כותרות TheMarker >
    ';

    הקואצ'יה

    ...ואז הגיעה פייה שימושית והגשימה לי משאלה שלא ביקשתי - מאז אני מאמן.

    תכנים אחרונים

    1 תגובות   יום שבת, 23/8/14, 21:56

    כולם יודעים שצריך לכתוב. אחרי הכל - תוכן הוא מה שמושך את הגולשים לאתר או לדף הפייסבוק שלנו. תוכן מעניין הוא מה שיגרום להם לקרוא, להתרשם מהמומחיות שלנו, לרצות לדעת עוד. תוכן מעניין ומועיל יבסס את האוטוריטה שלנו בעיני הקוראים ויגרום להם לפנות אלינו לייעוץ, לקנות את הספרים שלנו, להצטרף לסדנאות וגם להפנות אלינו אחרים. אין שום ספק. באינטרנט, תוכן הוא מלך, ושיווק באמצעות תוכן היא הדרך הטובה ביותר לעסקים קטנים ובינויים לקדם את עצמם.

     

    ''

    אבל, גם לאלו מבינינו שכותבים בקלות, אין זו משימה פשוטה לחזור ולכתוב עוד ועוד תכנים מבלי לחזור על עצמנו, מבלי לשעמם, ומבלי להוריד את הרמה. אתם וודאי מכירים את זה - מישהו מתחיל לכתוב ניוזלטר, או פותח בלוג, ותוך מספר שבועות או חודשים קצב הכתיבה יורד או שהתכנים מתחילים להידרדר לשיתוף תכנים של אחרים עם מעט מאוד ערך מוסף. מה שקורה אז הוא שאתם מאבדים עניין, מפסיקים לעקוב אחר הרשימה או הבלוג, וממשיכים הלאה. מנקודת המבט של הכותב - הוא הפסיד אתכם. 

     

    אותה הבעיה מפריעה גם לאנשים המנסים לפרסם מאמרים מקצועיים באתרי מאמרים כדי לבסס את האוטוריטה המקצועית שלהם או לייצר קישורים לאתר הבית שלהם. 

     

    אז מה עושים כדי להתגבר על הבעיה הזו? מסתבר שיש לכך פתרון פשוט למדי. לפרטים נוספים - לחצו  כאן 

    דרג את התוכן:
      0 תגובות   יום שני, 11/6/12, 15:43

      בימים הקרובים אני עומד להתחיל ללמד את המחזור השני של קורס הסמכת יועצים עסקיים, ואני חושב שמעניין לראות מה עשה בוגר של המחזור הראשון בייעוץ הפרקטיקום שלו.

      ה

      אריה פישביין הגיש סיכום ייעוץ עם תוצאות שאולי לא הייתי מאמין להן בעצמי - אבל יש לנו אישור ממנכ"ל החברה שאיתה עבד - 

      "כשיושלמו הפעילויות המתוכננות בעקבות הייעוץ, הצפי הוא לתוספת של 4,571,650(!)  ש"ח בהכנסות, המהווה גידול של למעלה מ-64.8% במחזור"


      זה כל כך גדול עד שאני חושב שצריך להגיד את זה שוב. בייעוץ העסקי הראשון שלו בשיטה שלמד, ייעוץ שהחל תוך כדי הקורס (מטלות הקורס נפרטות לשיעורים שבועיים שאותם מיישמים מידי שבוע בעסק הפרקטיקום) הראה לעסק הזה איך להגדיל את הכנסותיו בשני שליש, וזאת מבלי להידרש להשקעות משמעותיות של כסף או משאבים אחרים, אלא בעיקר תוך כדי ניצול המשאבים החבויים וההזדמנויות הבלתי מנוצלות בעסק עצמו.


      ומאחר ותוספת ההכנסות כמעט שלא תצרוך משאבים הרי שהרווחיות של החברה צפויה לגדול באחוזים מרשימים עוד יותר (ואיתה - הרווח נטו לבעלים).


      אילו שאלתם את אריה לפני 3 חודשים איך בכוונתו לעשות דבר כזה, גם הוא לא היה יודע לענות. היום, הוא לא רק יודע - יש לו קבלות.

