Mentor Me חיים עשירים בכל המובנים! MentorMe.co.il
מטרת הבלוג: להדריך אנשים להתעוררות רוחנית כבסיס להצלחה בחיים ובעסקים
ארכיון
תכנים אחרונים
יום חמישי, 04 באוקטובר 2012
התפתחות אישית "העתיד חשוב יותר מההווה". האמנם? רגע לפני שאני יוצא לסוף שבוע ארוך של ויפאסנה בצפון, החלטתי להקדיש את הבוקר הזה כדי לשתף אתכם בתובנות שלי לגבי אחד ההרגלים ההרסניים ביותר שלנו. אני מדבר על ההרגל המוזר שלנו להעריך באופן מוגזם את העתיד. הערכה מוגזמת שמצמצמת את הרגע הזה וגורמת לנו להאמין שהחיים האמיתיים (או כל דבר טוב אחר) נמצאים בעתיד. "העתיד חשוב יותר מההווה". האמנם? האם אתם מאמינים במחשבה הזו? חלקכם ודאי יכולים מיד להזדהות איתה ואף להגן עליה. אחרים מכם יעיפו מבט על המשפט הזה ומיד יגידו: "מה פתאום" או "לא בהכרח". אבל זה שאתם לא מסכימים עם המחשבה הזו ברמה מודעת, זה לא אומר שאתם לא מאמינים בה. למעשה, האמונות המושרשות והחזקות ביותר שלנו נמצאות ברבדים שאנחנו לא מודעים להם. אז כיצד אנחנו יודעים במה אנחנו באמת מאמינים ובמה אנחנו לא מאמינים? ההתנהגות שלנו בפועל מראה לנו. היא ה"ברומטר" האמין ביותר. אם תסתכלו עמוק יותר אל תוך חייכם, תגלו שהחשיבה שלכם וההתנהגות שלכם פועלות כדי לשמר ולהנציח את התפיסה הזו. כלומר, החשיבה וההתנהגות שלכם משקפות את האמונה שהעתיד חשוב יותר (ו/או טוב יותר) מההווה. הנה כמה דוגמאות שיקלו עליכם לזהות את זה: האם אתם נוטים לבלות לעתים קרובות במצב תודעה של המתנה או ציפייה לרגע עתידי מסוים? זה קצת מוזר, אבל הרבה פעמים אנחנו מחכים שהחיים יתחילו: ממתינים שיגיע סוף השבוע, מחכים לחופשה הבאה, מחכים לחתונה, מחכים לילד הראשון שיגיע, מחכים לילד הראשון שיגדל ויעזוב את הבית, מחכים לקידום בעבודה, מחכים להגשמה עצמית, מחכים לשפע, מחכים להארה. האם אתם מרגישים שהדבר היחיד שמעודד אתכם זו התקווה שבעתיד יהיה טוב או שבעתיד הכל יסתדר? תקווה זה אמנם רגש שנתפס כחיובי, אך יחד עם זאת, התקווה היא גם סוג של שוחד או רווח מזויף שבא ביחד עם ההנחה שהעתיד חשוב יותר וטוב יותר מההווה. למה? כי בפועל, התקווה הזו משעבדת אותנו לעתיד שלעולם לא מגיע, תוך כדי התעלמות מוחלטת מהמקום היחידי שבו מתרחשים החיים- הרגע הזה. כשנגמרת התקווה, מתחיל החופש מהשעבוד לעתיד שאינו קיים. עוד דוגמא טובה היא תופעה נפוצה מאוד שמתרחשת כשאנחנו מגדירים לעצמנו מטרות ויעדים ומתחילים לפעול לקראתם. האם אי פעם הרגשתם שאתם רוצים הרבה יותר להיות כבר באותו רגע עתידי שבו תשיגו את המטרה, יותר מאשר אתם רוצים להיות כאן ועכשיו- ברגע הזה שבו אתם מבצעים פעולה כלשהי או צועדים צעד קטן בדרך? ברגע שזה קורה, אתם יוצרים מתח נפשי שמזיק לכם במספר מובנים ואף מזיק גם לסובבים אתכם. למעשה, בכל פעם שבה אתם רוצים להיות בעתיד יותר משאתם רוצים להיות בהווה, אתם מזהמים את התודעה שלכם ומרחיקים את עצמכם מנקודת החיבור היחידה שלכם להוויה, לחיים עצמם. ודוגמא אחרונה: האם יש פעולות "שגרתיות" שאתם נוטים לקטלג כ"משעממות" או כ"חסרות משמעות"? היכן אתם נמצאים בזמן שאתם מצחצחים שיניים או