כותרות TheMarker >
    ';

    שכונה - אמנות בעם

    תחילה קראתי לבלוג\"שכונה\".לאחר זמן קצר הסתבר לי שלמלה קונטוציות נוספות המרחיבות את המושג ובכל זאת לא שיניתי את השם כי התכוונתי לדבר על השכונה שלי ועל העיר באר שבע. בסופו של דבר כתבתי קצת על השכונה , על המשפחה, מעט על רגשותי. לעתים גם עסקתי בענייני פוליטיקה וחברה.
    בהתחלה עוד העליתי מספר שירים וסיפורים. אחר כך בעיקר תצלומים, רישומים והדפסים.
    היום אני משנה את השם מתוך כוונה לשנות את ההתנהלות בבלוג ובחיים. ימים יגידו אם הפעם פעלתי כפי שהתכוונתי לפעול . בסופו של דבר העיקר הבריאות.

    ארכיון : 5/2010

    10 תגובות   יום שלישי, 25/5/10, 14:51


    זה הרישום הוותיק ביותר שעשיתי שישנו בידי. גם אותו מצאתי בקופסת הרישומים שבמחסן שעומדת כעת באמצע החדר ומחכה שאמיין את העבודת. אני אוהבת רישום זה דווקא בשל בוסריותו, בשל הרגש המידי שהוא משדר לי. ציירתי חברה לחדר בפנימיה שבה למדנו במכינה לבית מדרש למורים ולגננות, בבאר שבע . זה  לא רחוק מהמקום שבו אני גרה. המקום עוד קיים אך לא כבית מדרש שהפך למכללת קיי. נדמה לי שנערכות שם השתלמת למורים דתיים. אני יכלה לבדוק כי קו"ח שלי ממש גובלת במבנה.  איני מתגעגעת לתקופה ההיא למרות שהיתי צעירה מאד ו" כל החיים היו עוד לפני". למרות שלכאורה " היה שמח" . כל כך  פחדתי מהחיים שהיו לפני". הם נראו לי כמסלול משימות שיהיה עלי לבצע כדי להתקבל או כדי לשרוד. ובכן, איכשהו צלחתי את מרבית חיי. אני מהסה את עצמי כשאני מתחילה להציק לי על " אי ניצול ההזדמנויות" הרבות שנקרו בדרכי  שיכלו, לכאורה, להוביל אותי למה שרציתי. בעצם, עשיתי תמיד מה שרציתי או יותר נכון מה שבחרתי לעשות או התפתיתי על ידי מזגי של איודע לדחות סיפוקים של רגע. למזלי או לדאבוני, עם הזמן  הפכתי לפחדנית וזה הכתיב את צעדי בשנים האחרונות. 

     

    איני רוצה להישמע כמתלוננת מפני שעדיין " כל החיים לפני" גם אם זה אומר דקה או עשרים שנה. מה שחשוב שלעת זקנה, בתקווה לבריאות טובה ולשמחה , להפסיק להתחשבן עם העבר שאני מודה עליו ולקוות לטוב, לכל יום טוב, לכל רגע טוב.

     

    אחזור לרישום. שמה של החברה תקווה ונראה לי שהצלחתי להביע במידה רבה את הבעת פניה. לא ראיתי אותה זמן רב. שמעתי

    ש"היא נשארה אותו הדבר" . אולי " ארים אליה טלפון" . אני חושבת שלא תהיה לי בעיה להשיג אותו. דווקא אירגנו מפגש של המחזור שלנו לפני כשנתיים אך אני לא נסעתי למפגש. עבדתי באותו יום ובכלל, אני לא אוהבת לנסוע . אולי אציע להם לארגן מפגש נוסף .

