כותרות TheMarker >
    ';

    שכונה - אמנות בעם

    תחילה קראתי לבלוג\"שכונה\".לאחר זמן קצר הסתבר לי שלמלה קונטוציות נוספות המרחיבות את המושג ובכל זאת לא שיניתי את השם כי התכוונתי לדבר על השכונה שלי ועל העיר באר שבע. בסופו של דבר כתבתי קצת על השכונה , על המשפחה, מעט על רגשותי. לעתים גם עסקתי בענייני פוליטיקה וחברה.
    בהתחלה עוד העליתי מספר שירים וסיפורים. אחר כך בעיקר תצלומים, רישומים והדפסים.
    היום אני משנה את השם מתוך כוונה לשנות את ההתנהלות בבלוג ובחיים. ימים יגידו אם הפעם פעלתי כפי שהתכוונתי לפעול . בסופו של דבר העיקר הבריאות.

    ארכיון : 3/2018

    7 תגובות   יום ראשון, 18/3/18, 15:21

    לפני מספר ימים פרסמתי פוסט שבו שאלתי מתי פורסם השיר "תכלית בתחתית" מאת ערן צור. היום קבלתי את התשובה ( נכתב ב96, פורסם באלבום ב2000). כשהתשובה בידי ערכתי  את הפוסט מחדש מתוך מחשבה שסיימתי עם הנושא אך כשהגעתי לשורה האחרונה עלתה בי שאלה חדשה לגבי זהותו של מי  שהכיר לדוצ'י את השיר ששתי שורות ממילות השיר , כך השתכנעתי, כתבה על גב הכריכה של חוברת אמנות שאותה לקחתי לביתי לאחר מותה. בהמשך, למי שמעוניין  השתשלות העניינים  בשבוע האחרון ושאלות נוספות .

     

    ''

     

     

    בשישי בלילה, כשעברתי ליד כוננית הספרים במסדרון, נפלו ממנה מספר חוברות אמנות, בדים קטנים מתוחים ומד דופק אחד לפרק כף היד שנקנה לפני שנים באחד מהתקפי הכושר שחלפו מהר. משום מה לא הצלחתי להחזיר את חוברות האמנות למקומן והותרתי אותן על הרצפה עד היום בצהריים כשהחלטתי לחפש להן מקום חדש. על הכריכה האחורית של אחת מהן ( לטראק) מצאתי שורות בכתב יד:

     

    " לוקח רכבת בעיר גדולה

    נוסע ונוסע ללא תכלית"

    ''

     

    חיפשתי בגוגל מניין לקוחות השורות כי החוברת נלקחה מדירתה של דוצ'י, לאחר מותה, ומצאתי שהן משיר של ערן צור. כשקראתי את המלים הבנתי, כך נדמה לי, מדוע הדברים נגעו לליבה, כאילו שמעתי אותה חוזרת ומדברת אלי.

    צילמתי את הכיתוב כדי לספר עליו וכשבדקתי את התמונות מצאתי שהמצלמה שלי, החדשה, שנוהגת ללוות את תהליך הצילום בווידאו (הדבר פרח מזיכרוני) הקליטה בתצלום הראשון של הכיתוב קטע מדברי הספד על אחד החיילים שנפלו אתמול, בפיגוע,  ובו נאמר שאלוהים לוקח את הטובים. צרופי המקרים גרמו לי לחפש הסבר מיסטי אף כי גם אני מפקפקת בו לא מכפירה אלא מחוסר ידיעה.

     

    כאשר הגעתי לוידאו של השיר ולתמליל שעוד לא שמעתי, הבנתי שהפרוש התקשורי לא ממש מסתדר לי עם התאריכים. השיר יצא ב 2000 ואילו דוצ'י נפטרה ב1997 ולכן חשבתי  שלא הכירה את השיר ולא היא כתבה את המלים על גב הכריכה אלא מישהו אחר, אוליזה קרה  באחת הפעמים שבהם הבאתי את החוברת לכיתה לעיונם של התלמידים (אפשרות סבירה) ואחד מהם או אחת מהם כתבו את מילות השיר.

