כותרות TheMarker >
    ';

    איזהו עשיר

    פרופיל

    עזרא אוחיון
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין

    ארכיון : 3/2010

    3 תגובות   יום רביעי, 31/3/10, 15:18

    "לעולם אל תלכלך על הבוס שלך בראיון עבודה," כותבת אליסון גרין במגזין U.S.News.

     

    "אבל אם הבוס שלי לא מקצועי, בלתי נסבל, שוביניסט גזען ויש לו משהו נגדי באופן אישי?"

     

    יכול להיות שאתה צודק אבל למה לך להסתבך? כי כשאתה פותח את הפה על מישהו הדבר הראשון שעולה למראיין בראש זה:

     

    • מעניין מה אומר הצד השני ?
    • האם אתה טיפוס שאי אפשר לרצות אותו ?
    • האם אתה הולך להיות קוץ בתחת ?
    • האם תתחיל לחפש לי עבודה מייד כשיקרה משהו שלא מוצא חן בעיניך ?
    • האם אתה תלכלך עלי ככה בראיון אצל מישהו אחר ?
    • ולמה לעזאזל אתה לא יודע שלא אומרים דברים כאלה בראיון עבודה ?!!

     

    אז יכול להיות שאתה צודק אבל לא נראה לי שאתה רוצה שבראש של המראיין יעלו כאלה שאלות.

     

     

     

    אני זוכר את ראיון העבודה הראשון שלי. רק סיימתי ללמוד והמצב בשוק היה נורא, אפילו חברות כוח אדם לא טרחו להתייחס לקורות חיים שלי. אחרי כמה חודשים של חיפושים הגעתי לראיון ב NICE. עשיתי שני ראיונות מקצועיים ברצף והמראיינים היו בעננים. הייתי בטוח שהמשרה אצלי בכיס. הם ניסו לסדר ראיון כוח אדם באותו יום אבל כבר היה מאוחר.

     

    חזרתי הביתה מאושר ולמחרת קבעתי ראיון. הראיון כך הסבירו לי הוא רק עניין פורמאלי אבל הכרחי. לא היה לי מושג בפני מה אני עומד.

     

    בראיון ישבה מולי מראיינת נחמדה. בלעה כל מילה שאמרתי כאילו אני הבן אדם הכי מעניין בעולם. מכיוון שלא היה לי ניסיון תעסוקתי קודם דיברנו על היחסים שלי עם המפקד בצבא. היחסים היו טובים אבל היא רצתה לשמוע על הבעיות וכיצד התמודדתי איתם.

     

    ומכיוון שהיא כל כך רצתה אז התחלתי למצוא בעיות. למען האמת אפילו הגזמתי בתיאור בעיות כי מה שעמד לנגד עיניי זה לרצות אותה. בסוף הראיון היא אמרה לי תודה וביקשה שאחכה בחדר המתנה.

     

    מי שאמור היה להיות הבוס החדש שלי הגיע אחרי חצי שעה בפנים נפולות ואמר שידברו איתי בטלפון. כמובן שלא היה שום טלפון, בקושי מכתב תודה.

     

    הייתי בהלם. כל כך רציתי את העבודה וכבר הייתי משוכנע במאה אחוז שהיא שלי. לא האמנתי שזה קרה.

     

    אבל אני אשם. הייתי טירון, ראיונות עבודה היו כל כך נדירים, ובכל זאת הרשיתי לעצמי לגשת לראיון בלי להתכונן. תחשבו על מבחן בתואר ראשון: כמה זמן התכוננתם אליו אפילו שהיה לכם מועד ב' ואם צריך אז קורס חוזר? לעומת זאת, כמה התכוננתם לראיון העבודה הראשון שלכם?

     

    והאם יש ספק איזה מהמבחנים חשוב יותר ?

     

    אחרי אותו ראיון סטירת לחי קראתי ספר מקיף על ראיונות כוח אדם, מה הם שואלים ולמה הם בעצם מתכוונים, הכנתי שאלות ותשובות מוכנות מראש שאותם אני מעדכן ומרענן בכל פעם שאני נכנס לתהליך חיפוש עבודה. למען האמת זה לא כל כך הרבה מאמץ.

    דרג את התוכן:
      7 תגובות   יום שני, 29/3/10, 00:09

      מדי פעם אנחנו משתעשעים ברעיון של שנת חופש: שנה במרוקו, יוון או ארגנטינה או כל מקום אקזוטי וזול מספיק כדי להעביר בו שנה בנוחות בלי לפגוע בחסכונות.

       

      בשבת האחרונה העליתי את הרעיון בשיחה עם חברים בסלון וכשראיתי את החיוכים מרוחים לכולם על הפרצופים הבנתי שפגעתי בול. כולם השתתפו בדיון, לכולם היו רעיונות, אפילו מעניינים מאוד. חישבנו עלויות ונשבענו שנצא כולם ביחד לשנה חופש.

