כותרות TheMarker >
    ';

    איזהו עשיר

    פרופיל

    עזרא אוחיון
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין

    ארכיון : 8/2009

    3 תגובות   יום ראשון, 30/8/09, 00:04

    מהקומה ה-13 במלון רנסנס בת"א, חוף הים שנפרש לאופק, עולה ביופיו על מרבית חופי העולם; מהמרינה עד ליפו, חוף אחרי חוף: גורדון, פרישמן, ירושלים, ובקצה עומדת יפו העתיקה. פתחתי את החלון ואמרתי: "זוכרת את איה נפה? פה פי 100 יותר יפה." לא, לא נתקפתי בגעגועים ליורם גאון, וגם לא פרץ פטריוטיות, אם הייתה לי אשרת עבודה בארה"ב הייתי כותב היום בלוג באנגלית. זו האמת, בלי כחל ושרק, וזו האמת שחוף תל אביב הוא באמת חוף יפה.

     

    את השבת האחרונה של אוגוסט עשינו אני וזוגתי בתל אביב. חופשה מהחופש. אחרי שבוע עם ההורים בקפריסין, ועוד שבוע גיבוש לבד עם הילד, הייתי חייב-אבל חייב-חופש. ברשותי היו תלושים מהעבודה ללילה באחד ממלונות רנסנס, והסניף התל אביבי, האופציה הקרובה ביותר, נבחר ללא היסוס. אילת רחוקה מדי, ים המלח חם מדי, אז נסענו לתל אביב.

     

    מחפשים חניה

     

    ירדנו ברוקח, ישר עד לרידינג, ומשם עם הפקק לאורך הטיילת. ביזע ובהרבה יזע הגענו למלון, שאלנו את השומר בלובי היכן לחנות, והוא הסביר בהתנצלות: "החנייה עולה 80 שקלים, אבל נדמה לי שהחניון שלנו מלא עד אפס מקום." לזה לא ציפיתי. שלמלון לא תהיה חנייה? בלונדון הייתי מבין, אבל בישראל?! זה לא כתוב בחוקה שלכל אזרח מגיעה חנייה? אה, נכון אין בישראל חוקה.

     

    זוגתי פרקה את המטען שלנו: תיק גב, והלכה לעשות צ'ק אין. אני נשלחתי לחפש חנייה. זכרתי שמצפון למתחם המלונות עמדו כמה חניונים, עשיתי פרסה והתקדמתי עם הפקק בחזרה. הנה חניון, אבל אין פנייה שמאלה. הנה עוד חניון אבל גם פה אין פנייה שמאלה. המשכתי להזדחל צפונה. רמזור ועוד רמזור והבנתי שכדי לחזור חזרה למלון אני חייב לקחת מונית, ואם כבר מונית, חשבתי, אז ניסע לרידינג, שם לפחות החנייה בחינם.

     

    החניתי ברידינג, שני מטרים מהמסוף. בתחנה עמד קו 55. "נוסע על הטיילת?" שאלתי, "לא, בבן יהודה." אה, מצוין. שילמתי 5 שקלים, ובנתיב לתחבורה ציבורית הגענו תוך 10 דקות לגורדון. איך לא חשבתי על זה מראש?

     

    כדי לסגור את סיפור החנייה, נקדים את המאוחר, ונאמר שהחזרה הביתה הייתה קלה באותה מידה. הלכנו מהמלון על גורדון לבן יהודה, וכבר ממעבר החצייה נופפנו לקו 4 שיעצור. תוך 10 דקות היינו במכונית. אם תשאלו אותי, בפעם הבאה שאני נוסע לתל אביב זה מה שאני עושה: מחנה ברידינג ולוקח מונית.

     

    ארוחת ערב

     

    מתוך דעה קדומה, אני מניח שלא יצא לכם לטוס לחו"ל עם שומרי כשרות קיצוניים. אז בואו אני אספר לכם מעט על החוויה: לא אוכלים שום דבר אצל הגויים. במשך שבוע שלם בקפריסין אכלנו מקופסאות שימורים. אתם לא רוצים לדמיין מה זה עשה למערכת העיכול שלי. היא הכריזה על שביתה.

     

    אז נכון שעכשיו אלול, ואלה ימים של תשובה וסליחות, אבל אחרי השבוע עם בד"צ והעדה החרדית זה התור של אלוהים לסלוח לי, ובמקום בית כנסת וקידוש, בערב שבת האחרון פרעתי את החשבון: אני וזוגתי יצאנו למסעדה,  'אדורה' שמה, והזמנו מבלי לתחקר לגבי טיב החיה והאם היא מפריסה פרסות. טוב, רק אני, זוגתי הכשרה העדיפה בכל זאת שלא לאכול חיות. המסעדה הייתה במבצע שהכינונו מראש, 80 שקל ונקודות. שיהיה.

     

    בינינו, למרות ההקדמה, לא כל כך אכפת לי מה אני אוכל, העיקר שיהיו בו סיבים ואם זה בשר אז עדיף שיגישו דגים. "מה רע בחומוס?" התרסתי בפני זוגתי? כשההורים שלי לקחו אותנו לחופשה כשהיינו ילדים, בחיים הם לא בזבזו כסף על מסעדות. כמה סנדביצ'ים וסגרנו עניין. תאמיני לי שנהנינו לא פחות. "עזוב אותך חומוס, סוף-סוף אנחנו לבד בלי הילד, בחופש, בוא נעשה את זה רומנטי עד הסוף. עם זה לא יכולתי להתווכח. ליתר דיוק, עם זה לא כדאי להתווכח. "אני איתך," אמרתי, "רק תדאגי שיהיה קרוב למלון."

     

    גמרנו לאכול. האוכל היה טעים, מזג האוויר נעים, החזקנו ידיים, ואז היא אמרה: "לא בשבילנו מסעדות יוקרה," חייכתי בהסכמה: "לא, לא בשבילנו." אין ספק שהאוכל היה טוב, מושקע, המלצריות היו כמעט מקצועיות, האווירה נעימה, אבל באמת, זה לא עשה לנו שום דבר. שום דבר שחומוס או פיצה לא היו עושים באותה מידה.

     

    לסיכום. זה היה סוף שבוע מצוין בתל אביב. היינו ביחד, נרגענו מהחופש הגדול, וחוץ מהארוחה יצאנו בזול. היינו בים, קראנו, שתינו, אכלנו, וחזרנו הביתה מוכנים להתחיל מחדש את כל הבלגאן.

     

     

    ***

     

    ועוד כמה עדכונים לגבי הבלוג:

     

    כפי ששיתפתי אתכם בתחילת אוגוסט, את החודש האחרון הקדשתי למחשבות כיצד להמשיך, באיזו מתכונת. חשבתי על רעיונות חדשים לרענון הבלוג ושקלתי לא מעט אפשרויות.