שוטפים כלים או תולים כביסה? האם אתם נוכחים בכאן ועכשיו בעת הפעולות האלו? האם כשאתם אוכלים אתם רק אוכלים? האם הפעולה או הפעולות הבאות שנמצאות על סדר יומכם תמיד נראות חשובות יותר מהפעולה שאתם מבצעים כרגע? האם אתם מוצאים את עצמכם נסחפים למחשבות על המחר או מנסים לפתור בעיה בראשכם באמצע ארוחת ערב עם המשפחה? כל הסימנים האלה הם רק דוגמאות נוספות של הרגלי חשיבה ודפוסי התנהגות שמטרתם לשמר ולהנציח את התפיסה הלא מודעת שאומרת שהעתיד חשוב יותר מההווה. עכשיו בואו נבחן את התפיסה הזו: האם העתיד אכן חשוב יותר או טוב יותר מההווה? היינו יכולים לשקול זאת ברצינות אילו לעתיד היה קיום ממשי. אך מאחר והעתיד קיים אך ורק ברמת החשיבה, מה שהתפיסה הזו באמת אומרת זה שהאשליה חשובה יותר מהאמת. או במילים אחרות: הזמן חשוב יותר מהנוכחות. ברגע שאנחנו מאמינים במחשבה שהעתיד חשוב יותר מההווה, אנחנו בעצם מאמינים שהחשיבה שלנו חשובה יותר מהרגע הזה, מהחיים האמיתיים. זה גורם לנו להאמין שהישועה נמצאת בעתיד ולפיכך לחפש אותה במחשבות שלנו. מדוע התפיסה המעוותת הזו כל כך מושרשת בנו? מאיפה היא הגיעה? למה אנחנו מנוהלים על ידה? התפיסה הזו מהווה את אחד המנגנונים הבולטים והבסיסיים ביותר של האגו (העצמי המזויף שנוצר על ידי ההזדהות שלנו עם החשיבה שלנו). המנגנון הזה הוא למעשה מנגנון הישרדות של האגו, מנגנון שנועד בשביל להבטיח את המשך קיומו ואת חיזוקו. האגו חי על זמן פסיכולוגי והאמונה הלא מודעת שלנו באותה תפיסה פשוט משרתת אותו על ידי כך שהיא נותנת לו עוד זמן (עוד חשיבה). מה שגורם לנו לרדוף אחרי עתיד שלעולם לא מגיע. איך משתחררים מהתפיסה המעוותת הזו? על ידי שני צעדים חשובים הדורשים תרגול סבלני ומתמשך: ראשית, עליכם להתבונן בכל דפוסי החשיבה וההתנהגות שמשקפים את אותה תפיסה ומשמרים את אותו מנגנון. ברגע שאתם צופים בדפוסים האלה, אתם הופכים אותם למודעים והם לא יוכלו להמשיך להתקיים עוד הרבה זמן בגלל שעל מנת להתקיים הם זקוקים לחוסר המודעות שלכם. הדוגמאות שנתתי יסייעו לכם לזהות את אותם דפוסים ברגעי האמת, כמו גם להבחין בדפוסים נוספים. כשאתם מתבוננים ומזהים אותם, אל תשפטו ואל תבקרו את עצמכם. כל מה שנדרש זה צפייה מודעת. רק להיות ערים לזה בזמן שזה מופיע. שנית, אמצו לעצמכם הרגל להביא את תשומת הלב שלכם לרגע הזה כמה שיותר במהלך היום. ובייחוד בכל פעם שאתם תופסים את עצמכם חושבים או מתנהגים באופן שמשקף את אותה אמונה בסיסית - אז הביאו את כל תשומת ליבכם אל העכשיו. היו מודעים לנשימה שלכם, הקשיבו לצלילים או לשקט, התבוננו במה שקורה סביבכם, נסו לחוש תחושות פיזיות המתרחשות בתוך גופכם. השתמשו בחושים שלכם כדי לעגן את עצמכם ברגע הזה, במצב של נוכחות מרבית. שני הצעדים האלה יעשו את העבודה. בהצלחה, יואב זילכה אהבתם את המאמר? שתפו את האנשים היקרים לכם. רוצים ליהנות מתכנים, מכלים ומסרטונים מעוררי השראה וגם לקבל במתנה את "המדריך לטרנספורמציה" שיאפשר לכם לגלות מה עוצר אתכם ולהמריא לדרך חדשה בחייכם? לחצו כאן עכשיו! |
