אם נרצה – אין זו אגדה

היום הגדול הגיע ונסענו למצוקי דרגות בהרכב משפחתי מלא .תחילתו של המסלול חדגונית והתנהלנו בכבדות ,אבל פתאום נגלה לפנינו הקניון במלוא תפארתו וההרים החדים והחומים לחשו לנו: זו רק ההתחלה...ואנחנו נלהבים הגברנו את הקצב. בגב הראשון, גומה עגלגלה ומלאת מים זכים, חלץ רביד את הנעליים כדי לא להרטיבם וסער סרב נמרצות להרטיב את הבגדים ( זה המקום לציין שסער בננו הבכור בן ה 11 הוא אוטיסט) . אנחנו , שידענו כי המסע הרטוב רק מתחיל התפוצצנו מצחוק על אף הסיטואציה המלחיצה. סער המגיב לשינויים בעוצמות שדלה השפה מלהביע , לא השתכנע ומשום כך חתמנו את הדיון במשיכתו לתוך המים המצננים , הוא צחק ונרגע ובזה סימנו את ההצלחה הראשונה . במקרה של רביד, הבן הצעיר זה היה קל , תיאור קצר של הצפוי לנו סחף אותו להמשיך \" למיתקנים הבאים\" כפי שכינה את מגלשות הסלעים הרטובות. בכורנו ,סער , אוהב טבע : הוא נושם , מרגיש ומתמזג עם הנוף וההליכה המאומצת רק מרגיעה את עצביו ועושה אותו מאושר. רביד לעומתו ממצה דברים מהר מאד ורק שינויים ואתגרים מרצים אותו . כולנו היינו מסופקים - היינו כמעט בגן עדן ! הליכה בקניון צר ומפותל והנה הגענו למצוק תלול בו חייבים להיעזר בחבל לירידה . כשסער הבין שזו הברירה הטבעית ואין דרך חזרה התחיל המשבר השני . מאחור התקבצה קבוצת מופלאים שעזרו לנו עם החבלים ועודדו אותנו . לאחר התלבטויות קשרנו אותו לחבל ואבא שלו הוריד אותו כשהוא פסיבי בזהירות למטה. זה קרה בדיוק פעמיים ואז ... מהפך : סער לקח אחריות וגילה את יכולתו הטבעית לנתח מאיפה כדאי ואפשר לרדת . וכך אני יורדת ראשונה מלווה את רביד שגילה ספורטיביות מדהימה למרות גובהו , אח\"כ סער עדיין מעט מתוח ומאפשר לי לכוון את רגליו תוך הנחיה ימין לכאן , שמאל לשם .. ( אם יש דרך מצוינת להפנים כיוונים כנראה זו הדרך עבורו )וללוות אותו בשחייה לאחר הקפיצה : מהצלחה לאתגר נוסף ..... ואז שמנו לב שסער מבין דבר חשוב : חשיבות החיקוי . בכל פעם שהגענו לישורת הוא רץ קדימה והסתכל איך יורדים המטיילים שלפניו . חיכה בתור בסבלנות ... כל הדברים שמנסים להקנות בבית ספר חורשה , אבל הפעם \"בשטח\" ברגע האמת . הרגשנו שתחושת השייכות לקבוצת המטיילים חשובה לו כ\"כ, וידענו שההליכה המאתגרת ותחושת ההישג שלו שהתגברה ככל שהוא תיפקד עצמאית , בונה לו את הדימוי העצמי הירוד. באחת הפעמים עמדתי למטה רואה אותו בוחר לבד ובקפידה את נתיב הירידה שלו ויורד בשליטה ובשקט והרגשתי גאווה עצומה על ההישג המשותף במסע המשפחתי הזה .



טיפים להורים עם ילדים אוטיסטיים :

להתחיל לטייל במסלולים קצרים בהם ניתן לחזור באותו מסלול .

למצוא מסלול שמתאים ליכולות של הילד ולחזק את הילד במיומנויות שהוא טוב בהן.

לאפשר הקניית התנהגות נורמטיבית תוך כדי טיול כגון איסוף אשפה ,לחכות לחברי הקבוצה ושימוש באביזרים רלוונטיים כמו פנס, חבל..

הבחירה במסלול קניוני מקלה על ההליכה כי הילד לא יכול \" לברוח\" לצדדים , מאד ברור לו כיוון ההליכה במיוחד
אם זה במדרון.

בטיול כזה נוצרת מעין תלות ובעקבותיה הבעת אמון מוחלטת בהורים וזה מאד מחזק את הקשר ושיתוף הפעולה במשפחה.

זה המקום לעודד את הילד על הצלחות , שגם הוא חווה כאמיתיות , במיוחד כשהוא רואה אנשים רגילים אחרים מתקשים כמוהו ואפילו יותר.