כותרות TheMarker >
    ';

    איזהו עשיר

    פרופיל

    עזרא אוחיון
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין

    ארכיון : 11/2009

    2 תגובות   יום שבת, 28/11/09, 22:13

    בספר 'אבא עשיר - אבא עני' עומד רוברט קיוסאקי על ההבדל בין השקעה להתחייבות. השקעה הוא אומר היא משהו שמניב הכנסות, והתחייבות לעומת זאת זה משהו שיוצר הוצאות. בית להשכרה מבחינתו הוא השקעה, ואילו בית למגורים זו התחייבות.

     

    ההגדרה של קיוסאקי לא מתאימה לאורח החיים שלנו

     

    האבחנה של קיוסאקי יפה אבל לא מספקת. בעבור האדם הפשוט - זה שמרוויח משכורת ומדי פעם תוהה מה אפשר לעשות עם החסכונות - גם קניית בית למגורים יכולה להיות סוג של השקעה. מכיוון שרובנו לא משקיעים מקצועיים, ובדרך כלל אפילו לא משקיעים חובבים אנחנו זקוקים להגדרה שמתאימה לאורח החיים שלנו.

     

    הרבה ביקורת נכתבה על ספריו של קיוסאקי - מוצדקת ברובה - אבל דבר אחד אי אפשר לקחת ממנו: הספר אבא עשיר הוא זה שהביא את בשורת החשיבה הפיננסית להמונים. קיוסאקי לא המציא כלום, הוא אמר הרבה שטויות, והוא רברבן לא קטן, אבל הספרים שלו גרמו להרבה אנשים להתחיל לחשוב.

     

    מי מכותבי הביקורת עשה משהו דומה?

     

    טוב, זה לא פוסט הלל לקיוסאקי, כאמור הוא כתב הרבה שטויות, ומי שפעל לפי המתכון שלו איבד את כל רכושו עם התפוצצות בועת הנדל"ן העולמית. קיוסאקי אינו "גורו" ולא הייתי מפנה איש לספרים שלו כדי להתחיל ללמוד על השקעות ועסקים, אבל אני כן מתייחס אל הדברים שלו כאל נקודת פתיחה. בכל זאת, הספרים שלו הם בית הספר היסודי לפיננסים בעבור מיליוני אנשים.

     

    אז מה זו השקעה?

     

    בהתנהלות היום-יומית שלנו אנחנו מסתכלים על החסכונות ושואלים מה האלטרנטיבה העדיפה: לסגור את המשכנתא? לעבור לבית יותר מרווח? לקנות דירה להשכרה? שוק ההון? או צריכה . . .

     

    אלה פחות או יותר האפשרויות.

     

    וכל החלטה שניקח היא השקעה; אם מה שעמד לנגד עינינו הוא כיצד לשפר את מצבנו הכלכלי.

     

    לכן, השקעה מבחינתי היא כל צעד פיננסי שנועד לשפר את מצבנו הכלכלי.

     

    למרות הכל, האבחנה של קיוסאקי בין השקעה להתחייבות היא עדיין רלבנטית מכיוון שהיא מותחת קו בין צריכה לבין התפתחות כלכלית. צריכה נועדה לענות על הצרכים והיצרים שלנו בהווה, הרבה פעמים היא עולה לנו בעתיד שלנו, וקניית בית מרווח לשם שיפור תנאי המחייה בלבד זוהי צריכה. לעומת זאת, קניית בית מתוך צפי לעליית מחירים או לשם הוזלת עלויות שכר דירה - זו השקעה.

     

     

     

     

    ***

     

    במקור התכוונתי לפרסם פוסט על מתי הזמן הנכון לצאת מהשקעה? אבל תוך כדי כתיבה הרגשתי שצריך קודם כל להבין שאנחנו מסכימים על מה זו השקעה. לפיכך הפוסט המקורי נדחה לשבוע הבא :)

    דרג את התוכן:
      16 תגובות   יום חמישי, 26/11/09, 01:52

       

      אם אתה עובד קשה מדי וחולם על היום שבו תצא לפרישה, הגיע הזמן שתפסיק לחלום - הסיכויים שלך לפרוש קלושים; רמת החיים עולה, תוחלת החיים גדלה, ויעד החיסכון לפרישה מתרחק מהישג יד. אם העתידנים-מדענים צודקים כולנו נעבוד גם אחרי גיל מאה ועשרים.

       

      במקום פרישה אנחנו זקוקים לפתרון חלופי, או כפי שטימותי פריס, מחבר רב המכר - The 4-Hour Workweek, מסביר: אנחנו צריכים לצאת עכשיו לפרישה חלקית. אנחנו צריכים לעבוד פחות שעות ולממש את החלומות עכשיו בזמן החופשי.

       

      על פי טים, אנחנו עובדים קשה מדי בשביל מעט מדי. הרבה פעמים אנחנו מתבלבלים מתלוש משכורת שמן, אך האמת היא שבחישוב לפי שעה, אפילו מנהלים בכירים מרוויחים לא הרבה יותר משכר מינימום. אם מהנדס תכנה מרוויח שלושים אלף שקל לחודש אבל הוא עובד בשביל כך 240 שעות בחודש הוא מרוויח רק 125 שקל לשעה. ברוטו.

       

      התחלה של פיתרון היא לעבוד פחות. מאחר ו-80% מהעבודה נעשית ב-20% מהזמן. אנחנו צריכים לשאוף לעבוד 20% מהזמן בעבור 80% מהמשכורת, ובזמן שנותר לממש את החלומות עכשיו, ולהפסיק לחלום ולחכות לפרישה.

