כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    Mentor Me חיים עשירים בכל המובנים! MentorMe.co.il

    מטרת הבלוג: להדריך אנשים להתעוררות רוחנית כבסיס להצלחה בחיים ובעסקים

    ארכיון

    תכנים אחרונים

    0 תגובות   יום ראשון, 20/1/13, 18:26
    ‏יום שישי, 23 בנובמבר 2012
     

     

    התפתחות אישית
    התבוננות בארעיות של מזג האוויר הפנימי
    טיפות הגשם זולגות על החלון כמו דמעות, רוחות נושבות, רעמים וברקים, העצים זזים, העלים נושרים ואני מתבונן בכל זה ופתאום נזכר שגם לנו יש מזג אויר- מזג אויר פנימי. מחשבות, רגשות, תחושות, מצבי רוח – כל אלה הם ביטויים של אותו מזג אויר פנימי. ובדיוק כמו טבעו של מזג האוויר שבחוץ, כך טבעו של מזג האוויר שבפנים: ארעי, חולף, משתנה כל הזמן.
    לפעמים שקט לנו בפנים ולפעמים סוער, לעתים בהיר ולעתים מעונן, לעתים פורח ולעתים נובל. בתוכנו הכל ארעי, שום דבר לא קבוע. אבל דבר אחד אנחנו שוכחים: את העובדה שאנחנו לא מזג האוויר שבתוכנו. כשאני יושב בחדר ומתבונן במזג האוויר מבעד לחלון, קל להבחין שאני לא חלק מזה. ניתן לראות בבירור שאני הוא המתבונן בארעיות של מזג האוויר שבחוץ.
    אבל כשמדובר במזג האוויר הפנימי, קשה יותר להבחין בכך שאנחנו זה לא מזג האוויר שמתחולל בתוכנו. מה מקשה על ההבחנה? ההרגל המושרש שלנו להזדהות עם הביטויים השונים של מזג האוויר שבתוכנו. הזדהות זו גורמת לנו להשתוקק להיבטים החיוביים ולדחות את ההיבטים השליליים. מה גורם לנו להזדהות באופן אוטומטי עם מזג האוויר שבתוכנו? "בורות רוחנית" או במילים אחרות: חוסר מודעות לטבענו האמיתי.
    כשאנחנו שרויים במצב רוח מדוכדך, אנחנו מאבדים את עצמנו בתוך מצב הרוח הזה, מזדהים איתו, שואבים את תחושת העצמיות שלנו ממנו ואז מפתחים סלידה או דחייה כלפי אותו מצב רוח. לעומת זאת, כשעולה בנו מחשבה נעימה והיא מושכת את כל תשומת ליבנו, אנחנו מאבדים את עצמנו בתוכה, מזדהים איתה, שואבים את תחושת העצמי שלנו ממנה ואז מפתחים השתוקקות כלפיה או כלפי מחשבות שדומות לה.
    השתוקקות וסלידה הן תגובות של הנפש, אשר מובילות להיקשרות שמחזקת, כמעגל שחוזר חלילה, את ההזדהות ואת האמונה שיש "אני" קבוע ובלתי משתנה. ההיקשרות שלנו לתהליכים הנפשיים שמופיעים וחולפים בהתמדה, או במילים אחרות: ההזדהות שלנו עם מזג האוויר הפנימי והארעי, מובילה אותנו לאיבוד האיזון הנפשי שלנו ויוצרת סבל. מדוע זה כך? מפני שאנחנו מנסים להימנע ממזג אוויר אחד שאותו אנחנו מתייגים כ"רע" ולהשתוקק למזג אוויר אחר שאותו אנחנו מתייגים כ"טוב". ברור לחלוטין שהדבר אינו אפשרי – אי אפשר שמזג האוויר יהיה כל הזמן "טוב" ושאף פעם לא יהיה מזג אוויר "רע". ובמצב הזה, גם כאשר מזג האוויר יהיה "טוב", לא נוכל באמת ליהנות ממנו כי ברמה מסוימת נפחד שזה יסתיים וישתנה.
    בדיוק כמו שהיקום הוא לא מזג האוויר שבתוכו, ככה גם אנחנו זה לא מזג האוויר שבתוכנו. בדיוק כפי שהעכשיו הוא לא מה שקורה אלא המרחב שבו זה קורה, ככה גם אנחנו המרחב שבו מזג האוויר מתרחש. אנחנו החלל שבו מופיעים מזגי אוויר שונים. מופיעים וחולפים בהתמדה. ואם חוסר מודעות משמעו להזדהות עם מזג האוויר הפנימי, אז מודעות משמעותה להכיר ולזהות את עצמנו כמרחב שבו מזג האוויר מתרחש. מודעות משמעותה להכיר את עצמנו כנוכחות השקטה שמתבוננות במזג האוויר החולף, בדיוק כמו שאנחנו מסתכלים על מזג האוויר שבחוץ מתוך חלון ביתנו. מה זה נותן לנו? חופש! חופש זה נובע משתי תכונות שמשלימות זו את זו: מודעות והשתוות נפש.
    כשאנחנו צופים ומתבוננים בארעיות של מזג האוויר הפנימי, אנחנו מפתחים מודעות לארעיות זו. ככל שמודעות זו הולכת וגדלה, ככה במקביל ההזדהות הולכת ומתפרקת. כך שלמעשה, המודעות לארעיות מובילה באופן טבעי לאי-היקשרות. כשאנחנו מודעים לארעיות של מזג האוויר הפנימי, אנחנו לא מגיבים – לא בהשתוקקות ולא בסלידה. אי תגובה מתוך מודעות, היא מה שנקרא השתוות נפש או איזון נפשי. זה מוביל לחופש מוחלט, לשחרור מסבל.
    כיצד משיגים חופש זה? על ידי תרגול של התבוננות במזג האוויר הפנימי. כלומר, באמצעות צפייה ערנית במחשבות, ברגשות, במצבי הרוח ובתחושות. צפייה ערנית שמלווה בהכרה בכך שכל אלו הם ארעיים, ברי חלוף. לאחר מכן, בדקו אם אתם מסוגלים לצפות בצופה עצמו. שאלו: "מיהו המתבונן?". שאלה זו היא שאלה מדיטטיבית ולכן מטבעה היא אינה דורשת תשובה מהראש. השכל לא יכול לספק תשובה לשאלה זו, ויחד עם זאת- שאלה זו מוליכה לגילוי הטבע האמיתי שלכם באמצעות חוויה ישירה.

