כותרות TheMarker >
    ';

    משוררות עבריות נוגעות בארוס

    ארכיון : 12/2008

    63 תגובות   יום שני, 29/12/08, 14:15


    שלושה ימים של נופי קדומים, שקיעה בנבכי ההסטוריה של הנבטים והנאות חושיות וחושניות של המדבר על צבעיו הנפלאים, חמוקיו, ריחותיו המיוחדים והדממה המדהימה, חוויתי במהלך קמפוס של מכון אבשלום.

    טעימה קטנה גם לכם.


    ותוספת של ערב : חוזרת מהשקט אל ה'בומים' שנשמעים עד אלי (כן, בטווח),

    המטוסים ממריאים,

    וקר, קר שם בחוץ...

    ועצוב : (

     

     והיום כבר נפל גראד לא רחוק מביתי.

    זה הגראד השני שאני חווה בקרבתי, ו  זה לא נעים!!!

     

     

    דרג את התוכן:
      41 תגובות   יום ראשון, 21/12/08, 19:57

      דצמבר, אמצע החודש, והשמים תכולים בלא עננה קטנה אחת שתפריע את ה'אביב' המדומה שאופף אותנו.

      ואני, תיירת בארצי, שולפת מצלמה להנציח את הצבעוניות המדהימה של הירקות והפירות הסדורים כיד הדמיון הטובה על בעל הדוכן.

      רוצה שגם אתם תהנו : )

      ו...נסו להוסיף בדמיונכם טעמים וריחות...

      בברכת חג אורים שמח לכולכם

      אילת

       

      דרג את התוכן:
        11 תגובות   יום שישי , 19/12/08, 09:58

         נצחון יהודה המכבי

         

         

         

        חשמונאים, מכבים, מקבים – פשר השמות

        פירוש מילולי לשמות של בית חשמונאים

        א. חשמונאים
        השם "חשמונאי" אינו מופיע בספר החשמונאים, ועד היום איננו יודעים מה פירושו לאשורו. הוא מצוי הרבה בספרות התלמודית, בתרגום הארמי ובתפילת "על הנסים":
        "מתתיהו בן יוחנן, כוהן גדול חשמונאי ובניו". כמו כן הוא נמצא בכתבי יוסף בן מתתיהו: "בן חשמונאי" (קדמוניות י"ב, ו', א').
        משערים שזה שם פרטי, שם אביו או שם סבו של מתתיהו; השערה אחרת היא שזה כינוי למשפחה כולה. במשנה (מידות א', ו) אנו מוצאים "בני חשמונאי" ברבים. ויש מקומות שהם נקראים "בית חשמונאי". פרופ' שמואל קליין נוטה לדעה, שהמשפחה הזאת נקראת על שם מקום מוצאה, הוא "חשמון", בנגב יהודה (יהושע ט"ו, כ"ו). וכך הוא מסביר השערתו זו: בשובה מן הגולה התיישבה המשפחה בחשמון; ברבות הימים עברה המשפחה הגדולה לירושלים, ומשפחה קטנה אחת ממנה, משפחת מתתיהו, התיישבה במודיעין, מאז נדבק בה הכינוי חשמונים (= חשמונאים). ("ארץ יהודה" עמ' .248-247).
        ואולי נקראת משפחה זו כך על שם חשיבותה (מלשון חשמן = אדם חשוב) (י' אברהמס טורי ישורון, תשל"ג). וכך, אמנם בפיוט "מעוז צור": "יוונים נקבצו עלי, אזי בימי חשמנים".

        ב. מכבים
        השם הזה, השגור ביותר בפינו, אינו מופיע בתלמוד ובמדרשים, ולא בתפילה; הוא התפשט רק על פי השם היווני לספרי החשמונאים, והשתרש בפי הנכרים משום שזה היה כינויו של יהודה, החשוב בבניו של מתתיהו: המכבי.

