כותרות TheMarker >
    ';

    שכונה - אמנות בעם

    תחילה קראתי לבלוג\"שכונה\".לאחר זמן קצר הסתבר לי שלמלה קונטוציות נוספות המרחיבות את המושג ובכל זאת לא שיניתי את השם כי התכוונתי לדבר על השכונה שלי ועל העיר באר שבע. בסופו של דבר כתבתי קצת על השכונה , על המשפחה, מעט על רגשותי. לעתים גם עסקתי בענייני פוליטיקה וחברה.
    בהתחלה עוד העליתי מספר שירים וסיפורים. אחר כך בעיקר תצלומים, רישומים והדפסים.
    היום אני משנה את השם מתוך כוונה לשנות את ההתנהלות בבלוג ובחיים. ימים יגידו אם הפעם פעלתי כפי שהתכוונתי לפעול . בסופו של דבר העיקר הבריאות.

    ארכיון : 4/2010

    4 תגובות   יום שישי , 30/4/10, 19:23


    כל כך השתדלתי להיות בסדר. הלכתי לכל המשרדים והיגשתי, בסופו של דבר, את כל הניירת כדי להסדיר את ענייני הפניסה והביטוח לאומי. הייתי גאה בעצמי שגם אזכה לדמי אבטלה אך חברה ציננה את התלהבותי והסבירה לי שיכול להיות שגרמתי לעצמי הפסד כספי. אני מקווה שאם טעיתי אפשר יהיה לתקן את הנזק .שלא לדבר על הטירחה שבהגשת הניירת.

     

    מה  שהכי מרגיז אותי הוא האפשרות שהמדינה שלי עלולה "לסדר" אותי. אני מקווה שחברתי טעתה בגדול.

     

    בכלל, בתקופה האחרונה, כל מיני עניינים לא " הולכים" על פי המתוכנן ומה שאפשרי איני מקיימת. איני הולכת להרצאות שאליהן התכוונתי  ולא למפגשים הספרותיים. במקום זה אני  מסתובבת בכל מיני קניונים. ככה לא אצליח, למרות רצוני העז, להיות אשת רוח או אמנית דגולה.

     

    זהו, החלטתי שממחר ואפילו מהיום אפתח דף חדש. ממחר אני אתחיל לנהוג כאושיה תרבותית . אולי אפילו אפנים זאת ותוכי יהיה כבורי. אולי אם אעמיד פנים אתחיל להאמין בכך.

    אני מנסה לסגל לעצמי את הטרנד החדש של " לא צרכנות חזירית"  שהרי אין דבר ההולם את מצבי הכלכלי הנוכחי. לא איני מתלוננת כי אני משוכנעת שאם ארצה אמצא מקורות הכנסה נוספים אך אני תוהה אם זה שווה בתמורה לעוד בגד שיתגלגל בארון או מחוצה לו. אפילו הרעיון לשכור מקום לסדנה לא  כל כך מוצא חן בעיני מפני שיהיה עלי " להצדיק את ההוצאה" . כל חיי עבדתי וביבזתי את הכסף בלי הכרה. אולי כעת אירגע. אולי עלילות ביטוח הלאומי מנסות לומר לי משהו.

     

     יום א' 2 במאי .

     

    הבוקר הלכתי בגשם וברוח לביטוח הלאומי אך הסתבר לי שהם שובתים.

     

     http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3883480,00.html

     

     כאן ההסטוריה של הסכסוך.

     

    http://www.globes.co.il/news/article.aspx?did=1000475150

     

     

    150000 ש"ח " זרקו " כל חודש במשך שנתיים. חישבו כמה קצבאות אפשר היה לחלק או להגדיל בכסף זה.

     

     

    למעלה, עיבוד מחשב לתצלום מסידרת " שדרות בן גוריון".

     

    קישורים:

     

    סלון הדחויים

    דרג את התוכן:
      2 תגובות   יום רביעי, 28/4/10, 01:16

       

      אגרה בחול נימים של אור

      המון נפער בין רגליה

       

      ים טהור נשוא זיכרונות

      בטרם היות הדברים

       

      ממצולות קול אחר עלה

      "עוד ישמע"

       

      שם נחשי עומק שקופים

      כאורך אהבתה המעקלת 

       

      שלל חיות מחמד ים

      בתנועתן הפריסטלתית.

       

      אנחת פיה פצעה את ההר

      האדיר בזרמי מים פרץ

      מפה זה הצמא למלה טובה

       

      לא ניחמת, לא ניתנת לכפרה

      רבצה תוגת ימיה המתגשמים,

       

      רגש ביקש את נפשה

      הר חובק ים התגבה בשוליו

      אוצר בליבו זהב עננים

       

      אין לה עניין במלכות שמים

      בים תהיה קבורתה.