    דרג את התוכן:
      2 תגובות   יום ראשון, 23/5/10, 00:42

      היום חיטטתי בקופסאות שבמחסן שלא נגעתי בהן מספר שנים, מאז שסיימתי את התואר השני. אז זרקתי לפחות 7שקים גדולים של דפים מצולמים ( במכונת צילום) שאת מרביתם בקושי קראתי ( ואולי בכל זאת קראתי), טיוטות של עבודת,מאמרים ,תצלומים. מעט השארתי שמא ארצה להמשיך לדוקטורט כי עזה הכמיהה של פולניה לתואר דוקטור ולו יהי זה בספרות  או באמנות. המעט שהותרתי ממלא מספר קופסאות פלסטיק גדולות שאותםה צבתי מעל קופסאות פלסטיק המכילות רישומים. היום נאלצתי לפתוח אותן  כי זה חודש פוקדות נמלים את המחסן, המקלחת ומה נורא- הן נכנסות לסל הכביסה. אלה נמלים מעופפות . כך זה כל שנה בחודש מאי. פעם הן נכנסו דרך המנורה שבמקלחת ועפו אל המנורה בחדר העבודה. הפעם, בלי עין הרע, זה בקנה מידה קטן יותר. הן נמשכות לצבע לבן. טוב, די לדבר על נמלים.

      הפעם זרקתי המאמרים ששמרתי בהחלטה נחושה שלימודי דוקטורת יהיו בזבוז זמן וכסף. עלי למקד את האנרגיות ביצירה ובשיווקה. למען האמת , זרקתי חלק ואת השאר השארתי לפעם אחרת כי התחלתי לברור מבין הרישומים את אלה שנראים לי טובים יותר. בזה אני מתקשה למרות שלא אחת " חיסלתי" ציור בצבע שמן , אקריליק או מים שעמלתי עליהם זמן רב . גם על הדפסים לא ריחמתי ( אולי הגזמתי בכך) אך הרישומים שזמן יירתם מהיר  כל כך משקפים את רגשותי באופן מידי כל כך עד שאני מתקשה לזרוק אותם. פעם חשבתי לערוך תערוכה בשם " מפת הנפש" אך עד שהחלטתי כבר מישבו הקדים אותי. בעצם, מעולם לא ערכתי תערוכה של רישומים. זה תמיד נראה לי לא מספיק, לא מתאים לתערוכה. המדיה האינטרנטית מאד מאימה לכך ואני שמחה להעלות את הרישומים לכאן. כל פעם אנימחליטה לעבוד בקצב מזורז ולסרוק מספר רישומים ביום אך לאחר יום , יומיים אני כבר עוסקת במשהו אחר והדבר נשכח מליבי.

      הינההיום העליתי רישומים שעשיתי לפני יותר מעשרים ושתים שנים.

       

      למעלה דיוק עצמי . שימו לב למשקפייםם שכעת חזרו לאפנה. למטה איור לספר שירים שרציתי להוציא  אל לא הוצאתי. אפילו לא התקרבתי לכך. כעת, איני יודעת אם זה רצוני. אני צריכה לבחון זאת שוב. 

       

       

       

      אגב, הקפה לא נותן לי להעלות תמונות חדשות . כבר כמה ימים אני על 99.8% ניצולת .

      דרג את התוכן:
        6 תגובות   יום שלישי, 18/5/10, 18:02

        באותו יום  , לפני שצילמתי את התמונה הזו ישבתי בקפיטריה בבית הסטודנט, אכלתי פיצה  והתבוננתי בתינוק, שהיה על הרצפה.

        הוא עמד על ארבע ומדי פעם הרים יד וניסה  להתקדם . נזכרתי במעמד דומה שראיתי ואף צילמתי כאשר אמיתי,

        הנכד של אחי ניסה את אותה הפעולה. שתי נשים  ישבו בקירבתו, ליד השולחן וקראו בספר גדול.

        מאחורי התינוק היה חלון גדול ובו צמחיה. מתוך נימוס או בשל התאווה לפיצה הסבתי את פני מן התמונה היפה

        וחזרתי  לאכול ולקרוא בעיתון  עד ששמעתי קולות התפעלות וראיתי שהתינוק נעמד על ברכיו,אוחז בספסל שליד השולחן ומביט

        בשתי הנשים בשמחה. תהיתי האם זו הפעם הראשונה שבה התרומם הילד על ברכיו. 

        לאחר שסיימתי לאכול הבחנתי שהילד יושב מול החלון הגדול , בוחן את השתקפותו, מוחה כפיים וצוהל .

        איני יודעת אם ידע לזהות את עצמו או שחשב שחבר לפניו. העזתי וניגשתי לשתי הנשים וביקשתי רשות לצלם.