       

      כשהאורחים הלכו ואני ואשתי נשארנו לבד בסלון, הסתכלנו אחד על השני ואמרנו: "נו, עושים את זה ?" אשתי שנמצאת בהריון מתקדם הציעה לחבר את החופש לחופשת לידה.

       

      "אבל רק עברנו דירה," אמרתי, "מה, עד שהתמקמנו עכשיו לעזוב ?"

       

      "וחוץ מזה אין לי שנתיים בעבודה הנוכחית, וכבר נתנו צ'קים לגן לשנה הבאה, מה באמת מתאים לך לצאת עכשיו ?"

       

       

      הבנתם את הרעיון: דיבורים לחוד ומעשים לחוד. מה שמפריע לי בכל הסיפור הוא שבכל פעם שאני מסתכל אחורה וחושב על מה אני מתחרט. זה תמיד על הדברים שלא היה לי אומץ לעשות, שפחדתי ולא עשיתי, ושבדיעבד הפחד נראה לי כמו שטות.

       

      אז לא. אין לי בשורה. אנחנו לא יוצאים לשנת חופש ואנחנו ממשיכים לעבוד כרגיל. במקום, נכנסתי לגוגל והתחלתי לחפש אחר אנשים שעשו את זה, ומצאתי את משפחת הרוכבים שבראש הדף. הוא פועל צווארון כחול, היא עקרת בית, ועם הילדים הם חמישה אנשים שיצאו מקנטקי לאלסקה על אופניים רב מושביים עם 300$ בלבד בכיס.

       

      שזה אומר שחלומות גדולים ניתן להגשים גם באמצעים צנועים. וברוח החג: שנצא כולנו בקרוב לחופשי.

       

       

      לבלוג של משפחת פדווין

       



      ומי שמעוניין לעקוב אחרי הטור בדה-מרקר מוזמן להרשם ל RSS

      או ל RSS של הבלוג

       

      חג שמח

      דרג את התוכן:
        4 תגובות   יום שבת, 27/3/10, 18:51

        אנחנו מדברים פה בבלוג הרבה על חיסכון. דברנו על בניית הרגלים נכונים, ועל תכנון פיננסי מוקדם, כשהמטרה בכל הדיונים האלה היא אחת: להפיק את המקסימום מהכסף שלנו.

         

        פן אחר בדיון שלא יצא לי לחשוב עליו בקול רם הוא כיצד לשמור על מה שקיים; על החשיבות שבתחזוקה ובאחסון ראויים. אם נשמור על הציוד שלנו נמנע את הצורך ברכישות חדשות ובתיקונים שיכולנו למנוע מראש.

         

        בדירה שאליה עברנו אני והמשפחה בחודש שעבר יש מרפסת גדולה, גדולה יותר מאשר הבית עצמו. מטבע הדברים המרפסת הפכה לסוג של חצר. אנחנו תולים בה כביסה, מאחסנים ציוד שאין לו מקום מוגדר וגם דוחפים לשם בלגאן.

         

        התוצאה היא שציוד יקר (וגם ציוד זול) עומד חשוף לפגעי מזג האוויר. הבריכה שקנינו לילד עומדת בשמש גם כשאין בה שימוש, ציוד הקאמפינג שלנו ספג את הגשם שירד בימים האחרונים, ונעלי הבית החורפיות ששוכבות ליד הנדנדה יזרקו בקרוב לפח.

         

        התירוץ הוא שעדיין לא התאוששנו ממעבר הדירה. עברו רק שלושה שבועות ועדיין לא הספקנו להעמיד כל דבר במקומו, שזה נכון באופן חלקי אבל עדיין תירוץ, כי את הציוד שבחוץ סידרנו היום תוך שעה, הרבה פחות מהזמן שנצטרך להשקיע כדי לקנות אותו מחדש, וזה עוד לפני שלקחנו בחשבון את העלות שבסופו של דבר מסתכמת בזמן עבודה.

         

        אם הציוד מוזנח אולי אין בו צורך

         

        נקודה נוספת היא שחלק מחוסר המוטיבציה לסדר דברים הוא חוסר הרלוונטיות שלהם. לא במקרה הציוד שהשארנו במרפסת סובל מהזנחה - הוא לא נמצא בשימוש. לא עכשיו וכנראה גם לא בעתיד. זהו ציוד שאם היינו כנים עם עצמנו היינו זורקים או מחלקים. אבל מכיוון שיותר קל לא להחליט אז פשוט דחקנו את הציוד מחוץ לטווח ראיה.

         

        שתי מסקנות

         

        יש לי שתי מסקנות בעניין. הראשונה ברורה - תאחסן את החפצים שלך כמו שצריך ותחסוך כסף. תתגבר על עצלנות של דקה ותחסוך מאמץ רב כשתצטרך את החפץ מחדש.

