הצופית הגיעה לישראל מאפריקה, אך כיום היא נפוצה מאוד בכל רחבי הארץ. היא שוכנת בחורשות, בגני נוי , בנאות מדבר ו...בגינתי.
הצופית היא ציפור סקרנית וחקרנית, המתנועעת ללא הרף (ולכן כל כך קשה לתפוס אותה בפוזה לצילום), ותרה אחר מזון. היא בודקת כל חידוש בטריטוריה שלה - לרבות פרחים חדשים.
עקב סקרנותה, קל להרגיל אותה לאכול בסביבת הבית, וכיום ניתן להשיג מתקני האכלה מיוחדים או ליצור אותם באופן עצמאי.
משקלה של הצופית כשמונה גרם בלבד. צבעי הנוצות של זכר הצופית  מבהיקים - סגול, שחור וכחול, ובעונת הקינון גופו עוטה נוצות ירוקות. בחזהו נסתרות נוצות צהובות ואדומות המתגלות בזמן החיזור ובעת קיום יחסי המין.
לנקבה צבעי ירוק זית, והיא 'חיוורת' לעומת הזכר (כמו אצל עופות ויונקים רבים, פרט למין האנושי, כמובן :)

למקור הצופית צורת מרצע דקיק הנתחב בקלות לפרחים לצורך ליקוק הצוף.
עם בוא האביב, מכריזים זכרי הצופיות על נחלותיהם. הם עומדים במקומות נישאים ושרים בקול מתכתי ומסתלסל, תוך חיקוי קולות של ציפורים אחרות.
משנקבעו גבולות הנחלה מתחילה בניית הקן:  הנקבה בונה והזכר מלווה (איזו הפלייה! ).
הקן תלוי כמטוטלת בקצה ענף דק. צורתו כצורת בקבוק תלוי ויש פתח בצדו. הקן בנוי מעלים, מעשבים יבשים, משיער ומנוצות הדבוקים יחד בקורי עכביש.
מזונה העיקרי של הצופית הוא צוף פרחים, שאותו מלקקת בלשונה הארוכה והמפוצלת.
בהטלה ישנן שתיים עד שלוש ביצים לבנות עם כתמים בצבע זית.

רבים טועים לחשוב שהצופית היא היא הקוליברי. אמנם קיים דמיון בין הצופיות לקוליבריים, אולם מדובר בשתי משפחות שונות. הקוליבריים הינם ממשפחת הסיסאים ומצויים ביבשת אמריקה בלבד, בעוד הצופיות הן ציפורי שיר, הנפוצות ביבשת אפריקה, לבנון, סוריה ובישראל.

הצופית הייתה בארץ בשנות 1930 ציפור נדירה ביותר (בעיקר בנאות מדבר) ומוכרת מראייה רק לחוקרים מועטים.

בעבר היא נקראה "יונק הדבש", שם שניתן לה, ככל הנראה, על ידי החוקר ישראל אהרוני המפורסם, אבל השם הזה שונה רשמית לצופית ב-1958 על ידי ועדת שמות מיוחדת שהוקמה כדי לשים סדר בשפה ולתת שמות מעשיים לצמחים ובע"ח חיים שונים שלא היה להם שם מוסכם. שמה של הצופית שונה מאחר שהיא אינה יונקת את הצוף אלא מלקקת אותו מתוך הפרחים, וגם משום שחלק ניכר ממזונה הוא בכלל חרקים.

הקוליברי משתמש גם הוא בלשון לצורך שאיבת צוף מהפרחים, אבל הוא מגלגל את הלשון לכלי יניקה, ולכן כנראה נשאר "יונק" ובנוסף הוא ניזון בלעדית על צוף, ולכן הוא הוא "יונק הדבש" ולא הצופית.

המין היחיד ממשפחת הצופיות הנפוץ בישראל מכונה צופית בוהקת או בקיצור צופית (Nectarinia osea).

בהתאם לתפוצת המשפחה כולה, המוגבלת בעיקר לאזורים טרופיים, תפוצתו הטבעית של המין בישראל הייתה מוגבלת בעבר לאזור הצמחייה הסודנית - אזור בו גדלים בין השאר מינים שמוצאם באזורים הטרופיים של אפריקה, כמו שיטת הסוכך ושיטה סלילנית.
עם התפתחות היישוב היהודי בארץ, בשנות השלושים והארבעים של המאה העשרים, השתנה נוף הארץ, ובסביבות היישובים החל גינון מאסיבי בצמחי תרבות, שכללו גם מינים רבים ממוצא טרופי המותאמים להאבקה על ידי ציפורים, עם פרחים ססגוניים העשירים בצוף (למשל טקומית הכף). עקב כך, החלה הצופית להתפשט ברחבי הארץ, וכיום היא נפוצה ביותר בכל חלקי הארץ, בכל עונות השנה.     
מקורות: ויקיפדיה +