כותרות TheMarker >
    ';

    איזהו עשיר

    פרופיל

    עזרא אוחיון
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין

    ארכיון : 8/2008

    3 תגובות   יום ראשון, 31/8/08, 00:01

    הרבה דפוסי התנהגות מזיקים קשורים ברצון שלנו לפצות את עצמנו בעבור קושי שחווינו, לחרוג  ממה שנראה לנו נכון וחיובי מתוך רחמים עצמיים. אנחנו נותנים לעצמנו פרסים "לא חוקיים" על קשיים שחווינו, על העבודה שאנחנו לא אוהבים, על מטלות הבית האין-סופיות, על זה שנתקענו שעתיים בתור למשרד הרישוי, ועוד ועוד...

     

    הפרסים ה"לא חוקיים" האלה, יכולים להיות שוקולד, כוס בירה או כרטיס הגרלה, והם יכולים לתפוח לחליפה או תיק באלפיים שקל, ובמקרים קשים אפילו מכונית חדשה או בית יותר יקר. כמו שכבר הבנתם, הפרסים הלא חוקיים האלה עולים לנו הרבה כסף, וחבל, כי אלה הבזבוזים הכי מיותרים שיש, הנחמה שהם מביאים קצרת טווח ואחריה עוד מתווספים רגשות אשם.

     

    הפרסים הלא חוקיים האלה תופסים מימד מסוכן יותר ברגע שהם הופכים לדפוס קבוע, נניח יציאה לשופינג כל חמישי בערב כדי לפצות על עוד שבוע ארוך. להבדיל, בספר מסע לסיביר שקראתי מסופר שביום המשכורת כפרי הילידים (בדומה לאינדיאנים באמריקה) הם סכנת נפשות, כל הגברים רצים לבזבז את המשכורת שלהם על וודקה, וכשזו נגמרת הם נהיים אלימים במיוחד. אחרי כמה ימים של הנגאובר, הם מתעוררים בלי וודקה ובלי כסף ומתייצבים בחזרה לעבודה שהם כנראה מאוד אוהבים.

     

    העצה הנכונה תהיה, לטפל בבעיה ולא בסימפטומים, אבל כל עוד אתם לא מתכוונים לעשות יוגה על ראש ההימלאיה עד סוף ימיכם כנראה שקשיים ורחמים עצמיים ימשיכו לפקוד אתכם מפעם לפעם.

     

    הוצאת כספים מתוך רחמים עצמיים היא דליפה פיננסית. עלינו למצוא דרכים אחרות לתגמל את עצמנו על הקשיים שמלווים אותנו, תנסו שיחת טלפון עם מישהו שמשפר לכם את מצב הרוח, פעילות גופנית או אולי שינה טובה. בכל מקרה, המטרה תהיה להחליף תגמול בזבזני בתגמול חיובי, כזה שלא פוגע בארנק ולא מוסיף רגשות אשם.

     

    ובכל זאת, בפעמים שנוציא כסף כפיצוי על משהו, נרתום את מסמך ההוצאות לשמירה על המשמעת העצמית. את ההוצאה נרשום במסמך ההוצאות תחת סעיף הפנאי ונוודא שבשום אופן לא נחרוג מהמכסה שהקצבנו.

    דרג את התוכן:
      0 תגובות   יום רביעי, 27/8/08, 23:08

      שלושה חודשים חלפו מאז הפיטורים והיום התחלתי עבודה חדשה, קצת יותר בכיר, קצת יותר כסף, ובעיקר יותר ממוקד מבחינה מקצועית. הדילמה הצרכנית-חסכנית-בריאותית הראשונה שנתקלתי בה החל מהיום הראשון הוא נושא ארוחות הצהריים, לשלם ארבעים שקלים, לאכול בחוץ עם החברים לעבודה, ולהתפשר על תזונה בינונית או לאכול בזול, לבד, אוכל בריא.

       

      מצד המחיר חשוב להעיר שהמעביד משתתף ברוב המחיר אבל מס הכנסה לא עובר על כך בשתיקה, להערכתי יוצא שארוחה עולה בממוצע עשרים שקלים ליום (שווי מס + ההפרש בין השתתפות המעסיק למחיר הארוחה + טיפ). לא מעט. ארבע מאות שקל בחודש לפחות.

       

      מה אני מקבל בעבור עשרים השקלים?

      בשלב הזה שבו אני עדיין לא מכיר אף אחד, ארוחות הצהריים הן הזדמנות לדבר עם אנשים, להכיר אותם ולהתחבר איתם. עם עשר שעות עבודה ביום, העבודה היא הזירה החברתית העיקרית של חיי ואני לא יכול לוותר על ההזדמנות ליצור בה קשרים חברתיים.

