אתה כל כך קרוב וכל כך רחוק.


אנחנו נשואים, אנחנו חברים , אנחנו הורים לילדים.
פעם היינו אהובים, אני עדיין אוהבת אותך,אוהב אותך תמיד.
אתה אולי לא אוהב אותי, אוהב אבל כבר לא כמו פעם.
תמיד אני לך אוזן קשבת,כתף תומכת, חברה שותפה לדרך.
פעם גם אתה הקשבת ,האזנת,ייעצת, תמכת....היום אתה  הרבה פחות.
כן אתה במשבר, קשה לך להודות....
הגעת לגיל שאפשר להתחיל...גיל ה 40 , כן קשה לך להודות....
אתה לא האיש הגבר שהיית פעם....קשה לך להודות...
קשה לך להשלים עם העובדה שיש לך מגבלה ש"קיבלת" לפני חצי שנה...
כן...בעיות שבלב...בעיות בריאותיות...
כן אתה לא האיש שהיית פעם....יש לך מגבלה שאתה צריך להתמודד איתה כבר לכל החיים.
בעיה פיזית בלב....אולי נוח לך, אולי זה מקל עליך...לא יודעת...
יש לך עכשיו נכות פיזית בלב וזה לכל החיים , פיתחת גם נכות רגשית בלב. ..אולי זה מקל עליך ?
התרחקת,הסתגרת,רימית ושיקרת - אותך ...את עצמך ואותי....
לא,לא בגדת אולי....לא זיינת בשדות זרות, אבל חיפשת קשר וירטואלי עם נשים אחרות.
שיקרת לי,הסתרת ממני, מבחינתי זו גם סוג של בגידה.
אמרת שחנוק לך,קשה לך....אתה רוצה ללכת....
אמרתי לך אני לא רוצה שתלך, אך לא אוכל לעצור ולמנוע ממך....
רצית ללכת מבלי לחשוב בכלל עלי, על הילדים.
ואז אמרת שאתה רוצה לתקן להבריא לאושש אותנו....רימית אותי, שיקרת לי,לך,לכולנו.
עשית ניסיון לצעד קדימה וחזרת עשרה צעדים אחורה.
אתה מתרחק מרוחק מסוגר ואדיש,לא נוגע,לא אוהב,לא מאהב.
אתה מתקשה להתמודד עם מצב חדש בחייך,מתקשה להתמודד עם פחדיך ותסכוליך.
אתה משליך אותם אלי ועלי.....
אתה יודע שזה כואב ופוגע, אני יודעת שזה בך גם נוגע....
אבל אתה לא מנסה ...לא רוצה...אתה מפחד להתמודד....
עם כל אהבתי והתמסרותי אליך, לא עוד.
לקחת אותנו לנקודת האין מנוס,אין חזור,דרך ללא מוצא....
אמרתי לך....קח את עצמך בידים, או קח את עצמך ולך מהבית.....
אתה תבחר.....אני עדיין מחכה לתשובה שלך...
אני לא רוצה שתלך,אני אוהבת אותך,הילדים אוהבים ומעריצים אותך, גם אני...