Mentor Me חיים עשירים בכל המובנים! MentorMe.co.il
מטרת הבלוג: להדריך אנשים להתעוררות רוחנית כבסיס להצלחה בחיים ובעסקים
ארכיון
תכנים אחרונים
יום חמישי 8 בדצמבר 2011 גישה ותקשורת להיות צודקים או להיות מאושרים? מה אתם מעדיפים? לפני מספר ימים, בעודי יורד מהבניין בו אני גר בדרכי לפגישה, התחלתי לשמוע צעקות במורד הרחוב. אישה אחת צרחה על איש אחד שחנה את רכבו באחת החניות הקרובות לבניין שלה. היא השליכה עליו את כל הקללות האפשריות ואפילו בשלב מסוים היא אמרה לו שאם הוא לא מפנה את האוטו שלו מיד, היא תבעט לו בביצים. מהיכרות שטחית ביותר של האישה הזו, לדעתי אין לה אפילו רכב. מה גם שהחניה בה האיש חנה, אינה חניה שמורה של אף אחד! כשחלפתי על פניהם עלתה במוחי מחשבה מצחיקה. שאלתי את עצמי: "אם הייתי מתקרב אליהם ומציע לכל אחד מהם שטר של 200 שקלים בתמורה לכך שיסתמו את הפה וימשיכו את יומם מבלי להיות צודקים, האם הם היו מסכימים?" בערב, שיתפתי את בת זוגתי בסיפור הזה ובמחשבה המוזרה שהייתה לי. התשובה שלה הצחיקה אותי עוד יותר. היא אמרה שהאישה ודאי הייתה אומרת משהו כמו: "אני לא מוכנה! אלא אם כן הוא יזיז מכאן את האוטו המזורגג שלו". זה עצוב אבל אני נוטה להסכים עם בת זוגתי. ייתכן מאוד שזה מה שהאישה הזו הייתה אומרת. אמנם אינני יכול לדעת זאת בוודאות, אך זוהי בהחלט השערה סבירה שאני יכול להציע מתוך ניסיוני בהתבוננות באנשים. זה אומר שאנשים יעדיפו להיות צודקים מאשר מאושרים ואף יעדיפו להיות צודקים מאשר עשירים. כלומר, אנשים מעדיפים את הצדק בכל מחיר! אם אני הייתי במקומו של הגבר, לא הייתי מתעכב אפילו לשנייה אחת. הייתי מחייך אל האישה ואומר לה: "אין בעיה גברתי, אני מזיז את האוטו ברגע זה. אחלה יום". אם הייתי במקום האישה, מעולם לא הייתי בוחר לבלות 10 דקות שלמות מזמן ההווה היקר שלי, בשביל לשנוא ולהביע אלימות כלפי אותו אדם. מה איתכם? מה אתם מעדיפים? להיות צודקים או להיות מאושרים? אולי לפני כן, אני אשאל אתכם שאלה אחרת: "כשאנחנו שונאים מישהו, מי מאיתנו מרגיש את השנאה?" על מנת לענות על השאלה זו, עלינו להבין מאיפה יצאה השנאה. או במילים אחרות, מהו מקור השנאה. במקרה הזה, מקור השנאה הוא אנחנו. כלומר, אנחנו הגוף שמכיל את השנאה ומייצא אותה אל האדם האחר (השנוא). הדבר הוא נכון בשני המקרים הבאים: גם במקרה שהאדם השני לידינו והוצאנו עליו את השנאה הזו באמצעות אלימות מילולית/פיזית, וגם במקרה שאנחנו סתם יושבים לבדנו בבית ופתאום עולה שנאה כלפי מישהו בעקבות מחשבה כלשהי. בשני המקרים שתיארתי, האדם שירגיש את השנאה בעוצמה גדולה יותר ולאורך זמן ממושך יותר, הוא האדם השונא ולא האדם השנוא. בדיוק כמו שהחום של השמש עצמה גבוה בהרבה מהחום של האנשים והחפצים שאותם היא מחממת. לפעמים היקום שולח לנו את אותה התובנה באריזות שונות. אני מריץ את סיפור חיי שנה אחת אחורה... אני ממתין לפגישה מחוץ למשרדה של שולי זיו, מנכ"לית בית ציוני אמריקה. על הקיר יש תמונה ממוסגרת עם ציטוט של הדלאי למה: "אם בהתחלה ובסוף של חיינו, אנחנו תלויים לחלוטין בנחמדות ובטוב ליבם של אחרים, איך ייתכן שבאמצע החיים אנחנו לא מפגינים את טוב ליבנו כלפי אחרים?" צדק הוא דבר חשוב, אך מה שחשוב הרבה יותר ממנו הוא לקחת אחריות על האושר שלנו ולעשות כמיטב יכולתנו על מנת לתרום לאושרם של אחרים. ברמה העמוקה של החיים, זה בדיוק אותו הדבר, זהו אותו האושר. לדעתי עדיף להיות נחמד ומאושר מאשר צודק ומלא בשנאה. אז מה אתם מעדיפים? להיות צודקים או להיות מאושרים? אשמח לשמוע מכם...רשמו בבקשה את התגובות שלכם על המאמר הזה כאן למטה. לחיי ההצלחה והאושר שלכם! יואב זילכה אהבתם את המאמר? שתפו את האנשים היקרים לכם. רוצים ליהנות מתכנים, מכלים ומסרטונים מעוררי השראה וגם לקבל במתנה את "המדריך לטרנספורמציה" שיאפשר לכם לגלות מה עוצר אתכם ולהמריא לדרך חדשה בחייכם? לחצו כאן עכשיו!
|
יום שני 5 בדצמבר 2011 מוטיבציה 3 שלבים פשוטים שיסייעו לך לגלות מהן 5 התשוקות הגדולות ביותר שלך בסוף המאמר הקודם ("מתי בפעם האחרונה בכית מהתרגשות חיובית?") הבטחתי לתת לכם תהליך פשוט שיסייע לכם לגלות מהן 5 התשוקות הגדולות ביותר שלכם. אז הנה אני עומד בהבטחה שלי...אני רוצה לחשוף בפניכם 3 שלבים פשוטים שיאפשרו לכם לצלול פנימה אל תוך הלב ולהבין מה אתם באמת רוצים מהחיים. לפני שאנחנו נכנסים לשלב הראשון, בואו ננסה להבין מהי בכלל תשוקה. אחת ההגדרות האהובות עלי ביותר למושג תשוקה, היא ההגדרה של וואלאס ד. וואטלס (מחבר הספר The Science of Getting Rich): "תשוקה היא אפשרות שלא באה לידי ביטוי, אשר מחפשת את הדרך לבוא לידי ביטוי פיזי באמצעות מעשינו". בקיצור...תשוקה היא אפשרות! או יותר נכון לומר, שילוב של אפשרות עם רצון לממש את אותה אפשרות. כאשר יש לנו רצון עז להיות, לעשות, לחוות או להשיג משהו, זה אומר שיש לנו רצון לממש איזושהי אפשרות. כלומר, יש לנו תשוקה. הגדרה נוספת שחשוב שנבין גם אותה, היא הגדרתו של Thomas Hobbes: "תשוקה היא ההנעה הבסיסית של כל הפעולות האנושיות". כלומר, האפשרות שהאפשרות תתממש גורמת לנו מוטיבציה, זה דוחף אותנו, זה מניע אותו לפעול למען מימוש.מוטיבציה זה סוג של אנרגיה. האנרגיה הזו רוצה לחיות דרכנו, היא רוצה לבוא לידי ביטוי, היא רוצה לצאת החוצה לעולם הנראה לעין ולקבל צורה פיזית. פאולו קואלו כתב: "האפשרות שהחלום יתגשם, היא שהופכת את החיים למעניינים". האמת היא שאני לא כל כך מסכים עם המשפט הזה, אבל כרגע הוא משרת אותנו לצורך ההבנה של תשוקותינו. הפילוסוף היווני-רומי אפיקטטוס אמר: "לו השקיעו בני האדם בניסיון להבין את התשוקה, מחצית מן המאמצים הכרוכים בסיפוקה, היו מגלים לדאבונם, כי תשוקתם האמיתית איננה התשוקה שהם דימו לעצמם". מרבית האנשים לא באמת יודעים מה הם רוצים. יש לכך כל מיני סיבות, אבל תרשו להתמקד כרגע בשתי סיבות עיקריות והרסניות: "השוטף" וה"נורמליזציה". עצם העובדה שהאנשים עסוקים ב"שוטף", ביום יום, בהישרדות, במשימות השגרתיות, בעולם "הארצי", זה גוזל מהם את כל האנרגיות ולא משאיר להם מרחב של חופש לחלום ולהיכנס פנימה כדי להבין מה באמת חשוב להם. בנוסף לכך, "הנורמליזציה"- אותו תהליך של "שכפול אנשים" שמתחיל לעבוד מהרגע שאנחנו נולדים, גורם לטשטוש הייחודיות שלנו ולבחירות והחלטות שגויות שאין בהן רצון חופשי אמיתי. לדוגמא: צעיר בן 22 שמתחיל ללמוד משפטים בגלל שהוא חושב "שיש בזה כסף" או בגלל שההורים שלו הם עורכי דין או אולי מכיוון שכל החברים הטובים גם הלכו ללמוד משפטים. זה קצת מוזר, אבל בתוך כל הכאוס הזה מעטים מאיתנו עוצרים ועושים מאמץ כדי להבין מהן התשוקות האמיתיות שלנו. וזה מביא אותי לשלב הראשון שאני מציע לכם לבצע: שלב 1- לשחרר את התשוקות דמיינו את עצמכם מתקרבים לכלוב שבתוכו 15 יונים. יש בידיכם את המפתח לדלת המתכת של הכלוב הזה. אתם פוסעים לעבר הכלוב...היונים מרגישות שמשהו טוב הולך לקרות. אתם לוקחים את המפתח, מכניסים לחור המנעול ומסובבים. לא עוברת אפילו שנייה אחת ופתאום מתעופפות להן 15 היונים מהכלוב דרך החלון של חדרכם אל העולם שבחוץ. זה בדיוק מה שנעשה עכשיו. השלב הראשון הוא לקחת דף ועט ולרשום 15 תשוקות שיש לכם. אני מזכיר לכם שתשוקה היא רצון עז להיות, לעשות, לחוות או להשיג משהו. קחו דף חלק, רשמו עליו את הכותרת הבאה: "כשהחיים שלי אידיאליים, אני: ...". עכשיו חישבו: מה אתם עושים? איך אתם מבלים את זמנכם? במה אתם עוסקים? עם מי אתם מבלים את זמנכם? מה אתם חווים? מה אתם מרגישים? מה נמצא בבעלותכם? ועוד... התמקדו במה שאתם כן רוצים ולא במה שאתם לא רוצים. רשמו כל תשוקה במשפט קצר ופשוט. שימו לב שאני לא מתכוון בשלב הזה למטרות. יש הבדל בין תשוקה למטרה. המטרה נועדה כדי לשרת את התשוקה. מטרות מגדירים אחרי שמגלים את התשוקות, לא לפני. כרגע אתם פשוט משחררים 15 יונים מהכלוב, רושמים 15 תשוקות שיש לכם. רשמו כל תשוקה בשפה של הווה ובמילים חיוביות. לדוגמא: "כשהחיים שלי אידיאליים, אני:....