כותרות TheMarker >
    ';

    איזהו עשיר

    פרופיל

    עזרא אוחיון
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין

    ארכיון : 4/2010

    9 תגובות   יום חמישי, 29/4/10, 00:49

    התלבטתי אם להקליט את השיחה אבל בסוף החלטתי שלא. התקשרתי למוקד שירות הלקוחות של הוט וביקשתי להתנתק משירות האינטרנט. "למה?" שאלה המוקדנית ועניתי שאין לי צורך. יש לי אינטרנט חינם.

     

    "טוב," היא אמרה, "יתקשר אליך בשבוע הבא נציג שירות ובכל מקרה נפסיק לחייב אותך החל מעוד 48 שעות."

     

    לא הבנתי למה הם צריכים לחכות 48 שעות - יש לי מסלול ללא התחייבות, אבל בכל זאת הרגשתי אסיר תודה שהכל הסתיים בשלום. סימנתי V על המשימה וחזרתי לעבודה.

     

    הם לא ניתקו ואני לא הקלטתי את השיחה

     

    בדקתי את חיובי האשראי. הוט גבו כאילו הכל כרגיל. לא ניתוק אחרי 48 שעות, ואם לא אתקשר בהקדם הם גם לא ינתקו בחיים. למה לא הקלטתי את השיחה.

     

    התקשרתי ולהפתעתי הם אישרו את השיחה. "אז למה לא ניתקתם?" שאלתי, והמוקדן ענה: "אתה מחזיק במודם שלנו. ננתק אותך ברגע שתחזיר, וניתן לך זיכוי בהתאם למה שנאמר לך בפעם הקודמת. את המכשיר אתה יכול להחזיר בכל קניון שבו יש לנו נקודת שירות"

     

    גם הפעם לא הקלטתי את השיחה. האמת, זה טיפ-טיפה מסובך. התקשרתי מטלפון נייח ללא אפשרות הקלטה. אפשרות אחרת הייתה להתקשר דרך הסקייפ (שירות סקייפ-אאוט) או להתקשר מהנייד. אפשרות שלישית ומסובכת יותר היא להצמיד לרמקול מכשיר הקלטה.

     

    לא יודע אם זה קיים בארץ אבל לפי מה שקראתי בארה"ב יש שירותי הקלטה. אתה מוסיף קידומת כלשהי לפני המספר וחברת הטלפונים מבצעת הקלטה.

     

    בכתבה שקראתי בניו-יורק טיימס הם מזכירים שלכל מדינה יש חוקים משלה לגבי הקלטת שיחת טלפון. מעניין מה החוקים בארץ אבל בטוח שאם נודיע למוקדנים מראש על ההקלטה לא נעשה שום עבירה.

    דרג את התוכן:
      4 תגובות   יום שני, 26/4/10, 23:13

      חברות רבות מנסות להשיג יותר מכפי שהן מסוגלות. "נכפיל את המכירות. נלחם על לקוח גדול. נטמיע מערכת חדשה." אומרים המנכ"ל או המנהל התורן כשהם מציגים יעדים "אגרסיביים" ודוחפים את ביצועי החברה קדימה.

       

      כשעושים את זה פעם אחת או מדי פעם זה עובד. המנהל השאפתן אכן מצליח להוציא מהעובדים ומהמשאבים שעומדים לרשותו יותר מאשר בדרך כלל, אך כשהמערכת נכנסת לדפוס קבוע של האצת ביצועים דברים מתחילים לחרוק.

       

      על פי המגזין האינטרנטי הרווארד ביזנס רוויו (של אוניברסיטת הרווארד), חברות שבאופן קבוע מנסות לעבוד בתפוקה של 110% משיגות פחות יעדים מהמתחרות.