     

    בפועל הרעיונות התחלקו לשני סוגים, אלה שמטרתם להגדיל את היקף הקוראים ואלה שמטרתם לשפר את מיומנויות הכתיבה. לבסוף החלטתי לבצע שני פרויקטים: הראשון הוא סדרת פוסטים שאמורים לדרבן את הקורא להקדיש שעה בכל פעם לשיפור מצבו הפיננסי. לדוגמא, פוסט מודרך לריכוז החומר הפנסיוני. הפרויקט השני הוא מחוץ לבלוג, לפחות בשלב הזה, כשבשנה הקרובה אני מתכוון לתרגם ספר מאנגלית שאני מאוד אוהב, מכותב שאני מאוד מעריך.

     

    הפרויקט הראשון, שכבר התחלתי לעבוד עליו יצא לדרך רק כאשר ארגיש שיש לי אסופה מכובדת של פוסטים מודרכים שאני מרוצה מרמתם. בינתיים אני עובד על הפרוייקט באוף-ליין.

     

    הפרויקט השני שגם עליו כבר התחלתי לעבוד יגזול ממני חלק מהזמן אשר מוקדש לבלוג, ולכן, בצער רב, אני נאלץ להקטין את מספר הפוסטים לבלוג לשניים בשבוע. אחד שיתפרסם כרגיל בכל מוצאי שבת, ועוד אחד שיתפרסם בשלישי בלילה.

     

    והעיקר, שהחופש הגדול נגמר (עוד יומיים אבל אני את שלי גמרתי).

    דרג את התוכן:
      17 תגובות   יום ראשון, 23/8/09, 23:54

      גביזי בפוסט אורח מספר על דרכו החוצה ממרוץ העכברים: אני זוכר שכשפעם הייתי מגיע הביתה , הרבה פעמים לא היה לי כוח לזוז , לא היה לי כוח לשחק עם הילדים , לא היה לי כוח לכלום.

      היום זה השתנה לגמרי - כשאני מגיע הביתה אני מסוגל להמשיך לעבוד עד השעות הקטנות , כי משהוא בכיוון שלי השתנה... יש לי אנרגיות חדשות.

       

      הבלוג של גביזי

       

      ***

       

      בפוסט הזה אספר קצת על היעדים שלי.

       

      לפני כארבע חמש שנים התחלתי לקלוט בהדרגה שהמשאב היקר ביותר שלנו הוא לא הכסף , הבריאות המשפחה שלנו האהבה או האנרגיה שלנו.

       

      המשאב היקר ביותר שלנו כבני אדם הוא הזמן.

       

      הזמן שלנו מאוד קצר פה על פני אדמה. כמה עשרות שנים וזהו - כל שאר הדברים שברשימה לעיל הם התוכן של הזמן הזה.

      ומה שצורך הכי הרבה זמן מאיתנו כיום בחיים המודרנים שלנו היא העבודה שלנו. הפרנסה שלנו. הקריירה שלנו.

       

      אנחנו מבלים את רוב זמננו שם, את רוב מירצנו וכוחנו אנחנו נותנים לעבודה.

      אני זוכר שכשפעם הייתי מגיע הביתה , הרבה פעמים לא היה לי כוח לזוז , לא היה לי כוח לשחק עם הילדים , לא היה לי כוח לכלום.

      היום זה השתנה לגמרי - כשאני מגיע הביתה אני מסוגל להמשיך לעבוד עד השעות הקטנות , כי משהוא בכיוון שלי השתנה... יש לי אנרגיות חדשות.

       

      כשקלטתי את זה שרוב החיים של האדם המודרני מתבזבים במקום העבודה שלו -הבנתי שאני חייב להשתחרר מהעול הזה.

      ויהי מה....

       הבנתי שאני רוצה לעצב את סדר היום שלי בעצמי,  עם התכנים שלי , עם הרצונות שלי , עם השאיפות שלי ולא של אף אחד אחר - ויהיה המעסיק טוב ככול שיהיה - בעצם כשאני עובד עבור מישהוא , גם אם זה הבוס הכי נחמד והכי טוב שיש-  זה לפי הסדר יום שלו ולפי הרצונות שלו לפי התוכן שלו.

      כדי לפרנס את המשפחה שלי אני בעצם תלוי בו.

       

      התלות הזו היא מה שגרמה לי להבין שאני צריך שינוי.

       

       

      אז איך אני עושה את זה?

       

      בחור בן 32 נשוי עם 4 ילדים קטנים ללא נכסים או דירה כל שהיא. חי בשכירות . שעה מתל אביב כול יום בפקקים הלוך חזור.  באותה תקופה אפילו מכונית לא היתה לנו...

       

      החלטתי שאני עושה את זה. אני משתחרר.

      ויהי מה....

       

      בחנתי כל מיני אופציות - לעבוד עבודה נוספת , לפתוח עסק ולנהל אותו מהצד ,קניית נדלן ועוד כהנה וכהנה.

      אף אפשרות לא נראתה לי באמת.

      באותה תקופה התחלתי עבודה חדשה והכרתי בחור בשם משה נ.

       

      לאט לאט משה חשף אותי לתוך תורת השקעות הערך ואני נכנסתי פנימה בעקבותיו.

      התחלתי מהספר הקטן שמכה את השוק של גרינבלט לאחר מכן הליכת אקראי בוול סטריט , דרכו של וורן באפט , הספרים המצויינים של ג`יימס אושנסי וספרים נוספים שלא כולם עוסקים בהשקעות , וכמובן הבלוג של עודד קריזל- רפי נלסון בתפוז והאתר המצויין שלו שוקרן.

       

      אני זוכר שכשמשה קרא את הספר של ג`יימס אושנסי , הוא כמובן הציע לי לקרוא אותו , ואני שאלתי - הספר באנגלית? אין סיכוי שאני אקרא!

      שנה לאחר מכן כבר קראתי את הספר, מה זה קראתי , חיכיתי כל יום לערב כדי שאוכל לקרוא עוד פרק ממנו.

       

      הפנמתי את הרעיון שהדרך הקלה ביותר למימוש אידיאל החופש עבורי היא לממש אסטרטגיה להשקעה וכך להתקדם. זה לא יגזול ממני זמן רב לנהל תיק כזה שרק פעם בשנה מבצעים בו החלפות - והתוצאות אמורות להיות ממש יפות. תוך כמה שנים אוכל להיות חופשי...

      אומנם זו לא דרך מהירה  , אבל היא יציבה ולא גוזלת זמן רב באופן יחסי לאלטרנטיבות.

      מה שקסם לי בדרך הזו ,זה העובדה שגם בחור ללא כל קשרים עיסקיים או נסיון עיסקי  - יכול רק מקריאת ספרים ואתרים לפתח ידע שמתרגם בסופו של דבר לשותפות בעסקים הטובים ביותר שיש.

       

      ניסיתי לחפש דרך חינמית לבצע אנליזות על מניות תל אביב כדי שאוכל לבנות תיק מניות שבנוי על אסטרטגיה להשקעה לזמן ארוך ולא מצאתי.

      כתוצאה מזה קבלתי החלטה לממש כלי כזה שיעזור לי לבחור את המניות.