     

    נזכרתי שאחת התלמידות אהבה מאד את שיריו של צור ומשום כך חבריה לכיתה ,שאהבו בעיקר מזרחית, לעגו לה אך היא הייתה איתנה באהבתה.  העליתי את האפשרות שהשיר הושמע ברדיו עוד ב1997 או לפניכן ויצא באלבום רק בשנת 2000. זאת נראתה לי התשובה המתאימה. השיר כאילו מדבר מגרונה של דוצ'.

     


    רק אתמול הצלחתי למצא את הפיסבוק של ערן צור כדי לשאול שם את השאלה ואכן נעניתי. הינה צילום המסך ובו התשובה המפורטת, ותגובתי והפיתרון המשוער. מעניין שלא חשבתי על אפשרות זו כי דוצ'י לא נהגה ללכת למופעים.

     

    ''

    כשקראתי שהשיר הושמע בהופעות חיות חשבתי שהטקסט הגיע לדוצ'י מאחת המטופלות שלה. נדמה לי שהיא לא קראה לזה טיפול אלא עבודה. לרגע חשבתי שסיימתי לשאול אך עלה בדעתי שישנה אפשרות שהאדם שהציג בפני דוצ'י אתה שיר יקרא פוסט זה ויספר לי על כך?

    רק רגע! כעת עולה בדעתי שהיא קראה כתבה בעיתון שבה הובאו מילות השיר. 

     

    עם מותה של דוצ'י שאלות רבות  נותרו עלומות. אולי הגיע הזמן לדבר על תעלומות נוספות הקשורות במותה ואולי בחייה. גם במקרים אלה יש לי רק שאלות. כך גם בלא מעט עלילות בחיי. עוד לא החלטתי מה עדיף לדעת או להסתר מפני הידיעה. במחשבה שניה ושלישית, נדה לי שזו שאלתם של אנשים מפונקים

     

     

    ''

     

    פרט מתוך תחריט שיצרתי לפני כ 15 שנים מתצלום פספורט שמצאתי בארנקה של דוצ', לאחר מותה. 

    דוצ'י התאבדה

    דרג את התוכן:
      2 תגובות   יום שישי , 9/3/18, 16:54

      פתאום, עכשיו, אני מרגישה ככה.

       

       

      ''

       

       

      הייתי הרבה בחוץ, בשמחה. כעת, אני זקוקה לקצת מנוחה. אולי בחרתי בייצוג זה כהד לדברים שאמרתי לחברה על אודות תרפיה באמנות. נדרש לפריד בין שני התחומים למרות שלכאורה בשניהם משתמשים באותם המרכיבים הפיזיים והנפשיים. אני מרשה לעצמי לומר שבמהלך יצירה של עבודת אמנות התוצאה היא התכלית. בתהליך זה גם הרגשות השונים הם כלי עבודה ואילו בתרפיה באמנות, היוצר ורגשותיו הם התכלית. להבנתי, מטרת התרפיה באמנות ללמד את הפועל דבר מה על עצמו, על רגשותיו, לשנות את תפקודו, אם זה רצונו. לתוצאה ( לעבודה) אין חשיבות כשלעצמה, מלבד הגישור בינה לבין המטופל והמטפל לשם ריפויו ואילו לאמנות אין תפקיד תרפויטי ( אלא אם מדובר בציורי איקונות וכיוצ"ב שזה תחום בפני עצמו)מידי ומעשי אלא אם נדבר על שיפור הנפש  או שיכלולה, בהוראתה הרחבה, הרוחנית, המטפיזית, תחומים שבהם איני מתמצאת.

