כותרות TheMarker >
    ';

    שכונה - אמנות בעם

    תחילה קראתי לבלוג\"שכונה\".לאחר זמן קצר הסתבר לי שלמלה קונטוציות נוספות המרחיבות את המושג ובכל זאת לא שיניתי את השם כי התכוונתי לדבר על השכונה שלי ועל העיר באר שבע. בסופו של דבר כתבתי קצת על השכונה , על המשפחה, מעט על רגשותי. לעתים גם עסקתי בענייני פוליטיקה וחברה.
    בהתחלה עוד העליתי מספר שירים וסיפורים. אחר כך בעיקר תצלומים, רישומים והדפסים.
    היום אני משנה את השם מתוך כוונה לשנות את ההתנהלות בבלוג ובחיים. ימים יגידו אם הפעם פעלתי כפי שהתכוונתי לפעול . בסופו של דבר העיקר הבריאות.

    ארכיון : 3/2011

    2 תגובות   יום חמישי, 31/3/11, 01:13

    ''

    דרג את התוכן:
      6 תגובות   יום שבת, 26/3/11, 01:22

      כעת, אני מצטערת שביקשתי, מהאם, רשות לצלם. הייתי משוכנעת שלא תסרב . רק את מגע תלתליו הרכים של התינוק אני זוכרת, את עיקול ראשו העדיןי. לרגע, חולפת בזיכרוני, צללית פניו של הילד המתבונן בי בחיוך מרוסן, נאחז במכנסים המתרחבים של אמו בעוד  היא רכונה מעל עגלת התינוק, מנגבת במרץ את שיירי הארוחה.

       הם ישבו בשולחן לידי. תחילה חשבתי שהיא מדברת בפלאפון בזמן שהיא מאכילה את התינוק. נדמה היה לי שהיא מדווחת למישהו את פרטי הארוחה. לאחר זמן מה קלטתי שהיא מדברת אל הילד, מסבירה לו מה הוא אוכל, שואלת לרצונו, תוהה על כוונותיו. תחילה לא הקשבתי להם ואף ניסיתי להתעלם מדיבורה ומן הפעמים שבהם הרים הילד את קולו עד לכדי צעקה קלה, כדרכם של ילדים. אמנם, במוחי חלפה אי שביעות רצון קלה מכך שגם למסעדה באוניברסיטה מביאים תינוקות  אך מיד השתקתי קול זה והתחלתי להקשיב לקולה של האם. נדמה לי שהיא אמרה:  " אם אוריד אותך אתה תברח כמו שברחת קודם ( או בפעם אחרת). אני אוריד אותך אבל אל תשתולל".  הם המשיכו לשוחח. היא דיברה על האוכל והוא הגיב כדרכם של תינוקות.

      נדמה לי שכבר אז הטריד אותי משהו בקולה של האם. איני מצליחה להיזכר אם ישבו שם כשהתחלתי לאכול או שהגיעו בזמן שהלכתי להביא קפה ושוקולד. בכל אופן, סיימתי לשתות ולקרוא בעיתון בזמן שהאם סיימה להאכיל את התינוק. היא הוציאה אותו מן העגלה והתחילה לנקות אותה. אז שאלתי אותה אם היא מסכימה שאצלם אותו. היא היססה ואמרה שהתינוק לא אוהב להצטלם, שהוא יצעק. הסתכלתי בתינוק שהתבונן בי בחיוך קל בעודו נאחז בכיסא ואמרתי לה שהתינוק נראה לי רגוע. שאלתי לגילו והיא אמרה שהוא בן שנה וחצי. עלה בדעתי שאולי היא דתייה ובשל כך היא מתנגדת שאצלם את הילד או שהיא  חוששת מעין הרע. היא חזרה ואמרה מספר פעמים שהתינוק יצעק או ישתולל אם אצלם אותו, שהוא לא אוהב זאת. הנחתי להם ונפניתי לענייני.