       

      העובדים מבזבזים זמן על מולטיטסקינג

       

      קבוצות שלמות בחברה יוצאות מסינכרון - עובדות על פי לוחות זמנים שונים על משימות שונות

       

      משימות רבות לא מגיעות לידי סיום

       

      העובדים לוקחים יותר ימי מחלה, ומתחילה תחלופה גבוהה של עובדים

       

       

      בחיים הפרטיים אנחנו עושים את אותם טעויות. אנחנו שאפתנים, רוצים להצליח ויש לנו הרבה רעיונות. ואז אנחנו מנסים לעבוד בתפוקה של 110% אם לא 200%. וכמו שקורה לאותו מנכ"ל אגרסיבי, ביום הראשון, בשבוע הראשון, זה מצליח. אבל לא לאורך זמן.

       

      מהר מאוד אנחנו מתחילים להישחק. המחסור בשעות שינה מתחיל להשפיע, מאבדים ריכוז, מאבדים סבלנות, ומרוב אמביציה אנחנו פשוט מבזבזים זמן.

       

      עבודה קשה היא הכרחית להצלחה אך עלינו להכיר במגבלות. לעתים כשאין ברירה מותר לנסות לעבוד בעודף תפוקה אך צריך להגביל זאת ולמנוע מדפוס כזה להפוך לשגרה.


      דרג את התוכן:
        5 תגובות   יום שבת, 24/4/10, 22:17

        הקרב על הזהות הדיגיטאלית שלנו רחוק מלהסתיים. זה התחיל באימייל ואולי אתר פרטי והתפתח לתכנת מסרים ופורומים ובלוג וערוץ וידיאו וטוויטר ורשת חברתית. הנוכחות שלנו ברשת הולכת ומסתעפת ככל שהיישומים נהיים יותר מגוונים ויותר חברתיים. זו תהיה טעות לחשוב שהזהות הדיגיטאלית הגיעה לתחנה הסופית.

         

         

        אבל מהי בעצם זהות דיגיטאלית?

         

        בפשטות, זהות דיגיטאלית היא הפרצוף שלנו ברשת. הצורה שבה אנחנו מראים את עצמנו. הצורה שבה אנחנו נראים. היא כוללת מראה וטון דיבור וקורות חיים ומגדר ומדרג חברתי.

         

        עד שפרצה פייסבוק, הזהות הדיגיטאלית הורכבה ממה שהעלה החיפוש עלינו בגוגל. במידה רבה זה המצב גם היום. מה שכתבו עלינו, מה שכתבנו בעצמנו, תמונות שהעלינו - אם גוגל מצא אותם אז ככה אנחנו נראים בעיני העולם.

         

        פייסבוק ולינקד-אין שינו את המשחק. פתאום נוצר אתר אחד שמרכז את כל הפעילות שלנו ברשת. כשאתה מתקשר עם בחורה ב- j-date אתה לא מסתפק בלגלגל את שמה בגוגל אלא מנסה את מזלך בפייסבוק. אם מצאת אותה שם אין לך הרבה סיבות להמשיך לחפש במקום אחר. פייסבוק הופכת להיות הפרצוף שלנו.

         

         

        ההבדל בין הרשת לחיים

         

        בחיים עצמם אנחנו עוטים על עצמנו מספר רב של זהויות. בכל מפגש חברתי תכונות מסוימות פורצות קדימה ואחרות נסוגות לאחור. למשל, עם הילד אני עזרא האבא, עם אשתי אני עזרא הבן-זוג, בעבודה אני עזרא המתכנת, ועם חברי הילדות אני עזרא המתבגר. אתם בטח מכירים את התחושה הזו שבכל פעם יוצא מכם מישהו אחר. בכל פעם אנחנו מרגישים ונראים אחרת.

         

        ברשת הכללים משתנים כי הרשת כשמה כן היא - רשת. מקום שבו כל הזהויות שלנו מתחברות. כל מה שכתבתם תחת השם שלכם יכול לעלות בגוגל. קורות החיים בלינקד-אין יעלו ביחד עם הסיפורים שכתבתם בפורום הורים. אין מחיצות.

