כותרות TheMarker >
    ';

    פיד RSS

    קלינגר רישוי עסקים והתרי בנייה

    הוצאת רישיון עסק,בקשות לשימוש חורג,היתרי בנייה ,זירוז הליכים בירוקרטיים,אדריכלות והנדסת מבנים.

    תכנים אחרונים

    0 תגובות   יום שני, 27/11/17, 09:19

    שירותים נוספים שקלינגר יכולה לסייע בהתמודדות עם מחלקת הפיקוח על הבניה :

     

    מחיקת הערת אזהרה בנושא צו הריסה מספרי המקרקעין

    ניתן לבטל הערת אזהרה בנושא צווי הריסה במקרים הבאים:

    • כאשר הוצא היתר בנייה אשר חופף במלואו את נשוא הצו.
    • כאשר הצו בוצע במלואו (נהרס).
    • כאשר צו ההריסה רשום על כל דיירי הבית המשותף ולמעשה הוא נוגע לאחת או יותר מהדירות, ניתן למחוק את ההערה לדייר/דיירים שאין להם נגיעה בצו המדובר.
    • כאשר מדובר בצו הריסה ישן עד 1970, כאשר הערה נרשמה על שם הבעלים- אשר אינם בעלי זכויות במקרקעין כיום-.
    • כאשר הצו נרשם בטעות על חלקה אחרת.

     

    הגשת בקשה למחיקת הערת אזהרה:

    לצורך בקשה למחיקת הערת אזהרה יש להגיש את המסמכים הבאים:

    לאחר קבלת המלצת מחלקת הפיקוח לביטול הערת אזהרה, תשלח תשובה למבקש והחומר יעבור להמשך טיפול במחלקה הפלילית, על מנת לקבל את המלצתם לביטול. 
    המלצת המחלקה הפלילית תובא בפני שופט אשר לו הסמכות לקבוע בנושא זה. לאחר קבלת החלטה, המחלקה הפלילית תעדכן את המבקש. ניתן ליצור קשר עם המחלקה הפלילית בפרטי הקשר המופיעים מטה. 

     

    אישור תשריט לרישום בית משותף או לתיקון צו בית משותף

    '' 
     

    ניתן לאשר תשריט בית משותף רק אם קיים היתר הבנייה. לכן, תנאי סף להגשת תשריט לאישור הוא הצגת היתר לבניין ישן והצגת טופס 4 או תעודת גמר לבניין חדש. 

     

     

     

    הנחיות לעריכת תשריט רישום בית משותף

    • יש להכין תשריט בהתאם להנחיות שבתדריך של משרד המשפטים, בהתאמה להיתר הבנייה. אי התאמה להיתר יש לסמן לפי כללי סימון החריגות (ראה בהמשך).
    • התצהיר בגוף התשריט ייערך בהתאם למהות (רישום של בית חדש או תיקון הצו של בית קיים)
    • כל עותק צריך להיות חתום בחתימה מקורית של עורך התשריט (לא יאושר העתק מצולם)
    • יש להקפיד על הצגת כל השטחים המשותפים כפי שאושרו בתקנה 27
    • שטחי זיקת הנאה יש לסמן גרפית בליווי תיאור מילולי  בהתאם לתשריט הרישום של שטר הזיקה בפנקס הזכויות
    • תיאור יחידת הרישום (חלקת משנה) בטבלה יהיה לפי השימוש בפועל נכון ליום עריכת התשריט (בהתאם להנחיות משרד המשפטים: דירה, מחסן, אולם, חנות, משרד)
    • יחידת רישום (חלקת משנה) תסומן בקו צבעוני רציף צמוד לדופן פנימי של קירות חיצוניים של הנכס
    • אם בעמודה המתארת את היחידה, בנוסף למילה "דירה" מופיע "מחסן" ו/או "מסתור כביסה" או פריט נוסף אחר (לדוגמא: "דירה ומחסן" או "דירה + מרפסת לא מקורה"), יסומנו אלה בתשריט בקו צבעוני היקפי בדומה לסימון היחידה
    • יש לוודא שכל יחידה הרשומה בעמודת ההצמדות (למשל: חניה, מחסן, שטח גג) תסומן בתשריט בצבע מלא, כל יחידה בצבע התואם את הדירה שאליה הוצמדה. בכל קטע המיועד להצמדה יש לסמן מידות האורך והרוחב. אם קיימת הצמדה למספר דירות יש לצבוע את ההצמדה בצבעי אותן הדירות, ולציינן בטבלת הצמידויות המשותפות.

    אין לכלול, בתוך מסגרת היחידה חריגות בנייה או תוספת ללא היתר ואין לחשב את שטחן במניין שטחי הבנייה. יש לסמן אותן בקו מקווקו + תיאור מילולי. יובהר בזאת כי אישור התשריט לא מתייחס לגודל שטחי היחידה (נושא זה הינו באחריות בלעדית של עורך התשריט).

     

    מידע משלים:

    תהליך העבודה

    את התשריט יש להגיש למחלקה בדואר, להניח בתיבה ייעודית באולם קבלת קהל אגפי או למרכז מידע פיקוח בפגישה מתואמת מראש, דרך המוקד הטלפוני.
    המפקח יבדוק האם התשריט מתאים להיתר הבנייה ולמצב הקיים בשטח (בבניינים חדשים רצוי להגיש את התשריט בסמוך ככל האפשר למועד קבלת טופס 4 לאכלוס, על מנת למנוע כפל ביקורות). לאחר מכן התשריט יועבר למרכז חו"ד לטאבו אשר יבדוק התאמתו למצב התכנוני התקף.

    אם אין חריגות ולא נדרש תיקון התשריט:

    • מרכז חו"ד לטאבו ייצור קשר עם המבקש ויבקש ממנו להמציא 2 העתקים נוספים של התשריט
    • התשריטים המאושרים יועברו לאישור וחתימת מהנדס העיר 

    אם יש חריגות בנייה ו/או נדרש תיקון התשריט:

    • יש לסמן את החריגות ע"ג התשריט לפי הכללים המתוארים מעלה
    • יש להמציא 3 העתקים מתוקנים של התשריט
    • מרכזי חו"ד לטאבו יערוך בקשה לרישום הערה בדבר אי התאמה להיתר לפי תקנה 29 לתקנות המקרקעין (ניהול ורישום), התשע"ב-2011
    • רשות הרישוי תדון ותחליט בבקשה
    • התשריטים המאושרים יחד עם בקשת רישום לפי תקנה 29 יועברו לאישור מהנדס העיר

    אישור סופי יהיה ב- 3 עותקים: אחד מהם למסירה ללשכת מפקחת בכירה על רישום מקרקעין, ואחד לעירייה.

     

    אישור הפיקוח לחיבור חשמל במבנה ישן

     

    על פי סעיף 157 לחוק התכנון והבנייה רשאית חברת החשמל לספק חשמל למבנה הבנוי בהיתר בלבד. 
    באשר למבנה הקיים מלפני תחולת החוק (דהיינו, בנוי לפני 1965) אך בידי הבעלים או רשויות אין היתר בנייה עבורו,

    ניתן לאשר התקנת מונה אחד בלבד.

     

    לצורך הוכחת מועד הקמת הבנייה יש להמציא אישור מבוסס פענוח צילומי אויר או מפה מאושרת מהמרכז למיפוי ישראל. להגשת הבקשה יש למלא טופס פניה ולצרף לו אישור הנ"ל, נסח טאבו עדכני- או אישור חברת עמידר, או אישור חיבור קודם מחברת חשמל (ישן). את הטפסים אפשר לשלוח למחלקת הפיקוח על הבנייה בפקס או בדוא''ל המופיע מטה. 

     

     

    בקשה לאישור היעדר תביעות

    בקשה לאישור היעדר תביעות  הינה בקשה לבירור הליכים משפטיים (במידה וישנם) בכתובת מסויימת, החל משנת 1994 ואילך. 
    לצורך הגשת בקשה יש  מלא את טופס הפנייה המופיע מטה, ולצרף נסח טאבו עדכני. 
    קלינגר היתרי בנייה, רישוי עסקים וייעוץ מוניציפאלי
     
    השירות בפריסה כלל ארצית
    טל': 03-6990132

    פקס: 6990134 - 03
    נייד- בן קלינגר 0523-888813
    www.klinger.co.il
    דרג את התוכן:
      0 תגובות   יום רביעי, 5/7/17, 01:43

      ת"א
      בית משפט השלום נתניה

      22941-01-14
      25/06/2017

      בפני השופטת:
      סמדר קולנדר-אברמוביץ

      - נגד - התובעים:
      1. אבלין קורלנד
      2. מישל הנרי קורלנד

      עו"ד חימי הנתבעים:
      1. עיריית נתניה
      2. הועדה המקומית לתכנון ובניה נתניה
      3. עו"ד גיי מרדכי נמן
      4. צד ג': עו"ד גיי מרדכי נמן

      עו"ד אמודאי
      עו"ד דה-הונד
      עו"ד אהוד שטיין פסק-דין

       

      1.מבוא:

      יום אחד גילו התובעים לתדהמתם כי דירת הגג אשר בבעלותם ובחזקתם משנת 1990 הידועה כגוש 8252 חלקה 84, תת חלקה 19 ברחוב סמילנסקי 52, בנתניה, בנויה שלא בהיתר. משכך הגישו תביעה כספית זו על סך 978,935 ₪ הן כנגד עירית נתניה והן כנגד הועדה המקומית. הנתבעות הגישו הודעת צד ג' כנגד עורך הדין שייצג התובעים בעסקת המכר לרכישת הדירה עו"ד גי מרדכי נמן. בהמשך צורף עו"ד ממן כנתבע נוסף.

       

       

       

       

      2.טענות התובעים:

      התובעים, קורלנד אבלין והמנוח מישל רכשו הזכויות הדירה בשנת 1990 מה"ה קריאף. (העתק הסכם המכר צורף כנספח ג' לכתב התביעה). עו"ד שייצגם בעיסקת הרכישה היה עו"ד גי מרדכי נמן. הדירה נרכשה ונרשמה בלשכת רישום המקרקעין ואף הועברו תשריטים בהם מופיעה הדירה. לאחר קבלת האישורים הנדרשים מעירית נתניה. בשנת 2010 ביקשו למכור הדירה ולרכוש דירה חדשה תחתיה. הרוכשים פנו לעירית נתניה ואז הוברר שהדירה כולה אינה כלולה בהיתר הבניה וכי נבנתה שלא בהיתר. בבדיקה שערכו התברר שהיתר הבניה המקורי מס' 10601 מיום 13.8.74 שבו אושרה התוכנית שניתן לחברה הקבלנית שבנתה את הבנין הינו להקמת בית משותף בין 8 קומות בלבד ל- 16 דירות. (היתר הבניה צורף כנספח ט' לכתב התביעה).

      דירת הגג מופיעה בקומה התשיעית עם מחיקה בכתב יד כאשר קיימת הערה בכתב ידו של האדריכל עורך הבקשה כי הדירה לביטול לפי החלטת הועדה. (המסמך הוגש כנספח י' לכתב התביעה).

      בהתאם לחוות הדעת שווי השוק של הדירה בהיתר הינו 1,800,000 ₪. הדירה נמכרה בסך של 1,200,000 ₪. עלות הכשרה הבניה כולל ההיטלים הינה כ – 600,000 ₪. עירית נתניה והועדה המקומית התרשלו כאשר לא עדכנו בתיק הבניה קיום הבניה שלא בהיתר, והנפיקו אישור העברה. כן לא מסרו מידע מהותי אודות הדירה. כן לא פעלו בכל הליך כנגד החברה הקבלנית.

       

      משכך הוגשה התביעה בסך 978,935 ₪ הכוללת נזק כמפורט לעיל, נזקי ריבית שנגרמו לתובעים וכן עוגמת נפש ושכ"ט המומחים.

       

      3.טענות הנתבעות :

      הנתבעות לא התרשלו כלל ועיקר. התובעים הם שהתרשלו כאשר לא עשו את הבדיקות הנדרשות בשנת 1990 כאשר רכשו הדירה.

      האישורים שהוציאה העיריה מאשרים שאין על הנכס חובות כספיים אולם הם אינם מהווים אישור בדבר התאמה להיתרים קיימים. הוגש כתב אישום כנגד הקבלן.

      לשכת רישום המקרקעין אינה כפופה וקשורה לנתבעות.

      באשר לנזק טענו הנתבעות שהנזק מופרז וכי התובעים לא פעלו בסבירות כדי להקטין נזקיהם.

       

      4.טענות הנתבע וצד ג' :

      התביעה התיישנה שכן ערך ההסכם לפני יותר מעשרים שנה.

      הוא ייצג את התובעים לצורך רכישת הדירה. ערך את כל הבדיקות הנדרשות ונקט בכל הפעולות הסבירות הנדרשות מעו"ד המייצג צדדים בהסכם לרכישת דירת יד שניה. הוא לא היה יכול לדעת בבדיקה סבירה שהדירה נבנתה שלא בהיתר בניה כדין.

      העיריה לא העלתה במהלך השנים כל טענה כנגד חוסר היתר בניה לדירה אלא מסרה האישורים לצורך רישום הנכס בלשכת רישום המקרקעין.

      העיריה לא רשמה כל הערת אזהרה בפנקס הבתים כי לדירה אין כל היתר בניה.

      העיריה יצרה מצג בפני הצדדים כאילו הדירה הינה בבנין שנבנה כדין ואוכלס כדין.

      העיריה הגישה כתב אישום כנגד הקבלן אולם לא עשתה דבר על מנת להרוס את הנכס.

      הנתבעות הן שהתרשלו ועל כן הן האחראיות לפנות התובעים על נזקיהם.

       

      5.מטעם התובעים הוגשה חוות דעת של השמאי מישל אלבז וחוות דעת מטע המומחה סלימאן עלי סלמן. מטעם הנתבעות הוגשה חוות דעת של המומחה חיים בן ארי. מטעם הנתבע וצד ג' הוגשה חוות דעת מטעם שי חזן.

       

      6.העובדות שאין שנויות במחלוקת הינן כדלקמן:

      הדירה נשוא התביעה ממוקמת בקומה התשיעית בבנין.

      היתר הבניה מיום 13.8.74 הינו לבנין מגורים בן 8 קומות. במפרט שצורף לבקשה להיתר קיים קו על הדירה בקומה התשיעית.

      הדירה נשוא תיק זה נבנתה שלא בהיתר בניה שכן החברה הקבלנית חרגה מהיתר הבניה שניתן לה. הדירה נרשמה בפנקס הבתים המשותפים בתת חלקה 19 עפ"י תשריטים שהועברו ללשכת רישום המקרקעיו (תשריט הבית המשותף צורף כנספח ז לכתב התביעה). בתיאור הדירה שעובר ללשכת רישום המקרקעין צוין :"דירה בקומה תשיעית בשטח רשום של 171.80 מ"ר עם 16/94 חלקים ברכוש המשותף".

      כנגד הקבלן , חברת פל דיור הוגש כתב אישום ע"י הועדה המקומית לתכנון והבניה נתניה בשנת 1975, בגין בנית קומה ללא היתר. כן ניתן צו הפסקה שיפוטי. ביום 1.11.76 ניתן גזר דין כנגד הנאשמת. (המסמכים צורפו לתצהיר הנתבעות).

      התובע נפטר, והתובענה המשיכה להתנהל ע"י התובעת.

       

      7.דיון והכרעה:

       

      טענת ההתיישנות :

      טוען הנתבע ראשית להתיישנות התביעה כנגדו שכן ייצג את התובעים לפני שנים רבות.

      מעדות התובעת עלה שהם גילו העובדה שלדירה אין היתר בניה כדין רק כאשר ביקשו למכור דירתם ולא קודם לכן. התובעת העידה שכאשר רכשו את הדירה לא עשו כל בדיקה בעיריה כאשר אותה תקופה כלל לא התגוררו בארץ אלא בצרפת. עורך הדין הוא שטיפל בענין וערך את הסכם המכר לרכישת הדירה. כאשר ביקשו למכור הדירה בשנת 2010, עורך הדין של הרוכשים העתידיים שביקשו לרכוש הדירה הוא שבדק ומסר להם עובדה זו. (ראה עמ' 22 שורות 8-9).

       

      מקבלת אני עדותם בענין זה. העובדה שלא התגוררו בארץ אותה תקופה מלמדת שלא היו מעורים כלל בהליך הרכישה של הבית והבדיקות הנדרשות ברשויות טרם הרכישה.

       

      לא הוכח בפני שהנתבע אשר ייצג אותם ברכישת הדירה בשנת 1990 העלה אז את האפשרות שלדירה אין היתר בניה כדין. כיצד יכלו התובעים לדעת שהדירה אותה רוכשים הינה בנויה שלא בהיתר אם הנתבע לא מסר להם זאת?

      משכך יש לחשב את מועד ההתיישנות מהרגע שנודע לתובעים אודות מצבה המשפטי והתכנוני של הדירה. הנתבע לא הוכיח שהתובעים ידעו קודם לכן על מצבה התכנוני של הדירה, ומשכך אין כל התיישנות בתביעתם.

       

       

       

       

      8.האם קיימת רשלנות של הנתבעים בכל הנוגע לתביעה זו?

      סעיף 35ל לפקודת הנזיקין קובע:

      "עשה אדם מעשה שאדם סביר ונבון לא היה עושה באותן נסיבות, או לא עשה מעשה שאדם סביר ונבון היה עושה באותן נסיבות, או שבמשלח יד פלוני לא השתמש במיומנות, או לא נקט מידת זהירות, שאדם סביר ונבון וכשיר לפעול באותו משלח יד היה משתמש או נוקט באותן נסיבותהרי זו התרשלות; ואם התרשל כאמור ביחס לאדם אחר, שלגביו יש לו באותן נסיבות חובה שלא לנהוג כפי שנהג, הרי זו רשלנות, והגורם ברשלנותו נזק לזולתו עושה עוולה."

       

      9.בכל הנוגע לנתבעות 1- 2:

       

      10.מהות האישור שניתן על ידי הנתבעות:

      תעודה מכח סעיף 234 מונפקת ע"י הנתבעות על מנת לאשר שעל הנכס אין כל חובות כספיים המגיעים לרשות המקומית מבעל הנכס במועד ההעברה. באישור מצוין שאינו מגיע במקום היתר לפי חוק התכנון והבניה. האישור על כן אינו מעיד כלל ועיקר שהדירה בנויה על פי היתר וכי אין בדירה חריגות בניה. האישור יוצא ממחלקת הגביה.

       

      11.מהמסמכים שהוצגו בפני עולה שכאשר גילתה נתבעת מס' 2 שנעשית בניה שלא כדין בבנין ברח' סמילנסקי בנתניה היא הגישה בקשה למתן צו הפסקה שיפוטי כנגד החברה שבנתה, חברת פל דיור בגין בנית בנין בן 8 קומות עם הגדלת אורך הבנין מעל למאושר והגדלת חדרים. (העתק הבקשה צורף כנספח כ' לתצהיר התובעת).

