כותרות TheMarker >
    ';

    שכונה - אמנות בעם

    תחילה קראתי לבלוג\"שכונה\".לאחר זמן קצר הסתבר לי שלמלה קונטוציות נוספות המרחיבות את המושג ובכל זאת לא שיניתי את השם כי התכוונתי לדבר על השכונה שלי ועל העיר באר שבע. בסופו של דבר כתבתי קצת על השכונה , על המשפחה, מעט על רגשותי. לעתים גם עסקתי בענייני פוליטיקה וחברה.
    בהתחלה עוד העליתי מספר שירים וסיפורים. אחר כך בעיקר תצלומים, רישומים והדפסים.
    היום אני משנה את השם מתוך כוונה לשנות את ההתנהלות בבלוג ובחיים. ימים יגידו אם הפעם פעלתי כפי שהתכוונתי לפעול . בסופו של דבר העיקר הבריאות.

    ארכיון : 8/2012

    2 תגובות   יום שני, 27/8/12, 11:55

     

     

     

     

    ''

     

    כל אחד והכלב שבליבו

    תחילה חשבתי על הכלב. לכלבים יש מקום נכבד ברישומים שלי . למשל הרישום למעלה אלא שרציתי משהו שונה, אחר, חדש, שיהיה מסיפור של מישהו אחר ,לא שלי.   חיפשתי את הכלב שיענה להד שיצר בליביי, הכלב מ" מלך הכפר". צילמתי כלבים  וחיפשתי באינטרנט עד שראיתי תצלום של כלב שצורף למאמר על כלבת. איכשהו הכלב ההוא הפעיל אצלי את המתג  וכך בא לעולם הכלב הבא .

     

     

    ''

     

     

     

     

    אחר כך  שלח לי אודי את תצלום המגדל . חיברתי את הכלב למגדל  שאותו קישטתי לכבוד יום העצמאות.

     

     

    ''

    בתמונה הבאה ,אני מגניבה את הילדה לאירוע מפני שאיני רוצה להעלות את התמונות הנוגעות לחלק ב' של הסיפור שעוד לא עלה לרשת . היה ליברור שאם לא אתן לילדה דריסת רגל באירועים היא לא תיתן לי להמשיך בעניין. גם כך הא מתלוננת כל הזמן שאני עוסקת בנושאים שלא נוגעים לה ישירות.

    ''

    ''

    הסתבר לי  שהכלב הזה לא היה הכלב שאודי נשא בליבו מימי ילדותו בקיבוץ אשדוד יעקב מאוחד אלא כלב אחר, סוער אך לא אכזר. לדברי אודי הכלב שלי נראה  אכזר. אני חושבת אחרת והאמינו לי שעלי אפשר לסמוך בעניין זה. אני פוחדת מכלבים למרות שאני אוהבת אותם, גם מהקטנים. אפשר לסמוך עלי מפני שאני רואה את הכלבים המשוטטים ברחוב שלנו בסיבות פח הזבל , מיוסרים, רזים  אך נלחמים על חייהם ( רק חבל שהםמציקים לחתולים המועדפים עלי) . אז המשכתי בכלב שלי וגם על הכלב שלו

    וכאן  אני לא מתאפקת ורומזת על הבאות, על עלילות החלק השני " סמרטוטים" שעוד לא עלה לרשת.

    ''

    במקביל , עבדתי ברישום בדיו על נייר.  למשל

    ''

     

     

     

     

     

     

    ''

     

     

     

    עד כאן בענייני הכלב. עוד דרך ארוכ לפני עד  שבלי נדר ובעזרת השם , אגיע לדבר עצמו שעדיין אינני יודעת מהו.

     

     

    אני מודה לכל מי שטרח להגיע עד לכאן שיואיל לפגוש עוד שני כלבים.

    אלה הכלבים הראשונים לפני שמצאתי את הכלב שלי. מי שקמו לתחיה הם יהפכו, יחד עם הכלב  למעלה ,להדמויות בעבודות שלי

     

    זה הראשון

    ''

     

     

    זה השני . בעצם זה זאת, כלבה שייצור דמוי תינוק רוכב על ראשה.

     

    ''

     

    הערת המחבר : הכלבים חורצים לשון כדי לקרר אתעצמם  ולא כדי לאיים.

    דרג את התוכן:
      2 תגובות   יום שבת, 25/8/12, 20:41

      http://cafe.themarker.com/image/2710791/
      יהיה זיכרה ברוך

             ''       

      דרג את התוכן:
        5 תגובות   יום חמישי, 23/8/12, 13:34

        ''