לומד ומתאמן אצל המנטורים והמורים הרוחניים הטובים ביותר בעולם". שלב 2- להתמקד בשלב הזה אתם הולכים לבחור מבין 15 התשוקות שרשמתם, את 5 התשוקות הגדולות ביותר שלכם ולדרג אותן לפי סדר החשיבות של מימושן בעיניכם. אני יודע שזה לא קל, אבל זה הכרחי ויש כאן תהליך מאוד פשוט שיכול לעזור לכם לעשות את זה. התהליך הזה עובד בצורה הבאה: אתם מדרגים את התשוקות שלכם על ידי השוואה של 2 תשוקות בכל פעם. למעשה, אתם מנהלים "דו-קרב" בין 2 תשוקות בכל פעם. ברגע שאחת מהן ניצחה, היא ממשיכה לדו הקרב הבא שלה עם התשוקה הבאה בתור. אתם מתחילים בהשוואה בין תשוקה מס' 1 ברשימה לבין תשוקה מס' 2. שאלו את עצמכם את השאלה הבאה: "אם הייתי יכול לממש תוך 24 שעות את אחת מתוך 2 התשוקות האלה, כולל הסיכון שאת השנייה לא אממש לעולם, במה הייתי בוחר?" נניח שתשוקה מס' 1 ניצחה. מעולה! עכשיו אתם משווים בין תשוקה מס' 1 לתשוקה מס' 3. מי ניצחה הפעם? תשוקה מס' 3? יופי. עכשיו תשוו אותה לתשוקה מס' 4. בסוף התהליך הזה, אתם תצאו עם תשוקה מס' 1 שתיכנס לרשימה נפרדת של 5 התשוקות הגדולות ביותר ותהיה במקום הראשון (רשמו אותה בראשו של דף חדש). עכשיו נותר לכם לבצע את אותו התהליך כדי לגלות מי תהיה במקום השני. ולאחר מכן שוב פעם כדי לגלות את מקומות: 3,4,5. מי שרוצה מוזמן גם להמשיך ולדרג את כל 15 התשוקות שלו, אך המיקוד שלכם יהיה מעתה והלאה ב-5 התשוקות הגדולות ביותר.ומאוד מאוד חשוב שתתמקדו! שלב 3- ליצור בהירות עכשיו...לאחר שזיהיתם את 5 התשוקות הגדולות ביותר שלכם והן רשומות בדף נפרד ומסודרות לפי סדר החשיבות שלהן בעיניכן, אפשר לעבור הלאה לשלב השלישי. מטרתו של שלב זה היא להגביר את מידת הבהירות שלכם לגבי כל אחת מתוך 5 התשוקות הגדולות שלכם. איך עושים את זה? על ידי שאלה פשוטה: "איך אני אדע שאני חי את התשוקה הזו באופן מלא?" את השאלה הזו אתם שואלים את עצמכם ביחס לכל אחת מ-5 התשוקות. כתשובה לשאלה הזו, אתם רושמים לעצמכם 3 סימנים שמעידים על כך שאתם מממשים בפועל כל תשוקה. לכל תשוקה יהיו 3 סימנים. למרות שאנחנו מדברים כאן על העתיד, את התשובות רשמו לעצמכם בשפה של הווה. לדוגמא: אם קודם דיברנו כדוגמא על התשוקה הבאה: "כשהחיים שלי אידיאליים, אני לומד ומתאמן אצל המנטורים והמורים הרוחניים הטובים ביותר בעולם". אז סימן יכול להיות לצורך העניין: "יש לי מנטור צמוד שמלווה אותי באופן קבוע ומאפשר לי להוציא מעצמי את הטוב ביותר" או דוגמא נוספת: "אני טס פעמיים בשנה לסדנה של מורה רוחני מעורר השראה בחו"ל". הסימנים האלה יסייעו לכם לחדד כל תשוקה ולראות באיזה אופנים היא יכולה להתקיים. הסימנים האלה הם המדדים להצלחה של כל תשוקה. הם אומרים לכם האם הצלחתם לממש את התשוקה. הם סימנים שמודיעים לכם שהגעתם. במובן מסוים, הם גם מחברים את התשוקה למציאות. לכן הם מאוד חשובים. בסוף התהליך הזה, יהיו רשומות לפניכם 5 תשוקות ו-3 "סימנים מעידים" עבור כל תשוקה. עכשיו אתם יודעים בבהירות מהן 5 התשוקות הגדולות ביותר שלכם. אתם מוזמנים לעבור על זה מדי פעם, ללטש, לחדד. זה לא סופי...אני ממליץ לכם לבצע את התהליך הזה פעם או פעמיים בשנה לפחות. אשמח לקבל את התגובות והשאלות שלכם בתחתית העמוד. באהבה והערכה, יואב זילכה אהבתם את המאמר? שתפו את האנשים היקרים לכם. רוצים ליהנות מתכנים, מכלים ומסרטונים מעוררי השראה וגם לקבל במתנה את "המדריך לטרנספורמציה" שיאפשר לכם לגלות מה עוצר אתכם ולהמריא לדרך חדשה בחייכם? לחצו כאן עכשיו!
|
יום ראשון 27 נובמבר 2011 מוטיבציה מתי בפעם האחרונה בכית מהתרגשות חיובית? צפייה בטלוויזיה נחשבת לפעילות די נדירה בחיי, אלא אם כן מדובר בסרטים מעוררי השראה או בתוכניות ערכיות שניתן ללמוד מהן דבר או שניים. לאחרונה, מצאתי את עצמי עומד ומזיל דמעות בעודי צופה בילדים קטנים שמוציאים מעצמם קולות גדולים בבית הספר למוסיקה. איך אפשר שלא? אני לא יודע מה איתכם, אבל הלב שלי לא יכול לעמוד בפני כישרון טהור ותמימות של ילד שמבחינתו "הכל אפשרי" זה לא רק סיסמא או קלישאה. יהורם גאון אמר דבר מאוד יפה על אחת הילדות ששרה שם. זה היה משהו כמו: "אתה רואה פה ילדה שעומדת ופשוט שרה...היא נקייה, אין לה עדיין את כל השטויות שהיא תאסוף על עצמה ככל שהיא תתבגר". כל כך נכון! האמת היא שכל ילד או ילדה שהיו שם ריגשו אותי מאוד. הדבר שהכי תפס אותי שם זה היה האופן שבו הילדים הקטנטנים האלה מתייחסים למה שהם אוהבים לעשות. אני חושב שכולנו יכולים ללמוד מהם. פעם מישהו אמר לי: "אתה כל כך צעיר, מה כבר יש לי ללמוד ממך?". זה מה שעניתי לו: "אתה אף פעם לא מבוגר מדי בשביל ללמוד ואתה אף פעם לא צעיר מדי בשביל ללמד". הוא חייך אליי ובסוף ההרצאה בא להודות לי ולהגיד לי שזו הייתה אחת ההרצאות הטובות ביותר שהוא שמע אי פעם. בכל אופן, ילדה אחת קטנה בלונדינית עם קוקיות עמדה בביתה ובכתה כשצביקה הדר הגיעה להודיע לה שהיא התקבלה. היא פשוט התחילה לבכות ולחבק את אימא שלה...צביקה שאל אותה: "למה את בוכה?" והיא ענתה: "זה מרגש...זה היה מאוד חשוב לי להתקבל". כשאנחנו ילדים, החלומות שלנו חשובים לנו! הם כל כך חשובים לנו, שאנחנו בוכים בגללם, אנחנו לא נרדמים בלילות בגללם, הם נותנים לנו מוטיבציה, אנחנו מתאמצים בגללם, אנחנו עושים הכל בשביל שיתממשו ואנחנו באמת מאמינים שהם יכולים להתממש. אבל ככל שהחיים עוברים....(או יותר נכון לומר: אנחנו עוברים, החיים נשארים) החלומות האלה הופכים להיות פחות ופחות חשובים עד שיום אחד אנחנו שוכחים מהם כמעט לחלוטין. מתי בפעם האחרונה בכית מהתרגשות חיובית? הילדה הזו בכתה מהתרגשות חיובית, כי החלום שלה...משהו שהיה מאוד חשוב לה, החל לרקום עור וגידים, היא טעמה את טעם ההצלחה. אני מאחל לה ולכל הילדים המקסימים האלה שימשיכו לטעום את טעם ההצלחה גם כמבוגרים. זה בהחלט טעם מאוד טעים... אבל לא רק לילדים החלומות והתשוקות הם חשובים. גם לאנשים המצליחים ביותר בעולם, החלומות והתשוקות הינם דברים מאוד חשובים. מחקרים שבוצעו לפני מספר שנים גילו מכנה משותף מאוד מעניין אצל אנשים מצליחים ומאושרים (אלה שחיים חיים יוצאים מן הכלל או כמו שאני נוהג לכנות: "חיים עשירים בכל המובנים!"). אותם אנשים מוצלחים ומאושרים שנחקרו, גילו בשלב מסוים של חייהם את 5 התשוקות הגדולות ביותר שלהם וכיוונו את חייהם, כך שכיום הם מממשים את כל 5 התשוקות הללו. לאנשים המבוגרים האלה, החלומות עדיין חשובים! הם לא ארזו אותם בתוך ארגז ושמו במחסן. הם לא אמרו: "יום אחד זה יקרה...עכשיו זה לא הזמן". זה לא כזה בלתי אפשרי כמו שרובכם חושבים. כל שעליכם לעשות, זה לזהות את 5 התשוקות הגדולות ביותר שלכם ולהתחיל לממש אותן. גם אם בהתחלה זה נראה לכם מימוש קטן או צעד פעוט. הצעדים הקטנים האלה מתניעים מנוע ענק של מוטיבציה שמאפשר לנו לבוא מתוך הכוח החזק ביותר ביקום- לבוא מתוך אהבה- ולהצליח בגדול. רוב האנשים המצליחים ביותר בעולם מאוהבים במה שהם עושים על גבול הפנאטיות. במוצ"ש הקרוב אני טס עם אהובתי למזרח לחופשה בת 15 יום. באופן לא מפתיע, תשוקה מס' 5 שלי היא: "לטייל בכל רחבי העולם עם אשתי, משפחתי, חברים וגם לבד". תשוקה מס' 1 אגב היא: "לדבר בפני קהלים גדולים בכל רחבי הארץ והעולם". את שתיהן אני מממש! כמובן שאני שואף "להגדיל את נפח המימוש", אבל צריך להתחיל מאיפה שהוא, לא? למה אני מספר לכם את זה? לא בשביל לנקר עיניים, אלא בשביל להראות לכם שאם אני יכול והילדה הבלונדינית עם הצמות יכולה, אז גם אתם יכולים!!! במאמר הבא שלי, אני אחשוף בפניכם תהליך פשוט שבאמצעותו תוכלו לגלות מהן 5 התשוקות הגדולות ביותר שלכם. אז יש למה לחכות! בינתיים, אשמח לקבל את התגובות שלכם על המאמר הזה...בואו נחלום יחד! ובואו נחייה את החלום, מותר לנו! לחיי מימוש התשוקות שלכם! יואב זילכה אהבתם את המאמר? שתפו את האנשים היקרים לכם. רוצים ליהנות מתכנים, מכלים ומסרטונים מעוררי השראה וגם לקבל במתנה את "המדריך לטרנספורמציה" שיאפשר לכם לגלות מה עוצר אתכם ולהמריא לדרך חדשה בחייכם? לחצו כאן עכשיו!