       

      ארוחת הצהריים היא הזדמנות לשבור דיסטנס עם הבוס. במהלך העבודה קשה יותר לדבר עם הבוס על נושאים שאינם קשורים בעבודה, בארוחת הצהריים כשהוא נמצא עם חברים שלו משתנה הסיטואציה וזו ההזדמנות לשני הצדדים להיפתח. יחסים טובים עם הבוס חשובים מאוד "ליצור קשרים" (או נטוורקינג אם תרצו), וגם בשביל ליצור אווירה נינוחה.

       

       

      מצד שני

       

       

      האם אני, באמת, משלם רק עשרים שקלים?

      ארוחות הצהריים במסעדות ניחנות במזון לא איכותי, תעשייתי, מלא שמן, ודל בירקות. האוכל שאני מכין לעצמי עשוי כולו מחומרי גלם טריים (קטניות, ירקות טריים, לחם ביתי), בלי כימיה, דל בשומן, עשיר בסיבים. העסקיות עולות לי בבריאות ובהרגשה הטובה שאני מפסיד מאוכל בריא.

       

      ארוחות הצהריים גוזלות הרבה מאוד זמן. החל מהדיונים איפה לאכול, המשך בנסיעה למסעדה, המתנה למלצרית, המתנה למנה, המתנה לחשבון, המתנה לעודף, ונסיעה חזרה. ארוחת צהריים ממוצעת אורכת יותר משעה. שעה שלמה בכל יום מתבזבזת על דברים שנמצאים בעדיפות נמוכה מבחינתי.

       

      שורה תחתונה

      בשלב הראשון אני חייב לבנות בסיס חברתי, גם לטובת הבריאות הנפשית, וגם לטובת ה"קשרים" המקצועיים. לשם כך אני מוכן להשקיע את הזמן שארוחות הצהריים גוזלות, וגם את המחיר הבריאותי שתזונה קלוקלת גובה. בשלב הבא, כשארגיש שהארוחות נהיות פחות אפקטיביות, לאט-לאט אני מתכוון להפחית את המינון, ולהתחיל להביא אוכל מהבית. כשאהיה מרוצה מהסיטואציה החברתית אשמור את היציאות לארוחות צהריים לאירועים חגיגיים.

      דרג את התוכן:
        0 תגובות   יום שלישי, 26/8/08, 06:05

        חסכת קצת כסף, אתה יודע שבבנק ההורים שלך מקבלים שלושה אחוז לשנה, אתה יודע שההורים שלך פראיירים ושהבנק עושה עליהם קופה. שמעת שבמניות יש סיכוי לעשות הרבה כסף, שמעת שיש שם סיכון, אבל מה תעשה, מה האלטרנטיבה, להיות פראייר כמו ההורים שלך?

         

        זה הרגע שבו בחור(ה) צעיר מתחיל להקשיב לכל מיני מומחים, איך מי שלומד את השיטה ונצמד לכללים יכול לעשות המון כסף, הרוב אמנם נכשלים אבל זה בגלל שהם מפסידנים חלשי אופי שלא הפנימו את השיטה. התלבטויות ארוכות, שיחות עם בת הזוג, ובסופו של דבר הבחור שלנו מחליט לקפוץ למים. אם יש לו מזל הוא פוגע עם הראש בקרקעית מייד, אם אין לו, הוא עלול להאמין שהוא אלוף העולם בשחייה, ומשם, היישר למים העמוקים...

         

        הניסיון הראשון שלי עם שוק ההון היה מט"ח, היום זה נראה לי כל כך אדיוטי, אבל אז ראיתי גרף או שניים וחשבתי, למה לא. התחלתי עם סכום קטן מאוד, כמה מאות שקלים, ולרוע מזלי עשיתי אלף שקל תוך כמה שעות. מייד התחלתי לפנטז איך אני מעסיק את כל בני המשפחה והופך את כולם למיליונרים. עם הזכייה הגדלתי את סכומי ההימור והנפילה לא איחרה לבוא, הפסדתי, שמתי עוד קצת כדי לתקן, הפסדתי עוד, שמתי עוד כדי לתקן עוד, שמתי עוד והפסדתי הכל. סך הכל הפסדתי שלושת אלפים שקלים, לא סוף העולם, אבל הרבה יותר מחמש המאות שהקצבתי לסיפור.

         

        זה יכל להיגמר הרבה יותר גרוע, למזלי הפסדתי מהר.

         

        בסופו של דבר אלה היו שלושת אלפים שקלים עבור שיעור מאלף על אופיי שלי, למדתי שחבוי בי מהמר כפייתי ושאם אתן לו להשתלט עלי שוב אני עלול להפסיד הכל. זה גם היה שיעור מצוין בצניעות, ההורים שלי עשו רק שלושה אחוזים אבל הם בנו בית, גידלו ילדים, חיים מפנסיה נאה, לא יהיו לטורח על ילדיהם בגבור זקנתם, ואפילו ישאירו סכום נאה לכל אחד מילדיהם.

