כותרות TheMarker >
    ';

    איזהו עשיר

    פרופיל

    עזרא אוחיון
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין

    ארכיון : 9/2008

    2 תגובות   יום שבת, 27/9/08, 23:45

    תחביבים מעשירים את עולמנו, הם גורמים לנו לפנות זמן בתוך המולת היום-יום ולהפנות מרץ לכיוונים שונים מאלה שהשגרה מכתיבה. תחביב מחזק את ההערכה העצמית, הוא יוצר תחום מומחיות, מרחיב את מעגל ההיכרויות, ומגוון את צורות ההתקשרויות החברתיות. התחביב נותן לחיים ציר נוסף להסתובב סביבו.

     

    שעתיים בשבוע אני מקדיש לרכיבה על אופניים, הרבה פחות ממה שהייתי רוצה. בשעתיים האלה אני יוצא מהעיר וביחד עם חבריי לתחביב אני מגלה עולמות חדשים (וסליחה על הפומפוזיות) מגלה שבילים, נופים, ישובים קטנים, מבנים נטושים, ואנשים שמכורים לאופניים.

     

    בכל רכיבה אני לומד עוד משהו על אופניים, איך לתפעל אותם טוב יותר, איך להפיק מהם יותר, וגם, איזה דגם חדש יצא, איזה אביזר כדאי להוסיף וכן הלאה אפשרויות להשקיע בהם עוד ועוד כסף. אם נודה על האמת, כל הדברים מפתים מאוד. מכיוון שאני משתדל להימנע מתרבות הצריכה, תחביב האופניים מציב אותי בדילמה תמידית: להתמקצע או לחסוך.

     

    תחביב עולה כסף וככל שמתמקצעים בו הוא עולה יותר.

     

    האומנם? האם אופניים מקצועיות יותר יהפכו אותי למקצועי יותר? התשובה: תלוי... תלוי מה אני מחפש,

    אם אני מחפש לרכב מהר יותר, אז כן. אבל אם לא, אז לא. ובכל זאת קשה לומר לא להוצאה על תחביב: מזה אני נהנה, זה מה שעושה לי טוב בחיים, מה גם על זה אעשה חשבון?

     

    צעד ראשון יהיה, להגביל את ההוצאה על התחביב לסכום מסוים כל חודש. סכום שיהיה הגיוני ביחס לגובה ההכנסות וההוצאות, סכום שלא יפגע בצורה משמעותית בקצב החיסכון.

     

    אבל זה לא מספיק

     

    הגבלה על גובה ההוצאה עוזרת לריסון עצמי אבל היא לא מעוררת את שאלת המפתח: למה אני צריך את זה בכלל? האם האביזר או השדרוג הזה ישפר את החוויה, האם בזכותו איהנה יותר, האם בזכותו אהיה טוב יותר... מדגדג לי מאוד לשדרג את הGT הזקנות אבל האמת שזה ישנה לי רק מעט אם מה שחשוב לי זה השעתיים בטבע עם השבילים והאנשים, בשביל זה הGT עושות ת'עבודה לא רע.

     

     

    לסיום כמה עצות על בחירת תחביב:

     

    1. תבחר משהו שמעניין אותך (בנאלי)

     

    2. תבחר משהו שאתה יכול להרשות לעצמך (גם בנאלי)

     

    3. עד שאתה לא נסחף בהתלהבות מהתחביב תסתפק באפשרויות הזולות ביותר ואם אפשר אז בחינמיות, וזה כבר לא בנאלי בכלל(!).