       סקרינר על מניות תל אביב.

       

      הערה צדדית - קבלתי החלטה טקטית (לא אסטרטגית ! ) להשקיע כרגע רק בתל אביב כי שם היתרון שלי יהיה גדול יותר , כמעט כל השוק בארץ טכני לחלוטין - האופי הישראלי הוא להכנס ,לתת מכה ולצאת שזו בדיוק הפילוספיה ההפוכה לתורת הערך כך שהשוק פשוט מחכה לי כמשקיע ערך.., אני גם מכיר את החברות ואת המותגים המקומיים יהיה לי קל לבחור חברות איכותיות , העמלות יהיו זולות יותר ,וכמובן קצת ציונות לא תזיק...

      תוך מספר חודשים (המון לילות ...) הרמתי את הסקרינר והתחלתי לבחון את התוצאות שלו.

       

      בניתי תיק.

       

      השתדלתי להתמקד בחברות עם מכפיל הון ומכירות קטנים ככל האפשר , חברות שיודעות לייצר תשואה יפה על ההון ורצוי עם היסטוריה טובה לאחור. לא בחלתי גם בחברות ציקליות אם לדעתי יש להם עוד צאנס לגדול.

       התמקדתי בחברות קטנות עד קטנות מאוד כי שם לפי הסטטיסטיקה הפוטנציאל הוא הגדול ביותר.

       

      אישתי ואני קבלנו החלטה משותפת להשקיע כשני שלישים מהחסכונות שלנו - הכסף שחסכנו לדירה עד היום באמצעות עבודה קשה. אמנם אי אפשר לקנות בכסף הזה דירה במרכז וזה לא המון כסף אבל זה מה שיש לנו.

      ושוב זה לא כסף שקיבלנו , זה הכסף שעבדנו תמורתו כשכירים .  

       

      להשקיע את החסכונות בבורסה , ולא סתם בבורסה אלא במניות קטנות (שאולי טובות לדעתי,) שנסחרות מתחת לערכן. רצוי הרבה מתחת לערכן. בדרך כלל מניות עם סחירות נמוכה.

       

      אני יודע שהרבה אנשים שאני מכיר חשבו שאני מטורף או משוגע.

      אישתו של חבר שלי אמרה את זה בפירוש.

      הרי מי ילך וישקיע כמעט את כל החסכונות שלו במניות כאלו מסוכנות? רק מטורף.

      אבל אני האמנתי במניות האלו. עשיתי את המחקר שלי והבנתי שאם אני רוצה לצאת לחופשי אני חייב להסתכן באיבוד החסכונות שלי. האופציה האחרת היא להשאר תלוי לנצח במעסיק כזה או אחר.

       

      תוך מספר חודשים אחרי שנכנסתי עם כל ההון שהוקצה להשקעה התיק ירד כ45% במהלך משבר 2008.

      לא נעים.

      שנים של עבודה קשה וחסכון. וזה כאמור כמעט כל ההון שלנו.

       

      לא התיאשנו , המשכנו הלאה ולא מכרנו את הניירות - פעלנו לפי הקוו שבחרנו.

      ויהי מה....

      נכון להיום התיק כבר חזר לרמתו המקורית . (המדדים עדיין ב15% פחות מרמתם כשאני נכנסתי לשוק)

       

      הבנתי כבר בתחילת הדרך שאם אפרסם את המהלכים שלי ואעזור בכך לאנשים אחרים לקדם את ההחלטות שלהם - הרי שרק ארוויח מכך.

      זה גרם לי לפתוח את הבלוג ולהתקדם יחד עם הקוראים במכתבים של באפט ובהשקעות ערך בכלל.

      באיזה שהוא שלב הגעתי למסקנה שאוכל לשחרר גם את הסקרינר שלי לציבור , בגירסאות הבאות של הכלי אני מתכונן גם לחשוף את כל המידע הפודמנטלי שיש בכלי לכל מניה (בעצם אני עובד על זה בלילות האחרונים).  אם אפשר לעזור למישהוא , תפדלו...

       הכלי הזה פשוט חוסך זמן , וזו הרי היתה המטרה הראשונית שלי מלכתחילה - לחסוך זמן.

       

      משפט אחרון:

      תחליטו תתחייבו ותפעלו - זה יגיע , זה פשוט חוק אוניברסלי.

       

      בהצלחה לכולנו.

       

      ***

       

      גביזי תרם לנו פוסט אורח מצליח בעבר על מודל שלושת השלבים של רבי נחמן לחירות כלכלית

       

      הבלוג של גביזי

       

      דרג את התוכן:
        37 תגובות   יום ראשון, 23/8/09, 01:10

        שיווק רשתי, שיווק רב-שכבתי, MLM, שמעתי על כל הדברים האלה במעורפל אבל אף פעם לא מצאתי סיבה ללמוד עליהם מעבר למה ששמעתי פה ושם במסדרון. בעבורי אלה היו תמיד שמות קוד למשחק הפירמידה, שהיה באפנה בישראל בשנות ה-80.

         

        משחקי הפירמידה של לפני 20 שנה היו פשוטים וחסרי יומרות: אתה מכניס 2000 שקל לפירמידה שבהם יתחלקו זה שגייס אותך, ואלה שגייסו אותו. כדי שאתה תעשה כסף, כל שעליך לעשות הוא לגייס X אנשים, ומכאן אתה מתחיל להרוויח בלי לעבוד; אלה שגייסת יגייסו חדשים ואתה תשב בבית ותחכה לכסף שיזרום.

         

        יוזמי הפירמידה דאז לא השתמשו בשום הסוואה, הם לא הסתתרו מאחורי תואנת מכירה, מה שהם הציעו זה את המוניטין שלהם. הם טענו, ובצדק, שמאחר שבפירמידה שלהם יש כבר כמה מאות משתתפים, יהיה לך הרבה יותר קל לגייס אנשים חדשים באמצעותם מאשר אם תתחיל פירמידה משלך.

         

        שיווק רב שכבתי או פירמידה מודרנית

         

        הפירמידה המודרנית פלשה אלי לסלון כשחבר רחוק התקשר אלי לפני כמה שבועות, עמית שמו. עמית הוא בחור שאפתן, חרוץ, ומאוד ממוקד. היינו חברים קרובים בזמן הלימודים באוניברסיטה, ומאוד שמחתי לראות את השם שלו מהבהב בסלולרי שלי. עוד יותר שמחתי כשהוא הציע לקפוץ יחד עם המשפחה שלו - עם אשתו ושני הצאצאים.

         

        מפאת החום רצינו להוציא את הכיבוד לחצר אבל עמית ביקש שנשב בפנים, יש לו משהו להראות לי במחשב. יותר נכון, לענבר אשתו יש משהו להראות לנו במחשב. מעניין מה זה יכול להיות, חשבנו, אבל בכיף, בואו נשב בסלון.