        לשמחתי הרשות ניתנה לי. שוחחתי אתן מעט והסתבר לי שהן קוראות בשולחן ערוך.

         

        לפני שהלכתי ביקשתי אישור להעלות את התצלום באינטרנט. לאחר שהאם ראתה את התצלומים קיבלתי רשות לעשות זאת.

        כשאני מסתכלת בתמונות הללו אני מתרגשת .

         

        דרג את התוכן:
          8 תגובות   יום שלישי, 18/5/10, 01:29


          רציתי להעלות את התצלום הזה לגלרית הצילומים אך לא ניתן לי כי עברתי את הכמות המותרת כשניסיתי להחליף את התמונה בפוסט הקודם ולשם כך הורדתי והעליתי תמונות למרות שידעתי שזה חסר תועלת. אני תמיד מקווה לנס. יש בזה משהו טוב כי זה עושה אותי אופטימית אלא שלעתים צריך גם לגרוםם לקרות. רציתי להעלות תמונה זו כי אני רוצה לחזור ולעסוק בתצלומים במספר חשיפות בעולמות מתחברים מעצמם. התמונה צולמה בחוף הים באשדוד ומחלון דירתי בבאר שבע.  אני רוצה לנסוע לים אך איני מצליחה להחליט לאיזה ים אסע. זה מצחיק אותי

           

           

          גגגגגגגגגגגגגגגגגג

           

           

          אני מרבה לחלום על מים. הלוואי ואחלום על מים זכים ונקיים. על ים גדול ובטוח. אוי, ים מפחיד אותי. אני לא נכנסת למים. פעם דווקא שחיתי וקצת נסחפתי. אני זוכרת את הרגשה  המשכרת. 

          כששהייתי בת עשר עליתי ארצה באניה בשם ירושלים. אני כעט משכונעת בכך. נהניתי למרות שהים סער . אני זוכרת אתווזוב מעלה עשן ועוד משהו אך על זה בפעם אחרת.

          כשאני רוצה להירגע אני מדיינת לעצמי ( במסגרת דימיון מודרך) שאני צפה בים שמימיו חלקים לחלוטין. לכאורה דברי אלה מנוגדים למה שאמרתי קודם. לא נורא, אני רגילה לחיות בסתירות.

           

          חבל שהים רחוק כל כך מבאר שבע

           

          דרג את התוכן:
            0 תגובות   יום שני, 17/5/10, 12:44

             zzzzzzzzzzzz

             

             חג שמח, בריא ובטוח לכל.

             אני מעלה כאן עבודה שהתחלתי כשהייתיבערך בת עשרים, כסקיצה/רישום וכהכנה לחיתוך לינולאום כשעוד לא ידעתי להדפיס ולפני שלמדתי ציור.
            אחר כך, לפני 28 שנים , העברתי את הרישום להדפס רשת כדי ליצור איגרת ברכה . אף פעם לא מימשתי את הכוונה.

             

            חזרתי בערב וראיתי את מה שהעליתי וממש לא אהבתי.  כעת אני מעלה את הידיים לאחר שטיפלתי בהם במחשב.

            דרג את התוכן:
              4 תגובות   יום שבת, 15/5/10, 19:05


              כל היום התעסקתי ברישומים ובעיבודם במחשב. בבוקר גם כתבתי. אין לי מושג אם אלו שטויות או שיצא לי ולו משפט אחד שאוכל לפתח ממנו משהו וגם אז לא אדע.

               

              ובכן, הגיע הזמן להתקלח, ללבוש בגדים נוחים נעלים גבוהות ולצאת להליכה של חצי שעה לפחות, באוויר הפתוח. אמנם אני יושבת ליד חלון המרפסת הפתוח לרווחה ומקשיבה לציוץ הציפורים  אך לא די בכך . לי די אך לכל היודעים מהם חיים בריאים לא די בהתבוננות. נדרשת גם פעולה. 

               

              כאן בגלריית הרישומים , רישום מעובד מהיום. התחלתי אותו כשהקשבתי לתוכנית על הסופר התורכי פאמוק. נראה שעלי ליצור גלריה חדשה ובה רישומים מעובדים. אני נהנית לאבד אותם ולשחק במחשב אך לאחר זמן מה אני מתעייפת מן העומס ורוצה תא הקוו או קו והכתם. כמו שהעליתי כאן.