         

        אל תסיקו מזה שמה שצריך לעשות זה לשמור את החסכונות בפק"מ, בכלל לא. המסקנה הנכונה תהיה שצריך שכל להבין שאתה לא יודע, צריך אומץ לא להתפתות להרפתקאות חסרות שחר, ושצריך לימוד וניסיון רב כדי להצטיין. אם לא למדת, אם אין לך ניסיון, הממוצע הוא מקום טוב מאוד בשבילך, הרבה יותר טוב מהתחתית.

         

        אם בכל זאת בא לך לעשות יותר מהממוצע, תהיה בטוח שהשקעות מעניינות אותך, תלמד, תתנסה בקטן, ותזכור שהרוב המוחלט עושים פחות מהממוצע, אפילו רוב המקצוענים עושים פחות מהממוצע.

        דרג את התוכן:
          3 תגובות   יום ראשון, 24/8/08, 07:46

          אורח החיים החסכני שעומד במרכז הבלוג הזה נועד להקטין את התלות במשכורת כדי שנוכל לבחור עבודה על פי מה שמעניין ולא על פי מה שמכניס, ובמילים אחרות, כדי לנצל טוב יותר את הזמן שעומד לרשותנו (בחיים). בינתיים, בעוד אנו שועטים אל עבר עצמאות כלכלית, יש עוד כמה דברים שאנחנו יכולים לעשות בשביל לשפר את ניצול הזמן.

           

          הצעות לשעות העבודה

           

          1. תסגרו את המסנג'ר

           

          נשמע טריוויאלי אבל מי מבינינו עובד עם מסנג'ר סגור? כמעט אף אחד. סגור את המסנג'ר, את השיחות עם זוגתך תעביר לשתי שיחות טלפון, בעשר, ובשתיים. עם החברים דבר אחרי שעות העבודה, עם החברים לעבודה דבר במייל. אני יישמתי את ההצעה הזו ואני לא מפסיק להתפעל מהעלייה בתפוקה.

           

          1. תסגרו את הפיירפוקס (או האקספלורר)

           

          שוב טריוויאלי ושוב אף אחד לא עושה את זה. מאז שחסמתי את הגלישה לynet, themarker, ול google reader, אני יוצא יותר מוקדם הביתה, חד משמעית.

           

           

          מה אני עושה כדי להירגע? כמה מתיחות בכיסא ואז קורא לאחד החברים להכין קפה במטבח. הרבה יותר משחרר והרבה יותר מהיר.

           

          הצעות לשעות שאחרי שעות העבודה

           

          1. אל תתרווח מול הטלוויזיה

           

          חוזר הביתה מותש, מפיל הכל לרצפה וצולל לתוך הכורסא? אז לא. ההתרווחות מול הטלוויזיה נמשכת נמתחת ונמרחת עמוק אל שעות השינה שלך. בסוף הערב אתה מוצא את עצמך לחוץ לסיים את מטלות הבית כשמולך שעון שמבהיר לך שגם הלילה תישן מעט מדי. יש דרכים הרבה יותר מהנות ומועילות להתרגע, הליכה ברגל, קריאת עיתון, שיחה עם בת הזוג, ובנוסף הרבה יותר קל לחתוך אותם ולעבור הלאה.

           

          1. הפוך את מטלות הבית לשגרה

           

          ברגע שמטלות הבית הופכות לשגרה הן דורשות מעט מאמץ ומשמעת עצמית כדי לקיים אותן. אני שוטף כלים, מנקה את המטבח וזורק את הזבל כמו שאני מצחצח שיניים. מייד אחרי שאני גומר לכתוב את הפוסט היומי אני קם ומבצע את המטלות, בלי להשתהות.

           

          ולסיום, הצעה כללית

           

          1. אל תמציא את הגלגל כל פעם מחדש

           

          אין טעם לחשוב כל פעם מחדש מה צריך לקחת לטיול, פשוט תשמור את רשימת הציוד במקום נגיש (google docs למשל) ובפעם הבאה שתצא לטיול תעבוד על פי הרשימה. אנחנו יוצאים לקמפינג פעם בחודש לפחות, בנוסף לציוד הקמפינג אנחנו צריכים ציוד ואוכל לתינוק בן שנה ופה כבר מדובר על המון ציוד, אלוהים עדי כמה זמן ותקלות חסכנו מאז שהתחלנו לעבוד עם רשימות.

          דרג את התוכן:
            2 תגובות   יום חמישי, 21/8/08, 06:27

            אוגוסט הגיע ועונת הנופשונים בעיצומה, נראה שהארץ ריקה, בתל אביב יש חנייה ובכביש חמש אין פקק. אם נשארתם כאן אל תתבאסו, יש עוד אפשרויות, וגם אם לא, תזכרו שאחרי החגים המחירים צוללים ולא מרימים ראש עד פסח עוד חצי שנה.

             

            הנופשונים חדרו עמוק-עמוק לתרבות שלנו, זו עדיין לא צרפת אבל היה כבר מי שקרא לאוגוסט ווקאנס. השכנים, החברים למשרד, כולם עסוקים בלטוס לחו"ל או בלדבר על לטוס לחו"ל, מי שנשאר מרגיש צורך לתת איזשהו תירוץ.