         

        ענבר התחילה לספר לנו על החלום להיות עשירים, להפסיק להיות תלויים בעבודה ולעשות מה שאנחנו רוצים. "אני החלטתי להפסיק לחלום ולהתחיל לעשות," היא אמרה. "יש לי מוצר שאני מאוד מאמינה בו, הנה אתם מוזמנים לראות. המוצר שאני מוכרת הוא לא כמו עוד 'הרבלייף', הוא עונה על צורך אמיתי והוא משפר את איכות החיים של המשתמשים בו בקביעות. זה בדוק, אני באופן אישי משתמשת בו יום-יום".

         

        הסתכלתי על עמית והוא לא היה נבוך. נפלתי בפח, חשבתי לעצמי, הם לא באו לבקר חברים, הם באו לעבוד. בסוף המצגת סירבתי בנימוס, גם לא הסכמתי לחשוב על זה, "החיים שלי מאוד עמוסים, ובסופו של דבר זה עניין של סדרי עדיפויות." לא הרבה אחר כך נגמרה הפגישה.

         

        מאוד הצטערתי על החברות שנהרסה, לא משנה עד כמה הקשר בינינו היה רופף, עמית היה בשבילי מישהו שידעתי שאוכל לפנות אליו בעת הצורך. אחרי שהוא התייחס אלי כאל פוטנציאל מכירה נפתח פצע עמוק בקשר בינינו שאולי יירפא ואולי לא. כל כך הצטערתי שהחלטתי להיכנס לגוגל ולראות האם התחושה שלי לגבי מה שענבר קראה MLM נכונה. האם שיווק רב שכבתי הוא בסך הכל פירמידה מודרנית.

         

        בקצרה, התשובה היא כן. הרעיון היה שאני איהפך ללקוח שלה, שאקנה ממנה מוצרים ואשווק אותם הלאה לחברים שלי שהם בתורם יהפכו ללקוחות שלי. בתיאוריה, אם אצליח להשיג לקוח טוב אחד אז כל מה שאני צריך לעשות זה לחבר בינו לראש הפירמידה, וכל מי שנמצא בתווך יגזור את הקופון.

         

        האם שיווק רב שכבתי עובד

         

        לכאורה שיווק רב שכבתי הוא רעיון משובח. הבעיה בשיטה הזו היא שלמצוא 'לקוח' זה הרבה יותר מסובך ממה שזה נשמע. כמו עמית וענבר, כל משתתף פונה למעגל המכרים שלו: משפחה וחברים, ומנסה להפוך אותם ללקוחות שלו. חוץ מהם הרי אין לנו יכולת אמיתית לחדור למישהו לסלון, בטח לא כשאנו מנסים להפוך למיליונרים בלי טיפת מאמץ.

        אני בספק רב אם מישהו מלבד ראשי הפירמידה מרוויח משהו מהעניין, דבר אחד בטוח ששיווק רב שכבתי הוא לא סוג של יזמות אלא סוג של הונאה, ואיך זה יכול להיות אחרת? אם כל הרעיון הוא לעשות כסף בלי להתאמץ. יזמות, להבדיל, היא דרך לנסות להוסיף ערך למישהו בעולם, לנסות לתת פיתרון לבעיה קיימת, וזה כרוך בהמון-המון עבודה.

         

        הדרך הקלה ביותר לנסות לעשות כסף בלי להתאמץ שאני מכיר היא לקנות כרטיס לוטו בחמישה שקלים.

         

         

         

         

         

         

        ***

         

         

        מה עוד ניתן לקבל מהבלוג:

         

        אם הפוסט מצא חן בעיניכם אתם מוזמנים לקרוא עוד מתוך רשימת הפוסטים הפופולאריים ביותר של הבלוג.

         

        הדרך המומלצת לעקוב אחר הבלוג היא להירשם לר.ס.ס. (אם הלינק לא עובד לחצו על 'רסיסי מידע' שבעמודה השמאלית)

        דרך אחרת לעקוב אחר עדכונים חדשים בבלוג היא להציע לי חברות, ואז הקפה ישלח אליכם הודעה ברגע שיתעדכן פוסט חדש (אם תבחרו באופציה הזו בתהליך ההרשמה).

         

        פוסטים מרחבי הרשת שמצאו חן בעיניי דרך הגוגל רידר.

         

        וכשיש לי משהו מעניין אני מצייץ בטוויטר – עקוב אחרי בטוויטר.

         

        דרג את התוכן:
          3 תגובות   יום שישי , 21/8/09, 18:03

          1.

          ישראל היא מפגע רעש אזורי. אתם לא רוצים לדעת מה הלך במטוס בדרך לקפריסין. מילא היו אלה רק מחיאות הכפיים הפתטיות שאחרי ההמראה, ברגע של השראה לזה עוד הייתי מסוגל להצטרף, אבל בחייכם, למה צעקות, שריקות, טראנסים ושמאנסים מהסלולר? למה לריב עם הדיילות. יאללה, תחגרו חגורות, שימו אזניות וחכו בסבלנות 50 דקות.

           

          2.

          לנהוג בצד שמאל זו לא בעיה. אין ממה לפחד. באמת. שזה לא יהווה בעבורכם שיקול. כשהתנעתי רעדה לי היד, אבל זו לא חכמה, אני בן אדם לחיץ, ואין לי נגד זה שום פתרון, רק להכריח את עצמי להמשיך הלאה למרות הרעידות. בחצי השעה הראשונה נסעתי חמישים, חצי מהמהירות המותרת, נצמדתי לשוליים ותרגלתי נשימות. ביום החמישי, על 120, כבר התחלתי להיזהר ממצלמות.

           

          3.

          לנהוג עם 4 מבוגרים באוטו זו בעיה. במיוחד אם הם ההורים שלך וחמיך וחמותך. אלוהים ישמור, ארבעה מבוגרים שאחרי טעות אחת בניווט איבדו את האמון ביכולת שלי לנסוע מאה מטר בלי להתהפך. אם אתם מתכוונים לנסוע לחו"ל עם ההורים, ואם אתם אמורים להיות הנהגים, אנא הקפידו לשכור רכב עם מחיצה אטומה לאור ולקול בין המושב הקדמי לאחורי.

           

          4.

          אם יש לכם ילד קטן, אל תשכרו בית עם בריכה. זו המסקנה הכי חשובה בפוסט הזה ולכן אני חוזר: אם יש לכם ילד קטן אל תשכרו בית עם בריכה. כי בתמורה לעשר דקות טבילה בערב תמצאו את עצמכם מוטרדים 24 שעות ביממה שמא הפעפוס חמק לחצר וטבע בבריכה.

           

          5.

          גם בחו"ל חייבים להקפיד לאכול פירות וירקות. מערכת העיכול שלכם לא יוצאת לחופש כשאתם בטיול, ובלי פירות וירקות גם בקפריסין חוטפים עצירות.

           

          6.