    בהצלחה,
    יואב זילכה


    אהבתם את המאמר? שתפו את האנשים היקרים לכם.

    רוצים ליהנות מתכנים, מכלים ומסרטונים מעוררי השראה וגם לקבל במתנה את "המדריך לטרנספורמציה" שיאפשר לכם לגלות מה עוצר אתכם ולהמריא לדרך חדשה בחייכם? לחצו כאן עכשיו!

    דרג את התוכן:
      0 תגובות   יום ראשון, 20/1/13, 18:17
      ‏יום שלישי 05 ביוני 2012

       
      התפתחות אישית
      מה מפריד בינך לבין המציאות ולכן מעכב אותך בדרך להארה?
      הפעם נתחיל בסיפור...לפני כ-2,600 שנה, במקום בו ניצבת היום העיר מומבאי (לשעבר "בומביי", העיר הגדולה ביותר בהודו והשנייה בגודלה בעולם) חי זקן מתבודד, אדם רב-קדושה. כל מי שפגש אותו העריץ אותו בשל טוהר נפשו ורבים סברו כי הוא הגיע לשחרור מלא.
      כששמע המתבודד שמתארים אותו במונחים כאלה נשגבים, החל להרהר בליבו: "אולי באמת הגעתי לשחרור מלא". אבל, בהיותו אדם ישר, הוא בחן את נבכי נפשו בקפדנות ומצא כי עדיין נותרו בה משקעים לא טהורים. לכן שאל את האנשים שבאו לחלוק לו כבוד: "האם יש כיום מישהו אחר בעולם הזה, שידוע לכל כי הגיע לשחרור מלא?"
      "כן, אדוני", הם ענו. "ישנו הנזיר גוטאמה, המכונה הבודהא (הכינוי בודהא משמעותו- זה שהתעורר) והוא מתגורר בעיר סאוואתהי. ידוע כי הוא הגיע לשחרור מלא והוא מלמד את הטכניקה שבאמצעותה ניתן להגיע לשחרור".
      "אני חייב ללכת אליו", החליט הנזיר. "עלי ללמוד ממנו את הדרך להגיע לשחרור מלא". וכך החל ללכת מבומביי לרוחבה של כל הודו עד שהגיע לעיר סאוואתהי שמקומה בצפון הודו. כשהגיע לעיר, הלך מיד למרכז המדיטציה של הבודהא ושאל היכן ניתן לפגוש אותו.
      "הוא יצא", השיב לו אחד הנזירים במקום. "הוא הלך לבקש נדבת מזון בעיר. חכה כאן ונוח מן המסע, הוא ישוב בעוד זמן קצר". "לא, איני יכול לחכות. אין לי זמן. הראה לי לאן הוא הלך ואני אצא בעקבותיו".
      "טוב, אם אתה מתעקש, אז הנה...זו הדרך שבה הוא הלך. תוכל לנסות למצוא אותו לאורך הדרך". בלי לבזבז אף רגע, יצא המתבודד שוב לדרך והגיע למרכז העיר. שם הוא ראה נזיר הולך מבית לבית ומבקש את מזונו. האווירה הנפלאה של שלווה והרמוניה שאפפה את האיש שכנעה אותו שאדם זה הוא הבודהא. וכששאל את אחד מן האנשים שעברו במקום, התברר לו שאכן זהו האיש.
      שם, באמצע הרחוב ניגש המתבודד לבודהא, הוא השתחווה והחזיק בכפות רגליו. "אדוני", הוא אמר, "אומרים לי שהגעת לשחרור מלא ושאתה מדריך אחרים בדרך להשגת השחרור. אנא, למד אותי את הטכניקה הזו".
      הבודהא השיב: "נכון, אני מלמד את הטכניקה ואני יכול ללמד אותך, אך אין אלה המקום והזמן המתאימים. לך וחכה לי במרכז המדיטציה. אחזור בעוד זמן קצר ואלמד אותך את הטכניקה". "לא אדוני, איני יכול לחכות", אמר המתבודד.
