כותרות TheMarker >
    ';

    שכונה - אמנות בעם

    תחילה קראתי לבלוג\"שכונה\".לאחר זמן קצר הסתבר לי שלמלה קונטוציות נוספות המרחיבות את המושג ובכל זאת לא שיניתי את השם כי התכוונתי לדבר על השכונה שלי ועל העיר באר שבע. בסופו של דבר כתבתי קצת על השכונה , על המשפחה, מעט על רגשותי. לעתים גם עסקתי בענייני פוליטיקה וחברה.
    בהתחלה עוד העליתי מספר שירים וסיפורים. אחר כך בעיקר תצלומים, רישומים והדפסים.
    היום אני משנה את השם מתוך כוונה לשנות את ההתנהלות בבלוג ובחיים. ימים יגידו אם הפעם פעלתי כפי שהתכוונתי לפעול . בסופו של דבר העיקר הבריאות.

    ארכיון : 12/2012

    0 תגובות   יום שלישי, 25/12/12, 13:40

        כבר זמן רב אני רוצה להתנסות "בפיסול ספר". השתוקקתי לעשות זאת אך לא הייתי מסוגלת "לפגוע בספר". מאז שראיתי את העבודות של לילך בר עמי אני מנסה לדמיין את עצמי חופרת באחד מספרי האמנות שלי ועושה בו מעשים שלא יעשו. פתאום, עולה בדעתי שזה דיבור זכרי ואולי אם אחשוב על הפעולה בדרך נקבית  אצליח יותר. אני חושבת שאולי אם אשתמש בביטוי "לבקוע מתוך" אלא שבראשי עולה הביטוי "לבתק" את הספר. הינה, זה חוזר על עצמו. כעת נדמה לי שאני מדברת דיבור של קצב או כירורג, אולי של רופא שיניים. אני מדמה את עצמי חותכת בבטנו של עוף המונח על השיש  או חורצת  בבטנו של דג מלוח כדוגמת אמי שהייה שולפת ממנו את הזרמה או הביציות ומכינה מטעמים שזיכרון טעמם עוד על לשוני. כשהקרפיון המפרפר מצטרף לרצף האסוציאציות אני זועקת "די! כולו נייר מודפס שחובר לו יחדיו."

    ספרי קריאה רבים הצלחתי להוציא מהבית. אני עושה זאת מדי פעם ואחר כך מתגעגעת אליהם. עודני נזכרת באחדים, אפילו באלה שסילקתי עוד לפני מלחמת יום הכיפורים. אין לי מה לעשות בספרים אלה, אלא לראותם בלבד. כבר לפני מספר שנים, דווקא לאחר לימודי ספרות, אני ממעטת לקרוא ספרים. גם בספרי האמנות כבר איני מתבוננת, מילונים איני פותחת ורק בספרי שירה אני מציצה מדי פעם. ובכל זאת איני מסוגלת לחתוך ספר שהרי אם לא אני אחר יוכל ליהנות ממנו. בעיקר קשה לי לפגוע בספרי האמנות וגם קשה לי להיפרד מהם. אני כל כך אוהבת להתבונן בהם עומדים על המדפים.

    ''

    לאחרונה מצאתי נימוק שאותו אני מפמפמת לעצמי במרץ. אני מסבירה לעצמי שספרים אלה, בעיקר ספרי אמנות, נוצרו בידי אנשים שבזכות כספם ומעמדם השתלטו על התודעה האנושית ובאמצעות עושי דברם, האוצרים, הכותבים והמבקרים, כפו עלינו  את בחירותיהם ואת טעמם. הרי רוב הספרים הם קטלוגים של אוספים שרכשו בעלי ממון והפכו לאוספים המזוהים עמם, שחלקם גם נתרמו למוזיאונים. הוצאה של ספר אמנות עולה כסף רב ורק אלה שהיו קרובים לצלחת יכלו להפיק אותם. הם המסננת שדרכם עברו היצירות אלינו. הם החליטו את מי להעביר לעתיד ואת מי לזרוק לפח הזבל של ההיסטוריה.

    הם מכונות הזמן המסיעות אותנו ברחבי התרבות האנושית, באזורים שהם כבשו וסימנו בשבילנו. ואנו אוחזים בספרים, המפות שהכינו בעבורנו, להדריכנו  בדרכים שהם בחרו בשבילנו ובהן מסומן מה נכון , מה טוב ומה צודק.

    אם כך, אני לוחשת לעצמי, בעורמה, יאללה מהפכה. לחתוך, לחתוך, לחתוך.