         

        אותו הדבר בפייסבוק. אם לא טרחתם ליצור חשבון לכל סוג חברים (לא מכיר אף אחד שעשה דבר כזה) אז יצרתם מקום שבו כל הדברים מתלכדים: משפחה, חברים מהעבודה, מהלימודים ...

        הערה שכתבו לכם חברי ילדות בעמוד הראשי תקרא גם על ידי חברים מהעבודה. לפעמים זה טוב ולפעמים זו בעיית פרטיות.

         

        מחיר הפרטיות הוא מחיר כבד וישנה מסה קריטית של אנשים שלא מוכנה לשלם את המחיר הזה. הקבוצה הזו עושה כל דבר כדי לטשטש את הנוכחות שלה ברשת. אין לה חשבון בפייסבוק - בטח שלא בשם האמיתי, לא מעלה תמונות לפיקסה, ולא כותבת בלוגים. אלמלא הייתי שואף לפתח קריירה ככותב הייתי נוהג כמותם בדיוק.

         

        כל האנשים האלה הם פוטנציאל כלכלי עצום שמוכיח שהמילה האחרונה על זהות דיגיטאלית לא נאמרה. אם פייסבוק לא תמצא להם פתרון היא עלולה יום אחד להיעלם.

         

         

        איך זה נוגע לחיים שלי עכשיו

         

        בטווח הארוך - עוד עשר שנים. כשייפלו המחיצות בין העולם הפיזי לעולם הוירטואלי. ביום שבו הכל יהיה מחובר לרשת, לכולנו תהיה זהות דיגיטאלית. עד אז, אני בטוח, נצליח לחלק את הרשת למרחבים שבה ייווצרו זהויות דיגיטאליות מקבילות לזהויות בחיים האמיתיים.

         

        בינתיים - היום, המחיצות האלה אינם קיימות ולכן: א': מי שיש לו כלים ליצור מחיצות כאלה יכול לעשות הון. ב': מי שאין לו כלים צריך לעשות זאת בצורה ידנית. או להמתין בחוץ עד שייווצרו הכלים.

        דרג את התוכן:
          6 תגובות   יום שישי , 23/4/10, 00:48

          הסיבות לקנות אג"ח צמוד מדד הן:

           

          1. להרוויח כסף מתשלומי הריבית

          2. לקבל הגנה מפני אינפלציה

          3. להקטין סיכון בתיק ההשקעות

          4. להמר על עלייה באינפלציה

           

          תשלומי ריבית

          בעל אגרת חוב צמודת מדד מקבל תשלומי ריבית במועדים שנקבעו בעת ההנפקה. לדוגמא: אג"ח גליל 5424 - אג"ח ממשלתי צמוד מדד - משלם ריבית פעם בשנה ב- 30.6

           

          הריבית על אגרת צמודת מדד נמוכה מאגרת רגילה. ההפרש הוא כגובה האינפלציה הצפויה: אם הריבית על אגרות חוב רגילות עומדת על חמישה אחוזים והאינפלציה הצפויה היא שלושה אחוזים, אז הריבית על אגרות חוב צמודות תהיה טיפה פחות משני אחוזים. הסיבה שהריבית תהיה פחות משני אחוזים ולא בדיוק שני אחוזים היא תוספת מחיר שאנחנו משלמים בעבור ההגנה מפני אינפלציה בלתי צפויה.

           

          הגנה מפני אינפלציה

          - אגרת חוב רגילה מספקת הגנה מפני אינפלציה צפויה.

          - אגרת חוב צמודת מדד מספקת הגנה מפני אינפלציה בלתי צפויה.

           

          אם קניתם אגרת חוב במאה שקלים תקבלו בסוף התקופה מאה שקלים * האינפלציה לאותה תקופה. אם האינפלציה הייתה עשרה אחוזים תקבלו 110 שקלים - פיצוי מלא על האינפלציה שהייתה בפועל.

