כותרות TheMarker >
    ';

    איזהו עשיר

    פרופיל

    עזרא אוחיון
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין

    ארכיון : 7/2008

    2 תגובות   יום רביעי, 30/7/08, 20:48

    אני ובת זוגי פתחנו בהכנות להקמת עסק עצמאי, כרגע, כל מה שאני יכול לומר הוא, שהכוונה שלנו היא לפתוח חנות וירטואלית. בכל אופן, כבר בשלב ההתחלתי, כשרק עברנו מדיבורים למעשים, מתברר לנו כמה צדק מי שאמר שאי אפשר להתעשר בלי בן זוג שרוצה בכך, ובפרט שאי אפשר להקים עסק משפחתי בלי תמיכה מלאה וארוכת טווח של בן הזוג.

     

    כבר כמה שנים שאני ובת זוגי, יסמין, מעלים רעיונות לפתוח עסק. בדרך כלל הרעיונות שלנו סטנדרטיים, לא מחדשים הרבה, או לא מעשיים. אבל הפעם היא העלתה רעיון עם סיכוי אמיתי להצליח, כזה שנראה לנו שיענה על צורך אמיתי. הבעתי את תמיכתי, ויסמין יצאה לדרך.

     

    הצעד הראשון היה לחפש דוגמאות לתכנית עסקית ברשת, אם אפשר דומה ככל האפשר לרעיון שלנו, ואכן, למי שקורא אנגלית, מסתבר שניתן למצוא תכנית עסקית לכל דבר שיעלה על דעתכם. יסמין בחרה אחת שנראתה לה הגיונית, והחלה לצקת בה תוכן.

     

    אחרי שמסמך ההצעה העסקית התמלא, משימות התחילו להיווצר בקצב מהיר, אז פתחנו חשבון ב-RTM, שפכנו לשם משימות, ותעדפנו אותם.

     

    הגענו לנקודה שבה החלומות מתרגמים למעשים.

     

    וכבר בנקודה הזו הגיע המשבר הראשון. משימות דורשות זמן, יוזמה, ואומץ. המחויבות של כל אחד מאיתנו עומדת למבחן, האם אנחנו מוכנים להקריב מהזמן הפנוי שלנו, מהזמן עם הבן שלנו. האם יש לנו את היוזמה לפנות לכל מיני גורמים שיזלזלו בנו ובתכניות שלנו. האם יש לנו אומץ לקבל דחייה, להיכשל...

     

    חמור מכך, מה עושים כשהאחד מתלהב יותר מהשני. הרעיון של יסמין טוב, אין לי ספק, אבל זו היא שמרוב התלהבות לא ישנה בלילה, אני מצידי יכול לשכוח מהרעיון ולעבור הלאה בלי שום תחושת החמצה. מה עושים? איך ממשיכים הלאה עם העסק כשהאחד רוצה יותר מהשני? איך מונעים מהפערים להפוך לכעס?

     

    וזוהי רק ההתחלה.

     

    מה יקרה כשיגיעו בעיות גדולות יותר, מה יקרה כשניכנס ללחץ, האם מערכת היחסים שלנו מספיק משוכללת ומספיק חזקה כדי להתמודד עם מצבים כאלה?

     

    ברור שליוזמה עסקית כזו השלכות על המערכת המשפחתית, וברור שצריך להתכונן לכך מראש. לשם כך אני ויסמין חייבים לברר את הסוגיות הבאות:

    1. באיזו צורה נעבוד? האם זה יהיה העסק שלה, ואני אתמוך ואעזור, או, האם זה יהיה עסק של שנינו, ונעבוד כשותפים? מה עדיף לזוגיות, מה עדיף לעסק?
    2. כמה זמן אנחנו מתכוונים להשקיע בעסק? כמה שעות ביום, ומה עם סופי השבוע?
    3. כמה כסף אנחנו מוכנים להפסיד לפני שנאמר נואש?

     

    לסיכום, עסק משפחתי אפילו אם הוא מנוהל ומתופעל על ידי אחד מבני הזוג בלבד, משנה את חיי היום יום, מכניס סיכון שבני זוג שכירים אינם רגילים לו, ובכלל, מחייב אורחות חשיבה חדשים שידרשו מכל אחד מאתנו מאמץ רב. כבר עכשיו ניתן לומר שיוזמה עסקית של אחד מבני הזוג דורשת תמיכה מלאה של בן הזוג השני וללא תמיכה כזו אין לה סיכוי.

     

    ימים יגידו, וגם הפוסטים הבאים, לאן נגיע, איזה משברים נעבור, והאם ההצלחה תאיר לנו פנים.

    דרג את התוכן:
      0 תגובות   יום שני, 28/7/08, 21:34

      אתם הולכים לחנות בגדים, רואים חולצה יפה במאה שקל, הולכים לחנות נעליים רואים זוג נעליים יפה בארבע מאות שקל, מקרר בחנות חשמל בחמשת אלפים שקלים, וכן הלאה ...

