כותרות TheMarker >
    ';

    איזהו עשיר

    פרופיל

    עזרא אוחיון
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין

    ארכיון : 12/2008

    0 תגובות   יום רביעי, 31/12/08, 21:52

    המדריך לכתיבת אנטי-קורות חיים

     

    תרגיל מחשבתי: במקום לכתוב קורות חיים, נסו לכתוב אנטי-קורות חיים.

     

    מה מעניין יותר: קורות חייו של אדם או אי-קורות חייו? ממה ניתן ללמוד עליו יותר ? דבר אחד בטוח, כולם יודעים לכתוב קורות חיים, שולפים איזו תבנית מהאינטרנט, וממלאים. אם אין שם משהו יוצא דופן, אם לא עשית איזו טעות פאטאלית, אז באמת שאי אפשר ללמוד מהם עליך יותר מדי.

     

    להלן מוגשים בפניכם אי-קורות החיים שלי

     

     

    פרטים אישיים:

    לא קוראים לי בשום שם חוץ מעזרא ג.

    לא אישה

    אין לי ארבעה ילדים

    לא גרתי באף מדינה חוץ מישראל

     

    השכלה:

    אין לי תואר במדעי חברה

    אין לי תואר במדעי הרוח

     

    כישלונות:

    השקעתי חצי שנה ברעיון לסטארט-אפ ופרשתי לעבודה מסודרת

    למדתי ערבית והפסקתי באמצע

    למדתי צרפתית והפסקתי באמצע

    הבטחתי להיות עם הבן שלי שעתיים כל יום ולא קיימתי אפילו שבוע אחד

     

    ניסיון:

    לא הקמתי חברה

    לא הייתי מנהל פיתוח

    גם לא הייתי עיתונאי

    וגם לא כתבתי שום ספר

     

    שירות צבאי:

    לא הייתי טייס

    לא הייתי בממר"מ

    לא הייתי בסיירת

     

    תחביבים:

    לא יודע לצייר

    לא יודע לנגר

    לא יודע לנגן

     

    הישגים:

    לא הלכתי את שביל ישראל

    לא התקבלתי לקבוצת הנוער של מכבי תל אביב

     

    ממליצים לשלילה:

    יש בשפע - ינתנו על פי דרישה

     

     

     

     

    חישבו כמה מידע חשפתי בפניכם, עליי, על רמת הציפיות שלי מעצמי, על החלומות שלי, וגם על רגשי הנחיתות שלי.

    דרג את התוכן:
      3 תגובות   יום שבת, 27/12/08, 22:58

      ברבור שחור

       

      דבר אחד אפשר לצפות בוודאות: שהבלתי צפוי יקרה

       

      ברבור שחור היה במשך שנים רבות כינוי למשהו בלתי אפשרי, שלא יכול להתרחש, עד שהאירופאים גילו את אוסטרליה... מאות בשנים, מיליוני ברבורים – כולם לבנים, הוכיחו שברבור חייב להיות לבן, ושלא יתכן דבר כזה ברבור שחור, עד שפתאום...

       

      ביום בהיר אחד, הם נחתו על חופי אוסטרליה וגילו שמאות שנים של תצפית לא יכלו לנבא שיום אחד ייראה ברבור שחור, ואכן באוסטרליה הברבורים שחורים. הביטוי ברבור שחור, אם כן, נזקק לרענון משמעות, מעתה ברבור שחור הפך לביטוי שמתאר את מה שנחשב לבלתי אפשרי אך פתאום הוא התרחש.

       

      נאסים טאלב, עם התיאוריה והספר המצליחים – ברבור שחור, אומר שרק דבר אחד ניתן לצפות בוודאות שיקרה, וזהו שהבלתי צפוי יקרה, ועוד איך שהוא יקרה... וכשהוא יקרה, מה שהיה לפניו הופך ללא רלבנטי. לדוגמה הוא מביא את עליית הנצרות, את המהפכה התעשייתית, את מלחמות העולם, את מיקרוסופט ואת גוגל, שום דבר מאלה לא היה צפוי, אך כל אחד מהם התרחש והפך את העולם על פיו.

       

      אותו הדבר בכלכלה.

       

      גם אם תראו לי מאתיים שנים של גרפים, עדיין לא תאמרו לי דבר, אתם לא יודעים שום דבר על מה שיתרחש מחר, מהבחינה הזו אתם לא יותר טובים מאסטרולוגים, הוא אומר ליועצי ההשקעות.

       

      ולטענה כזו יש השלכות משמעותיות על אופי ניהול השקעות, בסביבה של אי-ודאות, שהדבר הוודאי היחיד הוא שהבלתי ודאי יקרה, אין טעם בבחירת מניות, גם לא בניתוח גרפים. הכל ספקולציות, אי אפשר לנחש דבר מלבד זה שהבלתי אפשרי יקרה - שהזעזוע יתרחש.