    כל שבוע אני פוגש רוכבים שקנו אופניים בחמשת אלפים שקל (וגם בהרבה יותר) לפני שהם יצאו לרכיבה הראשונה שלהם. אחרי זה הם מכריחים את עצמם לרכב רק בגלל האופניים היקרים ועם התירוץ הראשון הם מאפסנים אותם במקלט לתמיד

     

    4. למן הרגע שנדבקת בהתלהבות אל תרשה לקשיי היום-יום לוותר על התשוקה

    דרג את התוכן:
      9 תגובות   יום רביעי, 24/9/08, 23:23

      האיש העשיר בעולם אוהב לספר שהוא התעשר בזכות היכולת שלו לומר "לא". וורן באפט ידוע בלבביותו ובכל זאת כל מי שנפגש איתו חוזר נפעם מהענייניות שלו, אנשים מנסים לעשות אתו עסקים, לעניין אותו בחברות, והוא מצליח להתעלם מהם משום שמדובר בבזבוז זמן. כמה פעמים אתה אמרת לא היום? כמה פעמים היית צריך לומר לא, ולא אמרת?

       

      אנחנו צריכים ללמוד לומר לא לבוס, לחברים, לבן הזוג, לילדים, אבל יותר מהכל אנחנו צריכים לומר לא לעצמנו, או אם תרצו ליצר שמקנן בתוכנו, הוא יותר מכולם אחראי לכך שאנחנו לא האנשים הכי עשירים בעולם.

       

      אם היית אומר לא לקרואסון או לעוגיות שהגישו לך היום ...

       

      אם היית אומר לא לאצבעות שהקליקו על לינק לעוד כתבה באינטרנט ...

       

      אם היית אומר לא לכוח המשיכה שהוריד את הישבן שלך אל עומק הכורסא ...

       

      אם היית אומר לא למחשבות שהתעקשו לחשוב על כל הבעיות שהן לא הבעיה שאתה צריך לפתור עכשיו ...

       

      אם היית אומר לא לשד עם הקלשון שיושב לך על הכתף ואומר לך "קדימה, תלחץ על הגז..."

       

       

      החיים מורכבים מאינספור פיתויים, קטנים וגדולים, שמרחיקים אותנו מהיעדים שלנו וגורמים לנו לפעול בניגוד לעקרונות שלנו. אנחנו מסרבים להם הרבה פעמים אבל נכנעים להם הרבה יותר מדי פעמים, ובכל פעם כזו אנחנו משלמים מחיר.

      דרג את התוכן:
        4 תגובות   יום שני, 22/9/08, 22:20

        זוגתי ואני נפטרנו מהטלוויזיה, ויתרנו על הריאליטיס וגרשנו אותה מהבית לתמיד. מה נעשה עם הילד? הוא יגדל בלי טלוויזיה, כשהוא יתחיל לדרוש ניתן לו תוכן באמצעות המחשב, בינתיים, חישבנו יתרונות מול חסרונות (יש חסרונות) והגענו למסקנה שזה פשוט יקר לנו מדי, ולא רק בגלל הכסף. הנה שש וחצי סיבות מדוע.

         

        1. זוגיות – צפייה משותפת בטלוויזיה לא מטפחת את הזוגיות. לרוב, הדבר המשותף היחיד בצפייה משותפת הוא הספה, כשכל אחד נשען לצד השני. במקום טלוויזיה אפשר ללכת על עשייה משותפת אמיתית: לדבר, לבשל, לטייל, לצאת לבלות

         

        רק שזוגתי לא תקרא את הפסקה הזו :)

         

        2. סקס – הידעתם: תשעה חודשים אחרי מלחמת לבנון האחרונה נמדד עומס לא שגרתי בחדרי היולדות. אז אם אתם תוהים מתי בפעם האחרונה קיימתם יחסי מין כדאי שתסגרו את הטלוויזיה

         

        מקווה שהיא לא תקרא גם את הפסקה הזו ;)

         

        3. ילדים – אני מאמין שהחינוך היחידי הוא על ידי דוגמה, ואני מתאר לעצמי שכל מי שקורא את הפוסט הזה מעוניין שהילדים שלו יהיו פרודוקטיביים, שיפתחו את עצמם ושיגיעו להישגים. אז סגרו את הטלוויזיה ותעשו משהו פרודוקטיבי, ביחד עם הילדים, אולי הם ילמדו משהו

