כותרות TheMarker >
    ';

    שכונה - אמנות בעם

    תחילה קראתי לבלוג\"שכונה\".לאחר זמן קצר הסתבר לי שלמלה קונטוציות נוספות המרחיבות את המושג ובכל זאת לא שיניתי את השם כי התכוונתי לדבר על השכונה שלי ועל העיר באר שבע. בסופו של דבר כתבתי קצת על השכונה , על המשפחה, מעט על רגשותי. לעתים גם עסקתי בענייני פוליטיקה וחברה.
    בהתחלה עוד העליתי מספר שירים וסיפורים. אחר כך בעיקר תצלומים, רישומים והדפסים.
    היום אני משנה את השם מתוך כוונה לשנות את ההתנהלות בבלוג ובחיים. ימים יגידו אם הפעם פעלתי כפי שהתכוונתי לפעול . בסופו של דבר העיקר הבריאות.

    ארכיון : 6/2012

    15 תגובות   יום חמישי, 28/6/12, 00:19

    ''

     

     

    דרג את התוכן:
      6 תגובות   יום ראשון, 24/6/12, 12:04

      ''

      זה התחיל מבליעת גלעין של דובדבן שחור. אולי רגע לפני זה, ברגע של הסח דעת, בלבול קל שבעטיו פעלתי לא כפי שהייתי אמורה לפעול, טעות בשיקול דעת, לא מודעת למעשי, טעיתי ובלעתי את הגלעין. למען האמת, זה היה רגע מתמשך, לא מעשה שנעשה בחטף, לא כהרף עין אלא תהליך שהתרחש בזמן ובמקום ספציפי וארך מספר שניות שבהן ליוויתי את תהליך בליעתו מבלי שיכולתי לעצור אותו. אני זוכרת את הרגע שבו קלטתי את מקומו הלא נכון של הגלעין, תחושה של תדהמה ובהלה. ברגע עוד התלבטתי אם לנסות שלא לבלוע גלעין זה אך מיד וויתרתי וקיוויתי שלא יאונה לי כל רע.

      ''

      מחשבות על רגעים כאלה, שבהם אנו מאבדים שליטה על חיינו או על גופנו , מעסיקים אותי. אותו הרף עין שבו מה שהיה כבר איננו. מה שהיינו איננו עוד. הרגע שבו מתרחשת ההכרה בשינוי ומתמקדת בו, מרתקת אותי. העמידה של פרט לנוכח שינוי, מול מצב החדש, מול מודעות שאין לאן לסגת ממנה היא ציר מרכזי ומכריע בחייו של כל אדם.

      ''

      ''

      אורכה של אותה המודעות שממנה אין לאן לסגת, שונה בין אדם לאדם. ישנם הניצבים מול ההכרה( הכרה זו) ומביטים בה עין בעין מבלי לנוע, מבלי זוז ממקומם ( מקום ההכרה). אחרים נוטשים, באחת, את העולם שבו התוודעו למצב האחר מפני שאינם יכולים להסכין עם התמונה(האופציה) הנגלית להם בשל חוסר הסבירות להתרחשותה, בבחינת " אין חיה כזאת" ובוחרים לזנק לעולם ( מסתבר) שבו אפשר למקם את מה שהתרחש מבלי לחוות במלואו את כאב הידיעה שאין בילתה. הם ממירים ידיעה זו בידיעה אחרת, נסבלת יותר. גוף האדם חפץ חיים לכן מוצא לו פתרונות להמשיך בקיומו. רק מעטים מחפשים דרך לצאת החוצה. הרב מתמרנים בין שני העולמות ואולי גם למעלה מזה.

      ''

      אני מודה שדברי עלולים להיחשב לפטפטת מפני שאיני מעגנת אותם באירועים קונקרטיים. יכול להיות, שאם אשיב שבליעת דובדבן אכן התרחשה בפועל, יאמרו שזה אירוע זניח שאין בו מן הגדולה של הרגע שאליו אני מכוונת, הרגע המשנה את החיים. לזה אשיב שהפרשנות של האירועים היא הקובעת את חומרתם, תקפותם או את גדולתם.

