כותרות TheMarker >
    ';

    שכונה - אמנות בעם

    תחילה קראתי לבלוג\"שכונה\".לאחר זמן קצר הסתבר לי שלמלה קונטוציות נוספות המרחיבות את המושג ובכל זאת לא שיניתי את השם כי התכוונתי לדבר על השכונה שלי ועל העיר באר שבע. בסופו של דבר כתבתי קצת על השכונה , על המשפחה, מעט על רגשותי. לעתים גם עסקתי בענייני פוליטיקה וחברה.
    בהתחלה עוד העליתי מספר שירים וסיפורים. אחר כך בעיקר תצלומים, רישומים והדפסים.
    היום אני משנה את השם מתוך כוונה לשנות את ההתנהלות בבלוג ובחיים. ימים יגידו אם הפעם פעלתי כפי שהתכוונתי לפעול . בסופו של דבר העיקר הבריאות.

    ארכיון : 6/2010

    12 תגובות   יום שני, 28/6/10, 11:25

    לכבוד יום ההולדת החלטתי לתקן רישום משפחתי (אמא אני ואחי) שעשיתי החודש ולהפוך את כולנו למשפחה עליזה ומחייכת.

    דרג את התוכן:
      4 תגובות   יום שני, 14/6/10, 14:41

       

       

       

      עוד אני מתנה את טענותי על אפליה בין זקנים , על איפה ואיפה בין זקן מיוחס לבין זקן סתם או אפילו מבוגר, נחתה יונה על העץ שליד המירפסת שענפיו הקרובים לבניין לא צימחו עלווה השנה וכל היושב עליהם נגלה מיד לעיני בעודי יושבת ליד המחשב. ישבה מעט ועפה.

      איני יודעת מה קרה לעץ השנה שהייתה גשומה. האם הזדקן גם הוא. השנה, לראשונה הוא לא פרח באביב באותה פריחה לבנה נהדרת הממהרת לקמול בשרב המאפיין את האביבים בנגב.  זו דרכו של העולם. העצים הצעירים שצמחו מזירעו, לידו שעל קיומם נלחמתי עם השכנים שחשבו שכדאי לגדוע אותם מפני שאין להם צורה מסודרת, פרחו מעט. כך גם העצים האחרים ברחוב. אמנם פריחתם הייתה דלילה ולא כמו בפעם ההיא שבה דלפו המים מן הצינור המשותף לבניין  במשך תקופה ארוכה וכולנו או רובנו , חוץ מאלה שהיו להם קשרים בעירייה או אלה שתמיד זוכים לפריסת חובות , שילמנו אלפי שקלים. אז  עוד לא ידעתי שבמקרים כאלה משלמים על פי תעריף אחר.

       

      מטוסים חולפים ברעש מחריש אזניים . אני קוצת לצלם אך הם במזרח, חולפים מהר. לא כמו המסוקים שחולפים לאט. חבל שהם מנמיכים טוס בעיקר בלילה כאיני יכולה לצלם אותם.ברוך השם,  יום יפה היום.

      דרג את התוכן:
        4 תגובות   יום רביעי, 9/6/10, 17:37


        התחלתי ללמוד הדפס כי רציתי להרחיב את אפשרויות הרישום ולעסוק ביחסים שבין קו לכתם. הרישום בקו טבעי לי וחשבתי שדי היה לי בו להביע את עצמי  ובכלל נטיתי לפיסול . לצבע הגעתי ממרחק, מתוך הקשבה לאהבת הצבע מפי אחרים ובעיקר לאחר שקניתי טלוויזיה צבעונית והתחלתי להתבונן על העולם בצבע. אני מניחה שאיני מדייקת בפרטים. הרי התחלתי ללמוד אמנות בשנת 71 כשעוד לא הייתה לי אפילו טלוויזיה בשחור לבן . בעצם, אוכל לומר שהתחלתי בלימודי האמנות עוד כילדה כשאספתי תמונות של ציורים שצורפו לעיתון ידיעות. לא , לא קנינו את העיתון. אנחנו קראנו עיתון בפולנית. זוג מוכרי העיתונים הפרידו את הציורים ומכרו לי אותם לחוד. אני תוהה מניין השגתי כסף לקנות תמונות אלו. צאו ולמדו למי פנה ידיעות באותם הימים. לא אכנס לסוגית האליטות רק אציין שבאותם הימים הבשורה הגיעה גם למקומות הרחוקים לאלה שרצו בכך. כך למדתי על אמנות וספרות מרשת א' ועל מוסיקה בקול המוסיקה. זה לא מנע ממני ליהנות ממוסיקה מזרחית ולקרוא ספרות תועבה ובלשים.  אחזור לדברים שבהם פתחתי.

