כותרות TheMarker >
    ';

    אלמנט משנה חיים

    הגיגים מעולמה ושולחנה של מעצבת...

    תכנים אחרונים

    24 תגובות   יום שישי , 20/11/09, 09:14

    עיצוב: דירת שמנת

    איך הופכים דירה בצפון תל אביב לוילה על הגג?בפנטהאוז הזה בצפון תל אביב המטבח האדום נצבע בגוון שמנת, לפינת האוכל נבחרה מנורת קריסטלים מהפנטת ואת המרפסת השוממת הפכו לגן פורח שנשקף מכל חלון. תרגישו חופשי להציץ

    ליאת דביר רותם | mako | פורסם 19/11/09 18:56:02

    מוזמנים לאתנחתא עם כוס קפה ביד לשטוף את העיניים ולקרוא כיצד בכל דירה ישנה או חדשה מסתתר לו פוטנציאל לא ממומש שמחכה לרגע שרק תבינו.

    http://www.mako.co.il/home-family-home_improvement/home_design-home_improvement_column/Article-cd8d1302be20521006.htm&sCh=28350a2610f26110&pId=786102762

    דרג את התוכן:
      11 תגובות   יום ראשון, 18/10/09, 18:40


      Alvar Aalto 1989-1976 היה בכיר האדריכלים הפינים מן המאה ה-20, ואחד מגדולי האדריכלים המודרניסטים לתקופתו. לצד פרקטיקה פוריה כאדריכל, ידוע אלטו גם כמעצב ריהוט ומוצר בולט רהיטיו עדיין פופולרים בימינו, וחלקם אף נמכרים בשינויים קלים בקטלוג איקאה מזה שנים רבות.את "אגרטל אלטו" פגשתי בלימודי כסטודנטית בקורס תולדות האדריכלות והעיצוב ומאז (1990) נשבתי בקסמה של יצירתו. ידעתי כי נחשב כאחד מאבות האדריכלות והעיצוב הנורדיים של המאה העשרים, על כן ביקור בביתו ובסטודיו של אלואר אלטו נראה לי כמו חלום שמתגשם נגיעה בפיסת היסטוריה.

      הכניסה לבית שנראה רגיל ונטוע בנוף המקומי על גבי מדרגות אבן גרניט אפורה כהה ,פרופורציות רגילות המעידות על חיי צניעות ופשטות של קווים. בולט השימוש בחומרים מקומיים כגון: אבן גרניט, עץ, לבנים, קש קלוע, בדי כותנה וצבע לבן כרקע. הבית היה שייך לו ולאשתו איינו מרסיו, אדריכלית ומעצבת פינית שהייתה מבוגרת ממנו בכ-4 שנים.

      יחד איתה הקים את חברת ארטק לעיצוב רהיטים ומוצר, ויחד הם יצרו חלק מהרהיטים הידועים ביותר בתקופתם, חלקם נמכרים עד ימינו אנו. כפי שתבחינו הרהיטים כולם  "אלטו נטו".

      ההתרגשות לטייל במרחב האינטימי של ביתו הפרטי כאשר סביבי חפציו, רהיטיו, שולחן עבודתו היו עבורי התרוממות רוח ומקור השראה שגרם לי אושר עילאי. (מפאת ההגבלה למס' תמונות בפוסט נסתפק בתמצית) המגרש סביב הבית משרה שלווה של נוף מקומי(הרבה ירוק ואבן גרניט).     

      דרג את התוכן:
        21 תגובות   יום רביעי, 14/10/09, 18:27


        את מוזיאון הקיאזמה בהלסינקי "פגשתי" ביומי הראשון.
        בחוץ מזג אויר סגרירי בגוונים של אפור, המעבר לפנים
        המבנה היישר לתוך חגיגת המסות, האור והחללים השונים
        הינו חוויה משמעותית.
        הבניין שתוכנן על ידי סטיבן הול בשנת 1998
        עורר בזמנו דיון ציבורי סוער מאחר והינו
        נוגד את השמרנות המקובלת על הפינים אשר מקפידים
        על שימור המסורת והצביון הפיני היחודי .
        המבטים השונים בחללי הבניין המצורפים לפוסט
        מקימים לתחייה את חווית הביקור לפני 4 שבועות
        ומשאירים טעם של עוד. אחשוף לפניכם רשמים ממסע
        שכולו יועד להכרת פרוייקטים של עיצוב ואדריכלות ברחבי סקנדינביה.