      ''

      הינה, במקרה שלי, בליעת אותו גלעין הפעילה תהליך שבו יצרתי סידרה, שעיקרה ותחילתה בבליעת גלעין דובדבן ובסיפורים שסיפרו לי בילדותי ( על כך ג ם העידה חנה הרציג) שמי שבולע גלעין עלול לצמח עץ בבטנו. גם למדנו מקריאת עיתונים ומעיון באינטרנט שכבר קרו דברים כאלה.

      ''

      אחרית דבר.

      פתאום הבנתי שיש משהו שוביניסטי בתמונה הקודמת. מיד תיקנתי . כך הכלב המשתין לא מפלה בין מין למין. אני מבטיחה שהוא גם לא מפלה בין שחורים ללבנים, בין צעירים לזקנים וכיוצ"ב. הוא ממש משתין על כולם. הוא לגמרה תקין פוליטית

      ''

      דרג את התוכן:
        4 תגובות   יום רביעי, 20/6/12, 10:42

        ''

        המשורר ערך צלגוב ואילן בר דוד ממכון הקשרים. ראשו של המשורר תום הדני נמס באור ואילו דניאל באומגרטן הלא נראה ניצב ליד המקרופון וקורא משיריו.

        הלכתי לערב שירה להשקת שני ספרי ביכורים של המשוררים דניאל באומגרטן ותום הדני, במכון ההקשרים באונ' בן גוריון. הנחו את הערב המשורר ערן צלגוב ואילן בר דוד ממכון הקשרים. הארבעה ישבו כשאור הערב היורד מאחוריהם. תחילה דאגתי מפני שהמצלמה שלי לא תקלוט את פניהם מפני שהפלש שלי חלש ולא יוכל להתגבר על התאורה האחורית אבל אז נזכרתי בחיבתי לתאורה כזאת, המספקת דרמה של אור וצל, בלחיצת כפתור . התמקדתי והתמכרתי לאור המשתנה המשתלט על החלל שלפנינו. התלהבתי מה"תמונה" שהוקרנה על קיר השיש והייתי הרגשן שקולט את ההשתקפות ומתרגם אותה לתצלום . עקבתי אחר קנקן המים וחשבתי על וורמיר ובו זמנית הקשבתי לשירים אך לא כל כך קלטתי את מה שנאמר בהם. נדמה לי שאני מסוגלת להתמקד רק בחוש אחד. אומר בהכללה, שכשאני רואה אני לא שומעת וכשאני שומעת אני לא רואה. רכשתי את הספרים של שניהם ואוכל לקרוא בהם, בנחת.

        ''

        כד המים באור ואילו המשורר דניאל באומגרן בחושך.

        דובר גם על " מצבם של המשוררים". לאחר מפגש זה שוכנעתי שעל המשוררים להרפות מההוצאות ולפרסם את השירים בעצמם. זה יותר כלכלי ומאפשר יצירה חופשית ועצמאית. ישנם עורכים בשוק החופשי ואפשר להיעזר בהם. טוב יהיה אם יתאגדו ביחד ויקימו קבוצת לחץ מול הוצאות הספרים, בתי הדפוס וחנויות הספרים. אולי, אנחנו, אוהבי הישרה, צריכים להדיר את רגלינו מחנויות שלא מוכרות ספרי שיר , גם כאלה שלא הודפסו בהוצאות מוכרות. אני חושבת לחזור ולעיין בשירים שכתבי ולבדוק את האפשרות לפרסם אותם. ההתרגשות במפגש, היום, עוררה אותי לדבר. נדמה לי שמפלס החרדה המלווה מחשבה כזאת מתחיל לרדת.

        '' המשוררים דניאל ותום והשמש השוקעת. שניהם למדו באונ' בן גוריון.

        ''דניאל באומגרטן

        ''תום הדני . הוא קרא שיר שדיבר על עץ תמר בשדרות רגר . זו השדרה הנשקפת מבעד לתכפיו.