|
יום ראשון 20 נובמבר 2011 מוטיבציה שיחות משמעותיות בטח כבר שמעתם אותי יותר מפעם אחת מדבר על החשיבות של השראה בחיינו. היום בחרתי לכתוב לכם על אחד ההרגלים האהובים עליי, הרגל שזיהיתי אותו אצל הרבה אנשים מצליחים. הרגל חשוב שיכול להצית את ליבנו בכל פעם מחדש ולעורר בנו את ההשראה לה אנחנו זקוקים בעקביות. ההרגל הזה נקרא "שיחות משמעותיות" והוא התבהר לי מאוד כאשר יום אחד נתקלתי במשפט הבא: "מוחות קטנים מדברים על אנשים, מוחות ממוצעים מדברים על אירועים, מוחות גדולים משוחחים על רעיונות". האם אי פעם מצאתם את עצמכם בהתרוממות רוח בעת שיחה מעניינת עם אדם כלשהו? אני מדבר על אותן שיחות שבהן הזמן מאבד משמעות. שיחות שמאפשרות לנו לעבור מרמת מודעות אחת לרמת מודעות גבוהה יותר, ממש כאילו נכנסו למעלית ולחצנו על הקומה המבוקשת אליה אנחנו רוצים להגיע. אנחנו פשוט מזנקים מעל רמת המודעות של האירועים והנסיבות, של המשימות על סדר היום, של הסידורים, של הפקקים, של השגרתיות, של הרגיל והמוכר, של המשעמם והבינוני. אנחנו עוברים את כל זה ומגיעים לקומה גבוה יותר של מודעות. קומה שבה הכל אפשרי, קומה שבה יש אינסוף הזדמנויות, קומה שבה אנחנו מחוברים לטוב ביותר שיש בתוכנו. זו חוויה נהדרת שממלאת אותנו באנרגיה ואני מאוד ממליץ לכם להפוך זאת להרגל. השלב הראשון הוא להקיף את עצמנו באנשים שחיים עם תשוקה, אנשים שכיף לנו לשוחח איתם על אפשרויות, לשתף ברעיונות, להתייעץ, לחלוק תובנות מעניינות. האנשים האלה לא חייבים להיות במעגל הקרוב שלנו. הם לא חייבים לכלול את המשפחה שלנו או את החברים הכי טובים. אם כן, מה טוב...אבל אם זה לא המצב, אז תמיד אפשר למצוא אנשים כאלה במעגלים הרחבים יותר. אני מוצא את עצמי מנהל לפחות 3 שיחות כאלה בשבוע. לפעמים מדובר בשלוש שיחות כאלה ביום. בעולם הקריירה והעסקים, אני חושב שהשיחות האלו הן הכרחיות עבורנו. הן מעוררות את היצירתיות שלנו וכאשר הן הופכות להרגל, הן גם יוצרות איזושהי מחויבות לחיות ברמה הגבוהה, לחיות את החיים שאנחנו ראויים להם. אם אתם לא רגילים לעשות זאת, אז הצעד הראשוני הוא להיפתח לזה, להיות מוכנים לזה, להיות קשובים יותר וגמישים יותר. ייתכן שתצטרכו אתם לעשות את המהלך הראשון...לבחון את הסביבה האנושית שלכם, את רשימת אנשי הקשר שלכם, לבחור אדם אחד או שניים שאתם מרגישים שיהיה לכם כיף ומעניין לדבר איתו ופשוט להתקשר. זה יכול לקרות גם בהזדמנויות אחרות, למשל אם מזדמן לכם להיות באיזשהו כנס או אירוע מסוים, הסתכלו מסביבכם וחפשו את "השיחה המשמעותית". במקרים רבים, הדבר היחיד שיידרש מכם זה להיות פתוחים ולהגיד: "היי, נעים מאוד, אני X, מה השם?". ומשם העניינים כבר יתגלגלו מעצמם... כאשר מדובר באנשים שאתם כבר מכירים, הדרך הפשוטה ביותר היא לחשוב על דילמה כלשהי שיש לכם ולבקש להתייעץ איתם.אנשים מאוד אוהבים כשמתייעצים איתם, כי זה מעלה את רמת ההערכה העצמית שלהם. כאשר מישהו רוצה להתייעץ איתנו, אנחנו מרגישים חשובים ומוערכים. זה משחק לטובת שני הצדדים. הצעד השני הוא להפוך זאת לאט לאט להרגל. אז, תוכלו גם להקים קבוצת סיעור מוחות (Master Mind Team) ולהיפגש אחת לשבוע או שבועיים על מנת לקיים "שיחות משמעותיות". בשיחות האלה חברי הקבוצה מסייעים אחד לשני להתמודד עם אתגרים שונים, חולקים בידע ולפעמים פשוט זוכים באפשרות לחלום יחד באמצע היום. אני עושה זאת אחת לשבוע ואני יכול להגיד לכם מניסיון אישי שזה תורם לי ולעסק שלי בצורה בלתי רגילה. מעבר לכך, אני נוהג להתייעץ ולשוחח באופן קבוע עם כמה קולגות מהענף שלי, עם בת זוגתי, עם חברים ועוד. לסיכום אני אומר: "כאשר מוחות גדולים מנהלים שיחה משמעותית, אלוהים נמצא ביניהם". המילה אלוהים בהקשר הזה, כוונתה לרוח, להשראה, לאינטליגנציה האינסופית של החיים, לניצוץ האפשרויות הבלתי מוגבלות. נהלו "שיחות משמעותיות" באופן קבוע...זה יעורר בכם מוטיבציה וישמור עליכם רעננים ומלאי השראה. אשמח לקבל את תגובותיכם על המאמר כאן למטה... לחיי ההצלחה שלכם! יואב אהבתם את המאמר? שתפו את האנשים היקרים לכם. רוצים ליהנות מתכנים, מכלים ומסרטונים מעוררי השראה וגם לקבל במתנה את "המדריך לטרנספורמציה" שיאפשר לכם לגלות מה עוצר אתכם ולהמריא לדרך חדשה בחייכם? לחצו כאן עכשיו!
|
יום חמישי 15 בדצמבר 2011 אימון עסקי איך נקרא הנתיב שמוביל אותנו אל ההארה והעושר כאחד? כשהייתי בן 16 גיליתי תופעה מדהימה בעת שביליתי שעות רבות בעבודתי כאורז בסופרמרקט. כן כן, זו הייתה אחת העבודות הראשונות שלי. 3 פעמים בשבוע, לאחר שהלימודים הסתיימו, הייתי נוסע לסופרמרקט (שעד היום נמצא ברחוב ארלוזורוב בתל אביב), עומד ליד הקופאית ואורז לאנשים את המצרכים שלהם בשקיות. בהתחלה שנאתי את העבודה הזו, הגעתי מהר מאוד למסקנה שלאנשים יש הרבה הערות וזה כלל לא משנה על מה. אבל זו לא הייתה התופעה המדהימה שגיליתי... יום אחד, בעודי עומד לי הקופה ומתמקד בפיצוח הטכניקה היעילה ביותר לאריזה, אני שומע קול מוכר אך מופתע אומר: "יואב, מה אתה עושה כאן?" הרמתי את ראשי וראיתי את המחנך שלי לכיתה שהיה גם המורה שלנו להיסטוריה וכלכלה. אמרתי לו שאני עובד שם והוא סיפר לי שהוא גר לא רחוק. הוא היה כל כך מופתע מעצם העובדה שאני עובד, שגם אני התחלתי לחשוב אולי הדבר מוזר. הוא אמר: "מה פתאום אתה עובד? זוהי תקופת בגרויות. עדיף שתשקיע את זמנך הפנוי בלימודים". בתמימותו הוא לא ידע שבזמן שעבדתי שם למדתי הרבה דברים שלא מצאתי בספרי ההיסטוריה והכלכלה. לא היה לי האומץ אז להגיד לו את מה שחשבתי, אז פשוט התחמקתי מלענות לשאלתו. יום אחר, סיימתי לארוז את כל מצרכיה של אישה זקנה. ליבי התעצב כשראה את כמות השקיות הכבדות שעליה לסחוב עד ביתה. בחצי חיוך ממזרי שכזה היא אמרה לי: "בחורצ'יק, אולי תעזור לי קצת עם השקיות, זה ממש פה 2 מטר...?" בתמימות הסכמתי. 2 מטר זה בטח לא היה וגם לא 20, אבל ליבי רצה לעזור לזקנה הזו. כשהנחתי את השקיות על מפתן דלתה, היא הוציאה שטר של 20 שקלים ונתנה לי. בשפתי של אז, הייתי מאושר. באותו רגע למדתי 2 שיעורים חשובים מאוד שלימים התפתחו, השתרשו והפכו להיות חלק בלתי נפרד מנתיב חיי. לשיעורים האלה קוראים: חמלה ושירות. על חמלה נדבר בהזדמנות אחרת. היום ברצוני לדבר אתכם על שירות. כשירדתי מביתה של האישה ליבי התמלא אושר. חשבתי לעצמי: "אני מרוויח גם משכורת וגם טיפים ותוך כדי, גם עזרתי לאישה הזקנה ושיפרתי את מצבה". בדרכי חזרה אל הסופר עלו במחשבותיי שתי שאלות: הראשונה הייתה: "האם האושר שאותו אני מרגיש עכשיו נובע מהעובדה שהרווחתי כסף או שמא מהעובדה שעזרתי לאישה זקנה?" השנייה הייתה: "מה יעלה בגורלי אם בעל הסופר יגלה ש"ברחתי" מהעבודה כדי לעשות כסף מהצד?" ...וכך מדי פעם, הייתי "מתגנב" מעבודת האריזה כדי לסייע לאנשים מבוגרים לסחוב את השקיות לביתם בתמורה לטיפים לא רעים בכלל. יום אחד חזרתי הביתה באוטובוס מהעבודה וספרתי את הכסף שהצלחתי לצבור מהטיפים של אותו יום. להפתעתי גיליתי שהוא גבוה פי 3 מהשכר היומי שלי. שש או שבע שנים לאחר מכן התחלתי להיחשף לתכנים של ג'ים רון. אחד השיעורים הראשונים שנתקלתי בהם היה שיעור מרתק שתומצת במשפט הפשוט הבא: "Profits are better than wages!" כמה נכון, חשבתי. זה החזיר אותי לאותם ימים בסופרמרקט בארלוזורוב. שם למדתי לראשונה לא רק את השיעור הזה, אלא גם את השיעור שמשקף את הנתיב שמוביל אותנו אל ההארה והעושר כאחד- שירות! החכמים תמיד ידעו את הסוד. זה בלט בדפיהם של כל הטקסטים הרוחניים: "תמצא דרך לתת שירות להמונים, כי שירות להמונים מוביל לגדולה". נדמה לי כי באותם המקורות נאמר גם: "הגדול מביניכם יהיה המשרת של כולכם". היכולת להעניק שירות טוב ממעמקי הנשמה, תשא אותנו גבוה למעלה גם בחומר גם ברוח. ובסוף נבין כי אחד הם. שירות, במובן העמוק והמעשי שלו, הוא הנתיב שמוביל אותנו אל ההארה והעושר כאחד. השירות הוא לא רק הנתיב, הוא גם התוצאה הסופית או התוצר של המסע שלנו. כי מה נותר לו לאדם לעשות לאחר שצמח וגדל ויצא אל מחוץ לתודעת היחיד, התודעה האנוכית? מה נשאר לו לעשות, אם לא להעניק שירות לאחרים? מה נותר לו לאדם לעשות לאחר שסיים לשלם את כל חשבונותיו ואכל ושתה ונח? מה נשאר אז, אם לא לעזור לאחרים לשלם את חשבונותיהם? מה נותר לו לאדם שהגיע להארה, אם לו לעזור לאנשים אחרים להגיע להארה? אין לו יותר מה להתעסק עם עצמו...נגמרו לו הימים שהיה יושב מתוסכל, כלוא בתוך כלוב מחשבותיו הבלתי פוסקות. מה נשאר לו לאדם המואר אם לא להאיר את דרכם של אחרים עם תמרור, עם סימן קטן, עם להבה של נר, עם פיסת מידע, עם המילה הנכונה ברגע הנכון או עם רק הקשבה והתבוננות? שנים עשר שנים עוברות מאז גילוי נפלאות השירות על מפתן דלתה של האישה הזקנה ברחובות תל אביב (או כמו ששלמה ארצי כתב בזמנו: "...עיר בלי שמיים") והנה אני במסגרת מסעי הבלתי פוסק נתקל בתרשים הבא: (שימו לב לתמונה המתארת את השלב האחרון בצד ימין למטה)  אשמח לקבל את תגובותיכם בתחתית העמוד. ניתן לשלוח אליי שאלות למייל: yoav@mentorme.co.il (אני חוזר מחו"ל ב-20 בדצמבר, אז תשובתי תתעכב מעט) באהבה והערכה, יואב זילכה אהבתם את המאמר? שתפו את האנשים היקרים לכם. רוצים ליהנות מתכנים, מכלים ומסרטונים מעוררי השראה וגם לקבל במתנה את "המדריך לטרנספורמציה" שיאפשר לכם לגלות מה עוצר אתכם ולהמריא לדרך חדשה בחייכם? לחצו כאן עכשיו!