       

      בורסה, כידוע, מתרגמת זעזועים לשינוים חדים במחירי המניות, כלומר במדד, וכשיש זעזוע המרוויחים העיקריים הם אלה שאוחזים באופציות לכיוון הנכון, וזו בעצם האסטרטגיה של טאלב: שמונים אחוז מהכסף, הוא אומר, אני שם באיגרות חוב צמודות מדד – הכי בטוח שיש, ועוד מפזר על פני מספר מטבעות. בעשרים האחוזים הנותרים – קונה אופציות (call ו- put) רחוקות מהמדד במחיר מאוד זול. במשך שנים אני מפסיד ומפסיד... עד שיום אחד הזעזוע מגיע והאופציות הופכות להון.

       

      דרג את התוכן:
        0 תגובות   יום שלישי, 23/12/08, 22:06

        איך אפשר לגנוב חמישים מיליארד דולר ?!

         

        הונאת מיידוף (או מאדוף), ואיך לא ליפול להונאות פירמידה

         

        חמישים מיליארד דולר נעלמו בפרשת מאדוף, אני חוזר: חמישים מיליארד דולר! מאדוף יושב ראש נאסד"ק לשעבר, דירקטור בכיר בעשרות מוסדות בכירים, פעיל מכובד בקהילה היהודית; עמד בראש קרן פיקטיבית שגנבה חמישים מיליארד דולר מלקוחותיה.

         

        איך אפשר לגנוב חמישים מיליארד ?!

         

        ואם לא די בזה כדי לעורר תדהמה, שימו לב לשורת הלקוחות (קורבנות) של מאדוף: סטיבן שפילברג, אליוט שפיצר, בכירים בקהילה היהודית בארה"ב, ישיבה יוניברסיטי, ארגוני צדקה מפוארים, ועוד חברות ענק. כולם אנשים ממולחים למודי ניסיון ממוגנים בעורכי דין מהשורה הראשונה נפלו ברשת של מאדוף, ועל זה נאמר: אם בארזים נפלה שלהבת ...

         

        מה נגיד אנחנו אזובי הקיר, איך אנחנו יכולים להימנע מהונאות כאלה אם מביני עניין פי כמה מאיתנו נפלו בפח ? לפני שננסה לענות על כך, קודם נבין מה היה הטריק של מאדוף.

         

        מאדוף ניהל, מה שאנחנו קוראים בשפתנו – תרגיל פירמידה. הוא ניהל קרן שהבטיחה תשואה קבועה גבוהה מאוד, הקרן עשתה עם הכספים מה שעשתה אבל בשום אופן לא הצליחה להשיג את התשואה שהיא התיימרה להשיג, אם כך מאיפה ההפרש ? כל עוד נכנסו לקרן הפקדות בשיעור גבוה מהמשיכות לא הייתה בעיה, הקרן יכלה להציג תשואה פיקטיבית גבוהה ולהמשיך לחגוג, אבל ברגע ששיעור המשיכות עלה – מה שקרה כשהתרגש עלינו המשבר האחרון – לא הייתה לקרן אפשרות לכסות אותם והתרמית נתגלתה.

         

        הקרן של מאדוף התנהלה ללא שקיפות וללא כל ביקורת, אם כך, כיצד הצטרפו אליה אנשים כל כך מכובדים, ונפלו בתרמית כל כך פשוטה ? יש לכך שתי סיבות עיקריות: הראשונה – תאוות בצע. איך לא. אנשים רואים תשואה מדהימה של שישה עשר אחוזים בשנה במשך עשרות שנים, איך הם יכולים להישאר אדישים ? מי יכול להישאר אדיש ? הסיבה השנייה היא עודף אמון. מאדוף זכה לאמון מקיר לקיר, היה לו רקורד עסקי מוכח, פעילות צדקה ענפה, פעילות ציבורית מכובדת, אישיות מקסימה, אנשים מכובדים הביעו בו אמון והפקידו אצלו את כספם, אז מי אנחנו שנפקפק בו ?

         

        תודו שגם אתם הייתם שמחים להפקיד את כספכם בקרן מכובדת שכזו...

         

        אז מה בכל זאת אפשר לעשות:

         

        לא משקיעים כסף שאין לנו אפשרות להפסיד; בטח שלא את קרן החירום, לא את מה שייעדנו לרכישת דירה, ולא כל דבר שאנחנו מצפים להשתמש בו בשלוש-חמש שנים הקרובות.

         

        לא משקיעים בקרן ללא שקיפות מלאה, שאין עלייה בקרה אלא אם כן אתם מודים מראש שמדובר בהימור ורוב הסיכויים שתפסידו.

