כותרות TheMarker >
    ';

    שכונה - אמנות בעם

    תחילה קראתי לבלוג\"שכונה\".לאחר זמן קצר הסתבר לי שלמלה קונטוציות נוספות המרחיבות את המושג ובכל זאת לא שיניתי את השם כי התכוונתי לדבר על השכונה שלי ועל העיר באר שבע. בסופו של דבר כתבתי קצת על השכונה , על המשפחה, מעט על רגשותי. לעתים גם עסקתי בענייני פוליטיקה וחברה.
    בהתחלה עוד העליתי מספר שירים וסיפורים. אחר כך בעיקר תצלומים, רישומים והדפסים.
    היום אני משנה את השם מתוך כוונה לשנות את ההתנהלות בבלוג ובחיים. ימים יגידו אם הפעם פעלתי כפי שהתכוונתי לפעול . בסופו של דבר העיקר הבריאות.

    ארכיון : 4/2012

    4 תגובות   יום שבת, 28/4/12, 12:48

    א ויצא חוטר, מגזע ישי; ונצר, משורשיו יפרה. ב ונחה עליו, רוח יהוה--רוח חכמה ובינה, רוח עצה וגבורה, רוח דעת, ויראת יהוה. ג והריחו, ביראת יהוה; ולא-למראה עיניו ישפוט, ולא-למשמע אוזניו יוכיח. ד ושפט בצדק דלים, והוכיח במישור לענווי-ארץ; והכה-ארץ בשבט פיו, וברוח שפתיו ימית רשע. ה והיה צדק, איזור מותניו; והאמונה, איזור חלציו. ו וגר זאב עם-כבש, ונמר עם-גדי ירבץ; ועגל וכפיר ומריא יחדיו, ונער קטון נוהג בם. ז ופרה ודוב תרעינה, יחדיו ירבצו ילדיהן; ואריה, כבקר יאכל-תבן. ח ושיעשע יונק, על-חור פתן; ועל מאורת צפעוני, גמול ידו הדה. ט לא-ירעו ולא-ישחיתו, בכל-הר קודשי: כי-מלאה הארץ, דעה את-יהוה, כמים, לים מכסים. {ס}

    ישעיהו פרק יא

     

     

    ''

     

     

    התצלומים : מסידרה של תצלומי משפחה . צולם היום, לאחר המנגל.

     

     

     

    ''

     

    דרג את התוכן:
      3 תגובות   יום חמישי, 26/4/12, 00:42

       

      ''

       

       

       

      זיקוקים בשכונה

       

       

      ''

      דרג את התוכן:
        9 תגובות   יום ראשון, 22/4/12, 20:57

        ''

        הכל משמים. גם הזבוב הגיע הלילה מן השמים, מן החושך, דרך החלון הפתוח. הוא נחת על מסך המחשב ממש ברגע שבו הוספת דגל ישראל לרישום שיצרתי אתמול בבוקר. אני מתייחסת בכובד ראש לנחיתה של זבוב על מסך המחשב וכבר עסקתי בכך קודם. אני מציעה למי שמעוניין לפנות לאותם המקורות (הקישורים בסוף) שיטעינו את המפגש הנוכחי בהקשרים המתחייבים ממערכת היחסים שלי עם זבוב זה וזבובים אחרים. מי שמכיר את תצלומי יודע שאני מגיבה לחיות שבסביבתי האורבנית בעלת האופי הכפרי השכונתי הנידח מתוך השקפה חברתית שיוויונית המנסה לכבד את האחר גם כאשר הוא זבוב ואלה רבים כאן בשל סמיכותם של שלושה פחי זבל הקולטים את עודפי הייצור, הלא נצרכים, לרווחת הממחזרים, אוספי הגרוטאות והבקבוקים הריקים. גם על כך הרביתי לכתוב כי אני רואה בכתיבתי כלי ביטוי לנשמת השכונה שבה תקעתי יתד. יש האומרים שבה נתקעו חיי. בכל אופן, אני משוכנעת שיש טעם להיותי כאן. אני יושבת, כמו זבוב על מסך השכונה , רואה, מצלמת ולעתים גם מספרת את מה שאני רואה.