         ב81 התחלתי  ללמוד הדפס רשת , תחריט ומעט ליטוגרפיה אצל המורה מוריס קאהן. מורה קפדן ביותר ורב ידע. אודה, תחילה הזדעזע המורה מהשלומיאליות שלי שהרי הייתי מאלה ששופכים צבע, מפילים צנצנות, מרעישים כשלא צריך. מה שמצאתי בהדפס אני מוצאת בעבודה במחשב. גם הפעם לקחתי רישום, סרקתי ובדקתי את האפשרויות. אני ממשיכה לרשום בנושא התשוקה אך השאלה  שמעסיקה אותי בעוד יוצרת ( לא, אני לא אהבת את המילה עבודה אף כי אני משתמשת בה לא אחת , בעת הצורך) היא כמותית. אני מנסה לכמת משהו שאיני יודעת לקרוא לו בשם. אני פשוט מרגישה שככה זה יורת טוב. זה קצת כמו הוראות הבישול של אמי ושל אמהות של פעם. קחי ככה, לפי הרגש ותשימי.

        למטה רישום שהוא עיבוד מחשב לרישום בציפורן על דף. היום אני מרגישה שככה זה בסדר. איני יודעת מה ארגיש בעניין זה מחר.  

         

         

        עעעעעעעעעעעעעעעעע

         

        דרג את התוכן:
          4 תגובות   יום שני, 7/6/10, 13:26


          הינה התחלתי בסידרת רישומים העוסקים בתשוקה. נראה לי שבלי נדר, אגע בכל מיני תשוקות. בתשוקה הזו, הספציפית לא עסקתי, בציורי כבר שנים רבות. אני חושבת שמאז שהתחלתי לעבוד בתיכון חששתי לפרסם דברים שלא מתאימים למורה בתיכון שהרי כידוע מורות מעונינות רק בהעשרת אוצר הידע של תלמידיהן ( אוי. פתאום נזכרתי בפרשה האחרונה ) ולא רוצות מעבר לזה דבר. כשהייתי בסמינר ( לאחרונה אני מרבה להיזכר בו) , נדמה לי שעוד במכינה, היה לי מורה מקסים. נדמה לי ששמו היה  הנגבי שהזהיר אותי לא לעבוד בתיכון כי זה ישחק את היצירתיות שבי. אמנם נהגתי להסתלק משיעוריו אך אני זוכרת אותו בחיבה רבה ובהכרה לנדיבות לבו ולעידוד הרב שלו זכיתי מפיו. אני משוכנעת שדברי הערכה שלו השפיעו עלי להתעקש לעסוק באמנות. זכרתי זאת כמורה ואני מקווה שגם אני הצלחתי להיטיב עם אחדים מתלמידי.

          מעניין. ממש לא נעים לי שאני מזכירה את התיכון בפוסט שבו אני עוסקת בתשוקה. אכן, לעבודה שם היתה השפעה על יצירתי. מעניין איך זה  אצל אחרים. בכל אופן. כשעבדתי במרכז אמנויות לנוער ממש " השתוללתי בחומרים ובתכנים. מאד הושפעתי מילדי הגן. אחר כך התחלתי ללמד במכללה. גם זה עצר בי משהו למרות שבסופו של דבר מצאתי את הדרך לומר את עצמי. 

           

          ובכן, יצאתי לחופשי. כעת עלי לממש חופש זה בלי כבלים של מה יגידו. למרות שאני פולניה אנהג כאחת בלא מולדת, בלא ייחוס ובלא מוסר. נו, נראה אותי.


