כותרות TheMarker >
    ';

    שכונה - אמנות בעם

    תחילה קראתי לבלוג\"שכונה\".לאחר זמן קצר הסתבר לי שלמלה קונטוציות נוספות המרחיבות את המושג ובכל זאת לא שיניתי את השם כי התכוונתי לדבר על השכונה שלי ועל העיר באר שבע. בסופו של דבר כתבתי קצת על השכונה , על המשפחה, מעט על רגשותי. לעתים גם עסקתי בענייני פוליטיקה וחברה.
    בהתחלה עוד העליתי מספר שירים וסיפורים. אחר כך בעיקר תצלומים, רישומים והדפסים.
    היום אני משנה את השם מתוך כוונה לשנות את ההתנהלות בבלוג ובחיים. ימים יגידו אם הפעם פעלתי כפי שהתכוונתי לפעול . בסופו של דבר העיקר הבריאות.

    ארכיון : 11/2012

    0 תגובות   יום רביעי, 28/11/12, 15:11

    ''

    הוידאו בנוי מעבודת שהקדימו את  אקלקטיקה ותאטרון ( כך נדמה לי קראתי לעבודה) שהצגתי בתערוכה " אפשר לקפל את הדגלים" שנערכה בבית האמנים , בבאר שבע. כעת אני ממשיכה לעבוד על הדמות שאני מכנה החייל שנורה מסריקה , תצלום ועיבוד מחשב של בובה. נראה לי שבאמצעות בובה זו והבובה האחרת אני בוחנת משמעויות של " גבריות". הדמות הנשית רישום המכיל בתוכו טקסטים מהגלויות.  חלק מתהלך החשיבה נעשה בתוך הבלוג באמצעות העלאת העבודת והאיטנראקציה עם התגובות. לצערי , רוב התמונות נמחקו ואני מקווה להשיב לפחות את חלקן.

     

    הטקסט לקוח משיר ילדים רוסי שדיקלמתי, כנראה , בהצלחה רבה, בגיל שבע, באיזה ארוע המוני , צבעוני. אני זוכרת אותו בגרווה רבה וזה לא סתם כי , כעת, אני סובלת מחרדת קהל מסוימת. בעיקר בכל מה שנוע לשירה, מלשון לשיר ומלשון לשורר. לשיר אניחוששת מפני שאני יודעת שלא תמיד אני מדיקת במנגינה. כלומר מזיפת מדי פעם. שמעתי פעם חכמה ואני נוטה להתשמש בה להגנתי "כשאני שרה, מתוך כבוד , אני שומרת מחק מהמנגינה. אני גם מתקשה לקרוא שירה, כוונה לשירים שלי אך זה כבר סיפור, שבשלב זה,  איני רוצה לדבר עליו.

    דרג את התוכן:
      6 תגובות   יום שישי , 9/11/12, 18:44

      נדמה לי, שבנסיעה באוטובוס עירוני, נחשף הנוסע לתופעות אנושיות המעצימות את השונות והייחודיות של כל פרט הלוקח חלק בהרפתקה זו ומבליטה את האופן שבו מתנהלת אותה פרסונה, בעולם. אני מאמינה שנסיעה קבועה באוטובוס עירוני משפיעה על לעיצוב אישיותו של הנוסע המתמיד, כמו כל חשיפה למצב דחק מצטבר וכמו בכל מצב טראומתי, היא צליחה להוציא את הטוב והרע, מכל אחד מהמתכנסים בחלל הסגור, המערבל את האנשים. כל אחד מן המצטרפים לחוויה מגיב בהתאם לטבעו ולנטייתו הבסיסית, שעמה עלה לנסיעה.

       

      יותר מכולם אני שונאת את  "העומדים בדרך". כללתי אותם תחת קטגוריה אחת למרות שגם בהם אפשר לתת סימנים שונים ולהבדיל ביניהם, לחומרה ולקולה. המעצבנים ביותר הם "העומדים ליד הדלת " ובעיקר אלה העומדים ליד הנהג וחוסמים את המעבר לתוך חלל האוטובוס המקרטע על פני הבורות בכבישים שזה עתה תוקנו, המתנדנד מצד לצד כאשר הנהג "לוקח סיבובים" תוך שהוא מפטפט עם העומד/ת לצידו  או עוצר לפתע, כאותו סוס לא מרוסן המנסה להעיף את הרוכב מגבו. ציבור "העומדים ליד הנהג" מגוון, עשיר ומורכב  אך מתבונן קפדני ידע לקבץ אותם תחת מאפיינים דומים וחוקר נבון ימצא זיקות המשותפות לקבוצות השונות. ואילו אני רק רוצה לספר מה שראיתי, היום, ואין בדעתי להסיק מסקנות מלומדות בתום הצגת דברי. למען האמת, מה שראיתי זרק אותי לנעורי והפנה אותי לסוגיה מרתקת שגם היא שווה עיון רציני בסוגיה " מה מושך נערות צעירות לנהגי אוטובוס, אם בכלל". בתחילת הנסיעה, כשהתבוננתי בנערה שעמדה  ליד הנהג ומדיברה אליו בהתלהבות, חשבתי לכתוב על כך אך החלטתי לדחות זאת בשל שאלה אחרת, שהתעוררה בהמשך.