       

      הספר מכיל הרבה עצות מעשיות להתייעלות:

       

      * לרכז את השעות האפקטיביות לחלון זמן קטן ולצאת הביתה מוקדם.

       

      * בסוף כל יום עבודה, רשום את המטלות למחר. כשהמטלות ידועות אנחנו מורחים פחות את הזמן וניגשים מייד לעבודה.

       

      * פתח את האאוטלוק רק פעמיים ביום. כמות הזמן שאנחנו מקדישים לקריאה ולכתיבה של מיילים חסרת פרופורציה לכמות העבודה. הדרך הכי טובה להתמודד עם זה היא לתחום את הטיפול במייל לפרק זמן מוגבל.

       

      * בלי מולטי-טסקינג. תתרכז במשימה אחת בכל פעם, ואל תנסה לקפץ בין משימות.

       

      * אל תיכנס לישיבה בלי שאתה יודע מה אתה רוצה להפיק ממנה, אחרת זה שוב יהיה בזבוז זמן.

       

       

       

       

      ***

      אם הפוסט מצא חן בעיניכם אתם מוזמנים לקרוא עוד מתוך רשימת הפוסטים הפופולאריים ביותר של הבלוג.

       

      הדרך המומלצת לעקוב אחר הבלוג היא להירשם לר.ס.ס. (אם הלינק לא עובד לחצו על 'רסיסי מידע' שבעמודה השמאלית)

      דרך אחרת לעקוב אחר עדכונים חדשים בבלוג היא להציע לי חברות, ואז הקפה ישלח אליכם הודעה ברגע שיתעדכן פוסט חדש (אם תבחרו באופציה הזו בתהליך ההרשמה).

       

      וכשאני נתקל במשהו מעניין אני מצייץ בטוויטר - עקוב אחרי בטוויטר.

      דרג את התוכן:
        9 תגובות   יום שני, 23/11/09, 21:16

        1. המכונית הפופולארית ביותר בקרב מיליונרים היא טויוטה (לא מרצדס ולא ב.מ.וו אלא טויוטה).

         

        2. מיליונר משלם כ-16 דולר לתספורת - כולל טיפ.

         

        3. ארבעה מכל עשרה מיליונרים שותים יין שעולה בסביבות עשרה דולרים.

         

        4. מקצוע ההוראה מייצר יותר מיליונרים מאשר רפואה או עריכת דין.

         

        5. פחות משישה אחוזים מהמיליונרים בסקר קנו חליפה במעל לאלף דולר.

         

        6. שישים וארבעה אחוזים מהמיליונרים קנו בית אחד בלבד.

         

        7. בארה"ב יש פי שלושה מיליונרים שחיים בבית שעולה 300 אלף דולר מאשר מיליונרים שחיים בבית שעולה מיליון דולר.

         

        8. רוב המיליונרים מעדיפים שעוני סייקו על פני רולקס.

         

        9. אלה שתורמים הכי הרבה הם העשירים ביותר

         

         

         

        מסקנה: כדי להיות מיליונר הכי טוב להיות מורה.

         

         

         

        ברצינות, זה לא מקרי שיש יותר מורים מיליונרים מאשר עורכי דין או רופאים. מורה יכול להרשות לעצמו לנסוע לעבודה באוטובוס, להתלבש בג'ינס וטי-שירט, ולגור בדירת שלושה חדרים. ללא סמלי סטאטוס, ובאורח חיים צנוע, מורה יכול לחסוך פי שניים מעורך דין ממוצע על אף שהוא מרוויח רק כמחצית.

         

        הרושם המוטעה - כיצד חיים אנשים עשירים - נוצר מכך שאנחנו מבלבלים בין עשירים לעשירים מאוד, בין מיליונרים למיליארדרים. מטוס פרטי, מלונות פאר, אחוזות יוקרה, ודוגמניות יפות מצטלמים היטב בטלויזיה ובמגזינים אבל הם משקפים אורח חיים של מעטים ובלתי מושגים.

         

        השאלה שאנחנו צריכים לשאול את עצמנו היא היכן אנחנו רוצים להיות. אם מישהו חושב שהוא יכול להיות מיליארדר - תפדאל, שינסה. אני באופן אישי מעדיף להיות מורה צנוע ומיליונר.

         

        ***

         

        העובדות והרעיון לפוסט נגנבו מתוך הפוסט What real millionaires do בבלוג שאני מקפיד לקרוא: www.freemoneyfinance.com

        דרג את התוכן:
          3 תגובות   יום שבת, 21/11/09, 21:47

          רגע לפני שאנחנו קונים מניה, או אגרת חוב, או דירה להשקעה. השאלה שאנחנו חייבים לענות עלייה היא מהו אופק ההשקעה? כמה זמן אנחנו מתכוונים להחזיק בנכס, ומתי אנחנו מתכוונים למכור? ללא ידיעת אופק ההשקעה, אין לנו כלים לבחון האם נכנסנו למסלול השקעה נכון.

           

          נניח שאנחנו מעריכים שמחירי הבתים רק יעלו. על פניו השקעה בדירה היא הדבר הנכון, אבל אם איננו יודעים מתי אנחנו מתכוונים למכור, אפילו אם ההערכה שלנו תתממש, קיים סיכוי גדול שנצא בהפסד.