|
יום ראשון 13 ינואר 2013 אתגרי החיים לא פוסחים על אף אחד. זאת למרות שאנחנו מאוד אוהבים להפוך אותם לבעיות אישיות ומיוחדות שיש רק לנו (זה עושה טוב לאגו שלנו). אבל המציאות היא שבמוקדם או במאוחר, כל אחד מאיתנו נאלץ להתמודד עם אתגרים מסוימים: אתגרים פיננסיים, אתגרים בריאותיים, אתגרים במערכות יחסים ועוד. אחת השאלות הפופולאריות ביותר של כל אותם אנשים יקרים שעולים על המסלול של צמיחה רוחנית, היא: "איך אפשר למצוא שלווה פנימית ולהישאר עם שלווה, תוך כדי התמודדות עם אתגרי החיים?" ובכן, הפתרון הוא פשוט, אבל היישום שלו מצריך תרגול מתמיד וסבלני, היות ומדובר בשינוי מהותי בדרך החיים. אז אני אתחיל עם חשיפת הפתרון ולאחר מכן אעמיק בהסברים העומדים מאחוריו. הפתרון הוא כזה: השלווה הפנימית צריכה להיות בראש סדר העדיפויות שלנו, בראש מעיינינו. ואז יהיה שיפור בתחומי החיים השונים. וזאת במקום לנסות למצוא שלווה פנימית על ידי שיפור מצבנו הכלכלי, הבריאותי או אחר. מדוע זה הפתרון השפוי היחידי? מכיוון ששלווה פנימית אמיתית בהכרח מעידה על חופש מתלות בתנאים חיצוניים. ואי אפשר להשיג חופש מתלות בתנאים חיצוניים על ידי יצירת תלות בתנאים חיצוניים. כמו כן, לא ניתן להשיג שלווה פנימית בצורה עקיפה, אלא רק בצורה ישירה. כולנו ניסינו במהלך החיים (במודע או שלא במודע) להגיע אל השלווה דרך גורמים מתווכים. אנחנו יודעים שזה לא עובד. מה שמעניין לגבי שלווה זה שאי אפשר למצוא אותה בעתיד. על מנת לשפר מצב חיים מסוים או להתגבר על אתגר מסוים, אנחנו "צריכים עתיד". לדוגמא: ברור לחלוטין שכדי לשפר את מצבנו הכלכלי, נדרשים צעדים פרקטיים מסוימים. כמו כן, שיפור המצב הבריאותי שלנו גם ידרוש צעדים מסוימים אותם נבצע לאורך זמן. אבל עם השלווה זה לא עובד ככה. השער שמוביל אל השלווה הפנימית הוא הרגע הזה. ברגע שאנחנו מקבלים לחלוטין את הצורה שהרגע הזה תופס, כלומר מקבלים את המציאות של הרגע כפי שהיא, שלווה עולה בתוכנו. ניתן לחוש בה כתחושת מרחב פנימי או דממה או שקט נפשי מסוים. שקט זה נובע מתוך תחושת הנוכחות בכאן ועכשיו. זה קורה אך ורק ברגע שאנחנו "נכנעים" ל-ככות (היות כך) של הרגע הזה. על מנת להבין זאת טיפה יותר לעומק, חשוב שנבין את ההבדל בין העכשיו לבין הצורה שהעכשיו תופס. או במילים אחרות: ההבדל שבין העכשיו לבין מה שקורה עכשיו. העכשיו זה לא מה שקורה. העכשיו הוא המרחב שבו זה קורה. העכשיו עצמו הוא חסר צורה וחסר זמן. אפשר גם לקרוא לו: הרגע הזה, המציאות המוחלטת, אלוהים. העכשיו הוא מימד של נוכחות ולא של זמן. מה שקורה עכשיו זוהי הצורה שהרגע הזה עוטה על עצמו - צורה זמנית. זוהי המציאות כפי שהיא ברגע הזה. ברגע שאנחנו מקבלים את הצורה שהרגע הזה תופס, נפתח בפנינו השער אל הרגע הזה בכבודו ובעצמו. וכשזה קורה, אנחנו עוברים ממימד החשיבה והזמן למימד ההוויה והנוכחות. פתאום נפתחת הנגישות לחסר הצורה, לבלתי גשמי. כתוצאה מהמעבר הזה, עולה בתוכנו שלווה פנימית שבאה יחד עם תחושת החיבור הזו להוויה, למקור. זאת להבדיל מהסבל שעולה מיד כשאנחנו מתנגדים למציאות כפי שהיא. ברגע שהשלווה היא בראש סדר העדיפויות שלנו ואנחנו זוכים לחופש מתלות בתנאים חיצוניים, מתרחשת תופעה מדהימה: התנאים החיצוניים נוטים להשתפר. יש כאן פרדוקס מקסים. אבל אנחנו לא עושים זאת בשביל אותו שיפור בתנאים החיצוניים. השיפור הזה הוא רק בונוס, את הדבר החשוב ביותר כבר "השגנו". כשאנחנו שמים את השלווה בראש מעיינינו ומתאמנים בלקבל את הצורה שהרגע הזה תופס כפי שהיא, אנחנו מפסיקים ליצור שליליות, סבל ותסכול לעצמנו ולאחרים. ויתרה מכך, אנחנו פתאום מרגישים עוצמה גדולה יותר, חיוניות, אנרגיה גבוהה יותר, קלילות. ויחד עם כל זה, אנחנו הופכים להיות הרבה יותר יעילים ופרודוקטיביים בהתמודדות מול אתגרי החיים. אחד המנגנונים ששולטים בתודעה האנושית הקולקטיבית ולכן במרבית המקרים גם בתודעה הפרטית של כל אחד ואחד מאיתנו, הוא המנגנון: "כשאשיג את X (תוצאה כלשהי), אז אהיה מאושר, שלם ושלוו מבפנים". המנגנון הזה מייצג תבנית חשיבה מושרשת שמנהלת אותנו כדרך חיים. כלומר, אנחנו חיים (מבלי שאנחנו מודעים לכך) את חיינו על פי התיאוריה הזו. כמובן שהמנגנון הזה הוא מעוות ולא משרת אותנו. המנגנון הזה הוא אחד המנגנונים העיקריים שמובילים אותנו לחוש שוב ושוב חוסר שביעות רצון ואי-שלמות. למנגנון הזה יש גם אפיק נוסף (מעט נדיר יותר מהראשון) שאומר: "אני רוצה להשיג שלווה, כדי להשיג את X". גם המנגנון הזה מעוות, מפני שהוא מצמצם את השלווה להיות אך ורק אמצעי בדרך אל X. למעשה, שני האפיקים של המנגנון מרחיקים מאיתנו גם את השלווה וגם את X. שניהם לא עובדים, כי בשני המקרים אנחנו לא באמת שמים את השלווה בראש מעיינינו ולא מתייחסים אליה כדבר החשוב ביותר, הדבר העיקרי שאליו עלינו לגשת ישירות. לאחר שאנחנו רואים את האשליה שקיימת בשני ההיבטים של המנגנון הזה, אנחנו מתחילים לתרגל דרך חיים חדשה. דרך חיים בה השלווה היא בראש סדר העדיפויות. דרך חיים שבה אנחנו מבינים כי אל השלווה ניתן להגיע אך ורק במישרין ואך ורק ברגע הזה. איך? באמצעות הבאת תשומת לב מרבית אל ה-ככות של הרגע הזה, אל הפשטות של הרגע הזה. המוח רגיל לשפוט את הפשטות של הרגע הזה ולברוח מהרגע הזה אל מימד החשיבה. זה הרגל שקיים אלפי שנים בתודעה האנושית ולכן לא קל להשתחרר ממנו ולשנותו. נדרש תרגול מתמיד וסבלני וחשוב להבין את ההבדל שבין הפשטות של הרגע הזה לבין השיפוט של הרגע הזה. הנה כמה דוגמאות שימחישו את ההבדל הזה: אני עומד בתחנת אוטובוס, יורד גשם, קר, רטוב – כל אלה מייצגים את הפשטות של הרגע הזה, את המציאות כפי שהיא. לעומת זאת, "איזה בוקר מגעיל" – זה כבר שיפוט. האם אנחנו יכולים לקבל את הפשטות של הרגע הזה? כן, זה לא כל כך קשה. מה שקשה לנו לקבל זה את השיפוט של הרגע הזה. אבל המציאות לא הביאה את "הבוקר המגעיל", זה אנחנו הבאנו. המציאות הביאה רק גשם, קור ואיש עומד בתחנת אוטובוס. דוגמא אחרת: אדם יושב על ספסל ויש לו 5 שקלים בכיס, הוא נושם, מסתכל על השמיים, רואה אנשים עוברים, מרגיש את כפות רגליו נוגעות באדמה – זוהי המציאות כפי שהיא. לעומת זאת, "אני עני, חסר כל תועלת, אף אחד לא רוצה אותי יותר" – זהו שיפוט, זוהי פרשנות. ברגע שאנחנו מקבלים את המציאות כפי שהיא (את הרבדים העליונים והמוחשיים שלה), נפתחים בפנינו השערים אל רמות עמוקות יותר של המציאות. שערים אלה מובילים גם אל גילוי טבענו האמיתי. מה שמחזיר אותנו הביתה, אל החיבור הטבעי שלנו להוויה, לקיום כולו. ומתוך החיבור הזה, עולות: שלווה פנימית, עוצמה (לא אישית), יצירתיות, אהבה ושמחה. וכשאנחנו חיים כשאנו במגע עם זה ובאים מתוך זה כבסיס ראשוני, אז החיים זורמים בקלילות ובפחות מאמץ, אנחנו הופכים יעילים הרבה יותר ואז מגיעים גם הבונוסים - התנאים החיצוניים של חיינו משתפרים. כל אותם הדברים שחשבנו שאנחנו זקוקים להם, מתווספים אלינו. אבל אני "מזהיר" אתכם שוב – זו לא המטרה של התרגול הזה, זה יותר כמו תופעת לוואי. בהצלחה, יואב זילכה רוצים ליהנות מתכנים, מכלים ומסרטונים מעוררי השראה וגם לקבל במתנה את "המדריך לטרנספורמציה" שיאפשר לכם לגלות מה עוצר אתכם ולהמריא לדרך חדשה בחייכם? לחצו כאן עכשיו! |
