כותרות TheMarker >
    ';

    איזהו עשיר

    פרופיל

    עזרא אוחיון
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין

    ארכיון : 11/2008

    0 תגובות   יום שבת, 22/11/08, 21:54

    מתי הייתה הפעם שנהנית הכי הרבה בחייך?

     

    יש לי כמה ניחושים:

     

       בירח דבש במקסיקו,

       בשנה שגרת בדירת שותפים בתל אביב,

       בטיול לדרום אמריקה,

       כשירדת לאילת בקיץ שלפני הצבא,

       או אז כשנסעתם כל המשפחה לקמפינג בכינרת?

     

    התקופה שבה הכי נהניתי הייתה ירח הדבש עם זוגתי במקסיקו, בילינו במקסיקו-סיטי, עשינו ראש-שנה אצל משפחה של חבר, למדתי המון היסטוריה, קצת ספרדית, ניסינו מאכלים חדשים, ראינו נופים מדהימים, ואת הכל עשינו ביחד, אני וזוגתי, בלי סלולרי, בלי הפרעות מהעבודה, בלי בכלל לשים לב איזה יום היום.

     

    אבל זה היה טיול יקר. רק הטיסה למקסיקו עלתה לשנינו עשרת אלפים שקל, השהות שם לעומת זאת קצת יותר זולה מהמחיה בארץ, ובכל זאת לא ישבנו שם על הטוסיק אלא טיילנו וחרשנו לא מעט קילומטרים (בכל זאת מקסיקו קצת יותר גדולה מישראל).

     

    האם זה היה שווה את זה?

     

    קשה לי לענות, לא הייתי רוצה לוותר על הזיכרונות שיש לנו ממקסיקו, אבל נראה לי שיכולנו ליצור זיכרונות טובים באותה מידה בהרבה פחות כסף.

     

    אני מאמין שאם תשאלו אדם אקראי מתי הוא הכי נהנה בחייו, הוא יספר על חוויה דומה למדי לחוויה שלי, גם הוא נסע עם מישהו אהוב למקום חדש, הרחק מהעבודה, הרחק מהשגרה, הרחק ממחויבויות. בעבורי זו הייתה מקסיקו, בעבורו זו תהיה תאילנד, מה שחשוב זה להיות יחד עם מישהו אהוב הרחק ממחויבויות ועם הרבה גירויים חדשים.

     

    כלומר המיקום לא באמת חשוב... ולכן, את הזיכרונות הנהדרים האלה, אני מאמין, אפשר להשיג בהרבה פחות כסף. כי באותה מידה יכולנו לטייל בארץ או בירדן או במצרים או בטורקיה או ביוון, או בקיצור – לא חסרים מקומות קרובים וחדשים. גם במקומות האלה יכולנו להיות יחד, לטייל, ללמוד ולהתרגש.

     

    טיול של החיים לא חייב להיות בדרום אמריקה, לא חייבים לעבוד ולחסוך במשך שנה או גרוע מכך – להלוות ולהחזיר חובות במשך שנתיים. אפשר ליצור חוויות בלתי נשכחות גם בתקציב נמוך, אם רק זוכרים שמה שחשוב זה להיות עם מי שאוהבים כשהמחויבות היחידה היא ליהנות.

     

    דרג את התוכן:
      0 תגובות   יום שלישי, 18/11/08, 23:02

      המיתון הוא כבר עובדה, מה שנשאר לראות זה באיזו עוצמה הוא יגיע, ומה אנחנו יכולים לעשות כדי לעבור אותו בשלום. מי שזוכר את משל הצרצר והנמלה, יודע שלמיתון צריך להיערך בשנות השפע, אך אלה חלפו בינתיים, ובמקום להיכנס לשנת חורף יש כמה דברים שאפשר לעשות:

       

      1. להקטין את ה-burn rate. קצב שריפת המזומנים חייב לרדת עכשיו, שלא נכלה את כל העתודות שלנו בטרם יעבור זעם.

       

      2. להשקיע בעצמך. להתמקד במומחיות מסוימת ולהפוך אותה לחדה יותר, זו הדרך הבטוחה להישאר אטרקטיבי בשוק עבודה מתכווץ.

       

      3. לחסוך ולהשקיע. זה הזמן להשקיע. כשכולם עסוקים בלשרוד, מי שמרחיק ראות, יודע שאחרי השנים הרזות עוד ישובו השנים השמנות.