          מי שטס בטיסת צ'ארטר חייב להתקשר יום קודם לוודא שלא שינו את שעת הטיסה. האנטישמים הקדימו את הטיסה בשעה, ורק בדרך נס הצלחנו להחזיק את המטוס על הקרקע עוד עשרים דקות עד שנספיק לעשות צ'ק אין. זה היה יכול להסתיים באופן מאוד לא נעים. (במיוחד כשההורים שלי עומדים מאחורי, רק מחכים להזדמנות הראשונה לכעוס שבגללי נהרס להם הטיול)

           

          7.

          לא לזרוק את כרטיסי הטיסה עד שקיבלתם את כל המטען. האנטישמים החליטו להעניש אותי על העיכוב והעלימו לי חצי מהציוד. "בלי המדבקות על הכרטיס יהיה לנו קשה מאוד לאתר את האבידות," אמרה לי הפקידה במחלקת 'איתור כבודה'. נקווה לטוב.

           

          8.

          ככל שמתכוננים לטיול יותר ולומדים יותר נהנים יותר. ההרפתקאות המעניינות ביותר מתרחשות כשמגיעים מוכנים, אז המוח פתוח יותר לדברים חדשים, ועסוק פחות בהישרדות. החלק שהכי נהניתי ממנו היה לקשקש עם קפריסאים ביוונית ולשמוע את דעתם על האטרקציות המקומיות.

           

          9.

          כדאי להקשיב בשיעורי מתמטיקה. על השלטים בקפריסין האפסילון והתטא פתאום מקבלים משמעות.

           

          10.

          אם אתם יכולים אל תטוסו באוגוסט. לא רק הישראלים בחופש באוגוסט, כל העולם בחופש. רק השמש לא בחופש, והחום בקפריסין לא קל בכלל.

           

          11.

          יש דבר כזה התמכרות לאינטרנט. מתי בפעם האחרונה עברו עליכם חמישה ימים בלי אינטרנט, בלי לבדוק מייל, לראות אם התווספו תגובות לבלוג, בלי לראות מה קרה עם מונה הצפיות? ביום חמישי בערב כשחזרתי הביתה והתברר לי שיש תקלה בחיבור לרשת חשבתי שאני עומד להתעלף.

           

          12.

          תיזהרו מחופשות ארוכות. ככל שהחופשה ארוכה יותר החזרה קשה יותר. אין לכם מושג כמה קשה היה לי להתיישב לכתוב פוסט, ותאמינו לי שיש מעט מאוד דברים שגורמים לי הנאה יותר מלחבר מילים ולגנוב לקורא מחשבות.

           

           

          ועוד מסקנה בקטנה: שמעון אדף הוא אחד הסופרים המעניינים ביותר בעברית. בקפריסין קראתי את הספר שלו 'פנים צרובי חמה' שבה פגשתי את אורי אלחייני, הדמות המורכבות ביותר והמעניינת ביותר בספר שקראתי בעברית.



          ***

           

          אם הפוסט מצא חן בעיניכם אתם מוזמנים לקרוא עוד מתוך רשימת הפוסטים הפופולאריים ביותר של הבלוג.

           

          הדרך המומלצת לעקוב אחר הבלוג היא להירשם לר.ס.ס. (אם הלינק לא עובד לחצו על 'רסיסי מידע' שבעמודה השמאלית)

          דרך אחרת לעקוב אחר עדכונים חדשים בבלוג היא להציע לי חברות, ואז הקפה ישלח אליכם הודעה ברגע שיתעדכן פוסט חדש (אם תבחרו באופציה הזו בתהליך ההרשמה).

           

          חוץ מזה אתם מוזמנים לקרוא פוסטים מרחבי הרשת שמצאו חן בעיניי דרך הגוגל רידר.

           

          וכשיש לי משהו מעניין אני מצייץ בטוויטר - עקוב אחרי בטוויטר.

          דרג את התוכן:
            15 תגובות   יום שבת, 15/8/09, 22:47

            אני לא מחזיק טלביזיה בבית מגיל 21, שזה אומר 13 שנים שאני חי בלי טלביזיה. טוב, כמעט נכון, הייתה שנה אחת שבה הצבתי מקלט זול במרכז הסלון אבל לא חיברתי אותו לחשמל. 800 שקל מס נורמאליות קראתי לזה, תשלום סמלי כדי להישאר בחזקת נורמאלי.

             

            שלא תטעו, אין לי בעיה לראות טלביזיה, להיפך. היום ביקרתי אצל חמי, וברקע הייתה התכנית 'משחק החיים'. אני לא חושב שמישהו מלבדי שם לב מה התרחש על המסך, הבית התנהל כהרגלו בשבת, מתנדנד בין אוכל בית כנסת ושינה. פה ושם התנהלה שיחה, אולי מישהו פנה אלי, אין לי מושג, כי תוך שתי דקות שקעתי כולי בטלנובלה ישראלית שאפילו השחקנים בה לא לקחו אותה ברצינות (מלבד נירו לוי כמובן).

             

            וזו בעצם הסיבה שמלכתחילה בחרתי לגור בלי טלביזיה כי בכל מה שנוגע לתכנים שיוצאים מהמסך הקטן אין לי שליטה עצמית. אין לי מסננים ואני סופג הכל: משעת כושר עם דודו טופז, עבור בקשר משפחתי עם אחי-יותם, וכלה בערב חדש עם דן מרגלית. כשיצאתי לחיים עצמאים החלטתי שמה שהיה לא ישוב, ושלמרות המחיר את חיי הבוגרים אני לא מתכוון לבזבז בניוון איטי מול המסך.

             

            בגיל 21 עזבתי את הבית בכרמיאל ומאז לא לחצתי שוב על כפתור ה-'ON' בשלט. לפני 13 שנים זו הייתה החלטה רבת משמעות: מי שהתנתק מהטלביזיה התנתק מהציביליזציה. בלי טלביזיה קשה היה להתעדכן בחדשות, ברכילות, ובטח שלא להשתתף בשיחות על התכנית הפופולארית לאותה שעה.

             

            היום המצב שונה לחלוטין. הטלביזיה איבדה את המונופול על הקשר שבין האדם לתרבות; כשיש מלחמה, כשיש מונדיאל, טלביזיה אינה בהכרח הבחירה הראשונה מהיכן להתעדכן ולקבל מידע. בהפגנות האחרונות באיראן טוויטר הכריזה על מהפכה -  בעולם החדשות לפחות, אבל בכל הנוגע לצריכת תוכן המהפכה התחילה מזמן. כמעט ואין מאמר, כתבה, סרט או תכנית טלביזיה שאינם נגישים דרך האינטרנט.

             

            לפני שלוש שנים כשבן דודי השתתף בכוכב נולד, וגם אני הצטרפתי אל צבא המסמסים, אלא שבמקום לצפות בתכנית המלאה בטלביזיה, דילגתי בין סרטוני התכנית שהועלו לאתר בעיכוב של דקה. לסוג הזה של צפייה קוראים בתעשייה - 'lean forward' בניגוד לצפייה המסורתית מהכורסא שנקראת - 'lean backward'. על שום התנוחה שבה יושב הצופה וכרמז למעבר מאקטיביות לפאסיביות שבה הוא נוקט.