יום שלישי, 25 בדצמבר 2012 לפני מספר חודשים צפיתי בסרטון קצרצר של אחד המורים הרוחניים שהשפעתם עליי הייתה הגדולה והמשמעותית ביותר – אקהרט טול. בסרטון הזה רואים את אקהרט מקבל שאלה בכתב ממישהו שנחשף לתכנים שלו. השאלה הייתה: "איך זה מרגיש להיות אקהרט טול?" (במילים אחרות: כאדם מואר, כיצד אתה חווה את עצמך?). תשובתו החלה בכך שזה מאוד קשה לתאר מכיוון שאין יותר מדי מה לתאר. "יש פשוט תחושה של הכרה חובקת כל, איזשהו מרחב של מודעות, חלל...ישנה זהות חיצונית (צורה), אבל היא בפריפריה". ואז הוא סיים עם משפט שלדעתי ממחיש יותר מהכל את התשובה לשאלה. משפט שיצר הפוגה במוחי וגרם לי לחוש השראה ולחייך בפליאה. הוא אמר: "...אבל אין לי דעות על עצמי". תארו לעצמכם כמה נפלאים היו חייכם, אם לא היו לכם דעות על עצמכם. הרי אם יש לנו דעות על עצמנו, זה אומר שהתפצלנו לשניים: אני ועצמי. פיצול שמוליד אשליה ולכן מאוד מכאיב. לעומת זאת, ברגע שאין לנו יותר דעות על עצמנו, אנחנו אחד. וכשאנחנו אחד, מסתיימת המלחמה הפנימית, מסתיים הקונפליקט. כשזה קורה, אפילו ביטוי כמו "החיים שלי" כבר אינו נכון מיסודו. החיים הם לא שלכם. אתם החיים. ברמה החיצונית, אתם מופיעים זמנית כצורת חיים אחת מיני רבות ובמהותכם אתם החיים בכבודם ובעצמם. להגיע למצב הזה של הארה, של להיות אחד, מצב חסר אגו, מצב שבו אין לכם יותר דעות על עצמכם – זה ברוב המקרים דורש תרגול רוחני עקבי ומתמשך שמצריך מאיתנו סבלנות, התמדה, נחישות וכמובן הדרכה מקצועית. אבל בינתיים, בדרך לשם, בחיי היום יום שלנו, אנחנו נאלצים להתמודד עם השופט הקשוח שנמצא בתוך הראש שלנו. שופט שלעתים אין לו שום רחמים והוא קוטל אותנו בביקורת קשה ונוקבת. זה סוחט מאיתנו כמויות עצומות של אנרגיה ומטיל עלינו עננות כבדה של רצינות יתר ושל תסכול. ייתכן שחלקכם חושבים: "מה רע בביקורת עצמית? הרי ככה אפשר להתקדם ולהשתפר". יש בזה משהו נכון (כפי שגם נראה בהמשך), אבל ברוב המקרים הנטייה של בני האדם היא לשפוט ולבקר את עצמם (וכל דבר אחר כמעט) באופן כפייתי, מוגזם וקיצוני יותר מהרמה הבריאה. וככל שגדלה הביקורת, ככה מתחזקת תחושת ההפרדה. ההפרדה בינינו לבין עצמנו, בינינו לבין אחרים, בינינו לבין העולם, בינינו לבין אלוהים. וככל שגדלה ההפרדה, כך מתעוותת תפיסת המציאות שלנו, האשליה מתחזקת והסבל גובר. אז איך אפשר להתמודד עם כל הביקורת העצמית הזו? הרהרתי קצת בשאלה הזו ומתוך ההרהור הזה עלו כמה עצות שיכולות לעזור לכם: הצעד הראשון – קבלו את זה שישנה ביקורת ראשית, עליכם לקבל לחלוטין את העובדה שבתוך ראשכם שוכן לו הרגל מנטאלי לשפוט ולבקר כל דבר (וגם את עצמכם כמובן). למה לקבל? מפני שאם תבקרו את עצמכם על כך שאתם מבקרים את עצמכם, הרי שהביקורת העצמית התגנבה מהדלת האחורית ועכשיו היא ממשיכה לגדול ולהתעצם. אם אתם אומרים לעצמכם: "אוף, למה אני עושה את זה? אני לא אמור לבקר את עצמי", אתם רק מוסיפים אש למדורת הויכוח הפנימי. ביקורת היא צורה מסוימת של חוסר קבלה, של התנגדות. ואי אפשר להתמודד עם חוסר קבלה באמצעות עוד חוסר קבלה. הדרך השפויה להתמודד עם חוסר קבלה מתחילה בקבלה ולכן במקרה הזה, עליכם לקבל את העובדה שיש בכם הרגל לבקר. הצעד השני – זהו את החלק שמבקר, אך אל תזדהו איתו במקביל לקבלה של ההרגל לבקר, חשוב שלא תיקחו את זה באופן אישי. פשוט קבלו את העובדה שמדובר בהרגל מנטאלי שטמון בתודעה האנושית. זה מה שזה, זה לא משהו רע וזה לא משהו טוב, זה בסך הכל הרגל. ולהרגל הזה יש כוח עצום שמבוסס על שני מנועים עיקריים: הראשון הוא הוותק שלו – מספר השנים שהוא קיים בכם בפרט ובתודעה האנושית בכלל, נותן לו אלמנט של מינוף. המרכיב השני הוא הזנה. בכל פעם שאתם מזדהים עם הקול שמבקר, אתם מזינים אותו, מאכילים אותו, נותנים לו עוד כוח ועוד זמן לחיות בתוכם. אבל המבקר הזה הוא לא אתם. הוא שייך לחלק החושב שבכם, לפונקצית החשיבה. הסיבה שבגללה אתם מרגישים לעתים שזו ממש ישות עצמאית וחושבים שמדובר בכם, היא הנטייה שלכם להזדהות איתו ובכך להזין אותו. אבל ברגע שאתם מזהים את אותו הרגל, מתבוננים בו ורואים אותו בדיוק כפי שהוא- הרגל מנטאלי, דפוס חשיבה – אז אתם כבר לא מזינים אותו. ומה קורה אז? הוא נחלש, מאבד לאט לאט מכוחו. עכשיו הוא חי רק על בסיס כוח העבר, כוח הוותק שלו, אבל לא לעוד הרבה זמן. הצעד השלישי – הפכו תלונות לבקשות במקרים רבים, ובמיוחד באותם מקרים שבהם אנחנו מרגישים שהביקורת העצמית משתלטת עלינו והופכת כפייתית, רצוי מאוד לקחת דף ועט לרשום את התלונות. צעד זה חיוני גם במקרים שבהם חשוב לנו לקבל משוב ולהשתפר. לדוגמא: כשמפתחים מיומנות מסוימת בתחום המקצועי או בכלל. אז מה עושים? פשוט רושמים את כל התלונות על הנייר, נותנים לביקורת לזרום בחופשיות אל הנייר ולהביע את עצמה. לאחר מכן, כדאי לסנן את רשימת התלונות ולברור מתוכן רק את אלו שבאמת עשויות להועיל, הן לטובתכם האישית והן לטובת הכלל.השאירו בצד את התלונות הקטנוניות, אלו שלא בהכרח פוריות. ואת התלונות שבאמת עשויות להועיל, הפכו עכשיו לבקשות שאתם מפנים לעצמכם. אפשר להיעזר בכותרת: "מה בפעם הבאה אעשה באופן אחר?" ואז לרשום את הבקשות. או לחילופין, אפשר להשתמש בפתיח: "בפעם הבאה אעשה כמיטב יכולתי כשזה נוגע ל...." הצעד הרביעי – התאמנו בקבלת אנשים ומצבים כפי שהם ברוב המקרים, פחות קשה לנו לקבל אנשים אחרים ומצבים, מאשר את עצמנו. עם עצמנו אנחנו נוטים להיות קשים יותר בדרך כלל. אבל ככל שנלמד יותר לקבל אנשים ומצבים ולהפסיק להזדהות עם הקול הביקורתי כשמדובר באנשים ובמצבים, אז הדבר יקל עלינו גם בהתמודדות עם ביקורת עצמית. לכן, לפעמים זה יעיל יותר להתחיל להתאמן בקבלה של האחר לפני שאנחנו עוברים לאימון בקבלה עצמית. ברור לחלוטין שלא מדובר במשימה פשוטה, אבל זה עניין של תרגול סבלני. במסגרת הצעד הזה, ניתן להיעזר בשאלה: "מה אם ארשה לאדם הזה או למצב הזה להיות כפי שהוא?" או "איך ארגיש אם לכמה רגעים אסכים לכך שנכון לעכשיו זה המצב או זוהי התנהגותו של האדם הזה?". אגב, ניתן להשתמש בצעד הקודם (השלישי) גם מול אנשים אחרים. כלומר, לסנן תלונות ולהפוך תלונות עיקריות שיש לכם כלפי התנהגותם לבקשות עיקריות שאתם רוצים לבקש מהם. שיהיה לכם בהצלחה, יואב זילכה אהבתם את המאמר? שתפו את האנשים היקרים לכם. |
יום שישי, 23 בנובמבר 2012
התפתחות אישית התבוננות בארעיות של מזג האוויר הפנימי טיפות הגשם זולגות על החלון כמו דמעות, רוחות נושבות, רעמים וברקים, העצים זזים, העלים נושרים ואני מתבונן בכל זה ופתאום נזכר שגם לנו יש מזג אויר- מזג אויר פנימי. מחשבות, רגשות, תחושות, מצבי רוח – כל אלה הם ביטויים של אותו מזג אויר פנימי. ובדיוק כמו טבעו של מזג האוויר שבחוץ, כך טבעו של מזג האוויר שבפנים: ארעי, חולף, משתנה כל הזמן. לפעמים שקט לנו בפנים ולפעמים סוער, לעתים בהיר ולעתים מעונן, לעתים פורח ולעתים נובל. בתוכנו הכל ארעי, שום דבר לא קבוע. אבל דבר אחד אנחנו שוכחים: את העובדה שאנחנו לא מזג האוויר שבתוכנו. כשאני יושב בחדר ומתבונן במזג האוויר מבעד לחלון, קל להבחין שאני לא חלק מזה. ניתן לראות בבירור שאני הוא המתבונן בארעיות של מזג האוויר שבחוץ. אבל כשמדובר במזג האוויר הפנימי, קשה יותר להבחין בכך שאנחנו זה לא מזג האוויר שמתחולל בתוכנו. מה מקשה על ההבחנה? ההרגל המושרש שלנו להזדהות עם הביטויים השונים של מזג האוויר שבתוכנו. הזדהות זו גורמת לנו להשתוקק להיבטים החיוביים ולדחות את ההיבטים השליליים. מה גורם לנו להזדהות באופן אוטומטי עם מזג האוויר שבתוכנו? "בורות רוחנית" או במילים אחרות: חוסר מודעות לטבענו האמיתי. כשאנחנו שרויים במצב רוח מדוכדך, אנחנו מאבדים את עצמנו בתוך מצב הרוח הזה, מזדהים איתו, שואבים את תחושת העצמיות שלנו ממנו ואז מפתחים סלידה או דחייה כלפי אותו מצב רוח. לעומת זאת, כשעולה בנו מחשבה נעימה והיא מושכת את כל תשומת ליבנו, אנחנו מאבדים את עצמנו בתוכה, מזדהים איתה, שואבים את תחושת העצמי שלנו ממנה ואז מפתחים השתוקקות כלפיה או כלפי מחשבות שדומות לה. השתוקקות וסלידה הן תגובות של הנפש, אשר מובילות להיקשרות שמחזקת, כמעגל שחוזר חלילה, את ההזדהות ואת האמונה שיש "אני" קבוע ובלתי משתנה. ההיקשרות שלנו לתהליכים הנפשיים שמופיעים וחולפים בהתמדה, או במילים אחרות: ההזדהות שלנו עם מזג האוויר הפנימי והארעי, מובילה אותנו לאיבוד האיזון הנפשי שלנו ויוצרת סבל. מדוע זה כך? מפני שאנחנו מנסים להימנע ממזג אוויר אחד שאותו אנחנו מתייגים כ"רע" ולהשתוקק למזג אוויר אחר שאותו אנחנו מתייגים כ"טוב". ברור לחלוטין שהדבר אינו אפשרי – אי אפשר שמזג האוויר יהיה כל הזמן "טוב" ושאף פעם לא יהיה מזג אוויר "רע". ובמצב הזה, גם כאשר מזג האוויר יהיה "טוב", לא נוכל באמת ליהנות ממנו כי ברמה מסוימת נפחד שזה יסתיים וישתנה. בדיוק כמו שהיקום הוא לא מזג האוויר שבתוכו, ככה גם אנחנו זה