כותרות TheMarker >
    ';

    שכונה - אמנות בעם

    תחילה קראתי לבלוג\"שכונה\".לאחר זמן קצר הסתבר לי שלמלה קונטוציות נוספות המרחיבות את המושג ובכל זאת לא שיניתי את השם כי התכוונתי לדבר על השכונה שלי ועל העיר באר שבע. בסופו של דבר כתבתי קצת על השכונה , על המשפחה, מעט על רגשותי. לעתים גם עסקתי בענייני פוליטיקה וחברה.
    בהתחלה עוד העליתי מספר שירים וסיפורים. אחר כך בעיקר תצלומים, רישומים והדפסים.
    היום אני משנה את השם מתוך כוונה לשנות את ההתנהלות בבלוג ובחיים. ימים יגידו אם הפעם פעלתי כפי שהתכוונתי לפעול . בסופו של דבר העיקר הבריאות.

    ארכיון : 4/2013

    1 תגובות   יום שבת, 27/4/13, 00:47

    486844_10151402247107960_708350242_n

    בל"ג בעומר אני מקפידה להגיף את התריסים ולסגור את כל החלונות כדי שעשן המדורות לא יחדור לביתי ולא רק מפני שעשן המדורות מביא עמו זיכרון  של קולות חוגגים המעורבים בדמעות אישה צעירה החווה סוף עולם קטן שבקצהו מתנוססת שאלה ענקית "מכאן לאן?", שאלה שעדיין זוהרת בשמי עולמי, שכדברי המשוררת, הולך וצר או להיפך, הולך ומתרחב, מול מסך המחשב. למרות שתודה לאל, זקנתי, עודני תוהה מה אני, באמת, רוצה לעשות בחיים. פתיחה זו יכולה להוביל לדיון בשאלות של חופש בחירה, מודעות עצמית וקרמה אך אני, לאחר שדילגתי מעל משוכת  הזיכרון הפרטי, מעדיפה לחשוב על המדורה כאירוע ציבורי. 

    אפשר להניח  שהאנשים, בעיקר צעירות וצעירים, שיבלו מסביב למדורות, במציאות המעשנת, יעבירו  לחברים היושבים לצידם את האירוע בשידור חי באמצעות הסמרטפונים ואולי גם לאלה הספונים בביתם, מאחורי חלונות סגורים, מקווים שפיח המדורות  לא יתנחל במערכת הנשימה שלהם. אלה יוכלו, כנראה, להיעזר באפליקציות המאפשרות הצתת מדורות בהינף בוהן וצליית תפוחי אדמה וירטואליים. אפשר להניח שמדורות רבות ידלקו בפורומים ברחבי הרשת ובפיסבוק יחממו את הלב מדורות שבט שהתגבשו סביב איזו מחאה או עניין משותף בדמות נערצת או רעיון חדשני. רבים יעדיפו להתגודד סביבן במקום לשבת על חול או על הדשא, סביב מדורות עשנות הפוגעות באטמוספרה של כדור הארץ, שלא לדבר על העצים הרבים הנגנבים(1) מאתרי בנייה ונשרפים לשווא. ברגע זה, עלתה בזיכרוני תמונה שצילמתי לפני שנה ובה חבורת ילדים גונבים עצים מאתר בנייה. מעניין אם מישהו מבין המבוגרים האחראים לילדים אלה, אמר להם ולרבים שכמותם לא לגנוב עצים וציין בפניהם שזה מעשה פלילי. סביר להניח שאם תשאל אותם מה חוגגים ב'ל"ג בעומר', חלקם לא ידעו לענות. עלי להודות שגם אני לא ממש מבינה מה יש לחגוג שהרי למרות מספר ניסים שאירעו באותם ימי המרד, הסיפור(2) נגמר ממש לא טוב. 

    השתמשתי בתמונות מגוגל. לקחתי גם חלק מאיור, מאתר משרד החינוך שמעלה תמונות להפעלות לקראת החגים. כעת עלתה בראשי הכותר " מה השמחה הזאת לכם?" ככתוב "שהרי הבנים הללו שואלים את שאלת הבן הרשע שבהגדה, וא"כ מה השמחה הגדולה כל כך בבשורת הבנים ?" הציטוט מכאן http://blog.yahadoot.com/3365

    בביליוגרפיה.

