כותרות TheMarker >
    ';

    איזהו עשיר

    פרופיל

    עזרא אוחיון
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין

    ארכיון : 10/2010

    3 תגובות   יום ראשון, 17/10/10, 21:24

    השבוע התלבטתי כיצד לפתוח את הטור: אם להתחיל בסרט המצליח "הרשת החברתית" על הקמת פייסבוק או בציטוט מהספר "הגן האנוכי".

     

    מבחינת הרייטינג עדיף הסרט על פייסבוק. חייו של מייסד החברה, המיליארדר בן ה-26 מארק צוקרברג, מעוררים עניין רב. לא נרשמו מקרים רבים בהיסטוריה בהם הצליח בחור צעיר לשנות את ההתנהלות החברתית של חצי מיליארד איש בשבע שנים. סרט כזה ודאי סקסי יותר מספר על האבולוציה שכתב פרופסור בריטי לפני 35 שנה.

     

    אך כשצוללים לעומק, מתברר כי ספרו של ריצ'רד דוקינס יכול לתת פייט לסרט על צוקרברג. מכיוון שלא הצלחתי להחליט, בחרתי לכתוב טור שמתפתח בשני קווים מקבילים. גם הספר והסרט מובילים לאותו הרעיון בנוגע להשקעות: מתודת ההשקעות של כל אחד מאתנו היא תהליך התפתחותי.

     

     

     

    לפי "הגן האנוכי", החיים החלו מ"מרק חלבונים". לחלק מהחלבונים היתה השפעה מיוחדת על חלבונים אחרים: הם גרמו להם לשנות צורה כך שייראו וינהגו כמותם. דוקינס קורא להם המשתכפלים הבסיסיים.

     

    לצורך העניין, משתמשי פייסבוק הם כמו אותם חלבונים - כל משתמש משפיע על הסובבים אותו וגורם להם להפוך בעצמם למשתמשים. למשתמשי פייסבוק קדמו המשתמשים בשירותים בסיסיים יותר כמו Windows Messenger, ואולם כשאלה באו במגע עם משתמשי פייסבוק הם נבלעו ושינו צורה - הם נהפכו למשתמשי פייסבוק בעצמם.

     

    אותו תהליך אבולוציוני מתרחש גם בקרב משקיעים. החומר האורגני ב"מרק ההשקעות" הוא מי שברשותו כסף או רכוש. בשלב כלשהו פוגש המשקיע הבסיסי רעיונות חדשים או משקיעים מתוחכמים ומשנה את דרכיו - המשקיע הבסיסי מת, ובמקומו נולד משקיע מפותח.

     

    נניח שמשקיע בסיסי לקח לידיו עותק של TheMarker וקרא את הטור שאני מפרסם מדי שבוע. נאמר שהוא חשב ברצינות על העצות שבטור והחליט להתמקד במספר מצומצם של תעודות סל זולות ורחבות. אם היה לו קצת יותר מזל, הוא עשוי היה לפגוש בוורן באפט ולהפוך בהדרכתו למשקיע עשיר. בכל מקרה, לאחר כל אחד מהמפגשים מת משקיע בסיסי ונולד משקיע מסוג אחר.

     

    הדוגמה שהבאתי עלולה ליצור אשליה שמדובר בהכרח בתהליך חיובי. מה שמזכיר לי סיפור ישן על דוגמנית שהציעה לאיינשטיין לעשות יחד ילדים "שיהיו יפים כמוני וחכמים כמוך". הוא ענה: "ואם ייצא ההפך?"

     

    האבולוציה של המשקיעים הכלכליים לא יוצאת דופן, וגם אותה לא מנחים עקרונות מוסריים או שאיפה ליצור עולם טוב יותר.

     

    מדי פעם מתפשט טרנד השקעות חדש. לפני שאתם מצטרפים לאסכולת השקעות חדשה, בדקו היטב אם היא מתאימה לאורח החיים, לאופי וליעדים שלכם.

     

    ***

     

    התפרסם במקור בעתון דה-מרקר

    דרג את התוכן:
      0 תגובות   יום שלישי, 12/10/10, 00:03
      בשביל להיות עשיר צריך לשנות קודם את התפישה

       

      בארה"ב מתנהל בימים אלה ויכוח סוער בשאלה איזו רמת הכנסה הופכת אדם לעשיר. ההשלכות הן משמעותיות - העשירים יצטרכו לשלם בקרוב שיעורי מס גבוהים בהרבה מבעבר.