             

            לא נעים...

             

            אבל נופשונים זה עסק יקר. אפשר לצמצם עלויות אם טסים מחוץ לעונה, או אם מתכננים מראש. אני מכיר מישהו שהזמין עכשיו לאוגוסט הבא (2009) ושילם כמעט חצי מחיר. הגמישים שבינינו יכולים לא להחליט לאן לטוס אלא פשוט לארוב לדיל מוצלח במיוחד, אבל בכל דרך שתנסו, מחיר חופשה יעלה כמה אלפי שקלים לפחות.

             

            מחיר כזה הוא בור רציני בתקציב, ולא רק זה, הוא מגביל מאוד את מספר החופשות שביכולתנו לקחת.

             

            -         אז מה אפשר לעשות? אפילו צימר עולה יותר מאלף שקל לסוף שבוע.

             

            אני ומשפחתי יוצאים לקמפינג לפחות פעם בחודש. לוקחים אוכל מבושל בצידנית, אורזים תיק לתינוק, אוהל ושמיכות ויוצאים לדרך, ככה... לא מתכונן יותר מדי, לא מתרוצץ בין סוכנים ולא מחפש דילים. בעלות של דלק ועוד חמישים שקלים לחניון אנחנו יוצאים לסוף שבוע פעם בחודש.

             

            -         מה עם הילדים? בקלאב יש הפעלות ובריכה, מה הם יעשו בקמפינג?

             

            הבן שלי בן שנה, צוות הווי ובידור לא עושה עליו רושם, תן לו חול ים והוא בגן עדן. לגבי ילדים גדולים יותר, אין לי ניסיון, אבל אני מקווה שכשבני יגדל ננצל את החופשות לבלות יחד, לעשות דברים ביחד, אני לא רואה את זה קורה בקלאבים.

             

            -         אבל זה מלוכלך, רועש, צפוף, לא נוח...

             

            בואו נודה בזה, טיסה לחו"ל היא סוג של סמל סטאטוס. זוכרים איך היינו מתחרים למי יש יותר חתימות בדרכון? תעזבו אתכם ממילים ריקות שלא עשו רושם על אף אחד אף פעם. קמפינג בארץ, כמו נופש בחו"ל, יכול להיות רועש וצפוף, והוא יכול להיות שקט ומבודד, תלוי מה אתם רוצים, אפילו באוגוסט.

             

            -         חו"ל זה כיף, מתאווררים, שפה אחרת, תרבות אחרת. עולם אחר.

             

            מסכים, ובדיוק בגלל זה, לענייני נופש בחרתי בקמפינג. את חו"ל אני שומר לחוויות עמוקות יותר לפרקי זמן משמעותיים יותר.

             

            לסיכום

            בכל דרך שתסובבו את זה, נופשון בחו"ל עולה הרבה כסף. לפני שאתם מוציאים סכום כזה תהיו בטוחים שזה מה שאתם רוצים ושבדקתם חלופות זולות יותר. אם בחרתם בנופשון תזכרו שאפשר להוזיל עלויות.

            דרג את התוכן:
              3 תגובות   יום שני, 18/8/08, 22:43

              החלטתם לקנות דירה. אתם יודעים פחות או יותר מה התקציב והתחלתם לראות דירות, הלכתם לרמת השרון, בדקתם בכפר סבא, הייתם אפילו בפתח תקווה. מתלבטים, מתייסרים, מחשבים חישובים ובסוף אומרים, יאללה... נתאמץ קצת ונקנה דירה שתשמש אותנו עשרים שנה. יהיה בסדר, גם אני חושב ככה, אבל האם מתיחת התקציב מסתכמת רק בתוספת של כמה שנים למשכנתא?

               

              דירה חדשה, התלבטויות גדולות, בסופו של דבר זוהי החלטה הרת גורל לחיינו ולחיי ילדינו ואף אחד לא רוצה לטעות או להתפשר בהחלטה כזו, לכן הפיתוי לפרוץ את התקציב הוא כה גדול. אבל גם לפריצת התקציב השלכות ארוכות טווח, ולא, לא מדובר ברק עוד כמה שנים למשכנתא.

               

              דירה יקרה יותר תהיה יקרה יותר לתחזוקה, יותר חשמל, יותר ארנונה, יותר וועד בית. גם הסטנדרטים שלכם יעלו: הקרמיקה, הריצוף, הריהוט... כל אלה בוודאי יושפעו מהסטנדרטים שיקבעו השכנים שלכם.

               

              רגע, לא גמרנו.

               

              מה עם הילדים? המשפחתון יקר יותר, החוגים יקרים יותר, הבילויים שלהם יקרים יותר, הטעם שלהם יהיה יקר יותר.