    ''

    אפילוג

    אני חוששת שבשלב זה הסתתרתי תחת השולחן כשאני מסרבת לגעת במספרים.

    דרג את התוכן:
      0 תגובות   יום שני, 24/12/12, 00:35

      רק כשהתחלתי לחשוב על הכותרת לפוסט זה, שנכתב בהיסוס, התחלתי לתהות על משמעות השם "לחם  ושושנים". האם זה על משקל רובים ושושנים ולמה זה מרמז. תהיתי כמה מהאמנים שלקחו חלק בתערוכות ובמיזמים נתנו את דעתם על מהות הפעולה ותוצאותיה מעבר להצהרה בעלת הכוונות הטובות . הגעתי לאתר "לחם  ושושנים" בעקבות הפרסומים אודות התערוכה שאמורה לגייס כסף שיאפשר ליצור מקומות עבודה לנשים ערביות. כשקראתי ש"הכנסות התערוכה מוקדשות לפרויקט 'נשים ועבודה' שמטרתו פתיחת מקומות עבודה לנשים ערביות בחקלאות בשכר ובתנאים הוגנים." תהיתי ועודני תוהה מה הכוונה במלים "עבודה לנשים ערביות בחקלאות". האם מיעדים לנשים הערביות, עבודה בחקלאות  שהיא מהמלאכות הקשות ביותר והפחות מתוגמלות, שכדי לעבוד בהן לא נדרשת השכלה או למידת מקצוע  או שבכספים שיגויסו ישלחו הצעירות הערביות ללמוד בפקולטה לחקלאות  באחת האוניברסיטאות שמציעות מחלקות כאלה. אולי ילמדו אגרונומיה, ביוטכניקה, בוטניקה או ביולוגיה וכל המקצועות המתקדמים שיכשירו אותן לעבוד במכונים היוצרים זני מאכל חדשים, להנדס צמחים או לעבוד במעבדות חקר שיוקמו באזורי התעשייה שבאזור מגוריהן. מה מסתתר מאחורי הביטוי "פתיחת מקומות עבודה לנשים ערביות בחקלאות בשכר ובתנאים הוגנים"

      באתר  נכתב: " 80% מהנשים הערביות מובטלות, ומחצית מהילדים הערבים חיים מתחת לקו העוני. היעדרן של נשים אלו משוק העבודה הוא הגורם העיקרי לעוני בחברה הערבית. היעדרן של נשים אלו משוק העבודה הוא הגורם העיקרי לעוני בחברה הערבית; זו אינה גזרה משמיים, אלא תוצאה ישירה של מדיניות ממשלתית מכוונת".  משום מה שוכחים הכותבים להזכיר את המגבלות החלות על הנשים הערביות ברכישת השכלה, את המגבלות על התנועה ואת הכפיפות שלהן לשלטון הגברים במשפחה. כיצד זה לא מזכירים את ריבוי הנשים וההגבלות על הנשים הגרושות. איני פוטרת את הממשלה מהאחריות לאזרחים הערביים  אך גם את החברה הערבית איני פוטרת מכך. סוגיה זו עמוקה ונפתלת הנוגעת לגורל הנשים בארץ זו שלמרבה הפליאה הולך ומתדרדר בארצנו ולא מעט נשים מקדמות זאת מתוך בחיר , אמונה או במחדל.

      כשקראתי באתר  על הפעילות של הקבוצה למען הנשים הערביות חשבתי שכל אותה הפעילות הנדיבה והיפה עלולה לתמוך, במידה מסוימת, במערכת החברתית הפטריארכלית, המנציחה את דיכויין של הנשים הערביות וכולאת אותן במסגרות נוקשות. אני מבינה שהאגודה והתארגנויות דומות לה, פועלות מתוך השקפה רב תרבותית המכילה את המנהגים של כל עדה ולכאוה, לא מתערערת ולא מתרבת בהתנהלותה הפנימית.  אפשר לומר שזו פעילות המנסה לפעול בתוך מציאות נתונה ולהמציא לאותן הנשים כלים להישרדות כלכלית  שהרי המהפכה עוד רחוקה ולפי ההתנהלות בקרב בעמים המוסלמיים המתעוררים  ( וגם בקרב בני ישראל) ספק אם היא נושאת בחובה שיוויון לנשים אלא אם נחשיב את הזכות להיכנע לשלטונו של הגבר וציווי הדת והחמולה ברפרטואר הבחירות של האישה האוטונומית.