         

        מפזרים את ההשקעות, כך שגם אם ניפול עם רמאי אחד לא ניפול לגמרי. אפילו עם בנקים, לא כדאי לשים את הכל בבנק אחד (אני מתכוון לפצל את החסכונות שלי לשני בנקים), שלא ניפול כמו עם הבנק למסחר.

         

        לא לערבב כסף עם חברות ומשפחה. קרן מאדוף לא הייתה פתוחה לקהל הרחב, גם אם הייתם רוצים לא הייתם יכולים להשקיע בה, זו הייתה קרן סגורה שאפשר להצטרף אליה עם הזמנה בלבד (בגלל זה כמעט כל הקורבנות הם יהודים מאיזור ניו-יורק), העיתונות האמריקאית מספרת שרוב קורבנות תרגילי הפירמידה על גלגוליה השונים פותו למזימה על ידי חבר או קרוב משפחה. אנשים מתוך מעגל האמון שלנו יכולים ללהטט הרבה זמן עד שנתחיל לחשוד, הרבה יותר מאשר אדם זר שנמצא מייד בחזקת חשוד. לכן, הימנעו מראש מהמצב הזה ואל תעשו עסקים עם אנשים מתוך מעגל האמון, תעזרו להם אם הם צריכים (ואתם יכולים) אבל לא לעשות איתם עסקים.

         

        ואחרון חביב, אל תאמינו לתשואות בלתי הגיוניות. שישה עשר אחוזים בשנה במשך שלושים שנה זו תשואה עצומה, זה מה שהציע מאדוף ולכן כל כך הרבה אנשים התפתו. אם מישהו מציע לכם תשואה כזו תתחילו לחשוד.

        דרג את התוכן:
          1 תגובות   יום שני, 22/12/08, 20:20

          גינון ?!

           

          יותר מסיבה אחת למה

           

          ללכלך את הידיים בעפר ? להתפלש בבוץ ? תאמינו או לא, אבל כשאתה קוטף צנוניות שאתה שתלת, לנכש עשבים נהיה כיף.

           

          גינון זו הזדמנות לצאת מהבועה הסטרילית - לרובנו שלא עובדים במכונאות, אין עוד שום הזדמנות לצבור שחור מתחת לציפורניים, לגעת עם הברכיים ברצפה, או להרים זבל בידיים. שלא כמו בטיול, שאז אנחנו תיירים בנופים (מדהימים ככל שיהיו), הגינון נותן לנו סוג אחר של חיבור לטבע.

           

          גינון אפשר לעשות עם כל המשפחה, זוגתי קצת פחות בעניין, אבל אני והבן שלי בן השנה וחצי הופכים את האדמה בהתלהבות (כל אחד במידת יעילות שונה), מנכשים עשבים ביחד, ותופסים טיפות גשם במקרים הנדירים שבהם הוא מחליט לרדת.

           

          גינון זו דרך פשוטה למלא בה אחר צהריים פנוי - לא צריך לנסוע, לא צריך להתארגן, פשוט יוצאים לחצר ומתחילים לעבוד. למי שאין זה קצת יותר מסובך אבל אפשרי; הייתה לי פעם גינה בריבוע במדרכה שמוקדש לעצים, אלא שלא היה בו עץ.

           

          גינון זה תחביב זול - צריך מעט מאוד בשביל להקים גינה. הכלי היחיד שאני משתמש בו זה טוריה, את כל השאר אני עושה בידיים. אמנם אין לי שאיפות גדולות, אבל בשביל יבול צנוניות מרשים זה בהחלט מספיק.

           

          גינון מעודד סביבתיות - כמה פעמים רצית לעשות קומפוסט ? אולי אפילו התחלת והתייאשת, גם אני התייאשתי כמה פעמים, אבל כשיש לך גינה זה משהו אחר; פתאום למיין פסולת אורגנית זו כבר לא טרחה בכלל.

           

          באמת שזה כיף

          דרג את התוכן:
            1 תגובות   יום שבת, 20/12/08, 21:50

            מה עושים עם הרווחים ?

             

            לקנות מזגן ? להחליף מכונית ? או אולי – להשקיע מחדש.

             

            בימים אלה כשכולם סופרים את ההפסדים זה נשמע קצת מוזר להתחבט בשאלה, "מה לעשות עם הרווחים?", אבל למי שמתייחס להשקעות כאל תהליך ארוך טווח, ברור שעד כמה שהמשבר נראה חריף היום, זוהי רק עוד מהמורה בדרך שמחזירה את השוק לממוצע הרב שנתי שלו – בערך 10 אחוזים, ובערך שבעה אחוזים אם מנכים אינפלציה.

             

            מי שנמצא בשוק מספיק זמן, נכנס אליו במנות קבועות, ומושקע בקבוצה מגוונת של מניות, בסופו של דבר יספור רווחים, אבל כדי להגיע לממוצע הרב שנתי נדרש עוד דבר אחד – להשקיע את הרווחים מחדש.