      'הבטחת הערך' של קורס הסמכת יועצים עסקיים בשיטת ג'יי אברהם היא -  "אנחנו מלמדים מאמנים ובעלי עסקים איך להגדיל את ההכנסות של עסק, כל עסק, ב-30% לפחות, תוך שנה, אפילו אם כרגע אין להם מושג איך לעשות את זה" 


      קיימנו.


      ואנחנו עומדים לפתוח מחזור נוסף. 

      אם גם אתם רוצים ללמוד איך להשיג תוצאות כאלו, התקשרו לאיריס. iris@ika-il.com 03-7862000

      להתראות בקורס
       
      שמעיה

       

      דרג את התוכן:
        0 תגובות   יום שבת, 14/1/12, 11:59

        אירועים הם הזדמנות עסקית. רוב בעלי העסקים מחמיצים את הנקודה הזו. או שהם לא יודעים לנצל אותה. אירוע הוא הזדמנות לתקשר עם הלקוחות - וכל שיווק מתחיל ומותנה בכך שיש תקשורת עם הלקוחות. לכן אירוע, כל אירוע, הוא הזדמנות שיווקית.

        בין אם מדובר באירוע מיתוגי כללי ובין אם מדובר באירוע מכירתי ישיר - על האירוע להיות מעניין, מושך תשומת לב, מקדם את מטרתו ובעיקר - נותן ערך אמיתי ללקוח. עסק שמפגיז את לקוחותיו באירועים שכל תכליתם היא לקחת ערך מהלקוח לא יצליח. אף אחד לא אוהב שמתייחסים אליו כאל ארנק מהלך. 

        ומצד שני יש את העסקים שכושלים בתקשורת נדירה ולא יעילה כדוגמת "10% הנחה ליום ההולדת שלך". באמת. מישהו חושב שאני אכנס עכשיו לאוטו, אוציא שעה בכבישים ואשרוף דלק בשלושים שקל בשביל הזכות לשלם לך רק 135 ש"ח במקום 150? תהיו רציניים...

        לאירוע יש יתרונות גדולים לכל מי שרוצה לשווק משהו. ראשית זו סיבה לדבר עם הלקוחות שלכם. אתם לא מטרד - אתם מספרים להם משהו שיכול לעניין אותם. אירוע טוב יכול אפילו להפוך לויראלי ולהיות מופץ הלאה על ידי הלקוחות. הוא יכול לתרום לשימור הלקוח, לרכישות חוזרות ועוד ועוד. הסוד הוא להיות יצירתיים. אירוע יכול להיות כל דבר! לפני כמה חודשים ניצלתי חור צפוי בלו"ז שלי, ופשוט והזמנתי את כל רשימת הדיוור שלי להצטרף אלי לקפה בלובי של מלון כפר המכביה. לא תאמינו כמה הרבה תגובות חיוביות קיבלתי סביב זה. וזו רק דוגמה.

        מאפיין חשוב של אפליקציות הסמארטפון שאני מפתח לעסקים הוא מנגנון פנימי להגדרת וניהול אירועים. הלקוח מקבל את המידע הישר אל הסמארטפון שלו - בואפן אוטומטי!  ואם אנחנו כבר באפליקציות, אז הנה דוגמה נוספת לאירוע, והפעם - תחרות!  - תחרות לזכייה באפליקציית סמארטפון חינם. 

        יש לכם עסק? זו הזדמנות ליהכנס בחינם לערוץ השיווק המדליק ביותר שיש היום. וגם אם אין לכם עסק, תוכלו להעביר את זה במתנה למי שתרצו , או אפילו להרוויח תרגיל במכירות ולמכור את זה הלאה למישהו אחר - ממש לא אכפת לי.וחוץ מזה, זו הזדמנות לראות אירוע שיווקי מתהווה, ולהיווכח בעצמכם כמה חזק הקונספט הזה יכול להיות.

        אז כנסו והירשמו, ותראו בעצמכם.

