כותרות TheMarker >
    ';

    שכונה - אמנות בעם

    תחילה קראתי לבלוג\"שכונה\".לאחר זמן קצר הסתבר לי שלמלה קונטוציות נוספות המרחיבות את המושג ובכל זאת לא שיניתי את השם כי התכוונתי לדבר על השכונה שלי ועל העיר באר שבע. בסופו של דבר כתבתי קצת על השכונה , על המשפחה, מעט על רגשותי. לעתים גם עסקתי בענייני פוליטיקה וחברה.
    בהתחלה עוד העליתי מספר שירים וסיפורים. אחר כך בעיקר תצלומים, רישומים והדפסים.
    היום אני משנה את השם מתוך כוונה לשנות את ההתנהלות בבלוג ובחיים. ימים יגידו אם הפעם פעלתי כפי שהתכוונתי לפעול . בסופו של דבר העיקר הבריאות.

    ארכיון : 7/2016

    2 תגובות   יום רביעי, 20/7/16, 14:27

    ''

    ''

    איור: ערן וולקובסקי, הארץ . 

     

    מושג חופש ביטוי חזר על עצמו שוב ושוב בשיח הצנזורה שנגע לדיוקן שלכאורה הציג את השרה שקד בעירום.

    דוברים הרואים את עצמם כנאורים העמידו את חופש הביטוי בראש סדר הדברים החשובים לבני האדם בכלל לאמנים בפרט. לדעתם, החובה לכבד את זכותו של האחר לומר או  ליצור גם מה שפוגע בעקרונותיך או מעליב פרטים וקבוצות באוכלוסייה  חיונית לשיח דמוקרטי. טוענים אלה שללו את האפשרות שהיצירה היא בבחינת הטרדה מינית או החפצה של גוף האישה בהקפידם להאדיר את חופש הביטוי.

     

    כשהאזנתי להם תמהתי מדוע ציבור זה שחופש הביטוי חקוק על ליבו לא התגייס להגן על חופש הביטוי של גרבוז, אורשאר ונוספים ואף התנערו מהם בשל הפגיעה בציבור וכו'. האם הקונטקסט האמנותי מאפשר את מה שדיבור ישיר מונע. האם עבודה של גרבוז שנושאה מנשקי קמעות ומשתטחים על קברים היתה זוכה להגנה של אותו ציבור שמגן על חופש הדיבור, שבזמנו התנער מהאמן ואף גינה אותו ברוב קולות? האם תמונה  של אחת מהנשים היפות במחנה הציוני או במרץ שבו ראשה מוצמד לגוף בפוזה מפתה היה זוכה לאתרוג לו זכה הציור של הציר הצעיר.

     

    לטעמי, הציור שבו הX  על פני השרה טוב יותר, מעניינת אף מכך היא הקומבינה של שני הציורים יחד, הגלוי והמכוסה. גם זהות  המצנזרת, פרופ' יולי טמיר שפעלה כל חייה במסגרת הקבוצה הרואה את עצמה כמקדמת את הדמוקרטיה, הנאורות, הרציונליות והכבוד לאחר מקנה לעבודה ערך מוסף.  הרי הדיון שמעוררת יצירה חשובה מן היצירה גופה ואף קובעת את מעמדה ההיסטורי תרבותי. האם המצנזרת  פעלה כפמיניסטית החרדה לזכותה של אישה שלא להיות מוטרדת בהערות סקסיסטיות שהרי, במסגרת ההרחבות שהנהיג השיח הפיניסטי,  אפשר לתאר את העבודה כהטרדה מינית. אפשר לומר על היצירה  הכל ,בעד ונגד. בכל מקרה, הציור ייזכר כציון דרך. הוא ממש במקום הנכון על המפה.

     

    אני מצרפת קישור למאמר בהארץ שבו רואים את כל העבודה. אמנם קשה להבחין בפרטים אך מבינים את הקונטקסט. לעוד לא קראתי את כל המאמר ( הארוך!) אך הוא נראה לי משעשע בפתרונות שהו אמציע לכל "אוהבי חופש הדיבור" לשמור על משרותיהם. 

     

    שנקר תקים "מועצה לאתיקה אקדמית", שתאשר עבודות שנויות במחלוקת של סטודנטים"

    http://www.haaretz.co.il/gallery/art/1.3012734

     

    א

    דרג את התוכן:
      6 תגובות   יום רביעי, 20/7/16, 01:47

       

      http://cafe.themarker.com/video/2785534/

       

      בגוגל, באחת ההפניות לאתרים, מישהו סיפר שהתבקש לדקלם שיר ברוסית ובאופן הזוי דיקלם את שיר הילדים פיף

      פאף אויויוי,  שאת תחילתו אני מדקלמת בוידאו  שהעלית כאן , שאותו כבר העליתי לקפה לפני ארבע שנים אלא

      שבקפה הוידאו נמחק. 