      ''

      אני מודעת לעליה במספר הנשים הערביות הלומדות במוסדות להשכלה גבוהה. אני רואה זאת באונ' בן גוריון. רובן חובשות חיג'אב. לכאורה, אין הבדל בינן לבין היהודיות המכסות את ראשן אלא שברוב  המקרים לנשים ערביות אין אפשרות בחירה בעוד שלרוב היהודיות הדתיות עדיין עומדת הזכות לבחור ולו במחיר החרמה. נשים ערביות עלולות לשלם בחייהן על חריגה מדפוס ההתנהגות המוכתב . איני יודעת מה הדרך הנכונה והרצויה לעזור לנשים  ערביות והאם בכלל צריך להתערב בחיי הקהילה המוסלמית ולהשית עליהם את ההשקפה החילונית -מערבית. הרי עומדת לנגד עינינו ההתערבות של הממסד האשכנזי  בחברה של היהודים המזרחיים. הרי אפילו הפמיניסטיות המזרחיות מבכות את מה שהן מפרשות כפגיעה בכבוד הגבר המזרחי, האב והבן ולא מהללות את החופש לבחור שהתאפשר לאם ולבת שהשתחררו מהשלטון הפטריארכלי. במאמרה של "הפוליטיקה של הכבוד:  הפטריארכיה, המדינה ורצח נשים בשם כבוד המדינה ( בספר "מין , מגדר, פוליטיקה"), מבקרת  מנאר חסן את שלטונות מדינת ישראל על שלא פעלו הפטריארכיה  הערבית כמו שפעלו לפי הפטריארכיה היהודית  מזרחית. היא הסבירה זאת באינטרס פוליטי של הממשל שהעדיף למסור את השליטה באוכלוסיה הערבית לידי שומרי המסורות הפטריארכלית.

        למרות ההבדל במניעים  של אותן קבוצות, בעלות הכוונות הטובות, הפועלות בקרב האוכלוסיה הערבית עלולות לחזק את המגמה.  הטענה ש"היעדרן של נשים ערביות  משוק העבודה הוא הגורם העיקרי לעוני בחברה הערבית מתעלמת מגורמים רבים שתלויים בערבים עצמם  כמו דיכוי הנשים וצמצום האפשרויות העומדות בפניהן.  כאמור, ההצעה להסליל אותן לעבודה בחקלאות לא תוציא אותן מזה. בוודאי שלא את רובן אלא אם התכוונו התורמים לעזור לנשים להקים עסקים  עצמאיים.  למרות טענתי האחרונה  איני מתעלמת מהתועלת  שמפיקות נשים ערביות הנעזרות בקבוצות אלה לשיפור חייהן במסגרת המגבלות המושתות עליהן בזכות הכלים והתמיכה שהן מקבלות המאפשרים להן ולילדיהן רווחה כלכלית.

      כאן, עולה השאלה מי שולט בכסף שאותן נשים משתכרות. לא דרשתי בעניין מפני שלא חשבתי על כך קודם. נזקקתי לסוגיה זו כשחזרתי וקראתי את המשפט האחרון בפסקה הקודמת ופתאום צצה ועלה בזכרוני כתבה על נשים בדואיות הנאלצות למסור את גדמי הביטוח הלאומי לבעלים למרותש לאה גרשו אותן, לכאורה.  נראה לי שאפסיק כאן כי הגעתי למבוי סתום. הייתי יכולה לטעון שזו חרפה לישראל שמצב עניינים כזה מתקיים אלא שאני חוששת שמרבית הנשים הבדואיות והערביות תומכות בקיים או יותר נכון, מעדיפות את ההזדהות עם החברה המוסלמית הדכאנית מאשר עם התרבות המערבית המשחררת .  יש שיאמרו שהיא משחררת לכאורה. אני  מאמינה שזו האפשרות היחידה. אני מודעת לכך שרבים חושבים אחרת. כידוע המחלוקות בעניין זה קיימות מבארץ ובחול

      ''

       

       

      התמונות למעלה, עבודת דיגיטאליות. בשתי העבודת הפנים הם פני

      הן משתי סדרות .

      עבודת 1 מסידרה " הכלה הצעירה"

       

      והעבודה  2 מתוך סידרה אקלקטיקה   3

      בשבילי נשים רעולות אינן חזיון אורינטלי אלא מציאות יומיומית.

      פורסם לראשונה ב:במחשבה שניה"

      דרג את התוכן:

        הפעילות שלי

        פרופיל

        shulamit
        1. שלח הודעה
        2. אוף ליין
        3. אוף ליין

        ארכיון

        פיד RSS