       

      לכל מוצר יש תו מחיר, אבל מה הוא אומר בעצם, מה זה מאה שקל, מה זה מאתיים שקל, מה זה חמשת אלפים שקלים?

       

      המספרים האלה אומרים דברים שונים לכל אחד, יש הרבה גורמים שמשפיעים על השיפוט שלנו, חלקם אובייקטיבים אבל רבים מהם פסיכולוגיים.

       

      ההנחיה המסורתית להתמודדות עם שאלות צרכניות מהסוג הזה היא להפריד בין הרוצה לצריך, הנחייה נכונה בהחלט, אבל הבעיה היא שאי אפשר לבטל לחלוטין את הגורמים הפסיכולוגיים בשום תהליך של קבלת החלטות, בוודאי שלא במהלך קניות.

       

      במקום, או בנוסף, אפשר לנסות לרתום את הפסיכולוגיה לטובתנו. נסו את השיטה הבאה: במקום לבחון את המחיר בשקלים נבחן אותו בימי עבודה.

       

      נאמר שאתה מרוויח חמש מאות שקל נטו ליום (חמישים שקל לשעה), אם כך:

       

      חולצה, שעולה חמש מאות שקל, שווה יום עבודה.

       

      ארון, שעולה אלף שקל, שווה שני ימי עבודה.

       

      טיסה לתאילנד, שעולה ארבעת אלפים שקל, שווה שמונה ימי עבודה.

       

      שכירות, בשלושת אלפים שקלים, שווה שישה ימי עבודה.

       

      אני מוצא שיותר קל להעריך ולהחשיב זמן מאשר כסף, וככה קל יותר לענות על השאלה זול או יקר?

      דרג את התוכן:
        0 תגובות   יום שבת, 26/7/08, 22:57

        ספר הקואצ'ינג הראשון שלי, עוד לפני שידעתי מה זה קואצ'ינג, היה אבא עשיר, אבא עני. הספר מילא אותי אדרנלין, מעכשיו, אמרתי לעצמי, הכל ישתנה... אבל, מה לעשות, כמוני-כמוכם, לא אני ולא שאר מיליוני הישראלים שקראו את הספר, לא נהיינו מיליונרים. אז מה השתבש? מה לא עבד כאן?

         

        שיהיה ברור, בספרי הקואצ'ינג ניתן למצוא המון עצות ורעיונות טובים. אפילו בספר אבא עשיר, שכתובות בו הרבה עצות רעות, נמצאות מספר עצות חשובות מאוד, למשל, קח אחריות על החיים הפיננסיים שלך, או, רכשו השכלה פיננסית. אלה עצות שערכם לא יסולא בפז.

         

        מלבד עצות חכמות, ספרי הקואצ'ינג, מעולים גם בעידוד מוטיבציה, יש ספרים, במיוחד כשרק נחשפים לתחום, שבסופם אתה מתמלא באנרגיות כאלה שאתה מרגיש שאתה יכול להרקיד הרים. התחושה הזו היא תחושה כיפית, ולפעמים היא אף גורמת לנו לבצע כמה מעשים.

         

        ובכל זאת, למרות העצות הטובות והאנרגיות המחיות, שבוע שבועיים אחרי, החיים חוזרים למסלולם, וככה זה צריך להיות, אלא אם כן אתם אנשים בעלי נטיות הרס עצמי מספיק חזקות כדי להשליך חיים שלמים בעקבות ספר. החיים שבים למסלולם מפני ששינוי אמיתי, דורש שינוי ברבדים עמוקים באישיות שלנו, כל כך עמוקים, ששום תהליך בן שבוע לא יוכל לגעת בהם. כמו תמיד, אין נוסחת פלא.

         

        לספרות הקואצ'ינג יכול להיות תפקיד חשוב בזירוז ובליווי תהליך של שינוי, אבל חייבים לזכור ששינוי אמיתי נבנה לאורך שנים. השכלה פיננסית לא נרכשת ביום, הרגלים בזבזניים לא משתנים בן-לילה, ושותפים לדרך לא מוצאים בן-רגע, לכן, בפעם הבאה שאתה נתקלים בספר קואצ'ינג טוב, אם אתם רוצים לקחת ממנו משהו הלאה, תתרכזו בשינויים הקטנים שאתם יכולים להכניס לחיים ולא במהפכות.

         

        תחפשו את הדרך לממש את העצות הטובות בהרגלים קטנים, ותשתמשו באנרגיות כדי להפנים את ההרגל. הדבר הטוב ביותר שקיבלתי מהספר אבא עשיר הוא ההרגל הקטן שבניהול מסמך הוצאות, ולא שום מהפיכה אישיותית שתהפוך אותי לכריש נדל"ן, כפי שמציע הספר.