        ''

         

         

        ברישום( למעלה) ששימש לי כמקור לעבודה למעלה, הדמות נושאת הדגל רצה בידיים ריקות, כשהיא עירומה. מכיוון שחששתי שיחשבו שאני מרמזת לאותו הארוע המדובר בחוף בוגרשוף, בחרתי להלבישה. חשבתי שעדיף שנושאת הדגל תהיה לבושה. ביום העצמאות אני מעדיפה להיות בקונצנזוס. אולי אשמע פטאתית אך אני זוכרת את התרגשותי לנוכח דגל ישראל המתנפנף עלי תורן ביום העצמאות הראשון שלי, בישראל. זה היה לפני 54 שנים, במגרש הכדורגל בבית שמש. הוא נראה כמו הדגל שציירת כאן. אני חושבת שללא הזבוב, אף כי לעולם לא אדע זאת כי התורן היה גבוהה ואילו אני הייתי קטנה.

        הערות :

        1. בעקבות תמרי שבנתה פרשנות מרתקת ומתוחכמת על מגן דוד הירוק שהיה ברישום שהעלית בתחילה. אך אני התכוונתי לתכלת מפאת הדבקות שלי בערכים מקודשים לעם ישראל. מיד שיניתי לתכלת וגם את הפסים של היסיסתם. השארתימעט מהגוונים האחרים מסיבות מובנות. גם מירוק לא התנזרתי לחלוטין. זאת מדינה רב תרבותי , עלינו לזכור זאת.

        ''

        2. הרישום הראשון - עיבוד של הרישום השלישי

        3. הרישום השני - רישום בציפורן ודיו על נייר ( המקור לעבודות)

        4. הרישום השלישי - עיבוד מחשב לתצלום

        פגישות עם זבוב. קישורים לפוסטים הקודמים בנושא . אני בעצמי מופתעת מהנוכחות הרבה של הזבוב ביצירתי. :

        ביקור הזבוב

        מה בין זבוב לציפור

        מעשה הזבוב בשולמית

        ראיתי, הרחתי ועפתי

        המפגש בין הכנה מוקדמת להזדמנות

        שובו של הזבוב

        מוצגים פריכים

         

         

        דרג את התוכן:
          4 תגובות   יום רביעי, 18/4/12, 19:14

          ''

           

           

          חשבתי להתרחק מיום השואה ובכל זאת איכשהו נכנסתי לפרוזדור הזה המוביל לשם שכבר איננו שקיים אך מעט בזכרונות שלי שנשתמרו מסיפורי אמי שמתוך טפשות או רוע לב לא הקלטתי ( יש לי נסיבות מקילות) למרות שחזרה וביקשה ממני.

          היום נקלעתי לאתר יד ושם ומצאתי מעט שמות מאלה שזכרתי או שנדמה לי שאני זוכרת. אחת העדויות של אדם שאינו מוכר לי מצביע אולי על סבתי, אם אבי.

           

           

          ''

           

           

           

           

           

           

          כשחיפשתי בגוגל נר זיכרון הגעי לפוסט ישן שלי שבו אני מדברת על

           

          אמי וגם על עצמי.

           

           

          http://cafe.themarker.com/post/1244076/

           

           

          דרג את התוכן:
            4 תגובות   יום שני, 16/4/12, 23:47

            אני לא זוכרת מתי התחלתי לעסוק בתינוקות. כלומר, בתצלומים שנושאם תינוקות. ברור לי שהתחלתי בכך רק לאחר שהחלטתי שלא ללדת, או יותר נכון, כשכבר לא יכולתי ללדת. הידיעה הרגיעה אותי. נדמה לי שהטריגר שהתניע את התהליך הייתה בובה של תינוק תכול עיניים שגם יודע לומר מאמה, פאפה ופיו פעור לצעקה. בובה די קטנה שמצאתי ביום שרב כבד, בתל אביב. זה היה באחד מאותם הביקורים הנדירים בעיר הגדולה שבהם נפגשתי עם חברתי אופירה ולאחרhv ביקשתי להגיע לרחוב רוטשילד.

