כותרות TheMarker >
    ';

    שכונה - אמנות בעם

    תחילה קראתי לבלוג\"שכונה\".לאחר זמן קצר הסתבר לי שלמלה קונטוציות נוספות המרחיבות את המושג ובכל זאת לא שיניתי את השם כי התכוונתי לדבר על השכונה שלי ועל העיר באר שבע. בסופו של דבר כתבתי קצת על השכונה , על המשפחה, מעט על רגשותי. לעתים גם עסקתי בענייני פוליטיקה וחברה.
    בהתחלה עוד העליתי מספר שירים וסיפורים. אחר כך בעיקר תצלומים, רישומים והדפסים.
    היום אני משנה את השם מתוך כוונה לשנות את ההתנהלות בבלוג ובחיים. ימים יגידו אם הפעם פעלתי כפי שהתכוונתי לפעול . בסופו של דבר העיקר הבריאות.

    ארכיון : 3/2019

    5 תגובות   יום שבת, 30/3/19, 18:35

    רק בשבוע שעבר חזרתי לעבודה שעליה דיברתי בפוסט זה, עבר חודש וחצי מאז, עברו,חלפו הבחירות ועמם רעש הטוויטר ופטפוטי התקשורת, הצהרות הפוליטיקאים וויכולים בין הבוחרים. מכל זה התנתקתי וחזרתי לציור שאותו לא הורדתי מהלוח,שם חיכה לי. עבדתי עלו מספר ימים ואני מרגישה שסיימתי אותו אך אני מסוגל לסיים ציור במשך שנים. אני חושבת שאיני רוצה לשנות או להוסיף דבר. הינה הוא הציום לא ממש משקף את הגוונים המדויקים. לפרטים רצוי צוי להתסכל על מסך מלא . 

     

     

    ''



    155/120 סמ'. אקרליק וטושים על בד 

     

     

     

     

    בתחילת פברואר מתחתי בד על הלוח שעל הקיר וגם רשמתי סקיצה ,צילמתי והעליתי לפיסבוק בכוונה להתחיל לעבוד  בצבע אחרי שאסדר את שולחן העבודה ואכין צבעים לציור.

     

    ''

     

     

    רצה הגורל ובאותו בוקר קיבלתי אימאיל המזמין אותי להציג בתערוכה במכללת קי עבודות על נייר. שמחתי ומיד נפניתי לעבוד על הפרויקט ובינתיים דחיתי את העבודה על הציור בטענה שעלי להכין עבודה לעוד תערוכה (רוח דרומית) אך למען האמת התעצלתי לסדר



    כשהתבוננתי בצינצנות הצבעים שעירבבתי עלתה בדעתי, להבדיל אלף הבדלות, זעקתו של משה "המין הסלע הזה אוציא מים" כי, לרגע, ראיתי את המעמד כמשל על  זעקה  היוצאת  מליבו של אמן הניצב לפני מעשה יצירה בפוטנציה ולא מאמין שזה יקרה לו שוב, תוהה האם שוב יקרה הנס שאליו מובילה תודעתו הנחבאת ממנו. הרי בצאתי לדרך אין לי מושג מה יקרה למרות שהמתווה כבר הוכן וגם הצבעים.

    הינה, אני אומרת לעצמי, הסלע לנגד עיני אך המים חבויים בסלע ורק אלוהים יקבע מה יקרה. אולי הפיקפוק , העדר האמונה באפשרות נס היצירה מונעים ממני להגיע לארץ שהבטחתי לעצמי עוד בילדותי. הפקפוק הוא מעלה אך גם פצע ושער נעול 

     

     

     


    ''

     

     

    אני עוצרת את עצמי מלהמשיך בהקבלות ומודה ביני לביני שהגזמתי ואין המשל זהה ואף לא דומה לנמשל ומזכיר לי את הבדיחה על הזבוב שחרש שדה יחד עט פיל . זאת עלי לזכור כשאני עובדת. קצת פרופורציות, אני אומרת לעצמי. עלי להרגע ופשוט ליהנות מהנחות הצבע. לזכור שאלה לא מים חיים אלא מקסימום מטפורה מאולצת, מקווה שסוף, סוף, הצלחתי להשתמש במונח הזה בהוראתו הנכונה 


    בינתיים, אני מעלה את הסקיצה (תמונה 1) ואת הצבעים (תמונה 2) . בהמשך אעלה ואולי אכתוב פוסטים על תהליך היצירה

    דרג את התוכן:

      הפעילות שלי

      פרופיל

      shulamit
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין

      ארכיון

      פיד RSS