כותרות TheMarker >
    ';

    שכונה - אמנות בעם

    תחילה קראתי לבלוג\"שכונה\".לאחר זמן קצר הסתבר לי שלמלה קונטוציות נוספות המרחיבות את המושג ובכל זאת לא שיניתי את השם כי התכוונתי לדבר על השכונה שלי ועל העיר באר שבע. בסופו של דבר כתבתי קצת על השכונה , על המשפחה, מעט על רגשותי. לעתים גם עסקתי בענייני פוליטיקה וחברה.
    בהתחלה עוד העליתי מספר שירים וסיפורים. אחר כך בעיקר תצלומים, רישומים והדפסים.
    היום אני משנה את השם מתוך כוונה לשנות את ההתנהלות בבלוג ובחיים. ימים יגידו אם הפעם פעלתי כפי שהתכוונתי לפעול . בסופו של דבר העיקר הבריאות.

    ארכיון : 10/2010

    15 תגובות   יום ראשון, 24/10/10, 00:30

    ''

     

    נראה לי שפיתחתי אובססיה לפח הזבל, לכל פחי הזבל לצורותיהם, שהוצבו על המדרכה שמול הבניין שבו אני גרה ואותם אני מצלמת מזה 10 שנים.

     

    ''

     

    אולי אחליף את המונח " אובססיה" ב" עניין" ומעתה אטען שאני מגלה עניין באותם הפחים כחוקרת הבודקת את השתנותם ,התקבלותם ואת אופני הצבתם כמעשה פוליטי, בהסתמך על הקביעה ש" האישי הוא פוליטי" ומה יותר אישי מן הפח שלתוכנו אני צופה כל אימת שאני מסתכלת החוצה ומה נוגע לי יותר מקולות הפינוי המעירים אותי בשעות הקטנות של הלילה. אני מזהה כל צליל ויודעת מה משמעותו;

    הינה האוטוזבל מתמרן תוך צפצוף חד.  כעת צליל חיבור השלשלאות  ותנועת הפח מעלה לקראת הרגע שבו יתהפך בעודו מתחכך בגוף המשאית, תוכו יישפך בתנועות ניעור קצובות ויוחזר אל כביש בתנופה אדירה. איזה פינאלה!

    לא  על קול הפח רציתי לדבר אלא על מראהו שהרי בצילום אני מבקשת לעסוק ובהשלכות האתיות של עיסוק זה. עם זאת, נראה לי  שלא אוכל להימנע משאלות הנוגעות לאסטטיקה אך אנסה להתמקד בפוליטיקה של האסטטיקה ובמה שמניע את הצילום באזורי עוני ובמסמנים שלו המתפקדים כפריטים במכלול מוסכמות שמהן נבנה עולם זה. אפשר לומר שפעולת הצילום ( המתעד) התולשת את מושא הצילום מתוך סביבתו, מעלה את העניין  באובייקט המצולם והופכת אותו למשהו שראוי להתבונן בו. בנסיבות מסוימות  יכול אותו התצלום להיחשב כיצירת אמנות ( האם, במידה מסוימת, הדבר דומה לגורלה של המשתנה שבפעולה של דושאן הפכה לפסל מזרקה  המוצב במוזיאון). במקרה תצלומי הפח,  הניתוק מן הריח מאפשר להתמקד בסיטואציה המצולמת, במשחקי האור –צל, בקומפוזיציה ובחשיפה או בחישוף של האחר.

     

    ''

     

    כל מה שאמרתי עד כה אינו אלא הקדמה שצצה בדעתי בדרכי לספר  שבערב החג הוחלף הפח הירוק בפח חלוד  שנראה כאילו עבר שריפה. איני יודעת אם אכן נשרף ואם הדבר קרה כאן או במקום אחר. בכל אופן אני מרוצה כי החלודה מצטלמת יפה. אני מביטה בפח ונזכרת בפסלים של דורצ'ין.

     

    ''

      רציתי להראות את פסלייותו אך הגעתי למסקנה שלשם כך יהיה עלי לרדת ולצלמו מקרוב

    בדרך כלל איני נוהגת לצלם אוביקטים " יפים" על פי מסורת הצילום כגון תקריבי קירות מתפוררים וכיוצ"ב למרות שבביתי לא חסרים אוביקטים לצילום מסוג זה. במידה רבה, פח הזבל החלוד הפתיע אותי

    התצלומים: 

    הפח הראשון מלמעלה צולם ב אחד החורפים  במצלמה מכאנית על פילם באמצעות במספר חשיפות. האחרים צולמו במצלמה דגיטאלית  . כולם צולמו מחלון הדירה.

     

     

    הערות: 

    1. האסטטיקה של העוני לא ייחודית לצילום וכבר התנסינו בכך בציורי דגה, ואן גוך ואחרים ( באופנים שונים גם בציורים קדמונים). אני מבקשת להבין מה מקור ההנאה ביצירות שנושאן הוא עוני  ולהתמקד בצילום .

    2.  ברור שחלק מן הדברים נכונים לתצלומי מלחמה, אסונות וכדו'. 

     3. סליחה על חוסר הדיוק. הפחים מוצבים על הכביש ולא על המדרכה.

     בשיטוטי ברשת הגעתי לאמנים שחר כרמל ועדי קפלן. אהבתי את האתר שלהם ובעיקר את הספרים שלהם שזה נושא שאליו אני פונה וגם אלמד על אודותיו באונ' בן גוריון (מגמה למו"לות)

    נראה לי שקישור למידע על הספר OBJET TROUVE הולם את רוח הדברים שנכתבו כאן

    פורסם לראשונה באתר "במחשבה שניה"

    דרג את התוכן:
      8 תגובות   יום חמישי, 14/10/10, 11:31

      ''

      דרג את התוכן:

        הפעילות שלי

        פרופיל

        shulamit
        1. שלח הודעה
        2. אוף ליין
        3. אוף ליין

        ארכיון

        פיד RSS