               

              בסופו של דבר העליתי עוד עיבוד מחשב או בעצם  ציור מחשב שחור לבן.  זו הנטייה הטבעית שלי  לשחור/ לבן. ואדום. כן, גם לשחור/לבן/אדום


              לא יצאתי להליכה. כבר הייתי כמעט מוכנה אך פה טלפון וש שיחה קצרה. פתאום  שמתי לב שכבר הגיע זמן החדשות. עשיתי את עצמי מתעניינת, קצת הנעתי ידיים ורגליים וחזרתי למחשב.
              דרג את התוכן:
                0 תגובות   יום שישי , 14/5/10, 23:53


                ראיתי אותם כשיצאתי מבית הסטודנט באונ' בן גוריון. צילמתי והקשבתי לשיחתם. רק האיש דיבר או יותר נכון שאל  ואילו היא המהמה משהו. הם לא השגיחו בי.  הצלחתי לקלוט רק משפט אחד והסתלקתי משם. מרחוק הבחנתי בהתארגנות לקראת אירוע. שמעתי צלילי מוסיקה והבחנתי בכסאות הלבנים שסודרו ברחבה. אני מאד אוהבת לצלם אותם.

                ישבתי על הכסאות הלבנים. בשתים בצהריים, בשרב כבד,  וצילמתי את הנגנים ששהתכוננו למופע בערב וכיוונו את הכלים . הקלטתי אותם . בקרוב אעלה את אחד הסרטונים .אני מתקשה להאמין שישבתי בשמש הקופחת ( חבשתי כובע) והקשתי להם בהנאה.      

                 כאן הלהקה הלהקה בשם Musicians for Peace     שרה "לא ישא גוי אל גוי חרב"

                 

                 

                כדי לשמוע את הלהקה שרה " לא ישא גוי  אל גוי חרב"  ללחוץ בקישור הבא

                 

                You can download Nation shall not lift up sword against nation by clicking here

                 

                " הבאנו שלום עלינו"  כדי לשמוע את  הלהקה עם שלמה גרוניך נא ללחוץ על הקישור הבא buttonsong.gif (1014 bytes).

                עעעעעעעעעע 


                ככככככככככככ

                 

                 


                עוד משהו.  הערב הקשבתי ליצחק לבני המראיין את אתגר קרת. ממש נהניתי. למדתי אצלו בסדנא ואני יכולה להעיד שהוא פשוט מתוק. הערב הוא נשמע לימקסים וחכם.


                עוד משהו. כמות שגיאות ההדפסה שלי הלילה מדאיגות מאד. כאילו המוח שלי התהפך לגמרי.

                ועוד משהו, איני מצליחה להעלות קטע אודיו לאת.

                ועוד משהו . עלה בדעתי לכתוב משהו שאוכל לתת לו את שם הפוסט הזה.
                דרג את התוכן:
                  2 תגובות   יום רביעי, 12/5/10, 11:41

                  הם נולדו במחסן בבבניין  שלנו.

                  פרטים בעתיד.


                  כאן עם האמא

                   

                   

                  ייייייייייייי

                  דרג את התוכן:
                    7 תגובות   יום חמישי, 6/5/10, 04:23

                    כשיצאתי היום מן התערוכה  "הזקן": דוד בן -גוריון ומורשתו בראי האמנות בישראל   ראיתי איש זקן השולף בקבוקים מפחי האשפה. התרחקתי ועקבתי אחריו מחשבת, בשביעות רצון, כמה כסף יצא לו מזה . ראיתי שהוא מתקרב לפיסלו של בן גוריון ולמרות המרחק והתאורה הלקויה התחלתי לצלם ( במצלמת פוקט קטנה) כאשר אני נהנית מן האירוניה  שמבפגש בין הזקן המלקט לבין פסלו של הזקן המביט אל הספריה שם מוצגת התערוכה לכבודו ( וגם בבניין הסנט) .

                     

                     כאן קישור לעבודה  שעשיתי בעקבות הזמנה להגיש עבודות לתערוכה לפני שהתברר לי ( וקצת אחרי זה) שפרופ' מאור לא מעוניין בחברי עמותת האמנים בנגב. יצא הפסדי בשכרי.