         

        דרג את התוכן:
          0 תגובות   יום שבת, 7/5/11, 21:19

          כמאמן ויועץ לעסקים מזדמן לי לצפות הרבה בבעלי עסקים מכל הסוגים, מכל הגדלים. גיליתי שהרבה מהם נאבקים בבעיות דומות. למשל:

           

          העסק משתלט על החיים שלהם ולא משאיר זמן למשפחה, לפנאי או אפילו לבריאות

          • הלקוחות לא נאמנים ועוזבים לאחר בקלות על הפרש מחיר זניח
          • אין עזרה אמיתית, הכל עליהם
          • קשה להתמקד ולסיים משימות
          • חלק גדול מהזמן עובר בכיבוי שריפות
          • חיים בחששות מפני העתיד, כי כבר היום זה קשה כל כך, ואין שום ביטחון שהמצב לא יחמיר.

           

          הסטטיסטיקה מסכמת את התוצאות - 58% מהעסקים שנפתחים ייסגרו תוך שנתיים. מחריד. מעל 46 אלף (!) עסקים נסגרים בארץ כל שנה. 46 אלף חלומות הרוסים, תקוות מנופצות, משאבים שירדו לטימיון...

           

          אז למה רוב העסקים הקטנים נכשלים, ויותר חשוב - איך לא להיות אחד מהם?

           

          הגיע הזמן שמישהו ילמד אותם. שיעור חובה לכל עצמאי, פרילנס ובעל עסק

          דרג את התוכן:
            0 תגובות   יום ראשון, 20/3/11, 15:51

            מה בעיות עושות לך? תסכול? כעס?

            יש דרך טובה יותר.

            דרג את התוכן:
              0 תגובות   יום שלישי, 30/11/10, 16:38

              אמונה מגבילה היא מעצור מדומיין. משהו שאין לו ביסוס במציאות, אבל האדם חושב עליו כאילו היה עובדה. לכן אינו הוא אינו רואה אותו כלל, ואינו יכול לפרוץ אותו.

               

              החלטתי להכין רשימה של אמונות מגבילות. אני מתעניין כרגע בעיקר באמונות מגבילות בתחום העסקי אבל למעשה אין הבדל מהותי בינן לבין כל אמונה מגבילה אחרת.

               

              רוצה להשתתף? היכנס לפוסט לגבי אמונות מגבילות במאמן הניהולי והוסף תגובה עם אמונות מגבילות שזיהית בעצמך או באחרים.

               

              דרג את התוכן:
                1 תגובות   יום חמישי, 28/10/10, 17:07

                לפני כמה ימים פנה אלי אחד המנויים על המאמן הניהולי וביקש עזרה:

                "כמורה ... אני שומע חששות לגיוס לצה"ל בעקבות תחושתם שצה"ל או הממשלה זונחים את השבויים  [גלעד שליט], אני מחפש משימה שתחזק את האמון שלהם בממשלה ובצה"ל למרות גלעד שליט."

                אז זו משימה כבדה, ולא בדיוק תחום ההתמחות שלי. זה גם לא בדיוק 'אימון'. אבל החלטתי להיענות לאתגר ולאחר מחשבה הצעתי לפונה את התרגיל הבא:

                הגישה: חשיבה תוצאתית.
                הרעיון הבסיסי בחשיבה תוצאתית הוא שרוב הזמן אנחנו פועלים מתוך הרצף שבו אנחנו נמצאים כבר, ממשיכים בתהליך שבו אנחנו מצויים. אבל זה מתבסס על העבר, ואילו פנינו לעתיד, ולכן יש סיכוי שנצליח יותר ונקבל תוצאות טובות יותר אם נבין מה אנחנו רוצים להשיג (עתיד) ומשם נגזור אחורה את מה שצריך לעשות כדי להגיע לכך.

                במקום לנסות להכתיב לתלמידים שיקולי מוסר הצעתי משחק מחשבתי שיעזור להם להבין את הדילמות הכרוכות בניהול מדינה והתמודדות עם נושא כזה.

                להתחיל בתיאור המצב: יש לנו מצב נתון - גלעד נשבה בעת שהיה בשירות המדינה. השובים רוצים לגבות מאתנו מחיר יקר בכל קנה מידה. העובדות פחות או יותר ידועות.