       

      נשיא ארה"ב ברק אובמה, שמוביל את החקיקה לשינוי מדרגות המס, התמודד כבר במערכת הבחירות לנשיאות עם השאלה הזו. בעימות טלוויזיוני בין אובמה למועמד הרפובליקאי ג'ון מקיין עלתה השאלה איזו רמת הכנסה שנתית מבדילה בין מעמד הביניים למעמד העשירים. מקיין ענה בלי להתבייש שמדובר בהכנסה שנתית של 5 מיליון דולר, ואילו אובמה טען שהרף הוא שכר של 150 אלף דולר בשנה.

       

      אם נאמין שהשניים הציגו את השקפתם, ולא את דעתם של יח"צנים - אזי ניתן לייחס את הפער לרקע שלהם. מקיין הוא בן של קצין בכיר מאוד בצבא, ואשתו עתידה לרשת של מאות מיליונים. אובמה, לעומתו, גדל במשפחה חד הורית ונאלץ בעבר לקחת הלוואות כדי לממן את לימודיו במוסדות יוקרתיים.

       

      מעטים מגדירים את עצמם עשירים. כל אחד חושב שהוא צריך להרוויח פי שלושה משהוא מרוויח כעת כדי להיות "מסודר" - וזה לא משנה אם ההכנסה החודשית הנוכחית שלו היא 3,000 שקל או 3 מיליון שקל.

       

      בעיה נוספת בתפישת העושר נובעת מהאשליה שיוצרת התקשורת לגבי חייהם של מפורסמים. בר רפאלי, שחר פאר ואפילו מייסדי icq התפרסמו כמי שמרוויחים סכומים גבוהים - אבל לא די בכך כדי לענות על השאלה היא עד כמה הם עשירים.

       

      במרבית המקרים כוכבי בידור ושאר מפורסמים עשירים הרבה פחות משנדמה. מעט מאוד אנשים שהתפרסמו ככוכבים בתחומים שונים מצליחים לשמור תזרים מזומנים גדול לאורך זמן.

       

      הפילוסוף ג'ון רולס טבע את המונח "מסך הבערות". הרעיון הוא כזה: "חשבו כיצד הייתם מחלקים את העושר בעולם אילו ישבתם מאחורי מסך בלי לדעת היכן ולמי תיוולדו".

       

      אל תראו בי שונא עשירים, זה לא העניין. הלקח שניתן להפיק ברמה האישית מהרעיון של רולס הוא שאנחנו צריכים להפסיק למדוד עושר באופן יחסי. עלינו למצוא הגדרה שתהיה נכונה לכל אדם - בין אם הוא חבר של אובמה ובין אם הוא חבר של מקיין.

       

      הכיוון צריך להיות אורח חיים שמקטין את התלות בעבודה. הגדלת הכנסה פסיבית היא אפשרות אחת, אבל היא לא מספיקה מכיוון שמבחינה מעשית אי אפשר שכולם יתקיימו מהכנסה פסיבית - מישהו צריך לעבוד. אפשרות מלהיבה יותר היא שנייצר בעצמנו את מרבית הדברים שאנחנו צורכים.

       

      מבחינה טכנולוגית, ביטול הצורך בעבודה אנושית לסיפוק של מרבית הצרכים החומריים קרוב מאי פעם. בקרוב, כשנרצה חולצה, נבחר עיצוב, נלחץ על כפתור, ותוך כמה שניות היא תהיה מוכנה. בינתיים זה נשמע קצת כמו מדע בדיוני, אבל זהו רמז טוב לגבי הכיוון שבו כל אחד מאתנו יכול להתחיל לצעוד כבר עכשיו כדי להיות עשיר.

       

      ***


      התפרסם במקור בדה-מרקר

       

      הכותרת של העורך ואני מרגיש צורך להתנצל עליה אבל תודו שהיא מושכת רייטינג. חוץ מזה אני מקווה שתהנו מהפוסט.

      דרג את התוכן:
        0 תגובות   יום ראשון, 3/10/10, 18:45

        מצגת נחמדה שבה נתקלתי לא מזמן נפתחה בשאלה: "מי יודע מה גרם לנפילתה של ברית המועצות, מעצמת על ששלטה ללא עוררין במזרח אירופה ובחלקים מאסיה במשך עשרות שנים?" השקף השני המשיך בשאלה: "מדוע ירד מדד דאו ג'ונס ביום שני אחד ב-1987 - יום שני השחור - ביותר מ-500 נקודות?" התשובה בשקף השלישי היתה: "אף אחד לא יודע".

        אף אחד לא יודע מכיוון שהחברה האנושית והמערכת הכלכלית, ככל מערכת שיש בה מספר גדול של שחקנים, הן מורכבות מכדי שנוכל באמת להבין אותן. כל התיאוריות לגבי נפילת ברית המועצות או הדאו ג'ונס מצליחות ברובד מסוים של הסיפור ונכשלות ברבדים אחרים.