         

        המסקנה השנייה היא שעודף חפצים פוגע בתחזוקה של חפצים חיוניים. בתוך כל הציוד חסר הערך (מבחינתנו) שהוזנח במרפסת ישנם דברים רבים שנצטרך בעתיד, שהזנחנו אותם מכיוון שלא ראינו אותם בתוך כל הבלגאן. כלומר חפץ שאינו בשימוש עולה לנו פעמיים: פעם ראשונה בחנות ופעם שנייה כשהתחזוקה שלו פוגעת בתחזוקה של חפצים אחרים.

        דרג את התוכן:
          4 תגובות   יום שני, 22/3/10, 23:44

          אני לא יודע לכמה מכם יצא לחוות דיכאון סמוי. לי יצא.

           

          דיכאון סמוי הוא סוג דיכאון שבו הסימפטומים הקלאסיים אינם גלויים לעין. זהו מצב שבו אנחנו נמצאים ברמת תפקוד גבוהה, אנחנו לא סובלים מהפרעות שינה או תיאבון, ובכל זאת אין בנו שמחת חיים וניטל מאיתנו החשק לעשות דברים.

           

          כשאני הייתי במצב הזה בכלל לא חשבתי שיש בעיה. הסתובבתי עם חברים, יצאתי לדייטים, צחקתי לעתים קרובות אבל מתחת לפני השטח הייתי בדיכאון.

           

          בכל אותה תקופה ניסיתי להישאר עסוק ככל האפשר. יצאתי בכל ערב, שתיתי המון, קניתי ספרים סתם, אכלתי בחוץ רק כדי לא להישאר בבית. בקיצור בזבזתי הרבה כסף כדי לפצות על הדיכאון. במקום להתמודד עם הבעיה ברחתי ממנה. ודרכי לברוח הייתה על ידי קניית מסיחי דעת.

           

           

           

          קניות ומצב רוח

           

          1. קניות אימפולסיביות משקפות מצב רוח. כשאני בדיכאון אין לי חשק לתכנן לטווח ארוך ומה שחשוב לי זה הסיפוק המיידי שייתן הקלה רגעית.

           

          2. קניות לא משפרות את מצב הרוח, לא בטווח הארוך לפחות. עוד בירה או עוד ספר על המדף אולי ירוויחו לי הקלה רגעית אבל למחרת אמצא את עצמי עומד בדיוק באותו מצב.

           

          3. קניות לא ממלאות ריקנות, הן מרחיבות אותה. הן מקבעות דפוס התנהגות שלילי שמונע מאיתנו להתמודד עם הבעיה, ובמקום שנפתור אותה אנחנו מדחיקים והבעיה גדלה.

           

           

           

          אני לא יודע להגיד כיצד ומתי נפטרתי מהדיכאון הסמוי כי לא באמת הבנתי שהייתי במצב הזה. רק בדיעבד. מה שבטוח זה, שזה קרה תוך כדי התגבשות מערכת היחסים שלי עם מי שהיא היום אשתי. בזכותה נהייתי עסוק בצורה חיובית. כשהיא הופיעה פחת בי הצורך בחיפוש גירויים חיצוניים ופתאום נהיה לי כוח להתעמק בדברים שמעניינים אותי. שלא תבינו לא נכון, לא הפכתי לשרי אריסון, ואני לא מפיץ אושר סביבי, אבל אני יכול להגיד שבסך הכל אני מרוצה מהחיים.

           

          אז אני לא יודע מה המתכון לאושר, אבל אני יודע שמה שעובד בשבילי זו מערכת יחסים טובה ועניין פנימי. אני יודע בוודאות שקניות לא פותרות שום דבר ואם אתם קונים יותר מדי או שקשה לכם להפסיק לקנות זה אולי סימן שאתם בדיכאון.

          דרג את התוכן:
            0 תגובות   יום ראשון, 21/3/10, 00:42

            למרות שאנחנו מנהלים מסמך הוצאות, אנחנו לא באמת מנהלים את התקציב שלנו על פיו. כשאנחנו צריכים משהו, רק לעתים רחוקות אנחנו מתייעצים במסמך.

             

            בסוף כל חודש אנחנו מסתכלים במסמך ההוצאות, רואים שלא חרגנו בצורה משמעותית וממשיכים הלאה.

             

            הבעיה בשיטה שלנו שהיא מעודדת חפיפניקיות. בצורה כזו קשה להקפיד על יעדי הוצאה וחיסכון, ובכל פעם שאנחנו חורגים מהיעד - אנחנו מושכים בכתף וממשיכים הלאה.

             

            לעבור ממצב נגרר למצב מוביל

             

            מכיוון שאנחנו משתכרים מספיק ואין גורם חיצוני שיכפה עלינו גבולות - זו האחריות שלנו להשיג את המטרות שהגדרנו, למשל לצאת לשנת חופש מבלי לפגוע במצב הכלכלי.