               

              לסיכום:

              לפני שאתם קונים דירה בקצה גבול היכולת הכלכלית שלכם, תשקלו אפשרות אחרת: במקום זנב לאריות, תנסו ראש לשועלים. במקום להיות הדיירים הכי עניים בבניין, אולי עדיף להיות הדיירים החזקים בבניין. במקום להיגרר אחרי רמת החיים של השכנים שלכם, אלה יהיו השכנים שיגררו אחריכם.

              דרג את התוכן:
                0 תגובות   יום שבת, 16/8/08, 22:45

                בני הקטן לומד לצעוד על שתי רגליו. בעוד שכרגע אין לו השפעה על ההחלטות הצרכניות של המשפחה, בקרוב מאוד הוא יכנס לטווח הרדאר של תרבות הצריכה, ואני ואימו צריכים להתחיל להיערך. זו האחריות שלנו לתת לו את הכלים ואת הכוח להגדיר את עצמו בכוחות עצמו ולא על פי אופנות צריכה לא רלבנטיות.

                 

                אני זוכר שהייתי בן שש-עשרה והליוויס נכנס לאפנה, זו הייתה מכת מדינה, כל דבר שקשור בליוויס נחשב לשיא הקוּליוּת (אז השתמשנו במילה אִין), כולנו היינו ח י ב י ם להשיג ג'ינס ליוויס, השיחות שלנו הורכבו משאלות כמו, כמה ליוויסים יש לך, איזה דגם אתה מעדיף (אני נצמדתי ל-505), אתה טיפוס של כפתורים או של ריצ'רץ'. חבל שהמושג קרבנות אפנה כבר תפוס, כי פשוטו כמשמעו, שכבת גיל שלמה הפכה לנפגעת ליוויס.

                 

                בסך הכל יצאתי מסיפור הליוויס בנזק לא חמור מדי, רק שני ג'ינסים, אבל עברו כמה שנים עד שהפסקתי להרגיש רגשי נחיתות בגלל חיקויי הליוויס הזולים שלבשתי. אבל אז זה היה עידן אחר, היום יש מותגים לתינוקות שרק נולדו, כבר במשפחתון של הבן שלי אני רואה ילדים לבושים באפנתיות, ואת שאר ההורים נאלצים לישר קו אחריהם. אם אז נאלצתי לסחוב שנתיים שלוש של רגשי נחיתות בגלל אפנה יקרה מדי, ילד קטן היום, עלול לעבור חיים שלמים של רגשי נחיתות בגלל שטויות רציניות כאלה.

                 

                יש בי צד שרוצה לחסוך מבני את כל החוויות האלה, לא לקחת אותו לקניון, לא לקחת אותו לקניות, בלי טלוויזיה, בלי קלטות יובל המבולבל. יש הגיון בגישה הזו, תן לילד לגדול בצורה בריאה, וכשיהיה מספיק בוגר הוא יוכל להתמודד עם  החיים ביתר קלות. הייתי חותם על זה אם לא הייתי יודע שאין לי סיכוי לחסום את המפרסמים, הם עוקפים אותנו ההורים בדילוג קליל, הם מפרסמים בגן, בבית הספר, הם אפילו מפעילים ילדים מקובלים (מובילים חברתית) כדי להחדיר את הרעיונות שלהם.

                 

                אין לי תשובה מסודרת, אני וזוגתי לא יודעים מה נעשה אבל שנינו מאוד מאמינים בדוגמה אישית, שנינו עובדים במרץ על הרגלי הצריכה שלנו מתוך הבנה שאנחנו נשמש מודל לחיקוי. בזה אנחנו רואים את הכוח העיקרי שלנו, אנחנו מתכוונים להראות לבננו כמה שיותר החלטות צרכניות בתקווה שילמד להבדיל בין מציאות לפרסומת, ובעיקר כדי שההגדרה העצמית שלו תתבסס על עשייה ולא על אשליה.

                דרג את התוכן:
                  0 תגובות   יום רביעי, 13/8/08, 22:48

                  "תהנה מהחיים..." הם אומרים, ולך תסביר להם שצימר בשלושת אלפים שקל (ארבע פעמים בשנה) עושה לך את זה פחות מאשר להתקדם אל עצמאות כלכלית. איך תסביר שהבחירות הצרכניות שלך הן בחירות ראויות, והכי חשוב, איך לעזאזל נמנעים מתווית הקמצן.

                   

                  הבחירה בחסכנות היא לא בחירה נורמטיבית וכל מי שמנסה לחרוג מהנורמה צפוי לו שיופעל עליו לחץ לחזור לנורמה. מי שבוחר בחסכנות, יתבקש בעדינות לוותר על דרכו על ידי הערות בסגנון, חיים רק פעם אחת, תשתחרר, תפסיק לעשות חשבון. אם הוא ימשיך להתעקש הוא כבר מסתכן בזה שיקראו לו קמצן.

                   

                  יש רק דרך אחת לעמוד בהצלחה מול לחץ חברתי: להיות משוכנע בבחירה שלך. אם היתרונות בחסכנות ברורים לך והחסרונות בפזרנות ברורים גם כן, אזי כל ההתמודדות עם תווית הקמצן הופכת להיות התמודדות טקטית, מה שנשאר זה רק למצוא דרכים יצירתיות להרחיק מעליך את התווית.