           

          באגרת רגילה מקבלים פיצוי על האינפלציה הצפויה בתשלומי הריבית כפי שהסברתי בפסקה הקודמת. אם האינפלציה בפועל הייתה גבוהה מהצפוי הריבית לא משתנה ולמשקיעים לא ניתן כל פיצוי.

           

          על מה משלמים מיסים

          באגרת צמודה נגבה מס הן על תשלומי הריבית והן על ההצמדה. לכן ככל שהאינפלציה גבוהה יותר המס שנגבה גבוה יותר והרווח הריאלי קטן.

           

          רווח נומינלי מול רווח ריאלי:

          אם השקעתם 100 ואחרי אינפלציה של 10 אחוזים קיבלתם 110

          -> רווח נומינלי של 10

          -> רווח ריאלי של 0

           

          מה משפיע על מחירה של אגרת צמודת מדד

          שני גורמים משפיעים על מחיר האיגרת: שינוי בקצב האינפלציה, ושינוי בשער הריבית במשק.

           

          כאשר האינפלציה מתגברת (או שהחששות מאינפלציה מתגברים) מחיר האיגרת עולה, ולהיפך.

           

          כאשר הריבית במשק יורדת מחיר האיגרת עולה, ולהיפך.

           

           

          מה יכול להפוך אג"ח צמוד מדד למסוכן

           

          * ירידה בריבית - מחיר האג"ח יורד ומי שרוצה/צריך למכור את האיגרת מפסיד כסף

           

          * אינפלציה נמוכה מהצפוי או דפלציה גורמים גם הם לירידה במחיר האיגרת

           

          * האינפלציה האישית גבוהה מהאינפלציה הכללית - האינפלציה היא מדד המחירים לצרכן והיא מחושבת על פי סל מוצרים כללי. בפועל סל המוצרים שמעניין אותנו שונה מהסל הממוצע, ואם הסל שלנו התייקר בהרבה מהסל הממוצע אז האיגרת לא סיפקה לנו הגנה מפני עליית המחירים.

           

          * ירידה בערך המטבע - אם קנינו אגרת ישראלית אך משום מה אנחנו צריכים לעבור לדולרים, האיגרת לא מפצה אותנו על ירידה בערך השקל.

           

           

          קריאה נוספת

           

          אגרת חוב צמודת מדד נקראת באנגלית TIPS שזה ראשי תיבות ל Treasury Inflation Protected Securities

           

          אם הנושא מעניין אתכם ויש לכם כוח לקרוא באנגלית אני ממלית על סדרת המאמרים הבאה: לחץ על הלינק

           

          למושגים כללים בעברית הנוגעים לאגרת חוב אני ממליץ לפנות לערך אגרות חוב בויקיפדיה

           

          וטור שלי שהתפרסם בדה-מרקר על מלחמתו של המשקיע באינפלציה

          דרג את התוכן:
            8 תגובות   יום שלישי, 20/4/10, 22:15

            פסיכולוגים מפרקים את האושר לשלושה חלקים:

             

            1. אופטימיות - נטייה לבחון את העולם בצורה חיובית

             

            2. חוסן נפשי - היכולת להתגבר על משברים ואכזבות

             

            3. עצמאות - בניגוד לבן אדם תלותי

             

            הטענה המקובלת היא שאלה תכונות נרכשות: בן אדם יכול ללמד את עצמו להיות מאושר.

             

            אנחנו יכולים להרגיל את עצמנו להסתכל על "חצי הכוס המלאה"; ללמוד טכניקות לפיתוח החוסן הנפשי; וללמוד להסתדר בכוחות עצמנו.

             

            "אם אנחנו כל כך עשירים מדוע אנחנו לא מאושרים?"