           

          נמשיך עם ההנחה שמחירי הדירות בשכונה יעלו בעתיד הקרוב: כל הסימנים החיוביים ישנם, השכונה עוברת ג'נטריפיקציה, מחירי הדירות נמוכים יחסית לשכונות הסמוכות, העירייה משקיעה בתשתיות, יש מחסור בהתחלות בנייה באזור, הנגישות טובה, והשכונה קרובה למרכזי תעסוקה.

           

          תוך עשר שנים מחירי הדירות הכפילו ושילשו את עצמם. מי שקנה את הדירה בזמן ומוכר אותה עכשיו עשה עסקה טובה.

           

          למזלנו הלכנו עם האינסטינקט, התגברנו על הפחדים וקנינו דירה. אולם על מנת שנרוויח צריך להתקיים עוד תנאי אחד: שהחזקנו בדירה לאורך כל העשור.

           

          אם אופק ההשקעה שלנו היה רק חמש שנים, או גרוע מכך - לא היה לנו אופק השקעה כלל, פשוט היה לנו כסף זמין, והדירה נראתה כמו השקעה טובה; ובאמצע השתנו הנסיבות ונזקקנו למזומן: לא הצלחנו להשכיר את הדירה, נולדנו לנו, ילד ואחד מבני הזוג פוטר מהעבודה. על אף שהתחזית הראשונה שלנו עדיין נראתה נכונה, נאלצנו למכור את הדירה; על אף שזיהינו נכון את עליית המחירים הצפויה, כשלנו להעריך את אופק ההשקעה.

           

          בסיכומו של דבר, גם אם לא פרץ משבר כלכלי, מכרנו את הדירה לפני שהשכונה עשתה את הפריצה הגדולה, וכשמשווים את עליית מחיר הדירה לאינפלציה יצאנו בהפסד.

           

          בחינת אופק ההשקעה מאפשר לנו לענות בכנות האם אנחנו מסוגלים לדבוק בהשקעה לפרק הזמן הנדרש, ויותר מזה, ידיעת משך ההשקעה מאפשרת לנו לוודא שאכן נוכל לעמוד בפרק הזמן שהקצבנו לעסקה. לכן, לפני כל כניסה לפוזיציה, וודאו שאתם יודעים כמה זמן אתם מוכנים להתמיד בהשקעה.

           

          * ג'נטריפיקציה - חדירה של בני מעמד גבוה לשכונה של בני מעמד נמוך

           

          ***

           

          בשבוע הבא: מתי הגיע הזמן לצאת מהשקעה?

          דרג את התוכן:
            0 תגובות   יום חמישי, 19/11/09, 00:17

            קרן פנסיה או ביטוח מנהלים?

             

            ישנם שני הבדלים עיקריים בין השניים.

             

            1) דמי ניהול. בקרן פנסיה גובים שישה אחוזים מכל הפקדה ועוד חצי אחוז מהקרן. בביטוח מנהלים גובים חמישה אחוזים מכל הפקדה ואחוז וחצי מהקרן. מכיוון שעד לגיל הפרישה לרובנו יהיו הרבה חודשים שבהם נהיה מובטלים מכפייה או מרצון, זהו יתרון ברור לקרן הפנסיה.

             

            2) מקדם המרה. מקדם המרה הוא בעצם מספר החודשים שנותנים לנו לחיות לאחר גיל הפרישה. אם המקדם הוא 200, פירושו שחברת הביטוח מעריכה שנחיה בממוצע עד גיל 67 (לגברים) פלוס 200 חודשים.

             

            אם חסכנו קרן בגובה מיליון והמקדם שלנו הוא 200, חברת הביטוח תשלם לנו קצבה חודשית בשווי מיליון חלקי 200 - חמשת אלפים שקלים.

             

            בקרן פנסיה מקדם ההמרה משתנה מעת לעת ונקבע על ידי הממשלה. בביטוח מנהלים המקדם נקבע בזמן ההצטרפות והוא בלתי ניתן לשינוי. מכיוון שתוחלת החיים עולה בקביעות, המקדמים הולכים ועולים, ולכאורה זהו יתרון לביטוח מנהלים.

             

            למה לכאורה? כי יש לי תחושת בטן חזקה שתוחלת החיים שלנו תעלה הרבה יותר מהר ממה שמעריכים, ואם אני צודק גם קרן הפנסיה וגם ביטוח המנהלים לא יוכלו לעמוד בתשלום הקצבאות. במקרה כזה, זה לא כל כך משנה מה אנחנו בוחרים.

             

             

            אם הסיפור הקודם לא עשה לכם חשק ללכת לעבודה, תשמעו את הסיפור הבא:

             

            פנסיונרית נחמדה סיפרה לי: "אני זוכרת שכשהייתי צעירה והלכתי לעבודה, הייתי מסתכלת בקנאה על הנשים שיושבות במרפסת ושותות תה. היום אני יושבת על המרפסת בבוקר, שותה תה, ומסתכלת בקנאה על הנשים שהולכות לעבודה.

             

            לבחון מחדש את הדרך שבה מתנהל ראיון עבודה

             

            בראיון עבודה אנחנו עומדים למבחן. המראיין שואל שאלות, רושם הערות, ואנחנו משתדלים ליצור את הרושם הכי טוב שאפשר. הגיע הזמן להפוך את היוצרות.

             

            אני ארגיש שהצלחתי בקריירה המקצועית שלי כאשר אגיע לראיונות עבודה כשאני אהיה זה ששואל שאלות, אני אהיה זה שרושם הערות, ואני אהיה זה שיודיע לבוס הפוטנציאלי אם יש טעם להמשיך לראיון הבא.