      דרג את התוכן:
        0 תגובות   יום שני, 17/11/08, 22:55

        אתם מצליחים לחסוך? שאל אותי חבר בארוחת צהריים, בוודאי עניתי לו. איך אתם מצליחים, אנחנו מרוויחים בדיוק אותו דבר ולכם עוד יש ילד, כמה אתם מוציאים על בגדים בחודש? בערך ארבע מאות, עניתי, אבל זה בעיקר בגלל הילד שצריך מלתחה חדשה בכל עונה.

         

        וכמה אתם מוציאים על מסעדות? הוא שאל. כלום, או כמעט כלום, אנחנו לא אוכלים בחוץ אלא אם כן זה מפגש חברתי, אין לנו כסף לזה, אמרתי.

         

        טוב... אתה מגזים, מה זה אין לכם כסף, אתם מרוויחים יפה מאוד, אנחנו מרוויחים בערך אותו דבר.

         

        אני והחבר אכן מרוויחים משכורות דומות אבל שנינו מקיימים רמת חיים שונה לחלוטין, בעוד הוא ואשתו מבזבזים אלפי שקלים בחודש על קניות ובילויים, אני וזוגתי חוסכים שקל לשקל, משתדלים לצרוך פחות ולייצר לעצמנו בילויים זולים ואיכותיים. ואם תשאלו אותי, אני מעדיף את החיים שלי על פני שלו, ובכל זאת, בסיטואציה הזו, הלחץ הוא עלי.

         

        בתרבות הצריכה שבה אנו חיים זה לא מפתיע, הצריכה היא הנורמה והחסכנות היא הסטייה, אבל זה לא רק זה. החבר שלי ואני מגיעים ממקומות שונים, שנינו נולדנו למעמדות כלכליים שונים, ואפילו ששנינו מרוויחים משכורת דומה, אנחנו עדיין לא באותו מעמד כלכלי.

         

        המשכורת שאני מרוויח מאפשרת לי לחסוך ולהתקדם מבחינה כלכלית אבל היא כשלעצמה לא הופכת אותי לחבר במעמד כלכלי אחר. וכל כמה שזה מבלבל, זה חשוב לזכור: השווי נטו ולא המשכורת הם שקובעים את מצבך הכלכלי האמיתי. אתה יכול להרוויח שלושים אלף שקל בחודש אבל כשהשווי נטו שלך הוא מאה אלף שקל, המצב הכלכלי שלך פחות טוב ממי שמרוויח חמשת אלפים שקל אבל שווה שני מיליון.

         

        תעשיית ההייטק הפגישה בני ובנות מעמדות כלכליים נמוכים עם כאלה ממעמדות גבוהים יותר, כמותי וחברי, סיטואציה כזו יוצרת לחץ חברתי על המשתכרים החדשים לצרוך כבני עשירים. הצרה היא שהצריכה הזו מבוססת על משכורת ולא על בסיס ההון שאין ברשותם, ומשכורת כידוע זה דבר ארעי.

         

         

        פוסטים רלבנטיים:

         

        מרוויח משכורת הייטק, האם אתה בעשירון העליון?

        חשיבה תלוית משכורת מסוכנת לך, תתחיל לחשוב שווי נטו!

         

        דרג את התוכן:
          0 תגובות   יום שבת, 15/11/08, 22:58

          וורן באפט הכריז שהמטרה שלו היא להרוויח כמו השוק כשהשוק עולה ולהפסיד פחות מהשוק כשהוא יורד. כשהשווקים עלו הוא לא ביקש לעלות יותר מהם רק להיצמד אליהם, וכשהשווקים ירדו הוא ביקש לרדת פחות מהם. שום דבר זוהר. אבל בשקט-בשקט הוא הפך לאיש העשיר בעולם.


          הרבה חכמה ואופי עומדים מאחורי האסטרטגיה הזו. בתקופות שפע ושגשוג כשכולם מסביב מציגים תשואות מרהיבות, חישבו כמה כוח צריך לומר לא ולסרב לפיתויים להתעשרות מהירה, ראו איך ענקים ותיקים כמו ליהמן ברדרס התפתו להלוואות וספקולציות שבמשך כמה שנים יצרו עבורם עושר אגדי, והיום הם אינם, נמחקו כלא היו. לוורן באפט יש בנק להלוואות, והוא לא נתן ולוּ הלוואת סאב-פריים אחת.

           

          והיום כשהשוק יורד, גם ברקשייר – חברת האחזקות של באפט יורדת, גם היא נפגעה מהמשבר הכלכלי אלא שהיא נפגעה פחות, ובסופו של משבר היא תצא עשירה יותר.