                לחלק את התלמידים לקבוצות קטנות 3-4 בכל קבוצה. כל קבוצה כזו צריכה לקבוע מתוכה ראש ממשלה+ שלושה יועצים. כלומר, הם מתווכחים כמה שרוצים, אבל בסוף אחד מחליט ומציג את העמדה בשם כולם. נותנים להם 15 דק' לחשוב ולהחליט מה עושים, אבל לא סתם החלטה לפי הרגש אלא החלטה על בסיס חשיבה תוצאתית.

                השאלה שמפנים לתלמידים לדיון היא - "מה המטרה האסטרטגית של אדוני ראש הממשלה?".
                 כלומר - בטווח הארוך, בהקשר הרחב והמסובך שלצה"ל, חיילים, שירות, לכידות חברתית, הגנה על הגבולות ועל האזרחים, הסיכון לפיגועי טרור מבית וירי בגבולות - מה צריכה להיות המטרה. איך התלמיד רואה את המדינה? מה הוא חושב שנכון עבור המדינה? מה המקום היחסי של הדברים בעיניו? החובה כלפי גלעד מצד אחד או החובה כלפי כלל האזרחים מצד שני? מה העיקרון הקובע? החופש האישי? הקרבת היחיד לטובת הכלל? האם יש משמעות לעובדה שבהיותו חייל גלעד, בעצם, מקנה למדינה זכות לשלוח אותו גם למוות, אם אין ברירה, כדי להגן על כל היתר, כך ששבי הוא לא דווקא הדבר הנורא ביותר שעשוי לקרות לחייל בשירות המדינה? ועכשיו לשנות את זווית הראיה - האם זה חשוב שאותו חייל בדיוק, כאשר ימלא את חובתו למדינה ויהפוך לאזרח, יהיה זכאי לאותה מידה של הגנה ומסירות מצד החיילים שמשרתים בתורם הם? (כדאי להכין מראש את הדיון עם חומר כתוב שיש בו רעיונות ומחשבות ניטרליות בנושא, אבל ייתן את המושגים והעקרונות הבסיסיים)

                דיון כזה יאלץ את התלמידים לבחור ולקבוע עדיפויות בין מטרות אסטרטגיות קשות. לכן לאחר דיון בקבוצות אומרים להם - מצטערים, אין כסף/זמן/יכולת להשיג את כל מה שאנחנו רוצים. חייבים לקבוע עדיפויות. מבין כל הדברים שאתם רוצים עבור המדינה, כל 'ראש ממשלה' יבחר עכשיו 1-3 שהם החשובים ביותר.
                הבחירה של התלמידים בהכרח תשקף את הערכים שלהם, וזה בסדר גמור. כך צריך. אבל כשהם יבינו זאת, כנראה יהיה להם קל יותר להבין שגם הבחירה של הממשלה מבוססת על ערכים כלשהם, וגם אם התלמיד דוגל בערכים אחרים, ויש לו דעה אחרת, זה לא אומר שבהכרח הממשלה מושחתת ומזלזלת בחיי אדם. בדיון בכיתה כמה מ'ראשי הממשלה' האלו יצטרכו להציג לכיתה מה הבחירה שלהם, ולומר בכמה מילים מדוע בחרו כך.

                החלק הזה של התרגיל אמור לעזור לתלמידים להבין את הקושי שבקבלת החלטות כאלו ואת העובדה שערכים שונים מובילים להחלטות שונות מאוד באותו נושא, ושאין 'תשובה אחת נכונה' לכולם.

                חלק שני של התרגיל יכול להיות להסתכל על המטרות האסטרטגיות שנבחרו כחשובות ביותר ולתכנן אחורה - מה צריך לקרות, מה צריך להשיג כדי לממש את המטרה הזו? אפשר להחזיר אותם לעבודה בקבוצות לצורך כך, או לנסות לעשות את זה בפורום המלא.