       

      שיר הילדים אומר: פיף פאף אוי יו יוי,  ארנבת שלי מתה.  פיף פאף אוי יו יוי,  למה ארנבת שלי מתה?                     

       לא משהו שאמור לשמח ילדים או להיות חלק מזיכרון של

      רגע מאושר אך כך אני חווה את השיר, לא בגלל תוכנו אלא בשל המעמד שבו ניצבתי על בימה ודקלמתי. זה היה באיזה

      פסטיבל או קנרבל ( אם היו בפולניה קרנבלים או פסטיבלים) ואולי בפארק שעשועים. הייתי מאד נרגשת מעצם האירוע.

      אני זוכרת את עצמי על הבימה מדקלמת ואנשים מוחאים לי כפיים.. אניחושבת שהייתי בת שבע ולבשתי שמלה לבנה

      עם סרט ורוד. מאז המעטתי להופיע  בציבור. למען האמת, יש לי חרדת קהל.  

       

      מעניין . תחילה זכרתי רק את החלק הראשון של השיר ושכחתי את השאל ה. קרק כשהקשבתי לשיר בוידאו נזכרתי בהמשך . וכשקראתי את ההמשך נהייתי קצת עצובה. 

       

       

      אני מתנצלת על הבלגן בשורות. לא הצלחתי לתקן. 

      דרג את התוכן:
        4 תגובות   יום שלישי, 12/7/16, 11:56

        http://cafe.themarker.com/video/3324781/

         

         

        נזכרתי בסרט כשהתייחסתי לשאלה של לוסין יוצר "" עמוד האש", מדוע , במשך 30 שנה לא נעשתה  סדרה אחרת שתציג את חלקם של יהודי המזרח על פי תפיסתם. הרי מאז 77 שולט הימיןו כבר בבחירות 81 העלה ראש הממשלה בגין את סקנדל ה"צחצחים" לדרגת סמל של השפלת המזרחיים. גם שאלתי מדוע לא דאגה ממשלת בגין וממשלות הימין שבאו אחריה להקצות תקציבים להפקת סידרה כזאת. מדוע לא תבעו את זה המזרחיים מהשליטים החדשים. מדוע, ברבות השנים אנשי הקשת המזרחית לא פעלו בכיוון זה וגם אחרים שנפגעו מסיפור הציונות כפי שהציג לוסין לא הפיקו סידרה אחרת, כנגדה.

        .

        פתאום עלה בזיכרוני, במעורפל, סרט או סידרה שנדמה היה לי שהגיבה ל "עמוד האש". לא הייתי בטוחה במה מדובר, אפילו חששתי ש אני מדמיינת שהרי בכל הדיונים שלהם נחשפתי לאחרונה דובר לא הוזכרה הסדרה. זכרתי במטושטש רק תמונה אחת ואת כעסי לנוכח התמונה מבלי לזכור מדוע כעסתי, השם שטרית צץ גם הוא. התחלתי לחפש בגוגל ולשמחתי גיליתי שב 2015 הועלו פרקי הסרט/סדרה ליו טיוב.

         

        באחת העדויות התלוננה העיתונאית מרב בטיטו שכמורה להיסטוריה לא הייתה מודעת לעניינים שנגעו ליהדות צפון אפריקה. כבר איני זוכרת מה לא זכרה אך כבר אז תהיתי כיצד היא לא ידעה דברים שאני ידעתי. חלקם למדתי בבית הספר. זה היה הרבה לפני שלטון הימין ואת רובם הכרתי באמצעות האינטרנט כאשר ביקרתי באתרים שנושאם יהודים מזרחיים בקהילותיהם ותהיתי האם כותבי דו"ח ביטון מכירים אתרים אלה ואת החומר התיעודי הרב שנמצא בהם, הכוללים עדויות, תמונות וסרטים.

        זו תרומתי הקטנה ארכיון החומרים שנוגעים ליהדות המזרח שכל מורה/ מורה יכולים להכין. בעמוד ביו טיוב שבו מוצג חלק א' גם שאר הפרקים של הסדרה/סרט וסרטים נוספים. אני מאמינה שאפשר למצוא גם סרטים ואתרים על עדות נוספות. באמצעים המינים היום יכול הכל קבוצה החפצה בכך להקים אתר לקהילה. בכל הקהילות ישנם צעירים המיטיבים להשתמש באינטרנט ובשאר פלאי הטכנולוגי כדי לספר את סיפור קהילתם, להציג אותו בצורה המעניינת ביותר כדי שתלמיד ישראל ירצו להיחשף לחומר זה מתוך עניין ולא בגלל ציוני בגרות, בלבד.

