כותרות TheMarker >
    ';

    שכונה - אמנות בעם

    תחילה קראתי לבלוג\"שכונה\".לאחר זמן קצר הסתבר לי שלמלה קונטוציות נוספות המרחיבות את המושג ובכל זאת לא שיניתי את השם כי התכוונתי לדבר על השכונה שלי ועל העיר באר שבע. בסופו של דבר כתבתי קצת על השכונה , על המשפחה, מעט על רגשותי. לעתים גם עסקתי בענייני פוליטיקה וחברה.
    בהתחלה עוד העליתי מספר שירים וסיפורים. אחר כך בעיקר תצלומים, רישומים והדפסים.
    היום אני משנה את השם מתוך כוונה לשנות את ההתנהלות בבלוג ובחיים. ימים יגידו אם הפעם פעלתי כפי שהתכוונתי לפעול . בסופו של דבר העיקר הבריאות.

    ארכיון : 12/2011

    0 תגובות   יום שישי , 30/12/11, 18:04

     

     

    ''

    "עוד מעט אני מגיעה לטנק" אמרה הצעירה שנהגה במכונית שבה נסעתי לגבעת זאב,לביקור קצר. " טנק?" הצליל צנח לתוך מוחי, לאט, בתנועת שאלה ומשום מה נענה ב"טנק דלק" מבלי שהבנתי מניין צצה לי תשובה זו וסגרה את הדיון הפנימי במשפט חיווי.

    הפניתי את מבטי החוצה ובחנתי  את הנוף האורבני הנטוע בצפיפות , בבניינים בצבע החול, מגוונים בכתמי ירוק חום ותכלת. מפני שהייתה זאת שעה הקרובה לשעת שקיעה  והשמש הלוהטת שעמדה קרוב לאופק קדחה בעיניננו, הפניתי את מבטי לצדדים וכך קרה שהטנק נגלה לי רק ברגע שחלפנו על פניו. לשמחתי, הגבתי במהירות והספקתי לצלם  3 תמונות המתעדות את הטנק שכבש את אחת הכיכירות , בבאר שבע.

    ''

     

    איני יודעת מי מחליט מה יוצב בכיכרות המותקנות  בעירנו (נהגים הסבירו לי שהדבר מסדיר את התנועה טוב מרמוזרים). נראה לי שהנושא ראוי לעבודות מחקר  של גיאוגרפים, אדריכלים, סוציולוגים, אמנים או בין תחומיים למיניהם. התרשמתי שהמתכננים לא לוקחים בחשבון את שדה הראייה הנדרש לנוהגים החולפים בכיכירות. מכיוון שאיני נוהגת איני יודעת אם צדקתי בהבחנה זו. על הערכים האסטתיים של כיכרות אלה אדון, אולי, בפעם אחרת.

    ''

     

    לי הטנק נראה כמו מיקי מאוס מפלדה. נסו לנתרל את הידיעה שזה טנק. התבוננו ב"אזניים" שלו וב"פנים" המוארים באור יקרות של שמש שוקעת. אין לי דבר נגד טנקים כל עוד אינם דוהרים לעברי. גם לא לעבר אף אחד החף מפשע וגם לפושע לא אאחל לטעום מפרי הטנק. אני בעד חייל השיריון ושאר החיילות המגנים עלי ועל תושבי ישראל אך איני משוכנעת שהצבת טנק, כקישוט בכיכיר העיר, הוא מעשה נכון. אם רצו לכבד את חייל השיריון את את לוחמיו יכלו לעשות זאת באמצעים אחרים.

    כעת הבחנתי באנטנות הסלולריות שליד הטנק. אולי הוא הוצב לשמור עליהן

     

     

    דרג את התוכן:
      9 תגובות   יום שני, 26/12/11, 02:26

      ''

      היום, מצאתי לי שעת כושר "לתלות" עבודה שלי על קיר המוזיאון. איך שראיתי את התצלום הבנתי שזו הזדמנות חד פעמית. מיהרתי למצוא עבודה שתתאים לקיר.  הבחירה הראשונה הייתה "החתלתול המלקק את הצלוחית שהכילה טונה". צילמתי אותו, לפני חודש, על מרצפות המדרכה שליד פח הזבל שמול חלוני.  הפעם ירדתי לרחוב. הסצנה הזכירה לי את שלושת החתלתולים ששותים חלב מצלחת אחת שצייר סזאן ( או מאטיס. לא הצלחתי למצוא את התמונה בגוגל ואני מתקשה להגיע לספר בחדר העבודה מפני שהגישה אליו חסומה על ידי כל מיני חפצים). אני מקווה שהימצאות אחת מעבודותי על קירות המוזיאון החשוב תיפתח בפני דלתות שהיו נעולות בפני . הרי לא יעלה על הדעת שגלריות נכבדות או מוזיאונים, בארץ, יתעלמו מהישג זה. אני משוכנעת שבעתיד "אתלה" עבודות נוספות על קיר זה ועל קירות מוזיאונים נוספים, שיתאימו למשימה.