             

            לסיום, תחרות חורף ללא חימום

             

            (אין שום קשר לעבודה)

             

            אם אתם מעוניינים לזכות בפרסים יקרי ערך, אתם מוזמנים להצטרף אלי לתחרות חורף ללא חימום.

             

            החוקים: מי שמדליק אמצעי חימום נפסל.

            המנצח: זה שנפסל אחרון.

            הפרס: הערכה עצמית משופרת ותחושת גאווה על שמירת איכות הסביבה.

             

            * ההשתתפות אסורה על מי שנוהג ללכת עם סנדלים בחורף

             

             

             

             

             

            ***

            אם הפוסט מצא חן בעיניכם אתם מוזמנים לקרוא עוד מתוך רשימת הפוסטים הפופולאריים ביותר של הבלוג.

             

            הדרך המומלצת לעקוב אחר הבלוג היא להירשם לר.ס.ס. (אם הלינק לא עובד לחצו על 'רסיסי מידע' שבעמודה השמאלית)

            דרך אחרת לעקוב אחר עדכונים חדשים בבלוג היא להציע לי חברות, ואז הקפה ישלח אליכם הודעה ברגע שיתעדכן פוסט חדש (אם תבחרו באופציה הזו בתהליך ההרשמה).

             

            וכשאני נתקל במשהו מעניין אני מצייץ בטוויטר - עקוב אחרי בטוויטר.

            דרג את התוכן:
              3 תגובות   יום רביעי, 18/11/09, 00:01
              מכללת ספיר נראית כמו אוניברסיטה לכל דבר. שורה של תחנות אוטובוסים בכניסה, שומר, שער מסתובב שמתקתק בקול חזק, מדשאה בצורת כיכר, וסטודנטים צעירים שנעים במרץ על השבילים בין הרצאה להרצאה.

               

              פאנל ראשון

               

              תשע וחצי בבוקר, פאנל ראשון. פרופסור דן בן דוד מלמד אותנו שכשמודדים פער הכנסות בין עשירים לעניים צריך להסתכל על שני מספרים: על הפער בהכנסות הנטו, ועל הפער בהכנסות הברוטו. שני הפערים חשובים ומכל אחד אנו לומדים דברים שונים.

               

              פער הנטו, הפער שאותו בדרך כלל מציגים, מורכב מהכנסת העשיר לאחר תשלומי המיסים, ומהכנסת העני לאחר חלוקת הקצבאות. ההבדל בהכנסות הנטו מייצג את ההבדל ברמות החיים בפועל בין עניים לעשירים.

               

              פער הברוטו לעומת זאת מציג את יכולת ההשתכרות של העשיר לעומת זו של העני, רגע לפני שהמדינה מתערבת, ומחלקת מחדש את ההכנסות. כדי ללמוד על מגמות עתידיות הנתון שצריך להדאיג אותנו הוא התרחבות הפער בהכנסות הברוטו.

               

              הודות להתערבות המדינה, הפער בהכנסות הנטו הוא פחות או יותר יציב. אך כשמסתכלים על פערי הברוטו אנחנו רואים גידול עקבי ביכולת ההשתכרות של העשיר לעומת העני. מבחינת העניים יש בזה סימן מדאיג. כיום אנחנו מצליחים לשמור על הלהבות בגובה נמוך הודות לתמיכה ממשלתית, אך ברגע שיפרוץ משבר כלכלי ותהיה ירידה חדה בגביית המיסים, לא תהיה אפשרות לחלק להם כספים ופערי הברוטו יהפכו בבת אחת לפערי נטו כואבים.

               

              פאנל שני

               

              אחת עשרה וחצי בבוקר, פאנל שני. השר יובל שטייניץ בחליפה מבהיקה, האיש היחיד בממשלה מלבד ביבי שעובר מסך, מתגלה כנואם הגרוע ביותר ששמעתי מימיי. מילא הסגנון אבל התוכן שלא נדע. אם רציתם לדעת אז בכל הבעיות הכלכליות אשמים העובדים הזרים.

               

              חוץ ממנו, שוב היה שם בן דוד כדי להציל את המצב. הוא הראה שצמיחה כלכלית של מדינה נעה בקו ישר. לעתים קצב הצמיחה גבוה עקב גאות כלכלית, ולעתים נמוך מאוד עקב משבר כלכלי, אך אפילו המשברים הגדולים של שנות ה-30 ומלחמת העולם השנייה שהיוו נקודות קיצון בהיסטוריה הכלכלית של מאה השנים האחרונות לא הצליחו להסיט מדינות ממגמות הצמיחה שלהן.

               

              במקרים מאוד נדירים המגמה משתנה. לשם כך נדרש שינוי עמוק במדיניות הכלכלית. מדינה צריכה לעשות תפנית דרמטית בנורמות החברתיות-כלכליות שלה. המסקנה המתבקשת היא שממשלות ונגידים פחות חשובים ממה שחושבים.

               

              פאנל שלישי

               

              שתיים וחצי בצהריים, הפאנל הראשון שיש בו דוברות, וכבונוס - מנוהל על ידי אישה. מה לעזאזל עבר בראש של המארגנים?! אני לא מבין איזה משמעות יש לדיון ציבורי כשיש בו פחות משישית נשים. אגב במצרים העבירו חוק שכל מפלגה חייבת לשריין 20% מהמקומות שלה לנשים (המספר נשלף מהזיכרון).

               

              בפאנל השלישי למדנו מאתי פרץ, גלית אבישי, אורי אורבך ואילן גילאון, שבכנסת מחוקקים הרבה חוקים, יותר מדי חוקים. החוקים הפרובוקטיביים מהדהדים יפה בתקשורת אך אין להם שום משמעות מעשית. כדי שלחוק תהיה השפעה צריכים להקדיש לו תקציבים, לאפשר נגישות לציבור - מודעות, ולבסוף אכיפה.