        השארו בסביבה ....יהיה מעניין

         

        דרג את התוכן:
          19 תגובות   יום ראשון, 7/6/09, 10:28

          אני מוצאת את עצמי במהלך השנים האחרונות מנסה לנווט

          בזרמים של העידן הדיגיטלי. מנסה להתחבר למה שאמיתי

          בעייני למה שחשוב?!

          בעידן שמהלל מיתוג אישי=רייטינג, פירסום, בניית מותג וכו'...

          אני נזהרת מליפול להבל המלל (מילים) מיצירת יש מאין ,

          מלנפח בלון כי לדעתי בסוף הוא מתפוצץ או שיוצא לו האויר.

          אני בהחלט שותפה "למשחק" אני לא רק יושבת וצופה  בוחרת

          את המינון שמתאים לי ומשתדלת שמה שיצא יהיה אמיתי לפחות מבחינתי.

          זה לא סותר את הצורך לביטוי אישי בתכנים אך זה לא תחליף

          בעיני ליצירה אמיתית ולעבודה "קשה" (טוב לא צריך להגזים)

          מלווה בתוצאות מוחשיות.

          אני מאמינה בלהתחבר חזרה לאדמה, באנשים טובים,

          בעצים (גם עציצים קריצהאסנתוש), בחדוות היצירה, באהבה וכן.....

          בשיגרה, בפשטות ובמציאת יופי ברגיל וביומיומי, ביושרה

          ובאמת הפנימית שלי כאדם וכמעצבת.

          אני זקוקה לכל זאת כדי להרגיש שהמציאות אינה רק

          בניית "הדמיות" ודמויות וירטואליות. שאנחנו לא מאבדים קשר

          למיומנויות ואומנויות בסיסיות של עבודת כפיים. 

          שכוחנו עדיין במותנינו לא רק במקלדתינו ...

           

          במה אתם מאמינים?


           

          דרג את התוכן:
            0 תגובות   יום ראשון, 7/6/09, 10:26

            אני מוצאת את עצמי במהלך השנים האחרונות מנסה לנווט

            בזרמים של העידן הדיגיטלי. מנסה להתחבר למה שאמיתי

            בעייני למה שחשוב?!

            בעידן שמהלל מיתוג אישי=רייטינג, פירסום, בניית מותג וכו'...

            אני נזהרת מליפול להבל המלל (מילים) מיצירת יש מאין ,

            מלנפח בלון כי לדעתי בסוף הוא מתפוצץ או שיוצא לו האויר.

            אני בהחלט שותפה "למשחק" אני לא רק יושבת וצופה  בוחרת

            את המינון שמתאים לי ומשתדלת שמה שיצא יהיה אמיתי לפחות מבחינתי.

            זה לא סותר את הצורך לביטוי אישי בתכנים אך זה לא תחליף

            בעיני ליצירה אמיתית ולעבודה "קשה" (טוב לא צריך להגזים)

            מלווה בתוצאות מוחשיות.

            אני מאמינה בלהתחבר חזרה לאדמה, באנשים טובים,

            בעצים (גם עציצים קריצהאסנתוש), בחדוות היצירה, באהבה וכן.....

            בשיגרה, בפשטות ובמציאת יופי ברגיל וביומיומי, ביושרה

            ובאמת הפנימית שלי כאדם וכמעצבת.

            אני זקוקה לכל זאת כדי להרגיש שהמציאות אינה רק

            בניית "הדמיות" ודמויות וירטואליות. שאנחנו לא מאבדים קשר

            למיומנויות ואומנויות בסיסיות של עבודת כפיים. 

