כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    בלוגי

    ארכיון

    תכנים אחרונים

    41 תגובות   יום שישי , 16/4/10, 12:44

    כמה מכם זוכרים יום בחייכם 28 שנה אחורה? את היום הזה בשלהי יולי 1982 אזכור לפרטי פרטים.  לוחמים לא שוכחים קרבות הם נטבעים במוחם לנצח.

    לאחר שוך הקרבות במלחמת לבנון הראשונה (מבצע שלום הגליל), נוצר קו בין הכוחות הישראלים לסורים. הקו השתרך מבירות דרך כביש בירות דמשק, אגם קראון וכלה בחרמון הסורי שמעל לבקעת הלבנון. הכוחות נכנסו לחיי שגרה כאשר חוצצים בינהם עשרות מטרים עד קילומטרים בודדים. לעיתים נופפו לשלום האחד לשני, אולם בהתאם לגזרה ולמצב הרוח גם ירי צלפים היה אפשרי. הטנק שפיקדתי עליו הוצב בפאתי הכפר ינטא דרומית מזרחית לאגם קראון, לא רחוק משולטן יעקב. מאחר והסורים אפשרו חדירת חוליות מחבלים לתחומינו לצורך חטיפות, הנחת מוקשים ומטענים ניתנה פקודה בשלהי יולי להשמיד כל מתקן, רכב, טנק סורי שנמצאים בטווח הפגיעה שלנו. היו הרבה!!! הסורים משום מה, לא טרחו להתחפר כראוי.... הקטע בקרבות הוא שאתה תמיד רואה את אלו שלא מתחפרים, אבל לא רואה את אלו שמתחפרים.  זה לא מדויק, כי היו תצלומי אוויר ובהם ראו את אלו שלא ראינו. בזמנו תצלומי האוויר היו בני מספר ימים לפחות.  בשעה 16:00 ניתנה הפקודה לתקוף בשעה 16:01 כבר דלקו כל הסורים הלא מחופרים, הבולטים. המשימה שלי הייתה לוודא שהטנקים שראינו בתצלומי האוויר, בפאתי הכפר ינטא, לא ייצאו מהמחפורת ויחסלו את המחלקה, מחד גיסא זו משימה מבאסת ללוחם, כי אין לו מה לעשות, חוץ מלהסתכל ולהשגיח בזמן שהקרב משתולל. מאידך זה עושה שכל להגן על האגף של המחלקה מטנקי אויב שנראו בתצלומי אוויר. רבע שעה לאחר תחילת הקרב הסטטי הזה התמלאתי תסכול רב והחלטתי להוציא את הסורים מהמחפורת בכל מחיר. ירי תלול מסלול של המרגמה לתוך המחפורות, הווה אומר ארטילריה אישית של הטנק שלי על מנת להוציא את הטנקים הסורים החוצה, עשרות פצצות מרגמה הכנסתי למחפורות הטנקים הסורים, אולם ללא הועיל, אף אחד לא היה מוכן לצאת לדו-קרב נגדי. ירי ישיר, גם הוא לא הועיל, כפי הנראה מחפורות הטנקים היו ריקות ותצלומי האוויר מיושנים.

    במאמצי הרבים לקחת חלק בקרב והתמקדותי הרבה בהוצאת הטנקים הסורים מהמחפורות ולא שמתי לב לאגפים שלי, לולא הקריאה של ד': " 2ב', טיל בדרך אליך!!!" לא היה עבדיכם הנאמן פה לספר את הסיפור. בזווית עין ימין קלטתי נקודה אדומה שמתקדמת באיטיות של 100 מטר בשנייה לעבר הטנק שלי. הפקודה: "חדל, נהג אחורה מהר, הפעל מיסוך!!!" יצאה במהירות האור, הנהג לחץ על דוושת הגז כמטורף, הטנק זינק במורד ההר תחת מעטה עשן. הטיל, לא היה טיל אחד אלא לפחות ארבעה טילי סאגר האחד אחרי השני כולם חלפו מעלי ופגעו בגבעה ממול. התיליים שהנחו את הטילים חלקם נחתו על הטנק. עשיריות שנייה, מצמוץ עין מפרידים בין חיים למוות. 