                נניח שנבחרה המטרה של "ביטחון לאזרחי מדינת ישראל". מה צריך לעשות כדי להביא לביטחון כזה? צבא גדול (מחייב השתתפות הציבור בגיוס)? צבא עם הרבה מוטיבציה (התמקדות בהנחלת ערכי מוסר ואתיקה משותפים) ? מערכות נשק משוכללות (כנראה כדאי לשמור על יחסים טובים עם ארצות הברית)? ריסוק האויבים שלנו לחתיכות קטנות (תגובה קשה על כל התגרות, לשטח את עזה עד שנמצא את גלעד)? 2-3 צעדים אחורה לכל מטרה, לא יותר. זה יספיק כדי להביא אותם למצב שבו הם צריכים להיות מסוגלים לשקול שתי שאלות:

                1.אם זו המטרה שאנחנו רוצים להשיג, וזו הדרך שבחרנו להשיג אותה - מה זה אומר לגבי שחרור גלעד שליט? האם בכל מחיר? האם חשוב המחיר? האם בכוח, גם אם נסכן את חייו?אילו מדרכי הפעולה האלו יתרמו יותר להשגת המטרה האסטרטגית שלנו? גם זה ייתן לתלמידים פרספקטיבה על ההחלטה הזו ועל הקושי של מי שעומד בראש המדינה לבחור בין טובת היחיד למטרה האסטרטגית.

                2. וכאשר אנחנו בוחרים את הבחירה הזו, וכך נפעל. מה המחיר שנשלם על כך? כי בהכרח לכל בחירה יש מחיר, והתלמידים צריכים להבין זאת, וכשיבינו זאת, יראו שוב שלא מדובר בהחלטה פשוטה, שאין שחור ולבן, ושהעובדה שהממשלה מתקשה להחליט או פועלת בכיוון שנראה שהיא מעדיפה מטרה מסוימת ולא אחרת, אין בהכרח משמעותה שהמדינה מפקירה את החייל הבודד. אולי המדינה מנסה להשיג משהו חשוב אחר עבור כולם, וגם אם לא מסכימים עם זה, אין פירוש הדבר שזה מבוסס רק על שיקולים אישיים צרים ואנוכיים של הפוליטיקאים.

                 

                ואילו רק יכולתי להשתחרר בעצמי מהחשש שדווקא כן...

                 

                בכל אופן, זה לא אימון, אבל זה בהחלט שימוש בכמה מעקרונות האימון.

                דרג את התוכן:
                  0 תגובות   יום שישי , 13/8/10, 16:01
                  כתבתי על זה היום "במאמן הניהולי"
                  טעויות עלולות לעלות כסף. במיוחד טעויות בחשבונית ללקוח. ואני בכלל לא מדבר על הקריזה להיות הלקוח שטעו בחשבונית שלו  - משום מה כשאתה הלקוח הטעות היא תמיד לרעתך... בעצם אני בטוח שגם כשאתה הספק אתה מרגיש שתמיד הטעות לרעתך. זה כנראה חוק מרפי.
                   
                  אבל לא, אני לא מדבר על זה אלא על משהו אחר. משהו גדול יותר. משהו שאין בו מקריות בכלל. זו לא טעות. זה מכוון לגמרי. קראתי לזה הקשר הצפון אמריקאי, וזה משהו שכדאי לך לדעת.
                   
                  שמעיה
                   

                   

                  דרג את התוכן:
                    6 תגובות   יום שלישי, 3/8/10, 12:23

                    ישראלים מפרשים את המשפט הזה בהרבה דרכים. למשל:

                     

                    "אין לי מושג מה הכוונה אבל זה נשמע טוב"

                    "הלקוח צודק, אבל אסור להודות בכך כי אז הוא ירצה משהו"

                    "ללקוח אין מושג קצוץ מה הוא רוצה. צריך להסביר לו מה באמת נכון וכדאי"

                    "זה משפט שטוב להגיד בדיוק לפני שאני מסביר ללקוח למה הוא טועה"

                    "הלקוח עשוי להיות צודק, אבל רק אחרי שישכנע אותי בויכוח"

                     

                    באמריקה, לעומת זאת, כשאומרים "הלקוח תמיד צודק" יש לכך פירוש מאוד ברור וחד משמעי. הלקוח צודק. נקודה.