                   

                  אני בחרתי בחסכנות מכיוון שאני מאמין שהזמן הוא המשאב היקר ביותר שיש לנו ואני לא רוצה לבזבז אותו בעבודה עבור מוצרי צריכה. מעבר לכך אני מאמין שזוהי בחירה סביבתית וחברתית, החסכנות מקטינה את צריכת המשאבים וזיהום הסביבה, ואלה תמיד באים על חשבון החלשים ביותר. ולבסוף, אני מאמין שבכל פעם שאני מתנגד לנוחות המיידית אני מעשיר את חיי בחוויות מגוונות שלא הייתי נחשף אליהם אם הייתי משלם כסף למישהו שיתמודד עם החיים במקומי.

                   

                  קמצנות לעומת זאת, היא תכונת אופי שמאפיינת אדם שממעט לתת מרכושו לזולת. הלוואי והייתי יכול לומר שאני חף מקמצנות אבל זה לא כך. להגנתי אומר שאני משתדל לא להיות קמצן, אבל בכל מקרה זה לא קשור בחסכנות. כמו שפזרנות היא לא מילה נרדפת לנדיבות, חסכנות היא לא מילה נרדפת לקמצנות.

                  דרג את התוכן:
                    0 תגובות   יום שלישי, 12/8/08, 09:34

                    חבר שלי גלעד הוא פריק של פלזמות, הוא פעיל בפורומים, קורא פרוספקטים, מנוי על מגזינים, הכל... אין מישהו שמכיר אותו שלא עוצר אצלו להתייעצות לפני שהוא קונה פלזמה. גלעד שואל אותם מה הצרכים שלהם, מה התקציב, נותן להם כמה אפשרויות ואז הוא אומר: חכה עם זה חודש ואז אם עדיין תרצה פלזמה, תקנה.

                     

                    לזכות גלעד נאמר שאת כל העצות שהוא נותן הוא מיישם בחיים הפרטיים שלו, כל עוד זה נוגע לפלזמות. אתמול הוא בא אלי וסיפר שהציעו לו להצטרף לקבוצת רכישה שתקנה שטח ותבנה עליו בניין, והוא חושב להיכנס, יש לי כסף פנוי שסתם שוכב בבנק ואני לא יודע מה לעשות איתו הוא אמר, זו יכולה להיות הזדמנות טובה...

                     

                    אני, עבדכם, לא מבין דבר בנדל"ן, בטח שלא בנדל"ן בראשון(איפה שהם רוצים לבנות), ועל אחת כמה  וכמה אין לי מושג איך עובדת קבוצת רכישה. זה כשלעצמו מספיק בשביל שלא אשים שם את כספי, אפילו אם יספרו לי על תשואות של מאה אחוז, זה גם מה שאמרתי לגלעד.

                     

                    ראיתי שהוא ממשיך להתלבט אז שאלתי אותו מאיפה אתה יודע שזו השקעה טובה? הוא לא ענה. כמה עולה השטח, כמה עולה הבנייה, מה מחיר דירה דומה היום, ועוד כל מיני שאלות שעלו על דעתי. הוא לא ידע את התשובה על אף אחת מהשאלות. שאלתי אותו, איך בן אדם שמשקיע חודש מחשבה בקניית פלזמה שעולה עשרת אלפים שקל, מוכן להוציא ככה חצי מיליון שקל?

                     

                    משום מה, כשמדובר בהשקעות, בין אם זה נדל"ן או מניות, לכולנו אצבע קלה על ההדק, אני לא יודע להסביר למה, אבל אנחנו חייבים להתגבר על עצמנו, אלה חסכונות חיינו!

                     

                    כשמישהו מציע לי בסגנון הזה כמו בוא תסחר במט"ח, או שמספרים לי על אסטרטגיות מתוחכמות באופציות אני נזכר בדבר אחד: מנהלי השקעות מומחים ומנוסים כושלים כמעט כולם בלהכות את השוק, אז מי אני הדיוט שכמותי שיביס את השוק? איך אני שמעולם לא קניתי דירה אהפוך בין לילה לטייקון נדל"ן?

                     

                    אני יודע מה המומחיות שלי, אני יודע מה מעניין אותי, בזה אני משתדל להצטיין, בכל השאר אני מעדיף להיצמד לממוצע. זה מה שאני ממליץ לגלעד.

                    דרג את התוכן:
                      0 תגובות   יום שבת, 9/8/08, 19:50

                      זהו בלוג על חסכנות, ומי שעקב עד עכשיו יכול להתרשם שחסכנות זו תפיסת עולם. חסכנות מנתבת את דפוס הצריכה שלנו לטובת הדברים החשובים לנו באמת ומכוונת אותנו אל עבר עצמאות כלכלית. חסכנות עוזרת לנו לבחון את סעיפי ההוצאה, ולשאול האם ישנה דרך להוציא פחות ולקבל יותר.