        דרג את התוכן:
          2 תגובות   יום רביעי, 23/7/08, 20:38

          התמכרות משמעה שעבוד, הייתי משועבד לסיגריות (הפסקתי לפני שמונה שנים), בעבור סיגריות הוצאתי בערך עשרה שקלים כל יום, שלוש מאות בחודש, שלושת אלפים שש מאות בשנה, עשרים וחמישה אלף במשך שבע שנים. אם ניקח בחשבון את אפקט הריבית דריבית, נקבל שבעוד שלושים שנה הסכום ישווה למאה אלף שקלים, כלומר, נתתי מאה אלף שקלים מהפנסיה שלי בעבור סיגריות. חשבו כמה שנות עבודה נדרשות לכם כדי לחסוך סכום כזה.

           

          תוסיפו על הסכום הזה, טיפולי שיניים וטיפולים רפואיים כדי לתקן את נזקי הסיגריות ותקבלו שמעשן עובד כל חייו למען סיגריות!

           

          שבע שנים לקח לי כדי להפסיק לעשן, אינספור שיטות וניסיונות, כשבסך הכל הייתי זקוק למשפט אחד, כששמעתי אותו, ידעתי מיד שלעולם לא אעשן שוב. המשפט הלך בערך כך: כדי להפסיק לעשן אתה חייב להיות מסוגל לדמיין את עצמך עוד עשר, עשרים, שלושים שנים, בלי סיגריות. באותו הרגע הבנתי שהבעיה שלי הייתה שעד אותו הרגע, אף פעם לא ויתרתי על הדימוי העצמי שלי כמעשן. כשויתרתי עליו, הסיגריות הפכו מעצם רב עצמה לסתם טבק מגולגל בנייר.

           

          כמו העישון, צרכנות אף היא התמכרות, ותוצאתה, כדין כל התמכרות, היא שעבוד. כולנו, מי פחות ומי יותר, מכורים לקניות, הקניה עצמה יוצרת לנו ריגושים, מפיגה מתחים, ומעצבת לנו את הדימוי העצמי.

           

          אבל את מחיר ההתמכרות לקניות אי אפשר לחשב

           

          כדי להיגמל מקניות צריך לנקוט בצעדים דומים לאלה שנוקט הנגמל מעישון, לזהות את ההתמכרות, ולשחרר את הדימוי העצמי מפעולת הקנייה ומהחפץ שנקנה. אני מכור לבתי קפה, כשאני עובד ליד בית קפה שנראה לי קוּל, אני מרגיש את היצר משתלט עלי ומנסה לשכנע אותי לעצור לשבת לכוס קפה. מה שאני עושה במקרה כזה זה להחליף בדמיוני את הקפה בכוס מים, ואחרי זה את בית הקפה בספסל ציבורי, בדרך כלל אני מצליח להשיג את אותה תחושת הקוּליוּת הדמיונית בדמיוני ואז ממשיך הלאה...

          דרג את התוכן:
            5 תגובות   יום שני, 21/7/08, 21:18

            לא מזמן פוטרתי ממקום העבודה שלי בשנתיים האחרונות. הפיטורים גרמו לי לשאול מי יכול להיקרא עשיר (וזו גם הסיבה שבגללה התחלתי את הבלוג איזהו עשיר?).

             

            עד לא מזמן הרווחתי משכורת של היי-טק וקיבלתי הטבות של היי-טק. חבריי למשכורת אהבו לקרוא כותרות שסיפרו לנו שאנחנו נמצאים בעשירון העליון, מי לא אוהב לשמוע שהוא בעשירון העליון, אבל הנה החגיגה נגמרה (או לפחות יצאה להפסקה), ואם אני ובת זוגי לא נרוויח כלום, אז תוך חצי שנה לא נוכל לשלם שכר דירה. האם כל כך מהר ירדנו מהעשירון העליון לתחתון?

             

            האם אי פעם הייתי בעשירון העליון? ברור שלא. משכורת גבוהה לא מלמדת אותנו הרבה על המיקום העשירוני שלנו, קחו את הדוגמה הקיצונית הזו, פעם הרווחתי אלף שקל לשעת עבודה, יכול להיות שהייתי עשיר אלמלא הייתה זו שעת עבודה אחת בלבד.

             

            יש שאומרים שהעשירים מרוויחים מעט מאוד, הם בכלל חיים מחשבון ההוצאות של החברה שלהם.

             

            אם כך מיהו עשיר? התשובה שלי(לא רק שלי) היא כדלקמן:

            עשיר הוא מי שההכנסות הפסיביות שלו עולות על ההוצאות שלו.

             

            על פי ההגדרה הזו לעושר אין שום קשר למשכורת, גם לא לגודל הבית, גם לא אם יש לך בריכה או מטוס פרטי, גם לא כמה פעמים אתה טס לחו"ל, וגם לא אף סמל סטאטוס אחר.

             

            על פי ההגדרה הזו, הגדרת העושר משתנה מאדם לאדם, קח שני אנשים עם אותו הון עצמי (ואותה תשואה), האחד צורך פחות מהתשואה ולכן נקרא לו עשיר, ואילו השני צורך יותר מהתשואה, ולכן הוא תלוי במשכורת, ובכל מקרה לא נוכל לקרוא לו עשיר.