         

        4. אוכל – לאכול ארוחת ערב מול הטלוויזיה, נו באמת... סגרו את הטלוויזיה, תחתכו סלט, תטגנו ביצה, תערכו את השולחן ותשבו לאכול כמו משפחה אמיתית

         

        5. חברים – מתי בפעם האחרונה התקשרתם לחבר בערב, מתי בפעם האחרונה נפגשתם עם חבר באמצע שבוע. תסגרו את הטלוויזיה ותגלו שאתם זקוקים לחברים

         

        6. שעות שינה – נכנסתם למיטה באחת עשרה אבל לא הצלחתם להתאפק, הדלקתם את הטלוויזיה ואיכשהו השעה כבר אחת? גם הלילה תשנו רק חמש שעות? יאללה, סגרו את הטלוויזיה ולכו לישון

         

        6.5. ניקיון – סגרו את הטלוויזיה ותלכו לשטוף כלים, אחרי זה שטפו את המטבח, תזרקו את הזבל ותעשו כביסה עכשיו! לא באמצע הלילה על חשבון שעות שינה או בסוף שבוע על חשבון הפנאי


        דרג את התוכן:
          0 תגובות   יום שבת, 20/9/08, 21:18

          משבר בשווקים, מפולת בבורסה, בנקים קורסים, הדרמה בשיאה... דרמה, זה כל מה שזה בעבור רובנו, ממש כמו הגמר של כוכב נולד, ממש כמו גמר היורו. אבל למעטים מבינינו זו לא סתם דרמה. מעטים מבינינו לא ישנים בלילות, הם מרפרשים את דף המניות כל חמש שניות בחרדה, הם מוכרים וקונים באמוק, ומן הסתם הם מפסידים הרבה כסף.

           

          אם אתה משתייך לקומץ הזה, המשבר בשווקים הוא ההזדמנות בשבילך! הזדמנות לחשבון נפש

           

          אם אתה לא ישן בלילה בגלל המשבר סימן שעשית משהו לא נכון, סימן שטעית באיזשהו מקום. אולי סיכנת כסף שלא היית צריך לסכן, אולי בחרת בשיטת השקעות שלא מתאימה לאופי שלך, אולי התפתית להבטחות על התעשרות מהירה, בכל מקרה ברור שעשית משהו לא נכון.

           

          אם אתם ישנים בלילה זכרו היטב את אלה שלא מצליחים להירדם, בפעם הבאה זה יכול לקרות גם לכם. בעוד כמה שנים כשהשווקים יעלו ויגאו, וחברים יספרו על כל מיני שיטות השקעה שאפשר לעשות בהם הרבה כסף ומהר, תבדקו אם משהו ממה שהם אומרים תואם את השקפת עולמכם, תואם את העקרונות שלכם ותואם את האופי שלכם. תבדקו שמה שהם מציעים פונה אל עוד משהו מלבד לתאוות בצע.

           

          תזכרו שהרוב המוחלט של המשקיעים, כולל המקצוענים, עושים פחות מהמדד

           

          תזכרו שרוב המתעשרים ממסחר בשוק ההון הם הבנקאים, היועצים, הסוכנים, המתווכים (אלה שמתפרנסים מעמלות) ולאו דווקא המשקיעים עצמם. תזכרו שבשיטות הטכניות תשעים ותשעה אחוז מהמשתתפים מפסידים ויוצאים מהמשחק תוך שנתיים. תזכרו שפראיירים לא מתים הם רק ...

           

          האמת על השקעות היא די פשוטה: אם אתם לא מקצוענים אין לכם סיכוי לעקוף את השוק. אם חשבתם (או תחשבו) שתוכלו לעשות זאת, בלי הכשרה, בלי ניסיון, בשיטות קסם או במכשירי פלא אני מקווה מאוד שעשיתם את זה בסכום חסר חשיבות, אחרת, אתם מאלה שלא ישנו הלילה.

