כותרות TheMarker >
    ';

    שכונה - אמנות בעם

    תחילה קראתי לבלוג\"שכונה\".לאחר זמן קצר הסתבר לי שלמלה קונטוציות נוספות המרחיבות את המושג ובכל זאת לא שיניתי את השם כי התכוונתי לדבר על השכונה שלי ועל העיר באר שבע. בסופו של דבר כתבתי קצת על השכונה , על המשפחה, מעט על רגשותי. לעתים גם עסקתי בענייני פוליטיקה וחברה.
    בהתחלה עוד העליתי מספר שירים וסיפורים. אחר כך בעיקר תצלומים, רישומים והדפסים.
    היום אני משנה את השם מתוך כוונה לשנות את ההתנהלות בבלוג ובחיים. ימים יגידו אם הפעם פעלתי כפי שהתכוונתי לפעול . בסופו של דבר העיקר הבריאות.

    ארכיון : 6/2013

    2 תגובות   יום שישי , 28/6/13, 22:33

    בעיני.' החיים הם פלא.  אני לא רואה את לידתי כדבר מובן מאליו.  אני מקווה שכשיגיע יומי אשמח שנולדתי.  האנושות מבזבזת את עצמה לדעת בחיפוש אחר משמעות, מאבקים אידאולוגים, מאבקים לכוח. אני מקווה שבסופו של דבר נשתכלל ונגיע לרגע שבו אפשר יהיה פשוט להתקיים בנחת, ליהנות מעצם הקיום. אני מייחלת שביום זה אפילו הפולניות לא יצטרכו להצדיק את קיומן במילוי תכלית כלשהי. ובינתיים, אני מנסה לעשות את מיטבי  ומקווה לבריאות וגם להצלחה ביצירה. הבריאות חשובה יותר וגם השמחה  או אפילו מצב של שביעות רצון. שיהיה קל ונחמד. להגיע לקץ ברוח טובה. האפשרות ההיפוטתית שיום אחד לא אחיה  מדאיגה אותי, מדי פעם ויותר מכך, מצב לא עלינו, שאפילו איני רוצה להזכירו.  פעם שמעתי את סובול ( המחזאי) אומר שהוא חי כאילו שלא ימות אף פעם . אני שוקלת לאמץ זאת.

     

    כך רשמתי את עצמי היום. ברחמים. החלטתי שאת הקמטים אוסיף בשבוע הבא.

    Untitgggggeeeeeeeeeeeeeegggggggggggled-1

     

    כך רשמתי את עצמי לפני 30 שנה. יחי ההבדל הקטן.

    ראש          שחור

    דרג את התוכן:
      0 תגובות   יום ראשון, 2/6/13, 09:57

      IntroDuchampFountainCOL

      האם, כשדושאן אמר " מכיוון ששפופרות הצבע בשימושו של האמן הם מוצרים מוכנים מראש. אנו חייבים להסיק מכך שכל הציורים בעולם הם רדי מיד מטופלים"(1) הוא קבע  שאין מה לחדש בענייני "רדי מיד" (2).  ניתן  לטעון שכבר אמר את כל מה שאפשר לומר בעניין זה במעשי המרכבה  כגון חיבור  גלגל אופנים לשרפרף, ציור שפם על פני ה"מונליזה", הפיכת משתנה למזרקה  והגדרתה  כיצירת אמנות באמצעות הכרזה. הרי  לולא הצהיר שזאת אמנות לא הייתה נתפסת ככזו (ספסלים בחלל מוזיאון לא  נחשבים לאמנות אלא אם יוצגו ככאלה). האם מיצה את הנושא  בקביעתו הנחרצת  שבה הפך את כל היצירות בעולם לכלל רדי מיד ובאותה מידה אפשר לכל מה שקיים בעולם להיקרא יצירת אמנות .נראה שדושאן, בדומה לאלוהים, אהב לשחק במשחק ההכרזות.