             

            מבלי להיכנס לחישובים מתמטיים, אם לא תשקיע את הרווחים בחזרה - ההון שלך לא יגדל! הרווחת השנה אך בזבזת את כל הרווחים, כאילו לא הרווחת.

             

            ובשנה הבאה יתכן גם שתפסיד, ואז לא יהיו רווחים לבזבז, כך שבסופו של דבר אחרי שנתיים ההון שלך אפילו קטן.

             

            בחור צעיר שחסך וקנה מכונית ספורט מאובזרת בחמישים אלף שקל ומכר אותה אחרי שנתיים בארבעים אלף שקל, היה נמצא במצב אחר אם במקום היה משקיע את החמישים אלף ואחרי שנתיים היו לו שישים אלף שקל, ופה מדובר בהפרש של שנתיים בלבד. כשמסתכלים על תקופה של שלושים שנים המספרים נהיים מבהילים, אלה המספרים שמבדילים בין מי שעדיין מחזיר הלוואות למי שבמצב של לתת הלוואות.

             

            העולם מלא בהצעות ופיתויים עבור הכסף שלך, זו מהות הקפיטליזם, כולם מלאי יוזמות ומרץ לגרום לך לקנות אצלם יותר, אבל אם אתה מכיר את כללי המשחק, אין שום סיבה שתבלבל; תמשיך להגביל את הצריכה שלך לפחות עד לנקודה שבה אתה מוציא פחות ממה שאתה מרוויח. את כל העודף תמשיך להפנות להשקעות, במיוחד את מה שהרווחת מההשקעות.

             

            שנה של רווחים היא לא סיבה להתחיל להוציא יותר, למעשה אין שום סיבה להתחיל להוציא יותר.

            דרג את התוכן:
              0 תגובות   יום שני, 15/12/08, 21:53

              תמהיל ההשקעות שלך: נדל"ן, פיקדונות, ומניות.

               

              בין אם במכוון ובין אם לא, ההשקעות שלנו מפוזרות על פני נדל"ן, מזומן-פיקדונות-אג"חים, ומניות. אסטרטגיית השקעות בריאה מתחילה בתכנון תמהיל ההשקעות (עדיף מ-Asset Allocation, לא?). תמהיל ההשקעות הוא הדרך הפיננסית שלנו, הוא שומר אותנו מאופנות רעות, מאופוריה ופסימיות, ולבסוף עוזר לנו לקנות בזול ולמכור ביוקר.

               

              דרך פיננסית

              בחירת תמהיל ההשקעות תיעשה בהתאם לאופי, לתפיסת העולם, וליעדים שלנו. שאלות כמו מה הסיכון שאני מוכן לסבול, איזה בית אני רוצה לקנות, וכיצד אני רוצה לחיות את חיי יעצבו את תמהיל ההשקעות שלך.

               

              התמהיל שלי: 0% נדל"ן, 50% מזומן ואג"חים, 50% מניות. כשיהיה לי מספיק כסף לקנות דירה באזור מגוריי (מלוא הסכום, ולאו דווקא לזו שאגור בה) אשקול שינוי התמהיל לשליש-שליש-שליש. עוד שינוי בתמהיל יעשה כשהפנסיה תתקרב, אז אוריד לאט-לאט את שיעור המניות בתיק.

               

              שומר מאופנות רעות

              ידיעת התמהיל הרצוי לך היא הדרך הקלה ביותר להימנע מפיתויים, אתמול אלה היו מניות של טבע ואפריקה ישראל, אחרי זה נפט וסחורות, מחר - דולר, מחרתיים דירות בטורונטו, ועוד שבוע - השד יודע. כשיש לך תמהיל אתה יודע מה הגבולות שלך, בטח שלא לקפוץ מעגלה לעגלה, כלומר לקנות מה שכולם קונים (וכשכולם קונים המחירים מתייקרים), ולמכור כשכולם מוכרים (והמחירים יורדים).

               

               

              קונה בזול - מוכר ביוקר

              נשמע כמו קסם? אז ככה זה עובד:

              נניח שיש לך חמישים אחוז מניות, ונניח שהמניות עלו בעשרה אחוזים, ושאר ההשקעות שלך לא זזו. מכאן שהתמהיל הופר - חמישים וחמש אחוז מניות וארבעים וחמש כל השאר, מה עושים? קבעת לך תמהיל, אז תשמור עליו; תעביר חמישה אחוזים מהמניות לצד השני של תיק ההשקעות, והתוצאה  - מכרת כשהמחיר עלה. ואם מחיר המניות ירד, אז כדי לאזן את התיק בחזרה צריך לקנות מניות, והתוצאה  - קנית כשהמחיר ירד. בסך הכל, לאורך זמן, יצא שמכרת ביוקר וקנית בזול. נחמד, לא?