          דרג את התוכן:
            0 תגובות   יום רביעי, 17/9/08, 21:54

            מקרה שקרה: איש אחד הגיע לגיל הפנסיה, ומכיוון שהייתה לו עבודה מסודרת הוא צבר בקרנות הפנסיה שלו סכום יפה. חצי מהסכום הוא הפריש למסלול הוני וחצי למסלול קצבתי, מהקצבה הוא מתכוון לחיות, ומההוני הוא מתכוון ליהנות. לאיש שלנו, יש ילד (ילד טוב ואהוב), אבל מה לעשות... הילד לא כל כך הצליח בחיים.

             

            הסוף כפי שאתם יכולים לנחש הוא שרחמי האב נכמרו על בנו האהוב והוא נתן לו את כל הסכום ההוני. הבן עשה מה שעשה עם הכסף ואילו האב נאלץ לוותר על החלומות ולחיות מהקצבה.

             

            את הסיפור שמעתי ברדיו מיועץ פנסיוני שהזהיר את החוסך הצעיר מפני הסכנות שבחיסכון ההוני, החוסך מקבל סכום כסף גדול ומייד מופעלים עליו לחצים אדירים לעשות עם הכסף דברים מנוגדים לטובתו האישית. בינתיים חוקי הפנסיה בישראל השתנו וכעת יותר קשה לחסוך במסלול הוני אבל הרעיון נשאר נכון וחמור באותה המידה

             

            יבוא יום שהשליטה שלנו על כספנו תופקע מידנו, מי אז ישמור על טובתנו?

             

            כולנו נזדקן בסופו של דבר ובלית ברירה נאלץ להסתמך יותר ויותר על אנשים אחרים (הילדים שלנו), האנשים האלה, בין היתר, ייקחו פיקוד גם על חשבון הבנק שלנו והם יצטרכו להחליט מה לעשות עם הכסף ששוכב שם. האנשים האלה, עם כל הכוונות הטובות, יהיו נתונים ללחצים אחרים, יהיו להם ילדים משלהם, יהיו להם בני זוג, ובסופו של דבר הכספים האלה עלולים לזלוג לדברים שונים מאלה שהתכוונת אליהם כשעמלת כדי לחסוך אותם.

             

            עדיף שאנחנו נבטיח את טובתנו מראש ולא נעמיד במבחן את האנשים האהובים עלינו

             

            אני לא מומחה לזקנה ולכן לא תראו פה רשימה של מה צריך לעשות כדי להתכונן אליה כמו שצריך, אבל ברור לי שזה משהו שצריך לחשוב עליו. אם בפוסט הקודם אמרתי שאין לי תכניות לקנות בית, אז אני מסייג זאת, לפני זקנתי כדאי שיהיה לי בית נוח ומתאים; בזכות היועץ הפנסיוני, ברור לי שיותר קשה לבזבז קצבה מאשר סכום חד פעמי גדול ששוכב בבנק ולכן חשוב לשים דגש על קצבה נאותה; חמי סיפר לי על ביטוח סיעודי שעשה, שמעביר כסף רק בהינתן הסיעוד, מה שמבטיח שהכסף שהוא חסך אכן יממן סיעוד במידת הצורך.

             

            שורה תחתונה:

            שמור את עצמך מאוהביך ותשריין את צרכיך מראש

            דרג את התוכן:
              8 תגובות   יום שני, 15/9/08, 23:04

              לקנות או לשכור, שואל את עצמו כל זוג צעיר בישראל, עד שהוא מחליט לקנות... גם אני וזוגתי מתלבטים בעניין, שנינו מאוד רוצים בית משלנו אבל שנינו מבינים שמחירי הבתים יקרים מדי בשבילנו, יקרים לא בגלל שאנחנו חושבים שהמחיר שלהם ירד מתישהו אלא בגלל שאנחנו סופרים את הכסף קצת אחרת.