      בספר בראשית מסופר שהעולם נברא מתוך תוהו וובוהו (כלומר, יש מיש), שאלוהים יצר את החושך והאור כאשר הבחין ביניהם והאדם הבחין בין היצורים אחרי שהמשיג אותם. החיות הפכו למה שהן לאחר שהאדם כינה אותן בשם. הוא עצמו מעפר נברא ומהם גרגירי העפר שהפכו לאדם אם לא רדי מיד מטופל. האדם הופך לכזה באמצעות המבט לאחור המכיל עליו את התפיסה שדושאן הביא לעולם כשבמעשהו הנועז הפך את החול לקודש, את החפץ הנחות לכלי נשגב.

      האם דושאן, לבדו, הצליח להטות את מהלכו של עולם האמנות, בתקופתו? מסתבר שהדבר לא קרה באופן מידי ודרמטי. הכלי הטמא/קדוש, המשתנה /המזרקה, הוסתר בזמן התערוכה על ידי המארגנים וזה הרגיז את דושן כל כך עד שעזב את האגודה שהתנכרה ליצירתו. לולא עמדו לצדו אספנים, בעלי ממון, עלול היה מעשהו ההרואי של דושאן להיחשב כתעלול ברוח הדאדא של אמן המוחה כנגד הנכבדות של המוזיאונים ועולם האמנות אך לא מעשה ששינה את תפיסות היסוד של עולם האמנות וקבע את הדרך שבה העולם רואה אמנות , כפי שאכן קרה. ההתקבלות של פעולתו כמעשה אמנות מקורי בעל אמירה פילוסופית לגיטימית הובילה ליצירה ענפה של" רדי מיד" ובעצם, אם נקבל את הצהרתו שהוזכרה למעלה, הפכה את כל היצירות ל"רדי מיד". נראה שמעשה דושאן פתח בפני העוסקים באמנות, בכלל, וב"רדי מיד" בפרט, אפשרויות יצירה בלתי מוגבלות  והרפרטואר של מה שנחשב לאמנות הורחב עד אין סוף. תפיסה זו מוחקת את ההבחנה בין אמנות "רדי מיד" לבין אמנות שאיננה כזו. לקסיקון "רדי מיד" כולל בתוכו את כל האפשרויות  שהיו ויהיו.  אין זה אומר שהדבר מאפשר לחדש מהותית, אף ניתן לשאול אם אמנם יש הכרח לחדש ואם החידוש, שתבע המודרניזם, נחוץ ליצירה או לפעולה של האמן בתקופה הפוסט, פוסט , פוסט מודרניסטית.

      ccccccc

      נראה שתשובה אפשרית לשאלה זו נמצאת ב"המיתוס של סזיפוס". אלברט קאמי סוקר את הגיבור בעלילת ספרו וכמו בתנועת מצלמה מתרחק  מדמותו העמלה במורד ההר, לאחר שחקר את משמעות המעשה הסזיפי. "אני משאיר את סיזיפוס לרגלי ההר! אדם חוזר ומוצא תמיד את משאו" (3)  . "אבל סיזיפוס מלמד אותנו את הנאמנות העילאית, השוללת את האלים ומרימה סלעים. גם הוא סבור, כי הכל טוב. עולם זה, שמעתה אין לו אדון, אינו נראה לו עקר או חסר ערך. כל גרגר באבן זו, כל הבהוב מינרלי של הר זה שטוף הלילה כשלעצמו הוא עולם. עצם המאבק על הפסגות די בו כדי למלא לבו של אדם. עלינו לתאר לעצמנו את סיזיפוס מאושר." (אלבר קאמי, המיתוס של סיזיפוס, עם עובד, 2000, עמודים 22,122 )

