                 הזקן, רזה וגבוה, לבש חולצה משובצת  ועל ראשו חבש קובע קסקט. התיק שעל  העגלה היה מקופל ברובו. לא משהו שקשה לסחוב.  אינני זוכרת מה לבש הצעיר.

                אדם שלא מכיר את הנפשות הפועלות יכול היה להניח שצעיר אדיב מבקש לעזור לקשיש אך אני שמכירה את הצעיר  כבר 20 שנה שבהן כמעט ולא השתנה, התבוננתי בהם בדאגה מקווה שהזקן יודע להגן על עצמו מפני אנשים מסוגו של זה שהלך לצידו.  

                התנערתי  ממחשבותי ופניתי ללכת לביתי בדרך האחרת . העדפתי להמשיך  במדרכה ברחוב הראשי. על פי רב איני אוהבת ללכת בשביל האספלט למרות אפשרויות הצילום הגלומות בו.  לא אחת חשבתי שאם אכתוב סיפור בלשי אמקם בשביל זה איזו התרחשות פלילית.

                 

                הערות :

                1 * הכותרת מתוך שיר " אידליה משפחתית"  מאת ש. שפרה  מתוך הספר " אישה שמתאמנת בלחיות"  , עמ' 162 .

                 

                2. התצלום : קצה הששביל המפתצל מאחורי בית הכנסת. זה הפונה לביתי. התצלום צולם מחלון ביתי וטופל במחשב כיד להסוות את הדמות.


                3. הבוקר קלטתי שהפוסט הזה מתכתב עם פוסט של ניצה צמרת

                 

                 

                דרג את התוכן:
                  6 תגובות   יום חמישי, 7/1/10, 01:05

                   

                   

                   

                   

                  הסתבר ששוש פולטין מצאה את הפיתרון ורמיאב ציטט אותה. פשוט .צריך  ללחוץ מתחת לX בתיבת השיחה. הX פשוט במקום הלא נכון. הצעה פשוטה וחכמה

                   

                  הכותרת הקודמת הייתה : הקפה כקרציה  מצמיד תיבת שיחה ולא מאפשר לי עריכת של פוסט.
                  נכנסתי לתמיכה בקפה ומצאתי שם המון שותפים לגורלי החשופים להטרדת הטיפ העולמי.

                   

                  http://cafe.themarker.com/view.php?u=178


                  מחקתי את רב הפוסט כי הוא כבר לא רלוונטי לתוכן החדש.
                  דרג את התוכן:
                    6 תגובות   יום רביעי, 6/1/10, 00:30

                    לעתים אומרים  "בהבזק  של רגע נגלתה לי כל התמונה"  ויש הטוענים ש"צילום אחד שווה אלף מלים" . אנחנו נוהגים לומר בשבחו של צלם ש" הוא תפס את המצב, או  " בצילום אחד הוא תמצת את האירוע". היום הררביתי לתהות על אמירות אלו כשאני מערערת על תקפותן ועל האפשרות שיש בידי צילום או בידי סידרת צילומים לתת תמונה אמינה של המציאות.

                    מחשבות אלו התחילו להתרוצץ  לי בראש  לאחר עניין מביך שקרה לי. יצאתי מדירתי  ובידי מספר שקיות ניילון , אחת מהן הכילה שני צעיפים שרציתי להחליף וקובע  ובשאר השקיות  היו כל מיני פירסומים שאותם ביקשתי לזרוק לזבל. כשיצאתי מון הבניין השגחתי בשכן השיכור הולך ומתנדנד על המדרכה ליד הבית הסמוך. הפעם הוא נראה שתוי כהוגן. מיהרתי לחצות את הכביש לעבר הפח, זרקתי את השקיות ועליתי על המדרכה (שליד הפח) המקבילה לזו שעליה צעד השכן. רוח קרה נשבה ואני הושטתי את ידי לקחת את הקובע וברגע זה קלטתי שזרקתי לפח גם את השקית עם הצעיפים והקובע. מיהרתי לחזור וגיליתי שהשקית המבוקשת הייתה מעל לשקיות האחרות, קרובה לסף הפח. שלפתי אותה במהירות, הוצאתי  את הצעיפים והקובע, העפתי את השקית בחזרה לפח ופניתי חזרה לעבר ביתי. הבחנתי במספר נשים שהלכו על הכביש , הסתכלו עלי במבט ביקורתי והחליפו מבטים ביניהן. 

                    "הן חושבות שחיטטתי באשפה " אמרתי לעצמי ודמיינתי את עצמי מצלמת אותי מן הקומה השלישית מחטטת באשפה. לכאורה , אפשר לומר שהמצלמה צודקת כי אי אפשר להתווכח עם העובדה המתועדת בעיני אלו שראו אותי לרגע מבלי לדעת מה היה שתי דקות לפני הרגע הנתפס.

                     

                    אודה שתחושת גועל עולה בי כשאני כותבת זאת למרות שתכולת השקית לא נגעה בתכולת הפח ובעצם השקית הייתה מונחת על ערמת השקיות שהכילו פירסומים ועיתונים. איני יודעת מה הייתי עושה לו נפלה השקית פנימה  אך לא בכך רציתי לעסוק  אלא בתעתועי המראות. בבעיה להבין מה בעצם אנחנו רואים או יותר נכון מה הסיפור המסתתר מאחורי מה שאנחנו רואים.