             

            העברת השליטה על צריכת התוכן לצופה נותנת לנו הצרכנים חופש ועצמאות במידה שלא ידענו קודם ועל כן היא מבורכת, אלא שעם העצמאות מגיע הצורך באחריות. אמנם עכשיו אנחנו מחליטים מה לקרוא ומה לראות, אבל זה כשלעצמו לא מבטיח שנבחר בהכרח במעניין ובמועיל. הרבה יותר מדי פעמים אני מוצא את עצמי מבזבז זמן על תכנים קלים לעיכול אך חסרי תועלת ולאו דווקא מעניינים.

             

            בין אם יש לנו טלביזיה בבית ובין אם אין זו האחריות שלנו לסנן את מה שנכנס ואת מה שנראה, בעיקר אם יש לנו ילדים קטנים לגדל. המחיר המיידי לעודף צפייה, כך מראים המחקרים, הוא נטייה מוגברת לצרכנות, אבל כסף הוא לא הדבר היקר ביותר כי אם הזמן שחולף מבלי לשוב.

             

            ***

             

            השבוע אני יוצא לחופשה בקפריסין ולכן הפוסט הבא יתפרסם ביום חמישי בערב, אז חופשה נעימה לכל המטיילים ואולי אפילו נתראה מחר בתור ל-check-in.

             

            ***

             

            אם הפוסט מצא חן בעיניכם אתם מוזמנים לקרוא עוד מתוך רשימת הפוסטים הפופולאריים ביותר של הבלוג.

             

            הדרך המומלצת לעקוב אחר הבלוג היא להירשם לר.ס.ס. (אם הלינק לא עובד לחצו על 'רסיסי מידע' שבעמודה השמאלית)

            דרך אחרת לעקוב אחר עדכונים חדשים בבלוג היא להציע לי חברות, ואז הקפה ישלח אליכם הודעה ברגע שיתעדכן פוסט חדש (אם תבחרו באופציה הזו בתהליך ההרשמה).

             

            חוץ מזה אתם מוזמנים לקרוא פוסטים מרחבי הרשת שמצאו חן בעיניי דרך הגוגל רידר.

             

            וכשיש לי משהו מעניין אני מצייץ בטוויטר - עקוב אחרי בטוויטר.

            דרג את התוכן:
              2 תגובות   יום רביעי, 12/8/09, 21:34

               הפוסטים הפופולאריים ביותר בבלוג איזהו עשיר?

               

              1.   אירוע חברה בימי מיתון או כיצד למדתי להכין גלידה 4149

               

              2.   נכד רופא או נכד מהנדס? 2972

               

              3.   מרוויח משכורת הייטק, האם אתה בעשירון העליון?  2809

               

              4.   האם יש לך מספיק כסף לפרישה 2642

               

              5. הטלוויזיה יצאה והאינטרנט נכנס 2390

               

              6.   עקרונות השקעה למשקיע העצלן 2239

               

              7. איפה הכי משתלם למלא דלק בישראל? 2092

               

              9.   חשיבה תלוית משכורת מסוכנת לך, תתחיל לחשוב שווי נטו! 1859

               

              8. דברים שכל אחד חייב לדעת על שיווק רב שכבתי 1835

               

              10.   מכינים תקציב? כדאי שתצאו לדרך 1588

               

              11.   ארבעה צעדים לחיים פיננסים בריאים 1507

               

              12. אפשר לעבוד פחות 1209

               

              13.  מה גורם למשקיע לטעות? 18 סיבות להונאה עצמית 1193

               

              14. איך זוכים בלוטו בחמש שקל שמונים 1082

               

              15.  צרכנות: "קניתי כי בא לי" 997

               

              16.  שקל שנחסך שווה לשניים שהורווחו, וישווה לארבעה כשתפרשו 981

               

              17.  יעדים פיננסיים לטווח הבינוני: איך מגדירים ומה עושים 948

               

              18. כמה כסף צריך כדי לקנות בית 938

               

              19.  צימר/מלון/קלאב או אולי קאמפינג? 872

               

              20. איך אתם דוחפים את עצמכם לנסות שוב אחרי שנכשלתם? 862

               

              21.  פוטרתי 858

               

              22. דרך אחרת להסתכל על פגישה עיוורת 839

              דרג את התוכן:
                7 תגובות   יום שלישי, 11/8/09, 01:42

                1. חברת ביטוח היא עסק כלכלי שמטרתו להרוויח כסף. כדי שחברת הביטוח תרוויח סך תשלומי המבוטחים צריך לעלות על סך התביעות. כלומר, המבוטחים משלמים יותר ממה שהם מקבלים ובאופן ממוצע הם מפסידים.

                 

                2. לא עושים ביטוח בשביל להרוויח כסף. המחוקק אסר על כפל ביטוחי מהסיבה הזו בדיוק. אם בן אדם מבטח את המכונית שלו בשתי חברות שונות, על פי חוק, הוא לא יכול לקבל פיצוי מצטבר מעבר לשווי המכונית, כלומר אסור לו להרוויח. ההיגיון אומר שכל חברה תשלם חצי מהנזק, הניסיון מראה שכל חברה תנסה להפיל את התשלום על החברה השנייה. המבוטח בינתיים ימשיך לחכות לכספי הביטוח בסבלנות.

                 

                3. ביטוח עושים כדי לא להפסיד יותר מדי כסף. מה זה יותר מדי? משהו שלא נוכל לעמוד בו. להפסיד יותר מדי זה להפסיד משהו שלא נוכל לקנות לו תחליף אלא בקושי רב.

                 

                4. חברות הביטוח לא אוהבות לשלם כסף. חברת ביטוח היא עסק כלכלי ששואף להגדיל את שורת הרווח. אחת מהדרכים בה חברות הביטוח נוקטות היא לדחות כמה שיותר תביעות. למי שלא יודע, הביטוח מעסיק רופאים ועורכי דין שמתוגמלים על פי אחוז התביעות שהם מצליחים לבטל.

                 

                5. ככל שיש לך יותר כסף אתה פחות זקוק לביטוח. ככל שיש לנו יותר כסף אנחנו יכולים להסתדר בכוחות עצמנו יותר בקלות והצורך בחברת הביטוח פוחת. אם יש לך חיסכון בגובה עשרה מיליון (הלוואי) כנראה שאין לך צורך בביטוח חיים שכן משפחתך תוכל להתקיים מהריבית על החסכונות.

                 

                לסיכום, חברות הביטוח הן עסק כלכלי שלא אוהב להפסיד. לפיכך הסיכויים שלנו להרוויח קלושים ולכן עומדת בפנינו רק סיבה אחת לחתום על עסקת ביטוח: אם חלילה יקרה אסון, בלעדי הביטוח לא נוכל להתאושש כלכלית. כלומר מבטחים רק משהו שאנחנו לא יכולים להתגבר על אובדנו בעצמנו.