      לאלה שיטענו שאין תליה וירטואלית כתליה ממשית  ויאמרו שאיני יכולה להתהדר במעשה שנברא באמצעות פוטומונטאז' דיגטאלי, שאף יאשימו אותי בתרמית או במניפולציה זולה  וקלה,  אומר, שהמציאות  או מה שנתפס על ידי רבים כמציאות, חשובה פחות ממה שמתפרסם  עליה. זאת למדתי לפני כשבוע כאשר, בעיתונות המקומית המודפסת והאינטרנטית פורסם שעיריית פאריס בחרה בי להציג באחת מחמשת הגלריות שלה. הכותב הקפיד להדגיש שזה כבוד גדול לי ולבית האמנים מפני שאני " אמנית הבית" . מיותר לציין שהאיש מיחצן את בית האמנים.

      מאז אני עסוקה בלהדוף ברכות או טענות ולהסביר שהשתתפתי בתערוכה קבוצתית באחת מהגלריות בפאריס מכיוון שנעניתי ל" קול קורא" ולא בתערוכת יחיד. יש המברכים אותי על ההישג (שהייתי שמחה מאד לו היה מתגשם) ואחרים כועסים מפני שלא שיתפתי אותם בשמחתי ובכלל , מדוע איני נוסעת לפאריס לפתיחת תערוכתי.  

      בכל אופן, הפרסום עלה לי לראש והחלטתי שלא די לי באחת מהגלריות של עיריית פאריס אלא אני צריכה להתקדם וזה מה שעשיתי. בינתיים, אני משתתפת רק בתערוכה קבוצתית, במוזיאון מטריפוליטן כי מצאתי רק קיר אחד שהתאים למטרותי אך הרי הגוגל מלא במוזיאונים . הדרך להצלחה נפתחה בפני.

      ''

       הדיוקן, העבודה משמאל, התלויה על הקיר שעליו תליתי את עבודתי תלויה במוזיאון מטרופליטן , בעולם מקביל. נראה לי , שבשלב זה אשאיר אותה שם.  אני לא יכולה להתפזר בכל העולמות. זה לא ממש בריא לי. גם ככה אני פועלת ביותר מדי מישורים.

      הפוסט עלה לראשונה ב" במחשבה שנה"

      דרג את התוכן:
        10 תגובות   יום רביעי, 14/12/11, 12:41

        ''

         

        באר שבע היא עיר לוונטינית. אני מודה שאיני בטוחה שאני ממש מבינה את משמעות המושג. דווקא עסקתי בו במהלך לימודי או יותר מדויק ,הקשבתי לפרופ' קלדרון, שאז היה עוד דוקטור, מעלה את הנושא בדברו על הספר של רונית מטלון. אחר כך, כשכבר נהיה פרופ'( לאחר כשנה , שנתיים) דיבר על כך בקורס על "רב תרבותיות". ישנם הטוענים שבבאר שבע אין די תרבות. היו כאלה ולא אזכיר אותם בשמם, שאמרו, שבבאר שבע אין בכלל תרבות אך זה היה מזמן. אני, שאינני צרכנית תרבות גדולה, חושבת שבאר שבע היא עיר רב תרבותית. לו ישבה לחופו של ים יכלה להיות עיר קוסמופוליטית  וזה יכול היה להיות נחמד לולא הלחות הבלתי נסבלת בלילות הקיץ. 

        מה לנו וללחות הקיץ בימים אלה שבהם שמש קרה זורחת ביום והלילות קפואים. זה החורף הבאר שבעי  המכיל את כל מי שבא בשערי העיר הזאת , גם את עצי האשוח מפלאסטיק הזורחים לאורן של נורות צבעוניות. נראה שהעבירו חלק מקישוטי הסוכה לקשת את עצי חג המולד. אולי יפזרו גם פטיטים לבנים שיכסו את באר שבע ( אולי מן?) לרגל הכריסמס המתקרב. גם לנו היה פעם עץ אשוח, אמיתי, אבל אחרי שהווילון עלה באש הפסקנו לחגוג את החג.

         

        צילמתי שלשום, בכ"ט בנובמבר, ברח' החלוץ ( קודם פירסמתי בטעות שזה רחוב הרצל. בכל מקרה הזמינות משעשעת),  בבאר שבע, במצלמת פוקט. אולי, אולי אחסזור לשם ואצלם שוב כי נראה לי שהצלחתי להעביר את הזוהר שבודע מאורות אלה. אני מאד אוהבת אורות נוצצים.

        דרג את התוכן:

          הפעילות שלי

          פרופיל

          shulamit
          1. שלח הודעה
          2. אוף ליין
          3. אוף ליין

          ארכיון

          פיד RSS