        מה פירוש "מכבי"?
        בעקבות ספר "יוסיפון" נתקבל הפירוש ש"מכבי" הוא ראשי תיבות של הפסוק "מי כמוך באלים ה'" שבשירת הים (שמות ט"ו, י"א), ופסוק זה סיסמתם של המכבים במלחמתם ביוונים.
        חוקרים סבורים שאין לדרשה זו על מה שתסמוך. הם שיערו, ששורשו של השם הוא "כבה", כלומר: יהודה המכבה ומשמיד את אויביו. השערה זו הופרכה על ידי כהנא בפירושו לספר המקבים. (ספר המועדים, חנוכה 148-147)
        השערה מעניינת שער אהרן קמינקא: לדעתו היה שמו של יהודה "מכבני", כשמו של אחד מגיבורי דוד (דהי"א י"ב, ה-יג); מתתיהו נתן שם זה לאחד מבניו על רקע ההתעוררות הלאומית, שהתחילה לתת אותותיה בשכבות הנאמנות של העם עשרות שנים לפני פרוץ המרד. היוונים טעו בתרגום השם הזה ובפירושו, ויצא להם "מכבי", בלי נו"ן.

        ג. מקבים
        כהנא תרגם את ספרי החשמונאים בשם "ספרי המקבים". הוא טוען, שאמנם זה היה כינויו האמיתי של יהודה: 'המקבי', מן המילה "מקבת", שהיא פטיש גדול. התואר זה, המכה בפטיש גדול על ראש האויב, מתאים מאוד ליהודה. אסמכתא מעניינת לפירושו זה הוא מוצא בכך, ששמו של גיבור הפרנקים היה שארל מארטל, היינו קרולוס הפטיש, על שהציל את אירופה מן המוסלמים בשנת 732.

        הרטום נוטה להשערתו של כהנא, אלא שלדעתו ניתן ליהודה השם 'מקבי' בשעת היוולדו. לפי סברה זו משערים כי השם מורה על צורת ראש הילד, שהייתה דומה לצורת קרדום, שראשו משוך לפניו ולא לאחריו, על יסוד הוראות השם "מקבן" בלשון חז"ל (בכורות ז', משנה א'). הנחה אחרת שמביא הרטום היא, שמקבי מיוסד על הביטוי "פי ד' ייקבנו" (ישעיה ס"ב, ב) והוא קיצור מן "מקביה" (על משקל מתניה), ופירושו:
        נקיבת ד', כלומר ד' נקב, ציין אותו.

        א' מברך ("הצופה" ד', חנוכה תש"ם) טוען שמקור השם בטעות של התרגום הרומי: במקום יהודה "המצביא" העתיקו "המקבי", בחילוף צ' בק', כרגיל ברומית (השווה ציצרו-קיקרו).
        השם מכבים" (בכ"ף) היה למושג מקובל ואהוב בהווי עמנו לאורך כל הדורות. עם ראשית תקופת התחייה לקחו לעצמן אגודות ספורט יהודיות את השם הזה.

        מקור הערך: שמואל בן ארצי


        מצוטט מ 'אינציקלופדיה יהודית'

        דעת, אתר לימודי יהדות ורוח

        דרג את התוכן:
          37 תגובות   יום ראשון, 14/12/08, 19:35


          בשיר "השתדלות" כותבת דליה רביקוביץ:

          אני ישנה ככל האדם

          ואינני עוסקת בכישוף... (כל השירים עד כה, עמ' 82) 

          בפוסט קודם בו כתבתי על מכשפות הבטחתי שאביא בהמשך פיתוח של הנושא. ובכן, אני עומדת בהבטחתי.

          כבר בספר שמות כ"ב ,י"ז  אנו מוצאים את הפסוק : "ומכשפה לא תְּחַיֶּה" -  זאת גם המצווה ה -62 מתוך תרי"ג מצוות.

          בתרבויות הקמאיות האמונה במכשפות הייתה טבעית.  המפגש עם תופעות אל/על טבעיות הוליד צורך בקיום הסבר לפחדיו של האדם, והכישוף הפך לחלק בלתי נפרד מן הפולחן הדתי,האלילי ומהעיסוקים המרכזיים של אנשי הדת ומרפאים למיניהם.