            שכוחנו עדיין במותנינו לא רק במקלדתינו ...

             

            במה אתם מאמינים?


             

            דרג את התוכן:
              0 תגובות   יום ראשון, 7/6/09, 10:24

              אני מוצאת את עצמי במהלך השנים האחרונות מנסה לנווט

              בזרמים של העידן הדיגיטלי. מנסה להתחבר למה שאמיתי

              בעייני למה שחשוב?!

              בעידן שמהלל מיתוג אישי=רייטינג, פירסום, בניית מותג וכו'...אני נזהרת

              מליפול להבל המלל (מילים) מיצירת יש מאין ,

              מלנפח בלון כי לדעתי בסוף הוא מתפוצץ או שיוצא לו האויר.

              אני בהחלט שותפה "למשחק" אני לא רק יושבת וצופה  בוחרת את המינון

              שמתאים לי ומשתדלת שמה שיצא יהיה אמיתי לפחות מבחינתי.

              זה לא סותר את הצורך לביטוי אישי בתכנים אך זה לא תחליף בעיני ליצירה אמיתית

              ולעבודה "קשה" (טוב לא צריך להגזים) מלווה בתוצאות מוחשיות.

              אני מאמינה בלהתחבר חזרה לאדמה, באנשים טובים, בעצים (גם עציצים קריצהאסנתוש),

              בחדוות היצירה, באהבה וכן..... בשיגרה, בפשטות ובמציאת יופי ברגיל וביומיומי, ביושרה

              ובאמת הפנימית שלי כאדם וכמעצבת.

              אני זקוקה לכל זאת כדי להרגיש שהמציאות אינה רק בניית "הדמיות" ודמויות

              וירטואליות. שאנחנו לא מאבדים קשר למיומנויות ואומנויות בסיסיות של עבודת

              כפיים. שכוחנו עדיין במותנינו לא רק במקלדתינו ...

              במה אתם מאמינים?


               

              דרג את התוכן:
                0 תגובות   יום ראשון, 7/6/09, 10:24

                אני מוצאת את עצמי במהלך השנים האחרונות מנסה לנווט בזרמים

                של העידן הדיגיטלי. מנסה להתחבר למה שאמיתי בעייני למה שחשוב?!

                בעידן שמהלל מיתוג אישי=רייטינג, פירסום, בניית מותג וכו'...אני נזהרת

                מליפול להבל המלל (מילים) מיצירת יש מאין ,

                מלנפח בלון כי לדעתי בסוף הוא מתפוצץ או שיוצא לו האויר.

                אני בהחלט שותפה "למשחק" אני לא רק יושבת וצופה  בוחרת את המינון

                שמתאים לי ומשתדלת שמה שיצא יהיה אמיתי לפחות מבחינתי.

                זה לא סותר את הצורך לביטוי אישי בתכנים אך זה לא תחליף בעיני ליצירה אמיתית

                ולעבודה "קשה" (טוב לא צריך להגזים) מלווה בתוצאות מוחשיות.

                אני מאמינה בלהתחבר חזרה לאדמה, באנשים טובים, בעצים (גם עציצים קריצהאסנתוש),

                בחדוות היצירה, באהבה וכן..... בשיגרה, בפשטות ובמציאת יופי ברגיל וביומיומי, ביושרה

                ובאמת הפנימית שלי כאדם וכמעצבת.

                אני זקוקה לכל זאת כדי להרגיש שהמציאות אינה רק בניית "הדמיות" ודמויות

                וירטואליות. שאנחנו לא מאבדים קשר למיומנויות ואומנויות בסיסיות של עבודת

                כפיים. שכוחנו עדיין במותנינו לא רק במקלדתינו ...

                במה אתם מאמינים?


                 

                דרג את התוכן:
                  9 תגובות   יום חמישי, 5/3/09, 19:54


                  חברי היקרים לפורום,

                  אני מזמינה אתכם לצפות בכתבה שעלתה לאויר 

                  המשלבת נקודת מבט כפולה של תמונות ווידאו.