       בפני האמן נפתח עולם ומלואו של אמצעי יצירה המציע לו רכיבים ל"רדי מיד" בבחינת "הפוך והפוך בו" אך מכיוון, שלכאורה, אין סוף לאפשרויות  של פרוק וחיבור מפני שימי האדם מוגבלים ואילו " הדברים" בעולם רבים, הופך מעשה היצירה  לסזיפי, על פי המודל שקאמי מציע בספרו. די באושר שהדבר גורם לעושה המעשה או לצופה בו ואין צורך ביותר מזה. די בפעולה תמימה כמשחקו של ילד שעוד לא יודע שיש דברים שאסור לחבר. האמנות מאפשרת  את האופציה הזו לאדם שנאלץ להתבגר ובמסגרת הסוציאליזציה מוותר על החופש לצרף צרופים כאוות נפשו. לכאורה, יכולנו לשמוח במזלנו הטוב על שהגורל הציב אותנו בתקופה המאפשרת את הסטייה מך המסלול הקבוע של גלגול האבן במעלה ההר אלא שבתקופתנו לא ניתנת ליוצר הבחירה בין המסלול הקבוע לבין החדש. בתקופתנו, מוטלת על האמן, החובה להמציא צירופי גלגולים  שלא היו מעולם ובמקום לגלגל את האבן במעלה ההר באושר, נידון הסזיפוס המודרני לחרדת החידוש כאילו צפו בו ובבני דמותו, המגלגלים אבנים, כל מלאכי השרת ואולי האלוהים, בכבודו ובעצמו, בחיפוש אחר סגנון גלגול שאין דומה לו  כי זה מה שנותן משמעות לחייו למרות שההר אותו ההר והאבן אותה האבן. כדברי דושאן "אספקט נוסף ל"רדי מיד" הוא חוסר הייחודיות שלו. העתק של "רדי מיד" מעביר אותו המסר. ובעצם, כל אחד מה"רדי מיד", הקיימים כיום, אינו מקורי במובן המקובל."  לפי דושאן, היחודיות, החד פעמיות של היצירה, מתחוללת במפגש של הצופה עמה, כשהוא נחשף גם להצהרה המילולית של האמן- המרכיב חיוני ביצירתו. "רק המפגש בין ההצהרה המילולית של האמן לבין הפרשנות של הצופה ביצירה, המפענח את האותיות, יוצר את החד פעמיות של היצירה והופך אותה לייחודית "מאפיין חשוב היה המשפט שכתבתי על ה"רדי מיד", במקום שמשפט זה יתאר את החפץ תיאור רשמי, כוונתי להטות את מחשבתו של הצופה אל עבר תחומים אחרים, מילוליים יותר. " כלומר, יצירה נוצרת מהמפגש בין התודעה המבוטאת במלים לבין הפיענוח של הצופה". מכאן נסיק שללא  הצופה בסיזיפוס אין משמעות לגלגול האבן . אושרו של הסיזיפוס הפוסטמודרני ,קיומו וממשותם של ההר והאבן תלויים בצופה המפענח את פעולתו ברגע המתחולל במפגש התודעות.  

      ___1_~1 

      הערות:

      הערה 1: כל הציטוטים מדברי דושאן נלקחו מספר " האומנות בעידן הטכנולוגי, האונ' הפתוחה.) 

      הערה 2: אם נתעלם מאותם הציירים שמכינים את צבעיהם בעצמם אף כי גם במקרה זה אפשר לומר שהמרכיבים הטבעיים כבר קיימים. לא אדקדק עמו ועמי שהרי למדתי שלא אמת אנחנו מחפשים כשאנו טוענים טענה אלא מבקשים , כסזיפוס, להיות מאושרים, בגלגלנו את המלים.

      הערה 3. דמעות עולות בעיני למקרא המשפט האחרון  כאילו הפעיל קאמי, ממרחק הזמן והמקום, כפתור המצוי בנשמתי ובנשמות המוני קוראיו

      הערה 4. הטקסט נכתב כהצעת  לתערוכה "רדי מיד" שאמורה להתקיים במוזיאון. הצעתי ( הטקסט והיצירות ) לא התקבלו.  עיבדתי את הטקסט לבלוג ואעלה אותו בשני חלקים.  זה החלק הראשון  . החלק השני יעסוק ביצירה שלי לאור הדברים שנאמרו כאן.  במהלך העיבוד, היום,  הפכתי אי אלו טענות שלי. אני מאמינה שנהגתי ברוח הדברים של  של דושאן.

      הערה 5.  אני מודעת להבחנה  בין " אובזה טרובה "לבין  "רדי מיד"  ( גם כאן)

      פורסם לראשונה אתמול ב"במחשבה שניה"

      דרג את התוכן:

        הפעילות שלי

        פרופיל

        shulamit
        1. שלח הודעה
        2. אוף ליין
        3. אוף ליין

        ארכיון

        פיד RSS