                       

                      בפוסט הזה נבחן את סעיף החשמל

                       

                      משפחה ישראלית ממוצעת צורכת חשמל בגובה שלוש מאות עד חמש מאות שקל בחודש (3,600 עד 6,000 שקלים בשנה), למרות שלדעתי הממוצע גבוה יותר, כבר ברמת ההוצאה הזו, אפשר לעשות הרבה כדי להקטין את גובה ההוצאה וגם כדי להיות ידידותי יותר לסביבה.

                       

                      לפי תעריפון חברת החשמל, קילו-וואט שעה עולה חמישים וחמש אגורות.

                       

                      קילו-וואט שעה, פירושו, צריכת חשמל של אלף וואט במשך שעה. מנורה של מאה וואט שדולקת במשך עשר שעות, צורכת קילו-וואט, כלומר, היא צרכה חשמל בעלות של חמישים וחמש אגורות.

                       

                      הרשת מלאה בטיפים לחסכון בחשמל, אספתי את אלה שאני משתמש בהם:

                      • בקיץ, מאוררים לפני מזגנים – ברוב המקרים מאוורר מספיק כדי לעשות את העבודה, במיוחד בערב ובלילה. מאוורר צורך 100 וואט ומזגן החל מאלפיים, פי 20!
                      • בחורף, בגדים חמים לפני תנורים – עוד סוודר או עוד גטקס יכולים לחמם אתכם יותר טוב מתנור.
                      • תאורה, מנורות cfl – מנורות פלורוסנט קומפקטיות מתברגות לבית מנורה רגיל כך שאינן דורשות התקנה, וצורכות עשרים עד שלושים וואט, כחמישית ממנורת ליבון. מנורת cfl עולה עשרים שקלים בערך לעומת מנורת ליבון שעולה חמישה שקלים, ולכן החיסכון הוא רק בטווח הארוך.
                      • כל מכשירי החשמל מחוברים למפצל עם מפסק – כך נמנעת צריכת חשמל של מכשירים במצב המתנה, ובעיקר של שנאים.
                      • דוד שמש – מובן מאליו.
                      • כביסה, לא צריך לסחוט – למי שיש חצר ולמי שאין מתחתיו שכנים, בקיץ אין שום צורך לסחוט את הכביסה, היא מתייבשת בשמש תוך שעה.
                      • מייבש כביסה – שכח מהמייבש, תשתמש בו רק בחורף וגם אז רק כשאין ברירה. בקיץ הבגדים מתייבשים על החבל יותר מהר מאשר במייבש.
                      • קנה מכשירי חשמל חסכוניים – בקניית מכשיר חשמל, בין יתר תכונות המכשיר יש לבדוק גם את צריכת החשמל שלו. זכור, צריכת החשמל היא חלק מעלות המכשיר.

                       

                      באמצעות מודעות ומעט מאמץ חשבון החשמל שלנו עומד על מאה חמישים שקלים לחודשיים בממוצע. לטעמי, אני נהנה מאותה איכות חיים כמו זו שהייתה לי כשהוצאתי ארבע מאות שקלים בחודש על חשמל, אלא שעכשיו אני חוסך יותר ומזהם פחות.

                      דרג את התוכן:
                        0 תגובות   יום רביעי, 6/8/08, 20:12

                        אני מאמין גדול בהרגלים. אלה ההרגלים שמרכיבים את שגרת יומנו, הם אלה שגורמים לחיים שלנו להרגיש כפי שהם מרגישים, להתגלגל כפי שהם מתגלגלים. בנינו אותם במשך עשרות שנים, בפרטי פרטים: הנגיעה באף ברגעי מבוכה, החיוך המיוחד לנו, טון הדיבור, הדרך שבה אנחנו אוהבים, והדרך שבה אנו לוקחים אחריות. אלה ההרגלים שעושים אותך מי שאתה.

                         

                        העוצמה של ההרגלים טמונה בחוסר המאמץ שאנחנו משקיעים בלקיים אותם. אתה לא זקוק לכוח רצון כדי להמשיך לנהוג במסלול הקבוע שלך מהבית לעבודה, אתה לא צריך להיות מודע כדי להמשיך לדבר עם הבוס שלך כפי שאתה רגיל לדבר עם בוסים. ההרגלים נמצאים גבוה מעל היצרים והפיתויים.

                         

                        אני לא מתיימר לטעון שאפשר להחליף את כל ההרגלים שבנינו בעשרות שנים בשבוע אחד, גם לא בשנה וגם לא בכלל, כבר מאוחר מדי מכדי להפוך להיות מישהו אחר. אבל זה לא אומר שאי אפשר לבנות הרגל אחד או שניים, שיעשו את החיים שלך טובים יותר. (את החיים שלך ולא של איזה סופרמן מדומיין שתקוע לנו בראש כבר עשרים שנה)

                         

                        כיצד בונים הרגל?

