יום שבת, 1/1/11, 13:26
| אורי צמצם עיניים אל מול עדשה דמיונית, ותיאר לי את ה"פריים" - "חושך. במרכז המסך מתהווה נקודה לבנה",- אורי מהדק אצבע לאגודל לטבעת שדרכה הוא מציץ בי- מקרב, ומרחיק- "הנקודה גדלה וגדלה, עד שאפשר לזהות בה את כדור הארץ מרחף בח... |
יום שלישי, 21/12/10, 19:19
| עצרנו בתחנת הדלק. אולי עשרים שנה לא נסעתי בדרך הזו. אני יכולה להישבע שכאן, במקום הזה, ניצב פעם הפונדק של ג'ורג'. אבל ייתכן שאני טועה, קשה לזהות . הפונדק עמד על צלע ההר, מורם מעט מהדרך הראשית , ושביל עפר הוביל אליו. כעת ... |
יום שבת, 18/12/10, 11:09
| בחיים שיהיו לי החולצות יהיו מקופלות בארון של מהגוני מעל למכנסיים בנפרד- כהים ובהירים בנפרד- יום וערב והכל יהיה מבושם בריח מאחד של מרכך כביסה , שיקראו לו פעמוני-סתיו או פעמי-אביב תלוי לפי העונה קולבים קולבים לכל דבר יהיה ... |
יום שלישי, 14/12/10, 22:35
| האדמה היא פס חום, והשמיים פס כחול, ובפינה שמש משולשת שולחת קרניים צהובות. למטה בית עם גג אדום, ומשני צדדיו פרחים, ומקדימה חלון ודלת. הלבן זה האוויר. אני אכנס בדלת ואהיה רגילה ונוחה, אסתובב בין החדרים ברגלים חזקות, ולא אפ... |
יום שישי , 10/12/10, 09:52
| אנחנו יושבות על הדשא. בדיוק כמו שישבו האמהות שלנו , תולשות עשבים שוטים לערימה שהולכת וגובהת. מקפידות לתלוש מהשורש . זו עבודה סיזיפית ולא מתגמלת אך ממכרת. נשים סופגות ביקורת על שהן מבטלות זמן בפטפוטי סרק, אבל זה לא כך. נ... |
יום שני, 6/12/10, 13:31
| "תסתכלי, תסתכלי", טופאחה מעודדת אותי כשאני נכנסת למטבח הקטן, וכמו מכשפה חושפת בפני את מרקחותיה. זרועותיה מרחפות כרקדניות כשהיא מניפה את מכסי הסירים הניצבים על השיש בשורה ארוכה, כמצילתיים , מגלה אחוריים עגלגלים של פלפל מ... |
יום רביעי, 1/12/10, 21:23
| החתולה השחורה לבנה שגרה בחצר שלנו המליטה שוב. היא לא חתולה שלנו במובן המקובל, אלא חלק ממחזור החיים שנוצר סביב הבית מעצמו, ללא תכנון; כמו זרעי החרציות שהגיעו עם הרוח, או דקל הוושינגטוניה שהגיח משום מקום ועם השנים קיבע את... |
יום שישי , 26/11/10, 10:19
| כתיבה אינטרנטית היא ז'אנר בפני עצמו. היא מתאימה את עצמה לקוראים עם אצבע עצבנית על הדק העכבר. לא תמצא אותה על מדפי הספרייה העירונית, ולא תריח את דפיה תחת הפוך בלילה סוער. היא נאלצת להתקלף מהקרניזים והצבע והטיח, לגרד את הש... |
יום רביעי, 24/11/10, 22:13
| אוף, כמה שהוא רהוט. ההברות שלו אוחזות זו בזנבה של זו , ומתחברות למילים , ולמשפטים, ולפסקאות, והן מפכות מבין שפתיו כמעיין המתגבר, בדקדוק מופתי, בתחביר מדוייק, אבל מה לעזאזל הוא מנסה להגיד? עיני מרותקות לשפתיו שנעות ללא הפ... |
יום שבת, 20/11/10, 18:48
| יום שני הוא החלש מכל הימים. הבריות, שהתעשתו מרפיון סוף השבוע, שקועות עד צוואר בחדוות העשייה או במלחמות הקיום, והן מדירות את מוחן מעניינים בטלים, ואת רגליהן מהמסבאה. כך הסביר לי כותב הבקשות, שהיה הלקוח היחיד שפקד את המסבא... |
יום חמישי, 18/11/10, 21:03
| הכביש מסתלסל ונמתח - נפרם לפנינו ככדור צמר, ואנחנו כחתול בעקבותיו; סובבים את הגבעות במרדף אחר העיקול הבא, חוצים את המישור. שותקים. מדברים. צועקים. צוחקים. אנחנו אוהבים לנסוע. פעם קנינו קרוון ונסענו כמעט שנה ברציפות. קמים... |
זכות התשוקה
בתגובה על אבידות ומציאות