יום שישי , 10/9/10, 16:31
| למסבאה חיים ומחזוריות משלה. בשעות בין הערביים פוקדים אותה שכירי יום וסטודנטים שעצרו לשעה, בדרכם הביתה. הם שותים כדי לשטוף את היום שהיה, לפי הצורך. אם היה להם יום רע הם שותים יותר. בימים אחרים די להם בלגימה או שתיים כדי ל... |
יום חמישי, 9/9/10, 15:25
| התעוררתי לקולן של דפיקות רמות אשר איימו להכניע את ציריה החלודים של דלת העץ הכבדה, ולפוצץ את המח שלי לאלף רסיסים. זכריה. תמיד הראשון להגיע, והאחרון לעזוב. המושב הקבוע שלו הוא בשולחן הפינתי מאחור, שם יש שפע של מקום בו הוא... |
יום חמישי, 9/9/10, 09:08
| מבוישת על שהחציף לפרוץ למחשבותיי , התכווצתי תחת מגע אצבעו על שפתי- קל כרפרוף הזבוב על עסיס פרי שיבש. הסדק הדק שנבקע בבית החזה עת השלכתי את לבי על הדלפק כקוביית משחק, נפער עד כדי גודלו של תפוח, ואיים לרסק את דפנות צלעותיי... |
יום שלישי, 7/9/10, 23:07
| "אינני זוכר אותה", השיב הספן בגילוי לב, "אלא כפי שהיא מצטיירת בדמיוני כשאני שותה לזכרה. נדמה לי שעבדה כאן פעם. לפנייך. או שאולי היה זה במקום אחר או בזמן אחר. פקדתי בתי מרזח כה רבים עד שקשה לי להבדיל ביניהם. " "אם כך, היא... |
יום שני, 6/9/10, 23:48
| אהבה על הבאר היא מטבע עובר לסוחר. כסף קטן. לכן, אולי, כאשר שקל את מצב העניינים על כל היבטיו , הציע הספן שאטיל את לבי על הדלפק. "אם יישבר, אשתה עמך כוסית נוספת ", הכריז, "אך אם ינחת ללא פגע, אצא לדרכי מייד". "אין בזה הגיו... |
יום ראשון, 5/9/10, 19:57
| "אתה שותה כמו גמל" הערתי כשמזגתי לכוסו את שאריות צמד הבקבוקים השלישי, והצעתי אספרסו. לא שאני נוהגת להתערב בהרגלי השתייה של הלקוחות, והמקום פתוח עד לקוח אחרון, אבל עם כל הכבוד ליד ולנטאשה, הבאר קטן, המלאי שלנו אוזל מהר, ו... |
יום ראשון, 5/9/10, 01:01
| א.דרך טיפה שקופה של וודקה אפשר לראות את סופות השלג בסיביר מתיישב אצלי אחד על הבאר, אומר שבזמנו היו מרימים כוסיות, לא מורידים אותן, אבל הוא לא הכיר את הספן.אולי לעיתים רחוקות מאד- (מאד מאד אפילו), כשהיה תוקף אותו משב של ... |
יום רביעי, 12/5/10, 00:47
| הוא הגיע אלי לפני כשלוש שנים, זקן נרגן ועקשן במכנסי חאקי עד הברך, נעליים גבוהות וכובע מצחייה. מאז הגיע כל שבוע - פעם כדי לקב |
יום שבת, 13/2/10, 17:58
| מתוך הקיפאון התפתיתי לענות, כדי שאולי תפשיר בי דבר מה שלא זכרתי מהו, אבל בוודאות- זכרתי שהוא קיים. הרבה דברים אינני זוכרת. כמו למשל מ |
יום שלישי, 26/1/10, 00:35
| "אי אפשר לסיים את סיפור המסע בפרק התשעה עשר, ופשוט להיעלם", נזפה, ונתנה בי מבט מרוכז ונוקב כאילו מדובר היה בסוגיה חשובה. &nb |
יום שלישי, 22/12/09, 20:11
| המילים נושרות משפתי כנטיפי קרח שהפשירו על שפתו של ברז- נקוות לשלולית על רצפת בטון עקרה. וקרה. הצעקה שלי , &nbs |
יום שלישי, 15/12/09, 20:05
| חולות נודדים – פיראוס 14/12/2006 אני נוגסת מפיראוס מלוא החושים ואינני יודעת שובע. העיר שההיסטוריה שלה רצופה ארציות וחומר מפיחה בי חי |
זכות התשוקה
בתגובה על אבידות ומציאות