           

          כך גם קריירה. כמה קשה זה לא לדלג מחברה לחברה כשכל פעם מציעים לך עשרים אחוז יותר, החברים לוחצים, אומרים לך שאתה אידיוט או גרוע מזה – פחדן! וחישבו על הכסף, הכסף... עוד אלפיים, עוד שלושת אלפים, זה הרבה כסף מכדי לומר לו לא.

           

          ואז באים הימים הקשים, החברות חותכות שומנים, מקצצות בשכר, מפטרות את מי שיש לו תחליף, ואופס גם אתה בחוץ.

           

          מי שנשאר מרוויח פחות אבל זה הזמן שבו הוא מתעשר, כי מה זה עשיר (כלכלית) –  מי שיש לו יותר כסף מאחרים.

           

          וכשהימים הקשים יגמרו הוא יציג רצף מקצועי שבו הוא התפתח וצבר ניסיון, הוא בטח יקבל קידום ויעסיק את החבר שחזר משנת החורף.

           

          ומה הלקח? גם כשהשוק עולה והמשכורת משתוללת, תתרכז בבניית הקריירה שלך, תראה איך אתה משתפר ולומד, מרוויח משכורת אבל מתכונן למשבר שבסופו של דבר בוא יבוא.

          דרג את התוכן:
            0 תגובות   יום שלישי, 11/11/08, 23:54

            הבריאות הפיננסית שלך רופפת, לא בגלל שאתה מרוויח מעט מדי אלא כי אתה מבזבז יותר מדי. אתה, אני, כולנו... מבזבזים יותר מדי. אנחנו מוציאים כסף על הרגלים גרועים שהפנמנו, על נוחיות מנוונת שאליה התמכרנו, בגלל חוסר סבלנות, בגלל שמאיצים בנו, ובגלל דחפים רגעיים שאנחנו לא מרסנים.

             

            אז במקום, הנה חמש הצעות לשמירה על בריאות פיננסית:

             

            1. שתו מים, והרבה. אל תצאו מהבית בלי בקבוק מים, אל תשבו מבלי שיהיה לכם בקבוק מים על השולחן. ככה תחסכו מעצמכם כאבי ראש ועייפות, ותפטרו את עצמכם ממשקאות ממותקים ושתייה חמה שמזיקה לבריאות הפה ועולה לכם הרבה כסף.

             

            2. תבשלו. אוכל מבושל טעים יותר, בריא יותר, ו..זול יותר. בתנאי, כמובן, שלא תתעקשו על המרכיבים הכי יקרים. ככלל, תחפשו מתכון על פי הרכיבים שיש לכם ולא רכיבים על פי המתכון. כמובן שיותר נוח לקנות אוכל מוכן, אבל האם זה שווה את המחיר?

             

            3. סעו לאט. אין צורך לעקוף ולהשתחל הרי בכל מקרה ניפגש ברמזור. סעו לאט, קצת סבלנות, ותחסכו דלק, תיקונים, דו"חות ותאונות.

             

            4. תפחיתו את שעות הצפייה בטלוויזיה. צפייה בטלוויזיה גוררת צפייה בפרסומות, ולא משנה כמה חזקים אתם, ככל שתחשפו ליותר פרסומות כך תבזבזו יותר.

             

            5. תשתמשו בכל הבגדים שלכם. בפעם הבאה שתאמרו – "אין לי בגדים, אני חייב לקנות חולצה," תנסו להפוך את ערימת החולצות, את אלה שבתחתית לא לבשתם כבר מזמן, זה יהיה כמעט כמו ללבוש בגד חדש.

            דרג את התוכן:
              0 תגובות   יום שני, 10/11/08, 20:03

              האמנם, האם באמת עשרים אחוז מהעבודה אחראים לשמונים אחוז מהתוצאה או שמא זוהי סתם סיסמתם של הבינוניים?

               

              בחיי היום-יום מרבים להזכיר את חוק פארטו, או כללל 20-80, בהקשר של איכות, כאילו שבעשרים אחוז מהזמן אתה מגיע לציון שמונים, וביתר שמונים האחוזים אתה עובד על עשרים הנקודות הנותרות. המסקנה המתבקשת היא שאם השקעת עשרים אחוז אתה בסדר. טעות.

               

              אתה, אני, וכל אחד אחר יכולים לתת עשרים אחוז, כולם יכולים להגיע לשמונים, ולכן שמונים זה בדיוק אפס. מי שמביא מוצר שהוא רק שמונים הוא עוד אחד ובעצם אף אחד, שמונים זה בינוני, זה משהו שאפשר להחליף מבלי לאבד דבר.