             

            לכן, כדי לעבור ממצב נגרר למצב מוביל התחלנו בחודש שעבר שיטה חדשה. בכל חודש בוחרים סעיף בתקציב ומנסים לקצץ ממנו עשרה אחוזים. המטרה היא לא לסבך את החיים אלא להשאיר את התקציב החודשי בפוקוס, ואם אפשר אז גם לחסוך כמה שקלים.

             

            הפוקוס בחודש שעבר היה על שיחות טלפון. באופן מפתיע זה היה יעד קל, כל מה שהייתי צריך לעשות זה להפסיק להתקשר להורים מהפקק ולהקפיד להתקשר אליהם דרך הסקייפ. האמת שזה היה נחמד כי ככה לא רק שדיברתי איתם אלא הם גם ראו את הנכד שלהם דרך המצלמה.

             

            הערך האמיתי מכל הסיפור היה שבזכות ההתמקדות במיקרו (חשבון הטלפון) הקדשנו תשומת לב רבה יותר למאקרו. כשעלו שאלות כמו האם ללכת לעוד חוג או כמה להוציא על חופשה בפסח, ידענו מה התקציב שלנו והאם אנחנו מוכנים לבצע חריגה.

            דרג את התוכן:
              6 תגובות   יום חמישי, 18/3/10, 22:40

              שישה הארד-דיסקים יש לי בארון, מחכים ליום שאעבור עליהם, אשמור את מה שחשוב ואמחק את כל השאר.

               

              יש לי שם בעיקר תמונות, המון תמונות, מטיולים, שלי ושל אשתי, של הבן שלנו בחודשים הראשונים ... אלפי תמונות שלעולם לא נסתכל עליהם שוב והסיבה היחידה שאנחנו ממשיכים להחזיק בהם היא התקווה שיום אחד נברור מהם את הטובות ביותר ונקבץ אותם לאלבום.

               

              עכשיו כשעברנו דירה, קיווינו שנעבור עליהם או לפחות נכניס את כולם להארד-דיסק אחד; ההארד-דיסק הישן ביותר בנפח של כמה עשרות ג'יגה שזה לא מדגדג את ההארד-דיסק שמחובר עכשיו למחשב. בינתיים חלפו שלושה שבועות ובכל פעם שהסתכלתי על ההארד-דיסקים פיהקתי פיהוק גדול. הדבר האחרון שמתחשק לי זה לנבור בערימת המידע ולבזבז שעות שינה.

               

              בינינו, מזמן הבנתי שמה שיש שם לא באמת חשוב.

               

              איסוף חפצים פיזיים - בעיה של העולם הישן

               

              בטור האחרון בדה-מרקר כתבתי על בעיית איסוף החפצים: מכל דירה שעברתי יצאתי עם הרבה יותר ממה שנכנסתי. עם השנים נהייתי מודע לבעיה - זאת אומרת שכשאני מתלבט אם לשמור או לזרוק אז אני לא מתלבט - מייד לזרוק.

               

              אבל איסוף חפצים פיזיים זוהי כמעט בעיה של העולם הישן. היום איסוף חפצים דיגיטאליים זו בעיה לא פחות חמורה. כמה תמונות יש לנו? כמה סרטונים ? כמה מיילים באינבוקס ? כמה ספרים דיגיטאליים ? אצלי לפחות מדובר במאות ג'יגות של מידע.

               

              שזה לא הרבה בזכות החומרה שמתפתחת בקצב מהיר ובזכות גוגל-דסק-טופ שמאפשר איכשהו לחטט בארכיונים, ובכל זאת כמויות המידע גובות מאיתנו מחיר יקר:

               

              חומרה. כל כמה שנים אנחנו צריכים לשדרג את החומרה. הארד-דיסק בנפח גדול יותר והתקנים שמשתנים כדי לתמוך בהארד-דיסקים חזקים יותר.

               

              גיבוי. אני התייאשתי מלעשות גיבוי, אבל לפחות בתחילת הדרך צרבתי את התמונות והמוזיקה שלי על דיסקים, אחרי זה עוד גיביתי על הארד-דיסק נייד, ובאיזשהו שלב פשוט איבדתי שליטה.

               

              סטרס. לגבות ולנהל את כל המידע דורש זמן. מי שבכל זאת מקפיד לתחזק את המידע הדיגיטאלי שלו כמו שצריך, עושה את זה על חשבון דברים אחרים כמו פנאי או משפחה. רובנו, מן הסתם, לא עושים כלום, רק סתם מפתחים רגשות אשם.

               

              השאיפה שלי היא להיות נטול דאטה. שכל המידע שנראה לי חשוב יישב ברשת. קבצים בגוגל דוקס, תמונות בפליקר, וסרטונים ביו-טיוב, והפוסטים בקפה. אם משהו יילך לאיבוד? לא קרה כלום, גם ככה אין לי שום דבר באמת חשוב.