      העוינות כלפיה, התעוררה בי כבר כשנאלצתי להשחיל את ידי מבעד למותניה העבים כדי להדפיס כרטיס נסיעה  אך נרגעה כשנזכרתי בחיבה שגילינו, אני וחברותי, בתקופה מסוימת, בנעורינו,כלפי נהגי האוטובוסים, בעיירת הפיתוח, שבה גדלתי. במבט סלחני הבטתי בנערה המגושמת המפטפטת עם הנהג ששיבה זרקה בשערו ותהיתי האם יש היבט סוציואקונומי לתופעה. יכול להיות שהתפנית הסוציולוגית שלבשה מחשבתי הושפעה מנושאה של ההרצאה שעמדתי לשמוע  באונ' בן גוריון, שעניינה אוטופיות והאוטופיה הציונית, בכללן.

      בתחנה שליד חביבה רייך ירדו מהאוטובוס שלוש נשים צעירות וגבר מבוגר אחד. כל אחת מהנשים משך עגלת קניות מבד. הירידה התארכה כי הן לא כל כך הסתדרו  עם העגלות והגבר עזר לכל אחת מהן. הנערה נפנתה אליהן והחלה לזרז אותם בצעקות בעודה מחייכת אל הנוסעים ומלווה את דבריה  בתנועות ידיים רחבות. צעקתי לה שתשתוק והיא השתתקה. אחר כך המשכנו בנסיעה. שכחתי לציין שלמיטב הבנתי ארבעתם היו ממוצא אתיופי


      ''

       

       

      אחרית דבר: 

      כבר זמן רב, אני חולמת לכתוב על התופעה האנושית המתגלמת בנסיעה בתחבורה העירונית אלא שעד כה לא הצלחתי לאזור כוח  למשימה שתקיף את מגוון התופעות המתרחשות לנגד עיניו של הנוסע  ואני מסתפקת  בדיווח  מקרי של התרשמויות. למען הגילוי הנאות, אני חייבת להודות שהדיווח שלי אינו אובייקטיבי  כי אני מעורבת רגשית . אני שונאת ואוהבת את מושאי סקירתי  וגם מתערבת בנעשה סביבי. עוד גילוי קטן, איני נוסעת בתחבורה העירונית לצורכי מחקר אלא מפני שאיני יודעת לנהוג ומאז שיצאתי לפנסיה אני מנסה לחסוך בהוצאות וממעטת לנסוע במוניות, שלמען האמת, גם הנסיעה בהן, במקרים רבים, לא מספקת  חוויית צריכה נעימה (נראה לי שגם הוויה זו ראויה למחקר מקיף).בנוסף, אני גרה בשכונה של מה שנוהגים לכנות " אנשים קשי יום" וגם זה, כך אני מאמינה, משפיע על האינטראקציה בין הנוסעים, באוטובוס. יחסי לאחרים, השותפים למסלול, אמביוולנטית. אחדים חביבים עלי, אחרים מאוסים. קשה להישאר מרוחק ואדיש למתרחש,באוטובוס, שבו המרחק בין המושבים, קטן למידותיו של אדם ממוצע.

       

      הערות:

      1. התצלום לא שייך לאירוע וצולם בפעם אחרת. לצערי, שוב איבדתי את מצלמת הפוקט לי .ואני לא ממהרת לקנות חדשה.  אני חושדת בעצמי שאיבדתי אותה כדי להשתחרר מהצילום האובססיבי. זה מותיר לי זמן להסתכל ולחשוב.

      2. איני מבינה מדוע איני מצליחה להגדיל את התצלום.

      דרג את התוכן:

        הפעילות שלי

        פרופיל

        shulamit
        1. שלח הודעה
        2. אוף ליין
        3. אוף ליין

        ארכיון

        פיד RSS