כותרות TheMarker >
    ';

    משוררות עבריות נוגעות בארוס

    ארכיון : 10/2008

    28 תגובות   יום חמישי, 30/10/08, 09:35
    להנאתכם כמה 'טעימות' נוספות מעבודות צ'יהולי
    דרג את התוכן:
      25 תגובות   יום שלישי, 28/10/08, 23:47


      אחד האומנים היותר אהובים עלי הוא דייל צ'יהולי.

      החיבור שלי אל הזכוכית הוא חיבור של אהבה אל השקיפות, ההשתקפות, צבעי הזכוכית והיכולת הפיסולית שניתן לראות כבר בממצאים הסטוריים קדומים.

      דייל צ'יהולי  Dale|) (Chihuly הינו פסל אמריקאי המפסל בזכוכית  ; נולד ב- 20 ביולי 1941 בטקומה וושינגטון.צ'יהולי למד באוניברסיטת וושינגטון שבסיאטל אדריכלות ועיצוב פנים וכן ניפוח זכוכית. ב 1967 קיבל תואר שני במדעי ניפוח זכוכית (מסתבר שיש כזה) מאוניברסיטת ויסקונסין-מדיסון, וב 1968 קיבל תואר שני בעיצוב מבית הספר לעיצוב של רוד איילנד.

      בתאונת דרכים שהיה מעורב בה ב 1976 איבד את הראייה בעינו השמאלית ומאז עוטה רטייה  (בסטייל משה דיין).

      בשל פציעה זו הפסיק לנפח זכוכית בעצמו, והחל לעצב פסלים וגופי תאורה מזכוכית, כאשר אומנים אחרים מנפחים אותם עבורו.

      היה ממקימי ביה"ס לזכוכית פילצ'וק בארצות הברית.

      רבים מכם בוודאי זוכרים את התערוכה המדהימה שנערכה בירושלים במגדל דוד בשנת 2000. את התערוכה היה צריך לראות פעמיים: ביום ובלילה. האפקט שהתקבל בשעות השונות היה שונה לחלוטין.

      מקווה שיעניין גם אתכם.

      דרג את התוכן:
        10 תגובות   יום חמישי, 23/10/08, 07:30
        דרג את התוכן:
          35 תגובות   יום שלישי, 21/10/08, 11:46


          שילוב של ציור על משי +קווילטינג (תיפורים) +רקמת חרוזים.
          דרג את התוכן:
            32 תגובות   יום ראשון, 19/10/08, 15:15

            דרג את התוכן:
              52 תגובות   יום שישי , 17/10/08, 02:45

              ציור נוסף על משי.

              אני מאד מתחברת לאקוורלים ,לשקיפות של הזכוכית ולרכות שנוצרת בשילוב עם משי.

              דרג את התוכן:
                43 תגובות   יום רביעי, 15/10/08, 23:31

                בין שאר העיסוקים שלי גם ציירתי, פיסלתי רקמתי סרגתי ועיצבתי תכשיטים.

                כל פעם כשאומרים לי: אז למה אינך ממשיכה ליצור?

                ובכן, תמיד בפי תשובה: כשאהיה גדולה (קרי: זקנה) יהיה לי פנאי ואז אצור.

                זה בוער בעצמותיי, אבל הבנתי שלתפוס את 'כל' העולם בלתי אפשרי, ואני מאמינה שלכל דבר עוד אמצא זמן. הרי כל החיים (אולי רק מחצית) לפני : )

                אביא בהמשך צילומים של מעט מעבודותי שמקשטות את ביתי.

                 

                דרג את התוכן:
                  67 תגובות   יום שלישי, 7/10/08, 15:54


                   35 שנים למלחמה הארורה ההיא... 

                  מלחמת יום הכיפורים שלי...

                  המושב היה אז, במלחמה הנוראה ההיא מושב של זקנים, נשים וטף. הגברים רובם ככולם גויסו למלחמה. אישי דאז גויס לחיל האויר, ואני  - עירונית-צפונבונית  במוצאי - גויסתי לחקלאות.... והאמינו לי, זה היה סיפור לגמרי לא פשוט.עשרים שנה גדלתי ברמת אביב, ומימי לא ידעתי חקלאות מהי. האמת? בקושי ראיתי פרה בעיניי.מושגים של זריעה, שתילה, קטיף, מיון, שיווק – היו לגביי חלק מלקסיקון הלקוח מעולם אחר.

                  ובכן, המלחמה הארורה, כזכור לכם, פרצה במפתיע, ואני, בת 23 כשעל זרועותיי תינוק שמנמן בן שנה וחצי, התגייסתי למלחמה משלי.

                  במשק היו אז 10 דונם עגבניות לקטיף, 6 דונם אדמה מוכנים לזריעת בצלי סייפנים, שטח של כרובית מוכנה לקטיף ולול של 1500 תרנגולי הודו לשיווק.הכל באוקטובר ההוא, והכל עליי.