               

              לפני שקונים בית:

              0. להגיע למצב של איזון פיננסי – להוציא פחות ממה שאתה מרוויח

              1. למלא קרן חירום בשווי עלות מחייה של שישה חודשים (אנחנו חיים מ-12 אלף בחודש, ולכן אנחנו צריכים קרן חירום בשווי 72 אלף)

              2. להחזיר את כל החובות

               

              הצעד הבא לחיים פיננסים בריאים הוא השקעות. חשוב לדעת: בית שאתה גר בו הוא לא השקעה, השקעה היא משהו שמניב כסף, בית לא מניב כסף, להיפך, בית עולה כסף (ארנונה, חשמל, תחזוקה ...)

               

              לפיכך, בית (למגורים!) הוא מוצר צריכה כמו כל דבר אחר, וכמו שזה לא הגיוני לקחת הלוואה ולשלם ריבית על טיול לחו"ל, זה לא הגיוני לקחת משכנתא על בית. רוב האנשים יחשבו שזוהי גישה קיצונית וסגפנית, אני מודע לכך ושכל אחד יעשה את הבחירה שלו, אבל אל תרשו לעצמכם לפספס בשל כך את המימד הצרכני שבקניית בית. התאווה שלנו לבית עם גינה במושב נובעת לא רק משיקולים פרקטיים (ובהרבה מקרים בית כזה הוא לא פרקטי) אלא גם בגלל התניות ששיווק מוצלח הטמיע בנו.

               

               

              כמה כסף צריך כדי לקנות בית?

              אפס חובות + קרן חירום + חיסכון השקעות + שווי הבית

               

              משוואה כזו מורידה הופכת את מחירי הבתים בישראל ליקרים מאוד, יקרים מדי מכדי שזוג ממוצע יוכל לקנות אותם.

               

              * למרות כל האמור לעיל, חשוב לקנות בית, בעיקר לפנות זקנה, כדי למנוע את הפיתוי מצאצאיך להוציא את כספך למטרות ראויות יותר בעיניהם מאשר מקום מגורים להוריהם, אבל על כך בהרחבה בפוסט הבא

               

              דרג את התוכן:
                5 תגובות   יום שבת, 13/9/08, 22:16

                התנהלות פיננסית בריאה מסתכמת בארבעה צעדים פשוטים וקלים להבנה:

                 

                1. תוציא פחות ממה שאתה מרוויח

                2. צבור קרן חירום

                3. תחזיר חובות

                4.תשקיע את הכסף שנותר

                 

                תוציא פחות ממה שאתה מרוויח

                חד וחלק, אם תבזבז יותר ממה שאתה מרוויח, תכנס לחובות ותשתעבד לריבית. החיים לא הוגנים, בעבור מעטים החיים הם מסיבה מתמשכת, בעבור רובנו החיים מורכבים גם מעבודה ומוויתורים כואבים. אמנם יש לא מעט מלווים בריבית שישמחו לתת לך לחגוג כמה ימים אבל כשתגמר המסיבה הם יעמדו שם וידרשו את הריבית שלהם.

                תוציא פחות ממה שאתה מרוויח ואתה ומשפחתך תחיו חיים רגועים יותר, תגיעו חזקים לכל משבר, ולבסוף אף יהיה לכם חופש לבחור כיצד לחיות את חייכם.