        11/07/16

         

        מאמר מעניין העוסק בסרט ומנתח אותו http://www.ha-keshet.org.il/articles/culture/cinema/kadim.htm

         

        הבנתי על מה כעסתי בזמנו, כאשר, היום, צפיתי בקטע מהסרט והאזנתי לדברי אריה דרעי המתאר את עלייתו. איני חולקת על זכותו למסור את הדברים כפי שחווה ופרש.  לא הייתי מתרעמת על דברי אדם המספר על ילדותו לולא היו בדברים אלה כל המרכיבים שמהם נבנה האתוס המאשים של כרוניקה מרוקאית ומזרחית שמסופרת בידי דובריו המיליטנטים כאילו זו האמת האחת ואין בילתה. לא הייתי  דנה בדבריו לו דווחה אמת זאת כחוויה אישית של פרט זה או אחר או אפילו של קהילה מסוימת אלא שאמת זו הפכה לנרטיב פוליטי חברתי הקובע את סדרי החברה בישראל ומשמש ככלי ניגוח בידי קבוצה פוליטית אחת כנגד קבוצה פוליטית אחרת. אני מאמינה שהצגה של דבריו בדרך אחרת יכולה להצביע על אפשרות נוספת לספר את העבר. אנסה לעשות זאת בהזדמנות אחרת. 

        12/06/16

        דרג את התוכן:
          13 תגובות   יום שבת, 9/7/16, 15:12

          האמירה "התביישתי בהורי, באבי, באמי" חוזרת בדברי ישראלים רבים ממוצא מזרחי התובעים את עלבון הוריהם מידי האשכנזים אך לא מעצמם גם כאשר הרגש הזה דחף אותם בדרכם לעמדת הכוח וההשפעה שבה הם נמצאים שאליה הגיעו בזכות או בגנות כלים שבאו להם מהתרבות המערבית דווקא. יכול להיות שההצהרות שלהם שומטות, לטוב או לרע, את מניע הבושה והכעס מהדורות שבאו אחריהם וגורמים להם להתבצר בתוך שמרנות. הרי אפשר לומר שצעירים אמורים להתבייש בהוריהם, להתקומם כנגד העולם שהוריהם יצרו למענם ולהציע עולם חדש טוב יותר לדעתם ואולי רע יותר לדעת ההורים ( אני מודה שזו מחשבה מודרנית, מערבית), אפשר להכיל דינמיקה זו על ההתקוממות של אותם המזרחיים שהתביישו בהוריהם הביולוגים ואימצו לעצמם הורים מאמנים ( האקדמיה, האקדמיה, ההשקפות הליברליות, הרב תרבותיות , התקינות הפוליטית, דמוקרטיה המערבית וכו') , הפנימו ויישמו את השיטות להגיע לצמרת שיחד עם המניע העצמתי של הבושה והשאיפה לעצמה ולהשפעה, כפיצוי. כל זה מהתרחש במקביל למרד דור האשכנזים בני דור המייסדים וגם בנים למשפחות מעורבות (שעד לפני זמן לא רב ראו עצמם כחלק מהמערב) כנגד הוריהם ורבים מהם, בעיקר בשמאל מתביישים בהוריהם שכעת מוצגים כמדכאים את המזרחיים ולכאורה מתנערים מהפריבילגיות שבהם המעמד והמוצא זיכה אותם. אלא שאליה וקוץ בה. כל עוד הדברים נאמרו, נכתבו כחלק משיח תרבותי חברתי היו בני השמאל האשכנזים מהתומכים הגדולים בהתנערות המזרחית, קידמו ובמידה רבה הצמיחו אותה, אך כעת, כאשר המהפכה הבשילה והמדוכאים בעיני עצמם (הימין, חרדים המתנחלים, המזרחיים, הרוסים ) על יד " השמאל האימתני" מודיעים בריש גלי שהם ינווטו, ינהיגו ויקבעו את הנורמות לחלוקת תקציבי התרבות ויתוו את גבולות השיח התרבותי והאקדמי ובפועל יחליפו את הבוסים הנוכחיים בבוסים חדשים, נבהלים אנשי השמאל וזועקים מרה למרות שבמידה רבה הם הביאו את זה על עצמם כאשר היכו על חזה הוריהם והודו באשמתם, בכל הרע שיוחס להם. את המחיר הם ישלמו ולא הימין המקפח את הפריפריה, לא החרדים המדירים את המזרחיים , לא הדתיים הלאומיים שבמוסדות החינוך שלהם לימדו רק את מסורות אשכנז, אלה לא ייתנו את הדין אלא יצטרפו למקהלת המאשימים, הללו, כמו במקרה בנט, יו"ר הבית היהודי זוכים לשפע מחמאות וזאת רק מפני שהקים ועדה שהגישה מסקנות. "נו שוֹין"(1), אומרים לא מעטים מבין אלו שבאמת שולטים במדינה, "עברנו את פרעה, נעבור גם את זה".