    1. 1.      http://www.themarker.com/realestate/1.2000754
    2. 2.      http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%9E%D7%A8%D7%93_%D7%91%D7%A8_%D7%9B%D7%95%D7%9B%D7%91%D7%90
    3. 3.      http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%9C%22%D7%92_%D7%91%D7%A2%D7%95%D7%9E%D7%A8
    דרג את התוכן:
      4 תגובות   יום רביעי, 10/4/13, 12:51

       

       

      OLYMPUS DIGITAL CAMERA

      תערוכת רישומים ב"עשן הזמן" העמידה בפני אתגר שבו לא הייתי נתקלת במה שנחשב "חלל תצוגה" ראוי ומקובל, שזה תכליתו. אין כאן קירות לבנים וריקים שעליהם אפשר לתלות תמונות, ובעיקר רישומים, העלולים להיבלע בתוך קירות רועשים וגועשים מדימויים שהטביעו בו אחרים, לטבוע בים המרקמים והכתמים השונים. כל העבודות מוצגות בחלל פתוח לרוחות וחלקן נחשפות לקרני השמש. זה מעמיד אותי במצב של חוסר שליטה או יותר נכון, מונע ממני את האפשרות להאמין שאני בשליטה. אני נאלצת, מתוך בחירה, לפעול, במידה לא מועטה של הנאה, בתוך מסגרת שלא הייתי מעלה בדעתי, למעט אותם הרגעים שבהם אני נתקפת חרדה לנוכח המרחק בין מה שנדמה לי כראוי לבין מה שמצוי. מכיוון שערעור זה על ה"יש" עומד בבסיס יצירתי, אם לא בבסיס יצירות של אחרים, לא אתחייב לכך מכיוון שאינני חוקרת או מבקרת אמנות, נחה דעתי לרגעים די ארוכים.

      מעולם לא ערכתי תערוכת רישומים למרות שזו המדיה הטבעית לי, שבה עסקתי עוד מנעורי, הזורמת ממוחי אל קצות האצבעות ומהן אל הציפורן או המכחול. כוונתי לרישום בקו ובעיקר לאותן הדמויות הקופצות לדף מבלי שידעתי על קיומן לפני שהתגלמו בדיו שחור על הנייר הלבן. במשך שנים נהגתי לרשום בפנקסים וכמעט שלא להביט בהם לאחר מכן. בפרוץ ימי האינטרנט התחלתי להעלות רישומים לרשת אך גם זה לא הביא אותי לחשיבה מכלילה ובוחנת על הרישומים שלי. בשנה האחרונה עלו בדעתי כל מיני רעיונות לדרכים שבה אפשר להציג את הרישומים, שתעניק משמעות חדשה להצגתם מחוץ לצג המחשב.

      לולא הציע לי צחי להציג את התערוכה הייתי ממשיכה להתלבט עוד זמן רב אך לקראת התערוכה הנוכחית ובהתחשב בנסיבות ובסביבה שבה יוצגו  הייתי חייבת להחליט. בחלק מהעבודות בחרתי לצרף מספר רישומים לכלל עבודה אחת, דבר המאפיין את תהליך העבודה שלי בעשור האחרון. אני יוצרת דגמים, דמויות ומוטיבים המתפתחים זה מזה ומשתלבים האחד בשני  החוזרים על עצמם במגוון הקשרים, במופעים שונים.

      כנקודת מוצא לעבודות המוצגות כאן אני משתמשת בדיוקן עצמי שנלקח ממקורות שונים שנוצר בכלים מגוונים במהלך שנות עבודתי והתפתח למגוון צורות שלעתים מסתירות את הזיקה בין המקור לתוצאה ולעתים מבליטות אותה. בכל אחת מהעבודות ( או מקבצי עבודות) ניסיתי לשקף את האופן שבו אני רואה את עצמי ואת התופעות הנגלות לעיני מתוך מרחק אירוני.

      ??????????????????????

