כותרות TheMarker >
    ';

    רגעים

    לכל אישה רצוי שיהיה
    חבר אחד שתמיד גורם לה לצחוק
    אחד המרשה לה לבכות...
    ואחד שפשוט יאהב♥♥


    * עם הזמן למדתי שעל אהבה שבאה מכל הלב, משלמים בכאב...


    * אם משהי חשובה לך , אתה תמצא את הדרך.....
    אם לא, אתה תמצא תירוץ....



    מי שבאמת אוהב/ת אותך -
    רואה את הדמעה הראשונה..
    מוחה את השניה..
    ומונע/ת את השלישית....

    ארכיון : 5/2008

    9 תגובות   יום שבת, 31/5/08, 10:19

     

    קוראים לזה אהבה!!

    לא חשוב המקום

    האקורדים כמו הרוח מנגנים במקרה

    אין הגיון כשהרגש

    הופך להיות אמיתי

    אתה מלטף אותי בעיניך

    מאז שהכרתי אותך הכל השתנה

    איך אוכל לומר שאני אוהבת אותך

    דבר כל כך שונה

    דבר כל כך אמיתי

    קוראים לזה אהבה

    כאשר הכל הופך לתחושות

    כשהנשמה מתפשטת ואין מילים לומר

    קוראים לזה אהבה

    כאשר הזמן מתעתע בנו

    כשהאושר הוא החופש

    קוראים לזה אהבה

    לא חשוב המקום

    אם יש איזה הגיון

    קוראים לזה אהבה.

    דרג את התוכן:
      8 תגובות   יום שלישי, 20/5/08, 06:55

       

       אחד המכתבים הכי מרגשים שעברו במייל ..בטוח שחלק מכם כבר ראה קרא העביר

      אני בחרתי להביאו לכאן ..היום

       

      יום אחד ביקשה מורה מהתלמידים שלה
      שירשמו את רשימת שמותיהם של
      התלמידים האחרים בכיתה על גבי
      שני גיליונות נייר , בהשאירם רווח
      ליד כל שם.  היא ביקשה מהם
      לחשוב על הדבר הנחמד ביותר
      שביכולתם להגיד על כל אחד ואחד
      מחבריהם לכיתה ולרשום אותו. במשך
      כל הזמן שנותר מהשיעור גמרו התלמידים
      את המטלה שלהם, ובעוזבם את הכיתה,
      מסר כל אחד מהם למורה את הדפים .
      באותה השבת, ישבה המורה ורשמה את
      שמו של כל תלמיד על דף, וכתבה את כל
      מה שהתלמידים האחרים אמרו עליו.

      ביום שני נתנה המורה לכל תלמיד את
      הרשימה שלו/שלה.. לא לקח זמן רב,
      וכל הכיתה חייכה. "באמת?"
      היא שמעה את הלחישה. "מעולם
      לא ידעתי שהייתי בעל/ת משמעות
      למישהו!" ו- "לא ידעתי שהאחרים
      אוהבים אותי כל-כך". אלה היו מרבית
      התגובות .

      אף אחד מעולם לא הזכיר את הדפים
      האלה בכיתה שוב. היא מעולם לא ידעה
      אם הם דיברו עליהם ביניהם בהפסקות
      או עם הוריהם, אך זה לא היה חשוב .
      התרגיל השיג את מטרתו.
      התלמידים הרגישו טוב בקשר לעצמם
      וביחס אל האחרים.

      עברו שנים, התלמידים בגרו והמשיכו
      הלאה עם חייהם. מספר שנים לאחר
      מכן, אחד מהתלמידים נהרג במלחמה
      והמורה הוזמנה להשתתף בלווייתו.

      זאת היתה הלוויה הראשונה שנקראה
      להשתתף של אחד מתלמידיה לשעבר.
      רבים השתתפו בלוויה חבריו. אחד אחרי
      השני, חלקו לו כבוד אחרון. גם המורה
      חלפה הייתה ביניהם.

      אחד מהחיילים שתפקידו היה לשאת
      את הארון, ניגש אליה. "האם את
      היית המורה שלו למתמטיקה?" שאל .
      היא הנהנה : "כן ".
      "הוא דיבר עליך רבות", אמר לה החייל .
      המורה היתה נבוכה.