                 

                צבור קרן חירום

                לפני הכל, כל גרוש שאתה חוסך תכניס לקרן חירום, אל תחשוב על להקטין את המשכנתא, חס וחלילה על אוטו חדש. בשלב הראשון אתה חייב להכין את עצמך בפני הקשיים שהחיים עוד יזמנו: פיטורים, מחלה, תאונה, ועוד אינספור הפתעות לא נעימות שאם לא יהיה לך כסף זמין תאלץ לשלם מחיר יקר. אני וזוגתי מחזיקים סכום כסף שיאפשר למשפחתנו להתקיים שישה חודשים ללא הכנסה. (קישור לפוסט מוצלח בנושא קרן חירום שכתב מלמד)

                 

                * זהו גם השלב לחשוב על ביטוחים רלבנטיים

                 

                החזר חובות

                מהרגע שקרן החירום התמלאה, תתחיל להחזיר חובות. החזר חובות זו השקעה שאין עלייה מיסים, אין בה סיכון ויש בה תשואה נאה ביותר. אין שום יועץ השקעות שמסוגל להציע לך אפיק השקעה שמבטיח(!)תשואה של חמישה אחוזים אחרי מס ודמי ניהול, אבל זה בדיוק מה שהחזר המשכנתא נותן לכם (ועוד מדובר בהלוואה זולה במיוחד)

                 

                השקעות

                אתם מוציאים פחות ממה שאתם מרוויחים, יש לכם קרן חירום ואתם לא חייבים לאף אחד דבר, ברכותיי, אתם חיים חיים פיננסיים בריאים, ואתם מוכנים לצעוד אל עבר החופש הכלכלי. הכסף שאתם חוסכים יכול וצריך להרוויח עוד כסף, והדרך לעשות זאת היא להשקיע את הכסף. זהו לא פוסט על השקעות (על השקעות כתבתי פוסט ועוד פוסט) ולכן לא ניכנס לפרטים, רק נדגיש שהשקעות זה לא הימורים ולא מתעשרים מהם בין לילה, מהשקעות מתעשרים לאט-לאט ובסבלנות.

                 

                זהו, זו כל התורה, אין שום דבר שאפשר להגיד על ניהול חיים פיננסיים בריאים שלא נמצא באחד מארבעת השלבים שהזכרתי כאן. מבלי להיות מומחה בפרטים, באמצעות הכללים הללו ניתן וצריך לבחון כל מהלך פיננסי.


                דרג את התוכן:
                  0 תגובות   יום שני, 8/9/08, 22:26

                  יש לי חולשה ליזמים, הם נועזים, הם זריזים, הם בועטים במוסכמות, הם לוקחים את הגורל בידיים, הם צעירים, הם יפים, והם ... קיימים רק באגדות (לפחות במתכונת הזו). במציאות זה קצת אחרת, היזמים בהם נתקלתי היו מאוד מחושבים, מאוד מסורים לעבודה, מאוד מנוסים, ועל אף שאין לי סטטיסטיקות רשמיות, הגיל שלהם גבוה משמעותית משל משתתפי כוכב נולד.

                   

                  ובכל זאת, פגשתי לא מעט בחורים צעירים מאוד שניסו/מנסים/רוצים להרים עסק משלהם. בכוונה אני לא קורא להם סטארט-אפיסטים, יותר ראוי להכליל אותם בחבורת עושי המכה. אפשר למצוא אותם בכל תחום, בין אם זה בעסקי ההייטק ובין אם זה בעסקי הפיצות, בועז מילשטיין פוגש אותם בעסקי היצוא-יבוא.

                   

                  האמת שאין לי איתם שום בעיה ואני מאחל להם הצלחה מכל הלב, הבעיה היא שעוד לא ראיתי אף אחד מהם מצליח, ראיתי רק כאלה שמתרסקים, אבל באמת מתרסקים.

                   

                  זה לא אמור להיות פוסט הפחדה, להיפך, אני קורא לכל מי שיש לו רעיון להשקיע מאמץ ולנסות לממש אותו – אני ניסיתי ונכשלתי (וזה היה כיף לא נורמאלי). אבל לפני שאתם מתחילים לפזר כסף, רצוי שתשתפשפו על הגב של מישהו אחר (תהיו שכירים בתחום), תעשו שיעורי בית, תשלמו לאנשי מקצוע על יעוץ ועל קשרים, תיקחו בחשבון שרוב הסיכויים שתכשלו (בטח בפעם הראשונה), תגדירו מה הסכום המקסימאלי שאתם מוכנים להפסיד, ותעמדו במה שהגדרתם.