               

              חשוב: כל קנייה ומכירה עולה כסף - עמלות ומיסים, ולכן אין היגיון לאזן את התיק לעתים תכופות מידי.

               

              חסרונות

              שמירה על תמהיל ההשקעות קבוע דורשת מאיתנו להיות אקטיביים בניהול התיק שלנו, וכשמדובר בכסף שלנו, תאוות בצע ולחילופין - חרדות, משתלטים על שיקול הדעת. בכל פעם שנבוא לקנות ולמכור, נצטרך להתמודד עם היצרים האלה, בימי אופוריה נרצה למשוך כדי להרוויח עוד, ובימי פסימיות נמכור יותר כדי להפסיד פחות, בניגוד גמור לדרך שהתווינו.

               

              מומחים ממליצים על איזון התיק פעם ברבעון, אני עושה זאת פעם בחצי שנה. א- כי אני לא סומך על עצמי מספיק, ב- בגלל שזה משעמם אותי.

               

              נדל"ן, כמובן שלא קונים ומוכרים פעם בשנה,  ובמקרים כאלה האיזון נעשה, אם בכלל, לעתים יותר רחוקות.

              דרג את התוכן:
                0 תגובות   יום שבת, 13/12/08, 21:29
                 

                אנחנו חיים בתקופה מאוד מבלבלת, בתקופה שמהללת הצלחה אבל מלגלגת על אנשים שעובדים קשה: בבית הספר כדאי להיחשב חכם אבל אסור שיתפסו אותך לומד, להתקבל לסיירת זה כבוד, אבל לעשות הכנה לכושר קרבי זו פדיחה.

                 

                ויותר מזה, התרבות שלנו מהללת הצלחה אבל מעדיפה שהיא תהיה מהירה ככל האפשר, מה שנקרא - הצלחה אינסטנס. כוכב נולד זו הדוגמה הבולטת ביותר, אבל היא רק הסימפטום, הרעיון של להצליח מהר ובקלות מושרש עמוק בתוך התרבות שלנו.

                 

                אני זוכר איך באוניברסיטה ניסינו לגמור תואר של שלוש שנים בשנה וחצי (זה אפשרי), חישבנו שאם עד גיל עשרים ושמונה לא נסיים את הדוקטורט כבר אין לנו שום סיכוי להיות פרופסורים. חלמנו לעשות מהפכה בעולם המתמטיקה, לזכות בפרסים, ולהירשם בספרי ההיסטוריה.

                 

                בו בזמן שניסינו לגמור תואר בשנה וחצי, נשארנו מחויבים לתרבות הבילויים והשתייה - העלינו את הרף - לא רק שניסינו לגמור תואר בשנה וחצי, התכוונו לעשות את זה בלי לבוא לשיעורים, בלי להכין עבודות, והעיקר - להשתכר כל לילה בפאב אחר (עדיין אפשרי).

                 

                התוצאה של ההתנהגות הזו הייתה שאכן סיימנו תואר במהירות הבזק, אבל לא למדנו כלום. חלקנו המשכנו לתואר שני אבל כולנו נשרנו, אף אחד מאיתנו לא יהיה פרופסור אף פעם. עצוב.

                 

                מה שקרה הוא שהשגנו תעודה ריקה מתוכן; הגענו לתואר השני חסרי סבלנות, חסרי ידע, והכי חשוב - חסרי ביטחון עצמי להתמודד עם המציאות. לא היה בנו את הכוח להכיר בטעות, ולחזור ליסודות כדי לבנות את הכל מהתחלה.

                 

                מהאוניברסיטה נפלטנו אל שוק העבודה. בינתיים הקשר בינינו התנתק שכן כל אחד התבייש בכישלון, וגם האוניברסיטה נראתה פתאום כמו חלום בלהות. אז אני לא מעודכן מה קרה עם כל אחד מהחבורה, אבל מעניין לדעת מי מהם הצליח להחזיק בעבודה קבועה יותר מחצי שנה.

                 

                אני שרדתי אבל זה לא הגיע בקלות, זה דרש ממני לשנות את ההתייחסות שלי להישגיות מהקצה אל הקצה, להשתחרר מרעיון מצליחנות הבזק המתעתע, ולהבין שהצלחה זו ריצה למרחקים ארוכים. כדי להצליח נדרשת עבודה קשה, סבלנות, התמדה, ועוד פעם עבודה קשה. כל אלה חשובים הרבה יותר מכישרון.

                 

                החדשות הטובות הן שמעטים מסוגלים לכל זה, מעטים מוכנים לעבוד קשה לאורך זמן, לבנות את היסודות, ולהגיד לא לקיצורי דרך.

