כותרות TheMarker >
    ';

    שכונה - אמנות בעם

    תחילה קראתי לבלוג\"שכונה\".לאחר זמן קצר הסתבר לי שלמלה קונטוציות נוספות המרחיבות את המושג ובכל זאת לא שיניתי את השם כי התכוונתי לדבר על השכונה שלי ועל העיר באר שבע. בסופו של דבר כתבתי קצת על השכונה , על המשפחה, מעט על רגשותי. לעתים גם עסקתי בענייני פוליטיקה וחברה.
    בהתחלה עוד העליתי מספר שירים וסיפורים. אחר כך בעיקר תצלומים, רישומים והדפסים.
    היום אני משנה את השם מתוך כוונה לשנות את ההתנהלות בבלוג ובחיים. ימים יגידו אם הפעם פעלתי כפי שהתכוונתי לפעול . בסופו של דבר העיקר הבריאות.

    ארכיון : 9/2017

    2 תגובות   יום חמישי, 28/9/17, 23:09

     

    ''

    1

      

    זאת אני, שלאמס
    עיני חומות, תלתלי שחורים 
    אגודת סרטים 
    פסים על ראשי 
    קמה וגם ניצבת.

     

    2

     
    הורי מאחור, נועצים בליבי

    עין מתרחבת



    3

     

    ליזה משחילה את ראשה
    המתולתל בין הגו למרפק
    מרחיקה את זרועי ממותני
    מחייכת בלובן שיניה 
    התותבות כמו ביום 

    שבו צפה ועלתה 
    מאפלת חדר המדרגות
    חמושה בזוהר שיניה החדשות 
    חורצת אלי חיוך לבן, מאושרת

    חודש  אחרי זה עלינו ארצה

     

    על הישורת, ליד דלת 
    האלון הכבדה שהגנה על ביתנו
    גבי אל החלון הפונה לחצר
    קפאו השמים בעורפי.



    4

    שלום אלכסנדר הנעלם
    מזמר מגרוני  על עץ  
    תפוחים 
    בבוסתן מבכיר

    אומר בקול גדול
    'כל נדרי' ו'נתנה תוקף'
    כנגד חברו העונה לו
    ב'נעילה'

    נשמתו הזכה
    נפוחה מרעב וכינים
    כמזוזה קבועה 
    בשמי קזחסטן

    אמי סיפרה  הכל

      


    5

    את כל העולם הגישה לי
    בסלסילות קש קטנטנות 
    הביאה מן השוק בוורוצלב
    חמאה וגבינה עשויים פיתוחים

    עטופים בעלי שרך, ריחם 
    עוד שורה באפי,
    לא מגעגועים לילדות רעה,
    אלא לחסד העשב שבין עצי היער



    5


    אביך מחייך מפניך
    אחיך, ייבדל לחיים ארוכים
    רצה לזרוק אותך
    מן החלון
    אמרתי לו: " זה אבא"
    ישב לצידך 
    לא נתן לאף אחד להתקרב 


    6


    שאר המשפחה מאחור
    אדמת פולניה, טפו שתישרף
    בלעה את כולם
    אבא שלך אמר לי
    ליזה תשמרי את הפנינים 
    אולי נצטרך לברוח

    רצחו אותו דווקא 
    כשהתחיל להיות 
    כל כך טוב
    שתישרף אדמת פולניה השחורה 
    גם אחרי המלחמה לא נתנו שם לחיות

    שלאמס זוכרת  הכל

    שלאמס יודעת



    כבר העליתי, לפני שנים, את הטקסט בשינויים קלים ואת הרישום העליתי בפוסט הקודם אך רק עכשיו הבנתי שהרישום שייך לטקסט הזה שכתבתי כבר לפי יותר מ 10 שנים. הוא מתקשר אצלי ליום הכיפורים ולסיפור שסיפרה לי אימי על אבי, ברוסיה, ביום הכיפורים. בטקסט הזה אני כל הזמן משנה מלים , מזיזה פסיקים מוחקת , גם נקודות

    דרג את התוכן:
      4 תגובות   יום רביעי, 20/9/17, 01:26

      ''

       

      לולא קראתי השבוע מאמר המציע שלא להרבות בהתנצלויות הייתי מתנצלת על שלא עמדתי בדיבורי לפרסם פוסט בקפה, בכל יום ראשון. גם לא אתנצל על יהירותי שמשתמעת מדברי הראשונים המסגירים את ההנחה שחלפה במוחי שיש מי שציפה לפוסט זה והתאכזב כשלא עלה כי חש בחסרונו    .