      ביום 2.3.76 ניתן הצו המורה להפסיק לאלתר את ביצוע העבודות.

      כן הגישה הנתבעת בקשה נוספת לצו הפסקה שיפוטי בגין בנית דירת גג ללא היתר.

      כן ניתן צו ביום 10.6.75 לפיו נאסר על החברה להמשיך לבצע העבודות.

       

      בהמשך הנתבעת ניהלה הליך משפטי כנגד החברה הקבלנית והגישה כתב אישום ביום 5.4.76 בגין ביצוע עבודות בסטיה מהיתר בניה. (העתק כתב האישום צורף כנספח כא לתצהיר התובעת).

      ביום 1.11.76 ניתן גזר דין לפיו על הנאשמת לשלם קנס.

      מאחר ואין מחלוקת שהדירה נבנתה אזי למעשה החברה הקבלנית ככל הנראה לא צייתה לצו הפסקה שניתן כנגדה. מדוע לא פעלה הנתבעת כנגד החברה הקבלנית אשר המשיכה לבנות ללא היתר ובניגוד לצו שניתן כנגדה?

      מדוע בכתב האישום לא פורט שהנאשמת אף הפרה צווים שיפוטיים שניתנו כנגדה?

      מטעם העיריה הוצג תצהיר עדות ראשית של מנהל מחלקת תמיכה אדמנסטרטיבית וסגן מנהל אגף רישוי ופיקוח במינהל ההנדסה אשר לא יכול היה ליתן תשובות בכל הנוגע לכתב האישום ו/או גזר הדין.

       

      מדוע כאשר בסופו של יום הורשעה החברה הקבלנית לא דאגה הנתבעת שניהלה ההליך מולה שנושא זה ייקבל ביטוי ויצוין בלשכת הרישום שלדירה אין כל היתר? מדוע לא דאגה הנתבעת שתרשם הערת אזהרה בלשכת רישום המקרקעין שתזהיר קונים פוטנציאלים?

      העיריה הינה גוף ציבורי וככזה עליה לנקוט בכללי הזהירות המצופים ממנה כאשר ניתן בידיה מנגנון פשוט של רישום הערת אזהרה אשר יכול להגן על קונים פוטנציאליים ואשר היה מממש את תוצאות ההליך שנוהל כנגד החברה הקבלנית.

       

      לא קיבלתי כל הסבר מספק מדוע נרשמה הדירה בלשכת רשום המקרקעין ללא כל הוראות ו/או אזהרה. אם היתה נרשמת הוראה מעין זו, סביר והגיוני הוא שלא היתה באה תביעה זו לעולם, שכן קונה סביר היה מגלה על נקלה שקיימת בעיתיות בדירה זו מבחינה רישומית. על אחת כמה וכמה על העיריה לדאוג לכך שתוצאות ההליך הפלילי יירשמו, על מנת שכל אדם יכול לראותן.

       

      12.בהתאם לסעיף 9 לתצהיר הנתבעות אזי בעת שנרשם הבנין בספרי רשם הבתים המשותפים התאפשר רישום בלשכת הרישום גם ללא חתימה של הועדה המקומית על הבקשה. בסעיף 11 לתצהיר מצוין שכיום הדרישה שונה ולפיה טרם רישום יש לקבל את אישור הועדה המקומית.

       

      הרשות המקומית אינה יכולה לפטור עצמה מהחובה כלפי הציבור להצגת מידע פשוט, כאשר מחד נוהגת הרשות כלפי הציבור שנים ארוכות כמי שרואה בנכס כתקין ומאידך ברשותה מידע הפוך המעיד שהנכס נבנה שלא היתר, וזאת כאשר ידוע לרשות במהלך השנים שחל שינוי לפיו קיימת חובה לאישור הרישום על ידי הועדה המקומית בטרם פניה ללשכת הרישום.

       

      13.לאור האמור לעיל סבורני שהנתבעות התרשלו ולא פעלו כפי שמצפים אנו מרשות ציבורית.

       

      14.האם קיימת רשלנות של הנתבע:

      הנתבע, עו"ד גי נמן הוא שייצג התובעים בעסקת רכישת הדירה.

      מעדות התובעת עלה שייצג בעיסקה הן את המוכרים והן את הקונים.

      עוד עלה מעדותה שהם התגוררו בצרפת אותה עת, הגיעו לארץ ורכשו הדירה וחזרו לגור בצרפת כאשר רק לאחר כשנה עלו לארץ והגיעו לגור בדירה. (ראה עמ' 12 שורות 12-15). היא אף העידה שלא ידעו כלל אותה את לקרוא בשפה העברית (ראה עמ' 14 שורות 22-23). והסתמכו על עו"ד נמן בכל דבר וענין:

      "ש. כתבת שאלמלא ניתן אישור העברת הזכויות מטעם העירייה לא היתה נרשמת הבעלות במקרקעין. הסבירי זאת.

      ת. לא ידענו את זה. אמרתי מקודם שכל הענין היה באחריות עו"ד נמן, לא ידענו כלום ואם צריך חוץ מטאבו עוד חתימה על משהו אחר. לא ידענו על היתר בניה. לא דיברנו על היתר בניה בזמן שקנינו. לא ידענו שקיים דבר כזה". (ראה עמ' 12-13, שורות 27-3).

       

      מעדותה התרשמתי שמאחר ולא ידעו את השפה העברית סמכו על עו"ד נמן שיבצע את כל הבדיקות, כן ידעו שבצרפת קימת לשכת רישום מקרקעין שם נרשמים מקרקעין וידעו שגם בארץ כאשר נכס נרשם בלשכת רישום המקרקעין אזי אין כל בעיה.

       

      בתצהירו פירט הנתבע ביצע את כל הבדיקות הנדרשות ונקט בכל הפעולות הסבירות הנדרשות לצורך רכישת דירה יד שניה.

       

      בבית המשפט העיד שלא בדק כלל את תיק הבניין. כן הודה שהיום היה נוהג אחרת (ראה עמ' 41 שורות 8-14).

       

      חובתו של עורך הדין היתה לבדוק את תיק הבנין, בו נמצאים נותנים רלוונטים על הנכס. ראה לענין זה ע"א 751/89 מוספור ואח' נ' שוחט ואח' פ"ד מו (4) 529 שם נקבע כי המומחיות המקצועית של עורך הדין צריכה לשמש אותו ואת לקוחו באיתור כל הטעון בדיקה.

       

      בהמשך העיד עו"ד נמן שהוא זה שהכין את שטר המכר (נספח ה' לתיק המוצגים של התובעת) שם כתב במפורש ש:

      "בכפוף להערת אזהרה מיום 16.2.76 לפיה אין באישור שניתן ע"י הועדה המחוזית כי החלקה אינה ניתנת לחלוקה כדי להכשיר בניה בלתי חוקית בבנין זה ראה מכתב הועדה המקומית לתכנון והבניה מחוז מרכז נת ש/64".

       

      כאשר נשאל האם בדק את האמור במכתב הוועדה, הודה שלא עשה כן וכי היום היה נוהג אחרת (ראה עמ' 41 שורות 19-29).

       

      לא ברור מדוע לא נדלקה נורה אדומה וזוהרת אצל הנתבע כאשר הוא כותב במפורש שקיים מכתב הועדה המקומית לתכנון והבניה באשר לבניה בלתי חוקית בבנין, אותו לא טרח כלל לראות, והנני רואה זאת בחומרה רבה. עלי לציין שהתרשמתי מעדות הנתבע שהבין שעשה טעות וכי היום לא היה נוהג כפי שנהג והיה בודק היטב המסמכים.

       

      15.האם יכול היה הנתבע להסתמך על אישור העיריה שניתן לפיו על הדירה לא רובצים כל חובות.

      האישור ניתן ממחלקת הגביה שבעיריה.

      סבורני שעל הנתבע כעורך דין המייצג קונים המבקשים לרכוש דירת גג לפנות ולברר אף בתיק הבנין המצוי בעיריה מהי הדירה הנמכרת, האם קיימות חריגות בניה לדירה ומה מצבה התכנוני, ובמיוחד לאור האמור בשטר המכר אשר נערך על ידו. הנתבע לא עשה כן.

       

      האם יש חובה מיוחדת על הנתבע אשר ייצג בעיסקה זו הן את המוכרים והן את הקונים, כאשר היה ידוע לו שהקונים אינם דוברי השפה ולמעשה לא מתגוררים כלל בארץ. סבורני שבמצב זה קמה לו חובה לברר היטב עם הקונים האם מבינים מה הם רוכשים ולעשות את כל הבדיקות הנדרשות, שכן הקונים וכך היה ברור לא יעשו כל בדיקה הן מן הטעם שאינם מתגוררים בארץ ולא ניתן לעשות בדיקות אלה מחו"ל והן מן הטעם שאינם בקיאים בחוקי המדינה, אלא יסתמכו על בדיקותיו הוא.

       

       

      בין הנתבע לתובעים קיימת אחריות מושגית ואף אחריות קונקרטית שכן התובעים כרוכשי הדירה אשר שכרו שירותי הנתבע הסתמכו על הנתבע אשר יבצע עבורם את כל הבדיקות הנדרשות טרם רכישת הדירה, וכאשר לא עשה כן, התרשל כלפי התובעים.

       

      16.רשלנות תורמת?

      בסיכומיו טוען הנתבע לאשם תורם של התובעת. עם זאת עיון בטענות מעלה שהנתבע טוען שהיה על התובעת להקטין נזקיה, נושא הנזק יבחן בהמשך ולא טוען לרשלנות תורמת, מה גם שהוברר שהתובעת ובעלה המנוח לא היו תושבי המדינה ורכשו הדירה כאשר התגוררו בצרפת, כאשר הסתמכו על עורך הדין אשר סברו שמייצגם נאמנה.

       

      17.בחלוקת האחריות בין הצדדים רואה אני את הנתבעים כאחראים גם יחד לנזק התובעת. הנתבע מס' 3 אחראי ל-75% מקרות הנזק והנתבעים 1 ו-2 ל-25% לאור נסיבותיו המיוחדות של תיק זה ובשונה מתיק קודם שהתנהל בפני במסגרת ת.א. 49897-03-11 אשר שם נקבעה למעשה חלוקת אחריות כמעט שווה בין כל אחד מעורכי הדין לבין העיריה. כאן בשונה ממקרה זה היתה רשומה הערה אשר ממנה היה על עורך הדין להבין שיכול וקיימת בעיה, ולכל הפחות לפנות לתיק הבנין. אם היה עושה זאת היה מגלה על נקלה שלדירה אין כל היתר בניה כדין.

       

      18.הנזק : מהו הנזק שנגרם לתובעים:

      התובעים טענו שמכרו דירתם בהפרש של 600,000 ₪ לאור מצבה התכנוני של הדירה.

      בבית המשפט העידה התובעת שכאשר הבינו שלדירה אין היתר בניה כדין הציעו אותה למכירה , ולבסוף נמכרה למשפחת ארביב בסך של 1,200,000 ש"ח. לטענתה הם הציעו אותה בסכום גבוה יותר אותם משפחת ארביב הסכימה לשלם סכום זה בלבד (ראה עמ' 22 שורות 17-20).

      לא הוגש כל תצהיר מטעם משפחת ארביב שיחזק טענת התובעת שכך היה.

      כן הדירה נמכרה למשפחת ארביב ביום 14.10.10, (העתק ההסכם צורף כנספח ו' לתצהיר התובעת), יותר מחצי שנה קודם למועד שהיה על התובעת לשלם לקבלן את יתרת התמורה ולקבל החזקה בדירה החדשה. מדוע הזדרזו לעשות כן?

      מעדות התובעת עלה שכאשר הבינו שקיימת בעיה עם הדירה, ביקשו למכרה בהקדם האפשרי, עם זאת היה מקום שינסו למכור הדירה בפרק זמן ארוך יותר כאשר אולי יגיע קונה שיסכים לרכוש הדירה במחיר גבוה יותר, ולא יזדרזו למכרה כפי שאכן עשו.

       

       

      האם מגיע לתובעת סכום זה? לאור האמור לעיל ומאחר ולא הוצגה כל ראיה לכך שאכן המחיר בו נמכרה הדירה משקף את מצבה התכנוני איני סבורה שניתן לפסוק סכום זה. עם זאת ברור הוא שנגרם לתובעת נזק כאשר ביקשה למכור דירתה שהינה ללא היתר, כפי שיפורט להלן.

       

      19.עלות הוצאת היתר בניה לדירה:

      מומחי הצדדים הגישו חוות דעת באשר לעלויות הוצאת היתר בניה לדירה:

      בהתאם לחוות דעת השמאי אלבז מטעם התובעים שווי השוק של הדירה הינו 1,800,000 ₪. עוד קבע שעלות הוצאת היתר בניה לדירה הינה סך של 149,000 ₪. הוצאות לחיזוק הבנין הינן בין סך של 70,000 ₪ ל- 150,000 ₪ והיטל השבחה הינו בגבולות שבין 300,000 350,000₪. סה"כ קבע עלות הכשרת הדירה בין 520,000- 650,000 ₪.

       

      חוות דעת מומחה הנתבעים השמאי חיים בן ארי קבעה ששווי הדירה הינו בגבולות 1,700,000 . עוד נקבע שניתן להכשיר כיום את רישוי הדירה כאשר צמודות לה שתי חניות ובגין בנייתה שולמו לעירייה כל המיסים וההיטלים המומחה העריך את עלויות ההכשרה בסך של 78,000 ₪.

       

      חוות דעת מומחה צד ג' שי חזן קבעה ששווי הדירה עם היתרים הינו 1,800,000 ₪, כאשר יש לבצע הפחתה של 90,000 ₪ מאחר ולדירה אין היתר וזאת בהתאם לעלויות שנקבעו בחוות דעת השמאי אלבז ולהפחתה נוספת של 5% בשל חשיפה ארוכה של הנכס לצורך מכירתו.

       

      20.בבית המשפט לא הצליח להסביר השמאי אלבז מדוע יש לחייב בתשלום היטלי השבחה ומיסים כאשר הם שולמו בעבר והעיריה הצהירה במסגרת ההליך הפלילי ששולמו כל ההיטלים.

      כאשר הוצג בפניו כי חלק מהענישה בגזר הדין כפי שנקבעה היתה תשלום היטל השבחה הודה שיכול והוועדה היתה פוטרת מתשלום ההיטל. (ראה עמ' 30 שורות 12-15).

       

      מעדות השמאי בן ארי עלה באופן ברור שלא יתבקש תשלום של היטל השבחה שכן היטל כזה שולם. (ראה עמ' 35 שורות 19-25).

      גם השמאי חזן העיד בענין זה באופן דומה. (ראה עמ' 43 שורות 19-20)

      מכאן שאיני יכולה לקבל כלל האמור בחוות דעת השמאי אלבז בענין זה כאשר לא הוכח כלל ועיקר שבמקרה של תב"ע נקודתית כאשר שולמו כבר היטלים ומסים ידרש תשלום נוסף.

       

      גם לענין תשלום בגין חניות לא הסביר השמאי אלבז מדוע יהיה צורך בחיוב בגין חניות כאשר לדירה יש שתי חניות.

      השמאי בן ארי הסביר שכאשר נערכת תב"ע נקודתית בודקים מה מצב החניות של הדירה ולא של הבנין באופן כללי, ועל כן אם לדירה יש מספיק חניות, כאשר זה המצב כאן- אין כל צורך בתשלום. (ראה עמ' 37 שורות 10-14).

      גם השמאי חזן העיד באופן דומה שגם במצב של תב"ע נקודתית בודקים ספיציפית לגבי הדירה האם יש לה מספיק חניות , כאשר לא בוחנים ומכשירים את כל חריגות הבניה אם קיימות חריגות נוספות בבנין, ועל כן לא יהיה כל חיוב בגין חניות. (ראה עמ' 44 שורות 9-11).

       

      בכל הנוגע לחיזוק הבנין הודה השמאי אלבז שאינו קונסטרוקטור ולמעשה לא הוצגה בפניו כל חוות דעת לכך שיהיה צורך בביצוע חיזוקים לבנין מלבד הסתמכותו על מכתב אדריכל צרפתי שזוהי העלות. (ראה עמ' 30 שורות 17-20).

      השמאי בן ארי הסביר שמאחר והבנין עומד כארבעים שנה ניתן להסיק שתוכנית הקונסטרוקציה היתה תקינה. (ראה עמ' 37 שורות 19-20). גם השמאי חזן העיד באופן דומה (ראה עמ' 43 שורות 29-32).

       

      אף באשר לשיפוץ מקלט קיים לא ברור מדוע נקבע על ידי השמאי אלבז עלות של 10,000 ₪ אשר לא הוכחה כלל ועיקר.

      השמאי בן ארי קבע עלות של 1,000 ₪ ועל כן יש לאמצה.

       

       

      מהאמור לעיל עולה שיש לאמץ את עלויות ההכשרה שהינם בגובה 78,000 ₪ כפי שפסק השמאי בן ארי ולקבוע שקונה פוטנציאלי שקנה את הנכס היה מפחית עלויות אלה ביודעו שיהיה עליו לשלמן על מנת להכשיר את הדירה.

       

      21.דחיית המכר:

      מומחי הנתבעים קבעו שמחיר הדירה הינו 1,800,000 ₪ כפי שקבע מומחה התובעת ומסכום זה יש להפחית 100,000 ₪ בגין דחיית מכר.

      עלי לציין שהשמאי חזן העיד בבית המשפט שבדיעבד מאחר ובשנת 2010 מחירי הדירות עלו אזי למעשה התובעת לא ניזוקה כלל ועיקר מהעיכוב במכירה, אולם לא ברור מדוע בחוות דעתו שנערכה בשנת 2016 ציין במפורש הפחתה של 90,000 ₪ בגין דחיית מכר. כן גם השמאי בן ארי הגיע לסך של 100,000 ₪ בגין דחיית המכר (ראה עמ' 36 שורה 17) .

      השמאי אלבז ערך חוות דעתו בחודש אוגוסט שנת 2010, טרם מכירת הדירה ועל כן התייחס לעלויות הכשרת הדירה. עם זאת יכול היה לתקן את חוות דעתו לאחר מכן ולציין מהו הסכום אשר לטענתו יש להפחית בגין דחיית המכר.

      לאור האמור לעיל סבורני שיש מקום לקבוע סך של 100,000 ₪ שהוא הנזק שנגרם לתובעת בגין דחיית המכר, כאשר יש לזכור שלא כל קונה ירצה לרכוש נכס ללא היתר בניה, למרות שהעיריה בגזר הדין לא ביקשה את הריסת הנכס.

       

      עלי לציין שבתיק אחר במסגרת ת.א. 49897-03-11 , שם לא נמכרה הדירה על ידי התובעים, שם התבקשו מלבד עלויות ההכשרה גם מקדם אי הוודאות באשר למכירה, אולם כאן מאחר ושמאי התובעת לא התייחס כלל לענין זה, איני סבורה שעלי לפנות לראיות אחרים למעט אלה שהוצגו בפני ואלו הן חוות דעת שמאי הנתבעים.