               

              לסיכום

               

              זה היה יום ארוך. המסקנה שלי ושל כל המשתתפים הייתה שבשנה הבאה יתכנס שוב כנס שדרות בקמפוס החביב של מועצת שער הנגב ויציג את אותם נתונים. מכאן לא תצא מהפיכה חברתית.

              דרג את התוכן:
                7 תגובות   יום שלישי, 17/11/09, 01:48

                ההוצאות על חימום בחורף עולות לנו הרבה כסף - כמה אלפי שקלים. זה לא משנה איך אתם מחממים את הבית: מזגן, רדיאטור, תנור סלילים, תנור גז, תנור סולר או אח עם עצים; אם אתם נמצאים מספיק שעות בבית, גם הפתרון הזול ביותר יעלה לכם אלף או אלפיים שקלים.

                 

                פיתרון אחר הוא להסתובב בבית עם חרמונית, להתלבש בבוקר מתחת לשמיכות, ולצפות באדים מהפה כשאנחנו נושמים. האמת שהחורף בישראל לא כל כך קר, ואם אין לכם ילדים קטנים או שאתם לא מצפים לאורחים, זו לא משימה בלתי אפשרית.

                 

                חורף ללא חימום בארה"ב

                 

                בארה"ב ישנן התארגנויות מקומיות של משפחות אשר מתחרות ביניהן מי תהיה זו שתפעיל חימום הכי מאוחר אל תוך החורף. לורה שמשפחתה זכתה בתחרות כזו בשנה שעברה, הדליקה תנור בפעם הראשונה בחורף, ב-31 בדצמבר. משימה לא פשוטה בכפור של מדינת ניו-ג'רזי.

                 

                לורה חושבת שהיא ומשפחתה מסוגלים לעבור חורף ללא חימום ואולי היא תעשה זאת גם השנה. היא מספרת שבשנה שעברה, בתיאום עם יתר המשפחות המתחרות, הם החליטו להדליק חימום ב31 בדצמבר כדי לחגוג בנעימים את ערב השנה החדשה.

                 

                הסיפור המלא בחדשות ניו-ג'רזי

                 

                המניעים

                 

                המודעות הגדולה לחיסכון התעוררה בעקבות המיתון וההצטמצמות בהכנסות. משפחות צריכות להוציא פחות, ומכיוון שההוצאה על חימום היא הוצאה גדולה, אנשים נהיים פחות קלים על הדק התרמוסטט. אבל המניע העיקרי של המשפחות המתחרות הוא לבחון את אורח החיים שלהן, לראות עד כמה הן מסוגלות לשנות הרגלים שנתפסים כהכרחיים.

                 

                יש לי תינוק בן שנתיים בבית ומכיוון שאני לא רוצה שהוא יחטוף דלקת ריאות בגלל תחרות טיפשית J אני נאלץ להכריז על עצמי כמפסיד, אך בחורף הזה אנסה לא להפעיל חימום לצרכי האישיים (כולל בעבודה).

                 

                אבל אפשר לחסוך כסף ולעורר מחשבות על תרבות הצריכה גם בלי להשתתף בתחרויות קיצוניות. אפשר להתחיל בלשאול האם אנחנו מסוגלים להסתובב בבית עם מעיל וגטקס לפני שאנחנו מדליקים תנור?

                דרג את התוכן:
                  1 תגובות   יום שבת, 14/11/09, 22:16

                  האם עסקי חנויות הסקס נפגעים במהלך מיתון? מנהלת רשת חנויות הסקס - Good Vibrations,  הגברת ג'קי סטרנו, מסבירה: אנחנו לא עסק חסין מפני מיתון, ספגנו לא מעט מכות, אבל מצבנו טוב יותר מתעשיית הרכב.

                   

                  "אנשים לחוצים עכשיו, יש להם פחות כסף והם נשארים יותר בבית. החדשות הטובות הן שאנשים ממשיכים לעשות סקס, רוצים לעשות סקס, והם עושים יותר סקס."

                   

                  הראיון המלא בסן פרנסיסקו כרוניקל

                   

                  לא השתכנעתי. אנשים ימשיכו לעשות סקס זה בטוח, אולי יותר - לא מתווכח, אבל על סמך מה היא מניחה שהם יבזבזו על זה כסף? כנראה שרשת 'גוד ויברשיינס' זקוקה ליחסי ציבור . . .

                   

                  כיצד מזהים תעשיות חסינות מיתון

                   

                  כדי לברר אילו תעשיות הן חסינות מיתון, אנחנו צריכים לשאול שתי שאלות: 1) אילו מוצרים נמשיך לקנות אפילו כשנפגעת ההכנסה, 2) אילו מוצרים נקנה יותר כשאנחנו נאלצים להדק חגורה.

                   

                  יצרני התרופות והקמעונאיות הגדולות נחשבות תעשיות עמידות במיתון; תרופות מכיוון שמדינות כמעט אף פעם לא מקצצות בתקציב הבריאות; קמעונאיות מכיוון שבימי מיתון אנחנו מגבירים צריכת מוצרי יסוד, ומעדיפים לקנות אותם ברשתות גדולות וזולות.