                    כשיוצאים מפרשנות כזו, הדברים מאוד ברורים:

                    כשהלקוח אומר משהו, זו האמת. נקודה.
                    אם זו האמת, לא צריך לחקור אותו, לא צריך לבקש ממנו תימוכין והוכחות, לא צריך לבקש ממנו להסביר את הסיבות שלו, וכמובן שלא יעלה על הדעת להתווכח איתו או לסתור את דבריו.

                    כשהלקוח מבקש משהו, הוא צודק. נקודה.

                    אם בקשתו צודקת, זה התפקיד שלי לתת לו את זה כמיטב יכולתי, וחבל שלא עלה בדעתי לתת לו את זה עוד קודם כדי שלא יצטרך לבקש.


                    אם הלקוח לא מרוצה ממשהו, ולא חשוב ממה, הוא צודק. נקודה.
                    אם הוא צודק, זה התפקיד שלי לתקן את זה, מה שזה לא יהיה, בכל דרך שעומדת לרשותי, כדי שיהיה מרוצה.

                     

                    אפשר להגיד הרבה דברים רעים על האמריקאים, והרבה מהם אפילו בצדק. אבל את החלק הזה הם הבינו הרבה יותר טוב מאתנו.

                     

                    -----------------------------------

                     

                    תוספת:
                    אחרי שכתבתי את זה קיבלתי כמה וכמה תגובות - גם אלו שכאן וגם בהודעות פרטיות. בעקבות כך כתבתי עוד משהו בעניין, והפעם דווקא בבלוג שלי - "המאמן הניהולי"

                     

                     

                    דרג את התוכן:
                      0 תגובות   יום שני, 19/7/10, 07:57

                      את רוב החודש האחרון ביליתי בחופשה משפחתית - הגשמה של חלום שמתרקם כבר הרבה שנים. בדרך ראיתי הרבה דברים מעניינים. על אחד מהם החלטתי לעשות שיעור קצר בשיווק.

                       

                       

                      מאמן ניהולי עושה כביסה

                      דרג את התוכן:
                        4 תגובות   יום ראשון, 2/5/10, 23:12

                        לפעמים זה נכון להתרגז

                         

                        מי שמכיר אותי יודע שאני לא אוהב לכעוס. מתכעס רק לעתים רחוקות, וגם אז יוצא מזה מהר מאוד. אני אוהב את החיים שלי רגועים. לעתים קרובות אני מוותר על מיני זוטות, גם כשאני צודק, כי הן לא שוות לי מהומה. שומר את האנרגיות שלי לדברים החשובים בחיים. וגם בחיים המקצועיים - למנהל אין הרבה תועלת ברוגז - כשאתה אחראי, מה הטעם לכעוס על עצמך? ומאז שאני מאמן, אני מתרגז עוד פחות. למדתי להקשיב לאנשים, וכשמבינים, יש הרבה פחות סיבות להתרגז.

                         

                        אבל זה לא שאי-אפשר להרגיז אותי בכלל. היום הצליחו, ודווקא היה שווה.

                         

                        כבר כמה ימים שחברת הביטוח מתקשרת אלי כדי לדבר על חידוש ביטוח הרכב שלנו שעומד לפקוע. איכשהו יצא שבכל פעם שהם התקשרו הייתי בפגישות ולא פנוי לדבר, ולא יצא לי לחזור אליהם. גם לא הרגשתי דחיפות בעניין, מאחר וידעתי שהם יחדשו את הביטוח באופן אוטומטי בכל מקרה.

                         

                        היום שוב תפסה אותי הנציגה באמצע משהו. היו בשיחה שלנו רק שני מרכיבים עקרוניים:

                        1. מאחר שאתמול פג תוקף הביטוח, הם יחדשו אוטומטית.
                        2. המחיר הוא [כזה גדול!]

                         

                        הרכב הזה לא ממש חדש ו- [כזה גדול!] נשמע היה לי מופרז לחלוטין. בהיותי עסוק, כנראה לא הייתי עושה כלום אילו היו אומרים לי שני שליש מזה, אבל זה היה מספיק גדול כדי שאטרח לגשת ולבדוק במחירון. במחיר הזה, ארבע שנים של תשלום הביטוח שוות יותר מכל הרכב (אולי שלוש - הוא ממשיך לאבד ערך בינתיים). אז התרגזתי, והודעתי לחברת הביטוח לבטל מייד את החידוש האוטומטי, כי במחיר הזה, אני לא מבטח.