             

            כרגע אני ומשפחתי מתקיימים מ-12 אלף שקלים בחודש שזה 144 אלף בשנה. בהנחה שניתן לעשות שבעה אחוזים על ההון בשנה, ובהנחה שיש שלושה אחוזי אינפלציה בשנה, גובה הצריכה צריך לרדת מארבעה אחוזים מההון. אם כן, אנחנו זקוקים להון של לפחות 144*25, שזה 3.6 מיליון. בתנאים האלה אנחנו רחוקים  מ א ו ד  מ א ו ד  מלהיות עשירים.

             

            קשה לי להאמין שאי פעם נהיה עשירים במובן הזה שההכנסות מההון יעלו על ההוצאות, אבל כבר במצב שבו חצי מההוצאות יכוסו עלי ידי ההון, ההכרח במשכורת קטן משמעותית. במצב כזה נוכל להסתמך על משכורת אחת, או על שני חצאי משכורות, יהיה לנו מרווח מספק לעזוב עבודה כשנמצה אותה, להתחיל יוזמה עסקית חדשה כשנרצה, או סתם לטייל בעולם לכמה שנים בתקציב נמוך.

             

            גם חצי חופש זו מטרה ראויה.

            דרג את התוכן:
              2 תגובות   יום שבת, 19/7/08, 22:18

              מי לא מפנטז מדי פעם על מעבר לכפר... להתחבר לאדמה, לטייל באחו ... גם אני חולם את החלום הזה מדי פעם אבל האמת שאני אוהב את החיים בעיר וגם קצת מפקפק בכמה כיף זה להיות עובד אדמה, לא שאני מבטל את החלום, אבל בינתיים, אני מעדיף להתחיל במציאותי.

               

              בצמוד לדירה שלנו יש חלקת אדמה רחבה ששייכת לבעל הבית. בעל הבית הוא פנסיונר שכוחו כבר אינו במותנו ולכן האדמה עומדת ערומה בלא כל שימוש. הרעיון לעשות שם גינה היה של אשתי אבל אני נדבקתי בו בהתלהבות, ומיד יצאתי לדרך.

               

              לפני שהתחלתי כל דבר שקשור בגינה קבעתי לי כלל ברזל – לבנות גינה בעלות של  א פ ס  שקלים. לא קונה זרעים או שתילים, לא קונה ציוד השקיה, לא חומרי הדברה, לא חומרי דישון, ואפילו לא משקה במים מהברז.

               

              אפס צריכה.

               

              אפס צריכה או אי-צריכה, מחייבת שינוי עמוק בהרגלים. כשמתעוררת בעיה, חנויות גינון נמצאות מחוץ למשחק, במקום לקנות פתרון צריך לאלתר אחד, זהו תרגיל בריסון יצר הצריכה, אבל בד בבד גם מכריח אותי לשפר את עצמי, ללמוד ולהתנסות, ובעיקר זו הזדמנות לבנות משהו בזיעת אפי.

               

              בנוסף, אי-צריכה משתלבת היטב עם ערכי סביבה, בעיקר בימים שבהם המדינה "עוברת מאדום לשחור", והכוונה היא לירידת הכינרת אל מתחת לקו השחור.

               

              אני לעולם לא משקה את הגינה ישירות מהברז אלא לומד לאסוף מים ממקורות אחרים. בשלב זה, אני אוסף את המים במקלחת שמתבזבזים על כיוון הטמפרטורה (מכוון את הזרם אל תוך דלי ומשקה איתו את הגינה אחרי המקלחת), בהמשך אני מתכנן לאסוף מים ממכונת הכביסה, ורעיונות נוספים יעלו בהתאם לצורך.

               

              במקביל לגינון עצמו אני מכין קומפוסט. קומפוסט הוא דשן תוצרת בית, שזה בסך זבל אורגני שנטמן באדמה, אוספים את הזבל האורגני בפח נפרד, וכשהוא מתמלא טומנים אותו באדמה. אחרי חצי שנה בערך הזבל הופך לדשן שאיתו מטייבים את הקרקע.

               

              הכנת קומפוסט מקטינה את משקל הפסולת הביתית בחצי ומקטינה יצור גזי חממה במזבלות.

               

              כרגע אני עדיין גנן מתחיל, אבל אני כבר יכול להגיד שהסיפוק מלראות צמחים ששתלתי עולים ופורחים הוא גדול, בגינה שלי צומחות עגבניות, נענע ובזיליקום, ואל כל אחד מהם אני מרגיש כאילו הוא הבן שלי.