       

      מכאן שיש לאמץ את האמור בחוות דעת מטעם הנתבעים אשר לא נסתרו לפיהן הנזק שנגרם לתובעת בגין ראש נזק זה עומד בגובה 100,000 ₪.

       

      22.התובעים טענו עוד שכתוצאה ממכירת הדירה בהפסד נאלצו ליטול משכנתא בסך של 850,000 ₪. בהתאם לחוות דעת חשבונאית שהגישו ע"י סלמאן עלי סלמאן אזי הנזק שנגרם להם בגין הפסד ריבית הינו סך של 200,232 ₪.

      לטענת התובעת הם נאלצו לקחת משכנתא בסכום זה שכן הסכום נשא הצמדה בשל העובדה שלא מכרו דירתם במועד ועל כן למעשה שילמו סכום גבוה יותר לקבלן. (ראה עמ' 21 שורות 23-24).

       

      לא הוצגו כל ראיות לכך שאכן שילמו בסופו של יום לקבלן סכומים גבוהים יותר מאלה שהתחייבו בהתאם להסכם הכל מאחר לא מכרו דירתם במועד. משכך היה על המומחה לערוך החישוב לפי הסכום בו ניזוקה התובעת, סך של 600,000 ₪.

       

      כן אין מחלוקת שההלוואה נלקחה כחצי שנה לפני שהיה על התובעים לשלם לקבלן שכן לקחו המשכנתא ביום 30.11.2010והדירה נמסרה להם ביום 16.8.11 ואז שילמו את יתרת התמורה. מדוע לקחו התובעים הלוואה זמן כה רב טרם שנדרשו לשלם לקבלן?

      מדוע יש להשית תקופה זו על כתפי הנתבעים?

       

      עוד כעולה מעדות התובעת הם לא השקיעו הכסף שנלקח כהלוואה (ראה עמ' 21 שורות 1-10). האם אין מקום לחישוב ריבית שניתן היה לקבל עבור השקעת סכום כה נכבד זה במשך תקופה כה ארוכה ולהפחיתה מהסכום שטוענת התובעת כנזק?

       

      מומחה הנתבעות השמאי בן ארי קבע שהנזק שנגרם לתובעים עלפי חוות דעת סלמאן הינו בין 5,578 ₪ לסך של 7151 ₪ בגין הפסד ריבית מנטילת ההלוואה, וכן סך שנע בין 12,796 ₪ לסך של 16,405 ₪ בגין ריבית עתידית על ההלוואה.

       

      אכן מומחה הנתבעות אינו חשבונאי, אולם כאמור לעיל לא ניתן לקבל את האמור בחוות דעת המומחה סלמאן, כאשר יש לזכור שקבעתי שההפסד שנגרם לתובעים הינו 100,000 ₪ בגין דחיית המכר. משכך יש לקבל האמור בחוו"ד השמאי בן ארי לפיה הנזק הינו בגובה של 16,405 ₪ וכן סך של 7,151 ₪ בלבד.

      בכל הנוגע לעלויות להסדרת ההיתר, לא ברור מדוע יש להשית על כתפי הנתבעים עלויות ריבית עתידית על ההלוואה כאשר לא תילקח על ידם ולא הוכח שקונה פוטציאלי היה לוקח בסכום זה הלוואה.

       

       

      23.עוד טענו התובעים לעוגמת נפש שנגרמה להם. אין ספק שהידיעה שהדירה בנויה ללא היתר כדין הכתה בתובעים וגרמה להם לעוגמת נפש רבה. התובעים סברו שרכשו דירה הבנויה בהיתר וגילו לתדהמתם שאין זה כך.

       

      בנסיבות הענין סבורני שיש להעמיד הסכום בגובה 50,000 ₪.

       

      24.סוף דבר – הסכום הכולל שיש לשלם לתובעת הינו סך של 251,510 ₪.

      סכום זה ישולם כך שהנתבעות 1 ו-2 ישלמו סך של 62877₪ והנתבע מס' 3 ישלם סך של 188,632₪.

      עוד ישלמו הנתבעים באותו היחס שנקבע לעיל אגרת בית המשפט כפי ששולמה על ידי התובעת, שכ"ט מומחי התובעת במלואם, ושכ"ט עו"ד בגובה 30,000 ₪.

       

       

       

      ניתן היום, א' תמוז תשע"ז, 25 יוני 2017, בהעדר הצדדים.

       

      Picture 1

        

      דרג את התוכן:
        0 תגובות   יום שישי , 16/10/15, 07:07
         

        טיפול בעבירות בנייה

         
         
              

        ''עבירות על חוק התכנון והבנייה הן עבירות חמורות שעשויות להוביל לסנקציות קשות כנגד העבריין. משרד קלינגר היתרי בנייה, רישוי עסקים וייעוץ מוניציפאלי מתמחה בטיפול בעבירות אלו ומעסיק משפטנים, אדריכלים ומהנדסים שיוכלו לסייע לך להתמודד מול המערכת.

         

         

         

         

        נתפסת בעבירת בניה? הפתרון בהישג יד. צור קשר ונשמח לעזור לך לצאת מזה…

          " אם ביצעתם עבירת בנייה כלשהי, יכול מאוד להיות שתוכלו להכשיר אותה בדיעבד. באמצעות טיפול מקיף במספר חזיתות נשיג עבורכם את האישורים שיאפשרו לכם להמנע מצווי הריסה, קנסות ואפילו רישום פלילי".

         

        • התמצאות מלאה בסבך החוקים והתקנות מאפשרת לנו למצוא פתרונות גם לבעיות מורכבות.
        • ההיכרות שלנו עם המערכת ועם האנשים שממנה היא מורכבת מאפשרת לנו לספק לך פתרונות מהירים ולזרז את ההליך הבירוקרטי.
        • שירות אישי, מקצועי ומהיר – עד לפתרון הבעיה.

         

         

        המשרד מתמחה בטיפול בתיקים הקשורים לחריגות בנייה, בנייה ללא היתר, שימוש חורג ללא היתר, פיצול דירות ועוד…

         

        לשיחת יעוץ ראשונית ללא תשלום וללא שום התחייבות מצדכם,


        צרו עמנו קשר לטלפון ''03-6990132  

         

              
           
         
        קלינגר היתרי בנייה, רישוי עסקים וייעוץ מוניציפאלי
         
        השירות בפריסה כלל ארצית
        טל': ''03-6990132 

        פקס: 6990134 - 03
        נייד- בן קלינגר 0523-888813
        www.klinger.co.il
         
         
         
         
        ''
         
         
         
         
         
         
         
         

        דרג את התוכן:
          0 תגובות   יום שני, 13/7/15, 23:19

           

          מהי עבירת בנייה? "עבירת בנייה יכולה להתבצע בשני מישורים" אומר  בן קלינגר ממשרד "קלינגר" היתרי בנייה, רישוי עסקים וייעוץ מוניציפאלי. א. ביצוע עבודה בפועל, בין ללא היתר כלל ובין בניגוד להיתר. ב. שימוש במבנה בניגוד לייעודו, או שימוש כלשהו במבנה שנבנה ללא היתר בנייה. חוק התכנון והבנייה מסביר בפרוש איזו בנייה דורשת היתר וניתן להכליל זאת כי כל בנייה דורשת היתר בנייה למעט הבנייה הנכללת ב"רפורמת הפרגולות" שעברה לאחרונה המאפשרת לבצע עבודות בפטור מהיתר כגון: פרגולות, גדרות, מחסומי חניה, שערים, מזגנים, דודי שמש, מחסנים מחומרים קלים, , סגירות חורף לבתי אוכל ועוד כמו כן הרפורמה כוללת קיצור משמעותי להליך אישורי בנייה עבור ממ"ד וסגירת מרפסת וכד'.

           

          כיצד העבירה נחשפת ?

          "רוב הבנייה הבלתי חוקית מתגלית ע"י הלשנות של שכנים או אנשים בסביבה שהבנייה מפריעה להם." אומר קלינגר "החלק הנוסף מתגלה ע"י פקחי הרשויות היוצאים לשטח. כיום ישנם אמצעי זיהוי ממוחשבים ומתקדמים העיקרי שבהם מיושם היום ברשויות שונות ובהן עיריית תל אביב אשר משתמשת בצילומי לווין שגרתיים המשווים בין תוכנית ההיתר לבין צילום אויר .

           הצילום מאפשר לוודא אלו מבנים נוספו במהלך התקופה והאם בין המבנים החדשים ישנם מבנים ללא היתר בנייה. עיריית תל אביב מצלמת פעמיים בחודש צילומי אויר ויש להם מומחים המפענחים חריגות ושינויים בבנייה. במידה והם מזהים שינוי בלתי מזוהה הם בודקים מיד בתכנית ההיתרים העירונית האם קיים היתר בנייה או שמא הדבר נעשה ללא היתר וכמובן אוכפים כחוק. חשוב להבין במאמר מוסגר כי לרשויות המקומיות שווה לפקח על בנייה ללא היתר כמו כל אכיפה עירונית הקנסות מעשירות את קופת העירייה.

          נתפסתם במהלך בנייה בלתי חוקית? סביר להניח שיונח בפניכם צו הריסה מנהלי שידרוש מכם להביא דחפורי הריסה."צו הריסה מנהלי הוא צו ההריסה המקובל שניתן להריסת מבנים בלתי חוקיים" מבהיר קלינגר "הצו מונפק ע"י הרשות המקומית והיא הסמכות המפקחת והאחראית על ההריסה. צו הריסה מנהלי מוגש בידי מהנדס הוועדה המקומית לתכנון ובנייה המציין כי לפי ידיעתו הוקם הבניין ללא היתר בנייה או בחריגה מהיתר בנייה לא יותר מ60 יום מסיום מאז הסתיים תהליך הבנייה. וכי ביום הגשת התצהיר הבניין לא מאוכלס או שהוא מאוכלס תקופה שאינה עולה על שלושים יום.

           על הבונה מוטלת החובה למלא אחר הצו ולהרוס את הבנייה ללא התערבות בית המשפט, בנסיבות מיוחדות יכול הבונה לגשת לבית המשפט ולבקש ארכה לביצוע ההריסות  אך מניסיוננו מאד קשה להתגונן מול צו ההריסה המנהלי ויש למלא אחר פקודתו תוך 30 יום מרגע הוצאת הצו. הרשויות ובתי המשפט הגבירו את האכיפה  בנושא יישום הצו ,אם בעבר היה ניתן לרסן את הענישה היום בתי המשפט כמעט לא מאפשרים ארכות זמן כדי לבטל את צווי ההריסה.

          קיבלתם צו הריסה מנהלי? ככל שתמהר לפעול כנגדו כך גדלים הסיכויים שתוכל לבטלו. למרות שמדובר בענישה מנהלתית, בתי-המשפט מגבילים לעיתים את הרשויות המקומיות..בית-המשפט לעניינים מקומיים מוסמך לבטל צו הריסה מינהלי  רק אם נפלו בו "פגמים חמורים" שיש בהם כדי להביא להצהרה על בטלות הצו מעיקרו. באחד מפסקי הדין שדן באפשרות זו של ביטול צו הריסה מנהלי ע"י בית המשפט נסחו השופטים כי: "יש להיזהר שלא לשים את הסמכות להוציא צו הריסה מינהלי באופן שישבש את האפשרות להילחם בבנייה הבלתי חוקית". צווי הריסה מינהליים, שאין עילה לביטולם, יעוכבו רק במקרים חריגים.

          בבית-המשפט העליון נפסק בעבר  כי עילות הביקורת השיפוטית של בית-המשפט על צו הריסה מינהלי הן שתיים בלבד - אלו שנקבעו במפורש בחוק מורות כי "לא יבטל ולא יתלה בית המשפט צו הריסה מינהלי אלא אם הוכח לו שהבניה שבגללה ניתן הצו בוועדה ניתן  כדין או שביצוע הצו אינו דרוש לשם מניעת עובדה מוגמרת" ויוצאי דופן, כמו למשל כאשר היתר הבנייה נמצא בהישג יד.

          כאשר מוגש נגד הבונה כתב אישום , הבונה מוזמן לשימוע ע"י הוועדה המחוזית לתכנון ובנייה שם נחקר אודות הבנייה הבלתי חוקית שביצע  לאחריו ניצבת ההחלטה בפני המחלקה המשפטית של הפיקוח על הבנייה האם להגיש נגדו כתב אישום בבית המשפט ברוב המקרים יש להם מספיק ראיות להשלמת כתב אישום המבקש מבית המשפט צווי הריסה.

          לעומת צו הריסה מנהלי קל יותר להתמודד או לכל הפחות לעכב צו הריסה שיפוטי כיון שכל התהליך נעשה בבית המשפט בעזרת עורכי דין וסנגורים והשופטים מאזינים לגרסת שני הצדדים. האם לבונה החורג יש סיכוי גדול יותר לקבל היתר בנייה בדיעבד על הבנייה הבלתי חוקית? זה תלוי בשופט אבל אין ספק שהביצוע של ההריסה עשוי לארוך זמן רב יותר יש תיקים של צווי הריסה אלו שנמשכים לאורך שנים "

          כיצד מתבצעת ההריסה בפועל?

          בדרך כלל ההריסה מתבקשת ע"י הלקוח ע"י זה שבנה וזה שאחראי יש מקרים שהעירייה הורסת על חשבונה ומחייבת את מבצע ההריסה ומן הסתם העירייה הורסת בפחות עדינות ממה שהורס בעל הבנייה. יש מקרים בהם העירייה מגיעה להסדר להרוס ללא חיוב אבל זה נדיר ולא קורה הרבה".

          היתר בנייה בדיעבד וחוק ההתיישנות :

          קבלת היתר בנייה בדיעבד היא קבלת היתר בנייה על מבנה שנבנה שלא כחוק במסגרת מאמצי הבונה להכשיר את הבנייה שלו. תהליך בקשת היתר מאד דומה  לקבלת היתר בנייה באופן כללי מגישים בקשה לתיק מידע מקדמי בודקים את הזכויות במידה ותיק המידע הוא חיובי זאת אומרת יש אפשרות לבנות את המבוקש  , מגישים בקשה להיתר בנייה וממתינים לקבל האישור של הוועדה המקומית לאחר עמידה בתנאי ההחלטה  .

          האם אין בהענקת היתר בנייה בדיעבד ניגוד עניינים של הוועדה המקומית  כלפי אדם שפעל בניגוד לחוק?

          "אין ספק שלא אחת נמתחה ביקורת קשה על רשויות מקומיות בגין הכשרת בנייה בלתי חוקית אך עדין עם הענקת ההיתר בדיעבד אין לשכוח כי הבונה אינו נפתר מהקנסות הכספיים שיוטלו עליו על עבירות בנייה ללא היתר וגם תשלומים על היטלי השבחה    הסכום הסופי יכול להגיע  למאות אלפי שקלים רק בגין הקנסות. עם זאת תהיה הקלה בעונש שתחסוך לו את ההריסה עם קבלת הרישיון או שתהיה הריסה חלקית. עדין לא משתלם כלל לבנות ללא היתר. במקרים רבים יכול להיות שתהיה איזו הקלה בעונש יחסוך לו את ההריסה אולי תהיה לו הריסה חלקית , אבל לא כדאי לבנות ללא היתר .

           חוק ההתיישנות

          חוק התיישנות קיים על הבנייה בפועל. טכנית לא תמיד ניתן להחזיר לקדמותו מבנה שנבנה לפני שנים וחולק אבל עם זאת השימוש במבנה ללא היתר היא עבירה מתמשכת אשר מוטל עליה קנס.  אפשר להורות על הפסקת שימוש במבנה. מצד שני אם ירצה להוציא היתר או למכור את הדירה ביום מן הימים יכול להיות שיוכל להכשיר בדיעבד את עבירות הבנייה ולהחזיר את המצב לקדמותו או לקבל היתר בנייה.

          בתחום התכנון והבנייה יש מבנים הקיימים על תילם ועומדים על עומדם ללא הפרעה עשרות שנים, כך שכבר חלה התיישנות לגבי הבנייה ללא היתר, ככל שעולה החשד שמדובר בבנייה ללא היתר. במצב זה, המדינה צריכה להוכיח עבירת בנייה (בניית ללא היתר או בניגוד להיתר), ועולה השאלה, לו היו בידיה ההוכחות הנדרשות, מדוע נמנעה מלהגיש כתב תביעה במשך שנים רבות? שמא לא מדובר כלל בביצוע בנייה ללא היתר, ויתירה מכך, שמא מדובר בבנייה שהיא חוקית? כשמגיעים לרמה כזו של בדיקה ושאלה, נטל ההוכחה עדיין לא עובר אל הנאשם, אלא נותר על המדינה ( סדר דין פלילי ), שצריכה להוכיח כי נעברה עבירה, וצריכה להסביר הסבר המניח את הדעת מדוע נאלמה דום ונמנעה מפעולה זמן כה רב, – ואולי שאלה נוספת, מדוע נגבו במהלך השנים מסים והיטלים שונים, ונעשו פעולות אחרות המוכיחות כי המדינה ידעה על קיומו של המבנה – אם אכן מדובר במבנה בלתי חוקי. באין הוכחה לקיומה של עבירת בנייה, ספק רב אם יש הוכחה לכך שהמבנה בו מדובר הוא ללא היתר, וכהמשך הנובע מכך, ניצב סימן שאלה מהותי על הטענה האם חל במקרה זה שימוש בניגוד לייעוד. בעניין זה יש לקחת בחשבון את המעמד הבלתי שווה שבין הוועדה המקומית (או המחוזית) לתכנון ולבנייה או רשות הרישוי - מצד אחד, לבין האזרח הנאשם מצד שני. בעוד שהוועדה היא בעלת ידע מקצועי בתכנון, האזרח נעדר ידע כזה.

          בעוד שבידי הוועדה משרדים וארכיון לשמירת תיקי בנייה, לאזרח אין אמצעים אלו והוא גם אינו חייב על פי הדין לשמור את מסמכי ההיתר, או להעבירם מדור דור או ממוכר לקונה, אף כי רצוי שיעשה כן. וכאשר נשמטת הקרקע בנושא העבירה הראשונה, בנייה ללא היתר, הרי אם המשמעות היא שלא הוכח כי הבניין הוא ללא היתר – אין שום ראיה בדבר שימוש שלא כדין.

           

           
          קלינגר היתרי בנייה, רישוי עסקים וייעוץ מוניציפאלי
           

          השירות בפריסה כלל ארצית
          טל': 03-6990132

          פקס: 6990134 - 03
          נייד- בן קלינגר 0523-888813
          www.klinger.co.il

          דרג את התוכן:
            0 תגובות   יום שני, 11/5/15, 09:17

            טיפול בבעיות הנובעות מבנייה ללא היתר

             
             






            אנו מטפלים בבקשות להכשרת חריגת בנייה וקבלת היתרים בדיעבד.

            עבירת בנייה כעבירה פלילית

            בנייה ללא היתר

            שימוש לא לפי היתר בנייה

            הגנה מן הצדק

             


            עבירת בנייה יכולה להתבצע בשני מישורים:

            א. ביצוע עבודה בפועל, בין ללא היתר כלל ובין בניגוד להיתר.