               

              ומוצר זה כל דבר שאנחנו עושים בחיים.

               

              כולנו מכירים את היצר שמקפיץ אותנו מהכיסא ברגע שהשלמנו משימה, בין אם זו משימה בעבודה, לימוד למבחן, קריאה של ספר או כל מטלה אחרת. אני יודע איזה מאמץ נפשי נדרש ממני להתאפק מלקום ולהכריז גמרתי עם כל תכנית שסיימתי לכתוב, במקום לחזור, לבדוק, לחשוב מחדש, ולהסיק מסקנות. אבל בלי החזרות האלה זהו מוצר באיכות שמונים, ושמונים זה כלום. מוצר שלא עובד עשרים אחוז מהזמן לא שווה כלום, אף אחד לא יקנה אותו, גם לא הבוס שלי.

               

              החדשות הטובות הן שלשפר זה קל מאוד, רק עניין של משמעת. תשקיע עוד עשרים אחוז ותקבל תשעים ושש שזה כבר משהו אחר לגמרי, הרבה יותר טוב משמונים אחוז מהמתחרים שלך.


              דרג את התוכן:
                0 תגובות   יום שבת, 8/11/08, 19:52

                זהו אולי התירוץ לבזבוז חסר רסן – חיים רק פעם אחת! נכון, אנחנו חיים רק פעם אחת ויש לנו רק הזדמנות אחת להגשים את החלומות שלנו אז למה לעזאזל אנחנו מבזבזים אותה בקניון או מול הטלוויזיה?

                 

                יש לי ידידה שהחלום שלה ושל בעלהּ הוא לקנות דירה, היא מדברת על כך בכל הזדמנות: אנחנו חוסכים כך וכך, אנחנו בודקים שם ושם, גם ההורים יתנו קצת... ככה בלי הרף היא חושבת ומחשבת איך היא תקנה את בית חלומותיה. אבל פעם בחודשיים-שלושה היא חייבת לּסוע לצימר.

                 

                אולי חלום חייה הוא לגור בצימר אבל אני מסופק בכך. מה שכן, בכל פעם שהיא נוסעת לצימר אני שומע ממנה שהיא חיה רק פעם אחת ושאי אפשר לחשוב על כסף כל הזמן. ואכן לא צריך לחשוב על כסף כל הזמן אלא על סדרי עדיפויות: צימר או דירה?

                 

                אם באמת נופש בצימר שווה את דחיית הקנייה ואת ההתפשרות על דירה פחותה מדירת החלומות אז אין לי שום ויכוח איתה. אבל אם לא, וצימר הוא רק בריחה, דרך להימנע מהתמודדות עם קשיי היום-יום, אז התירוץ של חיים רק פעם אחת היה צריך להביא אותה למסקנה הפוכה – צימר מחר, דירה היום. כי יש רק הזדמנות אחת לחיות את החלומות שלנו ואסור לבזבז אותה בבריחה מהתמודדות, אפילו אם זה אומר שצריך לבזבז פחות.

                 

                החיים מלאים באמרות שפר מהסוג של חיים רק פעם אחת: החיים קצרים, אתה צעיר רק פעם אחת, אתה צריך לחיות..., אתה עובד בשביל לחיות או חי בשביל לעבוד? וכן הלאה. כל האמרות האלה נכונות אבל משום מה כולן נועדו לגרום לנו לקנות דברים שאין לנו צורך בהם. במקום לדרבן אותנו להגשים את החלומות שלנו.

                 

                חלומות דורשים מאמץ אחרת לא היינו חולמים עליהם, והאמת שככל שהדרך קשה יותר התוצאה מתוקה יותר. אז מכיוון שאנחנו חיים רק(!) פעם אחת בואו נתמקד במה שחשוב ונתעסק פחות במה שלא חשוב.

                דרג את התוכן:
                  0 תגובות   יום שלישי, 4/11/08, 21:46

                  פרסומת שלילית, פרסומת שמשמיצה את המתחרים, לא עובדת מהסיבה הפשוטה שהיא פוגעת במתחרים אבל עבורך היא לא מעלה דבר. אפילו אם בתחרות מתמודדים רק שניים: אתה והיריב, כשזה או אתה או הוא. אולי תצליח לפגוע ביריבש אבל זה לא יגרום לאף אחד להעריך אותך יותר.