                    כתבתי פוסט ארוך שעסק בתערוכה ובנושאים נוספים אך הוא נמחק לי. אולי מוטב כך.

                     

                     

                    דרג את התוכן:
                      4 תגובות   יום שני, 3/5/10, 02:11

                       

                      כשיצאתי מן הבית בדרכי לביטוח הלאומי, מזג האוויר היה נאה. כשהגעתי לתחנת האוטובוס ליד ביתי כבר ירד גשם קל, כשירדתי בתחנה הקרובה  לסניף  ירד גשם כבד, המטריה נפתחה הפוך, דלת האוטובוס נפתחה אל שלולית עמוקה ( מכונית חסמה את הגישה לתחנה) וכשהגעתי לסניף , לאחר הליכה בגשם ובשלוליות ראיתי שלט " שביתה. עד להודעה חדשה אין קבלת קהל ".

                       

                      תחילה לא הפנמתי את המידע.  ראיתי אנשים עומדים ומתבוננים זה אל זה ללא מילה. ליד הדלת המסתובבת עמד איש בחולצה כחולה והבעה נחושה. שאלתי אותו : "סגור??"  " את לא יודעת לקרוא" ענה לי בכעס . איש צעיר שעמד משמאלי אמר: " אולי היא לא יודעת לקרוא " צעד צעד אחד קדימה, הציץ בפני וקבע : " היא יודעת לקרוא"   "שתקרא" אמר האיש העצבני. קראתי את כל השלטים שעליהם נכתב "שביתה. עד להודעה חדשה אין קבלת קהל" . כעת נדמה לי שבלבלתי קצת את סדר המלים.

                      האיש בחולצה הכחולה המשיך לעמוד ליד הדלת המסתובבת כאילו חיכה שההודעה החדשה תתרחש תוך זמן קצר. לכן עמד שם ושמר על התור. תחילה גם אני נסחפתי באמונתו ואפילו שאלתי אותו והסברתי לו שחשבתי שהוא השומר. הוא התבונן בי כלא מאמין,הרים את חולצתו, חשף את גוו כשהוא רוטן בכעס : " אני שומר? איזה שומר? הינה! הינה! אין לי נשק! " . ביני לביני תהיתי כמה זמן חיכה שם. האם הגיע לפני שמונה בבוקר והיה הראשון. סוף, סוף ראשון . 

                      משם הלכתי, בגשם, לקריית הממשלה וקניתי 'ידיעות אחרונות ' בשקל אחד. הרגשתי סיפוק שבכל זאת השגתי משהו הבוקר ולא יצאתי מן הבית לשווא. לרגע חשבתי לקפוץ ללשכת העבודה כדי לחתום אך נזכרתי שגמרתי את תקופת דמי האבטלה ( אם בכלל אזכה בהם) . 

                      כשהגעתי הביתה גיגלתי ומצאתי ידיעה על השביתה ב ynet.  כל הסניפים בדרום מושבתים.ברדיו ובטלוויזיה לא הזכירו את השביתה. לאחר מכן לא מצאתי ידיעה נוספת על המגעים ליישוב  המחלוקת שגרמה לשביתה.

                      לאחר מכן, זרחה השמש , אור נפלא  מילא את החלל. החלפתי בגדים ויצאתי שוב לטפל בעניינים אחרים. הכל פעל כראוי. את המטרייה הנחתי על אחד מפחי הזבל.

                      וכשזרח השמש ישבה לה יונה על דגל ישראל, שנותר מיום העצמאות, בבניין שמול חלון העבודה שלי . היא  כאן בתמונה למעלה.

                       

                       חיפשתי תמונה בבלוג ומצאתי אתזאת עם הדגל ממאי 2008

                       

                       

                      ססססססססססס 

                       

                      אגב. העברתי את הפוסט מ" תכנים אישיים" לחברה וקהילה כי  לדעתי שם היא צריכה לשכון. צולם גם הוא מחלון חדר העבודה.