               

              גינה באפס שקלים:

              1. חלקת אדמה חסרת שימוש וחסרת בעלים או אדניות
              2. זרעים ושתילים מהאוכל שאנחנו אוכלים
              3. השקיה במים שנאספים מפעילויות אחרות (מקלחת, כביסה, כלים)
              4. דישון – על ידי הכנת קומפוסט ביתי
              דרג את התוכן:
                3 תגובות   יום רביעי, 16/7/08, 14:24

                קצת אחרי שאני ובת זוגי עברנו לגור ביחד הבנו שאין לנו  ש ו ם  מושג כמה אנחנו מוציאים בחודש, כשניסינו לנחש והתחלנו לספור בקול רם את ההוצאות: שכ"ד, חשמל ארנונה, רכב ... הגענו למספרים שלא מסבירים למה אנחנו לא מצליחים לחסוך כלום.

                 

                אחרי כמה חודשים של ניסיונות לעקוב בעל פה אחר ההוצאות הבנו שאנחנו מרמים את עצמנו ועברנו למסמך הוצאות רשמי, יצרנו קובץ אקסל, כל סעיף הוצאה מופה לעמודה, ובתחתית העמודה סיכום של כל ההוצאות. בחודשים הראשונים די קרטענו, לא באמת הכנסנו את כל ההוצאות, גם המיפוי היה די גרוע כך שחצי מההוצאות שלנו נכנסו תחת סעיף השונות, אבל, לאט לאט השתפרנו עד שהגענו למצב שאנחנו סומכים במאה אחוז על מסמך ההוצאות שלנו.

                 

                אחרי שגילינו כמה אנחנו מוציאים בחודש ומהו היקף החיסכון האמיתי שלנו, יכולנו להבין מהו סכום הכסף המינימאלי הדרוש לקיום התא המשפחתי, ועל סמך כך, כמה כסף להשאיר בקרן החירום – חיסכון נזיל שאמור לקיים אותנו בעיתות חירום.

                 

                בנוסף, השגנו לנו הבנה טובה יותר לגבי דפוסי הצריכה שלנו, כמה כסף מוקדש למגורים, לנסיעות, לבגדים, לחופשות, לבילויים, לאוכל בעבודה, לאוכל בבית, לחיתולים, לאוכל לתינוק, וכן הלאה... בזכות המסמך אנחנו מודעים לחולשות שלנו, ומוצאים דרכים להתמודד איתן: המסמך גילה לנו שאנחנו משלמים על חמישה טלפונים סלולריים, ובכך פתרנו את הדילמה מתי לשדרג את המכשיר – כשנגמור לשלם על המכשירים הישנים.

                 

                מסמך הוצאות דורש סבלנות ועקביות. מעקב אחר ההוצאות למשך חודש אחד לא מגלה הוצאות שנתיות כמו תשלום אגרת טסט לאוטו, או הוצאות חד פעמיות כמו לידת ילד חדש למשפחה. במיוחד אם אתם רק מתחילים את המעקב, אז סביר להניח שהמסמך שלכם לא מותאם מספיק לאורח החיים שלכם, וסביר, גם כן, שעדיין לא התרגלתם להכניס  כ ל  הוצאה למסמך. מסמך ההוצאות שלנו היום שונה בתכלית השינוי מהמסמך שאיתו התחלנו לפני כמה שנים.

                 

                צירפתי לינק למסמך ההוצאות שאני ובת זוגי פיתחנו לעצמנו, מסמך זה יכול לשמש כבסיס או כהשראה למסמך שיתאים לכם, אבל תרגישו חופשיים לעדכן אותו ולהתאים אותו לצרכים שלכם.

                 

                http://spreadsheets.google.com/pub?key=pv6ytP4wh_EvTj-SBXQt2WQ

                דרג את התוכן:
                  0 תגובות   יום ראשון, 13/7/08, 23:02

                  לא מזמן פוטרתי ממקום העבודה שלי בשנתיים האחרונות, למרות ההלם, החלטתי שהפיטורים האלה יהיו הדבר הטוב ביותר שקרה לי בחיים וכדי שזה יקרה צריכים לקרות מספר שינויים מהותיים בדרך בה אני חי את חיי.

                   

                  הודעת הפיטורים נעשתה מעכשיו לעכשיו אבל בהתאם לחוזה, הזכויות שלי נשמרות לעוד חודש ממועד ההודעה, או במילים פשוטות יותר, יש לי עוד חודש משכורת, ועוד חודש להחזיר את האוטו. כן, גם אני לקחתי רכב ליסינג, בחרתי בנוחות והתעלמתי מהמחיר.

                   

                  בואו נודה בזה, רכב ליסינג זה ראש קטן, הכי קטן שיכול להיות. לא צריך לעשות סקר שוק, לא צריך לשאול דעות של מומחים, לא צריך לכתת רגליים לקנות מכונית, לא צריך לדעת כ ל ו ם על מכוניות, רק זורקים מילה לאחראית על הליסינג בHR, ולמחרת מגיע רכב עם שליח לחברה.

                   

                  אבל

                   

                  רכב ליסינג יקר יותר, לא ניכנס פה לחישובי עלות, לשם כך יש הרבה מחשבונים ברשת, לי יצא עלות בגובה 3200 כולל דלק, וברור לי שאני יכול להוזיל עלויות בצורה משמעותית.