                   

                  פרסומת שלילית לא עובדת וזו הסיבה שבפרסומת לסימילאק לא תשמעו מילה רעה על מטרנה (וגם לא להיפך). אם אינני טועה, הפרסומת למטרנה מתחילה בשבח והלל לחלב-אם, ורק אחרי זה, הם אומרים,  אם אין ברירה תקנו מטרנה (ואולי זו הפרסומת לסימילאק).

                   

                  למה אני מספר לכם את זה... כי למרות שזה טריביאלי, ולמרות שכל אחד יודע שהשמצות לא עובדות, אנחנו חוזרים על הטעות הזו שוב ושוב. היום יצאתי לארוחת צהריים מהעבודה במסעדה חדשה שנפתחה ברחוב. בעל המסעדה ניגש אלינו בחיוך מאוזן לאוזן והחל לפטפט איתנו על דא ועל הא, ואז שאל אותנו איפה אנחנו אוכלים בדרך כלל, בחפץ לב הזכרנו את שם המסעדה הסמוכה ואז הוא העיר בשאט נפש – "מה, אל תגידו לי שאתם אוכלים בחתוליה הזו?"

                   

                  מאחר וכבודה של המסעדה הסמוכה לא יקר לליבי התעלמתי, אבל מה באמת עבר לו בראש, האם זה שהמסעדה הסמוכה חתוליה יגרום לי לחזור אליו בשנית? ברור שלא, אין לזה שום קשר. וכך גם כשמישהו עובד על פרויקט שמישהו אחר התחיל, האם בגלל זה שקודמו עשה עבודה גרועה יגרום למישהו להעריך אותו יותר? רק אם הוא ישלים את הפרויקט בהצלחה הוא יזכה להערכה, אבל אז הוא יזכה בה בין כה וכה. אם הוא יכשל אז כל ההשמצות יהיו רק תירוצים.

                   

                  כלומר השמצות לא רק שאינן עוזרות, הן אפילו מקלקלות.


                  דרג את התוכן:
                    0 תגובות   יום שני, 3/11/08, 22:33

                    האם אתה טיפוס הגנתי או התקפי?

                    לא רק בהשקעות, אלא בכלל: בבחירות הגדולות של חייך, במציאת בן זוג, בבחירת קריירה, וגם ביום-יום, בעבודה, בחיים החברתיים, בחיי המשפחה.

                     

                    ומה הכוונה?

                    אנחנו הגנתיים כשאנחנו מגיבים, כשאנחנו מנסים לשמור שהכל יהיה בסדר, שהעניינים ימשיכו לזרום.

                    אנחנו התקפיים כשאנחנו יוזמים, כשאנחנו מנסים להפר את הסטטוס-קוו ולפרוץ דרך חדשה.

                     

                    כמה זמן מהיום שלך מוקדש לתגובה וכמה ליוזמה?

                     

                    כמה דקות הקדשת בעבודה ליוזמות פרטיות?

                     

                    האם יזמת משהו לשיפור הזוגיות?

                     

                    האם ניסית לעשות משהו חדש עם הבן שלך?

                     

                    מה עשית בשעות הפנאי שלך?

                     

                    אלה הדברים שמניעים אותנו קדימה, אלה הדברים שיגרמו לחלומות שלנו להתגשם. היוזמה היא זו שיוצרת את העושר בעולם ואסור לתת לשטף האירועים היום יומי לגרום לנו לוותר עלייה, כי ויתור על יוזמה פירושו לוותר על החלומות.

                    דרג את התוכן:
                      0 תגובות   יום שבת, 1/11/08, 20:59

                      צרכנות היא דרך חיים, צורת מחשבה. היום כשאנחנו רוצים משהו אנו חושבים –  לקנות! כשמישהו מאיתנו צריך חפץ כלשהו, הוא חושב "אני צריך לקנות ... צריך לקנות לחם, צריך לקנות בגדים..." ולא "צריך לאפות לחם," "צריך לתפור בגד." פעולת הקנייה, על פי תרבות הצריכה, אמורה לספק את צרכינו ולענות על משאלות ליבֶּנוּ. ומכאן גם השאיפה להיות עשיר – לספק את כל מאווינו על ידי קניות.

