כותרות TheMarker >
    ';

    שכונה - אמנות בעם

    תחילה קראתי לבלוג\"שכונה\".לאחר זמן קצר הסתבר לי שלמלה קונטוציות נוספות המרחיבות את המושג ובכל זאת לא שיניתי את השם כי התכוונתי לדבר על השכונה שלי ועל העיר באר שבע. בסופו של דבר כתבתי קצת על השכונה , על המשפחה, מעט על רגשותי. לעתים גם עסקתי בענייני פוליטיקה וחברה.
    בהתחלה עוד העליתי מספר שירים וסיפורים. אחר כך בעיקר תצלומים, רישומים והדפסים.
    היום אני משנה את השם מתוך כוונה לשנות את ההתנהלות בבלוג ובחיים. ימים יגידו אם הפעם פעלתי כפי שהתכוונתי לפעול . בסופו של דבר העיקר הבריאות.

    ארכיון : 10/2012

    0 תגובות   יום שבת, 27/10/12, 10:53

    ''

    הצרוף הכבול שבכותרת עלה בדעתי כשהתבוננתי בתצלום. כך זכרתי שהרגשתי כשערבבתי את הצבעים, כשצילמתי אותם וכשהתבוננתי בתצלום על מסך המחשב לכן הופתעתי מתחושת האכזבה שחשתי כשהתבוננתי בהם בשנית, כאן, לאחר שהעלית את התצלום . משהו חסר לי לתחושת האושר.  אולי אלה הימים ההולכים ומתקצרים או המחשבה המתגנבת על הביקור אצל רופא השיניים בשבוע הבא. כשאני חוזרת ומתבוננת, חוזרת אלי שמחת הצבע אך משהו בהרכב הגוונים ובמערך הסדור לפני מאכזב. ברור לי שזה לא זה למרות שאני זוכרת היטב כמה התלהבתי לפני שבוע כשמזגתי לקופסות השקופות הקטנות צבעי גואש. אדום, צהוב, כחול, לבן ושחור וערבבתי אותן במשך שעה ארוכה  כמו שנהגתי לעשות עם תלמידי שנהנו לערבב צבעים תוך שהם מגלים צרופים ,צבעים וגוונים שאת שמותיהם לא הכירו.

    ''

    קסם גילוי הצבע פעל תמיד, בעיקר בקרב הילדים הקטנים . כל אחד פעל על פי מזגו ונטיית ליבו. זה מודד כמויות קטנות ומערבב את הצבעים בזהירות כשהוא שומר על צבעי היסוד נקיים וממלא את הכלים ( תבניות ביצים) בגוונים מדורגים ומגוונים  ואחר" זורק" צבע לתוך צבע ומשתולל  תוך קריאות התפעלות עד שהכל הופך לבלילה אפורה  או חומה שנזרקת על הדף.(פתאום נזכרתי כיצד מתחת לבלילה מסתתרים צבעי היסוד. אולי מחר אנסה לחזור על כך).  בדרך כלל, כלל שיעור ערבוב הצבעים שיחה מקדימה. אהבתי את זו העוסקת בזיקה בין צבע לרגש שהתנהלה תוך התבוננות בציורי נוף. לאחר הערבוב ציירו הילדים את ציורי הנוף שהעלו בדמיונם. חלקם ציירו בהשפעת היצירות שראו. כל מפגש כזה הביא עמו דבר מה חדש. כל ילד עשה זאת קצת אחרת. יותר מכל אהבתי להתבונן בילדים המראים זה לזה את תוצאות הערבובים בעודם מתעניינים כיצד האחר הגיע לצבע המסוים.

    ''

    גם אני התחלתי  בנגיעות קטנות אך מקץ דקה  כבר התפרעתי קצת. לאחר יחמש דקות השתוללתי בהטבעות  אך על כך בפוסט הבא  וכך ישבתי וערבבתי את צבעי הגואש ומרחתי אותם על ניירות תוך השתוללות סבירה. נזכרתי שלפני 30 שנה יצרתי כך קולאז'ים שלהם קראתי " פסלים דו ממדיים.  בתערוכה הראשונה הרשיתי לעצמי להתנסות בחומרים שונים בטכניקות מגוונות דווקא מפני שהייתי פחות מיומנת בטכניקות הקלאסיות ובעיקר מפני שעבדתי גם עם ילדים קטנים ( מגיל 3.5 עד יב') במרכז אמנויות לנוער שהיה בית הספר הטוב ביותר ליצירה,  בשל המורות המוכשרות והיצירתיות והאווירה שעודדה ניסיונות והמצאות. אמנם לא היינו חפות מתחרות וקינאת יוצרים אך במקרה זה היא הרבתה יצירה. המעבר להוראה במכללה ולתיכון הם כבר סיפור אחר.

    כך ישבתי לי  וערבבתי צבעים . אחר כך השפרצתי אותם . נדמה לי שיותר מכל נהניתי לצלם את מגש הצבעים והקופסאות ההולכות ומתרוקנות. בשל מחירו הזול של הגואש לא רעדו ידי  כשבזבזתי צבע ( על מחיר החומרים וחופש היצירה עוד אדבר) .

     

    היום , אני מעדיפה את הכלים המתרוקנים.

    ''

    לאחר שטיפה חלקית.  כעת הצורה והצבע הן הנושא. עוד איני יודעת לאן אקח את הדבר הזה , החדש לי. נדמה לי שאני חוזרת לפיסול שאליו נטיתי בתחילה

    ''

    .

    כבר שטפתי את כל הצנצנות. בפעם הבאה אשתמש בצבעי אקריליק . אמנם, במגרות, בשידה השחורה, מאוחסנים כלים רבים ( צנצנות קרמים יוקרתיים ,ריקים ,שלא הצליחו לעצור את ההזדקנות  אך טובים מאד לאחסון צבע) ובהם צבעים מעורבבים בגוונים שונים שהכנתי לפני כשנתיים אך לא השתמשתי . נראה לי שאעביר אותן לצנצנות השקופות המעוררות תאבון לעבוד. איני יודעת מה אצייר בהן , אם בכלל כי נדמה לי שבשלב זה יותר מעניין אותי לצלם את  הצבע במערך הכלים במגשית . עוד איני יודעת לאן זה יוביל. אמנם אני כמהה להגיע לאיתקה אך משום מה  אני בוחרת ללכת עקלקלות .

    ''

    דרג את התוכן:
      2 תגובות   יום רביעי, 24/10/12, 11:01

      ''

      יש לי המון מה לומר אך אין לי צורך לדבר. כלומר, אני מדברת הרבה אך כשאני יושבת לכתוב אני רק רושמת.

      דרג את התוכן:
        4 תגובות   יום ראשון, 14/10/12, 19:58

        ''

         

        ''

        ''

         

         

         

         

         

        ''

         

        אני לא יודעת מדוע יש לו פרצוף עצוב כל כך . דווקא לי הי המצב רוח מצוין.  עבדתי בהנאה רבה.  אולי זה סוג של פינוק. אולי חוסר שביעות רצון  מהתגלותו מתוך הקו. אולי  העדיף להיות אנונימי אך אני התעקשתי להוציאו לאור.

        INDIAN INK  על נייר .  גובה 100 סמ'. כבר זמן רב לא ציירתי בעמידה או יותר נכון בהליכה.

        אחר כך עברתי לגברת.

         

        ''

         

        ''

         

         

         

        ''

         

         

         

         

         

         

         

         

        דרג את התוכן:

          הפעילות שלי

          פרופיל

          shulamit
          1. שלח הודעה
          2. אוף ליין
          3. אוף ליין

          ארכיון

          פיד RSS