                   

                  וגם

                   

                  רכב ליסינג הוא לא רק יקר יותר הוא גם משחית, הוא מכניס אותנו למצב של חוסר אכפתיות כלפי הרכב וכלפי הדלק שאנחנו שורפים. הוא מעודד אותנו לצרוך יותר ובצורה אלימה יותר. מי שמאמין שמצב רוח של צרכנות אלימה יכול להיות מוגבל לתחום הרכב והוא לא משפיע על שאר דפוסי הצריכה, יש לו ויכוח איתי.

                   

                  קונים רכב יד שנייה

                  מאחר ואני לא גר בתל אביב, אין לי ברירה אלא להחזיק אוטו. כבר הכרזתי שאני יוצא ממעגל הליסינג, ולכן עומדות בפניי שתי אפשרויות: רכב חדש או רכב משומש. קריאה בפורומים, התייעצות עם חברים וחישובי עלויות הובילו אותו למסקנה שהכי משתלם יהיה לקנות רכב יפני, בן עשר שנים, קילומטרז' נמוך, ויד ראשונה.

                   

                  תהליך בחירת האוטו דרש ממני לימוד(לא קשה מדי) על עולם הרכב, הכרת מושגים חדשים (כמו חגורת טיימינג), ניהול משא ומתן עם מוכרים, ובעיקר נדרש ממני לקחת אחריות. אם יש משהו בעל ערך בפוסט הזה אז זה הוא המסר שלקיחת החלטה ולקיחת אחריות על החיים הם לא רק יותר משתלמים מלשלם למישהו אחר לחשוב בשבילנו אלא גם ובעיקר מעצימים ומחזקים את האישיות שלנו.

                  דרג את התוכן:
                    2 תגובות   יום חמישי, 10/7/08, 09:42

                    לא מזמן פוטרתי ממקום העבודה שלי בשנתיים האחרונות, למרות ההלם, החלטתי שהפיטורים האלה יהיו הדבר הטוב ביותר שקרה לי בחיים וכדי שזה יקרה צריכים לקרות מספר שינויים מהותיים בדרך בה אני חי את חיי.

                     

                    הדבר הראשון שאני מתכוון להתמודד איתו הוא ניהול הזמן, או במילה אחת – פרודוקטיביות. פרודוקטיביות, מבחינתי, משמעותה לנצל טוב יותר את הזמן העומד לרשותי כדי לקדם את הדברים החשובים לי באמת.

                     

                    פרודוקטיביות ניתן לשפר על ידי שיטות וכלים לניהול זמן (שנדון בהם בהרחבה בפוסטים הבאים) אבל לפני שנצלול אל מתודולוגיות לניהול זמן, אני רוצה להתעכב על הגדרת יעדים. הגדרת היעדים בשלב הזה נועדה ליצור מחויבות עמוקה יותר ליעדים, וזו אולי המטרה העיקרית של הבלוג. פעמים רבות מדי בחיי פיתחתי שאיפות, אפילו השקעתי מאמצים רבים כדי להגשים אותם, אבל בגלל חוסר מחויבות הן התמסמסו במהלך הדרך.

                     

                    תמיד רציתי לדעת הרבה שפות, יש לי פנטזיה שמלווה אותי כבר שנים רבות שבה אני מקיף את הים התיכון באופניים ובכל מקום שבו אני עוצר אני מדבר בשפת המקום. הפנטזיה הזו היא רק פנטזיה אבל התשוקה ללימוד שפות היא אמיתית. השקעתי זמן רב בלימוד ספרדית, צרפתית, וערבית. את כל אחת מהשפות האלה אני מכיר ברמה בסיסית, אבל אני לא מסוגל לנהל שיחה באף אחת מהן, מכיוון שלא השלמתי את הלימוד עד הסוף. זהו דפוס שאני חייב לשים לו סוף.

                     

                    אז הנה היעדים:

                     

                    1. לבלות שעתיים ביום לפחות עם אשתי והבן שלי
                    2. להתקדם אל עבר עצמאות כלכלית
                    3. לפתח קריירה עצמאית
                    4. להשתפר ביכולות הכתיבה
                    5. לקרוא ספר אחד בשבועיים
                    6. לנהל שיחה קולחת בערבית
                    7. להעמיק את ידיעותיי ביהדות

                     

                    * כל אחד מהיעדים האלה יזכה לפוסט נרחב בהמשך.

                     

                    היעדים האלה ישמשו אותי בקביעת סדרי עדיפויות כשאתמודד עם שטף המשימות שימלא את ימיי.

                     

                    אז מה היה לנו כאן

                    • העלאת המודעות לניהול הזמן לצורך שיפור הפרודוקטיביות והגדרת יעדים
                    • הגדרת יעדים לצורך יצירת מחויבות ומתן מוטיבציה לשיפור ניהול הזמן
                    • הגדרת יעדים לצורך קביעת סדרי עדיפויות. כשהיעדים מרחפות מעל, קל יותר לברור את העיקר מהטפל
                    דרג את התוכן:
                      0 תגובות   יום שלישי, 8/7/08, 08:57

                      הפיטורים הביאו עימם שינויים באורח החיים. אפילו שהיום הראשון נראה כמו יום חופש, יום למחשבות, יש שינויים שאי אפשר לעצור או לדחות.