           

          אם נתעלם מהתקינות הפוליטית נראה שאפשר לבודד לכל חברה/ קבוצה  קוד הפעלה משלה המאפשר הכללה לצורך דיון בהתנהגותה. נראה לי שהשמאל האשכנזי מופעל על ידי לקיחת אחריות על כל עוולה. אפשר לראות בכך  יפי נפש, בלי הקונוטציה הצינית שדבקה בה ואפשר לראות בראייה זו פטרנליזם והתנשאות. אני רואה בגישה הזו את החיובי והשלילי אך בפועל היא מביאה לתוצאה טרגית שבה המדינה נופלת כפרי בשל בידי כוחות ריאקציה בזכות ובחסות איוולתו של השמאל שלא מסוגל לוותר על תפיסה עצמית גרנדיוזית של יודע כל ודורש את הטובה של כולם. השמאל בישראל לא בוחר להגן על המצביעים לו ועל השותפים להשקפותיו שגם אלה השקפות גרנדיוזיות שמתעלמות מהכורח לבחור בין טובתם לטובת המבקשים את רעתם. יותר מכל בא הדבר לביטוי ביחסם לחרדים, ליהודים ולערבים .   .

           

          במסגרת שיח זה אעז להכליל ולומר שהתרבות המזרחית (הכלל עולמית) בימינו אימצה לה בעיקר את הטלת האחריות והאשמה כלפי האחר. כך גם התפיסה הימנית בישראל. אולי זה מה שמניע את רוב המזרחיים להצביע לימין ובעצם כך גם  רוב הרוסים (ישראלים מוצא רוסי) . בעצם, רוב החברה הישראלים הפכה לחברה מאשימה ולא לחברה הלוקחת אחריות גם על סבלם של אויביה בלי קשר אם סבל זה נגרם כתוצאה מפעולות ישראל. לא כך השמאל ולכן הוא נענש ובגדול. הוא נדחה על ידי רוב הישראלים, יהודים וערבים כאחד המתארים את העמדה השמאלית כמתנשאות ( ראה דברי ח"כ זחאלקה על ח"כ סתיו שפיר)  

          יחסים בין מדינות לא יכולים להתנהל כמו יחסים בין בני אדם. מדינה היא ישות שגדולה מסכום חבריה שתפקידה לדאוג לכל אחד מאזרחיה יותר ממה שהיא דואגת לשכניה, בעיקר אם אלה אויביה. אחרת  איני רואה שום סיבה לחיות בתוך מדינות. נדמה לי שהציבור בישראל מתרשם שלא זו ההשקפה של השמאל.  זה נכון, אולי, בקרב קבוצות שמאל רדיקליות אך לא בקרב רוב אנשי השמאל אלא  שהם לא מאפשרים לעצמם להודות בכך ולהתמודד עם זה. הם מתביישים במחשבה זו שמנוגדת לחינוך האינטרנאציונאלי שעליו גדלו. הם חשים דיסונאנס הגורם לקונפליקט פנימי משתק.

          הם מטילים את האשמה על הימין אך הימין מחזיר את ההאשמה אל השמאל וזה פועל על השמאל כבומרנג מפני שהטלת אשמה ואחריות על האחר טבעית יותר להשקפה הימנית.

          דברי נסובו על השמאל והימין בישראל.  

           

          1.  נו שוֹין  - מילא, שיהיה. יידיש

           

           דברי נכתבו מספר שעות לפני התפוצצות פרשת גידי אורשר. התגבות  של כל אחד מהמחנות מיטיבות להדגים את טענותי. בחרתי לקשר לשני פוסטים של שלי יחימוביץ שאיני אוהדת כי בעיני היא מיצגת את מה שכל כך מזיק לשמאל. 

           

           

          https://www.facebook.com/ShellyYachimovich/photos/a.216050819217.130874.162319074217/10154503970559218/?type=3&theater

           

          https://www.facebook.com/ShellyYachimovich/photos/a.216050819217.130874.162319074217/10154505374329218/?type=3&theater

          דרג את התוכן:

            הפעילות שלי

            פרופיל

            shulamit
            1. שלח הודעה
            2. אוף ליין
            3. אוף ליין

            ארכיון

            פיד RSS