      תובנה זו שגרמה לי לפקפק באפשרות שיש מי שהשגיח בהעדר פוסט יום א' שלי עלתה בדעתי לפני מספר דקות ונדחקה לשורות הראשונות לפני הדבר שהטריד אותי ממוצאי יום א' כאשר התברר לי ששוב לא עמדתי בהבטחתי ובמקום לכתוב פוסט צפיתי בסידרה בריטית (משנות ה 80 - 90) על פי אגטה כריסטי    .  

      שוב הסתבר לי שאי אפשר לסמוך על המילה שלי וכבר אמרתי לעצמי לא פעם שלא להתחייב כי אני יודעת שלא אחת לא אעמוד בדיבורי ודבר זה מצער אותי. אמנם כבר למדתי להמעיט בהתחייבויות אך לעתים, בעיקר במצב רוח עליז ונרגש נפלטות לי הבטחות והתחייבויות שלא אעמוד בהן. לצערי, הדבר מצער ומבייש אותי, גורם לי לרגשי אשם אך כבת לאם פולניה, שמשחר ילדותה תירגלה תפקוד יעיל בתוך סביבה מאשימה ונוזפת למדתי שקל לי יותר לחוש אשמה מאשר לעמוד בהבטחה גם טבעי הקפריזי והעצל טרם לכך.

      \בשונה מאמי שהיטיבה להתנער מהבטחות, אינני מסוגלת להיפטר מתחושת אי נוחות המתלווה לאי עמידה בהתחיבויות. אמי לא הבינה מעולם את תקפות הטענה המקופלת ב" אבל אמרת ש". בתגובה הייתה מביטה בי בהשתוממות כשהיא פולטת : "אז אמרתי". בזמנו, לא הבנתי את החכמה בחוסר העמידה מאחורי הדברים שאתה אומר, את הברכה בהעדר הכבוד לעצמך ולהבטחותיך. לצערי, גם היום אני נופלת למלכודת החשיבה הבורגנית הכוללת סט רחב של התחיבויות, הפרות ורגשי אשם אלא שהיום אני מסוגלת להסתכל על כך כעל בדיחה ואפילו גרוטסקה

      דרג את התוכן:
        2 תגובות   יום שני, 11/9/17, 02:48

        ''

        הקשבתי, הערב, לנובלה "מאישה לשועלה" מאת דיויד גארנט (icast). האמנתי לדיווח, משוכנעת שהדברים אכן התרחשו כפי שסופרו, במקום ובזמן שאליו כוון הקורא או שקרו במוחו של הגיבור ואולי בתודעתם של השכנים.

         

        כשתמה הקריאה אמרתי לעצמי שהאזנתי לסיפור נפלא (לפי הכתוב משך הנובלה 02:40:57), התכוונתי להמליץ עליו לחברי אלא שאז הבחנתי ב'אחרית דבר' שאותה חשבתי לחלק מהנובלה אך הסתבר לי שזו פרשנות מלומדת על הנובלה. קצת פרויד, קצת יונג ופרטים ביוגרפים על הסופר, ציטוטים ואיזכורים מלומדים של יוצרים נוספים עד שחמק ממני הסיפור ונמחק הפלא מעיני ובמקומו נמלא מוחי במונחים פסיכולוגיסטים

         

        ''

         

         היום מצאתי, בפיסבוק, פרשנות על הספר.  אני מצרפת אותה כאן למרות שאני מציעה לקרוא את הנובלה כהוויתה ולא כאלגוריה 

        דרג את התוכן:
          8 תגובות   יום שני, 4/9/17, 01:23

          שמועה מהלכת לה ברחבי הרשת שחס וחלילה ייסגר הקפה היפה. נדמה לי שזה קשור איכשהו ליחסי הארץ -דה מרקר. 

          אני מקווה שזה לא באשמתי

           

           

          ''

           

          צומת שדרות בן גוריון/ השלום, באר שבע. תצלום רב חשיפות, על פילם. מצלמה מכנית

          דרג את התוכן:

            הפעילות שלי

            פרופיל

            shulamit
            1. שלח הודעה
            2. אוף ליין
            3. אוף ליין

            ארכיון

            פיד RSS