                  ואני, עירונית צפונית, בת 23, עם תינוק שמנמן בזרועותיי, הפשלתי שרוולים ופניתי למלחמת הקיום שלי...

                  יום אחד הבאתי פועלות כורדיות , הזכורות לטוב, כדי לשתול את פקעות הסייפנים, יום יום היה צריך להאכיל את תרנגולי ההודו, צריך היה להשקות את הכרובית ולרסס את העגבניות.והגיע היום בו היה צריך לשווק את תרנגולי ההודו.

                  אלוהים, איך עושים זאת? בלי גברים בשטח, והימים ימי מלחמה?

                  ובכן, את תהליך תפיסת העופות עושים בלילה, אז העופות ישנוניים. שמים אותם בכלובים, יש להעמיס הכלובים על משאית ולהסיעם ל"מעוף"."מעוף" אמנם איננה כל כך רחוקה, אבל משאית – אין. וכל כך למה??? היו משאיות? היו! ואיפה הן? במלחמה! כל המשאיות גוייסו כידוע למלחמה, ומ'תנובה' הודיעו לי: תשברי לבד את הראש!!! אז מה עושים?????

                  גייסתי את הנוער במושב לתפוס את העופות, וזה לא קל. הם כבדים ומתנגדים. גייסתי גם עגלה שנרתמה לטרקטור, ועליו הועמסו הכלובים כשבתוכם מפרפרים התרנגולים.

                  ומי ינהג את הטרקטור???  ובכן, עלם צעיר בן 13 גוייס למשימה, וחשבתי שהנה באה הישועה.

                  החודש, חודש אוקטובר, והשמים אינם מרחמים. גשם זלעפות יורד, הרי חקלאים מים צריכים... והנער עלם החמודות, בפנים זורחות (הרי לנהוג טרקטור זה לא שטויות) יוצא לדרך ואני כבר רגועה. רגועה אמרתי?

                  דפיקות על הדלת (ולא של הרוח) החרידו אותי ממרבץ מנוחתי. הנער החביב עומד בפתח, עיניו דומעות ובפיו בשורה: העגלה התפנצ'רה... שני הגלגלים הימניים והעייפים החליטו לקחת מנוחה, העגלה נטתה על צידה, הכלובים החליקו ובחלקם נפתחו, והעופות  לחופש בקרקורי חדווה פרצו. והגשם – אינו מרחם, ואמבט חורפי את הנוצות שוטף.

                  ואני, עירונית צפונבונית לשעבר, בת 23 בלבד, נכנסתי לתוך מגפיים מספר 47 (כי זה מה שהיה), צועדת בפנים חפויות בגשם סוחף ובדמעות  לכוון "מעוף" הנמצאת מרחק של ק"מ אחדים.

                  המגפיים מתמלאים במים והופכים כבדים מרגע לרגע, המעיל ספוג והדמעות זולגות.

                  לא אספר כיצד נגמר סיפור זה, אך סופו שהעופות המסכנים הובלו לשחיטה, ומי יודע, אולי גם לצלחתכם...

                  האם בזאת תמה המלחמה?

                  לא קוראיי הנאמנים! הקטע הקשה עוד עמד לפני.

                  טרם פרוץ המלחמה מכרנו  10 דונם עגבניות לסוחר ערבי בשם, לא פחות ולא יותר, נאצר, מחן-יונס. תהליך המכירה היה כרוך בהסכם: הוא יקטוף את הפרי תמורת סכום כסף מסויים, ומי שיפר את ההסכם, ישלם לצד הנפגע 10,000 לירות.

                  והנה פרצה המלחמה כשכל העגבניות בשלות בשטח. הפרי האדום נקטף על ידי פועלות ערביות  רבות שהיו אמורות לקטוף את כל העגבניות בבת אחת.נו, אז מה? העגבניות נקטפו כולן והושמו בארגזים ענקיים.אבל, השטח, רבותיי, קרוב קירבה מסוכנת לבסיס חיל האויר- חצור, והימים ימי מלחמה...

                  בעודני ישובה בביתי, דפיקות רמות על הדלת, ובפתח עומד חפוי ראש נאצר, ומאחוריו שלושה מחיילי חיל האויר האמיצים, עם נשק בידיהם, ועל הכביש חונה קומנדקר עם תת מקלע ועוד חיילים שהבעת רצינות תהומית על פניהם.

                  ונאצר בטון בוכה: "גברת, הו, גברת, הם לא נותנים לי לקחת בנדורה, שמו כל הבועלות על המשאית, והבועלות צורחות ובוכות, ואותי רוצים לקחת למעצר"

                  וכל כך למה???"

                  מהשדה ניתן לספור את ההמראות והנחיתות של המטוסים" אומר הקצין חמור הסבר, וזה מ ס ו כן! ואני, כולי עירונית צפונבונית , בת 23, עם תינוק  שמנמן על ידיי , נתקפת בעוז רוח, ואומרת לקצין:  "אוקיי, אז אתה תתחייב לשלם לנאצר לפי ההסכם את סכום הכסף עליו הוחלט".