                   

                  משקיעים מתוחכמים מחזיקים באופן קבע שיעור מסוים של מניות חסינות מיתון (גם בימי צמיחה). המשקיע הפשוט שרוצה להגן על תיק ההשקעות שלו, אך אין לו זמן או ידע לברור חברות ראויות מתוך הסקטורים ההגנתיים, יכול לרכוש תעודת סל סקטוריאלית בדמי ניהול נמוכים. חשוב לזכור שתעודות סל מביסות 80% מהמנהלים המומחים.

                   

                   

                  תעשיות נוספות שנחשבות עמידות בפני מיתון:

                   

                  * תעשיית הסיגריות

                   

                  * הימורים ובתי קזינו

                   

                  * תעשיות נשק וחלל

                   

                  * חברות חשמל

                   

                  * וכאמור, חברות תרופות והקמעונאיות הגדולות

                   

                   

                   

                  לסיום גילוי נאות. אני לא עוסק במניות הגנתיות, ובשבילי אני מעדיף תיק פשוט ככל האפשר. כך צריכים לנהוג רוב האנשים. מי שמעוניין בתיק ההשקעות טיפה יותר משוכלל שיתחיל בתעודות על מגזרים, כמובן שמי שבוחר בתיק משוכלל צריך להבין שמדובר במחויבות ארוכת טווח - כי תיק השקעות מנהלים כל החיים. בנוסף, בתיק מורכב הלחצים הפסיכולוגיים הרבה יותר משמעותיים.

                   

                   

                  דרג את התוכן:
                    0 תגובות   יום חמישי, 12/11/09, 00:09

                    כמה חשבונות בנק אתם מחזיקים? יותר מאחד? האם יש לכך הצדקה?

                     

                    ברוב המסלולים שאני מכיר משלמים לבנק דמי ניהול, וגם כשלא משלמים צריך להיזהר מהאלמנט. ההיגיון אומר שאין היגיון להחזיק ביותר מחשבון אחד, אלא אם כן את אשת עסקים או מרגלת או סתם מתחבא מנושים.

                     

                    ובכל זאת אני מחזיק בשני חשבונות, וזה אולי בגלל שאני פרנואיד. את החסכונות שלי אני מעדיף לשים בשני סלים.

                     

                    לקצץ מאה שקל בחשבון החודשי

                     

                    מוכן להתערב עם כל אחד מכם שאתם מסוגלים לקצץ 100 שקלים מהחשבון החודשי. אם רק הייתם יודעים כמה אתם מוציאים . . .

                     

                    חשבון סלולר מנופח מחבילות תוכן שלא ביקשתם, ביטוחים מיותרים, ארוחות צהריים משעממות . . .כל אחד והשלדים שלו.

                     

                    אל תקנו מצבר באוטו דיפו

                     

                    אני מצטער אוטו-דיפו אבל זו אשמתכם. לא התכוונתי להציץ אבל התור היה ארוך ולא היה לי מה לעשות ואתם השארתם את דלת חדר ההלבשה פתוחה.

                     

                    בחדר היה לוח שתיעד את כל הטריקים שעשה לי נציג המכירות: למכור לי מצבר שלא נמצא במבצעים, להציע לי מוצר משלים, ולשכנע אותי לקפוץ לביקור במוסך שלכם.

                     

                    פתאום בתור הבנתי איך זה שרק המצבר הכי יקר מתאים לאוטו שלי, ואיך זה שכולם איתי בתור קונים את אותו המצבר . . .

                     

                    והכי מרגיז היה לראות את הסיסמא: "היום עוקפים את סניף ירושלים ושוברים שיא מכירות!"

                     

                    ולסיום, Planet Slum,

                     

                    יונס בנדיקשין סיכם שישה שבועות בסלאמס של ניירובי, קרקאס, מומביי וג'קארטה במצגת תמונות פנורמיות מחיי משפחות ברחבי הסלאמס.

                     

                    התמונות יפות אבל צריך כל פעם לעבור דף כדי לראות עוד תמונה.

                     

                    ***

                    אם הפוסט מצא חן בעיניכם אתם מוזמנים לקרוא עוד מתוך רשימת הפוסטים הפופולאריים ביותר של הבלוג.

                     

                    הדרך המומלצת לעקוב אחר הבלוג היא להירשם לר.ס.ס. (אם הלינק לא עובד לחצו על 'רסיסי מידע' שבעמודה השמאלית)

                     

                    דרך אחרת לעקוב אחר עדכונים חדשים בבלוג היא להציע לי חברות, ואז הקפה ישלח אליכם הודעה ברגע שיתעדכן פוסט חדש (אם תבחרו באופציה הזו בתהליך ההרשמה).

                     

                     

                    וכשאני נתקל במשהו מעניין אני מצייץ בטוויטר - עקוב אחרי בטוויטר.

                    דרג את התוכן:
                      5 תגובות   יום שלישי, 10/11/09, 00:29

                      פרופסור מוחמד יונס, זוכה פרס נובל לשלום ומייסד בנק גְרַמִין למיקרו הלוואות, חולם על עולם ללא עוני: "בעתיד נצטרך לבנות מוזיאונים שיציגו את זוועות העוני לדורות הבאים. הם ישאלו כיצד יתכן שהעוני התקיים כל כך הרבה זמן בחברה האנושית . . ."

                       

                      "העוני פוגע אנושות בזכויות אדם," הוא אומר ואני חייב להסכים. "לעני אין אפילו את מראית העין של שליטה על גורלו. " זוהי חובתנו לפעול למיגור העוני בדיוק כשם שאנחנו מוחים נגד פגיעה בזכות הדיבור.