          במזרח הקדום וגם בישראל היה הכישוף נפוץ ביותר והמכשפים נעזרו באסטרונומיה, מטאורולוגיה, בוטניקה, חקלאות ורפואה.מעשי הכישוף הוגדרו כתועבה והתורה אסרה את הכישוף על כל צורותיו, והעל טבעי שוייך לנס או למעשה האל ולא לקסם, אבל על אף האיסורים לא ניתן לעמוד בפני כוח משיכתו של הכישוף , מה עוד שבתודעת האנשים טושטש ההבדל בין כישוף ותחומים אחרים כמו רפואה ופרמקולוגיה. כך ניתן למצוא בקרב האנשים צורך להשתמש בלחשים, בסגולות ובקריאה בשמות המלאכים לעזרה ולסילוק מחלות, דכאונות וחולשות אחרות.

          אמנם אנו מוצאים בספרות קוסמים ומכשפים משני המינים – זכר ונקבה – אך כבר מימי קדם יוחס הכישוף בעיקר לנשים. 

          וזאת על שום מה?

          כבר מבראשית מוצגת האישה כאם כל חטאת, זאת אשר פיתתה את אדם וגרמה לסילוק מגן עדן.מקומה של האישה בחברה והיחס אליה ואל גופה היו מן הסיבות המרכזיות לקשר שנקשר בינה לבין הכישוף.

          הפחד מפני האישה היכולה להביא חיים לעולם טרם הובן מנגנון ההפרייה), הפחד מפני אישה המדממת אחת לחודש ואינה מתה, לא הובן ע"י ההמונים, ולכן נתפס כקשר עם כוחות דמוניים.

          כוח המשיכה המינית של האישה שנתפסה כמפתה, זאת שגרמה לגבר לאבד שליטה עצמית, יכולותיה לרקוח עשבים לשימוש תרופתי ויכולתה ללדת יצור חי – כל אלה גרמו לתפיסת האישה כבת השטן, כלילית אשת אשמדאי, מה שחייב השמדתה, נידוייה והתאכזרות אליה.

          כולנו זוכרים ששאול המלך חיסל את כל האובות והיידעונים בארץ על שום הרעה שהביאו, ולמרות זאת, בשעה שהיה במצוקה, הלך אל בעלת האוב בעין דור  כדי להיעזר בה.

          גם בתלמוד מסופר על שמעון בן שטח שתלה באשקלון (בלי כל קשר

          לבובליל: ) שמונים מכשפות.

          וכמובן לא נשכח את "ציד המכשפות" (מונח שהשתרש בפינו לכל רדיפה אחרי חפים מפשע) שהתחולל באירופה שבמהלכו הוצאו להורג באשמת כישוף בין 100,000 ל 300,000 נשים. ציד המכשפות נמשך יותר ממאתיים שנה, מסוף המאה ה-15 ועד תחילת המאה ה-17, כשמשפט המכשפות המפורסם בעיר סיילם שבמסצ'וסטס (1692) נחשב למשפט האחרון שסימן את ציד המכשפות ובו נתלו 19 איש חפים מפשע.

          אבל אם חשבנו שנסתם הגולל על ציד המכשפות, הרי שב - 3 ביולי 2003 התפרסם : "המון זועם הצית היום למוות שתי נשים הודיות, לאחר שנחשדו כי עסקו בכישוף. ב'קול ישראל' דווח, כי תושבי הכפר ז'רחאנד, במזרח הודו, גררו את השתיים מבתיהן, שפכו עליהן דלק והציתו אותן."

          גם בית המשפט בבריטניה הרשיע שתי נשים וגבר בפרשת התעללות אכזרית בילדה בת 8. עיתון ה"טיימס" הלונדוני דיווח כי השלושה סברו שהילדה היא מכשפה, ולכן היכו והרעיבו אותה במשך 15 חודשים. (מתוך מבזק של Ynet, 4.6.2005).

          מי היו המכשפות ומה היו מעשיהן?

          התשובה על כך תלויה באסכולה שדרכה מביטים על הנושא, ועל כך בפוסט הבא.  

            

          כל הזכויות שמורות
          דרג את התוכן:

            פרופיל

            אניגמה 313
            1. שלח הודעה
            2. אוף ליין
            3. אוף ליין

            ארכיון

            תגובות אחרונות

            הפעילות שלי

            אין רשומות לתצוגה