לא מזג האוויר שבתוכנו. בדיוק כפי שהעכשיו הוא לא מה שקורה אלא המרחב שבו זה קורה, ככה גם אנחנו המרחב שבו מזג האוויר מתרחש. אנחנו החלל שבו מופיעים מזגי אוויר שונים. מופיעים וחולפים בהתמדה. ואם חוסר מודעות משמעו להזדהות עם מזג האוויר הפנימי, אז מודעות משמעותה להכיר ולזהות את עצמנו כמרחב שבו מזג האוויר מתרחש. מודעות משמעותה להכיר את עצמנו כנוכחות השקטה שמתבוננות במזג האוויר החולף, בדיוק כמו שאנחנו מסתכלים על מזג האוויר שבחוץ מתוך חלון ביתנו. מה זה נותן לנו? חופש! חופש זה נובע משתי תכונות שמשלימות זו את זו: מודעות והשתוות נפש. כשאנחנו צופים ומתבוננים בארעיות של מזג האוויר הפנימי, אנחנו מפתחים מודעות לארעיות זו. ככל שמודעות זו הולכת וגדלה, ככה במקביל ההזדהות הולכת ומתפרקת. כך שלמעשה, המודעות לארעיות מובילה באופן טבעי לאי-היקשרות. כשאנחנו מודעים לארעיות של מזג האוויר הפנימי, אנחנו לא מגיבים – לא בהשתוקקות ולא בסלידה. אי תגובה מתוך מודעות, היא מה שנקרא השתוות נפש או איזון נפשי. זה מוביל לחופש מוחלט, לשחרור מסבל. כיצד משיגים חופש זה? על ידי תרגול של התבוננות במזג האוויר הפנימי. כלומר, באמצעות צפייה ערנית במחשבות, ברגשות, במצבי הרוח ובתחושות. צפייה ערנית שמלווה בהכרה בכך שכל אלו הם ארעיים, ברי חלוף. לאחר מכן, בדקו אם אתם מסוגלים לצפות בצופה עצמו. שאלו: "מיהו המתבונן?". שאלה זו היא שאלה מדיטטיבית ולכן מטבעה היא אינה דורשת תשובה מהראש. השכל לא יכול לספק תשובה לשאלה זו, ויחד עם זאת- שאלה זו מוליכה לגילוי הטבע האמיתי שלכם באמצעות חוויה ישירה. בהצלחה, יואב זילכה אהבתם את המאמר? שתפו את האנשים היקרים לכם. רוצים ליהנות מתכנים, מכלים ומסרטונים מעוררי השראה וגם לקבל במתנה את "המדריך לטרנספורמציה" שיאפשר לכם לגלות מה עוצר אתכם ולהמריא לדרך חדשה בחייכם? לחצו כאן עכשיו! |
יום שלישי, 13 בנובמבר 2012 התפתחות אישית
הצורך בהתעוררות רוחנית מעולם לא היה כל כך דחוף כמו עכשיו כמו שאדם אשר עומד לטבוע זקוק לאוויר, ככה אנחנו זקוקים להתעוררות. היום, עכשיו, בתקופה הזו, התודעה האנושית בשלה לכך יותר מתמיד. נדרשת מידה בסיסית של מודעות בשביל להבחין בסבל האנושי בכל מקום. כל עוד האגו מנהל את חיינו, ישנן שתי אפשרויות לסבול: האחת, כשאנחנו לא משיגים את מה שאנחנו רוצים. והשנייה, כשאנחנו משיגים את מה שאנחנו רוצים. "איך זה ייתכן?" אתם עלולים לשאול. "אם אני משיג את מה שאני רוצה, למה שאסבול?" התשובה היא פשוטה והיא מתחלקת לשתי רמות: ראשית, גם אם תשיגו את מה שאתם רוצים, זה לא יישאר שלכם לנצח, מכיוון שהכל ארעי, שום דבר ביקום הזה לא קבוע. במוקדם או במאוחר, תצטרכו להיפרד ממה שהשגתם בדרך זו או אחרת ("אני" יצטרך להיפרד מ"שלי"). אבל הסבל לא מתרחש רק ברגע הפרידה, הוא מתרחש כל הזמן. מדוע? כי בין אם אתם מודעים לכך או שלא, יש בכם פחד לאבד את מה שהשגתם, הפחד שהרגע "הקסום" הזה ייגמר. והפחד הזה מתחיל לחלחל בנפשכם כבר מרגע ההישג (למרות שזה לא תמיד נראה או מרגיש ככה). שנית, קץ הסבל לעולם לא יגיע בעקבות כך שתשיגו את מה שאתם רוצים. וזאת מהסיבה הפשוטה שהרצון הבלתי פוסק (ההרגל להשתוקק) הוא אחד מהגורמים העיקריים לסבל. כשאתם משיגים את מה שאתם רוצים, אתם עלולים לחוות עונג רגעי כלשהו, אבל עונג זה, מהנה ככל שיהיה, הוא רחוק מאוד מהמצב המכונה "קץ הסבל" (הגדרתו הפשוטה והעמוקה של הבודהא לביטוי 'הארה'). תסתכלו מסביבכם ותראו את המגוון הרחב של צבעי הסבל בכל מקום. פיתחו את העיתון, צפו במבזק החדשות היומי, או אפילו הסתכלו על הבעות הפנים של האנשים שבהם אתם נתקלים באוטובוס, בפקק, בעבודה, בסופר. מה אתם רואים? בלבול, חוסר אונים, אלימות בשלל צורות, מלחמה, פחד, חרדה, משחקי כוח, דאגה, מתח, לחץ, דיכאון, אשמה, חרטה, מרמור, כעס, קנאה, תאווה, חוסר נוחות, חוסר שביעות רצון, תסכול, שעמום ועוד. כל אלה הם רבדים שונים של סבל. היום אנחנו בשלים יותר מתמיד להתעוררות. למה? כי נמאס לנו לסבול. אבל יותר מכך, נמאס לנו להיות מאושרים רק כי צריך. ליותר ויותר אנשים נמאס לשחק את המשחק של "הכל בסדר, הכל דבש". איזה דבש ואיזה נעליים? מרור! הצעד הראשון הוא להודות ולהכיר במה שקיים ואם מה שקיים כרגע זה סבל, אז זה מה שיש כרגע וחשוב להכיר בזה. אם לא נהיה מודעים לסבל, למה שנרצה להתעורר. כל עוד אנחנו מייפים ומקשטים את החלום, למה שנרצה להתעורר ממנו? ברגע שנבין שמדובר בסיוט, התודעה תהיה נחושה להתעורר. אבל יש עוד משהו חשוב שעלינו להכיר בו, וזה שאת הרוב הגדול של הסבל שאנחנו חווים, אנחנו יוצרים בעצמנו. או ליתר דיוק,הסבל הזה הוא בלתי נמנע כל עוד האגו מנהל את חיינו. ולנו יש תפקיד בכך. מהו האגו? האגו מסמל את מצב התודעה הנוכחי של רוב בני האדם. זהו העצמי השקרי שנוצר ומתחזק בכל פעם שאנחנו מזדהים עם המחשבות והרגשות שלנו ושואבים את תחושת העצמי שלנו מהמוח. אם כן, ממה אנחנו מתעוררים? ולמה חשוב שנתעורר בהקדם? אנחנו מתעוררים מהחלום. ככל שתפתחו את היכולת להקשיב למחשבות שלכם, כך תתקרבו לגילוי של התובנה הבאה: אנחנו לא ישנים וחולמים רק בלילה, אנחנו ישנים וחולמים כל היממה. התודעה במצבה הרגיל קופצת ממקום למקום, ממחשבה למחשבה, מצורה לצורה. זהו החלום, זוהי השינה, ואנשים מבלים חיים שלמים מבלי להיות ערים כמעט אף פעם. ההתעוררות היא במקרה הזה מילה נרדפת לשחרור. שחרור ממה? שחרור מהסבל, שחרור מההזדהות של התודעה עם צורה. שכן, הזדהות זו היא מקור הסבל. החלום מסמל מצב של חשיבה כפייתית ובלתי רצונית, מצב שבו למעשה איננו חושבים כלל וכלל. המוח חושב אותנו. החשיבה שהיא כלי, השתלטה על בעליה וכעת היא אוחזת בנו, היא שולטת בנו. מה הייתם אומרים, אם הייתי אומר לכם שהמספריים השתלטו על הספר, או שהמטוס השתלט על הטייס או שמכסחת הדשא השתלטה על הגנן? קצת מסוכן, לא? אז מה תגידו אם אומר לכם שהחשיבה השתלטה עליכם? זה מאוד מסוכן. וזה בדיוק החלום שממנו עלינו להתעורר. בימים אלה אנחנו חווים תהליך התפתחותי של התודעה האנושית, אשר מוזן משתי תנועות מנוגדות: האחת היא התנועה שמסמלת את התחזקות תודעת האגו ולפי כך את התגברות הסבל האנושי. המחלה הנפשית שבה חולים רוב בני האדם מגיעה בימים אלה למצבים הקיצוניים, הבעייתיים והמסוכנים ביותר שלה. מצד שני, יש תנועה נוספת. זוהי התנועה שמסמלת את התעוררות התודעה לטבע האמיתי והטהור שלה. זוהי ההתעוררות הרוחנית שאנחנו חווים בעולם כרגע. יותר ויותר אנשים נפתחים למימד הרוחני, יותר ויותר אנשים קוראים, הולכים לסדנאות, מקשיבים למורים רוחניים, מתרגלים מדיטציה, יוגה ועוד. השילוב הזה בין שתי התנועות המנוגדות (לכאורה) יוצר מצב של בשלות אידיאלית לטרנספורמציה אמיתית. אבל התנועות האלה הן לא מנוגדות כל כך כפי שאנחנו חושבים, אלא יותר משלימות זו את זו בצורה כזו שהאחת לא הייתה קיימת ללא השנייה. האגו משקף מצב מקולקל או מעוות של המוח האנושי. סוג של הפרעה תפקודתית בתודעה. וההתגברות של מצב זה והפיכתו לעוד יותר מקולקל ומעוות, היא שלב הכרחי בדרך להתפוגגות שלו. כפי שהסברתי במאמרים קודמים, תהליך זה מתואר במילים הפשוטות הבאות: הסבל שנוצר על ידי האגו בסופו של דבר הורס את האגו. או במילים אחרות: הסבל שנוצר בעקבות הזדהות עם צורה, מכלה את ההזדהות עם צורה. כך שברמה עמוקה יותר אנחנו מגלים שאין כאן שתי תנועות, אלא תנועה אחת בלבד שמובילה למקום אחד בלבד- להתעוררות. חשוב להכיר בכך ברמה עמוקה, אך לא לגרום לתובנה הזו להפוך אותנו לשאננים. יש לנו יד בדבר! עלינו לבחור בהתעוררות ולעלות על הדרך של אימון ותרגול רוחני כדי שזה יקרה. וככל שיותר ויותר אנשים יתעוררו, כך יהיה קל יותר לכל אדם נוסף להתעורר. זאת מפני שיש מערכת יחסים הדדית בין התודעה האישית לבין התודעה הקולקטיבית. האם לא סבלנו מספיק? בברכה, יואב זילכה אהבתם את המאמר? שתפו את האנשים היקרים לכם. רוצים ליהנות מתכנים, מכלים ומסרטונים מעוררי השראה וגם לקבל במתנה את "המדריך לטרנספורמציה" שיאפשר לכם לגלות מה עוצר אתכם ולהמריא לדרך חדשה בחייכם? לחצו כאן עכשיו!