       

       

       

      זה  לא חדש וגם התצלום לא חדש. בא לי להעלות זאת כאן.  שיניתי את המילה הראשונה, הורדתי שורה . אולי אשנה שוב. 


      כבר זמן רב אני רוצה לנסוע לים ואיני נוסעת. בעצם הייתי לפני שנה, ב1 במאי. כלומר עמדתי על הכביש שליד החוף אך לשם ל אירדתי כי זה לא היה הים שרציתי.
      דרג את התוכן:
        4 תגובות   יום שני, 26/4/10, 01:40

         

         

         

        צילמתי עוד לפני ארוחת הבוקר. הלחיצה על הכפתור, הקליק , תצלום ציפור במעופה או דבר מה שמתרחש וראוי בעיני להצטלם

        ( ומה לא?) משמחים אותי.  

         

         

         

         

        ככככככככככככ

         

         

         

         

        עלה בדעתי שאולי כדאי לי לנקות את החלונות  כדי לחדד את הראות ומצד שני נראה לי שהכתמים יוצרים תחושת עומק.

         

         

        דרג את התוכן:
          2 תגובות   יום שישי , 23/4/10, 18:33


          לו חיה היום הייתה דוצי בת 73 . כשהייתי צעירה לא הייתי אמפטית  לאבלים על מות אדם מבוגר. הבנתי רק צער על מות ילדים, על מות בנים והורים לילדים צעירים. מותה של דוצי לימד אותי צער וכאב  שלא ידעתי קודם, צער עמוק על אבדן אדם אחר, על כאבו של האחר.

          קודם כתבתי פוסט ארוך על עניין זה אך הוא נמחק בדרך לשמירה והחלטתי שמוטב כך. דוצ'י הייתה אהובה על אנשים רבים ורבים נעזרו בחכמתה. אתנחם בכך. יהי זיכרה ברוך. היא נוכחת וקיימת ביומיום שלי  בשיחות ובדיונים ארוכים הגולשים לעתים לידי ויכוח שבו אני מיצגת את שני הצדדים. גם זה וודאי לרצונה שהרי היא נוכחת כאן מבלי הטורח לשאת את החיים שמהם נפטרה מתוך בחירה. אני בשונה ממנה רוצה לחיות ובדרכי גם מאחסנת אותה.  

           

           


          דוצ'י, 4 שנים לפני מותה במוזסוויל, בארגנטינה. צילמה אחותה צביה. החלפתי את התמונה שהעליתי קודם מפני שבזאת שהעליתי עכשיו דוצ'י נראית עליזה.  
          דרג את התוכן:
            4 תגובות   יום חמישי, 22/4/10, 11:16

            מתוך " חורים ברשת"

             

            "עיוורון הפרסום מומחש

            החשיפה לפרסומות הולכת ומאבדת אפקטיביות. בעולם של גירויים מתרבים, הזכירות של מוצרים הולכת ופוחתת ואנו לומדים לפתח חסינות כלפי מסרים שיווקיים גם כאשר אנו נחשפים אליהם כאשר הם אינם רלוונטים אלינו. (ראו “האם הפרסום מת?”).

            הסטודיו ההולנדי Studio Smack יצר סרטון הממחיש עד כמה הפרסום הפך כמעט שקוף בחיי היום יום. לשם כך, עורכי הסרט צבעו כל סצינה בשחור, כאשר רק הפרסום והפריטים המעוררים תשומת לב מודגשים בלבן. "

             

            עוד סרטון משם, ממש מקסים.  כלומר עשוי בדרך שמאד מצאה חן בעיני,  למרות היותו אלים ומלחמתי.


            http://www.youtube.com/watch?v=ugV6cLgwomo&feature=player_embedded

             

             

             

            קישור לבלוג האחר שלי העוסק  בפירסומת של מגה.
            דרג את התוכן:
              0 תגובות   יום שבת, 17/4/10, 10:12


              היום תיפתח בחיפה תערוכה קבוצתית  של אמנים הנוגעת ליוצרים החיים במאזורים שסבלו מירי טילים וסקאדים. האוצרת בת שבע גרניט.

               

               

              לצערי איני מוצאת את התצלומים של עבודות שלי המשתתפות ( 2) בתערוכה. הייתי משוכנעת שהן באתר ההדפסים ( שלי).

               

              זה מראה לי שוב שאיני מטפלת בהפצת העבודת שלי כראוי. אני מתכוונת לתקן זאת.

               

              בקרוב אוסיף עוד פרטים.

