כותרות TheMarker >
    ';

    שכונה - אמנות בעם

    תחילה קראתי לבלוג\"שכונה\".לאחר זמן קצר הסתבר לי שלמלה קונטוציות נוספות המרחיבות את המושג ובכל זאת לא שיניתי את השם כי התכוונתי לדבר על השכונה שלי ועל העיר באר שבע. בסופו של דבר כתבתי קצת על השכונה , על המשפחה, מעט על רגשותי. לעתים גם עסקתי בענייני פוליטיקה וחברה.
    בהתחלה עוד העליתי מספר שירים וסיפורים. אחר כך בעיקר תצלומים, רישומים והדפסים.
    היום אני משנה את השם מתוך כוונה לשנות את ההתנהלות בבלוג ובחיים. ימים יגידו אם הפעם פעלתי כפי שהתכוונתי לפעול . בסופו של דבר העיקר הבריאות.

    ארכיון : 3/2010

    8 תגובות   יום שני, 29/3/10, 18:35

    גגגגגג

    השבוע  בא וישב על המזגן, הציץ ובחן אותי.

    דרג את התוכן:
      2 תגובות   יום שבת, 20/3/10, 16:32


         האם נחוץ להרגיש " תשוקה לחיים" כדי לרצות לחיות,  כדי לרצות לשרוד את היום, לשכב לישון מתוך תקווה שנתעורר למחרת בבוקר. איני רוצה להיכנס לדיון מה גורם לבני האדם לרצות לחיות או מה מונע זאת מאחרים שהרי עסקו בכך רבים. למשל   אלבר קאמי שהרחיב על כך בספרו  "מיתוס של סיזיפוס"( ראה שם) . האם צריך ליהנות מן החיים כדי לרצות לחיות ולא למות ( יונה נחתה על עדן חלוני ונראית כמחפשת דרך להיכנס. היא נראית נסערת, מתרוצצת אנה ואנה. יכולתי לחשוב שהיא מתעקשת להיכנס כדי לומר לי דבר מה אך לאחר התבוננות נוספות אני רואה את הנקבה ניצבת במרחק מה ממנה, על המזגן.   ובכן, לנגד עיני מתבצע היון מחול החיזור. צילמתי מספר תמונות אך עד שעלה בדעתי להפעיל את הוידאו פרחו היונים) ומה גורם לנו להנאה במידה המספקת תירוץ לחיות. ברור שהנאה אינה גורם הכרחי שהרי רבים מבין הסובלים נאחזים בחיים.  שאלות כגון אלה עלו בדעתי בעקבות הפוסט של גאליס השואלת  ועונה על כך בדרכה. אנשים שהגיבו לפוסט שלה הוסיפו משלהם. 

       

      אמנם אין זו הפעם הראשונה שבה אני עוסקת בכך. תהיות בעניין זה עולות תדיר בהקשרים שונים ובעיקר כאשר בסביבתנו הקרובה אדם נוטל את נפשו במו ידיו ( זה מה שארע לפני כשבוע ). כאשר הדבר קורה לאדם שהתברך בחיים טובים ויש לו " כל מה שצריך" ( אני משתמשת בביטוי " הדבר קורה" מתוך מודעות ) התאבדותו מעלה אצל השומעים תהייה על דרך חייהם  שהרי לכאורה " לא חסר לו שום דבר". אנו חושבים ש"אם זה קרה במשפחה זו, זה  יכול לקרות בכל מקום" ובכלל " לא הייתה לו/לה סיבה לרצות למות ".    

      איני רוצה להרחיב את הדיון בעניין כי אני מבקשת לקצר ולהתפנות לעניינים אחרים. רק חשוב לי לומר שלדעתי הרצון לחיות לא נובע מתשוקה לחיים אלא מהעדר רצון למות. אני מאמינה שהחפץ חיים ישגיח על עצמו שלא תשתרבב למוחו ולרגשותיו המחשבה לרצות למות, גם לא כהערה ביום קשה. אם היא עולה מוטב לסלקה ומיד כאילו הגיעה אלינו קריאה ממקום אחר שאל לנו להיות בו. כל דבר בזמנו, כל דבר בזמנו.  

       

      גגגגגג

      יונים על הגג ממול לדירתי.

       

       

      די , הגב קצת כואב לי ( עבודה על תצלומים במחשב. עלי לערוך קצת מתיחות לשחרור השרירים והגמשת הפרקים). מוטב אקום לשתוף כלים ולסדר את הבית.  ברשת ב' " בסימן קריאה". התחלתי לשמוע באיחור. נשמע לי כמו רות אלמוג. אני אוהבת לשמוע אותה 

       

       

       

      דרג את התוכן:
        14 תגובות   יום ראשון, 14/3/10, 02:39

        העץ מול חלון המרפסת.

         

        אני מניחה שכמו כל שנה העץ יפרח. אולי העלווה הקדימה בגלל החום. בדרך כלל הפריחה בפסח.

         

        אמנם אמרתי ליהודית , אוצרת בית האמנים שאעשה תערוכה באפריל אך איני רוצה בכך. פשוט אני מתקשה להחליט מה להציג. איזה נושא לבחור.  אני גם לא ממש עובדת לקראת התערוכה. רק חושבת מ להציג ובעיקר מחליטה שלא לערוך את התערוכה.  

         

        הייתי רוצה להציג תערוכה עליזה שתבטא את שמחת החיים שלי אך נראה לי שזה לא יקרה. יותר ויותר נראה לי שאני רוצה לערוך תערוכה העוסקת בדוצ'י כי  בסוף אפריל יום ההולדת שלה ואיש לא מדברת עליה אתי זולתי.  אני מתקשה לעשות זאת. נראה לי שמסתמנת לי דרך. אני מקווה שדוצ'י לא תכעס עלי. בעצם, נדמה לי שלא ממש דיברנו על אפריל אלא אמרנו שהתערוכה תהיה אחרי פסח. 

        בשנים האחרונות לא נוח לי לעבוד בבית . אהיה חיובית ואחליט שהאי נוחות תמציא לי דרכים חדשות לעבוד. רק שלא יהיו לי עירפולי ראייה. זה כל כך מפחיד. הרופא אמר שזה קורא בגל שינויי לחץ דם כשעובדים בכיפוף ראש או משהו כזה. לכאורה  קיבלתי את פרשנותו  אך בפועל אני חושבת שאלה מסרים או לחילופין מששהו פנימי. לאחר שקראתי את המאמר ב'הארץ' איני שוללת תופעת שמעבר לידוע לנו ולמובן.

         

        ואולי אציג עבודת צילום? בעצם, איני חושבת שאני מכונה להוצאה גדולה כל כך . כל הזמן אני אומרת שעלי לשכור סטודיו אך גם זה כרוך בהוצאה רצינית מפני שבבאר שבע אין סטודיו עירוני מסופסד. גיששתי בכיוון אך לא יצא מזה כלום.

         

        אף פעם לא הייתי אדישה כל כך לפני תערוכה. בהתחלה היו לי המון רעיונות והתלהבתי אך אחר כך לא בא לי לטרוח. לא מתוך דכדוך או משהו כזה. סתם כף לי להתנהל כך סתם ולהודות לשם על כל יום שחולף .

         

        יאללה, בלי תרוצים. מחר, בלי נדר, יהיהי יום חדש.

        דרג את התוכן:

          הפעילות שלי

          פרופיל

          shulamit
          1. שלח הודעה
          2. אוף ליין
          3. אוף ליין

          ארכיון

          פיד RSS