              דרג את התוכן:
                2 תגובות   יום שני, 15/3/10, 23:32

                תחרות חורף ללא חימום מסתיימת היום בניצחון. בשרב הנוכחי נראה כאילו לא היה אתגר, אבל היו כמה לילות קרים שבהם שיחקתי עם השלט של המזגן ביד.

                 

                את המזגן שלא פעל, לקחתי איתי בתחילת החודש כשעברתי דירה (600 שקל פירוק והרכבה). אילן המתקין עשה עבודה יפה: בבית הישן לא נשאר סימן, ובבית החדש המזגן עובד כמו חדש. רק מה? בינינו, זו עבודה פשוטה. אמנם קצת פיזית וצריך כלי עבודה אבל כל אחד יכול להתקין מזגן.

                 

                עקבתי אחרי מה שאילן עשה ואני משוכנע שאני יכול להתקין מזגן לבד. ובכל זאת ברור לי שאם אצטרך לפרק ולהתקין מזגן אעדיף לשלם לו ולהשתמש בשירותיו.

                 

                ראשית, זה מאמץ. זו עבודה לא קלה וחבל לי על הגב, אבל זהו סתם תירוץ. הסיבה האמיתית שאפנה למתקין ולא אפרק וארכיב בעצמי היא שלא עשיתי דבר כזה בעבר. מעולם לא התעסקתי עם מזגנים ואני מפחד לנסות ולהיתקע, או אולי אפילו להרוס את המזגן.

                 

                 

                מתקיני המזגנים של שוק ההון

                 

                שוק ההון מציב אתגר דומה. בגלל חוסר ידע וניסיון אנחנו מעבירים במקרים רבים את הטיפול בחסכונות שלנו לאנשי מקצוע. גם כשאנחנו יודעים שלא מדובר במשהו מסובך אנחנו מעדיפים להעביר את האחריות למישהו אחר - ליועצי ומנהלי השקעות.

                 

                לפני כמה שנים, כשרק התחלתי לחסוך, פגשתי חברה שעבדה בחברת היי-טק. היא סיפרה לי שהחברה שלה שכרה מנהל תיקי השקעות: "הוא לא משקיע את הכסף בעצמו. העבודה שלו זה לבחור את הקרנות המוצלחות, ולהזיז את הכסף בהתאם לביצועים. אם תגיד לו שאני שלחתי אותך הוא יסדר לך הנחה".

                 

                מיד עם תום יום העבודה הגעתי למשרד מפואר באחד המגדלים הסמוכים לדרך נמיר בתל אביב. "מכיוון שהגעתם אלי דרך אודליה", אמר לי המנהל, "אקח ממך רק 2% ."

                 

                 

                 

                התלהבתי ממנו וכבר הייתי מוכן לתת לו ייפוי כוח לחשבון הבנק, העיקר שיעשה אותי עשיר. למרבה המזל, דחיתי את ההחלטה כדי לחשוב עליה בנחת.

                 

                הרחק מאוזניו של מנהל המשרד עשיתי חישוב גס שעם 2% למנהל התיק, ועוד 2% למנהלי הקרנות, והמסים, והעמלות, הוא יצטרך להגיע לתשואה של 10% כדי שאתחיל לראות כסף.

                 

                אפילו אז, כשעוד לא הבנתי בהשקעות יותר מדי, זה נראה לי בלתי סביר.

                 

                 

                 

                ההבדל בין מתקין מזגנים למנהל השקעות

                 

                מכיוון שאני מרוויח הרבה פחות מ-600 שקלים נטו לשעתיים (לאילן זה לקח שעה), הרהרתי בעניין והגעתי למסקנה שבכל זאת 600 שקלים זהו נזק שאני יכול לספוג. אולם, כשמדובר בניהול החסכונות שלי ושל משפחתי, הסכומים גבוהים בהרבה. על פני תקופה של שלושים שנים גובה התשלומים יכול להגיע למאות אלפי שקלים.

                 

                בהשקעות בניגוד למזגנים אנחנו חייבים לקחת אחריות, להתמודד וללמוד.

                 

                אגב, ליועצים ומנהלי השקעות יש הרבה מה להציע, אני לא פוסל אותם על הסף, אבל כדי שהם ידברו אלינו כמו אנשי מקצוע ולא כאנשי מכירות, אנחנו חייבים ללמוד. אנחנו חייבים להבין מתי מעניקים לנו ידע ומתי מוכרים לנו חלומות.

                דרג את התוכן:
                  6 תגובות   יום שבת, 13/3/10, 23:24

                  "מה אתה ממליץ לי לעשות ?" אמרה לי קרובת משפחה שמסיימת תואר במדעי המחשב בסוף השנה. היא התלבטה היכן ובאיזה תחום לחפש עבודה.