             

            בכל מדינות המערב העשירות וגם במדינות המזרח המתעשרות נרשמה בעשורים האחרונים עלייה תלולה במקרי הדיכאון. בארה"ב 40% מהסטודנטים מדווחים על דיכאון שפוגע ביכולת התפקוד שלהם; מספר האנשים אשר מאובחנים כסובלים מדיכאון קליני הוכפל מאז שנות ה-60; והגיל שבו אנשים מתחילים לדווח על דיכאון ירד מ-29 ל-14. משום מה ככל שאנחנו מתעשרים אנחנו יותר סובלים.

             

            בסוף השבוע האחרון נסעתי לבקר חבר ילדות שבחר בתור קריירה לגדל עזים. המילה קריירה לא בדיוק מתאימה מכיוון שמחר הוא עלול להחליט שבא לו לעשות משהו אחר. אז לפחות כרגע הוא חי בכפר על הר גבוה בצפון והוא וחברתו מגדלים ילדה וכמה עשרות עזים (העזים לא שלהם, הם רק שכירים).

             

            אז ביום שישי קפצנו עם הילד לדיר. האכלנו עזים, חלבנו, ואפילו זכינו להשתתף בהמלטה. ההמלטה הסתבכה ואני נתבקשתי לאחוז בעז מהצוואר והאוזניים, כשהחבר שלי עטה כפפות ויילד את הגדיים.

             

            אחרי ביקור כזה אתה לא יכול שלא לשאול את עצמך מה נכון. מי מבינינו יותר מאושר. האם החיים הלחוצים והרווחיים (יחסית) שאני מנהל מובילים אותי למקום טוב יותר? בטווח הקצר? בטווח הארוך?

             

            חקר מדע האושר

             

            טל בן שחר - הכוכב המפורסם ביותר של תחום מדעי האושר - טוען שניתן לאמן את המוח האנושי להרגיש מאושר. המחקרים מוכחים, הוא אומר, שהאושר לא מגיע על ידי סיפוק הצרכים המיידיים ולא על ידי שקיעה במרוץ העכברים.

             

            "כל בן אדם יכול לראות בעבודה שלו סוג של שליחות. אתה לא צריך להיות אמן או ליצן שמשעשע ילדים חולי סרטן בשביל להרגיש ככה."

             

            אני יודע שכשאני כותב קוד (תכנה) או כשאני כותב פוסט אני מרגיש טוב. כמובן שהרגעים האלה לא קורים כל רגע ביום - לפעמים בכלל לא, אבל כשהם קורים אני בהחלט מרגיש סוג של אושר.

             

            האם החבר שלי שעובד בדיר מרגיש תחושת שליחות? לפעמים כן ולפעמים לא. לפי טל בן שחר ואסכולת הפסיכולוגיה החיובית, העיסוק שלנו קשור רק באופן חלקי לתחושת הסיפוק שאנחנו חווים. האופי והגישה שלנו הם מה שקובעים.

             

             

            עוד קצת על פסיכולוגיה חיובית

             

            בני אדם שואפים מאז ומתמיד להיות מאושרים. החל מ-1998 הפסיכולוגיה החיובית הפכה לתחום מחקר מדעי באופן רשמי.

             

            מייסד חקר מדעי האושר הוא מרטין זליגמן.

             

            טל בן שחר, אלוף ישראל לשעבר בסקווש, עשה דוקטורט בפסיכולוגיה בהרווארד, והעביר שם קורס בפסיכולוגיה חיובית אשר הפך לקורס המבוקש ביותר באוניברסיטה. קטעים מרב המכר שלו Happier ניתן לקרוא כאן: לינק

            דרג את התוכן:
              5 תגובות   יום שבת, 17/4/10, 23:38

               "If it's yellow let it mellow, and if it's brown flush it down"

               

              אצלנו במשפחה לוקחים ברצינות משימות לאומיות, וכשהטלביזיה פקדה עלינו לחסוך במים כדי להציל את הכנרת - צייתנו. אוי ואבוי למי שישטוף כלים עם ברז פתוח או יצחצח שיניים בלי לסגור את המים.