                 

                לסיכום, יש כאלה שיכולים להצליח בקלות ובמהירות אבל אני לא פגשתי אף אחד כזה, לעומת זאת פגשתי אנשים שניסו, ועל אף כל הכישרון העצום שלהם הם נשרפו מהר מאוד והתייאשו. זה לא פשוט להשתחרר מדפוסי מחשבה שהפנמנו במשך שנים, אבל כדי לא להישרף, כדי להצליח, חובה לזכור שהחיים נותנים יותר סיכוי לאלה שרצים למרחקים ארוכים.

                דרג את התוכן:
                  0 תגובות   יום שלישי, 9/12/08, 21:56

                  כדי להימנע מעוגת שוקולד הכי טוב, פשוט לא להכניס אותה הביתה. אבל מה עושים כדי להתפתות למטלות פחות חינניות מעוגת שוקולד, כמו למשל לעבור על הדואר או לשלם חשבונות, ובמילים אחרות: כיצד להפוך מטלות לעוגת שוקולד.

                   

                  טוב לא נגזים, לא עוגת שוקולד, אבל איך ניתן להפוך מטלות לקצת יותר מפתות?

                   

                  אני יודע לגבי שעיקר הפיתוי בעוגת השוקולד הוא בזמינות שלה; היא שם, רק להושיט את היד, להכניס לפה ולבלוע. בלי הכנות, בלי מאמץ ובלי לכלוך. נגעת-נסעת כזה, תמורה קלה באפס מאמץ. זה מה שאני שואף לעשות עם מטלות, להעמיד אותם מול העיניים מוכנות לעשייה.

                   

                  כשמגיע דואר, קורע את המעטפה מייד, קורא ברפרוף ואם נדרשת פעולה אז אני שם את הדואר על המקלדת, והוא לא יזוז משם עד שאבצע את המטלה במלואה.

                   

                  הנה משהו שכולכם בוודאי עושים – צריך לזרוק את הזבל? שמים את השקית צמוד לדלת.

                   

                  ואם כבר הזכרנו אוכל, ברור לכולנו שאוכל בריא חשוב לשמירה על הבריאות וגם חוסך כסף על טיפולים רפואיים בהמשך. בשל כך אנחנו משתדלים למלא את המקרר בפירות וירקות, אלא מאי, רובם נרקבים ונזרקים לפח בניקיון השבועי/חודשי/שנתי (מחק את המיותר) של המקרר.

                   

                  כלומר בזבוז כפול: גם זרקנו אוכל, וגם לא אכלנו בריא. כדי לחסוך את הבזבוז המיותר הזה, בעצת חבר אני מנסה להתמיד בשיטה הבאה:

                   

                  חוזרים עם קניות מהירקן? אל תכניסו את הירקות והפירות כמו שהם, עם השקיות לתוך המקרר, עצרו. שטפו עכשיו את כל הפירות והירקות. ירקות שנשמרים היטב גם לאחר חיתוך – חיתכו עכשיו. קצת עבודה (שתצטרכו לעשות בכל מקרה) אבל ככה תהפכו את האוכל לפיתוי. כשהפרי בהישג יד הוא מנצח את הג'אנק בלי למצמץ.

                   

                  את הפירות והירקות השטופים תנגבו ותכניסו לקופסאות מופרדים במגבות, לא יאומן אבל בזכות המגבות, הפירות נשמרים יותר טוב מאשר ללא שטיפה.

                   

                  בתיאבון.

                  דרג את התוכן:
                    2 תגובות   יום שני, 8/12/08, 21:26

                    גם בימי מיתון ודיכאון כלכלי חשוב לזכור שהכלכלה העולמית מתפתחת, מתרחבת, והעושר גדל. אלא שהוא לא גדל בקצב אחיד, לפעמים הכלכלה מתפתחת במהירות, חידושים והמצאות שמציתים את הדמיון, שלל מוצרים חדשים שמציף את הצרכנים, ואופוריה עולמית – זה המצב שבו חיינו עד לפני שנה. ולפעמים הכלכלה מאטה, ההמצאות של אתמול נראות לא רלבנטיות, למוצרים החדשים אין דורש והעולם בדיכאון – זה המצב היום.

                     

                    הדרך של האדם הפשוט, השכיר, לקחת חלק בהתרחבות הכלכלית היא דרך שוק המניות. הכלכלה העולמית מיוצגת בצורה נאמנה על ידי בורסות העולם, ובאמצעות תעודות סל עולמיות אנחנו יכולים לצעוד יחד עם הכלכלה העולמית – למעלה.

                     

                    נשמע פשוט? כמעט...

                     

                    זה אכן די פשוט לקנות תעודות סל עולמיות, אפילו בבורסה בתל-אביב (אם כי בדמי ניהול יקרים מדי), אבל מתי? היום, כשכולם בדיכאון? או מחר, כשכולם יהיו באופוריה?