                     

                    לאחר כרבע שעה שוב יצאתי מן הבית ופניתי ברגל לעבר הקניון.בדרכי עברתי ליד בית שלו גדר ר לבנה ובתחתית השער הבחנתי בראש כלב מבצבץ כאילו נתקע בין השלבים. התקרבתי לשער והכלב ח ייך אלי וקישקש בזנב. התקרבתי עוד כדי לבדוק אם הכלב יכול לזוז או שהוא תקוע . הכלב לא זז. רק קצה זנבו נע בחביבות.

                     

                     

                     



                    שלפתי את המצלמה וצילמתי ולאחר מכן קראתי בקול" הלו, הלו יש שם מיהו"  אך איש לא ענה. ל אידעתי מה לעשות שהרי איני יכולה לעזוב את הכלב במצב כזה. פחדתי לדחוף את השער כי חששתי גם מפני הכלב ובעיקר פחדתי שאפגע בראשו. דפקתי על השער ושוב קראתי בקול : " הלו, הלו" . הכלב קפץ על רגליו התחיל לנבוח עלי.  דלת הבית נפתחה ונער צעיר שפשף את עיניו ושאל מה קרה. גימגמתי משהו על שער וראש תקוע  מתוך ידיעה שהוא לא מבין  על מה אני מדברת. הנער נסוג אל תוך הבית כשהוא הודף ברגלו ( בעדינות ) את נסיונותיו של הכלב להיכנס עמו לתוך הבית.  ביקשתי סליחה, אמרתי שלום והסתלקתי משם.

                     

                    שוב התמונה מטעהש שהרי לו הסתלקתי משם מבלי לעשות דבר הייתי משוכנעת שהכלב תקוע, יושבי הבית נסעו למקום כלשהו הוכלב ימות מרעב או משבר  במפרקת. מכיוון שאני סוחבת על גבי אשמות ררבות הייתה זו מצטרפת לצרור . אני שמחה שזה נחסך ממני.  

                     

                    בעצם, לפני שהלכתי צילמתי עוד תמונה מעבר לשער הסגור והלכתי לדרכי. לולא נשארתי " לבדוק" את המצב הייתי משוכנעת שצילמתי כלב שראשו תקוע שאינו יכול להיחלץ. אנ מניחה שהייתי כותבת פוסט עצוב או נמנעת מלכתוב פוסט כזה כדי לא להסגיר את העובדה ( הרי במצב זה הכליאה  הייתה בבחינת עובדה מצולמת) שהפקרתי כלב שראשו כלוא.  לאמיתו של דבר שי בידי תצלומים רבים שאותם איני מפרסמת בשל הסיפור שנדמה לי שעומד מאחוריהם.

                     

                     


                     

                    דרג את התוכן:
                      5 תגובות   יום שני, 4/1/10, 01:35

                      הכתובת נרשמה מעל הספסל האחורי באחד מן האוטובוסים החדשים ( קו  5) שעליהם כתבתי.  ישבתי בין צעיר לצעירה דוברי אנגלית ששוחחו ביניהם מלפני ומאחורי למרות שהצעתי להם לשבת זה ליד זה. בדרך כלל דבר כזה מעצבן אותי אך הפעם הייתי מרוצה כי אני מעונינת לשפר את האנגלית שלי (לאחרונה אף הצטרפתי לקבוצה שזו מטרתה הנפגשת פעם בשבועיים, בספרייה העירונית בבאר שבע, בהנחיית מורה חביבה ביותר.הפעילות בחינם) השניים שוחחו על סרט שאיני מכירה ובקושי התאפקתי שלא לשאול אותם בעניין זה. תוך כדי כך הבחנתי בכתובת ושלפתי את הקנון שלי ( פוקט קטנה, בתיק) וצילמתי. שני הצעירים התעניינו בכתובת . הנערה ( הדוברת עברית) התלבטה כיצד לתרגם את המילה נשמה. כאן התערבתי  והצעתי את התרגום שלי  למרות שהחלטתי שלא להתערב יותר בשיחות של אחרים , בעיקר כשהם זרים .

                       

                      בכלל , היום לא עמדתי בהמון הבטחות. מחר יום חדש.


                      אגב, גם הפעם חטפתי מכה בראש ( הפעם חלשה יותר) כשקמתי מן הספסל האחורי. אני כל כך עסוקה שלא ליפול במדרגה עד שאני שוכחת את הראש.

                       

                       

                       

                      לצערי מחקתי את הפוסט שעסק באוטובוסים החדשים , בבאר שבע . כנראה אעלה אותם שוב, במסגרת המתאימה. בקיצור, לדעתי הם הם לא כל כך בטיחותיים

                      דרג את התוכן:
                        0 תגובות   יום שישי , 1/1/10, 10:46


                         


                        צולם על פילם. בסדרה, שדרות בן גוריון  וחלק מסגולה


                         


                         


                         


                        דרג את התוכן:

                          הפעילות שלי

                          פרופיל

                          shulamit
                          1. שלח הודעה
                          2. אוף ליין
                          3. אוף ליין

                          ארכיון

                          פיד RSS