                   

                  מי שמכיר את הפרטים יודע שתכנות זה לא מקצוע אחד, ישנם מספר מסלולים שכל אחד מציע התמחות שונה. עברתי איתה על האפשרויות ואמרתי שאם אין לה העדפה ספציפית אז שתחפש עבודה בחברת תכנה גדולה, כמה אלפי אנשים.

                   

                  "אחרי שלוש שנים בחברה גדולה תחפשי עבודה בחברה בינונית, מסדר גודל של כמה מאות אנשים. ואחרי שלוש שנים תמשיכי לסטארט-אפ אם תרצי," שטחתי את משנתי.

                   

                  "אבל אני לא סובלת בירוקרטיה, ובכלל אני בן אדם של קיצורי דרך," היא אמרה. "זה לא בשבילי להתקדם בתור עם כולם."

                   

                  אני אוהב מאוד אנשים עם אגו גדול. ואני לא מתכוון להתנשאות וגאווה. אני חושב שאגו או הערכה עצמית הם תנאי הכרחי להצלחה.

                   

                  כתבתי כאן לא מזמן שהמתכון להצלחה הוא תשוקה ועבודה קשה, ואני עומד מאחורי זה. העניין הוא שהשאיפות והתשוקות שלנו נקבעות בהתאם למה שאנחנו חושבים שאנחנו מסוגלים להשיג. רק מי שחושב שהוא מסוגל לשנות את האינטרנט יכול להקים את פייסבוק.

                   

                  בכל זאת, הבעיה עם אגו שלא רק שהוא מצרך נדיר, הוא גם מתאדה בקלות. אותה קרובה שאני מקווה בשבילה שפיה וליבה שווים - שהתרברבות שלה באמת מעידה על הערכה עצמית, עלולה להגיע לסטארט-אפ, לא להצליח, ואז להשקיע את עשר השנים הבאות בשיקום הביטחון העצמי.

                   

                  מכיוון שאין לה ניסיון בתחום, חשבתי שעדיף לה להשקיע ביסודות, לקצור הצלחות קטנות, ולרכוש ביטחון עצמי  שיעזור לה לפתח שאיפות גדולות.

                   

                  דוגמא נוספת: בבית הספר לא השקעתי הרבה, הציונים שלי היו סבירים, אבל תמיד ידעתי שעם טיפת מאמץ אוציא מאה בכל מבחן שארצה. אחרי הצבא הייתי צריך לעשות פסיכומטרי ומכינה אבל כבר מההתחלה היה לי ברור שאתקבל לכל חוג שאבחר.

                   

                  זה היה היתרון שלי על פני החברים במכינה. לא התרגשתי, לא פחדתי, עשיתי בגרות עם חמש או שש הגברות, התכוננתי לפסיכומטרי כאילו הלכתי לעבודה ובסופו של דבר התקבלתי בהליכה.

                   

                  עם הביטחון הזה המשכתי לאוניברסיטה וניסיתי ללמוד בבת אחת שלושה תארים. כצפוי, לא הצלחתי, שזה כשלעצמו לא בעיה. הבעיה הייתה שהביטחון העצמי שלי נסדק. פתאום הפסקתי להאמין שאני מוכשר, הורדתי ציפיות, ואמרתי תודה כשנתנו לי את התעודה.

                   

                  היום, כשאני יושב עם הילד שלי, אני יודע שהמתנה הכי גדולה שאני יכול לתת לו זו הערכה עצמית גבוהה, שזה בעצם התפקיד שלי. אני לא מומחה לחינוך, ואני הורה חסר ניסיון, אבל אני מאמין שביטחון נבנה לאט, מהצלחה להצלחה.

                   

                  וכשאני רוצה לדעת אם אני מרוצה ממה שאני עושה עכשיו, אני שואל את עצמי מה השאיפות שלי לעתיד. אם יש בהן התלהבות סימן שאני נמצא במקום טוב. אם הן בינוניות או מסתכמות בלשרוד, כנראה שהגיע הזמן לשנות.

                  דרג את התוכן:
                    1 תגובות   יום רביעי, 10/3/10, 22:55

                    הבלוג הטוב ביותר בנושאי Personal Finance שאני מכיר, בפער עצום מכל היתר הוא The Simple Dollar. בכל פעם שאני מרגיש תקוע, אני פונה לשם ומחפש השראה.