               

              אבל את הכלל לא להוריד מים אחרי פיפי לא הצלחנו לקבל. פיפי נמצא אצלנו (אצל ההורים שלי) בקטגוריית המגעילים-לא בריאותיים ועם כל הצער על הכנרת אמא שלי לא תן לאף אחד להתבלבל: עשית פיפי - תוריד חצי מיכל.

               

              עכשיו כשאני חי ברשות עצמי מספיק שנים, צמצמתי את קטגוריית הדברים המגעילים: אני אוכל גם את מה שנפל על הרצפה, ושותה מכוס גם אם שתה ממנה מישהו אחר. היום אני מרשה לעצמי לשטוף את הניאגרה פעם בשתי השתנות.

               

              אבל כמה באמת אנחנו חוסכים:

               

              טרנט האם מה Simple Dollar חישב כמה נחסוך אם נלך לפי הכלל שבצהוב משאירים ובחום מורידים.

               

              החישוב מתבסס על ההנחות הבאות:

               

              5 שטיפות ביום לאדם.

               

              2 גלונים לשטיפה (7.5 ליטר)

               

              מחיר גלון 3 סנט.

               

              המיכלים בישראל קטנים יותר - 6 ליטרים בממוצע, ויש לנו אופציה לחצי מיכל. המחיר בישראל אחר היטל בצורת: 8 שקלים למ"ק שהם אלף ליטרים - 0.8 אגורות לליטר.

               

              חישוב חיסכון לישראלי ממוצע עם אופציית הדחת שירותים בחצי מיכל:

               

              5 שטיפות לאדם ביום - 1825 בשנה.

               

              2 ליטרים לשטיפה - 3650 ליטרים בשנה.

               

              0.8 אגורות לליטר - 29.2 שקלים לאדם בשנה.

               

               

              זניח.

               

              אל תפסיקו להדיח את האסלה בשביל לחסוך כסף. הסיבה ההגיונית היחידה לעשות זאת היא כדי לחסוך במים.

              דרג את התוכן:
                8 תגובות   יום שלישי, 13/4/10, 23:59

                ישנם כמה איברים בגוף שאנחנו חייבים לדעת מה האורך שלהם: אמה - מהמרפק עד קצה האצבע הארוכה (האמה), כף רגל - מהעקב עד סוף האגודל, פישוק אצבעות, ואורך צעד ממוצע.

                 

                טיפ פרודוקטיביות חמוד שקראתי ממליץ ללמוד את מידות הגוף כדי שנוכל למדוד אורכים בשלוף.

                 

                אם אתם לא סוחבים עליכם 'מטר' הטיפ הזה יכול להיות די שימושי .

                דרג את התוכן:
                  7 תגובות   יום ראשון, 11/4/10, 22:10

                  הדבר הבולט ביותר בברצלונה שהיא מלאה אנשים. אלפי אנשים, בטח יותר, ולא רק ברחוב הראשי, בכל הרחובות, לפחות אלה שנמצאים במרכז העיר. כשאתה מסתובב בברצלונה אתה לא יכול שלא להרגיש כאילו אתה חלק מפסטיבל.

                   

                  לא הכל היה מושלם ואני לא יודע אם אני ממליץ לכם לטייל שם. בטוח שנהניתי יותר במקומות אחרים בעבר, ובטוח שזה תלוי במצב הרוח ובמה שמתאים באותו רגע. מהאוכל התאכזבתי (אבל מה אני מבין באוכל). המבנים של גאודי יפים אבל בתור אחד שלא התעמק בארכיטקטורה מימיו הם לא עשו לי כלום. הרחובות בברצלונה לא מחשמלים כמו במנהטן והם לא מפוארים כמו בלונדון. ברצלונה לא זולה (המחירים כמו בארץ), והמוזיקה לא יפה כמו בדרום ספרד. ובכל זאת היה כיף.

                   

                  מה היה כיף?