                   

                  בהצלחה

                  דרג את התוכן:
                    2 תגובות   יום שבת, 6/9/08, 23:13

                    בנקודה זו, כשלבלוג איזהו עשיר? יש כבר קורא קבוע אחד או שניים, אני מרגיש שהגיע הזמן לשתף אתכם בכוונות ובציפיות שלי מהבלוג. נתחיל בחלומות הורודים, אם הכל יצליח אז איזהו עשיר? יעמוד במרכז סצנת חסכנות-צרכנות בישראל, יקומו לו בלוגים מתחרים שיצטטו ממנו וילנקקו אליו. זוהי פסגת שאיפותיי מאיזהו עשיר?, וכשזה יקרה אומר בסיפוק שהצלחתי.

                     

                    אבל הדרך לשם עוד ארוכה, ואם נהיה מציאותיים, הסיכוי לכך קטן מאוד, לא בשביל זה אני מתאמץ. אני כאן בגלל שאיפות צנועות יותר אך חשובות כשלעצמן.

                     

                    הראשונה שבהן היא בזכות משפט חכם ששמעתי מחבר שהולך ל-NA, הוא אומר: זה שמדבר הוא הראשון לשמוע. וכשאני כותב כאן את הדברים האלה, שאני מאמין בהם, אני גם הראשון לשמוע אותם. בזכות הבלוג הזה אני עשיר יותר, ובזכותו יש לי יותר זמן עבור הדברים שחשובים לי באמת.

                     

                    הסיבה השנייה היא שיש לי שאיפות בכתיבה, אני נהנה מאוד מכתיבה ואני מאוד רוצה להשתפר בה. כדי להשתפר צריך לכתוב, והרבה. ההתחייבות לבלוג עוזרת לי לשמור על משמעת כתיבה.

                     

                    הסיבה השלישית היא שאני מחפש קהל שחושב ומתעניין בדברים דומים. הקהל מלטף את האגו מצד אחד אך דורש סטנדרטים גבוהים מצד שני. הקהל הוא זה שיוצר עומק ומעניק משמעות, כאשר הדברים נעשים ביחידות הם נידונים לרדידות ובנאליות.
                    דרג את התוכן:
                      0 תגובות   יום חמישי, 4/9/08, 09:54

                      מי שפוחד מעכברים כמוני יכול לשער באיזו המולה נמצא הבית שלי בשבוע האחרון. מאז שראינו עכבר מסתובב בסלון אנחנו נמצאים במצב מלחמה. כל הבית ממולכד, ארונות המטבח רוקנו מתכולתם – כל מזון שאוחסן באריזה לא אטומה הושלך לפח, ועכשיו קנינו שללל חומרי בניין לאטום מקומות מסתור אפשריים. חוץ מזה אנחנו דרוכים להיתקלות, ישנים עם עין אחת פקוחה, ונענוע וילון קל שבקלים פותח דרמה היסטרית של הזזת ספות ומרדפים אחרי רוחות רפאים.

                       

                      אני לא מגזים, ככה אנחנו חיים כבר שבוע

                       

                      אני יודע, ההיסטריה הזו טיפשית, מי שגר בקומת קרקע חייב לצפות לביקורי ג'וקים ועכברים מדי פעם, ובינינו, מה כבר הם יכולים לעשות, לפגום בכמה שקיות אוכל?