                   כן מלחמה, לא מלחמה – יש חוזה ויש למלאו!!!

                  הקצין נסוג ואמר: רגע, זה עניין אזרחי, אז נביא משטרה אזרחית. ואז, הגיעו ניידת, ועוד רכב ביטחון צבאי, ועוד ניידת...ואני, עירונית-צפונבונית...( כבר אין צורך, אתם יודעים כבר בוודאי לדקלם), נוסעת עם התינוק בזרועותיי בראש שיירה של מכוניות ביטחון ומשטרה אל שטח ה'בנדורה' הקטופה... ומחזה מסוג זה, איש מכם לא ראה...ובשטח, יללות, יבבות, הערביות מבועתות, על המשאית כלאחר כבוד מועלות ומן השטח מסולקות. ובשטח – כל הבנדורות מבויישות מונחות.

                  ומה עושים??? האם לטמיון הכל ירד??? הרי את העגבניות אסור לאבד!!!

                  ובכן, שוב כל נערי הכפר ונשותיו גוייסו למיון העגבניות, שכן את העגבניות ל"תנובה" הוחלט לשלוח, ו"תנובה" דורשת עגבניות ממויינות...וזה לקח  ש ע ו ת!!!

                  העגבניות מויינו, הנוער החל במלחמה משלו ועגבניות נזרקו לכל עבר במטרה לפגוע ולסמן נפגעים באדום, הכביש האדים מדמן של העגבניות ולעת ערב כלאחר כבוד 5 טון פרי הוסעו ל'תנובה'.

                  רק אז יכולתי לצנוח למיטה מנצחת אם כי מותשת.

                  ובבוקר, בשעה חמש בדיוק, דפיקות חזקות על הדלת מחרידות אותי משנתי ומקפיצות אותי ממיטתי.

                   ומי בפתח אם לא נאצר? ובפיו הטרוניה: "איפה בנדורה? מי לקח את הבנדורה? קיבלתי אישור מהממשל הצבאי לקחת את הבנדורה..."ואני ביאוש לוחשת: ב'תנובה'...

                  הגענו לפשרה וכשהכסף הגיע מתנובה ניתן בחציו לנאצר. מהמחצית הנותרת זכינו לקנות את מכוניתנו הראשונה, גם אם זו הייתה יד שנייה.

                  ובזאת התמה עבורי המלחמה???

                  טרם, יקיריי, את הכרוביות עוד צריך לקטוף ולשווק.

                  ושוב מוסעות הפועלות אל חלקת הכרוביות, ובסוף יום מפרך היפהפיות על העגלה עמוסות.

                  וממרומי העגלה, כרובית סרבנית אל הארגז לא נכנסה, ואני משנסת מותניים ועולה על העגלה להחזירה למקומה.

                  וכאן, קוראיי הנאמנים, עומדת להסתיים לגביי המלחמה.

                  ברידתי מן העגלה,כשגבי מופנה אל הטרקטור אליו היא רתומה, נתקלתי באחת מזרועות ההרמה, אל הכביש נפלתי ואת עצם הזנב שברתי (כן, גם לכם יש אחת כזאת למעצבה).

                  בזחילה כואבת, כשאני מודה לאל שאף לא אחד חוזה במחזה, הביתה הגעתי , ולבית החולים הוסעתי.

                  פצועת מלחמה??? לאו דווקא, אבל זו הייתה המלחמה הפרטית שלי, מלחמה של עירונית-צפונבונית- מושבניקית, בת 23, אם לתינוק שמנמן ומתוק, שרצתה בסך הכל לעבור את המלחמה, מלחמת הקיום בשלום.  

                   שלא נדע עוד מלחמה, שבנינו ובנותינו יגדלו בחממה, ולכם, קוראיי,

                  חתימה טובה!

                  דרג את התוכן:
                    25 תגובות   יום שני, 6/10/08, 14:59

                     

                     

                     הטקסט נלקח ממייל ששלח אלי ידיד

                     התמונה שהוספתי - משאלה של כל אישה 

                     

                     

                     

                     

                     The Mirror


                     I look in the mirror

                     And what do I see?

                     A strange looking person

                     That cannot be me.


                     For I am much younger

                     And not nearly so fat

                     As that face in the mirror

                     I am looking at.

                     

                    Oh, where are the mirrors

                     That I used to know

                     Like the ones which were made

                     Thirty years ago?


                     Now all things have changed

                     And I'm sure you'll agree

                     Mirrors are not as good

                     As they used to be.


                     So never be concerned

                     If the wrinkles appear

                     For one thing I've learned

                     Which is very clear:


                     Should your complexion

                     Be less than perfection,

                     It is really the mirror

                     That needs correction

                    דרג את התוכן:

                      פרופיל

                      אניגמה 313
                      1. שלח הודעה
                      2. אוף ליין
                      3. אוף ליין

                      ארכיון

                      תגובות אחרונות

                      הפעילות שלי

                      אין רשומות לתצוגה