                       

                      מבחינה חברתית זוהי שאיפה בעייתית מאוד. על כל עשיר כזה (שיכול לקנות הכל ובלי הגבלה) חובה שיהיו מספיק עניים, שיעבדו, ייצרו, ויספקו את מבוקשו. במילים אחרות: אין עשיר בלי עניים. אל דאגה, זו אינה קריאה למלחמת מעמדות, וזה לא פוסט סוציאליסטי. מי שימשיך לקרוא לא ימצא פה שום מילה נגד עשירים, אלא רק מחשבה ועצה משותפת כיצד יכולים אנחנו, אלה שלא יכולים לצרוך ללא רסן, לחיות חיים מלאים ומספקים.

                       

                      הבעיה

                      1.

                      צריכה ללא הגבלה אפשרית רק לעשירים, כל היתר יכולים לשחק בנדמה לי, הם יכולים לקנות בתשלומים, לקחת הלוואות ולצרוך כאילו הם חיים באיזה סרט ("סקס והעיר גדולה"), הבעיה שזה רק בנדמה לי. גם אלה שמנסים לחיות כמו קרי, מירנדה ושרלוט, לא באמת צורכים בלי הגבלה. גם להם יש בקרה עצמית, חלשה אמנם, ובכל זאת גורמת להם המון ייסורים. מהניסיון שלי היא גורמת ליותר ייסורים מאשר לאלה בעלי שליטה עצמית גבוהה. גם מי שצורך מעבר ליכולותיו עדיין מגביל את צריכתו בסופו של דבר, ועדיין מתייסר על מה שאינו יכול לקנות.

                       

                      2.

                      גם אם החובות שהאנשים האלה צוברים לא מובילים לקטסטרופה כמו עיקול חשבונות בנק או דברים גרועים מאלה הם בכל מקרה נמצאים במאבק מתמיד לצוף מעל פני המים. הם יצטרכו לקחת כל עבודה שתפרנס אותם, לעבוד שעות נוספות, משמרות לילה אם יש או עבודה שנייה כשהמצב דוחק, וכל זה בא על חשבון משהו. על חשבון המשפחה, הזוגיות ועל חשבון ההתפתחות האישית. אנשים כאלה משועבדים לצריכה שלהם, וחוץ מערימות בגדים יקרים לא נשאר להם הרבה.

                       

                      3.

                      בן אדם ללא חסכונות נמצא ברמת סיכון גבוהה, כל משברון יכול לרסק אותו. פיטורים שבמקרה אחר היו מסתכמים בתקופת צנע ואולי אפילו פותחים פתח לשינוי, יהפכו למאורעות כבירים שספק אם יוכל להתאושש מהם. וגם אם השבר לא קרה, צלו מרחף ממעל, הפחד ממנו נמצא איתו תמיד, וממלא את החיים בחרדות.

                       

                      הפתרון

                      1.

                      בהשאלה מגבי ניצן(מחבר באדוּלינה), זוהי בחירה בין מלך לקרבן. בידינו הבחירה אם להיות מלך או להיות קרבן. כמה חבל שכמעט תמיד אנחנו בוחרים להיות קרבנות. כדי להיות מלך לא צריך להיות עשיר ולא צריך עבדים, כדי להיות מלך צריך למנוע השתעבדות למחשבה, שקניות יכולות לענות על כל צרכיך, אחרת אתה הקרבן. כשאתה צריך משהו, במקום לחשוב – איך אני קונה, תחשוב – איך אני משיג.

                       

                      2.

                      תוציא פחות ממה שאתה מרוויח. אמנם קלישאה אך האמת איננה שחוקה, וגם לא יכולה להישחק. תוציא פחות ממה שאתה מרוויח כדי: לשלם חובות, לבנות קרן חירום וכדי להשקיע. כל אחד בקצב שלו, כפי יכולתו. כשמישהו יטיף לך שצריך ליהנות מהחיים (כאילו שצריכה חסרת רסן מביאה הנאה) תזכור שבגיל שבעים כשהוא עוד יעבוד למחייתו אתה תעשה מה שמתחשק לך כבר במשך עשרים שנים.

                       

                       

                      לסיכום

                      תרבות הצריכה היא תרבות של סיפוק צרכים על ידי קניות. תרבות של חסכנות היא שינוי אורח מחשבה: קנייה איננה האלטרנטיבה היחידה, ישנן שלל דרכים למצוא סיפוק ואושר, כמו עשייה, יצירה, התפתחות, השכלה, משפחה, חברים... ולכן אפשר וצריך לרסן את הצריכה כך שנוציא פחות ממה שאנחנו מרוויחים.

                      מה שנדרש הוא שינוי באורח המחשבה: להיות מלך ולא קורבן.

                      דרג את התוכן:

                        ארכיון

                        הפעילות שלי

                        אין רשומות לתצוגה