בשנת הלימודים שחלפה נשאלתי האם אני מוכנה ללמד חיילות-מורות. ו..בוודאי שהסכמתי :-) ההנאה מהן היתה מרובה גם בשיעורים וגם כשצפיתי בהן בעבודתן כמדריכה פדגוגית בשיעורים מעשיים בבתי הספר השונים באיזור הדרום. בזמן המלחמה בדרום (שכבר רובנו שכח ממנה) הן היו מגוייסות, כמובן, והיו צמודות לחדרי המיגון עם התלמידים. חיילות אלה תומכות בתלמידים עולים חדשים ומשתלבות בהוראה-תומכת לתלמידים בעייתיים בעלי קשיי למידה למיניהם. בסבלנות רבה הן מלמדות את העולים החדשים את החומר הנלמד בכיתה, וכבר צפיתי בשיעור כזה בו ישבו ביחד ילדה עולה מאירן, ילדה עולה מרוסיה וילדה עולה מצרפת. בבית ספר אחר צפיתי בשיעור בו השתתפו עולה מרוסיה, עולה מצ'ילה, עולה מאתיופיה ותלמיד פיליפיני. קשה לתאר את ה'מיקס' הזה. הילדים אסירי תודה להן ואוהבים אותן מאד.הם אף תומכים זה בזה.
בעבודתן נחשפות החיילות לקושי הרב שיש בהוראה, ולצערי, רק מעטות מהן תמשכנה בהוראה בעתיד.
ואתם, כשאתם רואים מורות-חיילות, עם השרוך על השרוול - תנו כבוד לנערות האלה, העושות בקודש. |
במקרים רבים נקרים בדרכנו מכמנים שאין אנחנו נותנים את ליבנו עליהם. אחד מהם יכול להיות שלולית מים שבמקרה הטוב נקפוץ מעליה. במקרה היותר טוב נעצור, נתבונן ואולי נגלה מטמון. שלולית שכזאת מצאתי ליד נחל אל-על, וכשכולם שאלו אותי : מה את כבר שוב מצלמת שטויות? עניתי : אולי עבורכם אלה שטויות, אבל בשלוליות ניתן למצוא מטמונות.
אז הנה תוצאת ה'שטויות' :-)
להנאתכם.
אין להשתמש או לעשות שימוש כלשהו מבלי לקבל את אישורי. תודה. |
הצופית הצופית היא ציפור שיר קטנה מאוד ממשפחת הצופיתיים ונקראה בעבר: "יונק הדבש". הצופית הגיעה לישראל מאפריקה, אך כיום היא נפוצה מאוד בכל רחבי הארץ. היא שוכנת בחורשות, בגני נוי , בנאות מדבר ו...בגינתי. למקור הצופית צורת מרצע דקיק הנתחב בקלות לפרחים לצורך ליקוק הצוף. שני ההורים מאכילים את הגוזלים, אם כי תפקיד הנקבה גדול מזה של הזכר. מכיוון שיש בצוף מעט חלבונים מואכלים הגוזלים בחרקים. הגוזלים פורחים מהקן כאשר הם בני 13 יום. לעיתים תכופות, דוגרת הצופית באותו קן עצמו, פעם אחר פעם, ולעיתים היא שבה אליו גם בשנה שלאחר מכן. אם נהרס הקן, נוטות הצופיות לדגור על אותו הענף, שנה אחר שנה. האויבים העיקריים של הצופית הם הנחשים, ולכן היא בונה את קינה במקום מוגן מנחשים. רבים טועים לחשוב שהצופית היא היא הקוליברי. אמנם קיים דמיון בין הצופיות לקוליבריים, אולם מדובר בשתי משפחות שונות. הקוליבריים הינם ממשפחת הסיסאים ומצויים ביבשת אמריקה בלבד, בעוד הצופיות הן ציפורי שיר, הנפוצות ביבשת אפריקה, לבנון, סוריה ובישראל. הצופית הייתה בארץ בשנות 1930 ציפור נדירה ביותר (בעיקר בנאות מדבר) ומוכרת מראייה רק לחוקרים מועטים. בעבר היא נקראה "יונק הדבש", שם שניתן לה, ככל הנראה, על ידי החוקר ישראל אהרוני המפורסם, אבל השם הזה שונה רשמית לצופית ב-1958 על ידי ועדת שמות מיוחדת שהוקמה כדי לשים סדר בשפה ולתת שמות מעשיים לצמחים ובע"ח חיים שונים שלא היה להם שם מוסכם. שמה של הצופית שונה מאחר שהיא אינה יונקת את הצוף אלא מלקקת אותו מתוך הפרחים, וגם משום שחלק ניכר ממזונה הוא בכלל חרקים. הקוליברי משתמש גם הוא בלשון לצורך שאיבת צוף מהפרחים, אבל הוא מגלגל את הלשון לכלי יניקה, ולכן כנראה נשאר "יונק" ובנוסף הוא ניזון בלעדית על צוף, ולכן הוא הוא "יונק הדבש" ולא הצופית. משפחת הצופיות מהוות דוגמה לשוני החיצוני המתקיים פעמים רבות בין הזכר ובין הנקבה בעולם החי (דו-צורתיות זוויגית); בעוד הזכר צבוע בצבעים יפהפיים כמו כחול, שחור וירוק זוהר בגבו, כתם כתום, אדום או צהוב על חזהו, וגוונים סגולים בראשו, הנקבה צבועה בצבעי הסוואה; צבעי אפור וזית חדגוניים.המין היחיד ממשפחת הצופיות הנפוץ בישראל מכונה צופית בוהקת או בקיצור צופית (Nectarinia osea). בהתאם לתפוצת המשפחה כולה, המוגבלת בעיקר לאזורים טרופיים, תפוצתו הטבעית של המין בישראל הייתה מוגבלת בעבר לאזור הצמחייה הסודנית - אזור בו גדלים בין השאר מינים שמוצאם באזורים הטרופיים של אפריקה, כמו שיטת הסוכך ושיטה סלילנית. |
כאשר משתקפות קרני השמש האחרונות בפרחי הסולנום מתגלה מראה קסום במיוחד. שיח הסולנום רנטונטי Solanum rantonetii הינו שיח ירוק עד, הפורח רוב השנה בשפע פרחים סגולים מקסימים. השיח אורירי ופרוע, אלא אם מעצבים אותו בגיזום קפדני ומתוכנן. ניתן גם לעצבו כעץ קטן ופורח. השיח אוהב שמש ישירה או הצללה חלקית, והוא נוח לגידול בשל דרישת מים נמוכה (דבר שכל כך חשוב לנו בימים אלה). להנאתכם תמונות של השיח בשתי פוזיציות: עם אור אחורי של השמש השוקעת, ובאור רגיל. |
אין רשומות לתצוגה