            ''

            כאמור, היה שרב אך אופירה, ההלכנית, אמרה שרוטשילד ממש קרובה ואני האמנתי לה. כך הלכתי והלכתי כשכוחותי הדלים כלים עד שהגעתי לחנות קטנטנה שהיו בה כל מיני משאות נפש ומזכרות. שם ראיתי את הבובתינוק כחול העיניים שפיו פעור, היודע גם לעשות פיפי אם משקים אותו במידה הרצויה. אחרי התמקחות קלה,קניתי, שילמתי 25 ₪.

            ''

            הטקסט הקודם נכתב אתמול. לאחר כתיבתו פתחתי מספר תיקיות ובהם תצלומים של "תינוקות" והסתבר לי שהתחלתי לצלם בובתינוקות לפני שקניתי את הבובה שעל קנייתה סיפרתי. הנכנסתי לבלוג שלי בישראבלוג ( הבלוג הראשון) לבדוק אילו "תינוקות" צילמתי קודם להפתעתי ראיתי שהעליתי את הפוסט הראשון ב 17/03/04 ( שמונה שנים!).

            הינה קטע שמצאתי בפוסט מ - 01/05/04.

            "לפני כחצי שעה יונה בצבע תכלת, ראשה חום סגול וכך גם הפס על כנפיה, ישבה על אדן החלון. החלון מסתם אלומיניום וזכוכית מאובקת. פתאום חלף בראשי זיכרון חלום, סיוט שבו צפיתי באונס של אמי מבלי שהייתי מסוגלת לצעוק כראוי לעזרה, הקול לא יצא לי. בסוף הזעקתי את המשטרה בפלאפון שהיה בידי ולא הייתי די החלטית וזריזה להשתמש בו בזמן. בעבודה נזכרתי בעבודה הייתה על מרפסת ואני עמדתי בחדר מאחורי הזכוכית הגדולה בחלון המרפסת. של הצייר 'דושאן' בשם " הזכוכית הגדולה

            שלשום בלילה חלמתי שיש לי תינוק שאני לוקחת לטיול בנוף הארבל כדי להכיר לו נופים ולהרחיב את דעתו. התינוק בחלום היה חכם מאוד, גם ידע לזהות אותיות בספר שקראתי לו, אותו בחרתי בקפידה"

            נדמה לי שמוטב להירגע. לאחרונה, אני מרבה לחשוב בצבעים בהירים מאד, הנוטים ללבן.

            ''

            צולם כך, לפני מספר שנים, כשהבובה ( אחרת) ישבה ליד החלון ודרור עמד על המזגן. זה היה בבוקר. המצלמה הייתה בהישג יד. צילמתי מספר תמונות ואז הציפור עפה.

            התצלום באמצע: צולם היום. וזה למעלה לפני שנה ,שנתיים , שלוש. הזמן עובר כל כך מהר.

            פתאום נדמה לי שכבר םפרסמתי כאן את התצלום עם הציפור .

            אני מצטערת אך אני עוברת שידרוג למערכת הפעלה חלונות 7 ואופיס 10. זה קשה מאד, מאד. אני מפתחת המון, המון אינטליגנציה.