                  מקווה שתהנו מהחיבור לאור, לסביבה ומהאוירה.

                  אשמח לשמוע את שלל הדעות על כל גווניה.

                  שלכם, ליאת

                  http://www.adira.co.il/magazine/view_article.php?article_id=112
                  דרג את התוכן:
                    9 תגובות   יום רביעי, 10/12/08, 21:08

                    אתמול בערב בעודי מכינה ארוחת ערב לביתי קשקשנו על הא ועל דא ועל מה קורה בכיתה ובכלל.....היא שיתפה אותי בדיון שהתנהל בכיתה לגבי סוף שנה (כיתה ו').

                    ואז כשסיימה לתאר את הדילמה איתה הם מתמודדים הרימה את עיניה (אח.. איזה עיניים) ואמרה: "רגע...אמא לך יש תמיד רעיונות טובים ויצירתיים".

                    לקבל מחמאה מילד שלך מלווה במבט שרק להם יש, כזה שמכתיר אותך למלך העולם "של אותו הרגע" לא משאיר אותך אדיש.

                    התחלתי לחשוב להזין את מוחי בנתונים של מה יש? איך? וכמה? וכמובן אי אפשר בלי למה?........והפלט לא איחר לבוא והרעיונות התחילו להגיע. 

                    וביקשתי שתיקח דף ועיפרון ונרשום את כל מה שעובר לנו בראש ואחרי חצי שעה הדף היה מלא.

                    ושוב המבט רק הפעם המבט שלה היה של שביעות רצון, של חזון, של כן יש דרך ויש מה לעשות...

                    ואפשר כך....

                    ואולי אחרת....

                    עבר עוד יום ועוד ארועים שבכלל קשורים לנושאים אחרים של החיים וחשבתי לעצמי שאת השיעור של חשיבה יצירתית אותו לא מלמדים בבית הספר.

                    זה מתחיל עוד בגן שהגננת נותנת לילדים ציור של קווים שחורים ושעליהם לצבוע מבלי לצאת מהקווים!!!

                    מלמדים אותם עברית וחשבון ומדעים ואפילו זהירות בדרכים....

                    אך איך חושבים יצירתי :חשיבה רגילה שבעוצמה מסויימת יוצרת רעיונות ופתרונות יצירתיים.

                    מצד אחד: חידוש ומצד שני: התאמה, את זה לא מלמדים וזה נכון למעשה לכל תחום בחיים .

                    פשוט להסתכל על הקווים ולהגיד  K.O עכשיו עושים את זה אחרת......

                    חשיבה יצירתית היא נרכשת זהו תהליך שלומדים להשתמש בו, זה כלי שמתאים לכל התחומים במיוחד לילדים ובטח שלנו המבוגרים.

                    דרג את התוכן:
                      9 תגובות   יום חמישי, 13/11/08, 09:07

                      חצרות...מרפסות או פטיו ...

                      הם שטחים חיצוניים הממוקמים צמוד או בתוך הבית ולהם מס' שימושים ויעודים.

                      אימצתי את השימוש בהם כחלק בלתי נפרד מתכנון פנים בבתים פרטיים ודירות גג .

                      כמפיצי אור טבעי ואוורור וכמפרידים בין אזורים שונים במבנה היוצרים מקור עניין, טבע והתרגעות לעין ולנפש באמצעות מים, צמחייה וחומרי גמר :עץ, חלוקים ואבן.

                      יצירת נוף פנימי שניתן להנות ממנו הרחק מעיינים חטטניות ומעשיר את החלל הפנימי ומעוצב כהמשך ישיר רק ללא גג.

                      מצורפים צילומים ממגוון פרוייקטים שלי....מקווה שתהנוחיוך

                      ליאת

                      דרג את התוכן:
                        7 תגובות   יום רביעי, 12/11/08, 16:49


                        מוזיאון גטי  בלוס אנג'לס.....עבורי מילות קוד לחוויה, מספיק ללחוש לי אותן .....על מנת שכל בלוטות ההנאה הקיימות בי וכל חיישני העיצוב שבי יתעוררו לחיים. 