         

        בהכללה אפשר לומר שכדי להתמודד עם המורכבות של העולם סביבנו פיתחנו שתי גישות עיקריות. האחת היא הגישה הרוחנית, שנשענת על אמונה בכוחות על-טבעיים. הגישה השנייה היא הגישה המדעית, שבבסיסה ההנחה כי התיאוריות שלנו ישתכללו וילכו עד שיתגברו לבסוף על כל הסתירות.

         

        עם זאת, נדמה שמתפתחת גישה שלישית שמקבלת את המורכבות כעובדה שאין לשנותה. מבני על ימשיכו לקרוס בפתאומיות, ובאותה הפתאומיות יצמחו במקומם מבנים חדשים. לא האמונה ולא המדע יוכלו לשנות זאת. להפך, ככל שנשתכלל ונבנה מערכות מורכבות יותר, ההתפרצויות הפתאומיות ייעשו שכיחות יותר.

         

        הדרך הנכונה עבור ארגונים להתמודד עם הגידול במורכבות, לפי גישה זו, כוללת מעבר מארגון היררכי לארגון כאוטי, שמונע על ידי מטרות וערכים משותפים. די הוק (Dee Hock), מייסד ויזה, חברת האשראי הגדולה בעולם, הוא אחד הדוברים הבולטים של תומכי הגישה הזאת, ומי שנתן לה את השם כאורדיק (Chaordic) - שילוב של כאוס וסדר (Order).

         

        הארגון הכאורדי הראשון

         

        הוק מסביר כיצד נולדה תעשיית האשראי בשנות ה-60. כל בנק הנפיק אז כרטיס אשראי משלו, והתעשייה כולה סבלה מהפסדי ענק. הוצאות תפעול יקרות, חלוקה רשלנית של כרטיסים ושיעור בלתי נסבל של הונאות הפכו את מימוש רעיון התשלום במטבע דיגיטלי לעניין בלתי אפשרי עבור החברות.

         

        בנק אוף אמריקה, מהבנקים הגדולים בעולם, התייאש גם הוא מהניסיון להקים חברת אשראי משלו - Americard. הניסיון הכושל הוביל לחובות כבדים לזכיינים ולסערה ציבורית, שבעקבותיהם החליט הבנק להעביר את פעילות האשראי לוועדה חיצונית בהובלת די הוק, שאיגדה את כלל הזכיינים.

         

        נציגי הוועדה החליטו להקים פלטפורמה לניהול פעולות אשראי שתהיה בבעלות שווה של כל הזכיינים. מטרת הארגון היתה לקיים תחרות ודיאלוג בין כל הזכיינים. הדרך שבה הם בחרו לעשות זאת היתה כזו: מצד אחד כל זכיין יתחרה עם הזכיינים האחרים על לקוחות, ומצד שני כל הזכיינים מחויבים לשתף פעולה כדי שהסוחרים יוכלו לגבות כסף מארגון האשראי - לא משנה היכן הונפק הכרטיס. הארגון הזה הוא חברת ויזה, שב-2009 ניהלה עשרת אלפים פעולות בשנייה בהיקף של 4.4 טריליון דולר בשנה.

         

        ויזה, על פי די הוק, היא חברה כאורדית, חברה נטולת סדר שמונעת על ידי מטרה וערכים משותפים. המתח בין כאוס וסדר יוצר את החדשנות הנדרשת לצמיחת החברה, והמבנה הרשתי הופך אותה לעמידה בפני משברים.

         

        היתרון שבפשטות

         

        אנחנו כפרטים לא יכולים להפוך לחברה בעלת מבנה מתוחכם כפי שמציע די הוק. הלקח שלנו הוא הפוך. כדי למנוע קריסה בלתי מוסברת כמו זו שחוותה ברית המועצות אנחנו חייבים לבנות לעצמנו מערכת כלכלית פשוטה ככל האפשר, כזו שאפשר לנהל ביעילות.

         

        אלא שלעתים קרובות אנו מתפתים להכניס לחיינו מורכבויות מיותרות בדמות ניהול מבוזר של התיק הפנסיוני, לקיחת משכנתאות מתוחכמות או צריכת מגוון רחב מדי של שירותים. התוצאה: בזבוז של משאבים והפסדים גדולים. מערכת פשוטה תעניק לנו יתרון שאין למערכות מורכבות: היכולת לפעול בהיגיון - יכולת אנושית מוכחת להפוך משבר למנוף של צמיחה.

         

        ***

         

        התפרסם במקור בדה-מרקר עם כותרת לא מוצלחת לדעתי. מקווה שזו מוצאת חן בעיניכם יותר.

        דרג את התוכן:

          ארכיון

          הפעילות שלי

          אין רשומות לתצוגה