         

        דרג את התוכן:
          2 תגובות   יום ראשון, 17/6/12, 16:11

          ''

          כבר כשקראתי את האהובים של ליאור מנצ'ר הרגשתי שאני רוצה לספר על הספרים בחיי. אולי מפני שמספר ספרים מאלו שמנה היו אהובים גם עלי. חשבתי לקרוא גם את האהובים של זאב פלדינגר אך בין לבין הלכתי להכין סלט. אני יודעת שזה ממש לא נכון לאכול סלט בחצות אלא שגרועים מכך רגשי האשם על שבמהלך היום לא אכלתי סלט ראוי. כך, נחושה להשלים את החסר, שלפתי מן המקרר ירקות , שטפתי וחתכתי בעודי מקשיבה לגלי צה"ל , לתוכנית "הולך בחצות" למרות שרינו צרור נעדר ממנה. תחילה כעסתי מפני שהבנתי שהיורו ליג יעמוד במרכז השידורים אך עלי להודות שהיה די מעניין מפני שהמחליף (סליחה שאיני יודעת את שמו) דיבר עם אורן נהרי ופרידמן, שיצרו זיקה למצב הפוליטי והחברתי באירופה. שוב הסתבר לי שחשוב מי המדבר ולא הנושא המדובר.

          הרי זה העניין בספרות ובאמנות. מי שמוסר את הדברים עושה את היצירה למה שהיא למרות שאין יצירה אחת של אותו סופר שוות ערך ליצירה אחרת. קורה שאנחנו אוהבים אמנים מסוימים בתקופות שונות של חיינו אך נוטים לזנוח אותם בזמנים אחרים. לא אגלוש לדיון בסוגיה זו כי איני רוצה לעסוק בספרים אהובים אלא בספרים שהשפיעו עלי. זאת הבנתי כשחתכתי את המלפפון . בעגבנייה כבר הייתי סגורה על חלק מהספרים וכשהתאמצתי לייבש את החסה כבר עמדו דמעות בעיני כשהתבוננתי בעצמי כפי שנראיתי לי מבעד לספרים שאותם ניסיתי לחיות.

          לספר תהילה מאת קורצ'ק או יותר מדויק, למשפט המסיים את הספר, השפעה מכרעת על חיי. גם היום, יום, יום, אני פועלת על פיו . כלומר, אני מאמינה ומשוכנעת שעלי לפעול על פי מה שנכתב שם. אני מכושפת באותו משפט שציווה עלי לשאוף , בכל הנסיבות לתהילה ולא לוותר עליה בשום פנים ואופן מפני ששם נאמר שזה אפשרי. בפרוש נכתב שהכרחי לחלום כי החלומות מתגשמים. נהגתי לשבח את דבקותי במשפט זה אלא שהיום, בין חיתוך הפלפל האדום לבין הירוק הבנתי את השיעבוד שבאמונה זו, שרכשתי לי עוד בפולניה, בילדותי. אולי מפני שחשתי לא שייכת ביקשתי להיות מעל. נדמה לי שהספרים שקראנו בילדותנו חינכו אותנו לגרנדיוזיות. להצטיין, להיות מיוחדים, לחשוב על הדברים שמעבר ליומיומי.

          ''