            דרג את התוכן:
              2 תגובות   יום שבת, 14/4/12, 14:09

              כל התמונות בפוסט זה צולמו לפני כשלושה ימים ,במרכז אורות, במהלך מספר דקות , במקום אחד. לעתים אני נדהמת כמה דברים קורים בשכונה בו זמנית. על אחת כמה וכמה, בעולם כולו. חברי אומרים לי לנסוע למקום אחר כדי לראות דברים חדשים ואילו אני טרם ראיתי כל מה שאפשר לראות , כאן. למען האמת, אני רואה ואפילו מצלמת, יותר ממה שאני מראה או מספרת כי כיום חייב האדם לנהוג על פי כללי התקינות הפוליטית שמא יייחשב לרשע או לגרוע מכך. ואף על פי כן יש במעשי מן הפעולה הפוליטית מפני שכשאני מצלמת עורב בשכונה ג' אני אומרת שעורב של שכונה ג' שווה לצפיה כאילו היה ציפור גן עדן או דב פנדה נדיר בסין. לכן כנשאתי עיני המסונוורות אל השמים ואמרתי " איזה יופי , עורב על חוטי חשמל, מול השמש, הייתי פוליטית. השאלה שלא נפתרה לי עדיין האם אני תקינה או שאני מקולקלת.

               

               

               

               

              ''

               

               

               

              ''

               

              בצהריי היום, נשאתי את מצלמת הפוקט שלי ( הלא כל כך תקינה ) וצילמתי עורב. צילמתי את אורות ואת הצעיר שעבר במדרכה ממול מתחת לעץ שאליו עף העורב שהתעייף ממני.

               

               

               

              ''

              כאן עמדתי וצילמתי

               

               

              ראיתי בחור יפה , חייכני שגילגל לפניו עגלת תינוק סגולה. הוא אמר שזאת בת . ביקשתי ממנו רשות לצלם אותו כי היו לו רסטות ארוכות וזה לא משהו שרואים אצלנו כל יום. הוא הסכים. עמד כפי שביקשתי ממנו (כדי שיראו את הרסטות שלו). עכשיו אני מתחילה לחשוב שגם זה מעשה פוליטי מפני שצילמתי אותו כי חשבתי שהוא יפה . חוץ מזה, אני עדיין מתרגשת כשאני רואה אבא עם תינוק. אתם יודעים, מהסיבות שלי ,שמי שמכיר את הבלוג שלי יודע למה אני מתכוונת. כעת , אני רוצה להעלות את התצלום של הבחור אך אני חוששת שאם אעלה את התצלום במסגרת פוסט הדבר ייחשב למעשה פוליטי ואני ממש לא בטוחה שזה תקין. עורבים, גגות, יונים ואפילו חתולים זה ממש בסדר מבחינתי אך בני אדם זה כבר עניין אחר. אני חוששת שלעסוק ביופי אנושי, זה ממש עניין פוליטי.

               

               

               

               

              ''

               

               

               

               

               

               

               

               

               

               

              פורסם לראשונה ב"במחשבה שניה"

              דרג את התוכן:
                3 תגובות   יום שבת, 14/4/12, 14:03

                הינה בא לעץ שמול חלוני עורב אורח לקושש עצים לקינו ושימח את ליבי המצלם בהתנהלותו

                 

                 

                 

                ''

                 

                 

                 

                 

                 

                 

                 

                ''

                דרג את התוכן:
                  3 תגובות   יום שישי , 13/4/12, 23:39

                  להגדלה לחץ על התמונה

                  ''

                   

                   

                   

                  בחג זה ובכל החגים נארח את כולם, את מי שהיה, הווה ויהיה. ונאמר אמן. לברך את החיים באנו

                   

                   

                   

                  תצלום מרובה חשיפות ( מצלמה מכנית) מעובד במחשב ( הכתב)

                  דרג את התוכן:
                    10 תגובות   יום שני, 9/4/12, 01:35

                    ''

                     

                     

                    חג שמח לכל

                    דרג את התוכן:
                      0 תגובות   יום חמישי, 5/4/12, 22:06

                       

                       

                      ''

                      קצת לפני החדשות של שמונה חדר לתודעתי קול בסים רועמים שהקפיץ אותי לעבר החלון לבדוק מי זה עורך לו מסיבה על חשבון השקט שלי. עוד לפני שפתחתי את החלון דמיינתי את עצמי הודפת מוסיקה רעשנית בחצות הלילה, מועלבת על ידי פורעי החוק ואף נרגנת בשל מי שהעז להשמיע מוסיקה רועשת באזור שלי, גם בשעות המותרות.

