6 בבוקר יום שבת. הטלפון צלצל גיסתה לשעבר (אחרי הכל הם גרושים כבר 4 שנים). קולה מהדהד לה מהעבר השני של השפורפרת. "הוא מת" מי מת? מה מת? על מה את מקשקשת . עזבי אותי ותני לישון אל תנסי לצחוק עלי עכשיו. רק אחרי רבע שעה היא קולטת שהיא מאד אמיתית באמירותיה.
האבא של הילדים שלך נפטר. היא ניתקה את הטלפון והתחילה לרוץ לביתו איפה שהוא גר עם החברה שלו. כל הדרך לשם היא לא הפסיקה לרעוד ולבכות. כשהיא הגיעה לשם היא מצאה את עצמה מחבקת ומנחמת את החברה שלו. אבל יותר מכל היא רצתה לראות אותו, היא פסעה לחדר השינה שם הוא שכב דומם מכוסה בסדין לבן. היא הסירה את הסדין וליטפה אותו ונשקה לו, וסלחה לו על הכל
וכך חזרה אליה אהבתה הראשונה אליו, היא הסתכלה עליו וראתה עד כמה הוא שליו עכשיו. כך היא ראתה אותו ביום שבו התאהבה בו.
אוהבת וסולחת ומודה תמיד על 2 האוצרות שהשארת לה ממך.
הוא נפטר בגיל 35. דום לב פתאומי בחייו היה צעיר
ותמיד ישאר צעיר.