                     

                    נשמע הגיוני לקנות היום, רבים טוענים שהיום המחירים זולים, אבל מי מבטיח שמחר הם לא יהיו זולים יותר, ובכלל, אם הנביאים האלה כל כך חכמים איך זה שהם לא עשירים בעצמם?

                     

                    ואם מחר המחירים יעלו, אולי זה סימן? אולי זו תחילתה של התאוששות? אולי. אבל מאיפה לנו לדעת.

                     

                    שימו לב לתנודתיות הרבה שמאפיינת את השווקים, ישנים ימים שהמדדים עולים בעשרה אחוזים ויורדים עשרה ביום שלמחרת, הייתכן שחל שינוי כה מהותי בכלכלה העולמית כל יום? בוודאי שלא. אלה מצבי הרוח שמתחלפים בדרמטיות מיום ליום, מאניה דפרסיה, ולא שום דבר אחר.

                     

                    בפועל, מי שמנסה לתזמן את השוק, מי שקונה לפי מצבי רוח, מוצא את עצמו קונה ומוכר בתזזיתיות, קונה ביוקר מוכר בזול ומשלם עמלות שמנות לברוקרים שבדרך. אין טעם לנסות לתזמן את השוק, בעיקר אם ההבנה שלך בכלכלה לא עולה בהרבה על מה שכתוב בפוסט הזה.

                     

                    אז מה כן אפשר לעשות?

                     

                    להתעלם לחלוטין מתנאי השוק. לא לקרוא עיתונים כלכליים, שבעצם לא אומרים כלום על החיים שלכם, ולא להקשיב לנותני עצות שמתיימרים לספר לכם מה יהיה מחר. אם אתם מאמינים שהשמיים לא יפלו, שהכלכלה העולמית תמשיך במתווה של התרחבות וגדילה לאורך זמן, אז פעם בשלושה חודשים, בתאריך קבוע בסכום קבוע, תקנו תעודת סל על הכלכלה העולמית.

                     

                    לשיטה הזו קוראים Dollar cost averaging, וניתן לקרוא עלייה עוד באתרים כלכליים, אבל מה שתיארתי זו מהות השיטה, אין הרבה מעבר לזה. פשוט ובהיר.

                     

                    ובכל זאת, השיטה הזו דורשת, משמעת, סבלנות וקור רוח. משמעת כדי לדבוק בכללים, קור רוח כדי להתעלם מאופוריה והדיכאון שיתחלפו לעתים, וסבלנות של שנים כדי לראות את ההון שלך גדל, לאט-לאט אבל בטוח.

                    דרג את התוכן:
                      0 תגובות   יום שבת, 6/12/08, 21:51

                      אנחנו רוצים המון דברים אבל מוכנים לעשות הרבה פחות. זיהוי הפער שבין חלומות לעשייה הוא צעד הכרחי במאמץ כדי להתמקד. אם אתה חולם ללמוד צרפתית כבר עשר שנים, כנראה שהגיע הזמן לדחוף את החלום למגירה ולסגור. שכח מזה. הצרפתית הזו שאתה מתחיל ללמוד כל פעם מחדש ואז עוזב היא סתם תירוץ. עזוב את זה ותתמקד במה שאתה כן עושה – כדי שתעשה אותו טוב יותר.

                       

                      חלומות שאנחנו לא מוכנים לעשות בעבורם הרבה מעכבים אותנו מלעשות דברים שאנחנו באמת רוצים לעשות, הם מונעים מאיתנו מלהתמקד בדברים שחשובים לנו באמת.

                      דרג את התוכן:
                        3 תגובות   יום רביעי, 3/12/08, 21:47
                         

                        תזרקו צפרדע למים חמים והיא תקפוץ בבעתה, שימו אותה במים פושרים, חממו על אש קטנה, והיא תתבשל שם למוות. שימו בן אדם בחנות של הרודס, הוא יסתכל על המחיר, יעשה סיבוב ויגיד שלום. שימו אותו בתאילנד, עוד שוק, עוד בזאר, והוא יצא משם עם קניות בגובה ההכנסה השנתית שלו. לצפרדע ולבן אדם יש תרמוסטט בינוני להפליא: עובד טוב כשקורה משהו דרמטי אבל חלש מאוד כשהטמפרטורה עולה לאט... לאט...

                         

                        תרבות הצריכה, קרי, פרסומות-לחץ חברתי-התנוונות, מסובבים את התרמוסטט מעלה אחת למעלה בכל פעם, בלי שנרגיש... מדי פעם קונים מוצר בגלל שמתחשק או כי לכולם יש או סתם כי אין כוח לעשות עבודת הכנה לפני. טיפה-טיפה מעלים את רמת ההוצאה, עד שהחיסכון נשחק כליל.