      אני רושמת בעיקר בציפורן הטבולה בדיו. מגע קצה הציפורן בדף והקו ההולך ונוצר בתנועת ידי המוליכה את העט גורמת לי הנאה המכילה בתוכה גם מידה של מתח וחשש מפני טעות בשיקול דעת כי ברגע שהחומר מטביע את חותמו על הדף אין דרך חזרה. אי אפשר למחוק כתם דיו. כל תנועה נשמרת ומתועדת. זאת למדתי כבר בכיתה א', במהלך התרגולים בכתיבה תמה. למדנו לכתוב בציפורן הטבולה בדיו. מילאתי דפים על גבי דפים באותיות משורטטות  בתוך שורות ועל פי המידה הנכונה, בתנועה שנלמדה, מבעוד מועד, בקפידה רבה ועל פי הסבר מדוקדק. כל כתם דיו, כל קו לא נחוץ, גזר את דיני להתחיל את המלאכה מבראשית. נדמה לי שכאשר אני מסיימת רישום שמשביע את רצוני. כלומר, זה שלתחושתי "נכון" מבחינת מידת הקווים והכתמים שהנחתי על הדף הלבן, זה שהצורות בו הולמות את הרגש או את המחשבה שהניעו את היד, אני חשה כמו ברגע שבו סיימתי למלא דף במחברת הקליגרפיה, בלי אף שגיאה אחת. בדרך כלל, זה רגע קצר, החולף מהר. בשנים האחרונות, אני מעבדת רישומים במחשב. כך נהגתי בכל העבודות המוצגות כאן שהודפסו בדפוס דיגיטלי, במספר עותקים מוגבל. העבודה במחשב, בשונה מעבודה בדיו על נייר, מספקת לי את האפשרות לטעות ולחזור בי מטעותי. זה גורם לי הנאה מרובה.

      .                

                                                                

      דרג את התוכן:
        2 תגובות   יום שני, 8/4/13, 11:35

        אהבה4 זו וילדהn וציפור וסוסו

         

        הדפס דיגיטלי 100/54 סמ'.

        עבדתי על הרישום הזה המון שעות. הפסקתי כי כבר אין לי כוח. נמאס לי אך לא יכולתי להפסיק. כל הזמן שיניתי משהו עד שהגעתי לגרסה זו. באמצע הבנתי שזו טעות להגדיש זמן רב כל כך ליצירה . יכולתי לעשות כביסה או לטייל. אמנם אינני אוהבת לכבס וגם לא לטייל ואילו לצייר אני אוהבת אך בכביסה ובטיול יש תועלת ממשית לרווחתי ואילו הציור? האם מישהו יתלה ציור כזה בבhתו ויביט בו להנאתו? בכל אופן , אני לא.  על הקיר אני אוהבת רק דברים נעמים. אני מקווה שיתאים לתערוכה בעשן הזמן. משהו שם בתליה לא משביע את רצוני. אולי אם אראה את זה מחר אשנה את דעתי. להפתעתי, העלאת התמונה לפוסט משמחת אותי. אוי, הרגשות , הרגשות. כמו סירת אגוז בגיגית, בגשם , אני מטלטלת בין שמחה לדאגה. אמנם שמעתי שמזג זה מאפיין אנשים יצירתיים אך אני מקפידה לשמור על איזון ובשום אופן איני יוצאת למים הרחבים. מחשבה זו דווקא ציערה אותי כי דמיינתי לי המון האפשרויות ואפילו ים.

        דרג את התוכן:
          2 תגובות   יום שבת, 6/4/13, 17:10

          ''

          כל מה שתגידו נכון. גם אם לא תגידו דבר וזה עלול לקרות, עדיין יהלכו על הגבעות דגלים שחורים ופרות קדושות.

          בחודש אפריל אציג רישומים בעשן הזמן , בבאר שבע.