                       

                      השינוי הראשון, הסנונית, מגיע עם המטלות הקטנות, אלה הדברים שאנחנו, כנראה בטעות, מכנים הדברים הקטנים. כבר באותו היום היה זה אך טבעי שאני הוא זה שיוציא את הילד מהמשפחתון, אעבור בסופר לקנות רמדיה שתיכף נגמרת, ואם אספיק ויהיה לי כוח אז גם לעשות קצת סדר בבית.

                       

                      המטלות הקטנות האלה הם דברים שלוקחים זמן וחייבים להכניס אותם ללוח הזמנים, בפרט אלה שנכנה אותן מטלות מחזוריות (קניות, נקיונות, כביסה ...). השיטה שלי להתמודד עם מטלות מחזוריות היא באמצעות ה-calendar, מחליט מתי הזמן המתאים, מוסיף ליומן, וקובע את המטלה כמטלה מחזורית – שבועית.

                       

                      הפיטורים מביאים גם שינוי בכלי העבודה. רכב הליסינג חוזר למעביד, לא עוד ישיבה ממושכת מול מחשב וליד טלפון, לא עוד כלי כתיבה חופשיים מהמזכירות, אין יותר מדפסת, פקס ומכונת צילום זמינים בסוף המסדרון.

                       

                      אולם, השינוי המשמעותי ביותר, וגם החמקמק ביותר, הוא אבדן המסגרת. יציאה מהמסגרת מביאה עימה שינוי בנושאי העניין, בסדרי עדיפויות, ובאבדן קשרים חברתיים.

                       

                       

                      כל אחד מהשינויים האלה מייצר לי מטלות לביצוע (AI):

                       

                      השינוי: היום התפנה ולוח הזמנים נעלם, אין תחילת עבודה, אין ישיבת צוות, אין ארוחת צהריים, אין סוף יום עבודה.

                      AI: צריך להתאים את שיטות ניהול הזמן, הכלים שבהם השתמשתי בעבודה כבר לא מתאימים. השינוי העיקרי נובע מהניידות המוגברת בתור מובטל לעומת הישיבה הממושכת מול המחשב בעבודה.

                      • במקום פנקס קטן עברתי ליומן ועט צמוד
                      • במקום ה-calendar של outlook, עברתי ל-calendar של גוגל שמאפשר גישה מכל מחשב דרך הרשת

                       

                      השינוי: אני הבוס של עצמי, אני קובע את היעדים, אני קובע את האמצעים, אני קובע את לוח הזמנים.

                      AI: ברר מה הן השאיפות שלך, לטווח הקצר, טווח בינוני, וטווח ארוך.

                      • טווח קצר (ימים עד שבועות): קניית מכונית, סידור החצר, מנוי בספריה, הכנה לראיונות עבודה.
                      • טווח בינוני (עד חמש שנים): לאן הולכת הקריירה,  קניית דירה
                      • טווח ארוך: שיפור יכולות הכתיבה, ללמוד ערבית וצרפתית על בוריין, עצמאות כלכלית

                       

                      השינוי: מכונית הליסינג חוזרת למעביד.

                      AI: קניית מכונית, חדשה או ישנה? איזה סוג? מה התקציב?

                      • חשב עלויות קניית ואחזקת מכונית חדשה
                      • אם קונים מכונית יד שנייה, באיזה תקציב, איזו שנה?
                      • קרא בפורומים ושאל חברים מה הם ממליצים

                       

                      השינוי: מטלות הבית עוברות לאחריותי העיקרית

                      AI: שלב את מטלות הבית בלוח הזמנים שלך

                      • מתי הכי נוח ויעיל לשטוף את הבית
                      • קניות
                      • כביסה
                      • כלים
                      • זבל
                      • אוכל
                      • חסר עוד משהו?

                       

                      השינוי: מטלות הטיפול בבני התינוק עוברות לאחריותי העיקרית

                      AI: לקחת ולהחזיר אותו מהגן, להכין לו אוכל, מקלחת, הפעלה בשעות אחר הצהריים

                      דרג את התוכן:
                        6 תגובות   יום ראשון, 6/7/08, 21:32

                        פוטרתי.

                         

                        השמועות על גל פיטורים נוסף הדהדו במסדרונות במשך חודשיים, אפילו ידעו להצביע מתי – אחרי פסח, אבל פסח היה עוד רחוק, עוד חודש, והלחץ והטירוף נמשכו כרגיל, איך יפטרו אותי? אין לצוות סיכוי להשלים את המשימה בלעדי.