      לאחר הלוויה, הלכו מרבית חבריו
      לביתו לנחם את הוריו. גם המורה הלכה
      לביתו - לומר כמה מילות תנחומים להורים
      הכואבים.
      הוריו של המנוח המתינו לה. "ברצוננו
      להראות לך דבר מה", אמר אביו והוציאו
      מכיסו את הארנק. "הם מצאו את זה עליו
      כאשר הוא נהרג. חשבנו שאולי תזהי את זה
      .
      בפותחו את הארנק, הוציא בזהירות שתי
      פיסות נייר מהוהות שנראה שקיפלו אותן
      חזור וקפל מספר רב של פעמים. המורה
      ידעה אפילו מבלי להסתכל שפיסות הנייר
      הללו היו אלה שעליהם היא רשמה את
      הרשימה של הדברים הטובים שכל אחד
      מחבריו כתב עליו .
      "אנחנו רוצים להודות לך כל-כך על
      שעשית את זה," אמרה אמו של המנוח.
      "כפי שאת יכולה לראות, הוא שמר על זה
      מכל משמר ."

      חבריו לכיתה לשעבר החלו להיאסף מסביב.

      אחד חייך די במבוכה ואמר, "אני עדיין 
       ש 
      ומר את הרשימה שלי במגירה העליונה
      בשולחן שלי בבית".
      אשתו של אחר אמרה, "בעלי ביקש ממני
      שאשים את שלו באלבום החתונה שלנו."
      " גם לי יש את הרשימה שלי," אמרה
      אחרת." היא בתוך היומן שלי."
      חברה אחרת לכיתה, הושיטה את ידה
      לתיק שלה, הוציאה את הארנק והראתה
      לכולם את הרשימה שלה לכל הקבוצה.
      "אני נושאת את זה תמיד איתי," וללא
      הנד עפעף הוסיפה ואמרה: "אני חושבת
      שכולנו שמרנו את הרשימות שלנו ."

      ברגע זה התיישבה המורה והחלה לבכות.
      היא בכתה על המנוח ועל כל חבריו
      שלא
      יוכלו לראותו עוד לעולם.


      צפיפות האוכלוסייה בחברה שלנו היא כה
      גדולה שאנחנו נוטים לשכוח שהחיים יגמרו
      יום אחד, ואנחנו לא יודעים מתי היום הזה
      יגיע.

      אז בבקשה, הגידו לאנשים שאתם אוהבים
      ואיכפת לכם מהם, שהם מיוחדים וחשובים.
      אימרו להם , לפני שיהיה זה מאוחר מידי .

      זיכרו, אתם פורמים את מה שאתם תופרים,
      מה שאתם שמים בחייהם של האחרים יחזור
      פעם לחייכם שלכם .

      מי ייתן וימיכם יהיו מבורכים ומיוחדים כפי
      שהנכם.

      ולסיום: זכה המנוח ששמע את שיבחו בעודו
      בחיים! הלא תמיד נשמעים השבחים מאוחר
      מדי - כשהוא כבר לא שומע...


      בקיצור - כדי שזה לא יקרה - בחרתי לומר
      לך היום - אני באמת מעריך אותך, כיף לי
      שיש לך חלק בחיי.

      דרג את התוכן:
        7 תגובות   יום שני, 12/5/08, 08:04

         

         

        *  " כאשר הלב משתוקק - אין המרחק מהווה מכשול כלל "

         " את/ה נמצא במקום בו נמצאות מחשבותיך...

            ודא/י שמחשבותיך נמצאות במקום בו את/ה רוצה להיות..

         התפלל/י ברגש ואלוהים יענה לך

         התפלל/י בכוונה וראה/י את שערי השמיים נפתחים לפניך.

         התפלל/י בשמחה וראה/י כיצד משאלותיך עולות ישר עד היכל המלך.

        דרג את התוכן:

          מסרים

          5

            

          3 תגובות   יום ראשון, 4/5/08, 15:37

          מסר שבועי:"כשאדם עולה במעלה ההר לא די שיראה מרחוק את הפסגה הגבוהה וישא תמיד את עיניו לקראתה, עליו לראות את השבילים ולבדוק אם אין בדרכים פתחים ובורות או חיות טורפות. ואם ישנם, עליו להתגבר עליהם או לעקוף אותם אחרת לא יגיע לפסגה."

          דוד בן-גוריון

          דרג את התוכן:

            פרופיל

            ידידת אמת
            1. שלח הודעה
            2. אוף ליין
            3. אוף ליין

            ארכיון