                   

                  היה כיף להיות עם בת הזוג לבד, בלי הילד, בלי אינטרנט, בלי עבודה. היה כיף לטייל לאט. היה כיף כשפנו אלי ברחוב בעברית ובערבית ובספרדית ומדי פעם גם באנגלית. היה כיף לראות עיר עם נתיבי אפנים ולא סתם ציורי מדרכות. היה כיף לצעוד במדרכות רחבות, היה כיף לראות אמני רחוב, והיה כיף לדמיין איך הבן שלי היה מתרגש מלנסוע ברכבת התחתית.

                   

                  הוצאות:

                   

                  400$ טיסה

                   

                  320$ מלון

                   

                  38 יורו נסיעות בתוך ברצלונה. נסענו במטרו ובאוטובוסים בלבד.

                   

                  אוכל: 30 יורו בסופרים ועוד 90 במסעדות ועוד 30 בבתי קפה. הסופרים שם מעולים, המסעדות שאנחנו נכנסנו היו על הפנים.

                   

                  מוזיאונים ואטרקציות: 30 יורו. היינו במוזיאון אחד והבנתי שבאופן סופי מוזיאונים לא מעניינים אותי, כל מה שאני לומד שם בארבע שעות של כיתות רגליים אפשר לקרוא בויקיפדיה בעשר דקות. אני לא פוסל אף אחד שנהנה במוזיאונים רק שלי זה לא עושה את זה.

                   

                  סך הכל: 3300 שקל.

                   

                  על זה צריך להוסיף ביטוח, חנייה בשדה התעופה, דלק, טלפונים (גרושים, השתמשנו בכרטיס חיוג) ועוד כל מיני פינות שבטח שכחתי לרשום.

                   

                  וכמובן קניות (ספרים וכבאית עם שלט לילד, ממש לא הרבה)

                   

                  יציאה: חמישי בבוקר

                  חזרה: ראשון בערב

                   

                  סך הכל שלושה לילות.

                  דרג את התוכן:
                    5 תגובות   יום חמישי, 8/4/10, 01:40
                    אתמול בצהריים (יום שלישי) מתקשרת אשתי: יש טיסה זולה לברצלונה ביום חמישי. אני בחודש השביעי ועוד מעט לא יהיה לנו סיכוי לטוס רק שנינו לבלות.

                     

                    "כמה זה עולה?" שאלתי.

                     

                    260$ הייתה התשובה. פלוס מלון פלוס בילויים, חישבתי. נצליח לעמוד בתקציב השנתי.

                     

                    "נבדוק מחר בעבודה, ואם הכל בסדר אז טסים," אמרתי.

                     

                     

                    טיסה. היום (יום רביעי) סידרנו את העניינים בעבודה. אשתי נכנסה לאתר www.travelist.co.il וגילתה שמחיר הטיסה ירד ל-200$. סימנו וי.

                     

                    השלב הבא - להזמין מלון. הדרך הסטנדרטית היא להיכנס לאתר www.tripadvisor.com לחפש מלון ולקבל הצעות מחמשת אתרי ההזמנות המובילים. ההצעה הזולה מגיעה בדרך כלל מאתר www.Booking.com שעליו קבלתי המלצות מעולות.

                     

                    הפעם ניסינו אתר חדש שנקרא www.hotwire.com . באתר הזה אתם מזמינים מלון על פי איזור. כותבים את שם העיר ואז עולות ההצעות. בהצעה תמצאו מחיר ושם האזור. לא חושפים בפניכם את שם המלון. בדרך הזו מלונות יכולים להשכיר חדרים במחירים מוזלים מבלי לפגוע בערוצי המכירה הרגילים.

                     

                    בחרנו מלון באזור La Rambla, שילמנו, ונחשף בפנינו שם המלון - Marina Barcelona

                     

                    כדי להשוות, בדקתי את ההצעות בטריפ אדוויזור, וההצעות הזולות שם היו יקרות בכמה עשרות שקלים ללילה. תעשו אתם את החישוב אם זה מצדיק בחירה מלון על עיוור. אני בעצמי לא בטוח.