            ב. שימוש במבנה בניגוד לייעודו, או שימוש כלשהו במבנה שנבנה ללא היתר בנייה.

            ראה בעניין זה את סעיף 145 (א) לחוק התכנון והבנייה תשכ''ה – 1965, (להלן גם: ''החוק''), הקובע לאמור:

            לא יעשה אדם אחד מאלה ולא יתחיל לעשותו, אלא לאחר שנתנה לו הוועדה המקומית או רשות הרישוי המקומית, לפי העניין, היתר לכך ולא יעשה אותו אלא בהתאם לתנאי ההיתר: .....
            (1) .......
            (2) .......
            (3)כל עבודה אחרת בקרקע ובבניין וכל שימוש בהם שנקבעו בתקנות כעבודה או כשימוש הטעונים היתר כדי להבטיח ביצוע כל תוכנית.

            לפי פרק י' לחוק, עבירות בנייה הן עבירות פליליות הגוררות עונשי קנסות ומאסרים כמפורט שם; יש להתייחס לעבירת בנייה כעבירה פלילית לכל דבר ועניין, וזאת, גם בהקשר של רמת ההוכחה הנדרשת על מנת להוכיח את קיומה של העבירה.

            לפי סעיף 184 לחוק סדר הדין הפלילי (נוסח משולב) תשמ''ב – 1982, יש לבית המשפט סמכות להרשיע נאשם בעבירה שאשמתו נתגלתה מן העובדות שהוכחו לפיו, אף אם עובדות אלה לא נטענו בכתב האישום, ובלבד שניתנה לנאשם הזדמנות סבירה להתגונן. לפיכך, אי דיוק בכתב האישום לגבי פרטי האשמה לא תמיד יועיל לנאשם, ויש ובית המשפט ירשיע את עבריין הבנייה לפי ראיות שהצטברו והוכחו בתיק גם כאשר לא נכללו במפורש בכתב האישום.

            מצד שני, תידרש הוכחת קיומה של העבירה הפלילית וגילויה בפני בית המשפט ע''י עובדות שיוכחו בפניו, להבדיל מהערכות, השערות, סברות, הנחות.

            רמת ההוכחה הנדרשת במקרה של עבירת בנייה היא רמת הוכחה כנדרש במקרה של עבירה פלילית. ראה בעניין זה את פסק דינה של השופטת א' חיות, בית המשפט העליון רע”פ 252/04 רון שדות ופודי שיווק (1997) בע”מ נ' הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה לודים, מיום כ' סיוון תשס”ד (9 ליוני 2004) כדלקמן:

            בית המשפט המחוזי (כבוד השופטים: ד' ברלינר, ז' המר, י' שיצר), קיבל את טענת המבקשים לגבי אי הגשתן של תוכניות המתאר, וקבע כי משאלה לא הוגשו לא יכול היה בית משפט השלום לקבוע שהשימוש שנעשה במקרקעין מהווה חריגה מהן. בית המשפט המחוזי אף קיבל את טענת המבקשים כי השימוש לצורכי משרדים שיוחס להם לא הוכח במידת הוודאות הנדרשת במשפט פלילי.

            במאמר מוסגר יובהר כי במקרה של זיכוי בדין פלילי, אין הזיכוי מהווה הוכחה לכך שלא נעברה עבירה אלא רק שלא הוכח כי העבירה נעברה. אפשר שהוועדה המקומית לתכנון ולבנייה משוכנעת ומשכנעת כי המבנה הוקם ללא היתר, אולם אין לה ראיות פוזיטיביות נגד הנאשם, שיוצא במקרה כזה זכאי בדין, מבלי להסיק כי יש היתר למבנה בו מדובר.


            בתחום התכנון והבנייה יש מבנים הקיימים על תילם ועומדים על עומדם ללא הפרעה עשרות שנים, כך שכבר חלה התיישנות לגבי הבנייה ללא היתר, ככל שעולה החשד שמדובר בבנייה ללא היתר. במצב זה, המדינה צריכה להוכיח עבירת בנייה (בניית ללא היתר או בניגוד להיתר), ועולה השאלה, לו היו בידיה ההוכחות הנדרשות, מדוע נמנעה מלהגיש כתב תביעה במשך שנים רבות? שמא לא מדובר כלל בביצוע בנייה ללא היתר, ויתירה מכך, שמא מדובר בבנייה שהיא חוקית? כשמגיעים לרמה כזו של בדיקה ושאלה, נטל ההוכחה עדיין לא עובר אל הנאשם, אלא נותר על המדינה, שצריכה להוכיח כי נעברה עבירה, וצריכה להסביר הסבר המניח את הדעת מדוע נאלמה דום ונמנעה מפעולה עונשית זמן כה רב, – ואולי שאלה נוספת, מדוע נגבו במהלך השנים מסים והיטלים שונים, ונעשו פעולות אחרות המוכיחות כי המדינה ידעה על קיומו של המבנה – אם אכן מדובר במבנה בלתי חוקי.

            באין הוכחה לקיומה של עבירת בנייה, ספק רב אם יש הוכחה לכך שהמבנה בו מדובר הוא ללא היתר, וכהמשך הנובע מכך, ניצב סימן שאלה מהותי על הטענה האם חל במקרה זה שימוש בניגוד לייעוד.

             

            בעניין זה יש לקחת בחשבון את המעמד הבלתי שווה שבין הוועדה המקומית (או המחוזית) לתכנון ולבנייה או רשות הרישוי - מצד אחד, לבין האזרח הנאשם מצד שני.
            בעוד שהוועדה היא בעלת ידע מקצועי בתכנון, האזרח נעדר ידע כזה.
            בעוד שבידי הוועדה משרדים וארכיון לשמירת תיקי בנייה, לאזרח אין אמצעים אלו והוא גם אינו חייב על פי הדין לשמור את מסמכי ההיתר, או להעבירם מדור דור או ממוכר לקונה, אף כי רצוי שיעשה כן.
            וכאשר נשמטת הקרקע בנושא העבירה הראשונה, בנייה ללא היתר, הרי אם המשמעות היא שלא הוכח כי הבניין הוא ללא היתר – אין שום ראיה בדבר שימוש שלא כדין.

            יש קשר בין הבנייה לבין השימוש, וראה פסק דינו של שופט השלום (חדרה) מסארווה מוחמד בת''פ (שלום חד') 3311/04 – ו.מח.לתכנון מחוז חיפה נ' מחאמיד חכאמאת, תק-של 2006 (3), 7479, 7481 (2006): להלן מובא ציטוט שאמנם קשור לאירוע הספציפי בו מדובר אך ניכרת בו נימה ביקורתית בעלת חשיבות רבה בתחום הרישוי והבנייה:

            נגד הבונה והבעלים מוגש כתב אישום, ובמהלך הדיון מבטלת התביעה כתב האישום כנגד
            הבעלים תוך כדי כן שהסתפקה בהצהרתו שלא יעמוד כנגד ביצוע צווים שיינתנו בעניין הבניה
            העבריינית;
            ביהמ''ש דן את הבונה, בעניינו - נאשם 2 וגוזר את דינו, ובין היתר מטיל עליו להרוס המבנה העבריין, ואוסר עליו שימוש במבנה.
            עבריין הבנייה, אינו מקיים צו ביהמ''ש, אינו הורס, וממשיך להשתמש במבנה לצרכיו;
            כתב אישום המוגש כנגד שני הנאשמים באי - קיום צו ההריסה, ואיסור השימוש מבוטל כנגד הבעלים של הקרקע/המגרש, התביעה מבקשת עתה לחייבו בדין בגין שימוש במקרקעין, היעלה על הדעת שביד אחת מבטלת האישום נגדו בהליך הראשון בגין שימוש במקרקעין, מבטלת האישום הנוכחי נגדו בגין אי - קיום צו הריסה ואיסור שימוש ומבקשת להרשיעו בשימוש בשל היותו בעלים משותף בחלק משטח החלקה?
            11. סבורני שהתנהלות כזאת מחייבת התייחסות ביהמ''ש ובימ''ש זה, כמי שעוסק בנושאי תכנון ובנייה רשאי להתריע על התנהלות שכזאת.
            מדי יום מוגשים אישומים בבנייה ושימוש במבנים שהוקמו ללא היתר בניה, ומשנמצא כי המבנה נבנה בידי אחר, או שנבנה לפני שנים, כך שחלה התיישנות על עבירת בנייה, או שהבעלים של הקרקע נמצא במעורבות מינורית או פסיבית בביצוע העבירה, אין ביהמ''ש מאפשר הרשעתו בדין של הבעלים, והתביעה מתקנת כתב האישום ומעמידה אותו על עבירת שימוש בלבד;
            12. סעיף 208 (5) לחוק התכנון והבניה, אינו מיועד לסבך נאשם מסוגו של הנאשם הראשון בעבירה על החוק;
            משבחרה המאשימה לחזור בה מהאישום בת.פ. 2210/01, כנגד הנאשם, הראשון, שגם אז היה הבעלים של המקרקעין לחזור בה מהאישום הראשון באישום הנוכחי, שגם אז צו איסור השימוש אינו מקוים בידי נאשם 2, אין זה ראוי וצודק להרשיעו בעבירה שאין לו כל חלק, למעט היותו בעלים משותף במקרקעין;
            13. התוצאה היא, שבהעדר שימוש בפועל במבנה שהוקם על המקרקעין נשוא כתב האישום, אני מזכה את הנאשם 1 מן העבירה המיוחסת לו בכתב האישום;...

            בנוסף, קיימים גם טעמים מן הצדק שראוי לתת עליהם את הדעת וראה פסק דינה של השופטת ד''ר מיכל אגמון-גונן מבית משפט השלום בירושלים – פסק דין הנשען על פסיקה נוספת וספרות מקצועית - ת''פ (שלום יר') 3531/00 – מדינת ישראל נ' אורה מושב עובדים להתישבות, תק-של 2005(4), 113 , 147 (2005).

            בע''פ (מחוזי ת''א) 3871/98, מנשה נ' מ''י (לא פורסם), קבע בית המשפט, בקבלו טענת הגנה מן הצדק, כי:
            ההגינות חוסמת את המועצה מלדבר בשני קולות. לא יעלה על הדעת כי זרוע אחת של המועצה תיקבע ותנסח הנחיות פינוי אשפה וקרטונים ואילו זרוע שחרת שלה תבקש מהרשעתו בפלילים של מי שפעל בהתאם להנחיות אותה המועצה עצמה ... ובל נשכח כי אנו מצויים בעידן החוקתי אשר בו כל רשות מרשויות השלטון כפי שקובע כל אחד מחוקי היסוד החדשים, ''חייבת לכבד את הזכויות שלפי חוק יסוד זה ... וכי חוק יסוד כבוד האדם וחירותו יצר מתחם חדש של הליך ראוי בתוך מערכת הצדק הפלילי. במתחם זה לא ניתן להפעיל מהלכי משפט במחיר גבוה מידי של פגיעה בפרט המעורב בהליך (הליך ראוי ועיכוב הליכים שיפוטי ב. אוקון ע. 265 שם, בעמ' 267).
            בהנחיות היועץ המשפטי לממשלה (הנחיות היעמ''ש 51.015, כרך ה', 1.7.91) נאמר לעניין זה:
            אחריות כבדה מוטלת על כל מי שבא להחליט על הגשת כתב אישום פלילי נגד אדם, ביחוד בעבירות בעלות אופי חמור.... יש אפילו זיכוי בדין אין בו כדי להיטיב נזק שנגרם מתוך אישום שלא היה יסוד לו. מכאן מתחייבת מידה יתרה של זהירות בטרם מגישים כתב אישום. בדיני נפשות עסקינן, והגם שכל נאשם מוחזק חף מכל עבירה, ואף יהיה לו 'יומו בבית המשפט' להתגונן בכל האשמה המיוחסת לו, אין להתעלם מכך שהליכי משפט דרכם להתמשך ולהסתעף, ויש עמם לא אחת עינוי דין ונפש. מצווים אנו לדקדק היטב בחומר הראיות וללבן ביסודיות את הבעיות הכרוכות בנושא האישום.
            כב' השופט א' גולדברג קבע בבג''צ 6781/96 חבר הכנסת אהוד אולמרט נ' היועץ המשפטי, פ''ד נ(4), 793, עמ' 807-808, כי הדברים האמורים בהנחיה זו:
            משקפים נכוחה את הגישה הראויה, ודאי שחייבים לעמוד לנגד עיניו של כל תובע לאחר חקיקת חוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו, כשהוא בא לשקול אם להעמיד אדם לדין.
            פרופ' רובינשטיין התייחס לכך גם הוא במאמרו (א' רובינשטיין, ''התביעה הכללית בשנת היובל למדינת ישראל ולהכרזה האוניברסלית על זכויות האדם'', עלי משפט א' (תש''ס) 17, 18):
            התביעה הכללית אינה בית משפט; היא המחליטה על העמדה לדין. זו אחריות כבדה ביותר - עניינה דיני נפשות. לחלק ניכר מן הבריות, מי שאינם שרויים תדיר בעולם הפשע, עצם ההחלטה על העמדה לדין, ולפני כן על חקירה, היא מכה קשה ולפעמים אנושה. היא מחייבת רגישות אנושית ויחס לזכויות אדם.
            מתוך עמידה על חירויות היסוד, עיקרון יסוד של ההליך הפלילי הנו שיש להעדיף תת-תביעה על עודף תביעה, זיכוי שווא על הרשעת שווא, העדפה של אי הפעלת ההליך הפלילי על הפעלת יתר. השופט ברק בב''ש 838/84 ליבני נ' מדינת ישראל, פ''ד לח (3) 729, 738 קבע:
            עדיף זיכויו של נאשם, שאת אשמתו אין להוכיח בשל הצורך לגלות ראיה שיש אינטרס ביטחוני שלא לגלותה, על-פני הרשעתו של נאשם, שאת חפותו אין להוכיח בשל הצורך שלא לגלות ראיה חסויה....הרשעת חף מפשע היא פגיעה כה חמורה ומכאיבה בסדריו של ההליך הפלילי, עד כי אין להרשותה בשום תנאי.
            בד''נ 12/81 שפירא נ' מדינת ישראל, פ''ד ל''ו (3) 645, הורשעו העותרים בבנייה ללא היתר אחר שהוברר כי ההיתרים שהוצאו להם על-ידי הוועדה המקומית לתכנון ובניה הוצאו תוך חריגה מסמכות, ולפיכך פגומים. הדיון נסב על השאלות האם מחמת הפגמים בטלים ההיתרים מעיקרם, האם אחריות העותרים היא מוחלטת והאם עומדת להם הגנה כלשהי. אשר לאבחנה החשובה שבין פסלות ההחלטה המנהלית לעומת ההשלכה שיש להחלטה זו על האחריות הפלילית אמר השופט ברק בעמ' 666:
            שונים לחלוטין השיקולים בכל הנוגע להליך הפלילי. זהו הליך אינדיוידואלי. במרכזו לא עומד מעשה המינהל אלא מעשה הנאשם. במסגרת זו ניתן לשקול את תום ליבו של האזרח, ואם המדיניות הפלילית הנקוטה על-ידי המחוקק היא שלא להטיל אחריות פלילית על נאשם תם לב - כפי שהדבר הוא אכן ברוב רובם של המקרים למעט מקרי האחריות המוחלטת - יבוא דבר זה לידי ביטוי הולם בתחום הפלילי.
            עוד ראו: ק' מן, ''זכות הטיעון והביקורת על שיקול-הדעת של התביעה בדבר העמדה לדין'', פלילים ה' (כרך 2, תשנ''ז), 189,191.

            לאור כל האמור לעיל, במקרה זה יש להעדיף את זכותם של הנאשמים למשפט הוגן. משלא ניתן להגשים את זכותם זו, יש מקום להורות על ביטול כתב האישום.

            ב. סעד חוקתי
            זכותו של אדם למשפט הוגן הוכרה, כאמור, כזכות חוקתית. מכאן עולה כמובן השאלה, מה זכותו של אדם אשר אחת מזכויות האדם שלו הופרה. זכות חוקתית מחייבת סעד חוקתי. לא די בהכרזה ובקביעה של זכויות אדם, יש להגן על אותן זכויות על דרך של מתן תרופות בשל הפרתן. ללא סעד, יוותרו הזכויות ריקות מתוכן ממשי.
            בשל חלק מההפרות ניתן ליתן סעדים מנהליים (מניעת המעשה ע''י פנייה לבג''ץ), ובאחרות סעדים אזרחיים (מכוח דיני הנזיקין). אולם תרופות אלו אינן עונות על מכלול המקרים. כך, למשל, בית המשפט העליון קבע כי ההתערבות בשיקולי היועץ המשפטי לממשלה בהעמדה לדין תהיה מצומצמת (ראו בהרחבה ספרה המקיף של ד''ר ד' ברק-ארז, עוולות חוקתיות (תל-אביב, תשנ''ד-‏1993), להלן: עוולות חוקתיות, בעמ' 41).

            חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, ממנו נגזרת הזכות להליך הוגן, אינו קובע מהן התרופות או הסעדים שינתנו למי שזכותו נפגעה. אולם, יש מקום ליתן סעדים ותקופות בגין הפרת אותן זכויות,2 כדי ליצוק תוכן ממשי לזכויות האדם. פרופ' ברק מציין לעניין זה כי משהכירו חוקי היסוד בזכויות האדם, מוטלת הבטחת אכיפתן על בית המשפט, ומוסיף (א' ברק, פרשנות במשפט, כרך ג', פרשנות חוקתית (תשנ''ד), 703:
            זכויות ללא סעדים עשויות להיות ללא כל תועלת. פרשנות תכליתית של הזכות חייבת להוביל ליצירת סעדים האוכפים את הזכות. זכות אינה קיימת בחלל; צמוד לה סעד האוכף אותה... קיומה של הזכות צריך להוביל לגיבושו של הסעד. חוקי-היסוד הכירו בזכויות אדם, ומההכרה חייבים להיגזר הסעדים בגין הפרת זכויות. חוקי-היסוד ייעשו פלסתר אם הזכויות החוקתיות לא יגררו אחריהן סעדים מתאימים. הכרה בזכות חוקתית, גוררת אחריה הכרה בתרופה מתאימה אם הזכות מופרת; קיומה של זכות מחייב קיומה של תרופה... שלטון החוק מחייב כי פגיעה בזכות תגרור אחריה תגובה מתאימה...נקודת-המוצא החוקתית צריכה להיות כי לכל פגיעה בזכות אדם חוקתית תימצא תרופה מתאימה.
            (הדגשות שלי - מ' א' ג')

            ומוסיף ע' גרוס במאמרו ''תרופות חוקתיות'', משפט וממשל ד' (תשנ''ח) 433, 438:
            ביישמה את סמכותה, על הערכאה השיפוטית לשקול שיקולים ערכיים, ובכללם עליה להתחשב בזכויות-היסוד של האדם... התרופה החוקתית טבועה בצורך לקיים את חובת הכיבוד של זכויות האדם. משהוטלה על הרשות השופטת, ככל רשות-שלטון, החובה לכבד את זכויות האדם, נזקקת היא לכלים אופרטיביים לצורך מילוי חובתה זו.
            הדוקטרינה של הגנה מן הצדק יכולה לשמש בסיס לטענה שעניינה בשמירת הזכות החוקתית להליך ראוי (ראו בהרחבה: ב' אוקון וע' שחם, ''הליך ראוי ועיכוב הליכים שיפוטי'' המשפט ג' (תשנ''ו-‏1996) 265,280). דומה, כי המשפט הישראלי קבל תזה זו. כך למשך, פרופ' א' רובינשטיין בספרו: המשפט הקונסטיטוציוני של מדינת ישראל (מהד' חמישית מאת א' רובינשטיין וב' מדינה, ישראל, תשנ''ז-‏1996, חלק ב',959) רמז לאפשרות זו:
            ההכרה בזכותו של הנאשם ל'הליך הוגן' עשויה להרחיב את היקפה של דוקטרינת ה'הגנה מן הצדק'...
            כב' השופטת ד' דורנר נתנה סעד חוקתי על דרך של פסילת הליכים פליליים בעניינו של עמוס ברנס, תוך שהיא מדגישה את הזכות החוקתית להליך הוגן (עוד ראו לעניין זה: ד' וינר, ''בעקבות פרשת עמוס ברנס: הזכות החוקתית להליך פלילי הוגן'' קרית המשפט (תשס''ד/ה-‏2004/5), 169, 188).
            כן, כפי שראינו אכן הורחבה האפשרות לעשות שימוש בהגנה זו בפסיקת בית המשפט העליון (עוד ראו: רב שיח: ''פיקוח שיפוטי על ההליך הפלילי -החלטות בדבר העמדה לדין וחנינות'' בהשתתפות השופט מ' בייסקי, פרופ' ר' גביזון, פרופ' מ' קרמניצר, בהנחיית פרופ' ד' פרידמן, המשפט ג' (תשנ''ו-‏1996), 15).
            אף במשפט הקנדי, לאחר חקיקת הצ'רטר בדבר זכויות וחירויות, משמש עיכוב ההליכים השיפוטי כסעד חוקתי בגין הפרת הוראות הצ'רטר (ראו: י' נקדימון, סעד מן הצדק, עמ' 136, ה''ש 89 והאסמכתאות שם).

            אם כן, כפי שציינתי, במסגרת בחינת ההגנה מן הצדק, יהא על בית המשפט לוודא בין היתר, כי הנאשם יזכה להליך הוגן וראוי. הסעד או התרופה המשפטיים הם אמצעי להגשמת זכויות מהותיות. סעד חוקתי, נועד למקרה של פגיעה בזכות חוקתית. יש למצוא את התרופה שתשקף את הזכות במדויק ככל האפשר (ראו: ע' גרוס במאמרו ''תרופות חוקתיות'', משפט וממשל ד' (תשנ''ח) 433, 486). הסעד החוקתי תלוי במידה רבה בזכות המופרת ובאופן ההפרה (הפרה צפויה, הפרה בפועל, ע''י מי נפגעה הזכות וכיו''ב). כאשר מדובר, במקרה שלפניי בזכות להליך הוגן, הנגזרת מכבוד האדם הקבועה בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, יש לשקול את התכלית בבסיס חוק היסוד ובבסיס הזכות הספציפית. לאחר ששקלתי את התכליות הללו נראה כי התרופה המתאימה להפסקת הפגיעה החוקתית היא ביטולו של ההליך וזיכויים של הנאשמים.
            ניהול משפט פלילי בעקבות פעולה שפגעה שלא כדין בזכותו של נאשם להליך הוגן, אינה מתיישבת עם חובתה של הרשות השופטת לכבד את זכויות האדם הקבועה בסעיף 11 לחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, לפיו כל רשות מרשויות השלטון חייבת לכבד את הזכויות בו. מקום שהדרך להגשת כתב האישום אינה חוקתית, אין מקום לפגיעה בזכויות היסוד. על פניו, יש למנוע את הפגיעה ע''י ביטול כתב האישום ההגנה מן הצדק תשמש במקרה זה להגנת זכויותיו החוקתיות של הנאשם (ראו: נקדימון, הגנה מן הצדק, 133).
            מובן, כפי שציינתי, שאין תרופות מוחלטות, התרופה צריכה לאזן בין כלל השיקולים המתעוררים. כפי שאמרתי, לתרופות החוקתיות יש מחיר, במקרה זה, אי העמדה לדין שייתכן שתביא לפטור מעונש של מי שהיו נמצאים חייבים בדינם. אולם, לאור אופי העבירות (עבירות מנהליות), התנהגות הרשויות כלפי הנאשמים במשך עשור, והנזק שנגרם לנאשמים במקרה זה (לרבות הוצאת משאבים רבים), כמו גם הפגיעה בזכויות היסוד שלהם, וכן לאור חומר הראיות, ובנסיבות העניין סבורה אני כי יש מקום לבטל את כתב האישום ולזכות את הנאשמים. יש לזכור כי במשך תקופה של כעשר שנים, הלכה למעשה סיכלו הרשויות עצמן כל אפשרות להשיג את הרשיון. משכך, כלל לא היה מקום להגיש את כתב האישום.
            יש להזכיר, להדגיש ולציין כי המדובר אך ורק בנסיבות המיוחדות של מושב אורה וחבריו. ההגנה מן הצדק טוב שתישאר מצומצמת בהיקפה ותופעל במקרים חריגים. לביטול כתב אישום מחמת הגנה מן הצדק במקרה אחד, תהיה השפעה מעטה על ביטול כאמור במקרה אחר, שכן איזון השיקולים השונים חייב להעשות בנסיבותיו של כל מקרה ומקרה. בנסיבות שהוכחו לפניי יש להעדיף את זכויותיהם של הנאשמים ולבטל את כתב האישום.
            לקראת סיום - ברצוני להביא דברים שאמר י' נקדימון בספרו: ''הגנה מן הצדק'' (שם, בעמ' 135):
            אכן, התוצאה של ביטול ההעמדה לדין או כתב אישום איננה קלה. במקרים מסוימים אפשר שהיא תביא לשחרורו של העבריין. עם זאת, לזכויות חוקתיות יש מחיר. ביטולו של כתב האישום והפסקת המשפט מסמלים את המחיר החברתי שהציבור נכון לשלם על מנת להגן על הערכים החוקתיים....ללא יישום מעשי ייוותרו הזכויות החוקתיות בגדר רטוריקה בלבד...אכן, בהיעדר סנקציה חוקתית אין טעם בקיומן של זכויות חוקתיות. ביטול העמדה לדין או כתב האישום והפסקת המשפט מחמת דוקטרינת ''הגנה מן הצדק'' יכולים אפוא להתפס כסנקציה חוקתית, המגנה על הזכות החוקתית לכבוד, לחירות ולהליך ראוי במסגרת המשפט הפלילי.
            (הדגשות שלי - מ' א' ג')

            לסיכום, הנאשמים הוכיחו, בעיקר באמצעות ראיות התביעה, כי עשו את כל שיכלו כדי לזכות בהיתרים לשימוש לא חקלאי בלולים, החל מההחלטה על ביטול הלולים בתחילת שנות ה-‏90, ולמעשה עד עצם היום הזה. הנאשמים הכינו תכניות, שכרו בעלי מקצוע - אדריכלים, מהנדסים ועורכי דין שיטפלו בעניין, נפגשו עם כל הרשויות הנוגעות בדבר, ופעלו כפי שהונחו לפעול על ידי אותן רשויות. הם אף שילמו לממ''י דמי שימוש גבוהים יותר המוטלים על שימוש לא חקלאי. בנסיבות אלו, כאשר הרשויות עצמן גרמו לנאשמים להאמין כי השימושים הלא חקלאיים יסודרו, וכי הכל פועלים בכוון זה, לא היה מקום להעמיד את הנאשמים לדין.
            כתב האישום הוגש בשנת 2000, אז לראשונה יכולים היו הנאשמים להגיש את הבקשות. בנסיבות אלו, ולאור העובדה שמדובר בעבירות מנהליות מטבען, בנאשמים שאינם עברייניים, ולאור השיהוי והמחדלים של הרשויות, יש מקום להעניק לנאשמים את ההגנה מן הצדק, ולהורות על זיכויים, וזאת ממספר טעמים. ראשית, כתב האישום בוטל לאחר שהנאשמים השיבו לאשמה. שנית, כפי שצויין בפתח הדברים, זוהי החלטה שנייה בטענת הגנה מן הצדק. הנאשמים העלו טענה זו כבר בהקראה ואף הגישו סיכומים בעניין זה, שהתבססו כולם על המסמכים של רשויות המדינה השונות. לאור זאת, ניתנה ההחלטה הראשונה על ביטול כתב האישום. המדינה ערערה על החלטה זו לבית המשפט המחוזי, וטענה כי אין די בתשתית הראייתית שהונחה לפניי קודם להחלטתי הראשונה. בית המשפט המחוזי קיבל טעם זה והורה על שמיעת הוכחות. במהלך ההוכחות דווקא עדי התביעה הם שביססו יותר מכל את טענות הנאשמים. בנוסף, ב''כ המאשימה התנגדה להגשת מסמכים של רשויות מרשויותיה, כאשר היא זו שדרשה כי יתקיים הליך הוכחות.
            על כן, לאור עינוי הדין הרב שנגרם לנאשמים בהליך זה, שגם הוא נמשך כבר כחמש שנים, על ריבוי ההליכים בו, הוריתי בפתח הדברים על זיכויים של הנאשמים.

            בתחום רישוי הבנייה בישראל אנו עדים לפגיעות קשות של בתי המשפט בעברייני בנייה תוך התעלמות הכלל בסיסי שצריך להיות נר לרגלי בית המשפט, והוא, הפרדה מוחלטת בין העבירה לבין דיני התכנון והבנייה. איני קובע זאת במישור האקדמי המנותק מהמציאות היומיומית, ולכן אביא דוגמא מאלפת: עבריין בנייה (ללא הרשעות קודמות) הקים מבנה ללא היתר ואף נעשה בו שימוש ללא היתר. בניסיונותיו הלגיטימיות לקבל היתר בנייה, הגיש בקשה לשימוש חורג, - בקשה אשר אושרה על ידי הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה (כמקובל – עם גיליון של תנאים למילוי לשם קבלת ההיתר), וחודשיים ימים מיום אישור הוועדה את הבקשה – בעודו ממלא את תנאי ההיתר תנאי אחר תנאי – מהרו זרועות החוק והרסו את המבנה עד היסוד. אכן, היה צו הריסה כי מדובר במבנה ללא היתר, אך עצם אישור התוכניות נשוא בניין זה על ידי מליאת הוועדה מהווה ראייה מכרעת כי המבנה ראוי להיתר כפוף למילוי התנאים, דבר שלא סייע לאותו עבריין, וצא וחשוב מי כאן העבריין ועל אילו חוקי מוסר, צדק, ותקנת התכנון.

             

            קלינגר היתרי בנייה, רישוי עסקים וייעוץ מוניציפאלי
             
            השירות בפריסה כלל ארצית
            טל': 03-6990132

            פקס: 6990134 - 03
            נייד- בן קלינגר 0523-888813
            www.klinger.co.il

             

            דרג את התוכן:
              1 תגובות   יום שבת, 14/12/13, 21:06

              שינוי פנימי  בדירה בבית המשותף -מתי נדרש היתר בנייה?

              שינויים בתוך דירה בבית המשותף מתי נדרש היתר בנייה?

              שינויים בתוך דירה בבית משותף לרבות פיצול דירות

               סעיף 2 לחוק המקרקעין קובע כי:

              בעל דירה אינו רשאי לעשות בדירתו שינויים או תיקונם הפוגעים בדירה אחרת או מסכנים או עשויים לסכן את קיומה, או משנים או עשויים לשנות את ערכה, אלא אם קיבל תחילה הסכמת בעל הדירה האחרת. כל שינוי או תיקון אחר רשאי בעל דירה לעשות בדירתו על דעת עצמו.

              על-פי ההגדרה שבסעיף 52 לחוק המקרקעין, "דירה" אינו אלא שם נרדף ליחידה מיחידות של בית משותף, ואף בית-עסק בכלל זה.

              השותפות בין הדיירים היא שותפות בקניין, והזכויות והחובות הנובעות ממנה אינן אלא כזכויות וחובות של בעלים כשהן מותאמות לצרכי השותפות. זכויות הקניין בבית משותף  מקצתן נפרדות, ומקצת משותפות. לגבי דירתו בבית משותף נוהג השותף כבתוך שלו, ואין דינו שונה מדין בעליו של בית אחר.

              גם בעליו של בית אחר אינו רשאי, מכוח בעלותו, להזיק לבית שכנו, למשל על-ידי הריסת קיר משותף או פגיעה בו. כיוצא בזה, שותף בבית משותף, החייב לכבד בעלותו הנפרדת של שותפו.

              . אך לכל דייר יש גם חלק ב"רכוש משותף" ומאחר שאין לאיש זכות בעלות בלעדית ברכוש המשותף

              שינויים בדירה אינם שינויים בתוך הדירה, בשימוש שנעשה בה, אלא הם שינויים בגוף הדירה שבעטיים ניזוקה דירה אחרת או הרכוש המשותף.

              מדוע בכלל יש צורך בהיתר בניה
              המחוקק לא חפץ בפלישת המדינה לגדרי ד` אמותיו של אדם ובהתערבות בנעשה בתוך כותלי ביתו, אלא חפץ שלא תגבר הצפיפות בבית המגורים ולא תפגע נוחות השכנים ואיכות חייהם כתוצאה משימוש יתר במעלית, בחדרי המדרגות, בחניות, וכתוצאה מרעש ולכן נקבע ככלל כי יש חובה לקבל היתר בניה כמעט לכל בניה.

              מתי צריך היתר בניה
              החוק מחייב לקבל רישיון לביצוע פעולות שונות במקרקעין. נדרש היתר בניה לשם הקמת כל בניין, הוספה לבניין קיים וכל תיקון בו. החוק מחייב אישור גם במקרה בו רוצים להרוס מבנה קיים.

              ומהו "בניין" המצריך היתר בניה 
              המונח "בניין" הוגדר בחוק באופן רחב ביותר: נקבע ש"בניין" הוא כל מבנה, בין שהוא בנוי אבן ובין שהוא בנוי בטון, טיט, ברזל, עץ או כל חומר אחר, וכל חלק של מבנה שכזה וכל דבר המחובר לו חיבור של קבע כולל קיר, סוללת עפר, גדר וכיוצא באלה הגודרים או תוחמים, או מיועדים לגדור, או לתחום, שטח קרקע או חלל.

              בתי המשפט פרשו את המונח "בניין" באופן רחב במהלך השנים. בין היתר נקבע על ידי בתי המשפט כי יש צורך בקבלת היתר בניה גם במקרים הבאים : הצבת ויטרינה בחלל פתח של חנות שנועדה לסגור אותו פתח ואותו חלל, וליצור מעין קיר מזכוכית בחזית הבניין, מהווה "בניין" הדורש היתר בניה, ואין הבדל מבחינת הייעוד והמטרה וטיב הפעולה בין יצירת קיר חיצוני בחזית הבניין, כשהוא עשוי זכוכית, ובין סגירת פתח החנות על ידי בניית קיר מחומר אחר, כגון אבנים או בלוקים. גם זו וגם זו עבודות בניה הן.

              מה לגבי עבודות בניה בתוך דירה
              החוק אינו דורש, קבלת  היתר בניה לשם ביצוע "שינוי פנימי בדירה". "שינוי פנימי" מוגדר בחוק כשינוי שאינו נוגע לצד החיצוני של הבניין, אינו פוגע בחזיתו או במראהו או בשלד של הבניין או ברכוש משותף או בצנרת או ציוד אחר המשרתים גם דירות אחרות, אינו פוגע בזולת ואינו משנה את שטחה של הדירה או את מספרן של יחידות הדיור.

              בתי המשפט הבחינו במשך השנים בין המונח "שינוי פנימי" בדירה, שם דובר על חלוקה פנימית של הדירה לאגפים, לגביה נקבע שלא קיים צורך בקבלת היתר בניה, לבין בניה בתוך דירה המהווה פיצול דירה ליחידות דיור נפרדות אשר דורשת היתר בניה. פיצול שכזה, נעשה בד"כ במטרה להפוך דירה אחת גדולה לשתי דירות קטנות, כך שניתן יהיה להשכיר אותן בנפרד ולקבל דמי שכירות גבוהים יותר.

              איך קובעים האם בניה בתוך דירה היא "שינוי פנימי" או "חלוקה ליחידות חדשות" הדורשת היתר
              לצורך פירוש המונח "שינוי פנימי" שבחוק, גיבשו בתי המשפט מבחנים שונים לבחינת המצב הנתון בתוך דירה בה נעשו עבודות בניה, כך שניתן יהיה לקבוע האם בחלוקה לאגפים (שינוי פנימי) עסקינן, או שמא מדובר בחלוקה ליחידות דיור נפרדות.

              ככלל, בתי המשפט קבעו כי די בקיומם של מקלחת וכיור על מנת שניתן יהיה להגדיר את היחידה כיחידה נפרדת למגורים, שכן די שתהיינה בכל אחת מהיחידות "הפונקציות הבסיסיות הנדרשות מדירה" אף אם אלה מינימליסטיות בשטחן.

              בתי במשפט גיבשו את המבחן הפונקציונאלי, כמבחן עיקרי להכרעה בשאלת מהותן של היחידות החדשות שנוצרו לאחר ביצוע עבודות הבניה.
              באחרונה, נוקטים בתי המשפט במבחן נוסף הוא המבחן הייעודי, לפיו נבחן גם יעוד הבניה בתוך הדירה, היינו נבחנת המטרה בשלה בוצעה הבניה בתוך הדירה.

              בית המשפט יבחן, האם לאחר החלוקה נוצרו יחידות שלכל אחת מהן כניסה נפרדת ופרטית, האם נוצרו נקודות נפרדות לצינורות מים וביוב, האם קיימים מוני חשמל ומים נפרדים לכל יחידה, והאם קיימים מקלחת, שירותים ופינת מטבחון בכל יחידה.
              בית המשפט יבחן עוד מה מטרת החלוקה- האם היחידות החדשות לאחר החלוקה משמשות למטרת השכרה למשל, או האם הם משמשות למגורי משפחה אחת בלבד.

              מבקש ההיתר יגיש לוועדה המקומית בקשה להיתר בצירוף מפרט שיהיו חתומים על ידי המבקש, עורך הבקשה, מתכנן שלד הבניין, האחראי לביצוע השלד, בעל הזכות בנכס, האחראי לביקורת. לבקשה יצורפו בנוסף, מפות, תשריט ותוכניות בניה וישולמו האגרות הנדרשות.

              מי צריך לחתום על בקשה להיתר בניה בבית משותף
              בקשה כזו צריכה להיות חתומה על ידי כל בעלי הדירות בבית המשותף.