          טיפולוגיה

           

          הפוסט נכתב בהמשך למורפולוגיה של התשוקה

          דרג את התוכן:
            4 תגובות   יום ראשון, 6/6/10, 13:41

            ''
            הינה קטע נחמד העוסק בתשוקה. האם לכתוב על תשוקה? אולי אחר כך. כעת עלי ללכת לצייר. החלטתי על כך אתמול. אולי לצייר תשוקה. פעם הייתה לי תשוקה לצייר וזו התחלפה בתשוקה לצילום. האם אפשר להשיב תשוקה שאבדה. אולי עם" האוכל יבוא התאבון". זה מזכיר לי תשוקה למאכלים. בזמן האחרון אני חשה תשוקה לפיצה עם המון, המון גבינה צהובה.

             

            למה אני חוזרת לצייר בלי תשוקה?  כי  יש לי הרבה חומרים בבית. אולי  זה יהיה כמו בשידוך טוב . מכיוון ששנינו יחד מוטב שנתאהב. כבר ראיתי שהתשוקה לא בהכרח מבטיחה אהבה או זוגיות טובה. כך גם ביצירה. התשוקה לא מבטיחה יצירה טובה וגם לא אהבה לפעולת היצירה.

            פעם שמעתי שצסטרטון, שהיתה לו תשוקה למשקה ולפאבים נכלא על ידי חבריו בחדר כדי שיכתוב. אגגל לבדוק אם משהו כתוב על זה. גם דוסטויבסקי נאלץ לכתוב הרבה בשל תשוקתו להימורים. נזכרתי שקראתי את ה" שדים" בתשוקה ואולי בשקיקה. זה היה לפני שנים רבות, בדירה הראשונה ( שכורה) שבה גרתי לבד, בלא שותפים/ות. הייתה לי אז תשוקה לציור על קירות הדירה בידיין חשופות. לאחר מכן עמלתי קשות לכסות את כל מה שצירתי. גם היום אני אוהבת לצייר בידיים אלא שכיום עלי להיזהר מפני חומרי הצבע המכלים את החומר האנושי.   

            ''

            דרג את התוכן:
              0 תגובות   יום שישי , 4/6/10, 10:03

              ביום ראשון 6/6 בשעה 19:00 נארח מפגש נדיר עם המשורר הענק והנחבא אל הכלים ארז ביטון. איתן פישר על המוזיקה. הכניסה חופשית.

              עדיין ביום ראשון 6/6 אבל בשעה 21:00 תהיה הופעה של מיקי שביב, מוותיקי ובוני המוזיקה האלטרנטיבית העברית, 30 ש"ח.

              (בגלל אירועי שבוע הספר לא יתקיים השבוע ג'ם סשן. יחזור בשבוע הבא)

              בשני ה-7/6 בירה ותרגיע כרגיל בין 20:00 ל-1:00, כניסה חופשית

              בשלישי ה-8/6 "היה או לא היה" - איתי בלטר, זמר-יוצר מחונן ופסנתרן וירטואוזי, מבצע שירים של אלכסנדר פן בדיוק כמו שפן היה מבצע אותם אם הוא היה יודע לשיר, ונדב פרץ מלווה את ההופעה בקריאה, שירה, קטעי קישור ואגדות אורבניות. 19:00, כניסה חופשית

              ברביעי 9/6 השקת אסופת שיריו של מואיז בן הראש, מגדולי המשוררים העבריים בדור הנוכחי והאופוזיציונר הנצחי של סצנת המשוררים המאוסה. זה יהיה ספרו הראשון של מואיז בן הראש שיצא לאור (בבאר שבע, בהוצאת "רסיס נהרה" ובעריכת משורר הבית שלנו פאבל זלוטוב) באופן מסודר ובעריכה מקצועית, והוא מומלץ לקריאה לכל אוהבי השירה ובעיקר לכל שונאיה. בהשתתפות המשורר (מואיז, לא פאבל) ועם קארין צרפתי על המוזיקה. 19:00, כניסה חופשית