                      כך, בעוד המחשבות הנרגזות נדחקות לראשי, הגעתי למרפסת והצצתי החוצה. על הכביש, משמאל לבניין שלנו ניצבו שתי מכוניות עטורות במנורות זוהרות היוצרות צורות של כתרים ומגן דודו. מאחוריהן ניצב קהל שצהל ושר. גברים אחדים אחזו ספרי תורה תחת חופה, הנשים הלכו מאחור. מדי פעם נשמעו צהלולים.

                      ''

                      מיהרתי לצלם תוך שאני מרקדת לצלילי שיר שנשמע לי בסגנון גרוזיני (הקלטתי קטע קצר) שדיבר בשבחו של הרב בר יוחאי. אני מאד אוהבת תהלוכות של הכנסת ספרי תורה. התהלוכה השמחה והנוצצת מרגשת אותי. נראה לי שהיא מזכירה לי את הפרוצֶסיות (התהלוכות) הדתיות שראיתי כילדה ואליהן לא יכולתי להצטרף כי אימא אמרה לי שאני יהודייה ואסור לי להיכנס לכנסיה למרות שאחת כזאת, לא גדולה, הייתה בקצה הרחוב וממנה יצאו תהלוכות לרב.

                      גם בקרבת הבית שלי ישנם שלושה בתי כנסת ואחד מהם, זה שאליו הובילו את ספרי התורה, נמצא בקצה הרחוב, קרוב לביתי ולעתים, בחגים, אני שומעת את המתפללים. מעולם לא נכנסתי לאחד מבתי הכנסת הללו. אני לא רואה את עצמי יושבת בעזרת נשים ומציצה על הגברים המתפללים, מעבר למחיצה.

                      כאן, אני נדבקת בשמחה שעולה מהקהל. אני מניחה שאנשים הזמינו את ספרי התורה כדי לקדש זכר של אנשים שהיו יקרים להם. נדמה לי שזה המנהג. התרגשות מיוחדת נושבת מתהלוכות הכנסת התורה. תחושה זו מלווה אותי גם בשמחת תורה.

                      תהום מבדילה ביני לבין האנשים השמחים בקצה הרחוב ובכל זאת הרגש הדתי הזה, המתלווה להכנסת התורה נוגע ללבי. אני אדם בעל מבנה נפשי של מאמין שאינו דתי. אני אפילו לא יודעת במה אני מאמינה. אני רק מזהה את רגש האמונה המשותפת של הקהל ההולך בתהלוכה אחרי דבר הקדוש לו ומתחברת אליו לרגע קט מתוך געגועים למה שנראה כנשגב או משמח, למרות שאני יודעת שאין לי דבר משותף עם אמונה זו כמו שלא היה לי עם ההולכים בתהלוכות של ילדותי. אולי קוראים לי רק האורות הנוצצים.

                      משסיימתי לכתוב עולה בדעתי שרגש זה, תחושת השייכות לציבור, המאמין שהוא שואב לנשגב, הוטבע בי דווקא במהלך תהלוכות האחד במאי בארץ ילדותי הקומוניסטית או באחד מההפגנות למען ילדי קוריאה הצפונית. אחר כך, בגיל די צעיר, אבדתי את האמונה אף כי אני עדיין מתרגשת מדבקות. מתרגשת ובו זמנית חוששת מהדבקים באמונתם ,תהה זו אמונה דתית, חברתית או פוליטית.

                      מעניין שלאותן האמונות מתלוות, על פי רב, תהלוכות צבעוניות. ובכן אני אוהבת לראות תהלוכות צבעוניות למרות שכבר נאמר ש" לא כל הנוצץ זהב". עם זאת איני אוהבת להשתתף בהן.

                      ''

                      דרג את התוכן:

                        הפעילות שלי

                        פרופיל

                        shulamit
                        1. שלח הודעה
                        2. אוף ליין
                        3. אוף ליין

                        ארכיון

                        פיד RSS