              ומה אם אחד או יותר מבעלי הדירות מתנגדים
              במקרה כזה לא יינתן היתר, אלא אם יוכח שכל בעלי הדירות שלא חתמו על הבקשה קיבלו את העתק הבקשה. בעלי הדירות המתנגדים למתן ההיתר רשאים להגיש התנגדות לבקשת ההיתר ועמדתם תישמע בפני הועדה המקומית בטרם תינתן החלטתה בבקשה למתן היתר.

              למי מגישים את הבקשה להיתר
              הבקשה להיתר מוגשת לרשות הרישוי המקומית שמענה ברשות המקומית. רשות הרישוי המקומית לא תיתן את ההיתר, אלא אם כן העבודה או השימוש שבעדה מבוקש ההיתר מתאימים לתכניות הנוגעות למקום המקרקעין לגביו מבוקש ההיתר ולתקנות אחרות לפי חוק התכנון והבניה.

              מה הסנקציות המוטלות בגין בניה ללא היתר
              ככלל, על פי החוק המבצע עבודה או משתמש במקרקעין בלא היתר כשביצוע העבודה או השימוש טעונים היתר, דינו - קנס או מאסר שנתיים, ובעבירה נמשכת - קנס נוסף מאסר נוסף שבעה ימים לכל יום שבו נמשכת העבירה לאחר שקיבל הנאשם הודעה בכתב מהוועדה המקומית על אותה עבירה או לאחר הרשעתו.

              בנוסף, רשאי בית המשפט לצוות שהבניין או אותו חלק ממנו שנבנו ללא היתר או בסטייה מהיתר או מתכנית ייהרס, יפורק או יסולק על ידי הנאשם או על ידי הועדה המקומית תוך חיוב הנאשם בהוצאות הביצוע. בית המשפט רשאי עוד, לתת צו לשינוי מבנה, צו סגירה, צו איסור שימוש וצו להתאמת הבניה או השימוש להיתר או לתכנית. 

              קרדיט המחבר

              משרד קלינגר היתרי בנייה, רישוי עסקים וייעוץ מוניציפלי מתמחה בייעוץ בתחומים מוניציפליים הקשורים במיסוי, רישוי, היתרים והנדסה. המשרד מספק מענה ייעוצי ללקוחות פרטיים, עסקיים, גורמים ומוסדות, בהם חברות ניהול נכסים ואחזקה, רשתות קמעונאיות, יבואנים, מושבים וקיבוצים, מתקני צבא ובסיסים, אולמות וגני אירועים, בתי ספר, מכללות וישיבות, מפעלי תעשייה, חברות היי טק ומחשבים, מרכזי קניות וקניונים, בנקים וחברות ביטוח, מכוני יופי ובריאות, חדרי כושר, קאנטרי קלאב, בריכות שחייה, מתקני ספורט, מספרות, מוזיאונים, בתי קולנוע, אולמות כנסים, מסעדות, בתי חולים, בתי אבות, יבואני רכב, חניונים ואולמות תצוגה וכן נכסים שאינם בשימוש.

              קלינגר, הינה חברה יזמית בתחום הנדל"ן המחזקת בנינים לעמידה בפני  רעידות אדמה ללא עלות לדיירים במסגרת תמ"א 38

                איך תשפצו את הבניין בלי להוציא אגורה?-כתבה מערוץ 2

              קלינגר היתרי בנייה, רישוי עסקים וייעוץ מוניציפלי
              בית שמאי 7, רמת גן
              טל': 3888813 - 052
              פקס: 6990134 - 03

              דרג את התוכן:
                0 תגובות   יום רביעי, 13/11/13, 23:45

                האגף לרישוי ופיקוח על הבנייה אחראי לרישוי ולבקרה על הבנייה בעיר בהתאם לחוק
                ולהחלטות ועדות התכנון.

                 

                תפקידי האגף

                 


                • מתן מידע תכנוני בנוגע לזכויות בניה והשבחה  - בעל פה ובכתב, טיפול בבקשות
                  למידע בכתב, טיפול בבקשות מידע להיתר (תיקי מידע).
                • מענה לציבור בכל הקשור לתחום רישוי בניה.
                • בדיקת בקשות להיתר בנייה לשימושים חורגים וטיפול בהליכי הרישוי על פי החלטות
                  ועדות התכנון.
                • פיקוח על בניה חוקית וטיפול באישורי אכלוס וגמר.
                • איתור בנייה בלתי חוקית המתבצעת בתחום העיר, בהתאם לחוק התכנון והבניה וטיפול
                  בה באמצעות סקירות בשטח, בדיקת תכניות בניה על פי תלונות אזרחים, ובדיקת תצלומי
                  אוויר.
                • טיפול במסמכים ובתכניות שונות ותיוקם בתיקי הבניין. הסדרת העיון במסמכים שבתיקי
                  הבניין של גורמים פנים עירוניים ותושבים.

                עבירות על חוק התכנון והבנייה הן עבירות חמורות שעשויות להוביל לסנקציות קשות כנגד העבריין.

                משרד קלינגר היתרי בנייה, רישוי עסקים וייעוץ מוניציפאלי מתמחה בטיפול בעבירות אלו ומעסיק משפטנים, אדריכלים ומהנדסים שיוכלו לסייע לך להתמודד מול המערכת.

                נתפסת בעבירת בניה?

                הפתרון בהישג יד.

                צור קשר ונשמח לעזור לך לצאת מזה…

                " אם ביצעתם עבירת בנייה כלשהי, יכול מאוד להיות שתוכלו להכשיר אותה בדיעבד. באמצעות טיפול מקיף במספר חזיתות נשיג עבורכם את האישורים שיאפשרו לכם להמנע מצווי הריסה, קנסות ואפילו רישום פלילי".

                התמצאות מלאה בסבך החוקים והתקנות מאפשרת לנו למצוא פתרונות גם לבעיות מורכבות. ההיכרות שלנו עם המערכת ועם האנשים שממנה היא מורכבת מאפשרת לנו לספק לך פתרונות מהירים ולזרז את ההליך הבירוקרטי. שירות אישי, מקצועי ומהיר – עד לפתרון הבעיה.

                המשרד מתמחה בטיפול בתיקים הקשורים לחריגות בנייה, בנייה ללא היתר, שימוש חורג ללא היתר, פיצול דירות ועוד…

                  לשיחת יעוץ ראשונית ללא תשלום וללא שום התחייבות מצדכם, צרו עמנו קשר לטלפון 03-6990132 

                קלינגר

                פקס: 6990134 - 03
                דוא"ל: klinger_b@bezeqint.net
                www.klinger.co.il

                דרג את התוכן:
                  1 תגובות   יום שבת, 28/9/13, 10:33

                  טיפול בעבירות בנייה

                   
                   

                  ''עבירות על חוק התכנון והבנייה הן עבירות חמורות שעשויות להוביל  לסנקציות קשות כנגד העבריין. משרד קלינגר היתרי בנייה, רישוי עסקים וייעוץ  מוניציפאלי מתמחה בטיפול בעבירות אלו ומעסיק משפטנים, אדריכלים ומהנדסים  שיוכלו לסייע לך להתמודד מול המערכת.

                   

                   

                   

                   

                  נתפסת בעבירת בניה? הפתרון בהישג יד. צור קשר ונשמח לעזור לך לצאת מזה…

                    " אם ביצעתם עבירת בנייה כלשהי, יכול מאוד להיות שתוכלו להכשיר אותה בדיעבד.  באמצעות טיפול מקיף במספר חזיתות נשיג עבורכם את האישורים שיאפשרו לכם  להמנע מצווי הריסה, קנסות ואפילו רישום פלילי".

                   

                  • התמצאות מלאה בסבך החוקים והתקנות מאפשרת לנו למצוא פתרונות גם לבעיות מורכבות.
                  • ההיכרות שלנו עם המערכת ועם האנשים שממנה היא מורכבת מאפשרת לנו לספק לך פתרונות מהירים ולזרז את ההליך הבירוקרטי.
                  • שירות אישי, מקצועי ומהיר – עד לפתרון הבעיה.

                   

                   

                  המשרד מתמחה בטיפול בתיקים הקשורים לחריגות בנייה, בנייה ללא היתר, שימוש חורג ללא היתר, פיצול דירות ועוד…

                   

                   

                  לשיחת יעוץ ראשונית ללא תשלום וללא שום התחייבות מצדכם,
                  צרו עמנו קשר בטלפון 

                   

                    ''03-6990132 

                   

                   קלינגר התרי בניה, רשוי עסקים וייעוץ מוניציפאלי
                  השירות בפריסה כלל ארצית
                  נייד: 3888813 - 052
                  פקס: 6990134 - 03
                  דוא"ל: klinger_b@bezeqint.net
                  www.klinger.co.il

                  דרג את התוכן:
                    3 תגובות   יום שני, 2/7/12, 00:51

                    כניסת מפקחי בנייה לבית ללא צו
                    פסק הדין ניתן ב-יום ראשון 21 פברואר 2010

                    בית משפט לעניינים מקומיים ירושלים   לפני כבוד השופטת תמר בר-אשר צבן                                             תיק מס': ת"פ 09 / 743                                                                          
                    המאשימה: מדינת ישראל נ ג ד הנאשמים: 1.  אלעזר קרבסי   
                    2.  שושנה קרבסי   בא-כוח המאשימה:  עו"ד עמיר שקד, עו"ד חיים נרגסי 
                    הנאשמים – בעצמם   הכרעת דין הנאשמים מזוכים מן העבירה שבה הואשמו. בכתב האישום הואשמו הנאשמים בעבירה לפי סעיפים 217 ו-257 בחוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965, בכך שמנעו ממפקח בניה להיכנס לבית מגוריהם כדי למלא את תפקידו. השאלות הטעונות הכרעה הן שלוש: הראשונה, האם דרוש קיומו של תנאי מקדמי כדי שיוכל מפקח בניה להיכנס לבית מגורים ולמלא את תפקידו בהתאם לסעיף 257 בחוק התכנון והבנייה. השנייה, האם רשאי מחזיק בבית מגורים לסרב שמפקחי בנייה יכנסו לבדוק את ביתו. השלישית, מהו ההליך המתאים והנכון שבו יש לנקוט במקרה של סירוב לאפשר כניסת מפקח לבית מגורים. הנאשמים לא חלקו על העובדות המבססות את האישום, שלפיהן לא איפשרו למפקחי בניה להכנס לביתם, אך טענו שלא הייתה סיבה לכניסת המפקחים לביתם, וכי היה זה חלק ממסע התנכלות כלפיהם מצד המאשימה ונציגי עיריית ירושלים. לפיכך לטענתם, יש לזכותם מטעמי הגנה מן הצדק. אקדים ואומר כי הוכח שלכאורה נעברו עבירות בניה בביתם של הנאשמים, ולא הוכח שמפקחי הבניה פעלו מתוך רצון להתנכל לנאשמים. למרות זאת, הגעתי למסקנה כאמור, כי יש לזכות את הנאשמים מטעמים אחרים, שיפורטו עתה. תחילה נעמוד על עיקרי העובדות, על הראיות ועל טענות הצדדים. לאחריהם נדון בשאלות הטעונות הכרעה. א. עובדות כתב האישום ורקע דיוני 2. על-פי עובדות כתב האישום, ביום 15.1.2009 נמסרה לנאשמים הודעת כניסה למקרקעין לפי סעיף 257 בחוק התכנון והבניה. ההודעה ניתנה על-ידי מפקח בניה שהוסמך על-ידי הוועדה המקומית לתכנון ולבניה בירושלים לפעול לפי סעיף זה, ובה נאמר שביום 19.1.2009, בין השעות 12:00-11:00, יבקר מפקח בניה בנכס ברחוב דרך החורש 2 בשכונת רמות בירושלים, שהנאשמים הם בעליו והמחזיקים בו, וזאת כדי לבדוק אם קויימו לגביו הוראות חוק התכנון והבניה והתקנות שהותקנו על-פיו. ביום 19.1.2009 בשעה 11:00 הגיעו מפקחי הבניה וביקשו להיכנס, אך איש לא פתח להם את דלת הבית. באותו יום, נמסרה לנאשמים הודעה נוספת לפי סעיף 257, שבה נאמר שביקור נוסף ייערך ביום 22.1.2009, בין השעות 12:00-11:00. ביום 22.1.2009 בשעה 11:00 הגיעו מפקחי בניה וביקשו להיכנס, ואולם גם הפעם, איש לא פתח את דלת הבית. 3. בתשובתם לאישום אישרו הנאשמים שהם מתנגדים לאפשר למפקחי הבניה להיכנס לביתם. תחילה טען הנאשם שהיו מפקחים בביתו, אך משהתברר שכנוונתו לאנשי מחלקת הגיזברות בעירייה, הבודקים את הנכס למטרת קביעת הארנונה, הוסיף, שאם טרם היו מפקחים, אזי הוא מתנגד לביקורם בביתו. כך מאחר שהמניע לביקור המפקחים בביתו אינו אלא נקמנות אישית בו. לשאלת בית המשפט הוסיף שיאפשר לבדוק את ביתו רק מבחוץ. הנאשמת אישרה שסירבה לאפשר למפקחים להיכנס לביתם. לאור הודאת הנאשמים בעובדות כתב האישום, וטענתם שיש לזכותם מטעמי הגנה מן הצדקת מאחר שלטענתם, מטרת ביקור המפקחים היא נקמנות בנאשם, ביקש התובע שיישמעו ראיות. 4. ישיבת ההוכחות התקיימה ביום 21.10.2009. בסופה הותר לנאשמים להשלים את ראיותיהם, ואלו הוגשו, לאחר ארכה להגשתם, ביום 8.12.2009. תגובתה של המאשימה לכך הוגשה ביום 18.1.2010. בהסכמת הצדדים, הכרעת הדין ניתנת בהיעדרם. ב. הראיות מטעם הצדדים (1) ראיות המאשימה 5. מטעם המאשימה העיד מר אבישי זלצר, מפקח הבניה במחלקת הפיקוח על הבנייה בעיריית ירושלים. בעניין עובדות כתב האישום העיד, שביקורו הראשון בביתם של הנאשמים היה ביום 15.1.2009 יחד עם המפקחת ילנה גרוסמן. לאחר שראו לשכאורה נעברו בנכס עבירות בניה, ביקשו להיכנס אל הבית. הנאשמת ביקשה שיגיעו בפעם אחרת, בעת שבעלה, הנאשם, בבית. לכן מסרו המפקחים לידיה הודעת כניסה למקרקעין לתאריך 19.1.2009 (ת/1). ביום 19.1.2009 הגיע המפקח זלצר שוב לביתם של הנאשמים עם המפקחת ילנה גרוסמן, וגם הפעם סירבה הנאשמת לאפשר להם להיכנס מהנימוק שבעלה, הנאשם, אינו בבית. גם הפעם נמסרה לה הודעת כניסה למקרקעין למועד אחר, לתאריך 22.1.2009 (נ/2). במועד זה, 22.1.2009, לא פתחה הנאשמת את הדלת, וכניסת המפקחים לבית לא התאפשרה (עמ' 1 בפרוטוקול). 6. בחקירה הנגדית השיב המפקח לשאלות של הנאשם שעסקו בטענותיו באשר לסיבת הביקור שהתבקש בביתם של הנאשמים. המפקח אישר שבעת ביקוריו לא ראה חומרי בנייה או פועלים וגם לא ראה שעובדים במקום (עמ' 1). כך גם אישר שביום 15.1.2009 הגיעו המפקחים במישרין ובמיוחד אל ביתם של הנאשמים, הגם שברחוב שבו הם גרים נעברו עבירות בניה נוספות שמטופלות על-ידי מחלקת הפיקוח על הבניה. עוד אישר, שהביקור לא נערך בעקבות דיווח ("הלשנה") על עבירת בנייה בביתם של הנאשמים. יחד עם זאת טען המפקח, שלא נשלח "על רקע נקמנות אישית" (עמ' 2). לדבריו, במסגרת סיורי הפיקוח שהוא עורך בשכונת רמות, התעורר חשד שבבית נעברו עבירות בניה. לתמיכה בטענה זו הגיש שש תמונות, שהנאשם אישר שבהן נראה ביתו (ת/3 עד ת/6). בתמונות נראית מרפסת מעל קונסטרוקציית פלדה, שלדברי המפקח לא נמצא לה היתר (ת/6), וגרמי מדרגות משני צידי הבית, המובילים אל קומת המרתף (ת/3 ו-ת/4 גרם מדרגות אחד, ת/5 גרם מדרגות שני), בעוד שעל-פי היתר הבניה הותר גרם מדרגות המוביל למרתף רק מתוך הבית (עמ' 2). 
                      
                    בעניין טענת הנאשם, שהבניה המתוארת קיימת עשרות שנים, וכי ביקורי המפקחים נבעו מרדיפתו בזמן שמנוהלים נגדו הליכים בעניין עבירות בניה ברחוב שמואל הנביא, השיב המפקח שמדובר באיזור אחר, שאינו בתחום אחריותו, ושאינו מתואם עם מפקחי הבניה שאחראיים על איזורים אחרים (עמ' 3). באשר לטענת הנאשם ששטח ביתו נמדד על-ידי אנשי הגזברות בעירייה לשם קביעת הארנונה, השיב המפקח שתרשים שנערך למטרת ארנונה אינו מספיק לאכיפת עבירות על חוקי התכנון והבניה (שם). (2) ראיות הנאשמים  הנאשם 1, מר אלעזר קרבסי 7. בעניין עובדות כתב האישום העיד הנאשם שאינו בעליו של הבית הנדון, אלא הוא שוכר אותו, כפי שמופיע ברישומי הארנונה (שלא הוגשו), והוא גר בו שתים-עשרה שנים (עמ' 3, 4). לטענתו, לא נכח באף אחד מהביקורים של מפקחי הבניה, והוא מניח שאשתו, הנאשמת, הייתה (עמ' 3, 4). הוא איפשר להיכנס לביתו כדי למדוד את שטח הבית, כפי שניתן לראות בתשריט שנערך (נ/1), הגם שלא ידע שמדובר באנשי הגיזברות של העירייה (עמ' 4-3). הוא חוייב בתשלום ארנונה בסכום גבוה, הוטל עיקול על כספיו והוא הגיש השגה (נ/2, נ/3) (עמ' 4). לטענתו, די בתשריט מדידה זה, שכולל את קומת המרתף, ואין צורך בביקור המפקחים (עמ' 4). במענה לשאלות בחקירה הנגדית הדגיש שבעת מדידת הבית, לא ידע ש"זו הגזברות". לטענתו, פנה אל המחלקה המשפטית כדי שישתמשו במדידה זו, אבל הם פועלים נגדו באופן אישי ובכל מקרה ישלחו פקחים לכל נכסיו וימשיכו להגיש נגדו כתבי אישום עד שיעזוב את ירושלים (עמ' 5). 
                      