        אמא  שלי נהגה לומר  שבהתנהגותי אני מזכירה לה את הסוסים הזקנים והתשושים שהיו בכפר שלה, פרמפול, בגליציה. אמא השתמשה בביטוי  Zdechła  szkapa שמשמעו סוס זקן, מת . בהשאלה: יצור  תשוש . היא התמצאה בכגון  אלה מפני שהוריה היו בעלי עגלה. משהו כזה. אני לא ממש יודעת כי כל הסיפורים התבלבלו לי . בכל אופן, אמי סיפרה  שהיו בעלי עגלות (לא הוריה , חס וחלילה) שהחזיקו כאלה סוסים לצורכי עבודה . הבהמות המסכנות והתשושות התקשו לעמוד ובוודאי לסחוב עגלה ורוכבים. כדי להניעם לרוץ היו בעלי העגלות, הללו, מבעירים מדורה קטנה  מתחת לבטנה של אותה  szkapa שמרוב בהלה החלה לדהור כאחוזת תזזית עד שקשה היה להפסיק את דהירתה. כך אמי, שברבות הימים, הסתבר לי שצדקה בכל מה שאמרה עלי (וחבל שאמרה) , תיארה את התנהגותי הדו קוטבית ( לא, לא מה שאתם חושבים, לא מצב קליני. סתם גבולי, כמו בקרב אומנים רבים). לאמי היה חוש הומור מפותח בכל מה שנוגע לאחרים וכישרון להעמיד תמונות חיות בהבל לשונה.  היא הייתה מספרת טבעית. משחר ילדותי נהגה לתאר לנו את הכפר, את האנשים , המנהגים וכיו"ב. גם על המלחמה הגדולה סיפרה.  אך לא על המלחמות רציתי לדבר אלא להשתמש במטפורה שבה השתמשה אמי כדי להסביר מדוע אני כותבת פוסט יום אחרי יום  או זונחת את הפעילות הזו, לחודש. אטען שאני כמו אותו סוס תשוש, משהתחלתי משהו הריני דוהרת עד שלפתע אני עוצרת וכורעת תחתי. עד המדורה הבאה שתבעיר את בטני ותדהיר אתי בעניין זה או אחר.

           ''

        ומה שהדהיר אותי מהפוסט שפרסמתי ב 22   ביולי  ועד לשבוע לפני הפוסט הקודם ,הייתה  ההצעה להכנת סידרת עבודות   בעקבות הסיפור/ מחזה " מלך הכפר" מאת אודי בן סעדיה".  בעקבות הרישומים האחרונים שפרסמתי כאן הציע הסופר/ במאי/מחזאי,  לבחון שיתוף פעולה .  לאחר שקראתי את הסיפור ובכיתי על מר גורלם של הגיבורים, התחלתי לעבוד בהתלהבות. לאחר שהעלה אפשרות לתערוכה,  התלהבותי  זינקה ודהרה כלהקת סוסים  שמדורה הובערה תחת בטנם. שמחתי לצאת מעורי ולהתבונן בסביבה אחרת. שקעתי בעבודה ובמחשבות ללא הפסק. נהניתי מכל רגע אך שמקץ שבועיים, צנחתי כי תש כוחי ביודעי כי מלאכה רבה  עוד לפני.  רציתי רק לרבוץ תחתי בשקט, ללעוס את השעורה שלי ( אני מניחה שהסוסים שם אכלו קליפות תפוחי אדמה או קש עבש)  או יותר מדויק וכאן עלי להיפרד מהמטפורה, לשנות את כיוון הדהירה , לחזור לאורווה שלי ולעסוק ב"עבודות שלי" שנובעות מעולמי  אף כי ברור לי שהפעילות באותם השבועיים הכליאו או כלאו את גיבורי " מלך הכפר" לתוך עולמי.  אני מצפה להם שיופיעו ויתגלו לפני. בשונה מאותם הסוסים המסכנים , שהותשו על ידי בעלי עגלות קשי יום  וערלי  לב,  אני  נוהגת בעגלתי ובסוסי בזהירות. אולי בזהירות יתרה .כנראה, זה מה שמסביר שלא נסעתי (הגעתי? ) רחוק. הייתי שמחה לומר שזה ממש לא משנה לי אך עלי להודות שבמידה רבה, הדבר מטריד אותי . לא אחת , אני נאלצת להצליף בעצמי ( קלות) כדי להדהיר אותי לכיוון כלשהו שהרי לו יכולתי הייתי  מתנהלת לאטי , בלי כיוון ובלי מטרה, קרוב מאד למקום האבוס . מכיוון  שאני שלא מאפשרת לעצמי ליהנות על מי מנוחות ,הריני דוהרת מעט, עוצרת, מביטה לאחור, בודקת שבאופק רואים עדוון  את הבית וממשיכה לדהור במעגלים . כדי להרגיש שאני מתקדמת אני מנסה להרחיב את הקוטר של המעגלים ובכך ננוחם.

        ''

        ובכן. עברו עשרה ימים ואני חוזרת לעלילת הכלב , הילד, האיש  ואסם התבואה (הממגורה), שלו שלוש קומות ומכל אחת מהן אפשר ליפול, להפיל, לתלות כתובות אש או דגלים בימי חגץ. שעל גגו הותקנו רמקולים שמשמיעים צפירות בימי זיכרון ואזעקות עולות יורדות בימי מלחמה. אני מציצה בהם בזהירות, בחשש, בעודי עוסקת בגרוש מגן העדן - עבודה שהתחלתי לפני עשר שנים. אני מרגישה שסיפור אחד מלמד אותי על הסיפור השני. בבחינת " שנים הלכו בדרך , בים בם בום".  אני נרתעת מפני כאב ההתרחקות מהמרכז של עצמי אך הם קוראים לי " ברלה, ברלה צא החוצה".

        ''

        בחנתי אפשרויות בכל מיני כיוונים. כאן דוגמה לנסיונות ראשוניים בכיוון מסוים.

        דרג את התוכן:

          הפעילות שלי

          פרופיל

          shulamit
          1. שלח הודעה
          2. אוף ליין
          3. אוף ליין

          ארכיון

          פיד RSS