                         

                        פסח התקרב, פסח הגיע, פסח חלף, בנק המשימות הפסיק להתמלא אבל עדיין עמוס, החליטו להוציא גרסה ככה, עם כל התקלות הקיימות, ולוותר על מה שלא הספקנו, בינתיים ביקשו מאתנו לסגור קצוות. מה עם השמועות? כנראה שאלה היו סתם שמועות, חלפו שבועיים מאז פסח, כבר מדברים על הגרסה הבאה, סתם פרנויה …

                         

                        ירדתי מהרכבת, הימים נהיו חמים, צריך ללכת לאט כדי לא להגיע לעבודה רטוב מזיעה. הטלפון מצלצל, מי זה? ירון? מה נשמע? אין בעיה אני אעצור בקומה שלך לפני שאעלה למעלה.

                         

                        הקול היה רציני מדי מכדי שזה יהיה משהו טוב, OK, הבנתי, מפטרים אותי. לא… לא נראה לי. מצד אחד באמת אתמול ביקשו ממני להגיש את כל מה שעשיתי, מצד שני, לא יכול להיות שיפטרו אותי, עבדתי כל כך קשה, נתתי להם ת’נשמה, עזוב… בטח סתם היסטריה.

                         

                        הי עזרא, מה שלומך?

                         

                        בסדר…

                         

                        בוא תשב. תראה… החברה עוברת שינויים שלדעתי זו טעות חמורה, והיא מנוגדת להמלצתי, אבל זה המצב וזו ההחלטה. במסגרת השינויים החלטנו להמשיך בלעדיך. דע לך שאני מאוד מעריך אותך,זה לא אישי, חוץ ממך קיצצו עוד עשרה אחוזים מהעובדים, ואני חושב שהחברה עוד תתחרט על זה. כן… זה המצב… אני מעדיף שלא תעלה למעלה ותלך ישר הביתה.

                         

                        הלכתי ישר הביתה, את שאר הפרטים סגרנו בטלפון.

                         

                        האם זה היה שוק עבורי?

                        לא. ידעתי שזה הולך לקרות, רק סירבתי להאמין.

                         

                        האם זה היה יום עצוב?

                        כן. רק מכונה יכולה לעבוד קשה ולהישאר אדישה למה שהיא עושה, אני לא מכונה.

                         

                        האם נכנסתי לדיכאון?

                        דיכאון קל, אמנם התכחשתי אליו והשתדלתי להראות מאושר, אבל האגו נפגע, זו האמת.

                         

                        ובדיעבד?

                        בדיעבד? אני עדיין לא במצב של בדיעבד, אני מקווה שיבוא יום שבו אוכל לומר שבדיעבד זה היה הדבר הטוב ביותר שקרה לי.

                         

                        מה עכשיו?

                        עכשיו, במלוא המרץ, פתחתי בלוג שיתעד את הדרך החדשה אליה אני יוצא. בלוג שבאמצעותו, ובאמצעות הקוראים שאולי יהיו, אוכל לדון בנושאים כמו ניהול קריירה, ניהול זמן, ניהול חסכונות, הכנה לפרישה, חסכנות וצרכנות.

                        דרג את התוכן:
                          0 תגובות   יום רביעי, 2/7/08, 15:36

                          אם חסכתם שקל, כאילו קיבלתם תוספת של שני שקלים, שהרי שקל אחד מתוך שניים אנחנו חייבים למדינה.

                           

                          כדי לחסוך שקל אחד, לעתים, כל מה שנדרש זה מעשה חד פעמי,לעומת זאת, להרוויח עוד שני שקלים צריך,או, לעבוד קשה יותר, או, להשיג תוספת, או, להחליף עבודה, בכל מקרה זו כמעט תמיד תהיה משימה קשה יותר.

                           

                          אבל לא רק בקושי עסקינן, אלא במיצוי טוב יותר של המשאבים העומדים לרשותנו, שבראשם עומד הזמן, ואחריו נמצא הכסף. חיסכון של שקל, כפי שמשתמע, חוסך את המאמץ הכפול להרוויח שני שקלים, ומפנה זמן ומשאבים ליעדים אחרים. למשל, מפנה זמן ללמוד שריבית דריבית, תהפוך את השקל האחד שחסכנו לארבעה שקלים ביום הפרישה, ובניסוח אחר, יום עבודה אחד שנחסך עכשיו ישווה ארבעה ימי חופשה בפרישה.

                           

                           לסיכום,

                           

                          חיסכון של שקל אחד דורש, לעתים, מעשה חד פעמי, לפעמים אפילו שינוי של הרגלים, ולפעמים מהפכה של ממש. אבל תמיד תמיד נדרשת מודעות. מודעות לתהליכי הצריכה, לרמות ההוצאה, לצרכי החיסכון, לחולשות שלנו, לניהול הזמן ולניהול הקריירה.

                           

                          על כל הדברים האלה אתם מוזמנים לדון ולהשתכלל יחד איתי

                          דרג את התוכן:

                            ארכיון

                            הפעילות שלי

                            אין רשומות לתצוגה