    בתמונה: מספר דקות לאחר תום הקרב, מכוסה אבק. מבט, ספק עייף, ספק מתוסכל.

    פוסט זה מוקדש לזכר מנחם רייך ויוחי גבע  בני מחזורי שנפלו בלבנון ובני משפחותיהם, ומוקדש למשפחת פרץ ורמון ולכל המתנחלים, הדתיים הלאומיים והעולים החדשים הממלאים את שדרות הפיקוד והלוחמה, הם לא  השמינו ובעטו וטובת הכלל שקולה בעיניהם לפחות כטובת הפרט. פוסט זה גם מוקדש לזכר כל הלוחמים ("הג'יהאדיסטים" כדברי סגן עורך הארץ, אורי תובל) שנהרגו במלחמות ישראל וחרפו נפשם, ומוקדש למשפחות השולחות את ילדיהן לשדות הקרב. מוקדש לאמהות ששולחות את ילדיהן לסכנה וחרדות יום, יום, שעה, שעה. מוקדש לטובת הלוחמים שנותרים חיים אך נושאים את שריטות וזיכרונות שדות הקרב לנצח. זהו פוסט של מחאה נגד דברי סגן עורך הארץ המבזה את הנכונות להקרבה, נגד ענת קם שגנבה אלפי מסמכים סודיים מצה"ל וסכנה חיילים לצרכי התבלטות וקרירה, ונגד יוצרי סרטים ישראלים המציגים חיילים ישראלים כרוצחים הלומי קרב בסרטים כגון "לבנון" וכל זאת על מנת לקדם את הקרירה הבינלאומית האישית שלהם על חשבון הכלל.

    דרג את התוכן:
      5 תגובות   יום שישי , 9/10/09, 01:45






      צטט: גלית ח. 2009-10-09 01:43:33




      רשמים מהפגנת מחאה להורדת מחירי ביטוח חובה לאופנועים




      שלום לכולם,




       







      לאחר השתתפותי בהפגנת המחאה היום, אני מרגישה מחוייבת יותר מתמיד לציבור האנשים הגאה בזהותו כבעל דו"ג ורוצה לשתף בכך גם את מי שלא מבין את נפש האופנוען או מי שמחובר לעניין:




       







      תדמיינו את הרוח הנושבת בפנים בשילוב של אדנלין מטורף,







      את הרגשת החופש כשיוצאים לכביש ללא מכוניות,







      תחשבו על  האיש/האישה האהובים שלכם מלפניכם או מאחורכם (כמורכב/ת), חווים יחד את החוויה הזאת..







      תחשבו כמה נוח להחנות את האופנוע קרוב אליך כשאתה יושב בפאב, שומר על בבת עיניך..







      תחשבו איזה כייף לוותר על  המזגן שבמכונית מדי פעם, ולהתפלח בין עשרות מכוניות כשאתה ראשון בשיירה..







      ותחשבו כמה כסף אנחנו צריכים לשלם כדי שלכם יהיה מקום חניה פנוי !!!!







       




       




      דרג את התוכן:
        22 תגובות   יום חמישי, 16/10/08, 19:04

         

         

         

         


        ותמיד תזכרו להשקיע רק במה שאתם מביניםקריצה

        דרג את התוכן:
          10 תגובות   יום רביעי, 7/5/08, 15:29
          הפלוגה שלנו, פלוגת כפיר ביום הזיכרון הזה בני 47, כולנו בני אותו מחזור כולנו היינו נערים ביחד, למדנו בתיכון ביחד, התאמנו ביחד, לחמנו בלבנון ביחד, אהבנו ביחד. לאורך השנים אנחנו נפגשים מול המצבות של יוחי ומלמל שנפלו בלבנון. בהתחלה חיילים, אח"כ סטודנטים, נשואים, הורים, הורים לחיילים. כולנו חיינו 26 שנים בלי יוחי ומלמל, הם לא הורים אלא הותירו הורים. הם קפאו בזמן ונותרו צעירים עדיין ,בני 21.
          דרג את התוכן:

            פרופיל

            סוחר עיזים
            1. שלח הודעה
            2. אוף ליין
            3. אוף ליין

            תגיות