|
יום שלישי, 30 באוקטובר 2012 התפתחות אישית החלומות של האגו לרוב אינם מתגשמים וטוב שכך אני בוהה בקיר הלבן שמעל למסך המחשב שלי ושואל את עצמי: "איך להתחיל את המאמר הזה?". מיד לאחר מכן אני נופל לתוך תהום... תודעה דוממת, ריקה, ללא צבעים, פתוחה, ללא כל ציפיות, ללא מחשבות, ללא עצמי. כמו אדם שלכמה רגעים שכח את "עצמו" וכל מה שהוא ידע וזכר, לפתע נשתכח ממנו. ואז מתוך הדממה עולה הפתעה בלתי צפויה. השיר של ניסים סרוסי: "אשליות" כאילו מתנגן בתוכי. "מעולה!" אני אומר לעצמי ומחייך, "כנראה שככה עלי להתחיל את המאמר הזה". אני נכנס ליוטיוב ובודק האם אני זוכר את המילים נכון. למי שלא זוכר, השיר מתחיל ככה: "לגור בדירת פאר, לחשוב שאתה מיליונר, להתעורר אחר הצהריים ליד נערה או שתיים...מכונית בצבע אדום, לשיר שירי אהבה ושלום. לטייל בחוץ ובעיר, להכריז: 'אני ראש העיר'. לא לעבוד לעולם, לא לשרת שום אדם, רק הראש בעננים, מטפס שם במרומים...אשליות!" לאחר מכן זה ממשיך עם המשפט הבא: "...אשליות, אשליות רבות, אך רובן אינן מתקיימות. שם אולי בחלומות, האשליות היפות מתגשמות". ובסופו של דבר גם מסתיים עם המילה: "אשליות" שחותמת את השיר. למה אני חושב שהשיר הזה מהווה דרך מצוינת לפתוח את המאמר הזה? האמת היא שאני לא חושב, אני יודע. אינטואיציה היא היכולת לדעת לפני שאתה חושב. זהו קולה של הרוח שדופק בדלת של מי שמוכן להקשיב. אז בואו נמשיך מכאן ונראה מה הקשר בין השיר הזה לבין הכותרת של המאמר...(החלומות של האגו לרוב אינם מתגשמים וטוב שכך). מסתבר שיש קשר הדוק. כל כך הדוק שאם לאגו היה שיר, ייתכן מאוד שזה היה השיר הזה. למה? שימו לב למילים, למאפיינים, לדימויים, לחלומות של האגו. הנחות היסוד של האגו אומרות: "אם אצליח להשיג את X, אהיה Y" או: "אני צריך להיות הבעלים של משהו (to have) כדי שאוכל להיות (to be)". ובמרבית המקרים, X מהווה דבר חומרי כזה או אחר. לדוגמא: דירת פאר, כסף, מכונית בצבע אדום. הנחות היסוד האלה מרמזות לנו בבירור על אחת האמונות הבסיסיות שעליהן בנוי האגו: "אני לא מספיק" או "אני לא שלם כרגע". אגב, X לא חייב להוות תמיד דבר חומרי. X יכול להוות גם תפקיד מסוים (לדוגמא: "להכריז אני ראש העיר") שנותן לאגו תחושת עליונות כלשהי. מה שכן, X תמיד יהיה צורה כלשהי שאנחנו נוטים להזדהות איתה ולשאוב את תחושת העצמי שלנו ממנה.צורה זו לא חייבת להיות גשמית, היא יכולה גם להיות מחשבה. כן כן, גם מחשבה היא צורה, תוכן. ניתן גם את זה לראות בשיר: "לחשוב שאתה מיליונר", "הראש בעננים מטפס שם במרומים". האגו מקבל סיפוק רב רק מלחשוב שהוא מיליונר, רק מלהזדהות עם המחשבה הזו ולהתענג עליה, להשתוקק לה, להיקשר אליה. שימו לב בעיקר לאנוכיות שבחלומות של האגו: "לא לעבוד לעולם, לא לשרת שום אדם". האגו לא יודע ששירות זו אחת מהמטרות הנעלות ביותר של המין האנושי. אחד השיעורים הגדולים ביותר במסע הצמיחה הרוחני והאישי שלנו הוא ללמוד איך לתת שירות טהור לאדם האחר. שירות שמועיל לטובת הכלל ולא רק לטובתנו האישית. שירות שאין בו אינטרסים נסתרים או אג'נדה סמויה. שימו לב גם כמה ריקים ועקרים הם החלומות של האגו, ריקים ממשמעות, ריקים מתכלית אמיתית. שימו לב גם לחוסר הסיפוק התמידי: "להתעורר ליד נערה או שתיים". לא מספיק נערה אחת??? במובן מסוים ניתן לומר שהשיר הזה אפילו מקצין ומדגיש את החלומות של האגו, אבל אל תתפלאו אם תגלו שהרבה מאוד אנשים חולמים חלומות כאלה. או ליתר דיוק, האגו שלהם חולם חלומות כאלה. אולי אפילו לכם יש חלומות דומים ואין בכך שום דבר רע. זה לא טוב ולא רע, וזה גם לא אתם, זה רק האגו (סוג של הפרעה או "פגם" במוח האנושי). פשוט חשוב להכיר ולזהות כי מדובר בחלומות של האגו. החלומות של האגו לרוב אינם מתגשמים וטוב שכך. למה אני אומר את זה? מכמה סיבות: ראשית, כי הם לא משרתים אף אחד ושום דבר מלבד את האגו. החלומות של האגו הם אנוכיים מטבעם וכל מטרתם היא לחזק את האגו (העצמי הכוזב שהמוח יצר כתחליף לטבעה האמיתי של התודעה שנשכח מאיתנו ואותו אנחנו לא מסוגלים לחוש). למעשה אחת המטרות העיקריות של "החלומות האגואיים" היא פשוט להמשיך את ההרגל של להשתוקק. התוכן או הצורה שאליה האגו משתוקק יכולים להשתנות אלפי פעמים, אבל מנגנון ההשתוקקות הוא הדבר שהאגו מעוניין לשמר, כי הוא תלוי בו כדי לשרוד. זוהי השתוקקות שלא יודעת שובע והיא גם אחת הסיבות העיקריות לחוסר האושר וחוסר הסיפוק שרוב האנשים חשים. זהו רצון עז שתמיד יהיה רעב. סיבה נוספת היא הצמיחה הרוחנית שלנו. למה הכוונה? העובדה שהחלומות של האגו לרוב אינם מתגשמים היא חלק מהתוכנית הכללית של ההתפתחות האישית שלנו. זה קורה בכוונה וזה ימשיך לקרות שוב ושוב עד שנתעורר ויופיעו בנו כוונות טהורות יותר. האם אי פעם התאכזבתם מהעובדה שדבר שכל כך רציתם לא הושג, אבל בדיעבד הבנתם שלא באמת רציתם את זה כפי שחשבתם? האם אי פעם הגיחה בכם התובנה שלפעמים החיים (או המציאות או אלוהים) יודעים יותר טוב מאיתנו מה טוב עבורנו (או מהו הטוב העליון עבורנו)? זה כאילו שהמציאות באה ואומרת: "הלו, תתעורר, אלו אינם חלומות אמיתיים, אלו רק אשליות של האגו" ורובן אינן מתקיימות. והיא מוסיפה ואומרת: "זה לא באמת מה שטוב לך ולסובבים אותך, זה לא באמת מה שאתה צריך, כי זה לא יעשה אותך מאושר או מוגשם או טוב יותר ממה שאתה כבר". ומה קורה באותם מקרים שהחלומות של האגו כן מתגשמים? אז האגו מתחזק, אבל זה לא מחזיק מעמד הרבה זמן. ההצלחה הופכת לעתים בין לילה לכישלון. החיים הנוצצים והתהילה הופכים לעתים קרובות לתחושה של ריקנות וחוסר משמעות. יש בכך סבל מאוד גדול. אבל כאן טמון אחד הפרדוקסים הגדולים ביותר במסע הרוחני שלנו. אם באמת תבינו את הפרדוקס הזה, זה יאיץ את ההתעוררות שלכם במידה ניכרת. הפרדוקס הזה אומר שהסבל נוצר על ידי הזדהות עם צורה והיקשרות עם צורה, אבל הסבל גם הורס את ההזדהות עם צורה. במילים אחרות: הסבל נוצר על ידי האגו, אבל התפקיד האמיתי שלו הוא להרוס את האגו. הסבל נוצר על ידי האשליה על מנת למחוק את האשליה. בשורה התחתונה, גם במקרים שחלומות האגו שלנו מתגשמים וגם במקרים שחלומות האגו שלנו לא מתגשמים, זה מוביל בסופו של דבר לאותה מטרה: התעוררות רוחנית. למה? כי זו התכלית של הקיום האנושי- להתעורר לטבע האמיתי שלנו. נכון שזה מדהים? כמו שני נהרות שונים ששניהם מובילים בסופו של דבר לאוקיינוס. יש משהו בתוכנו שיודע יותר טוב מ"איתנו", מהו הטוב העליון עבורנו. והדבר הזה הוא אנחנו, החלק האמיתי שבנו. והוא יכוון את חיינו בצורה כזו שזה תמיד ישרת את טובתנו ואת טובת הכלל. במסגרת הדרך הזו, נאלץ ללמוד להבחין באשליות ולזהות אותן כאשליות. נאלץ ללמוד לזהות את האגו בתוכנו (ובאחרים) בזמן שהוא בא לידי ביטוי. לזהות אך לא להזדהות. לצפות באגו ובחלומות שלו, לצפות באשליה. כשאנחנו לומדים לצפות באשליה ולראות בבירור: "זוהי אשליה", אנחנו חופשיים ממנה. עכשיו אנחנו האמת שמביטה באשליה. איך מזהים את החלומות של האגו? ישנם מוטיבים או מאפיינים שחוזרים על עצמם: אנוכיות, עליונות, תחרותיות, רצון להוכיח משהו למישהו או לעצמנו, תשוקה לכוח, תשוקה להיות יחיד, מיוחד או בולט מן השאר, רצון להגדיל את הדימוי שלנו בעיני אחרים, תשוקה לתהילה או להכרה חברתית, ועוד. לפעמים ניתן להבחין תוך שניות ספורות בחלום של אגו, בעזרת השאלה הבאה: "מה יקרה אם דג זהב יגשים את החלום שלי בזה הרגע, אבל באותו רגע ממש, הוא גם יגשים לכל האנשים בעולם את אותו החלום בדיוק?" אם אכן מדובר בחלום של אגו, אתם תחושו אכזבה כשתהרהרו בשאלה הזו. אתם מוזמנים לנסות... מי ייתן ויתגשמו החלומות שלכם ולא של האגו, יואב זילכה אהבתם את המאמר? שתפו את האנשים היקרים לכם. רוצים ליהנות מתכנים, מכלים ומסרטונים מעוררי השראה וגם לקבל במתנה את "המדריך לטרנספורמציה" שיאפשר לכם לגלות מה עוצר אתכם ולהמריא לדרך חדשה בחייכם? לחצו כאן עכשיו! |
יום שני 15 באוקטובר 2012 התפתחות אישית איך להכניס יותר קלילות ובהירות לחיים? החיים בתוך צורה אנושית וזמנית, הם הרבה יותר שבירים ונזילים ממה שאנחנו חושבים. בחיי היומיום רובנו לא מכירים בעובדה זו, אנחנו שוכחים את זה. השכחה או חוסר המודעות לגבי הארעיות והנזילות של הצורה האנושית (כמו גם של כל צורה אחרת), מביאים תחושה של כבדות וצובעים את חיינו בצבעים מאוד קודרים. בעודנו מתמודדים כך עם מצבי החיים השונים, אתגרים, מקרים ונסיבות, כל דבר קטן נראה לנו הדבר החשוב ביותר שיש. לכל אירוע קטן יש את הפוטנציאל המיידי "להרוס לנו את היום". החיים מאבדים מהחיוניות, מהשמחה, מהשלווה ומהקלילות שלהם. הכל הופך להיות רציני מדי. רובנו פוגשים פנים מול פנים את האמת בדבר הנזילות של "החיים", רק בנסיבות חריגות, כגון: אובדן אדם קרוב, מחלה או אסון כלשהו. מעבר לעצב הגדול ולתחושת חוסר האונים הנלווית, רגעים אלה מטלטלים את נפשנו וגורמים לנו להרהר. הם מכניסים את חיינו לפרופורציות אחרות בעצם כך שהם מאפשרים לנו להסתכל על החיים מפרספקטיבה רחבה הרבה יותר. אפשר גם לומר: עמוקה הרבה יותר. הפרספקטיבה הזו מקנה לנו מודעות לדברים החשובים באמת. יחד עם המודעות הזו מגיעות כמה חברות, ביניהן: בהירות, קלילות ושלווה. אבל אין זה בהכרח אומר שהדרך היחידה שלנו לשנות את הפרספקטיבה ולהכניס יותר קלילות לחיים, היא לחוות אסון או לעבור חוויה מטלטלת כלשהי. בטאו טה צ'ינג (אחת מהקלאסיקות הרוחניות העתיקות ביותר) יש משפט עמוק מאוד שאומר: "התבונן בהמולת הבריות, אך הרהר בחזרתן". למה הכוונה? על מנת להמחיש את האמת שמאחורי המשפט הזה, בואו נדמיין לרגע את הסיטואציה הבאה: נניח שאתם נמצאים בלב ליבה של תל אביב ביום ראשון. כולם חוזרים לעבודה ולסידורים אחרי סוף השבוע. האזור הומה אדם, השעה היא שעת בוקר מוקדמת. רעש גדול מסביבכם, פקקים, מכוניות, אוטובוסים והמון הולכי רגל....