                       

                      מוחמד יונס נטש משרת פרופסור בארה"ב וחזר למולדתו - בנגלדש, בתקווה ליצור עבורה עתיד טוב יותר.  בביקור באחד הכפרים העניים של בנגלדש פגש יונס קבוצת נשים שייצרו רהיטים מבמבוק, כדי לקנות במבוק הן לוו כספים בריבית גבוהה שגזלה מהן את כל הרווח. לנשים היה עסק עצמאי מצליח שקיים אותן בקושי והעשיר את המלווה בריבית.

                       

                      מוחמד זיהה את הקושי שלהן בלגייס כספים ושלף מכיסו 27 דולרים. סכום פעוט בעבורו, אך זה כל מה שהן היו צריכות, בזכות ההלוואה הזולה נותר בידי כל אחת מהן חצי דולר שהביא אותן לעצמאות כלכלית - כעת נשאר ברשותן ההון הדרוש לקניית חומרי גלם בלי לקחת הלוואה.

                       

                      בעקבות המקרה החליט פרופסור יונס להקים עסק שילווה סכומים קטנים לאלה שאין להם כלום: בעוד שהבנקים אינם מוכנים להלוות כסף בריבית נמוכה לאנשים עניים, ובטח שאינם מעוניינים להתעסק בהלוואות קטנטנות, הפרופסור לכלכלה האמין שבתנאים הנכונים הלווים העניים יחזירו את שהלוו, ובכך יהפכו את הבנק למיקרו-הלוואות לעסק משתלם.

                       

                      ב-1983 ייסד יונס את בנק גרמין ותוך 25 שנים הפך הבנק לענק הלוואות אשר מעניק הלוואות בהיקף של מיליארדי דולרים; למעלה מ98% מההלוואות מוחזרות במלואן (אין אף בנק שיכול להתהדר בהחזר הלוואות כזה) ופרט מעניין נוסף - כמעט כל הלווים שלו הן נשים.

                       

                      העיקרון שלי בכתיבת פוסטים הוא שלפוסט יהיה ערך מוסף, כלומר שמכל פוסט שאני כותב יהיה ניתן להוציא משהו שישפר את חיינו. לפעמים אני מצליח יותר ולפעמים פחות. בפוסט הזה הלקח הוא קצת יותר מסובך, יש פה מידע כללי מעניין אבל הוא לא נוגע לחיי היום יום. אני מניח שכמעט כל קוראי הבלוג אינם עניים, ואפילו אם היה בנק למיקרו הלוואות בישראל הוא לא היה רלבנטי כל כך.

                       

                      ובכל זאת יש פה לקח חשוב: ההצלחה הגדולה של בנק גרמין מלמדת שכל אחד יכול להיות יזם, כולנו מספיק יצירתיים כדי להגות רעיונות מוצלחים. אם הכפריים של בנגלדש שחייהם מתרכזים בכיצד ניתן להשיג משהו לאכול מסוגלים להקים עסקים בהמוניהם, גם אנחנו, בעלי ההשכלה והאמצעים מסוגלים.

                       

                      הם אמנם נהנים מהיתרון שאין להם מה להפסיד, אבל מבלי להיכנס לפרטים, בחישוב סך היתרונות נדמה לי שאנחנו מובילים.

                       

                       

                      ***

                       

                      גרמין בבנגלדשית פירושו 'של הכפר'

                       

                      ביקורת לספר עולם ללא עוני של מוחמד יונס

                       

                      מיקרו אשראי בויקיפדיה

                      דרג את התוכן:
                        3 תגובות   יום שבת, 7/11/09, 23:07

                        המסלול המומלץ ליזם הוא לעבוד שלוש שנים בחברה גדולה, שלוש שנים בחברה בינונית, שלוש שנים בחברה קטנה ואז להקים עסק עצמאי. את ההמלצה קראתי בראיון עם מיליארדר יהודי-אמריקאי, מייסד אימפריית מזון להכנה במיקרו שלמרות מאמצים רבים לא הצלחתי להיזכר בשמו.

                         

                        ההמלצה, בניגוד לממליץ (לצערי) נחקקה בזיכרוני. כשקראתי אותה לא נזקקתי לפירוש; בתור בוגרי אוניברסיטה, עם כל הכבוד, אנחנו לא מכירים את המקצוע שאנחנו מתעתדים לעבוד בו. במרבית המקרים חסרה לנו בגרות נפשית, והדבר הנכון ביותר עבורנו הוא לעבוד במקום שבו יש נהלים קשיחים, עם תכנית עבודה מוגדרת לפרטים.

                         

                        ברגע שנכנסנו לעניינים: אנחנו מבינים למה מצפים מאיתנו ומכירים את הכללים, הגיע הזמן לעבוד בחברה בגודל בינוני עם מרחב מחייה - במקום שמאפשר לנו לחשוב בעצמנו. רק ברגע שנתחיל להעלות בעצמנו פתרונות נתחיל להבין את הבעיות הגדולות של המקצוע, ולכן חשוב לעבור לחברה פחות גדולה ופחות קשיחה.

                         

                        בשלב הזה אנחנו אמורים להיות בשלים לחברה קטנה, לחברה שבה אנחנו חייבים להגדיל ראש כדי להצליח בעבודה, לחברה שהכל נמצא בה בשלבי הקמה; ועם הידע והניסיון שרכשנו אנחנו יכולים להשתתף בבניית החברה.

                         

                        עם תשע שנות ניסיון בכל סוגי החברות צברנו פרספקטיבה רחבה על התחום שאנחנו פועלים בו, אנחנו מכירים את התחום, מכירים את השחקנים, מכירים את הבעיות, וכעת יש לנו סיכוי להגות רעיון חכם ולהקים חברה מצליחה.