                       

                      היסטריית העכברים, כמו כל היסטריה היא אינה רציונאלית וככזו היא גורמת לפעולות לא רציונאליות, בעיקר כאלה שעולות הרבה כסף. אנחנו זרקנו מאות שקלים של אוכל יבש שאין שום סיכוי שעכבר נגע בהם, קנינו מלכודות כאילו יצאנו למלחמה נגד הצבא הסיני (דרך אגב אף עכבר לא נלכד) ואם זוגתי לא הייתה עוצרת אותי הייתה מגיעה לפה חברת הדברה שתמורת אלף שקל הייתה מלטפת לי את הראש ומרגיעה אותי שהכל בסדר.

                       

                      בפן הצרכני, היסטריה דוחפת אותנו לרכוש כל מכשיר וכל עצה שמבטיחים לפתור את בעיותינו, כשבפועל, עם מעט אורך רוח ושיקול דעת היינו שמים לב שהם לא מציעים לנו שום דבר שאנחנו לא יכולים לעשות בעצמנו. לפעמים הם אפילו לא מציעים שום דבר בכלל.
                      דרג את התוכן:
                        0 תגובות   יום שלישי, 2/9/08, 06:29

                        את הפוסט הזה אני כותב על חשבון שעות השינה שלי אחרי שעבדתי ארבע-עשרה שעות ברציפות, אחרי שזוגתי ובני כבר הלכו לישון. היום נכשלתי. נכשלתי מכיוון שלא הקציתי את הזמן בהתאם לסדר העדיפויות שלי אלא נתתי לדברים פחות חשובים להשתלט עליו.

                         

                        באחד הפוסטים הראשונים בבלוג הגדרתי יעדים ואת סדר העדיפויות ביניהם ועבודה לא נמצאה במקום הראשון. ובכל זאת, היום היא הצליחה להשתלט על כל זמן העֵרוּת שלי ולבטל כל שאיפה אחרת. מאחר ואיש אינו מושלם, ימים כאלה צפוי שיקרו וצפוי שיחזרו, אבל ימים כאלה הם הזדמנות לחשבון נפש, לעצור, לבחון את ההתנהלות שלנו, להבין איך ולמה טעינו, ולנסות להשתפר.

                         

                        למה עבדתי ארבע עשרה שעות?

                        1.      הצצתי בבלוג לבדוק אם יש תגובות הרבה יותר מדי פעמים

                        2.      הריכוז שלי הופרע על ידי השותפים למשרד באופן קבוע

                        3.      לא ניהלתי את המשימה שלי באופן ברור ולכן הייתי נתון להסחות דעת ביתר קלות

                         

                        מה לעשות:

                        1.      חסום גישה לבלוג מהעבודה

                        2.      השותף שלי למשרד מנהל אנשים דרך הטלפון, מעתה כשאראה שהריכוז שלי משתבש מייד אחבוש אזניות ואתנתק עם מוזיקה (חסרת מילים)

                        3.      כשהסחות דעת משפיעות עלי בקלות אני חייב להיות כנה עם עצמי, להבחין בכך במהירות ולבדוק מה קשה לי בביצוע המשימה. במקרה הזה הבנתי באיחור שפשוט לא ברור לי מה אני צריך לעשות. כשהבנתי, הפסקתי את מה שעשיתי וחזרתי אחורה לשלב התכנון, פרטתי את המסמך שאני עובד עליו לפרקים, אחר כך לתת פרקים, וכן הלאה. תוך כדי הפירוט התבהר לי כמה הייתי רחוק מהבנת המשימה

                         

                        סיכום:

                        1.      הגדר יעדים וסדר עדיפויות

                        2.      כשאתה לא עומד בהם עצור וערוך חשבון נפש, ברר כיצד אתה יכול להשתפר

                        3.      יש כל מיני טיפים להתגבר על הסחות דעת

                        4.      אבל כשהן עוברות גבול מסוים סימן שיש בעיה יסודית יותר שצריך לפתור, בדרך כלל זו בעיה בתכנון

                        דרג את התוכן:

                          ארכיון

                          הפעילות שלי

                          אין רשומות לתצוגה