                 

                ביטוח הוא מרכיב חשוב בבניית העתיד הפיננסי שלנו ושל משפחתנו, אבל שימו לב שחברות הביטוח מתייחסות אליו כאל מוצר צריכה לכל דבר: הן משווקות ומחזיקות סוכני מכירות שיקדמו אותו. ככל מוצר צריכה השאיפה שלנו היא לקנות ממנו רק מתי שצריך.

                 

                דרג את התוכן:
                  8 תגובות   יום ראשון, 9/8/09, 07:39

                  למיתון יש השפעה דרמטית על הרגלי הצריכה. ישנם מוצרים שאנחנו צורכים יותר כמו גבינה לבנה ולחם אחיד, ישנם מוצרים שאנחנו צורכים פחות כמו מנוי לכבלים או זמן אוויר בנייד, וישנם מוצרים שנפסיק לצרוך כמעט לחלוטין. למשל קרוקס.

                   

                  לכן לא הופתעתי כשהתפרסם שקרוקס על סף קריסה. לא הופתעתי אבל נלחצתי. כבר חמש שנים שאני והקרוקס שלי הולכים ביחד לכל מקום: טיפסנו על הפירמידות במקסיקו, דילגנו בין שלוליות בבנגקוק, והחלקנו על מצע קקי של ציפורים ברמת גן (בכיכר אורדע), ואלמלא החור המביך בסוליה הייתי ממשיך להגיע איתם גם לעבודה. נפשי נקשרה בכפכפי הגומי המכוערים ועל אף מצבם הקשה סירבנו להיפרד.

                   

                  כשראיתי את הכותרת מבשרת הקריסה הבנתי שאין ברירה, צריך להודות באמת: הקרוקס שלי עומדות למות ואם לא אזדרז לא יהיו לי קרוקס אחרות על פניהם באמת. בצעד מיואש הלכתי אל חנות הנעליים הקרובה וקניתי קרוקס חדשות. "המלאי כמעט נגמר," אמר המוכר, "במידה שלך נשאר רק דגם אחד." שמחתי - זה יהיה מוות קצר. שילמתי 200 שקלים ותוך שתי דקות הייתי בחוץ עם הקרוקס החדשות.

                   

                  "200 שקל?!" גערה בי זוגתי. "אתה לא יודע שהם על סף פשיטת רגל? במרכז המסחרי מוכרים אותם נעליים ב-150 שקל, ואם תפתח את האינטרנט בטח תמצא אותם גם ב-100 שקל. לא מתאים לך ככה לקנות בלי לחשוב. אבל אתה יודע מה, אם זה מה שהיה צריך לשלם כדי שתפטר מהנעליים הישנות, שאני לא מבינה איך הלכת איתם, אז זה שווה הכל."

                   

                  קנייה בדחף רגעי

                   

                  טוב, זו לא הפעם הראשונה ולא האחרונה שבה התפתיתי לקנות מתוך דחף רגעי. לרוב היה מדובר בקולה או בגלידה ביום קיץ חם אבל מאז שאני נמנע ממתוקים (כבר כמה שנים) נהייתי פחות או יותר חסין. אבל קנייה אימפולסיבית יכולה להתפרץ גם במוצרים הרבה יותר יקרים, זו יכולה להיות נעל של קרוקס או טלביזיה או אפילו דירה. בכל המקרים, קנייה אימפולסיבית מובילה לרכישה בתנאים היקרים ביותר לצרכן.

                   

                  והסיבה פשוטה: זוהי קנייה מהירה ללא השוואת מחירים, ללא מחקר מעמיק, וללא שיקול דעת עד כמה אנחנו באמת מעוניינים במוצר. בדוגמה מעט קיצונית אבל בהחלט לא בלתי אפשרית, סיפר שותפי למשרד שהוא הלך עם אחיו לראות דירה. אחיו ומשפחתו היו בתהליך של קניית דירה והוא הזמין אותו לבוא לחוות דעה. השותף שלי למשרד ראה את הדירה ונדלק. על המקום הוא חתם על זיכרון דברים, ואז התקשר לאשתו לבשר לה את הבשורה.

                   

                  הרכישה לא יצאה בסוף לפועל, אני לא יודע אם הוא נאלץ לשלם לקבלן פיצוי, אבל זה עלה לו במריבה רצינית עם אשתו. בעיניה הרעיון לעבור עיר ולגור ליד הגיס מצא חן הרבה פחות.

                   

                  לסיכום

                   

                  קנייה בימי מיתון משפיעה על סל המוצרים שאנחנו קונים אבל לא רק; יש לה השלכות גם על ההתנהגות הצרכנית. ימי צמצום מרסנים את הרכישות האימפולסיביות - כשהארנק רזה הבלמים הצרכניים עובדים הרבה יותר טוב, זה טבעי. אנחנו בוחנים את ההתנהגות שלנו, בוררים את הטוב מהרע, ואת המועיל מהמזיק. אין ספק שקנייה על פי דחף רגעי מועילה מעט מאוד למצב הפיננסי, ואין כמו ימי מיתון לעבוד על שליטה עצמית. מהפירות אנחנו נהנה לא רק היום אלא תמיד.

                   

                   

                   

                   

                  אני פשוט חייב כזה. עכשיו - כתבה טובה על קנייה אימפולסיבית בגלובס

                   

                  מסתבר שקנייה אימפולסיבית היא לא רק עניין לנשים - ואני חשבתי שזו בעיה בעיקר של גברים

                   

                  קולקציית קרוקס - דגמים שלא ידעתם שהם קיימים

                  דרג את התוכן:
                    3 תגובות   יום חמישי, 6/8/09, 02:42

                    1. עשה שימוש בשעות האפקטיביות. מתי אתה הכי מרוכז? מוקדם בבוקר? בלילה? אל תוותר על השעות האלה - עשה בהם שימוש.

                     

                    2. התרכז 5 דקות. כשאתה מוצא את עצמך מורח זמן פשוט תחליט שאתה מתרכז למשך 5 דקות.

                     

                    3. תזכורות. אם יש משימה שאתה צריך לבצע תיצור תזכורת שתציק לך באשר תלך.

                     

                    4. הכנס דדליין ליומן. אם יש משימה שמציקה לך ואתה לא מצליח להתפנות אליה - הכנס דדליין ליומן והיה מחויב לו.

                     

                    5. מה הצעד הבא. כשאתה מורח זמן - עצור וחשוב מהי המשימה הבאה.

                     

                    6. תהיה מרוצה ממה שעשית. אל תהיה קשה עם עצמך ותהיה מרוצה עם כל משימה שסיימת.

                     

                    7. המשימות הקשות קודם. כשאנחנו מתחילים לעבוד הריכוז שלנו במיטבו וזהו הזמן לבצע את המשימות הקשות.

                     

                    8. תחליט עכשיו. אין מה לדחות את ההחלטה - תחליט עכשיו מה אתה עושה עם החולצה שהורדת: לארון או לכביסה.