      שאל הבודהא: "מה, גם לא מחצית השעה?" והשיב לו המתבודד הזקן: "לא, אדוני. איני יכול להמתין... מי יודע? בתוך חצי שעה עלול אני למות, בתוך חצי שעה עלול אתה למות. בתוך חצי שעה עלול האמון שאני רוכש לך למות ואז לא אוכל ללמוד ממך את הטכניקה הזו. עכשיו, אדוני, עכשיו הוא הזמן. אנא למד אותי עכשיו."
      הבודהא הביט באיש וראה: "אכן, רק זמן קצר נותר לו, לאדם הזה. בעוד כמה דקות ימות. יש ללמדו כאן ועכשיו". וכיצד אפשר ללמד את הדרך לשחרור על רגל אחת, באמצע הרחוב?
      הבודהא אמר רק כמה מילים, אך מילים ספורות אלה כללו את כל תורתו: "ראייתך, תהיה ראייה בלבד. שמיעתך, תהיה שמיעה בלבד. בהריחך, בטעימתך, במגעך - יהיו הרחה, טעימה, נגיעה בלבד. הכרתך, תהיה הכרה בלבד".
      המתבודד היה אדם בעל נפש כל כך טהורה, שמילות הדרכה ספורות אלה הספיקו לו. שם, בצד הדרך, הוא ישב ומיקד את תשומת ליבו במציאות הפנימית שלו, בלא הערכה, בלא תגובה. הוא פשוט התבונן בתהליך השינוי בתוכו. ובדקות המעטות שנותרו לו לחיות, הוא השיג את היעד הסופי וזכה לשחרור מלא.
      מהי החוכמה שטמונה במילותיו של הבודהא?
      כאשר נוצר מגע באמצעות אחד מששת בסיסי החוויה החושית (חמשת החושים הגופניים והנפש), אסור שתהיה הערכה או תפיסה מותנית. ברגע שהתפיסה מתחילה להעריך את החוויה כטובה או כרעה, אנחנו רואים את העולם בצורה מעוותת, בגלל התגובות העיוורות הישנות שלנו.
      כדי לשחרר את הנפש מכל ההתניות, אנחנו חייבים לחדול מהערכה על בסיס התגובות הישנות ולהישאר מודעים, בלא להעריך, בלא לשפוט, בלא לתייג, בלא להגיב. כלומר, עלינו להישאר לא רק מודעים, אלא גם מאוזנים נפשית (מודעות ואיזון נפשי הן שתי תכונות בסיסיות שהמודטים מפתחים באמצעות תרגול מדיטציית ויפאסאנה, שבאמצעותה הבודהא בעצמו הגיע להארה). שהרי אז, אנחנו רואים את המציאות, רואים את האמת המוחלטת ללא מסך התפיסה המותנית. זוהי תפיסה נקייה של המציאות שמעידה על כך שתודעתנו צלולה לחלוטין.
      מילותיו של הבודהא אמנם היו רק מילים, אך הן שימשו כתמרור מדויק שמכוון לעברה של האמת. מילים אלה כיוונו את תודעתו של המתבודד למקום בו נמצאת האמת בתוכו הוא.
      אז מה מפריד בינינו לבין המציאות? אותו מסך תפיסתי מותנה שמסתיר מפנינו את האמת ואת החיים שבכל דבר וגורם לנו לראות (ולחיות) מציאות מנטאלית, קונספטואלית. ראייה זו של המציאות היא ראייה שטחית ומצומצמת שהופכת את החיים להיות מאוד רדודים בחוויה שלנו.
      אנחנו עוברים ליד פרח ולא רואים את הפרח, אנחנו מסתכלים על הים ולא באמת רואים את הים. אז מה אנחנו רואים? את המילה פרח, את המילה ים, את הזיכרונות שלנו לגבי הפרח והים. למה? כי ככה לימדו אותנו. אנחנו רואים את מה שהרגילו אותנו לראות, אנחנו רואים את התיוג המנטאלי ולא את הדבר החי, התוסס והרענן שניצב מולנו באותם רגעים. זה גורם לנו לחיות סוג של "חיים וירטואליים".