              בחמישי 10/6 - Papercuts: עמית ארז והגיטרה, יעל שפירא והצ'לו. 21:00, 30 ש"ח במכירה המוקדמת, 40 בערב ההופעה. אנחנו יודעים שזה לא קשור לשבוע הספר, אבל ההופעה הזו נקבעה הרבה לפני שנולד הסבא של מי שהמציא את שבוע הספר. אחר כך נהיה פתוחים עד שש בבוקר, בשישי סגור

              במוצ"ש ה-12/6 בירה ותרגיע כרגיל בין 20:00 ל-1:00, כניסה חופשית

              בראשון ה-13/6 במה פתוחה כרגיל בין 19:00 ל-23:00, כניסה חופשית

              בין ה-14/6 לבין ה-17/6 יהיה פה שבוע הספר האקולוגי, שבו, כדי לכפר על היערות שכרתנו בשבוע הספר (טוב, וגם כדי להרוויח עוד כסף), נמכור ספרים בנושא אקולוגיה ומגוון עצום של ספרים מיד שנייה במחיר של 10 ש"ח לספר. לא יהיו הופעות כל השבוע, אז בואו לפסטיבל סמילנסקי בעיר העתיקה

              --
              בקרו אותנו בפייסבוק -
              http://www.facebook.com/#!/profile.php?ref=profile&id=100000372670260

               

               

              קיבלתי ב  email . לצערי לא אוכל לבוא לערב לכבוד של ארז ביטון מפני שאני לומדת. אם אצליח לא ללכת לחתונה אלך לערב לכבוד מואיז בן הראש.

              דרג את התוכן:
                6 תגובות   יום שלישי, 1/6/10, 15:23
                 

                ביום ראשון ישבתי בתחנה, קו 5 וחיכיתי לאוטובוס שבושש לבוא. כוונתי לתחנה ליד אורות , לכיון העיר.  מכיוון שאני מתקשה לשבת

                 " סתם" התחלתי לצלם.  ראיתי יונה היושבת על כבל מתוח מעלינו. צילמתי אותה בזום המקסימלי האפשרי במצלמה שלי. אני אוהבת לצלם ציפורים במעופן. כשרק התחלתי בכך "נורא" התלהבתי אך לאחר מכן, נתתי את דעתי למגבלות המצלמה שלי והפסקתי  כי חשבתי לקנות מצלמה יותר משוכללת. אתמול, החלטתי שבשלב זה לא אחליף מצלמה וכי עלי לקבל ולהציג את התמונות שכבר צילמתי במצלמות שברשותי. 

                אני חושבת שיש זרם של צילום הנקרא צילום אורבני ואולי זה צילום עני הנותן את החולף ביום יום של הצלם, בצניעות הנובעת מיכולותיה של המצלמה והמצלם. כלומר, הנושא הופך לעיקר ולא האיכות הטכנית של הצילום.

                כשסיימתי לצלם את היונה שמתי לב שאני מכירה את הגברת העומדת לצידי (אני  ישבתי). אנחנו נפגשות באוטובוס. פעם,כשהייתי בסמינר, גרתי בדירה, בשכ' ב קרוב למקום מגוריה. לפני מספר שנים נפגשנו בקו 5 ולהפתעתי היא זכרה אותי ובאחת הנסיעות פנתה אלי ומאז אנחנו מברכות זו את זו . ביום א', היא הסתכלה עלי בתמיהה ושאלה. מה את מצלמת? מה יש פה לצלם? הכל פה מכוער " אמרתי לה שאני מצלמת כי אני אוהבת לצלם. היא  אמרה שטוב שי שלאנשים תחביבים.

                  

                נראה לי שבפוסט זה ובפוסטים הבאים אביא תמונות מאותה הסביבה  ואבחן " מה יש פה לצלם?"

                 

                תחילה היונה שהייתה מעלי.

                • 1. כפי שצילמתי

                • קקקקקקקקקקקקק 
                  . פרט. תקריב באמצעות המחשב.

                   

                דרג את התוכן:

                  הפעילות שלי

                  פרופיל

                  shulamit
                  1. שלח הודעה
                  2. אוף ליין
                  3. אוף ליין

                  ארכיון

                  פיד RSS