                        עצם שיחזור החוויה של "להיות" במקום בעיני רוחי והתבוננות בתמונות מביקורי הביאו אותי להגדיר בעיני את המקום "האקרופוליס הפוסט מודרניסטי".

                        חוויה מומלצת ומעצימה של ...אדריכלות מעוררת השראה, תכנון נוף ופיתוח מרתק, אמנות מגוונת, עיצוב פנים בהמשך ישיר לתמצות לחומרי הגמר והצבעים.

                        (צירפתי תמונות שצילמתי מביקורי בקיץ)

                        דרג את התוכן:
                          2 תגובות   יום רביעי, 5/11/08, 16:35


                          גישה אסתטית שעומדת מאחוריה פילוסופיית הואבי –סאבי (יפנית) המהללת את יופיו של הקטן, הארעי והשולי.

                          זוהי דרך אסתטית ופילוסופיה יקרת ערך שראוי להתעכב עליה בפורום הזה. פוסט הגנטיקה הירוקה של יוסי תמיםעורר אצלי את  חיידק החשיבה על מה עומד מאחורי עיצוב מעבר לאסטתיקה או פונקציונליות מוקפדת.  

                          כבר טענתי בפוסט קודם כי העיצוב הינו עשיר בכלים לתרגם את הערכים והפילוסופיות הרוחניות שלנו בעולם החומר. ("הקשר בין הרוח לחומר") במובן העיצובי הפשטני הכוונה איפוא ליופי שאפשר לחלץ מאגרטל סדוק, שולחן עץ לא משויף או כלי מתכת שהחליד. במובן העמוק יותר הכוונה לגישה נינוחה, וחדורת כבוד לחפצים ולחומרים שסביבנו. "לבוץ, לנייר ,לבמבוק,לעץ ....

                          על הדרך שהחומר עובר את השנים ואת שיני הזמן ומקפל בתוכו תכונות שנותנות אופי אחר. להיפטר מכל מה שאינו חיוני, (את זה טוען גם הפנג שואי) ולהתבונן בטבע וללמוד ממנו - אלה ערכי הוואבי-סאבי, והם מנוגדים לערכי הקפיטליזם האמריקאי שדורש לרכוש בעיקר את מה שאינו חיוני, להיפטר מהקטן והשולי, לרמוס את הטבע ולשלוט בו. 

                          בגישה לקיימות בעיצוב יש חיבור מדהים לפילוסופית הואבי-סאבי, לתמצות של החומרים,אבנים, חלוקים, חומרים מהטבע, טכניקות עיבוד שנראות טבעיות, התיחסות לאבנים (דומם) כמו לצומח... 

                          לתכנן ולבנות מתוך צניעות של האדם מול הטבע במדינתנו, להכניס סביבה חדשה לתוך הקיימת ללא פגיעה וללא הרס עצים וצמחיה, הרים וגבעות, מקורות מים, חופים וימים מתוך התחשבות באקלים הקיים וניצול פוטנציאל האנרגיה החלופית. 

                          להבין ולקבל שאין לנו מים לתכנון גינות טרופיות או אירופאיות ולכן שימוש באבנים, חלוקים,וחצץ בשילוב צמחיה ואגירת מי גשמים להשקיה בגינות ונטיעת עצי פרי לצורך מאכל יכולים להיות יפיפיים וגם נכונים לנו.

                          לכן אנו המעצבים והאדריכלים שיוצרים מציאות ויודעים כמה יחסי הגומלין בין האדם לסביבתו מונחים בידינו יכולים לאמץ פילוסופיות כדוגמאת הואבי-סאבי ולקבל השראה.

                          דרג את התוכן:

                            פרופיל

                            ליאת ד
                            1. שלח הודעה
                            2. אוף ליין
                            3. אוף ליין

                            תגיות

                            ארכיון

                            פיד RSS

                            הפעילות שלי

                            אין רשומות לתצוגה