       

      אני מאמינה, כך נדמה לי ברגע זה, שהאמנות שלי נוצרת בתוך המבוך שמאחורי הכיסוי השחור (בדימוי המצורף למעלה) ומופיעה כהתגלות קונקרטית מחוץ לה באמצעות ידי שגם הם כלי, כמו הכאב, הצער או השמחה שחוויתי כשיצרתי או "העבודה", מונח המשמש כיום לתיאור התהליך והתוצאה. בעיני, ביצירת אמנות התהליך לא חשוב אף כי מעניין לא מעטים, בעיקר "מדעני" אמנות. גם לא חשוב כיצד היצירה השפיעה על האמן וחייו אף כי גם אני אוהבת לשמוע על כך. חשובה רק היצירה.

       

      אפנות בביקורת אמנות מתחלפות אך בהקשר זה הן מכונות זרמים המספקים פרנסה ל"מדעני אמנות" רבים המעלים ומורידים אמנים ויצירות בדומה לתעשיית האפנה  כמוה ,

       

      לעתים, כשלעולם מתמזל הדבר הנכון עולם האמנות מזדעזע.

       

       

      בעבודה למעלה אני יושבת מכוסה בבד שחור מרימה את ידי הטבולות בדיו לאחר שרשמתי בדיו דגם הציור על ידי נוצר מסקיצה להדפס שתכננתי בהיוי בת 20 וביצעתי בהיותי בת 38. כאן עובדה הסקיצה מחדש במחשב. צילמתי את עצמי בכיסוי פנים וראש כדי להתנסות בחוויה של הסתרת פנים

      לפני מספר שנים איכזבתי אוצרת כשסיפרתי לה את מהלך היצירה של העבודה הזו כי היא חשבה שמה שהיא רואה זה תצלום אוטנטי של אישה בדואית  או ערבית  המכוסה בחיז'ב.   

       

       


      דרג את התוכן:
        2 תגובות   יום חמישי, 8/3/18, 14:05

         

        ''

         

         

        ההתערוכה "לבנות את ההר" נפתחה ואפשר לבקר בה עד ה- 15 ביוני, בגלריה "על הגבעה" במיתר.

         

        העבודות שאני מעלה כאן נבעו מתוך תצלום מיבנה הגלריה (בסוף הפוסט) וסביבתה הקרובה שצילמתי כאשר הגעתי לראשונה לגלריה יחד עם האוצרת שבע שחם כדי להתרשם מחלל התצוגה . כמנהגי  בשנים האחרונות, לפחות אחת העבודות  שואבת מסביבת מקום התצוגה. 

         

         

         

         

         

         

        ''

         

         

         

        הדימויים  צמחו מעצמם, מתוך תצלום מבנה הגלריה, ש"הקרין " עלי "הוראות בימוי" ובמהלך תהליך ארוך ומלא הפתעות הביא אותן למה שהן עכשיו ובלי נדר, גם לעבודות נוספות שצמחו ממנן.

        אין בתיאור זה כדי לרמוז לעשיה מתוך טראנס או חוויה מיסטית. אני חווה את הדברים כסוג של התמסרות  לתודעה הנבנית מתוך התבוננות בתצלום המהווה מקור, בנוסף לשיטוט ההכרה בין אובייקטים , ייצוגים ומחשבות, מודעים לבין הלא מודעים, שרק בדיעבד, במהלך העבודה או לאחריה , לעתים בעקבות הערות הצופים, מסתברים ומתבהרים לי מקורות העשייה בבחינת "מניין שאבתי את שירי" .

         

        נזכרתי באגף נוסף שהקדים את זה המוצג כאן, שמקורו בתצלום שלפנינו. על כך, בלי נדר,  בפוסט הבא או בזה שאחריו

         

         

        הגלריה . צולם ביום אביך במצלמת פוקט מתוך רכב נוסע, לאט

         

        ''

        דרג את התוכן:

          הפעילות שלי

          פרופיל

          shulamit
          1. שלח הודעה
          2. אוף ליין
          3. אוף ליין

          ארכיון

          פיד RSS