                      דרג את התוכן:
                        0 תגובות   יום שבת, 1/5/10, 17:28

                         

                        חלון חדר העבודה פתוח. אני חשה את האוויר, הוא רך ונינוח. אני מסבה את ראשי שמאלה ואחורה, באלכסון ומתבוננת בשמים. רעם קלוש נשמע משמאל לצמרת עץ האיקליפטוס.  אני חוזרת להביט בחלון המרפסת, שומעת צעקות של ילדים . אני ניגשת למרפסת ומתבוננת בגבות הילדים בבניין שלידי. אישה אומרת " אז מה אם היא לא בוכה את אתה צריך ככה." אני  מצלמת, משתדלת שלא יבחינו בי. הילדים בחולצות לבנות ובמכנסיים שחורים. חובשים כיפה לבנה. הראות לקויה.

                         

                        אני חוזרת לשבת ליד המחשב, עוצרת לרגע ומאזינה לשקט. ההווה נוכח באופן מפתיע. אני חשה משהו שאינני רגילה אליו, הווה, הווה, הווה. אני ממהרת לדווח על כך ושוב עוצרת, מקשיבה לקול נביחה דקה של כלב, מכונית עוברת. אני רוצה ללטף את האוויר, לגעת בשמים, נביחה גסה מפוררת את האוויר. אישה עוברת אומרת: " ראית את החמסין שהיה כאן." אחר כך " כמה אפשר לשתוק" .האוויר חוזר ומתעצם, חודר לחדר,  אוסף אותי לתוכו.  אווירון חוצה את השמים . אני ממשיכה לכתוב.  שוב כלב נובח, אחר מיבב. ציפור מזמרת, מגלגלת צלילים  ושריקות מעודנות. קולות נוספים  מצטרפים אליה. האוויר עומד. מתארגן לקראת הגשם. קול כדור מכה במדרכה. לו ידעתי לכתוב תווים הייתי רושמת את שירתה. אני קמה ומצלמת אותה על עץ האיקליפטוס.

                         

                         

                        מראה בית הקברות היהודי בוורוצלב עולה בזיכרוני. לכאורה, זה אותו האור, אותו האוויר ואולי גם אותו ציוץ. אני נעמדת ליד החלון, נהנית ממגע האוויר על פני, תוהה איך להעביר את תחושת  מגע האוויר הזה על פני, כיצד לתאר את המהות , לפרט את מרכיביו. אני מצליחה לדלות רק את  " הנעים לי" ומיד מוותרת כי במוחי עולים כל אותם הקולות שאמרו "זה לא נעים לי".

                         

                         

                        יכול להיות  שצריך סיפור שלם כדי להעביר שניה של תחושה או לכתוב שיר. אני מחכה להשראה ושוב מסבה את פני אל החלון. זה כמו לטיפה של יד רכה, לבנה וארוכת אצבעות , אני חושבת. לא , זאת לא ידה של אמי. האם אני מרפררת לאחת מן התמונות שנצרבו בתודעתי במהלך צפייה בסרטים רומנטיים ואולי הדבר הושתל במוחי בקוראי ספרי ילדים  או שהיד הלבנה שייכת  לאמו של פרוסט הנפרדת ממנו לפני השינה. אני שומעת אישה חולפת על המדרכה שמתחת לחלוני וצועקת " אז מה, אז מה" .

                         

                        משהו נח עלי היום. אולי הסיפורים של אתגר קרת *. כשלמדתי אצלו הוא אמר לי שאכתוב כמו שאני מספרת. השעה ארבע אחרי הצהריים. כעת " בסימן קריאה" , הזמן לשטוף כלים. אה, איזה יופי בתוכנית מדברת רות אלמוג*, גם אצלה למדתי בהנאה רבה. היא מדברת על הספר מלים מאת ג'ני ארפנדייק .

                         


                        הערות

                        1. הבולבול בתמונה צולם ביום בהיר  נח על העץ שליד חלון המרפסת.

                        2. הגעתי לסיפורים של קרת באמצעות וולווט אנדרגאונד

                        3. רות אלמוג אמרה שבהוה חייבים להתשמש בגוף ולא די בפועל.

                         

                        דרג את התוכן:

                          הפעילות שלי

                          פרופיל

                          shulamit
                          1. שלח הודעה
                          2. אוף ליין
                          3. אוף ליין

                          ארכיון

                          פיד RSS