      לאחר כדקה היא פנתה אלי " את היית מורה לאמנות". הבטתי בה אך לא הכרתי אותה " לא למדתי אמנות, הייתי בעיונית" אמרה. חזרתי להתבונן בהם. היא כרעה ליד העגלה וניגבה אותה. התינוק הסתובב לידה. אוחז מדי פעם בעגלה, בכיסא או במכנסיה. פניו נראו לי נינוחים, חיכניים ורגועים. מבטו פיקח. אמרתי לה שוב שהוא נראה לי רגוע. הילד חייך והפיל את בקבוק המים שלו. היא התבוננה בי בייאוש. "את רואה, ככה הוא עושה כל הזמן, גם בבית . בבית הוא משתולל, דופק את הראש שלו בכל מיני דברים. אם לא נותנים לו משהו או לוקחים ממנו דבר בניגוד לרצונו הוא דופק את הראש בקיר או במקרר. הינה יש לו אפילו סימנים" אמרה והצביעה על מצחו.

      הבטתי שוב בפניו הקורנות, העליזות. חזרתי ואמרתי שהוא נראה לי ילד רגוע וחכם. היא אמרה שתיקח את הילד לפסיכולוג " לגמור עם הבעיה כשעוד מוקדם, שלא יגידו למה לא טיפלתם בזה קודם" . היא סיפרה שהילד נפל מגבוהה, מהספה, ממש על הראש, שלא לקחו אותו לבדיקה, שרופאת הילדים אמרה שזה שום דבר, שככה מתנהגים הילדים, שהוא מנסה לבדוק את הגבולות. אמרתי לה שהילד נראה לי טוב, מטופל יפה, נקי. המשכנו לדבר עוד בעניין זה וכשהקשבתי לה הבנתי שכל זמן ישיבתי שם העסיק אותי קולה משום הייחוד שבו. הכול נאמר בקול מרוחק, יבש, ענייני. בלא סימני שאלה או קריאה, בלא עליות, מורדות או משחקי צליל שמאפיינים קולות של אם המדברת אל תינוקה, איני זוכרת אף מילת חיבה או קירבה. לא ראיתי אותה נוגעת בילד בחיבה. כל אותו הזמן היא לא חיבקה אותו ולא ליטפה אותו. היא אמרה שאין צורך בכך. שדי בכך שהיא מטפלת בו. היא לא רוצה לפנק אותו כפי שגם אותה לא פינקו "אולי אני ככה כי אני בת יחידה." אמרה 

      נפרדתי מהם והלכתי להרצאה. המרצה דיבר על יואל הופמן. אחר כך הייתי בכנס לכבוד הוצאת ספר שירים. כל אותו הערב לא הרפה ממני זיכרון המפגש עם האם והילד. אינני נוהגת ללטף תינוקות זרים, אפילו לא תינוקות קרובים. אפשר לומר שאני ממעטת בכך.אני מעדיפה להסתכל עליהם, להקשיב להם ובעיקר לצלם אותם אך הילד הזה נכנס לי ללב. אולי טוב שלא צילמתי אותו שהרי, לא אחת, אני רואה באמצעות צילום מה שאיני רואה כשאני מתבוננת בעיני. בכל מקרה, איני יכולה לעשות דבר כדי לעזור לו וגם לו יכולתי הרי לא הייתי עושה כלום. .

       . התמונה נמחקה. הרבה תמונות שאליהן קישרתי מהפיסבוק , כך נהגתי לפני שנים, נמחקו יום אחד מכל הבלוגים שלי. הקריאה החוזרת בפוסט הזכירה לי את הסיטואיציה. 