                     

                    הערב קראתי שם פוסט שהוא בעצם אוסף כללי יסוד לחיים בריאים כלכלית. מאחורי כל כלל עומד פוסט מלא שמסביר את הרעיון בהרחבה. טרנט האם - האיש מאחורי הסימפל דולר - קורא לכללים האלה "14 חוקי הכסף"

                     

                    אני חושב שהפוסט ראוי לתרגום:

                     

                    1. תוציא פחות ממה שאתה מכניס

                     

                    2. לא צריך לחשוב כל כך הרבה על השקעות

                     

                    3. אל תבזבז זמן

                     

                    4. חסל ותמנע מחובות בריבית גבוהה

                     

                    5. דבר על כסף, ודבר על כך בכנות, דבר עם האנשים הקרובים אליך: בן הזוג, ילדים, הורים, אחים ואחיות. דבר על הנושאים הכלכליים המשותפים לכם ותגיעו לפתרונות.

                     

                    6. מספיק לנסות להרשים אנשים אחרים

                     

                    7. עקוב אחרי ההתקדמות שלך

                     

                    8. תתחזק את החפצים שלך

                     

                    9. עשה זאת בעצמך

                     

                    10. תכנן מראש לפני שאתה מוציא כסף

                     

                    11. ברר מהם התשוקות שלך ותחתור אליהן

                     

                    12. בנה חברויות ויחסים

                     

                    13. תשפר את עצמך בכל הזמנות שיש לך

                     

                    14. תן מכל הלב

                     

                    לפוסט המלא

                    דרג את התוכן:
                      0 תגובות   יום שני, 8/3/10, 20:11

                      לחלקכם יש חשבון משוחרר מעמלות, לי יש בערך, הכל תלוי בכמה כסף יש לכם (לא צריך כל כך הרבה), ואם טרחתם לנהל משא ומתן.

                       

                      אבל אני שואל למה זו לא ברירת המחדל? איך זה שבעידן האינטרנט, שהכל נהיה דיגיטאלי, אנחנו עדיין משלמים על שירות?

                       

                      השבוע קיבלתי הזמנה למסיבת עיתונאים. לא יודע אם זה בזכות הטור או בזכות הבלוג (ב-ר-ו-ר שבזכות הבלוג). בקומה ה-11 באחד מהמגדלים של בנק לאומי, נדמה לי שהייתי הבלוגר היחידי.

                       

                      חוץ ממני היו נציגי הבנק ועוד כמה עיתונאים. לא זיהיתי אף אחד חוץ מאתי אפללו, אבל נראה היה שהעיתונאים מכירים אחד את השני ובוודאי שאת דוברי הבנק. חוץ מזה בנק לאומי פינק עם הכיבוד ברמות שלא ראיתי אפילו בסטארט-אפ בימי ההיטק היפים.

                       

                      אחרי שכולם התמנגלו ואני התביישתי בצד, הגיע שלב הנאומים. דוברי הבנק הציגו את הקמפיין הדיגיטאלי ואת העברת מרכז הכובד לזירה הדיגיטאלית. בעתיד הקרוב, הם מסבירים, מרבית הפעולות בחשבון יתבצעו דרך האינטרנט (בכל הפלטפורמות: מחשב, סלולר ומה שתרצו) ולא בסניפים.

                       

                      משום מה הייתי בטוח שזה המצב היום.

                       

                      הוזלת עלויות

                       

                      מבחינתם מדובר בצעד תחרותי, ומבחינת הלקוח בהוזלת עלויות. פעולה רגילה בבנק עולה חמישה שקלים, ופעולה בלאומי דיגיטל תעלה שקל שישים. הוזלה של 70 אחוזים וכנראה שהבנק שומר על אותו מתח רווחים. משהו הפריע לי.

                       

                      אני שמח על המגמה, אבל לא מבין למה הם לא נותנים את כל הפעולות בחינם. ואני מדבר על האינטרס של הבנק.

                       

                      בסופו של דבר התחרות תשחק את העמלות לאפס. כן - אפס. פשוט מהסיבה שהעלויות הדיגיטאליות נמוכות מספיק, ושהבנק יכול להמשיך להיות רווחי גם בלי לגבות עמלות. התחרות, אם למישהו יש ספק בוא תבוא, אם לא מישראל אז מבחוץ.

                       

                      אז במקום לחכות ולעשות עוד קצת כסף למה לא להיות חלוצים באמת; לעשות משהו שהלקוחות לא יפסיקו לדבר עליו - ולספר לחברים שלהם.

                       

                      * לקוח דיגיטלי מבצע 38 פעולות לחודש לעומת 16 של לקוח רגיל (לפי דברי הבנק)

                      * הגדלת מספר הפעולות מחזקת את נאמנות הלקוח (שוב, לפי דברי הבנק)

                       

                      טוב, זה העניין שלהם.

                       

                      סיכום

                       

                      שמחתי לשמוע שהמהפכה הדיגיטאלית עומדת לשנות את יחסינו עם הבנק. חשבון הבנק יהיה זמין יותר, שקוף יותר, וזול יותר. גם מגוון המוצרים שהבנק נותן ילך ויגדל. בקיצור, העתיד הולך להיות מאוד מעניין.

