:"אבודה בהודו"
לפני חמש שנים התעורר בי רצון עז לנסוע להודו, לראשונה בחיי. כשאני הייתי בגיל של התרמילאים הודו לא היתה קיימת בלקסיקון שלנו. מקסימום חלמנו על אמריקה, על ניו יורק, על שמלות הערב המרפרפות של הוליווד. מי שהיה לו דוד באמריקה, גם קיבל חבילות, ולעולם לא אשכח את אילנה בת כיתתי, שהציגה בפני בגאוה את הבגד בלט הורוד שקיבלה. משהו שאני וחברותי יכולנו רק לחלום עליו.
ובכן הודו, אמרתי, אני חייבת לנסוע לראות מה יש שם שמעורר סקרנות. מה זה הטרנד הזה של נשים שעברו 35-40 לארוז עצמן ולצאת בטיולי נשים לעשות מדיטציה באשרם, לצפות בארמונות המהרג'ים, לדשדש בבוץ של השווקים ולחזור עם חצי תריסר צעיפי פאשמינה וחיוך מאוזן עד אוזן.
נסעתי. את חוויותי המופלאות שזרתי בספר שכתבתי ובימים אלה הוא עולה על המדפים.
"אבודה בהודו" קראתי לו, כי כל המגיעה להודו היא קצת אבודה בהתחלה נוכח המראות הקשים מחד גיסא והמעוררים את החושים מאידך גיסא. "אבודה בהודו" גם כי מדובר ברומן על קבוצת נשים שיצאה לטיול דומה לזה שאני עשיתי - אך שם העלילה מתפתחת קצת אחרת, כאשר אחת הנשים נעלמת לקראת סוף הטיול...
זהו סיפורן האישי של כל אחת ואחת מהמטיילות, כולל המדריכה הצעירה והיפה.
זהו סיפור על חברות ובגידה, גילוי סודות חבויים, התרגשויות קטנות, חוויות ומעברים נפשיים.
מומלץ לכל אוהבי הודו, לאלה שהיו ולאלה שיוצאים לשם, קריאת הספר תכין אותם לנחיתה רכה יותר.
הספר יצא בהוצאת "חרובית" והוא נמצא ברשתות הספרים. ואני מאחלת לכולם קריאה נעימה. רות מגד