          אני חוששת שעם כל הכבוד לתרגום האמנותי שנתתי לשאיפה זו, הדבר לא שונה בהרבה מהתאווה הנפוצה בקרב הילדים, בימינו, להיות מפורסם. לא מפורסם סתם אלא מפורסם בשל כישרון כלשהו. מין כוכב נולד של משהו. העיקר כוכב נוצץ בשמי הקרירות הזוהרות. נדמה לי שניסיתי למצוא בספרים את התשובה לדרך שבה אחיה ואיזה אדם אהיה. היה זמן שחשבתי להיות רופא לחיות בעקבות דר' דוליטל , גיאולוג בעקבות ספר אחר, שאת שמו איני זוכרת אך ככל שבגרתי, הבנתי שאני רוצה להיות גיבורה. לא סתם גיבורה אלא אחת הנערצת על ידי בני המין השני ובו זמנית נלחמת, מובילה מאבקים חברתיים ופוליטיים. זאת שאבתי מהרומנים ההיסטוריים של שינקביץ שלמיטב זכרוני היו לו שני סוגי גיבורות . האחת יפה, בהירה, עדינה וחלשה שהגיבור אוהב, שמתה במהלך האירועים והגיבורה האחרת, הכהה, הגבוהה, החזקה והיפה שאוהבת את הגיבור. לצערי, איני זוכרת כיצד נגמרו העלילות. הסופר האחר שעיצב את תפיסתי כיצד אישה ראויה להיות היה איליה ארנבורג על כל הכרכים הרבים שכתב, שהבאנו עמנו מפולניה. בילדתי לא הכרתי את הספר נשים קטנות.

          מכל הספרים שהבאנו, אהבתי את המיתולוגיה היוונית , שקראתי עוד לפני שהתמסרתי לחלומות להיות גיבורה רומנטית שהתחלפו, בהשפעת " וזרח השמש" מאת המינגווי, לרצון להיות פאם פאטל מלנכולית ושתיינית. אני מודה שמרוב הזדהות עם הגיבורה או יותר נכון , עם סגנון חייה הבוהמי, השתכרתי מספר פעמים עד שחטפתי התקף חרדה וזנחתי את הקוניאק המגעיל ששנאתי בכל מאודי. אני פשוט לא יודעת לשתות. כך נאלצתי לוותר על הדמות הסובבת ברים עם חבורה של אנשים ממורמרים ( סלחו לי על הוולגריזציה) ולהודות שאני גרה בבאר שבע ולא בפאריז או מדריד.

          כל חיי המשכתי לפעול בהשפעת החלום שנזרע בי בספר התהילה של קורצ'ק. משום מה, דווקא היום, עומד לנגד עיני התצלום של קורצ'ק ההולך עם הילדים אל מותם ומתאמתת , לראשונה בחיי, עם האפשרות שהמשפט לא תקף. ובכל זאת, אני מסרבת לוותר עליו.

          אציין מספר ספרים שאהבתי, שנדמה לי שאיש לא הזכיר.

          1 סוס בורח/ וולזאר . 2. עריסת החתול/ ואנגוט 3. מכונת החלומות/ לה גווין. 4. לוויה בצהריים / קורן. יש עוד אלא ששכחתי את שמותיהם . אנסה למצוא אותם בבית.

          נדמה לי שכבר כתבתי על הספר " התהילה" . נדמה לי שאפילו עשיתי זאת כאן. למעשה רציתי לכתוב משהו אחר אך הלכתי אחרי המחשבות. גיגלתי ומצאתישהזכרתי את הספר ואף הבאתי קישורים אליו בתגובה לפוסט נהדר של אסתי סגל שעסק בעטיפות ספרים

          הינה הקישורים לתהילה בפולנית ובעברית

          הינה בעברית

          http://simania.co.il/bookimages/covers8/83836.jpg

          מצאתי את הספר בפולנית. מספר הוצאות , אחת מהם כנראה קראתי כי צבע הכריכה דומה לזה שבזכרוני.

          http://allegro.pl/slawa-j-korczak-i1354483881.html

          ואולי זה

          http://www.atticus.pl/index.php?pag=poz&id=64077

          מצאתי עוד עטיפה לספר
          http://www.antykwariatmole.abc24.pl/default.asp?kat=50182&pro=522432

          מסתבר שיש ביקוש לספר זה.

          פורסם אתמול בבמחשב שניה

          דרג את התוכן:
            6 תגובות   יום שישי , 15/6/12, 19:25

            ''

            דרג את התוכן:

              הפעילות שלי

              פרופיל

              shulamit
              1. שלח הודעה
              2. אוף ליין
              3. אוף ליין

              ארכיון

              פיד RSS