                      דרג את התוכן:
                        5 תגובות   יום שבת, 6/3/10, 22:35

                        מכל השינויים שהכנסתי בחיי כדי לחסוך כסף, השינוי המועיל ביותר - וגם זה שאני נופל בו הכי הרבה - הוא לא לדחות דברים לרגע האחרון.

                         

                        מהתמונה שמופיעה בדה-מרקר אתם יכולים לראות שלא נשארו לי הרבה שיערות על הראש. בגיל 18 גיליתי שיש לי מפרצים ובגיל 23, כדי לא להפוך לבדיחה, כיסחתי את האפרו ומאז במשך 11 שנים, מדי יום שישי, אני ומכונת התספורת מטשטשים ראיות.

                         

                        המכונה שמלווה אותי בשלוש השנים האחרונות, פיליפס מדגם כלשהו, עושה לי בעיות. כבר שלושה חודשים שהיא מקרטעת אבל איכשהו עושה את העבודה. אני תמיד אומר שאני חייב לקנות מכונה חדשה אבל הצרה שברגע שאני גומר להסתפר אני שוכח ממנה ולא נזכר עד השבוע הבא.

                         

                        בסוף זה קרה. כמו בסרטים, באמצע התספורת עם פס גילוח מפה ופס גילוח משם - המכונה שבקה.

                         

                        להשוות מחירים בזאפ ולהזמין מכונה באינטרנט לא בא בחשבון. אני צריך מכונה חליפית עכשיו.

                         

                        אני גר בראש העין, עשר דקות מסגולה, עליתי על האוטו ונסעתי למחסני חשמל. את החנות לא מצאתי אז נכנסתי ל-ACE, כבר כשנכנסתי ידעתי שזו טעות, בפנים קיוויתי שאין להם מכונת תספורת ושלא תהיה לי ברירה אלא להמשיך להסתובב כמו אידיוט עד שאגלה איפה יושבת החנות של מחסני חשמל.

                         

                        למרבה הצער יש להם מכונות תספורת.

                         

                        המוכר המשועשע הציע מייד את המכונה הכי יקרה. "תן לי את הכי זולה," אמרתי. "יש לי אחת בשישים שקל, אבל אני לא בטוח שתצליח לסיים איתה את מה שהתחלת . . ."

                         

                        התלבטתי ובסוף לקחתי משהו באמצע. סתם מכונה ב-270 שקלים.

                         

                        חזרתי הביתה, הסתפרתי, התאכזבתי ממה שקניתי, ובדקתי מה הייתי קונה אם הייתי מתכונן מראש. באופן מודע החלטתי לזרות מלח על הפצעים.

                         

                        תוך שתי דקות גיליתי שעם מעט הכנה הייתי מוצא מכונה טובה יותר בפחות כסף.

                         

                        מסקנות

                         

                        1. אל תקנו ב-ACE, הכל שם יקר סתם.

                         

                        2. ישנם המון קמעונאים שהאינטרנט חיסל את המודל העסקי שלהם ומאז הם מתפרנסים מעצלנים, דחיינים וחסרי אונים. תמנעו מהם וחסכתם הרבה שקלים.

                         

                        3. הטריק עם  המוצר היקר מאוד כדי לשכנע אותך שהמחיר של המוצר היקר הוא בעצם מחיר זול לא מפסיק לעבוד. זה קרה לי לא מזמן כשחיפשתי תחפושת של בוב הבנאי.

                        דרג את התוכן:
                          4 תגובות   יום רביעי, 3/3/10, 23:40

                          אלגברה פיננסית

                           

                          אם: הכנסות - הוצאות = יתרה

                           

                          אז: יתרה X הרבה שנים = עושר

                           

                          (לא זוכר איפה קראתי את זה)

                           

                           

                          קורות החיים שלך צריכים לצעוק תוצאות!

                           

                          נקודה מעניינת למחשבה. עד עכשיו נצמדתי לסטנדרט, חשבתי שהדבר הנכון הוא לעשות לחברות ההשמה את החיים קלים. כל חריגה מהנורמה מפריעה להן לשלוח את המסמך המעובד שלהן למקומות עבודה מתאימים.

                           

                          נראה לי שכדאי להקדיש מחשבה כיצד חודרים את המיסוך שלהן ומשדרים הישגים.

                           

                          מצד שני, אולי אני מושפע יותר מדי מבלוגרים אמריקאים שמהללים הישגיות.

                           

                          אני לא ממליץ לכם לכתוב קורות חיים כמו אמריקאים אבל כאן ניתן לקרוא על זה עוד

                           

                           

                          האמריקאי הממוצע מרוויח 20$ לשעה

                           

                          תסלחו לי אבל אני לא מבין איך צעיר או צעירה ישראלים שמרוויחים 20 שקל לשעה נשארים פה. באמת לא מבין.

                          דרג את התוכן:

                            ארכיון

                            הפעילות שלי

                            אין רשומות לתצוגה