יום חמישי, 14/10/10, 08:25
| עמיתי רב- הון לא הכזיב, ובערב המחרת הגיע בדיוק בשעה היעודה; בכך, לא היה ספק. רב-הון לא היה מהאנשים שנתנו לזמן לעשות את שלו, והקדיש את חייו לתיאומים ורישומי יומן מדוקדקים, לפי היום בחודש ובשבוע, ובין שעה זו לשעה זו, עד ש... |
יום ראשון, 10/10/10, 20:45
| עטוף אותי במוסלין לבן.כפות אותי בכתונת,שהיא לא מעכשיו;לא מכאן.תכלא אותי על קצה הזמןבבית זונות, או במנזר,היה לי געגוע,כמו צילום שחור לבן,כמו סופה,כמו מדבר. |
יום רביעי, 6/10/10, 23:16
| "קום", גערתי בזכריה. "יש לי מספיק צרות עם חברת הביטוח מאז הסופה, והדבר האחרון שחסר לי הוא שמישהו יצית גפרור בקרבתך, ויעלה את המקום כולו באש". לשווא. זכריה הגיב למחאותיי בנחירות, וכשניסיתי לטלטל את כתפו קרס כבובת סמרטוטי... |
יום שלישי, 5/10/10, 00:58
| כשנותרנו רק שתינו, הגשתי למשוגעת חליטת נענע ולואיזה, על כסא הנדנדה שבמרפסת. היא עצמה עיניים וחיוך התפשט על פניה כששאפה אל תוכה את הבושם העדין. בגלל דברים כאלו יצא לה שם של מטורפת. רק שוטים מתרגשים מפני מחוות קטנות שהחיים... |
יום שלישי, 28/9/10, 21:43
| סיפורה של המשוגעת הותיר בנו חותם עז, ולאחר שסיימה לספרו, שקענו שלושתנו בשרעפים. המשוגעת נזכרה במבטו של המשורר כאשר נטע בה את עין הזכוכית, וכיצד הישיר מבט אוהב אל בבואתו שהשתקפה אליו מתוך התכול, אך הפנה עין עיוורת לכיסופי... |
יום ראשון, 19/9/10, 00:19
| דקה ושחומה כצוענייה, היא המשוגעת. שער העורב שלה שזור שרשראות של פרחי בד מהוהים המסתלסלים עד מותנייה ומסתבכים בשמלותיה הססגוניות, ואצבעותיה הארוכות עדויות טבעות זהב. כבר שנים שאין איש קורא לה בשמה. אלו שלא קוראים לה משוגע... |
יום חמישי, 16/9/10, 19:47
| המשוגעת הקשיבה לזכריה רוב קשב, אך פטרה את העניין בלא כלום. בימי חייה האינסופיים נתקלה כבר בנסיכות שנרדמו גם למאה שנה, כך ששלושה ימי תרדמת נשמעו לה כרוב מהומה על לא מאומה. יחד עם זאת, ייחסה המשוגעת חומרה יתירה למצבו של זכ... |
יום רביעי, 15/9/10, 23:04
| שלושה ימים ושלושה לילות ישנתי, וכה עמוקה הייתה שנתי עד שלא נע איבר מאיברי, ולא זעה שערה משערות ראשי. כאשר קמתי נותר הסדין מתוח ומבהיק כשהיה, למעט טביעה מושלמת של גופי במקום בו הניחני הספן. בכל אותם ימים הגיע זכריה בשעות ... |
יום שלישי, 14/9/10, 21:33
| "הישבע לי, שאתה בשר ודם" , תבעתי מהספן, שכן מזה זמן איבדתי תקווה כי ישוב , וחששתי שדמיוני מתעתע בי. "אינך רואה?", שאל הספן, והשפיל מבטו אל הגדם. "העובדה שאינני מושלם היא ההוכחה הטובה ביותר". "אך כשאני מביטה בעיניך אינני ... |
יום שני, 13/9/10, 23:09
| היה ערב קיץ לוהט וצפוף. גופים מיוזעים התחככו זה בזה, ולחישות של זימה נמהלו בעשן סיגריות ושריפות רחוקות. אינה, מלצרית הבית- רוסיה עם תחת גדול ושפתיים נפוחות- נתקעה בשירותים עם ויקינג ענק מימדים, וכל הבעיטות ששילחתי בדלת, ... |
יום ראשון, 12/9/10, 01:05
| ימים רבים חלפו מאז שהספן עזב. בכל ערב הייתי משקיפה מחלוני וצופה אל האופק , מפללת ליום בו ישוב. לעיתים נדמה היה לי שהוא לא היה אלא מקסם שווא, ולעיתים, שרק אגרופו יביא מרגוע לבעירה שעיכלה את הבור שנפער בבטני. תהיתי אם הוא... |
יום שבת, 11/9/10, 00:00
| בכל פעם שהוא מגיע , אני מנסה להיזכר מנין אני מכירה אותו. מנין הוא מכיר אותי. אולי מגלגול קודם. אולי כבר ביקר כאן פעם. אני מזהה אותו ברגע שאני רואה את צלליתו, ולא משנה איזו דמות הוא עוטה. לפעמים גבוה, לעיתים נמוך, שמן, רז... |
זכות התשוקה
בתגובה על אבידות ומציאות