                         

                        האם זה אפשרי לפתוח עסק בגיל שלושים?

                         

                        על הנייר, המסלול נשמע טוב ויפה, אלא שתשע שנות ניסיון פלוס שלוש שנות לימודים (לכל הפחות) ואנחנו כבר בני יותר משלושים, בדרך כלל עם משפחה קטנה ומשכנתא. מי במצב הזה מוכן לסכן את החסכונות שלו ולפתוח עסק עצמאי?

                         

                        אולי הזמן הנכון לפתוח עסק הוא מייד אחרי הלימודים? לצעירים יש אנרגיה, יש זמן פנוי, יש פתיחות שחסרה למבוגרים, ויש להם מעט להפסיד. אולי היתרונות האלה מאפילים על חוסר בגרות וחוסר ניסיון? מבחינה סטטיסטית התשובה על כך שלילית. לעסק יש פחות סיכוי להצליח אם היזמים שלו צעירים.

                         

                        האפשרות השלישית היא לפתוח עסק כשהילדים גדלים, ואכן על פי מט"י רוב הנשים הפונות אליו נמצאות בשנות החמישים. מצד אחד בגיל כזה יש לנו ניסיון, ראינו הרבה דברים, טווינו קשרים, ומצד שני היסודות הכלכליים שלנו יציבים, יש לנו הרבה זמן פנוי ומעט להפסיד.

                         

                        הבעיה היא שבגיל חמישים אין לנו מוטיבציה להשקיע את כל מרצנו בעסק עצמאי. זהו גיל שבו יש לנו כסף, ואחרי הרבה שנות עומס התפנה לנו סוף-סוף זמן לנוח ולבלות. למי במצב כזה מתחשק לשנות כיוון ולהפוך ליזם אחרי עשרות שנים כשכיר?

                         

                        השורה התחתונה היא שיזמות היא משהו שמתאים למעט מאוד אנשים: אם את או אתה צעירים בעלי בגרות נפשית יוצאת דופן, ובדרך כלשהי הספקתם לצבור הרבה ניסיון; אם אתם בשנות השלושים, מלאי מוטיבציה ובעלי משפחה תומכת; או אם אתם מבוגרים עם תשוקה עזה להפוך לאנשים עשירים; סימן שאתם בגיל הנכון להפוך ליזמים.

                        דרג את התוכן:
                          8 תגובות   יום רביעי, 4/11/09, 23:15

                          בארה"ב מדובר בתופעה: יותר ויותר אנשים מהגרים החוצה מארה"ב ברגע שהגיעו לגיל הפרישה. יוקר המחייה במדינת האם מהווה מעמסה כבדה על החסכונות, ובפני הפורשים עומדות שתי אפשרויות: לחיות בצמצום או לעבור לגור במקום זול.

                           

                          כדי להקל על חיפוש יעד נאות לצאת בו לגמלאות פרסם האתר MSN דירוג של 30 המדינות המתאימות ביותר לפרישה. הדירוג נקבע על פי עלות הדיור, עלות המחייה, ביטחון, אטרקציות, אקלים ושירותי בריאות.

                           

                          במקום הראשון נבחרה העיר קואנקה שבאקוודור. על קו המשווה בגובה 2350 מטר מעל פני הים, עם אקלים מושלם, היסטוריה וחיי תרבות עשירים; על פי מ.ס.נ העיר קואנקה היא המקום האידיאלי לפרישה. במקום השני נמצאת מקסיקו ומייד אחר כך פנמה ואורוגוואי. בתור מי שטייל מעט בדרום אמריקה אני מבין בהחלט מדוע המדינות הלטיניות ממלאות את הרשימה.

                           

                          בישראל התופעה פחות מפותחת מאשר בארה"ב מכמה סיבות, הראשונה שבהן היא שיש לנו פחות כסף. במדינה כמו מקסיקו, שנחשבת זולה בעבור האמריקאי הממוצע, עלות המחייה קרובה מאוד לזו שבישראל והחיסכון בעלויות אינו מצדיק את העקירה למדינה כה רחוקה.

                           

                          הסיבה השנייה היא תרבותית. הישראלי הוא טיפוס משפחתי, והניתוק שבהגירה מבני המשפחה הוא ויתור כבד מדי בשבילנו. אני לא צריך לספר לכם איזה סצנות אני עובר אם חולפים שבועיים מבלי שאני קופץ להורים לבקר.

                           

                          והסיבה השלישית היא הבידוד הישראלי. בהיעדר שלום עם המדינות השכנות, וכשעלויות המחייה במדינות האיחוד האירופי כה גבוהות, אין לישראלי יותר מדי אפשרויות, אלא אם כן הוא מוכן ללכת רחוק.

                           

                          באשר לי, אני רואה עצמי מבחינה תרבותית חלק מהים התיכון - הגירה לדרום אמריקה נראית לי קשה מנשוא. אם אצליח לשכנע את זוגתי לפרוש למצרים או טורקיה זה יכול בהחלט להיות פתרון. אם לא, אני בכל זאת לא רואה סיבה להמשיך לשאת בעלויות הגבוהות של איזור המרכז ברגע שבו אצא ממעגל העבודה. במקרה כזה פרישה לפריפריה תהיה התשובה.

                           

                          כתבתי על כך גם בטור פנסיונרים, הפריפריה קוראת לכם

                          דרג את התוכן:

                            ארכיון

                            הפעילות שלי

                            אין רשומות לתצוגה