               

              דרג את התוכן:
                4 תגובות   יום ראשון, 11/4/10, 22:19

                 כותרת הפוסט הנוכחית המחליפה את הכותרת הקודמת  נלקחה מן הטור  של וולוט אנדרגראונד 'דיסקמניה'  שבו ( בין השאר) היא התיחסה לשאלה שהעליתי בפוסט זה, אתמול  וגם נתנה את התשובה עליה.

                 

                 חיים פיירברג מסביר בתגובה איך זה קרה:
                קרתה פה תקלה איומה, שאחראים לה כל המעורבים בהכנת המהדורה של גאולה אבן. אני הוא שהעברתי לערוץ 1 מצגת מלאה הקשורה לסוגיה שנדונה לפני האייטם על התערוכה - האנטישמיות בעולם בשנת 2009. בנושא זה התראיינה עמיתתי פרופ’ דינה פורת, והמצגת אמורה הייתה לשמש אילוסטרציה לדבריה. או לפחות, כך הובטח לנו על ידי ההפקה.
                מישהו, ואני מקווה שרק בתום לב, עשה מעשה שלא יעשה, וכך הופיעו התמונות של ה’קריקטורות’ הכי דמוניות נגד יהודים ונגד ישראל כמייצגות יצירות של ניצולי שואה
                “.

                 

                 

                 האם  בתערוכה ביד ושם מוצגות עבודת אנטישמיות.?במסגרת ראיון עם אוצרת תערוכה ב'יד ושם' , חדשות היום בערוץ 1. תחילה חשבתי שמישהו תפס טרמפ על התוכנית והגניב את התמונות לתוך הקובץ המשודר אך בהעדר תגובה לפנייתי הבנתי שהתמונה היא חלק ממה שמוצג ביד ושם. האמנם זה המצב?

                 

                התמונה המקורית

                 

                גגגגגג

                 

                 

                בראיון שערכה גאולה אבן עם יהודית שנדר  ( "היום בחדשות " 11/04/10), שדיברה על תערוכה ב'יד ושם' שיצרו ניצולי שואה , הוקרנו תצלומים של עבודות וביניהם העבודה שלמעלה. לא קשה לזהות את המקור- תצלום הילד הקטן בגטו וורשה המרים את ידיו מול הקלגס הנאצי  ועליו נעשתה הפאראפרזה . זו אחת התמונות המוכרות מבין התמונות המיצגות והמסמלות את השואה. לכך נוספו עוד שתי תמונות  שגם הן נראו לי כפועלות באותו אופן.

                 

                אלו היו שלוש תמונות מבין שש או שבע תמונות ( אם איני טועה)   שהובאו במהלך דבריה של האוצרת, בנוסף לתצלום חלל התצוגה והתמונמות שתלויות בו.  אודה שמיקומן של התמונות שהוקרנו ברצף, בהקשר זה זיעזע אותי ולכן טרחתי וצפיתי במשדר שוב ושב וגם צילמתי את התמונות.


                ציור זה מזעזע  אותי ונראה לי לא נכון. לדעתי לא ראוי  להקביל בין השואה לבין מה שעובר על הפלסטינאים ובוודאי שלא להשתמש בתמונת הילד הזו אף כי אני מכירה באסון   שהתרחש על הפלסטינים . אני אומרת זאת  מבלי להיכנס לדיון ולויכוח בשאלת מידת אשמתו של כל צד מבין הצדדים הניצים ותרומתו למצב העניינים הקיים. גם אינני מערערת על זכותו של האמן להביע את דעתו.

                 

                ההקשר שניתן לציור, היום, בישדור החריד אותי. אני תוהה אם מישהו טעה בהבאתן  של תמונות אלו או שמא היה זה מעשה מכוון.

                 

                בולע ילדה

                 

                 

                 

                שיניתי את הכותרת ואת הפתיח כי כותרת הקודמת לא הצלחתי למשוך תשומת לב לעניין שהעליתי.

                דרג את התוכן:
                  3 תגובות   יום שלישי, 6/4/10, 01:41

                   

                   