       

      ''

      רישום מעובד במחשב. כאן המקור. הרישום נעשה מספר ימים לפני שפגשתי באם וילד והקשר בינהים מקרי 

      דווקא תמונות שלא צילמתי אני מיטיבה לזכור. כאילו פעולת הצילום מאחסנת את המתחולל, ברגע, בתוך ריבוע התחום של הצילום ומורידה ממני את עול הזיכרון. ישנן תמונות שצילמתי ואיני יכולה לפרסמן מחשש לפגיעה בצנעת הפרט ומהשלכותיה. עם זאת  אני מבקשת לספר את סיפורן אך הדבר קשה לי כי הדיבור הסדור והניסיון לדווח במדויק מיגעים אותי. העדר האפשרות לכלול כל פרט שהתרחש בפועל וההכרח לבחור מה לומר מייאשים אותי. הכישלון גורם לי בושה ורגשי אשם.

       יכול להיות שאני עושה עניין מכלום(1) שהרי הילד נראה טוב ומתנהג בנינוחות. אפשר שזו אימא טובה דיה ובסביבתו של הילד ישנם די אנשים המעניקים לו חיבה. למדתי שלעולם אין לדעת כיצד ישפיע גידולו של ילד על חייו. ראיתי כאלה שחוו אהבה גדולה שבבגרותם לא יכלו לחיים ואחרים שזכרו מילדותם הקשה רגעי אושר שנתנו להם כוח לחיים טובים

      דרג את התוכן:
        5 תגובות   יום שבת, 19/3/11, 23:40

        ''

        חג פורים שמח

        שיעבור בשלום ובשמחה

        דרג את התוכן:
          5 תגובות   יום שבת, 12/3/11, 16:18

          ''

           

          רב חיי יצרתי מתוכי. כל מה שהיה לפני, סביבי  ומה שבתוכי עבר התמרה לעבודה שאת מהלכה לא ידעתי מראש, זולת בחירת האמצעי,  גם לא שיערתי את התוצאה. אמנם, לא אחת ניגשתי בכוונה ברורה לצייר דבר מה אך ידי הונחתה על ידי  איזו תוכנית שלא הייתי מודעת לה. רק במקרים נדירים , כדי לתרגל, ציירתי מתוך התבוננות. במקביל, בבואי לצייר בשמן ובאקריליק, עמדו לנגד עיני סוגיות שנגעו לשפת הציור. הפיתרונות שניתנו לי באמצעות העשייה הפתיעו אותי. לא אחת, נהגתי לערער את התוצאה באמצעות נגיעה שהפרה את האיזון, שאליו שאפתי, כדי לבחון מהו הכתם הקטן ביותר שיצור את נקודת השבירה שתשנה את כל התמונה. כך עמדתי פעמים רבות והתבוננתי במה שכבר לא היה וזכרתי בגעגועים את מה ש"הרסתי" (כבר כתבתי על עניין דומה). הדבר התיש אותי ובשלב כלשהו הפסקתי לעבוד בצבע, זולת הפעמים שהרגש דרש זאת . התמקדתי בהדפס, שאפשר לי את אותו המשחק אך הגביל את זמני הפעולה בשל ההזדקקות למכבש,  ובמקביל התחלתי לצלם באותה אינטנסיביות שבה ציירתי אך בלי שיתלווה לכך אי השקט. צילמתי בפילם מה שגרר הוצאות כספיות גבוהות ובסופו של דבר הגביל את שעות הפעולה. ההשהיה שנבעה מהתלות בפיתוח אפשרה לי מרווח נשימה בין פעולה לפעולה. כך הצלחתי לעסוק גם בתחומים אחרים.

           

           

           

           

           

          '' 

           

           

           

           

           

          המצלמה הדיגיטלית החזירה אותי לפעילות אובססיבית. מוסיפים על כך המחשב והאפשרויות שמספקות התוכנות הגרפיות. בחרתי לעבוד בתוכנה שאפשרויותיה מצומצמות ( פוטו פילטר) כי אני מתקשה להתמודד עם מבול של אופציות. אני אוהבת את המעשה הישיר, הפשוט והמיידי.