          הרישום הראשון שבו הופיעו דמויות במעלה גבעה הייתה " בדרך להתנחלות" שעשיתי לפני כ -20  שנה ( היא כנראה נמצא באחת המגרות). משום מה,  מצטייר לי הבית שבו נולדתי כשוכן על גבעה. רגע, רגע, אני אומרת לעצמי ונזכרת בכוס זכוכית מעוטרת ברישום זהב שהבאנו מפולניה שאמי אמרה שמקורו בעיר הולדתי , בשלזיה, שבה מכרות זהב ועל כן שמה, בתרגום חופשי, "מקום בו חופרים זהב"  בפולנית זה נשמע יותר טוב. הגרמנים, אני נמנעת מלומר י"ש , בוודאי יאמרו שבגרמנית זה נמשע יותר טוב. כל זה לא הפריע לי לחשוב שבאתי מאזור של מישורים. בכל אופן, בית שמש , העיר שבה גדלתי , בישראל, שכנה על גבעות. אני אפילו לא רוצה לראות מה עשתה לגבעות ולנוף המתוק הבנייה הגסה . גם בבאר שבע, על אחת מהן שוכנת הנדרטא, ישנו גבעות אלא שבמהלך בניית שכונה חדשה בסגנון הולנדי שטחו חלק מהגבעות. אחרון, אחרון " גבעה ועוד גבעה מזכרים לי את מוסיל שאמר משהו הקשור לחוסר התוכלת של השאיפה להצטיינות או למשיגנות ( אולי אני משבשת את האמירה וגם את המשמעות וזה מזכיר לי את דוצ'י ז"ל שהפנימה את האמירה ולא אחת חזרה עליה. יום הולדתה, לפי התאריך העברי , חל בערב פסח, יהיה זכרה ברוך. היא הלכה לעולמה במוצאי סוכות, בערב שמחת תורה.

          עבודה נוספת שהכנתי במיוחד לתערוכה זו

          http://cafe.themarker.com/image/2877764/

           הדפס דיגיטלי , 110 /60 סמ'

          עבודה לעשן הזמן, בבסיסה תחריט יבש שהכנתי לפני כ – 30 שנה. זה היה באביב, נדמה לי שבחופשת פסח. אני זוכרת זאת מפני שזו הייתה תקופת "יובש יצירתי" שהפחיד אותי. כבר איני זוכרת כמה זמן הייתי תקועה, האם שבוע, חודש או יותר מזה. אני לא מצליחה למקם את הסדנה שבה הדפסתי את התחריט. אני רק יודעת שתחריט זה ותצריב נוסף שממנו אין לי עותק, פרצו את המחסום. זה דיוקן עצמי במשקפי שמש שנעשה "תחריט יבש" על לוח אלומיניום. גודלו כ – 20/25 סמ'. חרטתי בו באמצעות עט שבקצהו יהלום והדפסתי בצבע שחור. משום מה אני קשורה דווקא לדמות הזו. היום השתמשתי בה ליצירת הדפס לתערכונת בעשן הזמן ששמה , בשלב זה, קוים לדמותה. העבודה מצחיקה אותי. אני מניחה שישנם אנשים שיראו בה משהו אחר. אולי גם אני, לו הקדשתי לכך מחשבה נוספת, הייתי רואה בה דברים נוספים אך אני לא אוהבת לנתח את העבודת שלי, לא מפני שזה לא מעניין אותי אלא מפני שאין לי סבלנות לכך. התערוכה הנוכחית מאלצת אותי להתבונן במבט פנורמי על הרישומים שלי שהכנתי במשך עשרות שנים ולארגנם לקבוצות. בעבודה זו עשיתי את מה שמאפיין אותי יותר, עבדתי עם מוטיב חוזר. ברגע זה אני מבינה זאת ומיד שוללת את התובנה. מכיוון שאין לי סבלנות להתווכח עם עצמי כי היום כבר ניהלתי די ויכוחים ודיונים סוערים בענייני פלאפל ( בלי הפיטה אבל עם צ'יפסים) קולה ( דיאט)  ופיצה ( עם תרד! יאמר לזכותי), אני מחזירה את המחשבות לדף הלבן שלפני. שלא תבינו אותי לא נכון. היו לי גם רגעי נחת  למשל, כשהכנתי את העבודה הזו וגם כש"התפרעתי.  אני מקווה שמחר, בסדר, אנהג בריסון ראוי  לנוכח המטעמים ולא אחטא ב" לא תעשה".

          דרג את התוכן:

            הפעילות שלי

            פרופיל

            shulamit
            1. שלח הודעה
            2. אוף ליין
            3. אוף ליין

            ארכיון

            פיד RSS