                    מתשריט המדידה (נ/1) עולה שהמדידה נערכה בתאריך 23.2.2009, כחודש לאחר ביקורי המפקחים. 8. בעניין טענותיו שהמפקחים פעלו מתוך נקמנות בו, אמר הנאשם דברים חריפים, שלפיהם מתנכלים לו בכל דרך אפשרית, לרבות במתן הודעת קנס בעניין הכלב שלו, החרמת קרוואן ועוד. כך פירט בהרחבה שורה של הליכים שלטענתו ננקטו נגדו על-ידי המאשימה ועיריית ירושלים שמגיעים לכדי התעללות ונקמנות בו ובבני משפחתו, לרבות באימו (עמ' 5-3). במענה לשאלת בית המשפט, אמר הנאשם כי פרט לתשריטים, אינו מוכן שייכנסו לביתו, כדבריו: "אני לא מוכן לתת להם את התענוג לפגוע בי אישית ובפרטיות שלי ולהיכנס אלי הביתה ... " (עמ' 4).  הנאשמת 2, הגב' שושנה קרבסי 9. הנאשמת אישרה שהיא והנאשם גרים בבית הנדון כשתיים-עשרה שנים (עמ' 5), ושקיבלה את הודעות הכניסה למקרקעין, אך הוסיפה שהיא חשדנית בעניין מתן אפשרות כניסת זרים לביתה. לטענתה, בדרך זו נגנבו מהם אופנוע, אופניים של הילדים, ונגררת לרכב. למפקחים לא היה  מסמך שמזהה אותם, הם לא לבשו מדים או כל דבר אחר שאיפשר לזהותם לפי תפקידם (עמ' 5). עוד אישרה שבשני הביקורים של המפקחים אמרה שהיא מעדיפה שבעלה יהיה בבית בעת הביקור. על הביקור השלישי אינה יודעת (עמ' 6-5). את הודעות הכניסה למקרקעין השאירה לבעלה במקום שבו היא משאירה עבורו מסמכים. לטענתה, מדידת הנכס על-ידי הגזברות נעשתה בין שני ביקורי המפקחים, ואז לא ידעה שאלו אינם מפקחי בניה. עובדה זו התבררה לה רק בדיון הראשון בתיק זה (עמ' 6). 10. בעניין התנגדותה העקרונית לביקורם של המפקחים בביתה אמרה הנאשמת דברים אלו: "זה עניין עקרוני העניין של הפרטיות, אנחנו מרגישים לא מוגנים ואני מרגישה בתקופה של השנה וחצי האחרונים אנחנו מותקפים וזה עניין עקרוני כי זה מגיע עד הבית. לו העירייה רוצה לשלוח ואפילו גם מחלקת ארנונה שזה עכשיו התברר לי וגם פקחים, אז היה צריך לעשות זאת בצורה מסודרת, לשלוח מכתבים ולומר לי שכך צריך להגיע ולא לשלוח אלי אנשים פתאום לדבר אחד ואח"כ פתאום לדבר אחר מבלי להודיע ואני לא מבינה את כל ההנהלות והעניין. זה עניין עקרוני ועניין הבית זה עניין של עיקרון ואני רוצה להרגיש מוגנת בביתי וגם הרשויות שהן חזקות ויש להן המון כוח, צריך לרסן אותו" (עמ' 6).  מסמכים מטעם הנאשמים 11. ברשות בית המשפט הגיש הנאשם ביום 9.12.2009 מסמכים רבים בעניין הליכים שונים שלטענתו ננקטו נגדו במשך כשנה וחצי, שבאמצעותם ביקש לבסס את טענתו, שכתב האישום הוגש על רקע רדיפתו. המסמכים מתייחסים להליכים הבאים (מרביתם בבית-משפט זה, אלא אם כן נאמר אחרת): (1) שני צווים מינהליים לסגירת עסקים ברחוב שמואל הנביא 7 בירושלים, והליך בב"ש 9921/08 בבית משפט השלום בירושלים, שבמהלכו בוטלו הצווים ביוזמת העירייה. (2) ב"ש 12669/07 בעניין צו הריסה מינהלי, שבעקבותיו נוהל הליך אזרחי בת"א 1344/09 בבית משפט השלום. (3) בדיקת הבית הנדון על-ידי גזברות העירייה, חיוב רטרואקטיבי בארנונה, והשגה על כך. (4) החרמת קרוואן משפחתי המשמש לטיולים. (5) כתב האישום בתיק הנדון. (6) שתי הודעות קנס בשל יציאת כלב קטן בבעלותו מהבית כשאינו מוחזק. (7) ב"ש 599/09 בעניין צו הריסה לפי סעיף 212 על כל החנויות שלו ברחוב שמואל הנביא 7. (8) כתב-אישום בת"פ 3883/08 בשל בניה לא חוקית ברחוב שמואל הנביא 7. (9) כתב אישום בת"פ 3444/09 בשל אי קיום צו שיפוטי שניתן בת"פ 11950/03. (10) כתב-אישום בת"פ 5096/08 בשל ניהול עסק ללא רישיון ברחוב שמואל הנביא 7. (11) הודעת מחלקת מבנים מסוכנים המתייחסת למבנים ברחוב שמואל הנביא 7. (12) כתב-אישום בת"פ 8705/08 בשל אי קיום צו שיפוטי שניתן בת"פ 10977/05. (13) ב"ש 10902/08 בעניין צו הריסה לנכס ברחוב שמואל הנביא 3. ג. טענות הצדדים  טענות המאשימה 12. בא-כוחה של המאשימה טען שאין מחלוקת ביחס לעובדות, שאף הוכחו בעדותו של מפקח הבניה. עוד טען שלא הוכח שהביקורים של מפקחי הבניה נערכו בשל מניע פסול הנובע מ"נקמנות אישית" בנאשם. בא-כוחה של המאשימה הדגיש את מדיניותה הנהוגה של המאשימה, שלפיה במקום שמוגש כתב אישום בשל העבירה הנדונה, מאפשרים הנאשמים ביקור בנכס, והמאשימה מוחקת את כתב האישום. 13. לאחר שהוגשו המסמכים בעניין הליכים אחרים על-ידי הנאשם, הוגשה תגובת המאשימה, שבה טען בא-כוחה, כי אין בפעילות חוקית נגד הנאשם כדי להצביע על מניעים לא כשרים. בעניין זה הפנה גם להחלטתה של כבוד השופטת יעל ייטב בב"ש 10902/08. עוד טען ש"החוברת" שהגיש הנאשם, כוללת מסמכים "סלקטיביים", וכי "יש עוד מספר רב של הליכים משפטיים ומנהליים שלא צורפו". אך הוסיף, שהמאשימה לא תפרט את אותם הליכים "כדי לא לחשוף את עברו הפלילי של הנאשם, שהוא לא בחר לחשוף בעצמו, אך יודגש כי כל ההליכים אושרו על-ידי בתי המשפט השונים, מקומיים, מחוזי ועליון". בעניין זה יוער, שלא הייתה מניעה לכך שהמאשימה תבקש להגיש מסמכים בעניין הליכים נגד הנאשם שלא הוזכרו על-ידו, הגם שספק אם יש לכך רלוונטיות. סעיף 163 בחוק סדר הדיין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982 קובע במפורש כי אם הנאשם בחר לחשוף את עברו ולהעמיד זאת למבחן, רשאית המאשימה להשיב לכך בראיות מטעמה (ראו עוד: יעקב קדמי, על סדר הדין בפלילים, חלק שני – הליכים שלאחר כתב אישום א', מהדורה מעודכנת תשס"ט-2009, הוצאת דיונון, תל-אביב, עמ' 1436-1434).  טענות הנאשמים 14. הנאשמים חזרו על כך שהם שוכרים את הבנית ואינם בעליו. הנאשם טען שבפעם הראשונה שפגש בפקחים איפשר להם להיכנס לביתו, מכיוון שאין לו מה להסתיר, וכוונתו לאנשי הגזברות של העירייה, וברשותם תשריט של הנכס שערכו. עוד הדגיש שהמפקחים לא הגיעו בעקבות תלונה או בשל ביצוען של עבודות בניה, אלא הגיעו במיוחד לביתו. אחריהם הגיעו אנשי הגזברות, ופקחי עירייה שהחרימו את הקרוואן, וכל זה מצביע על פעילות נגדו מ"נקמנות אישית". על כך חזר גם בכתב. ד. דיון - השאלות המשפטיות הטעונות הכרעה 15. השאלות המשפטיות הטעונות הכרעה הן כאמור, אלו: הראשונה, האם דרוש קיומו של תנאי מקדמי כדי שיוכל מפקח בניה להיכנס לבית מגורים ולמלא את תפקידו בהתאם לסעיף 257 בחוק התכנון והבנייה. השנייה, האם רשאי מחזיק בבית מגורים לסרב שמפקחי בנייה יכנסו לבדוק את ביתו. השלישית, מהו ההליך המתאים והנכון שבו יש לנקוט במקרה של סירוב לאפשר כניסת מפקח לבית מגורים. לאחר שנדון בשאלות המשפטיות, נידרש למקרה הנדון, ונשיב לשאלות אלו: האחת, האם במקרה הנדון התמלאו התנאים המצדיקים כניסה לבית מגורים. השנייה, האם הוכיחו הנאשמים שבקשת המפקחים להיכנס לביתם נבעה ממניעים זרים. רק אם נשיב לכך בחיוב, נידרש לשאלה נוספת, השלישית, אם הדבר מקים לנאשמים הגנה מן הצדק.  הוראות החוק הרלוונטיות 16. הנאשמים הואשמו בעבירה לפי סעיפים 217 ו-257 בחוק התכנון והבניה, בכך שמנעו ממפקח בניה, הפועל מתוקף תפקידו, להיכנס לבית מגורים, כדי למלא את תפקידו. סעיף 257, שעניינו "כניסה למקרקעין", קובע כך: 
                      