          בכל אותן השנים, המשכתי לאגור ציוד לציור וכמעט כל יום אני מתכוונת לצייר אך בסופו של דבר אני מצלמת. כאמור, לעתים, אני גם מעבדת במחשב. נדמה לי שבמקרים מסוימים, במידה תמוהה,  דווקא באמצעות דימויים מבחוץ, שצילמתי במצלמה דיגיטלית, הצלחתי להחצין דברים שאותם החבאתי בציור ובצילום מרובה החשיפות. כך אני מרגישה לגבי התצלומים  מסדרה זו שבהם גם דגמנתי או יותר נכון שיחקתי תפקיד. כאן,  אידרש רק לעניין הזבוב המאפשר לי את אותו המשחק שנהגתי לשחק במהלך הציור. אניח את כתם הזבוב על הדמות הנרגשת ואצפה לבאות.

           

           

           

           

           

          ''

           

           

           

          דרג את התוכן:
            4 תגובות   יום חמישי, 10/3/11, 17:38

             

            ''

             

             

            מעוף  :  (ז') טיסה, תעופה, ריחוף, דאייה, נסיקה, המראה, שיט באוויר; דמיון, יצירתיות, חזון ,

             nm. flight; vision, imagination   ( בבילון)

             

             

             

            על פי ויקיפדיה, מעוף, זו תנועתם של עופות  ומעו"ף הם מכשירים עתידיים ופיננסיים, מונח בכלכלה. מעוף הדבורה היא  יצירה מוזיקלית של המלחין ניקולאי רימסקי-קורסקוב.  ומעוף החלום של דלתא היה מתקן  בדיסניוורלד. כשחיפשתי בגוגל " מעוף הציפור" קיבלתי רשימה של צימרים, מסלולי הליכה בעקבות מעוף ציפורים, מפות. חיפשתי את הערך "מעוף הזבוב" ומצאתי מאמר על ילדים ל"ל (הסתבר לי כילדים לקויי למידה) . לא הצלחתי למצוא את הקטע שבו השתמשו במונח " מעוף הזבוב"בתוך הטקסט  כי לא הייתה לי סבלנות לקרוא את כולו אך התפעלתי מעיצוב הדף . בהפניה אליו, בגוגול, נכתב: "עם ערוץ שמיעתי אנרכי "מיודע" על זמזום מעוף הזבוב, צפירת מכונית שעוברת ברחוב, חריקת הנעל של השכן ומדי פעם גם על קולה של המורה. מסתבר שהערך "מעוף הזבוב" מוביל לקישורים מעניינים רבים . למשל לאמירה ש" הדבר הכי גרוע שיכול להרוג בדרן הוא לעמוד מול קהל, לספר בדיחה, להיתקל במבט אטום ולשמוע את מעוף הזבובים בדממה שנוצרה לאחר הבדיחה."  

            לשורש  ע.ו.פ, גם פנים אחרות : למשל, בצורת הציווי:  "עוף מפה", "עוף לי מן העיניים" ( או בעתיד " תעוף לי מן העיניים). בזמן עבר  " הוא עף מ-"  או "עף על –" ( מה קרה לך שאתה  עף עלי?")

             

            הייתי ממשיכה בחיפוש אחר קישורים נוספים אך אני עייפה מדי. רק אציין שאנחנו גאים לשמוע את " משק כנפי ההסטוריה"  אך זמזום מעופו של הזבוב מטריד אותנו.  את מעוף הציפורים פארו יצירות אמנות ואילו מעופם של הזבובים מעורר בנו דחייה ואפילו גועל. האם אנו מוטים בשל דעות קדומות. האם הזבוב סובל מבעיה תדמיתית ? אולי גם כאן נדרשת התערבותה של התקינות הפוליטית.

            נו, די.כבר מאוחר. איך שהזמן עף.

             

             

            פורסם לראשונה במחשבה שניה. הינה עוד על זבובים וצילום , שם

             

            ביקור הזבוב 

             

            מעשה הזבוב בשולמית

             

            דרג את התוכן:

              הפעילות שלי

              פרופיל

              shulamit
              1. שלח הודעה
              2. אוף ליין
              3. אוף ליין

              ארכיון

              פיד RSS