טרק בהרי צ'ילה.
לאחר יומיים הליכה אבדתי את הדרך. חושך מסביב. חושך בתוכי.
יש אור כוכבים בשמים אך נוגהם אינו נוגע בי. מזג האויר מראה סימנים של סופה קרבה.
אני חייב להכניס את האור פנימה, לתוכי.
ולפתע מרחוק, נצנוץ קטן... נראה כאור הבוהק ממקום ישוב בשממת החושך.
נצנוץ האור הקטן הפך לפרוז'קטור בעצמותי. אם היה מי שיביט בי, היה מסתנוור מעוצמת האור שבקעה מתוך תוכי.
את צעדי שמתי לעבר האור וככל שאני מתקרב אליו הוא מתחזק בתוכי. כשהגעתי אל הבית הייתי על סף אפיסת כוחות מהמאמץ הפיזי שהשקעתי... אך, מעט האור שהגעתי אליו חימם אותי, חיזק אותי ודחה את המון החושך שהיה בי.