                     

                    9. תתחייב בפני אנשים. תכריז בפומבי שאתה מתכוון לבצע משימה ויהיה לך הרבה יותר קשה לא לגמור אותה.

                     

                    10. תבטיח לעצמך פרס לסיום המשימה.

                     

                    זהו תרגום חופשי של פוסט 10 Ways To Give Yourself A Procrastination Inoculation מתוך הבלוג המומלץ 'הרגלי זן'

                    דרג את התוכן:
                      22 תגובות   יום שלישי, 4/8/09, 01:28
                      כשאנחנו מחשבים את כמות הכסף הנדרשת לפרישה, אנחנו מתבססים על רמת החיים הנוכחית שלנו וממנה משליכים לעתיד; מי שחי מ-10 אלפים היום מניח שהוא יזדקק ל-10 אלפים בחודש כל ימי חייו.

                       

                      גישה כזו לא לוקחת בחשבון שינויים אפשריים באורח החיים: גידול בפעילויות הפנאי, תמיכה בילד סטודנט, עלייה בצרכים הרפואיים, ועוד. אורח החיים של בן 30 שונה מאורח החיים של בן 50 ושונה מאורח החיים של בן 70.

                       

                      יותר מזה, גישה כזו לא מתייחסת לחידושי העתיד: מוצר מהפכני שיהפוך לחובה בכל בית, אמצעי תחבורה שיישנה את כל צורת ההתניידות, או חידושים רפואיים מאריכי חיים שיהפכו להיות זמינים בעוד כמה שנים. דבר אחד בטוח - קצב החידושים וההמצאות לא הולך להיעצר כשנחליט לצאת לפרישה.

                       

                      אז איך נערכים לעתיד?

                       

                      לשינויים הצפויים באורח החיים אפשר וצריך להיערך מראש. מי שרוצה להעריך לכמה כסף בחודש הוא יזדקק בעוד 20 ו-40 שנים שיסתכל על אנשים מהמעמד הכלכלי שלו ויבדוק את רמת ההוצאה שלהם. מלבד זאת חשוב לזכור שלא כל הכסף שחסכנו מיועד למימון הפרישה אלא גם ללימודים לילדים, לחתונות, ולעזרה בקניית בית; אלה סכומים שצריך להוסיף לחשבון לפני שמתפטרים מהעבודה.

                       

                      עוד נקודה שחשוב לזכור היא שבשלב מסוים ההוצאות הרפואיות מתחילות לגדול. ולמי שמתכוון לחיות מההון שלו זהו מצב מאוד רגיש שכן השתלת לב לאחד מבני הזוג תותיר את המשפחה ללא הון וללא הכנסות. לכן, מי שיוצא לפרישה כדאי לו להצטייד בביטוחים רפואיים מקיפים ויקרים לכל בני המשפחה.

                       

                      עלייה ברמת החיים

                       

                      כדי לא לפגר אחר קצב העלייה ברמת החיים החוסך צריך לקחת בחשבון לא רק את העלייה ביוקר המחייה (האינפלציה), אלא גם את העלייה הממוצעת ברמת ההכנסה; כשהכלכלה צומחת קצב עליית השכר של העובדים עוקף את קצב האינפלציה ומביא לעלייה ברמת החיים. כלומר, העובדים יכולים לצרוך יותר ויותר עם הזמן.

                       

                      מי שקובע סכום קבוע להוצאה חודשית בפרישה לא יוכל לקחת חלק בעלייה ברמת הצריכה. אין ספק שחלקים גדולים מהצריכה לא תורמים דבר לרמת החיים אבל לחלקים מסוימים יכולה להיות השפעה מכרעת על איכות חיינו, כמו למשל המצאות רפואיות מצילות חיים.

                       

                      ההכנסה הפסיבית שאמורה לכלכל אותנו בפרישה חייבת לקחת בחשבון את כל האפשרויות. היא צריכה להשאיר לנו מרחב לטעויות, ובעיקר היא צריכה להיות כזו שתאפשר לנו להמשיך לחסוך בצורה כזו שההון ימשיך לגדול.

                       

                      לפני שמחליטים לפרוש:

                       

                      1. לנסות להעריך מה תהיה גובה ההוצאה 20 ו-40 שנה מהפרישה

                       

                      2. להפריש מראש כסף ללימודים-חתונות-ובתים

                       

                      3. לעשות ביטוחים רפואיים מקיפים לפני פרישה ולהוסיף את העלות שלהם להוצאה החודשית.

                       

                      4. לקחת בחשבון עלייה ברמת החיים ולוודא שההכנסה הפסיבית מגדילה את הקרן באותו הקצב (בערך 6% בשנה כולל אינפלציה)

                       

                       

                      האם באמת יש לנו מספיק כסף כדי לפרוש?

                       

                       

                       

                       

                      הבלוג של עידו מרוז (שממנו קיבלתי השראה לפוסט) 

                       

                      הגדרה לרמת חיים בויקיפדיה

                      דרג את התוכן:
                        1 תגובות   יום ראשון, 2/8/09, 02:12

                        עקב מחלה חרגתי היום ממנהגי כבכל יום ראשון ובמקום פוסט רגיל הבאתי מקבץ קצר של לינקים לפוסטים מעניינים ומועילים:

                         

                        עיתונות מסורתית OUT בלוגים ופורומים IN. אם יש משהו שהסרט "שיטת השקשוקה" לימד אותנו הוא שערוצי התקשורת המסורתיים בישראל לא מסוגלים לבקר את אילי ההון במדינת ישראל.

                        (קישור לקניית הסרט - עולה 50 שקלים אם אתם רוצים להביע תמיכה ביוצרי הסרט)

                         

                         

                        12 סיבות מדוע כדאי לגור בבית קטן. הסיבה המועדפת עלי היא שבית קטן מעודד פעילות מחוץ לבית.

                         

                         

                        סקוט יאנג בפוסט מוטיבציה וקביעת יעדים (אין לו קסמים) שואל במה אתם הולכים להצטיין בעוד 10 שנים? הפוסט הזה דיבר אלי מכיוון שהוא שם דגש על תרגול וסבלנות.

                         

                         

                        כיצד לענות על השאלות הסטנדרטיות בראיון עבודה? מומחים מסבירים מה המוטיבציה מאחורי כל שאלה במקבץ השאלות הסטנדרטי של כל ראיון עבודה.

                         

                         

                        להפיק את המרב מ-Google Reader אם אתם עדיין לא משתמשים בגוגל רידר אז זה הזמן להתחיל - זו הדרך הנוחה והקלה ביותר לסרוק את האינטרנט. אני באופן אישי סורק כמה עשרות בלוגים ביום ואין שום סיכוי שהייתי יכול לעשות זאת בלי גוגל.

                         

                        ומי שמעוניין לעקוב אחרי הפוסטים המומלצים שלי מוזמן לעשות זאת מכאן.

                        דרג את התוכן:

                          ארכיון

                          הפעילות שלי

                          אין רשומות לתצוגה