יום שישי 08 אפריל 2011 Share5 התפתחות אישית היום הזה לעולם לא יגיע! מעט מאוד אנשים חיים 90 שנים, הרוב הגדול מתחלק לשני סוגים: יש כאלה שחיים את אותה שנה 90 פעמים ויש כאלה שחיים 90 שנים בשביל איזה רגע אחד. לרגע הזה הם מחכים כל חייהם, אבל לרגע הזה יש טריק מאוד מתוחכם. בכל פעם שהם כמעט מגיעים אליו, הוא מתחפש לרגע אחר שנמצא בעתיד רחוק יותר ואז שוב התחושה שיש עוד דרך ארוכה לעבור עד שנגיע לרגע. ואני אומר: הגיע הזמן שנפסיק לחיות "בשביל הרגע" ונתחיל לחיות "ברגע". הסוג הראשון, כפי שציינתי, כולל את האנשים שחיים שנה אחת 90 פעמים. אני קורא להם "הממחזרים", מפני שהם ממחזרים את העבר. הם יושבים בארוחות ערב משפחתיות, שותים קצת יין, נאנחים, מספרים את אותו סיפור מפורסם, זה ששמענו כבר למעלה מ-100 פעמים ואז אומרים: "אחח....זו הייתה תקופה יפה" ומחמיצים פנים. לפני שאתם קופצים בשמחה ואומרים: "איזה מזל שאני לא שייך לסוג הראשון", בדקו האם אתם לא שייכים לסוג השני, כי הוא לא טוב יותר. האמת היא שאני לא יודע מה עדיף, זוהי אותה גברת בשינוי אדרת והגברת הזו לא יכולה ללמד אותי איך לחיות. בקוראן אומרים: "חבל שאנשים מתים לפני שהם מתעוררים" וזה כל כך נכון! אם תשאלו אותי, אני מעדיף להשתייך אל המעט שדיברתי עליו בהתחלה. אל אותו קמצוץ של אנשים שבאמת חיים 90 שנים ואולי אף יותר. למה אני אומר "ואולי אף יותר"? כי אני מאמין (ואתם לא חייבים לקנות את זה...) שמי שחי ברגע ולא בשביל הרגע או בשביל אותה תקופה יפה שהוא ממחזר, מאריך את תוחלת החיים שלו בכמה שנים טובות לפחות. הסוג השני הוא מאוד פופולארי, במשך שנים השתייכתי אליו, חייתי בשביל איזה רגע. למה הוא פופולארי? מפני שזה מושך, זה סקסי, זה נותן תקווה, זה מדליק אותך כשאתה חושב שיש איזה רגע כזה בעתיד שבו אתה תיגאל מהנסיבות העכשוויות. האם גם אתם מחפשים ישועה כלשהי בעתיד? האם אי פעם שמתם לב איך השכל שלכם משליך את עצמו אל העבר ואל העתיד כל הזמן, העיקר לא להיות ברגע הזה. האם גם אתם מאמינים שיום אחד תהיו באמת מאושרים, יום אחד תוכלו לנוח ולהירגע, יום אחד יהיה בסדר, יום אחד יהיה טוב, מתי היום הזה יגיע??? אחרי שתסיימו את התואר הראשון או אולי אחרי שתסיימו את התואר השני, אחרי שהילדים יגדלו או שאולי אחרי שהם ממש ייצאו מהבית, אחרי שתסיימו את השיפוץ או אחרי שתעברו דירה. זה תמיד אחרי ש...אל תהיו מופתעים, כבר גיליתי לכם את הטריק של הרגע המיוחל, זוכרים? הוא כל הזמן מתחפש לרגע אחר שנמצא בעתיד רחוק יותר ואז שוב התחושה שיש עוד דרך ארוכה לעבור עד שנגיע לרגע. אם אתם עדיין שואלים: "מתי היום הזה יגיע?" יש לי חדשות בשבילכם: "היום הזה לעולם לא יגיע!" וזה לא שהפסקתי להיות אופטימי, אני פשוט מעדיף לומר לכם את האמת. והאמת היא פשוטה יותר ממה שאתם חושבים: הסיבה שבגללה היום הזה לעולם לא יגיע, היא מפני שהיום הזה נמצא אך ורק עכשיו, ברגע הזה! באהבה והערכה, יואב אהבת את המאמר? שתף את האנשים היקרים לך. Share5 רוצה ליהנות ממאמרים, טיפים, סרטונים ותכנים מעוררי השראה ואפילו לקבל ספרון שכתב יואב זילכה במתנה? הירשם עכשיו בחינם כחבר באתר: www.MentorMe.co.il |
