רונה קינן וגידי גוב - הריקוד המוזר של הלב

היא כותבת לי שורות קצרות
ואני עונה במגילות
המחוות שלה מאופקות
ושלי עולות על גדותיהן

 

ועתה האמת :

היא כותבת לו שורות ארוכות

והוא עונה לה בקצרות

המחוות שלו מאופקות

ושלה עולות על גדותיהן

היא מזמינה אותי לארוחת בוקר
אני מזמין אותה לחנוכת בית
היא אף פעם לא תהיה שלי
אולי תהיה קצת לידי
וגם זה לא בטוח

 

היא מזמינה אותו לארוחות

הוא מעולם לא הזמין

היא רוצה להיות שלו

והוא , בקושי הוא לידה

כמה מתוק ומריר הכאב,
רק בגללו אני מוכן  מוכנה להתאהב
בעיניים בורקות בחיוך רעב...
אני רוקדת  את הריקוד המוזר של הלב

כל היום אני הולך  הולכת ונזכרת ונזכר
ברחובות של פאריז איך היה לנו קר
התחבקנו דקות ארוכות מתוקות
התעוררתי ושוב זה נגמר

היום אני יוצא
היום אני עושה מעשה
מישהו זרק לי גלגל הצלה
ואמר אהבה זה דבר מדבק

היום היא יוצאת

ועושה מעשה

משהו זרק לה גלגל  הצלה

ואמר...הביטי זה לא מאוחר

חפשי אחר

שיותר יאהב

היא כותבת לי שורות קצרות
ואני עונה במגילות
המחוות שלה מאופקות
ושלי עולות על גדותיהן

היא כותבת לו שורות ארוכות

והוא עונה לה בקצרות

המחוות שלו מאופקות

ושלה עולות על גדותיהן

היא מזמינה אותי להזהר,
אני מזמין אותה להשאר.
היא מגיעה בשעה המדויקת
ולרגע הכל מתאפשר.

היא מזמינה אותו להשאר

הוא מעדיף להזהר

כמה מתוק ומריר הכאב...