      אותו הדבר קורה לנו גם עם אנשים...אנחנו מסתכלים על בן או בת הזוג שלנו ולא באמת רואים אותם. מה אנחנו רואים מולנו? את התדמית המנטאלית של אותו אדם בראש שלנו. אנחנו מסתכלים עליו מתוך עיני העבר ולכן רואים אותו בצורה מעוותת לחלוטין.
      איך נוכל להשתחרר ממסך התפיסה המותנית? הדרך לחתוך דרך כל האשליות היא לא קלה ודורשת תרגול מתמיד וסבלני של מדיטציה (גם ב"מגרש האימונים" וגם בתוך חיי היום יום שלנו). אבל הנה תרגיל ספציפי שאני מאוד ממליץ לכם ליישם. אני קורא לזה "תפיסה טהורה".
      התבוננו בפרח ממרחק של לא יותר מחצי מטר כשאתם ישובים בצורה נוחה וכשהגב שלכם זקוף. אפשרו לעצמכם 20 דקות לצורך התרגיל הזה, כאשר אין אף אדם נוסף בקרבת מקום והסחות הדעת האפשריות מצומצמות ככל שניתן. קחו 5 נשימות עמוקות ולאחר מכן תנו לנשימה שלכם לחזור לקצב הטבעי שלה.
      כשאתם שואפים אויר, הסתכלו על הפרח ושאלו בלב: "מה זה?" או "מה אני רואה כאן?" וכשאתם נושפים אויר, פשוט היו ערים לעצמכם, לנשיפתכם ולפרח (תוך כדי שהמבט שלכם ממוקד אך ורק בפרח). בחנו את הפרח בצורה קפדנית, אך לא חטטנית.בחנו אותו מתוך תמימות של ילד, מתוך פליאה וסקרנות לגבי הטבע האמיתי שלו. השתדלו לא להזיז את העיניים יותר מדי. כשהעיניים זזות מצד לצד, התודעה נוטה להתפזר. השתדלו גם לשמור על גופכם יציב ללא תזוזה.
      ואז שוב...בשאיפה שאלו: "מה זה?" ובנשיפה הישארו עם מה שמופיע בתוככם מבלי לחפש תשובה. חשוב לציין שגם אין צורך לשאול את השאלה שוב ושוב למשך כל 20 הדקות של התרגול. לאחר שלוש פעמים שבהן שאלתם את השאלה, המשיכו למקד את מבטכם בפרח ולנשום, תוך כדי שאתם ערים למה שמתרחש בתוככם ובתוך הפרח. אבל בזמן הזה, אל תסתפקו בתשובתו של המוח המותנה לשאלה: "מה זה?". הוא מיד יגיד לכם: "זה פרח", כי ככה לימדו אותו שקוראים לדבר הזה.
      מטרת התרגיל היא לראות את הפרח מעבר לשם שלו. לעתים השאלה שיכולה לסייע לכם יותר היא: "מה אני רואה כאן עכשיו?" או "בהנחה שאין לי עבר ואין לי עתיד, מה זה?"
      אל תחפשו תשובה לשאלות האלה. אלו הן לא שאלות שדורשות תשובה. אלו הן שאלות שמעוררות מודעות. בדיוק כפי שמילותיו של הבודהא עוררו מודעות גבוהה יותר אצל המתבודד הזקן. פשוט הישארו בתוך ההוויה שאליה השאלות לוקחות אתכם.
      אתם מוזמנים לשלוח תגובות, שאלות ושיתופים כאן למטה.
      בהצלחה.
      יואב זילכה

       

      אהבתם את המאמר? שתפו את האנשים היקרים לכם.

      Share

      רוצים ליהנות מתכנים, מכלים ומסרטונים מעוררי השראה וגם לקבל במתנה את "המדריך לטרנספורמציה" שיאפשר לכם לגלות מה עוצר אתכם ולהמריא לדרך חדשה בחייכם? לחצו כאן עכשיו!

      דרג את התוכן:

        מה כותבים האחרים על חשיבה חיובית?