                         

                        "אבל אדוני, יש לך נהג צעיר"

                        "אבל אדוני, היתה לכם תביעה לפני שנתיים"

                         

                         

                        אין בעיה, אמרתי, אני לא עושה לכם את החישובים, לא מתכוון להתווכח איתכם, אבל אני כן עושה לי את החישובים. במחיר הזה, אני לא מבטח את האוטו. כל מה שאני צריך זה לא להרוס אוטו טוטאלית שנה וחצי וכבר השתלם לי. לא מוכן לשלם סכום כזה.

                        "אבל..."

                        סיימנו את השיחה בזה שהיא ביטלה את החידוש, והסכמתי שהאחראית תתקשר אלי.

                         

                        ואחרי שעתיים, היא באמת התקשרה. ופתאום התגלו כמה דברים מעניינים. כמו למשל, שבעצם הנהג הצעיר שלי כבר נוהג יותר משנה וזה מוזיל ככה ושיש לאחראית יכולת לתת עוד הנחה ככה ואחרי שביקשתי עוד כמה נתונים (עדיין בלי שום ויכוח ישיר על המחיר - לא ניהלתי מו"מ, רק ביררתי כמה עולה לי כל רכיב בביטוח) פתאום היא החליטה שהצעיר שלי כבר כמעט עבר איזו משוכת גיל ואפשר, אם באמת רוצים, להתייחס אליו כאילו כבר עבר אותה, וגם זה מוריד עוד משהו, ופתאום מ[כזה גדול!] קיבלתי מספר שהוא בדיוק 48.7% מזה. פחות מחצי.

                         

                        פחות מחצי!

                         

                        אז לפעמים שווה להתרגז. אפילו לי.

                         

                        החלק שבגללו אני מרגיש טיפשי זו הידיעה הודאית שרק בגלל שזה היה כל כך מופרז שמתי לב.

                        אז מה אפשר לעשות?

                        במינימום - כל פעם שמדובר בסכום גדול, ולא חשוב אם הוא נראה מוצדק או לא, תנסו. מה יש להפסיד?

                        ובמקסימום - טוב אני לא מציע להציק לקופאיות בסופר בויכוח על המחיר, אבל בדברים משמעותיים - אל תקחו שום מחיר כמוסכם לפני שתעשו שרירים. יש אפשרויות אחרות. אתם לא חייבים לבחור בזו. תתרגלו לעמוד על שלכם, החליטו עד כמה אתם מוכנים ללכת, ואל תלכו רחוק יותר. לא צריך דווקא להיגרר לויכוח על הטיב או התועלת או המחיר היחסי או התחרות. אני חושב שמה שהכי פעל כאן עבורי היה שתקשרתי בצורה ברורה לחלוטין שבמחיר כזה אני לא מחדש את הביטוח. לא ניסיתי להתווכח, לא ניסיתי להטיל דופי במה שיש להם להציע או במה שהם עושים. לדעתי, אסרטיביות זה לעמוד על שלך בלי לדרוך על זה של האחר.

                         

                        תרגלו יחד איתי. לנשום, לנשוף לאט, ולהגיד "אני לא יודע... אני לא יכול... מה אתם יכולים לעשות בשבילי?"

                        דרג את התוכן:
                          0 תגובות   יום רביעי, 14/4/10, 16:00
                          יש שאומרים שהמשבר חלף. אני לא בטוח. ואם כן, יבוא אחר. תמיד יש משבר אי-שם, מתישהו.

                          וכשהמשבר הנוכחי או הבא יגיע למקום העבודה, ומתחילים לפטר אנשים - איך אפשר להיות זה שנשאר? מה צריך לעשות כדי לא להיות זה שמוותרים עליו "בגלל המצב"?

                           

                          התשובה בפוסט הזה.
                           
                          דרג את התוכן:

                            פרופיל

                            coachmaster
                            1. שלח הודעה
                            2. אוף ליין
                            3. אוף ליין

                            ארכיון

                            פיד RSS