בקיצור, המולה גדולה. כל אדם שעליו אתם מסתכלים נראה ממהר למקום מסוים או טרוד בגלל משהו. הבעות הפנים של כולם רציניות וקודרות, כל אחד מהסיבות שלו. ואז לרגע אחד, אתם בוחרים פשוט לצפות בכל ההמולה הזו מבלי לקחת בה חלק. אתם רק מתבוננים, מתבוננים ומהרהרים בשתי השאלות הבאות: "איפה יהיו כל האנשים האלה בעוד כ-100 שנים?", "האם הדברים שנראים להם כל כך חשובים כרגע, יהיו רלוונטיים וחשובים גם בעוד 100 שנה?" קחו כמה שניות שקטות להרהר בזה... אתם יורדים לסוף דעתי? גם אם כן וגם אם לא, אני רוצה להשתמש באנלוגיה הבאה כדי לחדד ולהעמיק את המקום שאליו אני חותר. כשאנחנו חיים בצל השכחה של עובדת הארעיות והנזילות, אפשר לומר שאנחנו חיים כמו נמלה. למרות היותה מאוד חרוצה, אחת מהחולשות הגדולות של הנמלה, היא הפרספקטיבה הצרה שלה. עבור הנמלה, כל אבן קטנה בדרך נתפסת כמכשול מאוד גדול (זאת בהנחה שמדובר בנמלה עם מוח אנושי). כשאנחנו חיים כמו הנמלה, אנחנו לא רואים את התמונה הגדולה וכל דבר קטן משפיע על תחושת הרווחה והשלווה שלנו. אנחנו עובדים מאוד קשה והחיים נתפסים ומרגישים כמאבק. לעומת זאת, מה אתם אומרים על הפרספקטיבה של העיט שדואה לו בשמיים? לעומת הנמלה, הפרספקטיבה של העיט היא הרבה יותר רחבה. מה שנראה מנקודת המבט של הנמלה כמכשול מאיים, נראה מנקודת מבטו של העיט כנקודה חסרת רלוונטיות. לעיט יש בהירות ובהירות זה כוח. לעיט יש את חופש הבחירה להחליט מה חשוב באמת. וכשהוא מביט על החיים מלמעלה ומחליט לטפל במשהו, הוא עושה זאת במלוא המרץ, הדיוק ותשומת הלב. וכשמגיעים אותם הרגעים שבהם הוא מרגיש שאין צורך לעשות דבר, אלא רק לקבל את המצב כפי שהוא ולסמוך על הדרך, אז הוא פשוט ממשיך לדאות בשמיים בהירים ללא ענן, נהנה מהקלילות והשלווה שעוטפות אותו. כשאנחנו הופכים יותר ויותר מודעים לעובדת הארעיות של הצורה הפיזית והפסיכולוגית שלנו, אנחנו לאט לאט מנתקים את ההיקשרות שלנו לאותה צורה. אי-היקשרות מובילה לשחרור, לחופש, לחוסר תלות. אם אנחנו יכולים לזהות את הארעיות בתוכנו ומסביבנו (לזהות ולא להזדהות), זה אומר בהכרח שהדבר שמאפשר לנו לזהות את הארעיות, זה החלק הנצחי שבתוכנו. החלק הזה משקף את החיים עצמם, החיים הנצחיים שמעבר לשם ולצורה שלנו, אך גם עמוק בתוכנו. רק הנצחי יכול לזהות את הארעי כארעי. אם לא הייתה בנו מהות נצחית, חסרת זמן וחסרת צורה, לא היינו יכולים להיות מודעים לארעיות של כל הצורות, הדברים והמצבים. לכן, ברגע שאנחנו יוצאים מהפרספקטיבה הצרה ועוברים לפרספקטיבה רחבה יותר, לא רק שאנחנו זוכים לתנאים שמקלים עלינו להתמודד עם מצבי החיים השונים ביעילות רבה יותר, אלא שזה גם מכניס אל חיינו יותר קלילות, בהירות ושלווה. מהיכן מגיעים ביטויים אלה? מהחלק הנצחי שבתוכנו. קלילות, בהירות ושלווה הם ביטויים של הוויה. ההוויה היא האמת המוחלטת בדבר טבענו, הדבר היחיד שלא ניתן לאיום, הדבר היחיד שלא מתכלה, השום דבר שהוא הכל. אז בכל פעם שאתם מרגישים תחושה של כבדות, רצינות או חוסר אונים מול סיטואציה כלשהי או אתגר כלשהו, השתהו לכמה רגעים שקטים ושאלו את עצמכם: "האם אני מסתכל על המצב הזה כנמלה או כעיט?", "איך העיט היה מתייחס למצב הזה?", "האם הנושא הזה יהיה משמעותי באותה מידה גם בעוד שנה, 5 שנים, 10 שנים, 50 שנים, 100 שנים מהיום?" באהבה והערכה, יואב זילכה אהבתם את המאמר? שתפו את האנשים היקרים לכם. רוצים ליהנות מתכנים, מכלים ומסרטונים מעוררי השראה וגם לקבל במתנה את "המדריך לטרנספורמציה" שיאפשר לכם לגלות מה עוצר אתכם ולהמריא לדרך חדשה בחייכם? לחצו כאן עכשיו! |
יום חמישי, 04 באוקטובר 2012
התפתחות אישית "העתיד חשוב יותר מההווה". האמנם? רגע לפני שאני יוצא לסוף שבוע ארוך של ויפאסנה בצפון, החלטתי להקדיש את הבוקר הזה כדי לשתף אתכם בתובנות שלי לגבי אחד ההרגלים ההרסניים ביותר שלנו. אני מדבר על ההרגל המוזר שלנו להעריך באופן מוגזם את העתיד. הערכה מוגזמת שמצמצמת את הרגע הזה וגורמת לנו להאמין שהחיים האמיתיים (או כל דבר טוב אחר) נמצאים בעתיד. "העתיד חשוב יותר מההווה". האמנם? האם אתם מאמינים במחשבה הזו? חלקכם ודאי יכולים מיד להזדהות איתה ואף להגן עליה. אחרים מכם יעיפו מבט על המשפט הזה ומיד יגידו: "מה פתאום" או "לא בהכרח". אבל זה שאתם לא מסכימים עם המחשבה הזו ברמה מודעת, זה לא אומר שאתם לא מאמינים בה. למעשה, האמונות המושרשות והחזקות ביותר שלנו נמצאות ברבדים שאנחנו לא מודעים להם. אז כיצד אנחנו יודעים במה אנחנו באמת מאמינים ובמה אנחנו לא מאמינים? ההתנהגות שלנו בפועל מראה לנו. היא ה"ברומטר" האמין ביותר. אם תסתכלו עמוק יותר אל תוך חייכם, תגלו שהחשיבה שלכם וההתנהגות שלכם פועלות כדי לשמר ולהנציח את התפיסה הזו. כלומר, החשיבה וההתנהגות שלכם משקפות את האמונה שהעתיד חשוב יותר (ו/או טוב יותר) מההווה. הנה כמה דוגמאות שיקלו עליכם לזהות את זה: האם אתם נוטים לבלות לעתים קרובות במצב תודעה של המתנה או ציפייה לרגע עתידי מסוים? זה קצת מוזר, אבל הרבה פעמים אנחנו מחכים שהחיים יתחילו: ממתינים שיגיע סוף השבוע, מחכים לחופשה הבאה, מחכים לחתונה, מחכים לילד הראשון שיגיע, מחכים לילד הראשון שיגדל ויעזוב את הבית, מחכים לקידום בעבודה, מחכים להגשמה עצמית, מחכים לשפע, מחכים להארה. האם אתם מרגישים שהדבר היחיד שמעודד אתכם זו התקווה שבעתיד יהיה טוב או שבעתיד הכל יסתדר? תקווה זה אמנם רגש שנתפס כחיובי, אך יחד עם זאת, התקווה היא גם סוג של שוחד או רווח מזויף שבא ביחד עם ההנחה שהעתיד חשוב יותר וטוב יותר מההווה. למה? כי בפועל, התקווה הזו משעבדת אותנו לעתיד שלעולם לא מגיע, תוך כדי התעלמות מוחלטת מהמקום היחידי שבו מתרחשים החיים- הרגע הזה. כשנגמרת התקווה, מתחיל החופש מהשעבוד לעתיד שאינו קיים. עוד דוגמא טובה היא תופעה נפוצה מאוד שמתרחשת כשאנחנו מגדירים לעצמנו מטרות ויעדים ומתחילים לפעול לקראתם. האם אי פעם הרגשתם שאתם רוצים הרבה יותר להיות כבר באותו רגע עתידי שבו תשיגו את המטרה, יותר מאשר אתם רוצים להיות כאן ועכשיו- ברגע הזה שבו אתם מבצעים פעולה כלשהי או צועדים צעד קטן בדרך? ברגע שזה קורה, אתם יוצרים מתח נפשי שמזיק לכם במספר מובנים ואף מזיק גם לסובבים אתכם. למעשה, בכל פעם שבה אתם רוצים להיות בעתיד יותר משאתם רוצים להיות בהווה, אתם מזהמים את התודעה שלכם ומרחיקים את עצמכם מנקודת החיבור היחידה שלכם להוויה, לחיים עצמם. ודוגמא אחרונה: האם יש פעולות "שגרתיות" שאתם נוטים לקטלג כ"משעממות" או כ"חסרות משמעות"? היכן אתם נמצאים בזמן שאתם מצחצחים שיניים או שוטפים כלים או תולים כביסה? האם אתם נוכחים בכאן ועכשיו בעת הפעולות האלו? האם כשאתם אוכלים אתם רק אוכלים? האם הפעולה או הפעולות הבאות שנמצאות על סדר יומכם תמיד נראות חשובות יותר מהפעולה שאתם מבצעים כרגע? האם אתם מוצאים את עצמכם נסחפים למחשבות על המחר או מנסים לפתור בעיה בראשכם באמצע ארוחת ערב עם המשפחה? כל הסימנים האלה הם רק דוגמאות נוספות של הרגלי חשיבה ודפוסי התנהגות שמטרתם לשמר ולהנציח את התפיסה הלא מודעת שאומרת שהעתיד חשוב יותר מההווה. עכשיו בואו נבחן את התפיסה הזו: האם העתיד אכן חשוב יותר או טוב יותר מההווה? היינו יכולים לשקול זאת ברצינות אילו לעתיד היה קיום ממשי. אך מאחר והעתיד קיים אך ורק ברמת החשיבה, מה שהתפיסה הזו באמת אומרת זה שהאשליה חשובה יותר מהאמת. או במילים אחרות: הזמן חשוב יותר מהנוכחות. ברגע שאנחנו מאמינים במחשבה שהעתיד חשוב יותר מההווה, אנחנו בעצם מאמינים שהחשיבה שלנו חשובה יותר מהרגע הזה, מהחיים האמיתיים. זה גורם לנו להאמין שהישועה נמצאת בעתיד ולפיכך לחפש אותה במחשבות שלנו. מדוע התפיסה המעוותת הזו כל כך מושרשת בנו? מאיפה היא הגיעה? למה אנחנו מנוהלים על ידה? התפיסה הזו מהווה את אחד המנגנונים הבולטים והבסיסיים ביותר של האגו (העצמי המזויף שנוצר על ידי ההזדהות שלנו עם החשיבה שלנו). המנגנון הזה הוא למעשה מנגנון הישרדות של האגו, מנגנון שנועד בשביל להבטיח את המשך קיומו ואת חיזוקו. האגו חי על זמן פסיכולוגי והאמונה הלא מודעת שלנו באותה תפיסה פשוט משרתת אותו על ידי כך שהיא נותנת לו עוד זמן (עוד חשיבה). מה שגורם לנו לרדוף אחרי עתיד שלעולם לא מגיע. איך משתחררים מהתפיסה המעוותת הזו? על ידי שני צעדים חשובים הדורשים תרגול סבלני ומתמשך: ראשית, עליכם להתבונן בכל דפוסי החשיבה וההתנהגות שמשקפים את אותה תפיסה ומשמרים את אותו מנגנון. ברגע שאתם צופים בדפוסים האלה, אתם הופכים אותם למודעים והם לא יוכלו להמשיך להתקיים עוד הרבה זמן בגלל שעל מנת להתקיים הם זקוקים לחוסר המודעות שלכם. הדוגמאות שנתתי יסייעו לכם לזהות את אותם דפוסים ברגעי האמת, כמו גם להבחין בדפוסים נוספים. כשאתם מתבוננים ומזהים אותם, אל תשפטו ואל תבקרו את עצמכם. כל מה שנדרש זה צפייה מודעת. רק להיות ערים לזה בזמן שזה מופיע. שנית, אמצו לעצמכם הרגל להביא את תשומת הלב שלכם לרגע הזה כמה שיותר במהלך היום. ובייחוד בכל פעם שאתם תופסים את עצמכם חושבים או מתנהגים באופן שמשקף את אותה אמונה בסיסית - אז הביאו את כל תשומת ליבכם אל העכשיו. היו מודעים לנשימה שלכם, הקשיבו לצלילים או לשקט, התבוננו במה שקורה סביבכם, נסו לחוש תחושות פיזיות המתרחשות בתוך גופכם. השתמשו בחושים שלכם כדי לעגן את עצמכם ברגע הזה, במצב של נוכחות מרבית. שני הצעדים האלה יעשו את העבודה. בהצלחה, יואב זילכה אהבתם את המאמר? שתפו את האנשים היקרים לכם. רוצים ליהנות מתכנים, מכלים ומסרטונים מעוררי השראה וגם לקבל במתנה את "המדריך לטרנספורמציה" שיאפשר לכם לגלות מה עוצר אתכם ולהמריא לדרך חדשה בחייכם? לחצו כאן עכשיו! |