                    "מי שהורשה לכך על-ידי הועדה המקומית או על-ידי הועדה המחוזית רשאי להיכנס בכל עת סבירה לכל מקרקעין ולסקור, למדוד ולבדוק אותם ולעשות בהם כל פעולה הדרושה לביצוע חוק זה והתקנות לפיו, ובין השאר לצורך עריכתה וביצועה של תכנית; אך לא ייכנס לבנין המשמש למעשה בית מגורים ללא הסכמת תופשו אלא בשעות היום ולאחר שמסר לו, ככל האפשר עשרים וארבע שעות מראש, הודעה על כך בכתב, ולא ייכנס למקרקעין שבהחזקת צבא-הגנה לישראל או שלוחה אחרת של מערכת הבטחון שאושרה על-ידי שר הבטחון אלא באישור של מי שהוסמך לכך על ידי שר הבטחון". סעיף זה מתיר למפקח בניה שהוסמך לכך להיכנס לכל מקרקעין "לסקור ולבדוק אותם ולעשות כל פעולה הדרושה לביצוע חוק זה והתקנות על פיו". ככל שהדברים אמורים בבית מגורים, נקבע הסדר שלפיו דרושה הסכמת "תופשו", מחזיק הנכס, והדבר ייעשה רק בשעות היום ולאחר שנמסרה הודעה, ככל האפשר יממה מראש. בכך קבע המחוקק הסדר סביר שנועד לאפשר פיקוח על הבניה, ובדיקה אם לא נעברה עבירה על חוקי התכנון והבניה, מבלי לחדור לרשות היחיד ללא הודעה מוקדמת. מכאן ש"ההסדר שבסעיף 257 לחוק, הוא מידתי, ראוי ונועד לאפשר פיקוח על עבירות תכנון ובניה. טול סעיף זה – ולמעשה לא ניתנת אפשרות פיקוח ובדיקה" (פסק-דינם של כבוד השופטים ד' ברלינר, ז' המר וי' שיצר בעפ"א (תל-אביב-יפו) 80165/04 משה טל נ' הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה תל-אביב-יפו (12.12.2004) בפסקה 11). על כך מוסיף סעיף 217 בחוק, שעניינו "מניעת מילוי תפקיד", לאמור: "המונע את מי שפועל בשם מוסד תכנון או בתוקף תפקיד שהוטל עליו בדרך אחרת לפי חיקוק מלמלא תפקיד או מלהשתמש בסמכות לפי חוק זה או תקנה על פיו, דינו - מאסר שנה; הוראה זו אינה גורעת מאחריות פלילית לפי חוק אחר".  השאלה הראשונה: האם דרוש קיומו של תנאי מקדמי לשם כניסת מפקח לבית מגורים 17. השאלה הראשונה היא, האם יכול מפקח בניה להיכנס לכל בית מגורים מכיוון שהוא, או הממונה עליו, כך חפצים לעשות, או שמא רשאי מפקח לעשות כן, רק בהתקיים תנאים מסויימים. שאלה זו, כך נראה, טרם הוכרעה ונמצאו דעות שונות.  18. בפסק הדין משה טל הנזכר, קבע בית המשפט שאין צורך בתנאים מוקדמים כמו אלו הדרושים לשם מתן צו חיפוש, אך בכל מקרה מאחר שאלו התקיימו באותו מקרה, נראה שהשאלה נדונה רק בדרך אגב. שם נדונה בקשת הוועדה המקומית לקבלת צו לפי סעיף 211 בחוק התכנון והבנייה, המתיר למפקחי בניה להיכנס למקרקעין בהתאם לסמכותם לפי סעיף 257. הצו התבקש מאחר שהמערערים סירבו לאפשר להיכנס לביתם, לאחר שהמפקחים חשדו שנעברה בו עבירת בניה. בפסק הדין אושרה החלטת בית המשפט לעניינים מקומיים שנעתר לבקשה, מהנימוק שהאינטרס הציבורי למנוע בניה בלתי חוקית גובר על זכותו של אדם לפרטיות. בערעור נטען שיש להשוות בין הסמכות הנתונה למפקח בניה מכוח סעיף 257 בחוק התכנון והבניה לבין הסמכות הקבועה בסעיף 23 בפקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש) [נוסח חדש], התשכ"ט-1969, שעניינו צווי חיפוש בביתו של אדם. על-פי סעיף 23, אין די בחשד סתמי לכך שנעברה עבירה כדי שיינתן צו חיפוש, אלא דרוש יסוד סביר להניח שאמנם כך. טענה זו נדחתה בפסק הדין מארבעה טעמים (שם, פסקה 9). האחד, צו החיפוש נועד להתיר ביצוען של פעולות פולשניות כמו חיפוש בחפציו של המחזיק בבית, עיון במסמכים ותפישתם, להבדיל מצו כניסה למקרקעין שאינו פולשני ומאפשר רק סקירת הנכס ומדידתו. השני, חוק התכנון והבניה הוא חוק מיוחד (lex specialis), שקובע בסעיף 257 הסדר מיוחד לצורך ביצועו של חוק זה. השלישי, אפילו היה חל התנאי הקבוע בסעיף 23 בעניין צווי חיפוש, הרי שבמקרה הנדון התמלא התנאי, שלפיו צו יינתן רק אם יש יסוד להניח שנעברה עבירה. הרביעי, במקום שבו החיפוש נועד להצגת חפץ לצורך חקירה, משפט או הליך אחר, די בכך ש"החיפוש בו (בבית) נחוץ", ואין את דרישת ה"יסוד להניח" שנעברה עבירה. הדעה הנוגדת הובאה בספרו של י' קדמי (י' קדמי, על סדר הדין בפלילים, חלק ראשון – הליכים שלפני משפט ב', מהדורה מעודכנת תשס"ח-2008, הוצאת דיונון, תל-אביב, עמ' 671). אגב הדיון בצווי חיפוש אומר המחבר שהדיון מתמקד בהוראות פקודת סדר הדין הפלילי, אך יש לתת את הדעת גם להסדרים נוספים מיוחדים, המעניקים סמכות כניסה לחצרים לשם עריכת חיפוש ותפיסת חפצים, כדי למלא אחר הוראות חוק אחרות, שאחד מהם נקבע בסעיף 257 בחוק התכנון והבניה. המחבר מעיר בין השאר, כי "הדעת נותנת, כי ההערות וההארות שבקובץ זה בקשר לסמכויות החיפוש הבסיסיות בפקודת סדר הדין הפלילי, כוחן יפה גם לעניין ההוראות המיוחדות, בכפוף ללשונן ובתיאומים המתחייבים לפי העניין". עוד מוסיף הוא, כי "תשומת לב מיוחדת, ל'סייג' העשוי ללוות סמכות חיפוש 'מיוחדת' בקשר לכניסה לבית מגורים; בהתחשב בכך שבית מגורים זוכה, מטבע הדברים, למירב ההגנה מפני 'חדירה' זרה". 19. לאור חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, בכל מקרה אין לקבל שכניסה למקרקעין יכולה להיעשות מבלי שניתנה לכך הסכמה, או שבית המשפט התיר זאת לאחר שהונחה לפניו תשתית ראייתית בסיסית המצדיקה זאת. סעיף 7 בחוק היסוד, שעניינו "פרטיות וצנעת הפרט" קובע לאמור: "(א)  כל אדם זכאי לפרטיות ולצנעת חייו. 
                    (ב)  אין נכנסים לרשות היחיד של אדם שלא בהסכמתו. 
                    (ג)  אין עורכים חיפוש ברשות היחיד של אדם, על גופו או בכליו. 
                    (ד)  אין פוגעים בסוד שיחו של אדם, בכתביו או ברשומותיו." את הוראותיו של סעיף זה, ובכלל זה הוראות סעיפים קטנים (א) ו-(ב), יש אמנם לקרוא לאור פסקת ההגבלה הקבועה בסעיף 8, שכותרתו "פגיעה בזכויות", ושלפיו "אין פוגעים בזכויות שלפי חוק-יסוד זה אלא בחוק ההולם את ערכיה של מדינת ישראל, שנועד לתכלית ראויה, ובמידה שאינה עולה על הנדרש או לפי חוק כאמור מכוח הסמכה מפורשת בו". כך גם יש לקרוא את הוראות אלו לאור עיקרון "שמירת הדינים" הקבוע בסעיף 10, שלפיו "אין בחוק יסוד זה כדי לפגוע בתוקפו של דין שהיה קיים ערב תחילתו של חוק היסוד". אולם כבר נקבע פעמים רבות, שגם חקיקה שקדמה לחוק היסוד, מפורשת ברוח הוראותיו, באופן שנוטה לכיוון הזכויות ולא להגבלתן. לאור עקרונות אלו, ככלל, אין לקבל מצב שבו תיגרם פגיעה בפרטיותו של אדם, או תהיה כניסה לרשות היחיד שלא בהסכמתו. יחד עם זאת, אכן ישנם מצבים שבהם יכול וצריך שיינתן צו חיפוש, ובענייננו, תותר כניסה לבית מגורים, חרף הפגיעה בפרטיות והיעדרה של הסכמה לכך. אך זאת רק בכפוף לכך שתונח תשתית ראייתית שמצדיקה זאת. ראו על כך בהרחבה בדיון ארוך וממצה בעניין פרשנות ההוראות המתירות מתן צו חיפוש לאור הוראותיו של חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, ובדבר התנאים שבהם יינתן צו חיפוש, בפסק-דינו של כבוד השופט מ' דרורי בב"ש (מחוזי ירושלים) 1153/02 מדינת ישראל נ' מיכאל אברג'יל (9.6.2002). 20. נמצא אם כן, שרק אם הונחה תשתית של ראיות מתאימה, תהיה הצדקה לפגיעה בפרטיות ובצנעת הפרט. מכיוון שכך, נראה שיהיה זה נכון לומר שראוי שתשתית זו תעמוד במבחנים שנקבעו כתנאי למתן צווי חיפוש. מבחנים שאינם מחמירים יתר על המידה, אך דורשים שיוכח שהכניסה לבית נועדה נחוצה לשם הצגת הבניה לצורך חקירה, משפט או הליך אחר (בדומה להוראת סעיף 23(1) בפקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש)). יש לזכור שחיפוש שלא על-פי צו יכול שייעשה רק בנסיבות מיוחדות, אשר אין חולק שבדיקת עבירת בניה אינה נמנית עימן (ראו סעיף 25 בפקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש)). בעניין זה יפים דבריו של הלורד דנינג בעניין האיסור שחל על גורמי הרשות להיכנס לרשות היחיד לשם עריכת חיפוש, מבלי שהותר להם לעשות כן. דבריו נאמרו אלו אגב קביעת כללים בעניין חיפוש בביתו של אדם בפסק-דין Chic Fashions (West Wales) Ltd v Jones [1968] 2 QB 299 (בעמ' 308), והובאו על-ידי כבוד השופט דרורי בפסק הדין בעניין מיכאל אברג'יל (משלא עלה בידי לאתר את המקור, יובא התרגום, כפי שהובא שם): "האיש העני ביותר רשאי בבקתתו להתנגד לכל כוחות הכתר. הבקתה - יכול שתהא שבירה, הגג יכול לרעוד, הרוח יכול שתנשוב דרכו, הסערה יכולה להיכנס, הגשם יכול להיכנס, אך מלך אנגליה אינו רשאי להיכנס, וכל כוחות הכתר אינם רשאים להעז ולחצות את מפתן הבקתה הרעועה".  השאלה השנייה: האם המחזיק בנכס רשאי לסרב שמפקחי בניה יכנסו לביתו לשם בדיקתו 21. סעיף 257 בחוק התכנון והבניה, הקובע שמפקח בניה רשאי להיכנס למקרקעין לשם בדיקתם וכדי לבצע את הפעולות הדרושות כמפורט בסעיף, גם מחריג בית מגורים, בכך שנקבע כי "לא ייכנס לבנין המשמש למעשה בית מגורים ללא הסכמת תופשו אלא בשעות היום ולאחר שמסר לו, ככל האפשר 24 שעות מראש, הודעה על כך בכתב". מטבע הדברים, במקום שבו דרושה הסכמה, גם יכול שהסכמה זו לא תינתן. מכאן שמחזיק בית המגורים רשאי לסרב לאפשר למפקחי הבניה להיכנס לביתו. מסקנה זו אף מתבקשת לאור סעיף 7 בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, הקובעת גם את הזכות של כל אדם לפרטיות ולצנעת חייו (סעיף קטן (א)) וגם אוסרת כניסה לרשות היחיד של אדם שלא בהסכמתו (סעיף קטן (ב)). 22. לאור מסקנה זו שלפיה מאחר שדרושה הסכמה, הרי שיכול שההסכמה לא תינתן, נשאלת שאלת מקומה של העבירה הקבועה בסעיף 217 בחוק התכנון והבניה, שעניינה "מניעת מילוי תפקיד". ניתן אולי להתחכם ולומר, שבסעיף 257 נקבע גם כיצד יש להודיע על הביקור בבית מגורים, נקבע המועד למסירת ההודעה (עשרים וארבע שעות מראש), ונקבע שהביקור ייערך בשעות היום. לפיכך לכאורה, יכול אדם שלא להסכים לביקור בביתו, רק אם לא מולאו דרישות אלו. לחלופין אולי יהיה מי שיאמר שהמילה "אלא" שבסעיף מלמדת שדרושה הסכמה, ובהיעדרה ניתן להיכנס לבית המגורים, ובלבד שהביקור יהיה בשעות היום ולאחר שנמסרה הודעה כתובה לפחות עשרים וארבע שעות מראש. אולם פרשנות זו, או כל פרשנות אחרת שמתעלמת מהצורך בהסכמת מחזיק בית המגורים כדי להיכנס לביתו, תחטיא את העיקרון שלפיו ככלל, ובהיעדר צו של בית משפט, לשם כניסה לביתו של אדם דרושה הסכמתו. כך גם לאור הוראתו המפורשת של סעיף 257, ועל אחת כמה וכמה שכך לאור חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו. 23. מאחר שכאמור דרושה הסכמת המחזיק בבית המגורים כדי שמפקח בניה ייכנס לביתו, נראה שלא ניתן להאשים בעבירה לפי סעיף 217 בכל מקום שבו החליט מפקח בניה להיכנס לבית מגורים והדבר לא עלה בידו, בין משום שהמחזיק בבית המגורים סירב לאפשר זאת ובין מאחר שנעדר מביתו. במקום שבו מסרב אדם לאפשר למפקח בניה להיכנס לביתו, מן הראוי שבית המשפט יהיה זה שיבחן את השאלה, אם הונחה תשתית מספקת של ראיות, המצדיקה לאפשר כניסה לבית המגורים. לפיכך נראה גם שהדרך הנכונה לפעול במקרה של סירוב לאפשר כניסה לבית מגורים היא הדרך שנדונה בפסק-דין משה טל, שהוזכר קודם לכן. משסירבו המערערים באותו עניין לאפשר כניסה לביתם כדי לבחון אם נעברה בו עבירת בניה, פנתה הוועדה המקומית לבית המשפט לעניינים מקומיים בבקשה למתן צו לפי סעיף 211 בחוק התכנון והבניה. בית המשפט הוא זה שהחליט ליתן צו המתיר את כניסת מפקחי הבניה אל הבית. רק בדרך זו, ולאחר שבית המשפט מוצא כי הכניסה לבית המגורים נחוצה בשל כך שיש בסיס לחשד שנעברו בו עבירות בניה, יינתן צו המתיר כניסה לבית מגורים חרף סירובו של המחזיק בבית.  השאלה השלישית: ההליך שבו יש לנקוט במקרה של סירוב לאפשר כניסה לבית מגורים 24. בסיכומי טעונתיו בעל-פה עמד התובע על הנוהג שעל-פיו פועלת התביעה המייצגת את הוועדה המקומית לתכנון ולבניה בירושלים, במקום שבו נמנעת ממפקחי הבניה כניסה לביתו של אדם. במקרה שכזה, מוגש כתב אישום נגד מחזיק בית המגורים המייחס לו עבירה לפי סעיפים 217 ו-257 בחוק התכנון והבניה, כמו שנעשה במקרה הנדון. ברובם ככולם של המקרים, במועד שנועד לקריאת כתב האישום מתייצב הנאשם, והתובע מודיע שאם הנאשם יאפשר למפקחי הבניה לבקר בביתו, יימחק כתב האישום. בהתאם לכך, ניתנת החלטה על-ידי בית המשפט שבה נקבע שעל המאשימה להודיע עד המועד שנקבע לכך, אם אמנם התקיים ביקור, ולאחר קבלת הודעת המאשימה שהביקור התקיים, כתב האישום נמחק. אכן, עשרות רבות של מקרים מסוג זה עברו תחת ידי, והגם שבעבר הבעתי בעל-פה את מורת רוחי מהסדר זה, כך נהגתי באותם עשרות רבות של מקרים. 25. דרך זו, שבה נוהגת התביעה בירושלים (לא ידוע לי כיצד נוהגים במקומות אחרים) התגלתה ברובם ככולם של המקרים כדרך מלאכותית, ולטעמי אף לא ראויה, שאין בה דבר מעבר לכך שבית המשפט, העמוס לעייפה גם ללא תיקים אלו, עושה את מלאכתם של מפקחי הבניה. בכל אותם מקרים נעמדו מולי אזרחים, בדרך-כלל נורמטיביים ושומרי חוק, בעודם מבוהלים לאחר שמצאו בתיבת הדואר כתב אישום המייחס להם עבירה פלילית. מרביתם אף מיהרו לומר, עוד בטרם שנשאלו, שאין להם כל התנגדות לביקורו של המפקח, וכי מסיבות כאלו ואחרות, שעניינן שעות עבודה, וטרדות היום-יום, לא הסתייע ביקורו של המפקח במועד שצויין בהודעה שהושארה בביתם. מעודי – למעט המקרה הנדון – לא נתקלתי בסירובו של מחזיק בנכס לאפשר כניסה לביתו. את מורת הרוח שהבעתי, הבעתי בעיקר משני טעמים אלו: הטעם האחד, הגשת כתב אישום במקרה מעין זה, נמצאה במרבית המקרים כצעד מרחיק לכת. כך בייחוד שבשונה מהליכים פליליים רגילים אחרים, לא היה כל צעד חקירתי מקדים לאפשרות זו. הנאשמים לא הוזמנו לחקירה ולא העלו בדעתם שהם צפויים לשבת על ספסל הנאשמים, הגם שלרוב מתברר כי רק בשל תקלה זו או אחרת לא הסתייע לקיים את הביקור של מפקח הבנייה בביתם. הטעם השני, בכל אותם עשרות רבות של מקרים שנדונו לפניי, ללא יוצא מן הכלל (למעט כאמור, המקרה הנדון), נוכחתי לראות שלא רק שלא הייתה כל הצדקה להגשת כתב האישום, אלא שכל תכליתו הייתה להפוך את בית המשפט ל"מתאם ביקורים במקרקעין" של מפקחי הבניה. במקום שמפקחי הבניה יטריחו את עצמם להתאמץ ליצור קשר עם המחזיקים בבתים שבהם רצו לבקר, בחרו הם בדרך הקלה של הגשת כתב-אישום. הנאשם המבוהל התייצב בבית המשפט, בית המשפט פתח יומן, ביקש מהנאשם את מספר הטלפון שבאמצעותו ניתן להשיגו, ותיאם מועד לביקור בנכס. כעבור זמן קצר, הגיש התובע הודעה שהביקור נערך ואפשר למחוק את כתב האישום, וכך נעשה. עם כל הכבוד למאשימה ולמפקחי הבניה, זמנו של בית המשפט יקר מדי, ויומנו עמוס לעייפה. אין כל הצדקה לכך שבית המשפט ימלא את תפקיד "המזכירה" של מחלקת הפיקוח על הבניה לצורך תיאום ביקורים במקרקעין. 26. מהטעמים האמורים, אני סבורה כי לא רק שספק רב אם מבחינה משפטית יש מקום להגשת כתב אישום במקרה שבו לא התאפשר למפקח בניה להיכנס לבית מגורים, בין בשל סירוב המחזיק בו ובין בשל תקלה כלשהי, אלא שאף אין זה ראוי שיוגש כתב אישום קודם שמוצה ההליך של בקשת הסכמת המחזיק בבית המגורים להיכנס לביתו. רק במקום שסירב, ראוי לבקש צו כניסה למקרקעין (מכוחו של סעיף 211 בחוק התכנון והבניה, בדומה לדרך שנדונה בפסק-דין משה טל), ורק אם יינתן צו, ובעל בית המגורים יעמוד בסירובו לאפשר כניסה לביתו, תוכל המאשימה להגיש כתב-אישום המייחס עבירה לפי סעיפים 217 ו-257 בחוק התכנון והבניה. ה. דיון במקרה הנדון 27. כמפורט מעלה, אין בענייננו מחלוקת עובדתית. הנאשמים אכן מנעו את כניסת מפקחי הבניה לביתם, ואף הודיעו שהם עומדים בסירובם לאפשר להם להיכנס. מכיוון שכך, נשאלות שלוש השאלות שעליהן עמדנו בפתח הדבים: האחת, האם במקרה הנדון התמלאו התנאים המצדיקים כניסת מפקח בניה לבית מגורים. השנייה, האם הוכיחו הנאשמים שבקשת המפקחים להיכנס לביתם נבעה ממניעים זרים. רק אם נשיב לכך בחיוב, נידרש לשאלה נוספת, השלישית, אם הדבר מקים לנאשמים הגנה מן הצדק.  השאלה הראשונה: האם התמלא התנאי המצדיק כניסה לבית מגורים 28. מפקח הבניה העיד שכבר מראיית חלקו החיצוני של הבית ניתן להבחין בבנייה ללא היתר, הכוללת מרפסת מעל קונסטרוקציית פלדה, שלא נמצא לה היתר (ת/6), ושני גרמי מדרגות המובילים אל קומת המרתף משני צידי הבית (ת/3, ת/4 ו-ת/5), בעוד שעל-פי היתר הבניה מותר שיימצא גרם מדרגות המוביל אל המרתף רק בתוך הבית (עמ' 2). בנסיבות אלו, מתמלא התנאי, שלפיו הכניסה לבית המגורים נחוצה לצורך חקירה, משפט או הליך אחר. זהו כאמור גם התנאי למתן צו חיפוש, כפי שנקבע בסעיף 23(1) בפקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש). מכאן שלכאורה הייתה הצדקה לבקשת מפקחי הבניה להיכנס לביתם של הנאשמים.  השאלה השנייה והשאלה השלישית: האם הוכח שבשל מניעים זרים ביקשו 
                    המפקחים להיכנס לבית ואם כן, האם עומדת לנאשמים הגנה מן הצדק 29. משהונחה תשתית ראייתית שלפיה לכאורה נעברו עבירות בניה בביתם של הנאשמים, והתקיים התנאי המצדיק כניסה של המפקחים לביתם, אפילו היה מוכח שהביקורים נבעו ממניעים זרים – והדבר לא הוכח – ספק אם היה בכך כדי להעלות או להוריד. למען הסר ספק, אני רואה לנכון להדגיש שלא שוכנעתי שכניסת מפקחי הבניה לביתם של הנאשמים התבקשה בשל מניעים זרים. המפקח העיד שלכאורה נעברו בביתם של הנאשמים עבירות בניה, וכי נאכפות עבירות בניה נוספות ברחוב שבו הם גרים. העובדה שנגד הנאשם ננקטו הליכים רבים, כפי שהצביע בעצמו, אינה בהכרח מלמדת על "רדיפה" או "נקמנות". מסקנה אפשרית ומתבקשת נוספת היא, שהנאשם עבר עבירות בניה נוספות וכך גם עבירות אחרות, ומטעם זה ננקטו נגדו הליכים רבים. מאחר שלא הוכחה טענת "הרדיפה" אחר הנאשם, , איני רואה עוד צורך לדון בתחושותיו, וממילא שגם לא עומדת לנאשמים הגנה מן הצדק. ו. סיכום ומסקנות 30.  המסקנות שאליהן הגעתי הן כי בהיעדר הסכמת המחזיק בבית מגורים לאפשר למפקחי בניה להיכנס לביתו כדי למלא את תפקידם לפי סעיף 257 בחוק התכנון והבנייה, על מפקחי הבניה להניח תשתית עובדתית המצביעה על כך שהכניסה אל הבית נחוצה לצורכי חקירתה של עבירת בניה אפשרית, לצורך משפט או לצורך הליך אחר. הוראת סעיף 257, וכך גם הוראת סעיף 7 בחוק: יסוד כבוד האדם וחירותו, קובעות שסמכות זו של מפקחי בניה להיכנס לבית מגורים טעונה את הסכמת המחזיק בבית. בהיעדר הסכמה שכזו, אין הצדקה לנקוט בהליך של הגשת כתב-אישום, אלא ראוי תחילה לבקש צו כניסה למקרקעין מבית המשפט. רק אם ייקבע על-ידי בית המשפט שהתקיימו התנאים המצדיקים מתן צו כאמור, יינתן הצו, ורק במקרה של הפרתו, יש מקום להגשת כתב אישום. אין לקבל את "הנוהג" שעליו עמד בא-כוחה של המאשימה, שכתבי-אישום מוגשים כדבר שבשגרה, כל אימת שכניסה אל בית מגורים לא מתאפשרת, אפילו בהיעדר סירוב מצד המחזיק בו. כך גם אין הצדקה להפיכת בית המשפט לגורם שמתאם ביקורים של מפקחי בניה במקרקעין. לאור מסקנות אלו, והגם שהונחה תשתית ראייתית שלפיה הייתה לכאורה הצדקה לאפשר למפקחי הבניה להיכנס אל ביתם של הנאשמים, איני סבורה שהדרך הנכונה להתמודד עם סירובם היא בהגשת כתב-אישום. ראוי היה שהמאשימה תנקוט תחילה הליך אחר, של בקשת צו כניסה למקרקעין. 31.  מאחר שבהיעדר צו המורה על כניסה לבית מגורים, דרושה הסכמת המחזיק בו כדי לערוך בו ביקור של מפקח בניה, אזי נראה שאין בסירוב לאפשר זאת משום עבירה. מסיבה זו, גם יש הצדקה לזיכוי הנאשמים, שלא נתנו את הסכמתם לכניסת מפקח הבניה לביתם, וזאת לאור סעיף 149(4) בחוק סדר הדין הפלילי, שעניינו בעובדות כתב אישום שאינן מהוות עבירה. בנוסף לכך, כאמור, אני סבורה שאין זה ראוי למהר ולהגיש כתב אישום, קודם שבית המשפט התבקש להכריע בשאלה אם יש הצדקה למתן צו המתיר כניסת מפקחי בניה לבית מגורים. הגינות משפטית מחייבת שבמקום שבו עשה אדם שימוש בזכות יסוד העומדת לו, שלא להסכים שמפקח בניה ייכנס לביתו, יבחן בית המשפט אם הייתה הצדקה לסירוב זה, קודם שיוגש נגד המחזיק בבית והמסרב כתב אישום בשל כך. בנסיבות אלו, שבהן כתב האישום הוגש רק על-יסוד שיקול הדעת של מפקח הבניה, ועל אף שהמחזיק בבית המגורים רשאי שלא להסכים לביקור של המפקח בביתו, נראה כי "הגשת כתב האישום או ניהול ההליך הפלילי עומדים בסתירה מהותית  ... להגינות משפטית" (סעיף 149(10) בחוק סדר הדין הפלילי). 32. לאור מסקנה זו, וכאמור בפתח הדברים, הנאשמים מזוכים מן העבירה שבה הואשמו. המזכירות תשלח לצדדים את הכרעת הדין. 
                    ניתנה היום ז' באדר התש"ע, 21.2.2010, בהעדר הצדדים (בהסכמתם).  

                                               בר-אשר צבן, שופטת

                    קלינגר היתרי בנייה, רישוי עסקים וייעוץ מוניציפאלי
                    טל': 03-6990132
                    פקס: 6990134 - 03
                    נייד: 0523-888813
                    Klinger_b@bezeqint.net
                    www.klinger.co.il
                    דרג את התוכן:

                      פרופיל

                      benklinger
                      1. שלח הודעה
                      2. אוף ליין
                      3. אוף ליין

                      ארכיון

                      פיד RSS

                      הפעילות שלי