                        כשאני עובד על הרגל חדש, אני חושב רק על השבוע הראשון. אני חושב איך לעבור את השבוע הזה בלי לפספס אפילו פעם אחת; אני מדביק כמה פתקאות לתזכורת, מכניס תזכורת לטלפון, עוד תזכורת ביומן, ובכל מקום רלבנטי. כוח הרצון פלוס התזכורות צריכים לעשות את העבודה.

                         

                        אחרי שבוע הצורך בתזכורות כמעט ועובר אבל אני משאיר אותם חודש שלם כדי להתגבר על רגעי משבר שעוד יגיעו. ככה, כשכוח הרצון נחלש, באה התזכורת ודוחפת אותנו עוד קצת.

                         

                        אחרי חודש ההרגל פחות או יותר מוטמע, אבל עדיין, אם קורה משהו שמוציא אותנו מהשגרה הכל עוד יכול להתמוסס. כדי להימנע ממשברי יציאה מהשגרה אני משאיר תזכורת ביומן שמבקשת ממני לוודא שהשבוע המשכתי לקיים את ההרגל.

                         

                        אם הצלחנו לשמר את ההרגל במשך שנה, אז כבר אפשר לברך על המוגמר. למעשה, בשלב הזה, ההרגל הושרש כל כך, כך שתצטרך פתקאות כדי לנסות לשבור אותו :)

                        דרג את התוכן:
                          0 תגובות   יום שני, 4/8/08, 22:18

                          המוטו של הבלוג הזה די פשוט: תוציא פחות ממה שאתה מרוויח.

                          בין אם אתה מרוויח משכורת של פועל הייטק או משכורת של פועל לאווטק, העיקרון זהה, מי שמוציא פחות ממה שהוא מרוויח מתקדם אל עבר עצמאות כלכלית, ומי שמוציא יותר ממה שהוא מרוויח מעמיק את השעבוד הכלכלי שבו הוא נמצא. בלי קשר לגובה המשכורת.

                           

                          אז תוציא פחות, תשתדל להכניס יותר, ותיקח אחריות על המצב הפיננסי  שלך.

                           

                          מי שמוציא יותר ממה שהוא מרוויח יגיע בסופו של דבר למשבר. בלי קשר לכמה הוא מרוויח. מי שמוציא יותר ממה שהוא מרוויח, יגלה במהרה שחברות אשראי ומלווים בריבית ישמחו להשלים את ההפרש, וכמובן, לגבות את הריבית במשך עשרות שנים אחר כך, או לחילופין לקחת את כל מה שיש לך.

                           

                          לכן, תיקח אחריות על המצב הפיננסי שלך, בעיקר אם אתם מרוויח מעט. למרות שכותב הבלוג הזה נמנה על חברת עובדי ההייטק, הבלוג הזה לא פונה בשום אופן לעשירים בלבד. אינני עשיר. אם לא ארוויח משכורת במשך חצי שנה אני ומשפחתי נצטרך לפנות את הדירה שלנו, לעבור לגור אצל ההורים, ולאכול מהמקרר שלהם. לכן אני אומר לכוּוּוּלם, תיקחו אחריות על המצב הפיננסי שלכם, אפילו אם אתם מרוויחים מעט.

                           

                          נכון, העולם מלא באנשים עניים שהמוטו הזה לא רלבנטי לגביהם. יש אנשים שלהשמיע להם את הסיסמא הזו זו תהיה חוצפה. הם עסוקים בלשרוד, וליסינג או לא ליסינג פשוט לא מעניין אותם. להם אין ממה לקצץ ואין להם שום דרך להרוויח יותר. מצבם נורא ודרושה מהפיכה כדי להוציא אותם מהעוני. אני לא פונה אליהם, אין לי מה להציע להם, רק סליחה.

                           

                          אבל אתה לא עני

                           

                          עני הוא מי  ש א י ן  לו משאבים כדי לשפר את המצב הפיננסי שבו הוא נמצא. אין לו ממה לקצץ, ואין לו איך להרוויח יותר. עני אינו אחראי למצב שהוא נמצא בו ואין לו שליטה עליו; יתכן שהוא עני בגלל בעיה רפואית, או שהוא חי בסביבה דכאנית, או שהוא חי באזור מוכה עוני, או כל דבר אחר. הנקודה היא שאין לו משאבים לצאת מהמצב שלו.

                           

                          מרושש הוא אחד  ש י ש  לו משאבים כדי לשפר את המצב הפיננסי שבו הוא נמצא. למרות זאת הוא בחובות ואין לו מספיק כסף כדי לגמור את החודש. מרושש יכול לקחת אחריות על המצב הפיננסי, לחתוך הוצאות מיותרות, ולמצוא דרכים להרוויח עוד כסף.

                           

                          אתה לכל היותר מרושש

                          דרג את התוכן:

                            ארכיון

                            הפעילות שלי

                            אין רשומות לתצוגה