                  אין מקום בביתי לכל הספרים שרכשתי ועלי להיפרד מהם. נזכרתי בדבר  כשקראתי את הפוסט היפה של דפנה לוי " איך להיפטר מספרים". עניין זה מטריד אותי מאד ואין יום, מספר פעמים ביום  , שבו איני חושבת כיצד להקטין את הספרייה. הם תופסים מקום  חיוני  בדירתי הקטנה.  חלק מהם לא קראתי . בספרי האמנות התבוננתי בעיקר בתמונות. בספרי הפילוסופיה קראתי את המבוא , את הסיכום ובעיקר התעמקתי בכריכה. מבין הספרים ישנם כאלה שאני אוהבת מאד וכאלה שאשמח להיפרד מהם .הבעיה  נוגעת  לאלה שאני "עומדת לקרוא בקרוב". בקרוב הזה נמשך כבר יותר מעשר- עשרים- שלושים שנה ואני עדיין משוכנעת שעוד מעט אתפנה לכך. ברוך השם, אני אדם אופטימי. פרק מיוחד בסאגה זו הם ספרי האמנות שחלקם שמשו אותי בהוראה  (שם  יצרתי לי ספריה קטנה במחסן שלי ) וכעת שבו הביתה . אמנם כמעט שאיני פותחת אותם ( בעיקר מאז יצאתי לפנסיה) אך איני מסוגלת להיפרד ולו מן הזניחים שבהם. אני אומרת לעצמי שאולי אשוב ללמד. כדי להצדיק את החזקתם בביתי אני מדמיינת לי  כיצד אשכור דירה ובה אפתח חוגים לאמנות . לשם אעביר את כל ספרי האמנות . כך ץכננתי לפני שיצאתי לפנסיה אלא שכעת ממש לא בא לי לעבוד. אני מדמיינת לעצמי את ביתי ללא הספרים  ואז נבהלת. יש לי  בצורך לאבזר את הבית בספרים, להתבונן בהם סדורים בפסי הצבע, במקצבים,לחשוב על  האפשרויות הגלומות בהם ואז אני"תופסת עצבים" כשאני נזכרת בכסף הרב שהוצאתי עליהם וכעת הם מכבידים עלי. לפני כשנה לקחתי ספרים ל'עשן הזמן 'אך במקומם הבאתי ספרים אחרים. התנחמתי בך שאלה ספרי שירה ( אני קוראת בעיקר שירה) והם בדרך כלל קטנים יותר וגם בשל הפער בין המכירה לקניה צמצמתי את מספר הספרים על המדף.אודה שלא אחת אני מתגעגעת לאחד מן הספרים  שמכרתי. כדי להרגיש טוב עם עצמי החלטתי ´ לפני מספר ימים , לפתוח כל יום ספר אמנות אחד ולעיין בו. . בעצם, למה לחכות למחר. אתחיל הערב, לפני השינה . אולי אפילו עכשיו. לפחות תמונה אחת ואלי גם שתים או שלוש.  אולי אכתוב על כך .

                   

                   

                   הספר שאפתח הערב  הוא SUREALIST ARTThe Lindy and Edvin Bergman collction( שיקגו)( איזה יופי. מצאתי אותו באינטרנט) http://www.librarything.com/work/343597/descriptions מבין הספרים האהובים עלי שבו  אני מרבה לדפדף* ולהתבונן בתמונות  בעיקר של הרישומים וה" חפצים ". בתוך הקופסאות. בדרך כלל  אנו נחשפים למספר מתונות מכל זרם או אומן שמאפיינות את התקופה ואת הנושא המדובר ומקבעות תפיסה צרה לגביו. ברב ספרי האמנות ( שאני מכירה)  העוסקים בסוריאליזם חוזרים על אותם האמנים ואותן היצירות ויוצרים בכך תפיסה מוגבלת של הפעילות האמנותית  של אותם האמנים באותה התקופה  ( זאת בהכללה) . הספר המדובר מאופיין במגוון מרתק של עבודות  ומציג אמנים נוספים לאלה שעולים בדעתנו בחושבנו על  הסוריאליזם.     הערה* אני אוהבת לראות אמנות אך לא כל כך לקרוא על אמנות אף כי  עשיתי זאת כדי ללמד.

                   

                   

                   

                  ראיתי שמתקיים פוסט משרשר על " הספריה הביתית שלי "

                   

                  http://www.notes.co.il/esty/58336.asp

                   

                  http://www.notes.co.il/boaz/31580.asp?p=0        משם  אפשר למצוא קישורים לאחרים.

                   

                  הסתכלתי בספריה שלי והתבשיתי ברצוני להיפרד מן הספרים. הצטערתי על כך שכבר איני מחוברת אליה כל כך. אהבתם לספריהם הפעילה אצלי געגועים. 

                   

                   

                  התצלום :  "הספריה המאפירה"  מתוך הסידרה " מה שמלפנים ומה שמאחור" . צולם במצלמה אנלוגית במספר חשיפות ועיבוד מחשב ( קל) . בצלום חלק מהמילונים האהובים שלי ( אני אוהבת לקרוא מלים) בצרוף צעצועים שלי ומראה שמחוץ לחלון.

                   

                  "מה שמלפנים ומה שמאחור" - סידרת תצלומים שבה הספריה מככבת בשילובים עם החוץ.

                  דרג את התוכן:

                    הפעילות שלי

                    פרופיל

                    shulamit
                    1. שלח הודעה
                    2. אוף ליין
                    3. אוף ליין

                    ארכיון

                    פיד RSS