                     

                    ודבר אחרון - ביטוח. ברירת המחדל היא לעשות ביטוח בקופת החולים. מישהו בעבודה הפנה אותי לפניקס - הביטוח שם זול ומקיף בהרבה ממה שנותנים בכללית. אשתך בחודש מתקדם וההפרש יכול להיות משמעותי.

                     

                    יחסית למחיר הטיול החיסכון לא היה משמעותי - בערך 100 שקלים - אבל הכיסוי גבוה בהרבה. מבלי להיכנס לפרטים, הכללית הציעו כיסוי של עד 600 אלף דולר והפניקס מיליון.

                     

                    זהו. ארזנו תיק גב, מחר בבוקר שמים את הילד אצל ההורים, וטסים.

                     

                    נתראה ביום ראשון בערב חיוך

                    דרג את התוכן:
                      2 תגובות   יום שלישי, 6/4/10, 00:18

                      בבריכה העירונית בכרמיאל (העיירה בה גדלתי) יש שולחנות קבועים של שחקני שחמט. הפנסיונרים שלא הלכו לקופת חולים התקבצו בבוקר סביב השולחנות לערוך טורנירים של משחקי שח, עם השעון ועם כל הדאווין, כדי להעביר את הבוקר יחדיו.

                       

                      תמיד אהבתי שח. בתור נער בחופש הגדול אהבתי לשבתי ליד הפנסיונרים ולהסתכל על המשחק. רוב השחקנים היו ברמה גבוהה מדי בשבילי אבל מדי פעם מישהו נתן לי צ'אנס ושיחק נגדי משחק. אין צורך להסביר שהובסתי מייד, אבל אני זוכר משפט שאמר לי מישהו פעם אחת: "כשתצא לפנסיה גם אתה תשלוט במשחק"

                       

                      אז האמת ששנים לא שיחקתי שח, רק מדי פעם, כשאני גונב רבע שעה ביאהו. אין לי זמן לזה או יותר נכון זה לא נמצא במקום מספיק גבוה בסדר העדיפויות. אבל מאז החלום הזה נשאר איתי. בפנסיה שלי אני רוצה לשחק שח כל בוקר שעתיים שלוש ליד הבריכה. מתישהו אני מתכנן להשתפר מספיק כדי שלא יצליחו להוריד אותי מהשולחן.

                       

                      חלום פשוט בסך הכל, לא צריך להיות עשיר גדול כדי לממש אותו ואם מוותרים על המנוי לבריכה אז לא צריך כסף כלל. ובכל זאת המימוש שלו מסובך ממה שנראה בתחילה.

                       

                      ראשית צריך להגיע לגיל הפנסיה, ולהגיע אליו ברמת תפקוד טובה. זה לא מובן מאליו וזה נכון לכל חלום.

                       

                      שנית, וזה העיקר, זהו חלום שצריך להתכונן אליו: צריך ללמוד לשחק ברמה טובה, וצריך למצוא מקום נגיש שמתקבצים בו אנשים בעלי עניין דומה באופן קבוע.

                       

                      בעבור מרבית הקוראים הפרישה כל כך רחוקה שהפוסט הזה נשמע פנטזיונרי. אבל העיקרון נכון לא רק כשחושבים על מה נעשה בפנסיה אלא לכל חלום ארוך טווח, נניח ללמוד שפה.

                       

                      כדי לחולל שינוי ארוך טווח אנחנו צריכים להקדיש לכך זמן, אפילו מועט, רק שיהיה עקבי ולאורך תקופה, ולא פחות חשוב, אנחנו צריכים להתחבר לאנשים בעלי אותו עניין.

                      דרג את התוכן:

                        ארכיון

                        הפעילות שלי

                        אין רשומות לתצוגה