                         

                        את התרמוסטט אי אפשר להחליף, אבל אפשר לבדוק את המחוג ולכוון מחדש.

                         

                        העצה הכי טובה שקיבלתי כדי לשמור על התרמוסטט בטמפרטורה הנכונה הייתה למלא מסמך הוצאות. כל הוצאה, בלי להתעצל, נכנסת למסמך, האקסל מחשב את הסך הכל, וכל חודש אני יודע כמה הוצאתי, והאם הוצאתי יותר מהחודש שעבר.

                         

                        ולסיום שתי עצות על תרמוסטט:

                         

                        1. על איזו טמפרטורה מכוונת מכונת הכביסה? הידעתם ששמונים אחוז מהחשמל שצורכת המכונה מתבזבזים על חימום המים? בגדים שכל 'פשעם' הוא קצת ריח גוף מתנקים מצוין גם בשלושים מעלות.

                         

                        2. על איזו טמפרטורה מכוון המזגן? כמה מסורבל יהיה ללבוש עוד בגד ולהוריד את הטמפרטורה ל-18 מעלות (בחורף), כל מעלה מגדילה את הצריכה בחמישה אחוזים!

                         

                        התרמוסטט האנושי בינוני ביותר, אבל בן-אדם איננו צפרדע, עם מודעות והרגלים אפשר לעזור לו לשמור על הבריאות הפיננסית שלנו.

                        דרג את התוכן:
                          0 תגובות   יום שני, 1/12/08, 21:07

                           

                          הגידול בעושר העולמי מבוסס על גידול בפריון ובתפוקה. והעושר העולמי גדל. האם העושר שלך גדל יחד איתו?

                           

                          חישבו על גוגל, איך היא יִעָלַה את ההתמצאות באינטרנט, ואיזה עושר היא יצרה. חישבו על מיקרוסופט שהפכה את המחשב האישי לאביזר חובה בכל ארגון ובכל בית. חישבו על תעשיית ההיטק בכללה, על מה הכל מבוסס? בעיקר על דבר אחד – הגדלת התפוקה. בזכות ההיטק, בזכות המחשוב והתוכנות שהוא מייצר, ארגונים וחברות נהיו יעילים יותר. בזכות כך כולם יכולים לספק מוצרים זולים יותר.

                           

                          העולם עומד בפני פרץ פריון שהאנושות לא ידעה כמותו מעולם, ואני מבסס את הנחתי על מה שאני יודע שהמחשוב עוד מסוגל לתת לנו, מה שראינו זה רק קצה הקרחון. גם ענף הביו-טכנלוגיה, צריך לתת עוד הרבה אבל אני מבין בזה מעט מדי מכדי לנחש מתי זה יקרה, אולי בימי חיינו. על כל פנים, פרץ הפריון הזה יתורגם לעושר עצום, ואנחנו חייבים לקחת בו חלק.

                           

                          החדשות הטובות הן שאשפר לקחת חלק בעושר הזה, אפילו בלי להקים סטארט-אפ. גם בלי לנסות לנחש מי תהיה הגוגל הבאה.

                           

                          העושר נצבר בסופו של דבר בשווין של חברות, והיום כמעט כל החברות נסחרות בבורסה. לכל אחד מאיתנו יש אפשרות לקנות בעלות על חלק מחברה, וכשפרץ הפריון יגיע גם החלק שלכם יגדל, בתנאי שקניתם את המניה הנכונה. ומכיוון, שאף אחד לא יודע מהי  המניה הנכונה, או מי תהיה הגוגל הבאה, אין לנו ברירה אלא לקנות חלק בכל החברות, ואת זה עושים על ידי תעודת סל.

                           

                          תעודת סל היא כמו מנייה רק שבמקום בעלות על חלק מחברה היא נותנת בעלות על חלק בהרבה חברות. כיום יש היצע עצום של תעודות סל, יש תעודות על מדינות, על מגזרים (טכנולוגיה, אנרגיה, פיננסים...) יש תעודות על סחורות, יש תעודות ממונפות והשד יודע על מה עוד. אל תתרגשו.

                           

                          חפשו את תעודת הסל הרחבה ביותר, אל תתמקדו בשום תחום כי אף אחד לא יודע מהיכן תפרוץ מהפיכת הפריון הבאה, תשתדלו לא להתמקד באף מדינה, יש תעודות (שנסחרות בארה"ב) על כל הבורסות בעולם. בתור התחלה, תסקרו תעודות על חמש מאות החברות הגדולות בארה"ב, קרוב לודאי שחלק נאה מחברות הענק של העתיד יכנסו לתעודה הזו.

                           

                          בכל מקרה, אל תניחו לעושר העולמי לגדול בלעדיכם.

                          דרג את התוכן:

                            ארכיון

                            הפעילות שלי

                            אין רשומות לתצוגה